לפני
כבוד השופט חגי טרסי
כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל
כבוד השופטת הדס רוזנברג שיינרט
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד איריס פיקר
נגד
הנאשם
פלוני (אסור בפרסום)
ע"י ב"כ עוה"ד רותם טובול וחיים הדיה
גזר דין – עותק מותר בפרסום
השופט עידו דרויאן-גמליאל:
הנאשם ביצע עבירות מין חמורות וחוזרות בארבע מבנות-דודיו, בעת שהיה הוא קטין כבן 16-17 שנה והן קטינות בגילאים 9, 12, 14 ו-17. עתה חלפו כשש שנים מתקופת האירועים, הנאשם בן 23, בעיצומו של תהליך שיקום ממושך ומתקדם, והנפגעות מתמודדות ככל יכולתן עם הנזקים החמורים שהותירו מעשי הנאשם.
עניינו של הנאשם ניצב בין שני קטבים רבי-כוח, בין קוטב הגמול והלימת העונש למעשים, לבין קוטב הטיפול והשיקום – מצד אחד, הנסיבות המחמירות, שבראשן ריבוי הנפגעות, חומרת העבירות ותוצאותיהן ההרסניות, מְכַוְּנוֹת לענישה של שנות מאסר בפועל; ומצד שני, קטינותו של הנאשם בעת המעשים, גילו הצעיר כיום והמלצה ברורה של גורמי טיפול, מְכַוְּנִים לענישה שיקומית ולהמשך הטיפול בנאשם מחוץ לחומות הכלא.
השאלות הקשות שלפנינו:
האם הגיעה חומרתן של העבירות לדרגה שבה יהיה ההליך השיקומי שעובר הנאשם מוצלח ומבטיח ככל שיהיה ותהיינה ההמלצות של שירות המבחן חד-משמעיות ככל שתהיינה, לא ניתן להורות אלא על מאסר מאחורי סורג ובריח ולפרק זמן משמעותי? [בעקבות פסקה 10 לדברי הש' כשר בע"פ 1589/23 פלוני נ' מ"י (07.08.23)].
היכן יש למקם את עונשו של הנאשם, בציר שבין הקטבים?
השתלשלות ההליך:
ביום 15.11.22, במסגרת הסדר טיעון דיוני (ללא הסכמה עונשית) שלאחר הליך גישור, הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן ונקבע כי ביצע את העבירות הבאות, לפי חוק העונשין תשל"ז-1977: שתי עבירות אינוס קטינה שטרם מלאו לה 16 שנה, לפי סעיף 345(ב)(1) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק; ניסיון אינוס של קטינה שטרם מלאו לה 16 שנה, לפי סעיף 345(ב)(1) בצירוף סעיפים 345(א)(1) ו-25 לחוק; חמש עבירות מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנה, לפי סעיף 348(ב) בצירוף סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק; ריבוי עבירות מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק; ומעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק.
עבירות אלו ביצע הנאשם, יליד 2001, בארבע קטינות מבנות דודיו, בשנים 2017 ו-2018, כשהיה קטין כבן 16 או 17 והן בנות קטינות בגילאים 9, 12, 14 ו-17.
לפי סעיפים 5א(ב), 22 ו-24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, אין לדון את הנאשם כקטין הנדון בבית משפט לנוער, אך יש לקבל תסקיר בעניינו לאחר שנקבע כי ביצע את העבירות המיוחסות לו וקודם להרשעתו. עתה לפנינו תסקירי שירות המבחן, ואין בהם כל המלצה או בקשה לסיים את ההליך ללא הרשעת הנאשם. לפיכך, ובהתאם להסכמה בין הצדדים, אנו מרשיעים את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, לפי הודאתו.
ביום 06.02.23, בהמלצת שירות המבחן, שוחרר הנאשם ממעצר עד לתום ההליכים, בו היה נתון כשנה מיום 17.02.22, והועבר להוסטל של מרכז "מעגלים" שהיא מסגרת ייעודית לשיקום מונע של עברייני מין בקהילה. הדיון בעניינו של הנאשם נדחה מעת לעת, כשבית המשפט עודכן באופן השתלבותו של הנאשם בטיפול.
ביום 30.04.24 התקיים הדיון ובו הובאו ראיות ונשמעו הטיעונים לעונש. לזכות הנאשם דיברו אמו ודודו ומטעם התביעה הוגשו מסמכים […]. אב לנפגעות מסר דבריו בעל-פה ושלוש מהנפגעות פנו אף-הן לבית המשפט וגוללו את שעל ליבן. הנאשם נשא דבריו לאחר הטיעונים לעונש, פנה לשלוש הנפגעות שנכחו באולם, הביע את חרטתו וצערו והדגיש כי הוא לבדו אשם במעשיו.
בעניינו של הנאשם הונחו לפנינו שבעה תסקירים (למעט תסקירי מעצר שטרם קביעת הדין), שהאחרון שבהם מיום 14.04.24, וחוות-דעת והערכת מסוכנות מינית מיום 10.04.24.
התקבלו תסקירים בעניין ארבע הנפגעות […].
סיכומי ההערכות של גורמי האבחון ותמצית עמדות הצדדים:
שירות המבחן המליץ על ענישה שיקומית לנאשם, על-יסוד הליך השיקום המשמעותי, מסוכנותו המוגבלת, גילו הצעיר, קטינותו בעת המעשים, המלצותיהם של גורמי הטיפול ושל מעריך המסוכנות, והצפי החיובי לירידה נוספת ברמת המסוכנות בתום המהלך הטיפולי. למימושה של תכנית שיקומית זו, הציע שירות המבחן תכנית שיקום מונע במסגרת צו מבחן למשך שנתיים, לפי סעיפים 20א עד 20ד לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006, מאסר מותנה לתוספת הרתעה ופיצוי כספי לנפגעות.
בחוות-דעת בעניין מסוכנותו של הנאשם נקבע כי היא בינונית-נמוכה והומלץ על המשך טיפול ייעודי לעברייני מין.
התובעת הנכבדה טענה לקביעתו של מתחם ענישה כולל בין 9 לבין 12 שנות מאסר בפועל, הציעה לתת משקל הולם לקטינותו של הנאשם בעת המעשים ואף להחריג במעט את העונש מסף המתחם מטעמי שיקום, ועתרה לעונש של 7.5 שנות מאסר בפועל, ולצדו פיצוי משמעותי לכל נפגעת.
ב"כ המלומדים של הנאשם, שהדגישו את גילו בעת המעשים ועתה, וכן את הירתמותו לשיקום מוצלח, עתרו להסתפק במאסר שאורכו שנה, כתקופת מעצרו של הנאשם, ולצדו פיצוי לנפגעות.
מעשי הנאשם:
במהלך שנת 2017, בזמן שא. היתה כבת 9 שנים, התארחו הנאשם ומשפחתו למשך סוף השבוע בבית משפחתה של הנפגעת. בשעת לילה, כשא. ישנה על ספה, רכן הנאשם מעליה כשהיא בין רגליו, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה והחדיר אצבע לאבר-מינה, תוך גרימת כאב, וכן הכניס ידיו מתחת לחולצתה, באזור החזה. הנאשם חדל ממעשיו כשאביה של א. יצא מחדרו, אך חזר על מעשיו אלה גם בערב נוסף. בכך, בשתי הזדמנויות אנס הנאשם את הקטינה וביצע בה מעשים מגונים, שלא בהסכמתה החופשית וכשטרם מלאו לה 16 שנה [אישום ראשון].
במהלך שנת 2017, בזמן שא. היתה כבת 9 שנים, התארחו הנאשם ומשפחתו בבית משפחתה של הנפגעת. הנאשם התיישב על ספה ליד א., הכניס ידו אל מתחת למכנסיה ותחתוניה, שפשף את אבר המין שלה וניסה להחדיר לתוכו את אצבעו, עד שא. קמה ממקומה. בכך ניסה הנאשם לאנוס את הקטינה וביצע בה מעשה מגונה, שלא בהסכמתה החופשית וכשטרם מלאו לה 16 שנה [אישום שני].
במהלך שנת 2017, בזמן שב. היתה כבת 12 שנים, התארחה משפחתה של ב. בבית משפחתו של הנאשם. לאחר ארוחת ערב, שכבו ב. והנאשם על ספה בסלון, ראש לרגל. הנאשם תפס את רגליה של ב., הניח אותן על חלציו והחל לחכך אותן באיבר מינו, כשב. מנסה להיחלץ מאחיזתו. הנאשם הוריד את הגרב מאחת מרגליה של ב., הוציא ממכנסיו את אבר מינו וחיכך אותו ברגלה החשופה של ב., עד שקמה מהספה ועזבה את החדר. בכך ביצע הנאשם בקטינה מעשה מגונה, שלא בהסכמתה החופשית וכשטרם מלאו לה 16 שנה [אישום שלישי].
במהלך קיץ 2017, בזמן שהיתה כבת 14 שנים, התארחה ג. בבית משפחתו של הנאשם וישנה בחדרו של הנאשם. בשעת לילה נכנס הנאשם לחדר, נשכב ליד ג., הכניס את ידו לתוך מכנסיה ונגע בישבנה מעל התחתונים. ג. התחמקה מקרבת הנאשם, שבהמשך הכניס את ידו מתחת לתחתוניה ונגע בישבנה ובאיבר מינה, עד שסגרה רגליה בחוזקה וקמה מהמיטה. בכך ביצע הנאשם בקטינה מעשה מגונה, שלא בהסכמתה החופשית וכשטרם מלאו לה 16 שנה [אישום רביעי].
ביצוע מעשים מגונים ב-ד., שלא בהסכמתה החופשית [אישום חמישי]:
במהלך חורף 2017, בזמן שד. היתה כבת 16 או 17 שנים, התארחה משפחתה של ד. בבית משפחת הנאשם בערב שבת. בעת שישנה ד. על ספה בסלון, נשכב הנאשם לידה וחיכך את רגלו באבר-מינה מעל הבגדים ולאחר מכן ליטף את ישבנה;
כחודשיים לאחר מכן, בהזדמנות דומה ובמהלך הלילה, נשכב הנאשם ליד ד., הכניס את ידו מתחת לתחתוניה, נגע באבר מינה ושפשף אותו, על-אף בקשתה שיחדל והזזת ידו. לאחר מכן אחז הנאשם בידה והניח אותה על אברו הזקור;
כארבעה חודשים לאחר מכן, התארח הנאשם עם משפחתו בבית משפחתן של האחיות בערב שבת. במהלך הלילה נכנס הנאשם לחדרה של ד., נשכב לידה ונצמד אליה, ניסה להכניס ידיו אל מתחת לבגדיה ולגעת באבר-מינה, וכן משך את ידה לעבר אברו וביקש שתשפשף אותו. ד. התנגדה והנאשם לא השלים את מעשיו;
במהלך שנת 2017, התארחה משפחתה של ד. בבית משפחת הנאשם בערב שבת. במהלך הלילה, נשכב הנאשם לצידה של ד., הכניס את ידו אל מתחת לחולצתה ונגע בחזה, וחזר על-כך מספר פעמים על-אף התנגדותה. בהמשך, הכניס הנאשם את ידו אל מתחת לבגדיה של ד., נגע באבר-מינה ושפשף אותו כדי שתגיע לסיפוק מיני;
ביום 05.04.18, בזמן ש-ד. היתה כבת 17-18 שנים, בילו שתי המשפחות את חג הפסח בחדרי אירוח במושב חוסן. בזמן מנוחת הצהריים, נשכב הנאשם לצידה של ד., הכניס את ידו אל מתחת לחולצתה ונגע בחזה. בהמשך, הכניס הנאשם את ידו אל מתחת לבגדיה של ד. ונגע באבר-מינה, ולאחר מכן אחז את ידה כדי שתשפשף את אברו, אך חדל ממעשיו כשנכנס מישהו לחדר;
במהלך שנת 2018, לאחר חג הפסח, התארחה משפחתה של ד. בבית משפחת הנאשם בערב שבת. במהלך הלילה, נשכב הנאשם לצידה של ד., הכניס את ידו אל מתחת לחולצתה ונגע בחזה. בהמשך, הכניס הנאשם את ידו אל מתחת לבגדיה של ד. ונגע באבר-מינה, והניח את ידה על אברו;
במהלך שנת 2016 או 2017, התארחה משפחתה של ד. בבית משפחת הנאשם בערב שבת. במהלך הלילה, נשכב הנאשם לצידה של ד., הכניס את ידו אל מתחת לחולצתה ועיסה את חזה. בהמשך, הכניס הנאשם את ידו אל מתחת לבגדיה של ד., נגע באבר-מינה ושפשף אותו בחוזקה בתנועה מעגלית, על-אף התנגדותה. בכך ביצע הנאשם ב-ד. מעשה מגונה בכוח, שלא בהסכמתה החופשית [אישום שישי].
חשיפת מעשיו של הנאשם:
הנאשם חדל ממעשיו מרצונו, לדבריו, ומכתב האישום עולה כי מעשי העבירה פסקו בשנת 2018. הפרשה נחשפה במקרה, כאשר הנפגעת א. הגיבה בסערת-נפש קיצונית לנוכחותו של אדם שהזדמן באקראי לחצר בה שהתה עם חברותיה. כשאחת מחברותיה שאלה את הנפגעת לפשר בהלתה, סיפרה לה הנפגעת על שעולל לה הנאשם. החברה מסרה את הדברים לנפגעת ד., […] שגילתה להוריה של א. את דבר הפגיעה ב-א. והחלה לספר להוריה על הפגיעה בה-עצמה. כך החלה חשיפת הפרשה וחקירתה על-ידי המשטרה.
עניינה של הנפגעת ב. התגלה, לאחר שאמא של נפגעות אחרות סיפרה לאמא של ב. על הפגיעות והמליצה לה לברר עם בנותיה, שמא נפגעו אף-הן. אז גם הוברר, ש-ב. ידעה שהנאשם פגע בבת-דוד נוספת [תסקיר בעניין ב.]
מהתסקירים בעניין הנפגעות […] ועוד, עלה כי לאחר חשיפת הפרשה נאלצו הנפגעות להתמודד עם האשמתן מצד משפחתו של הנאשם, כביכול טוו עלילת שווא נגדו.
תסקירים וחוות-דעת בעניין הנאשם:
ביום 09.08.22 הוחלט על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים בעניינו, על-אף המלצת שירות המבחן לשילובו בתכנית טיפולית במסגרת הוסטל "מעגלים" [מ"ת 13457-03-22]. לאחר שביום 05.11.22 הודה הנאשם במסגרת הסדר, הגישה ההגנה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, ועניינו של הנאשם הופנה שוב, בהסכמה, לשירות המבחן, שהגיש שני תסקירים בהתייחס לבקשה, מהימים 11.01.23 ו-01.02.23.
11.01.23 תסקיר מעצר משלים: שירות המבחן העריך כי קיים סיכון במצבו של הנאשם, המצריך שילובו במסגרת טיפולית אינטנסיבית, כשהוסטל "מעגלים" נמצא מתאים לכך. הנאשם הביע תחושת אשמה, נטל אחריות על מעשיו, הכיר בדחפים מיניים מוגברים שעמדו ברקע למעשיו ושהתקשה לרסנם, והראה מודעות לניצולן של הנפגעות לסיפוק צרכיו. עם-זאת, נמצא שהנאשם לוקה עדיין בעיוותי חשיבה רבים, ביניהן ייחוס הדדיות וצידוקים למעשים. ככלל, השירות התרשם כי לנאשם יכולות תפקוד חיצוני תקינות ועמידה בגבולות, לצד קווי אישיות לא מגובשים ולא בשלים ודימוי עצמי נמוך. לשאלת הסיכון, השירות התרשם לטובה מביטויי הכרה ראשונית של הנאשם בנוגע לחלקים המיניים-פוגעניים והאלימים במעשיו, נטילת האחריות וההודאה באשמה, גילויי אמפתיה ראשונית כלפי הנפגעות, מועדי ביצוען של העבירות והפסקתן, האפקט המרתיע של המעצר, מוטיבציה טיפולית וקיומן של מערכות תמיכה שמכירות בחומרת מעשיו. השירות ציין גם גורמים מגבירי-סיכון, ובהם מאפייני הניצול של הנפגעות על-ידי נאשם, שהתמקד בצרכיו ובדחפיו, עיוותי החשיבה, יכולת מוכחת למניפולציה ולהסתרה, וקיומם של דחפים מיניים מוגברים המעלים חשד לסטייה מינית. השירות העריך כי קיים סיכון להישנות פגיעות מיניות בקטינות, אך סבר כי המסגרת המוצעת תוכל להקטין סיכון.
01.02.23 תסקיר מעצר משלים במסגרת התיק העיקרי: התסקיר התמקד בקשיים עמם מתמודדות שלוש מהנפגעות ובעמדותיהן השליליות לגבי שחרור הנאשם ממעצרו לצורך שילובו בהוסטל "מעגלים". על-אף מצבן הרגשי של הנפגעות, המליץ שירות המבחן על שילוב הנאשם בתכנית הטיפולית, לנוכח גילו הצעיר, הצפי להפחתת הסיכון מצידו באמצעות הטיפול, יכולתה של התכנית להציב גבולות ברורים, והרחקה מקטינות. בהחלטה שניתנה בדיון ביום 06.02.23, התקבלה המלצתו של שירות המבחן, הגם שנלקחה בחשבון עמדת הנפגעות, והנאשם שוחרר ממעצרו להוסטל "מעגלים", בתנאי השגחה ומגבלות קשוחים, והחל בטיפול.
26.06.23 תסקיר ראשון בתיק העיקרי: הנאשם כבן 22, הבכור בין שני בנים, ללא עבר פלילי ותיקים פתוחים, סיים לימודיו בבגרות מלאה וקודם למעצרו היה חייל בשירות סדיר בתפקיד חובש, עבד כמלצר וחי בבית הוריו, עמם הוא מקיים קשר קרוב ותומך. הנאשם ניהל אורח חיים דתי, כמשפחתו, אך בגיל 15 החל להתרחק מהדת ומשפחתו קיבלה זאת, לבסוף. הנאשם לקה בעיכוב התפתחותי כלשהו ובגילאים 9 – 14 טופל רגשית בקשיים בוויסות ודימוי עצמי נמוך. בהמשך לאמור בתסקיר מיום 11.01.23, הביא שירות המבחן מידע בעניין הטיפול ב"מעגלים". הנאשם מעלה בטיפול ומשתף בתחושות חרטה, כאב, בושה, אשמה וגועל ממעשיו, אותם הוא מייחס לדחפים מיניים מוגברים כשהיה בן 16 – 17, יחד עם סקרנות ורצון להתנסות, וכשהשירות סובר שגם צרכי שליטה באו כך לביטוי. עדיין בולטים בדברי הנאשם עיוותי חשיבה דוגמת ייחוס הדדיות. הנאשם תאר כיצד התחיל לפגוע בקרובתו הגדולה ממנו, שהתנגדותה גרמה לו לפנות ולפגוע בנפגעות צעירות, וכשגם הן הדפו אותו, פגע בקרובתו הצעירה ביותר, וזעזע בכך גם את עצמו לנוכח גילה. גורמי הטיפול בהוסטל מסרו שהנאשם ניקלט היטב בהוסטל, אך לעת-עתה בולטת נטייתו לרצות ולהימנע מקונפליקטים ומביטוי רגשות שליליים. הנאשם לא התגבר עדיין על חרדתו והוא מתקשה לחשוף עצמו ולקחת חלק פעיל בקבוצות טיפוליות, אך ניכרת התקדמות בתחום זה. בטיפול הפרטני, הנאשם נינוח יותר, משתף בפרטים מחייו ומדבר על הפגיעות שגרם. גורמי הטיפול התרשמו כי לנאשם יכולות קוגניטיביות טובות, אך לאורך חייו התמודד עם קשיים חברתיים ולימודיים, שהובילו להערכה עצמית נמוכה, דימוי גוף שלילי ו"תחושה של פגימות". הנאשם מגלה מוטיבציה טיפולית פנימית ועסוק בגורמים שהובילו אותו לפגוע, וצוות התכנית מוצא צורך ותועלת בהמשך הטיפול. שירות המבחן סיכם בצפי חיובי להצלחת הטיפול, הזכיר כי מדובר בטיפול ממושך, וביקש להגיש תסקיר משלים לאחר דחיית הדיון.
23.10.23 תסקיר שני: שירות המבחן הביא את דיווחיהם של גורמי הטיפול ב"מעגלים", שככלל מדווחים על התקדמות טיפולית של הנאשם, על-אף קשיים ו"הימנעות מלגעת בתכנים הייעודיים הקשורים לעולמו המיני", לרבות ריחוק ודחייה של ניסיונות המדריכים להעמקת הקשר הטיפולי, אותם חווה הנאשם כחודרניים. הנאשם מבטא גם רגשות שליליים ונטייתו לרצות פחתה. הנאשם משתלב באורח פעיל יותר בטיפול הקבוצתי, ומעמיק בטיפול הפרטני. השירות המליץ על המשך הטיפול במסגרת כמתוכנן, ועל קבלת הערת מסוכנות מינית ותסקיר משלים. עוד העריך השירות כי הסיכון מהנאשם פחת וכי ניתן לאפשר לו "חלונות התאווררות" בפיקוח מלווים. ביום 29.10.23, על-יסוד הסכמת הצדדים, התקבלה בהחלטה המלצת שירות המבחן למתן "חלונות התאווררות" בעת חופשות סופ"ש.
12.02.24 תסקיר בעניין שינוי תנאים מגבילים – יציאה לעבודה: בחלוף שנה לשהותו של הנאשם בהוסטל "מעגלים", ולקראת העברתו למרכז יום חלף שהותו בהוסטל, המליצו גורמי הטיפול ב"מעגלים" ושירות המבחן על שילוב הנאשם במסגרת תעסוקתית, כאשר הנאשם יגיע לעבודה באופן עצמאי אך בעת עבודתו יהיה בפיקוח אנושי רצוף. שורש המלצה זו בחשיבות שבמעבר הדרגתי מההוסטל האינטנסיבי והמגונן לטיפול בקהילה במסגרת של מרכז יום. מקום העבודה שהוצע, מחסנאות בעסק של שיווק מוצרי יודאיקה בבעלות דודו של הנאשם, נמצא מתאים. גורמי הטיפול ושירות המבחן העריכו, כי מידת הסיכון לפגיעה בקטינות לא תגבר בעת היציאה לעבודה. באשר להתקדמות הטיפולית של הנאשם, נמסר כי הנאשם ממשיך לגלות מוטיבציה טיפולית, נפתח יותר, מעוניין לשנות את דפוסי התנהלותו ובמיוחד "טיב היחסים הבין-אישיים שלו עם אחרים, על קשיי התקשורת שלו ועל אופן נטייתו לפעול בפוגענות כדי להימנע משיח ומחוויה של רגש כואב, כפי שעשה גם בביצוע העבירה [הפגיעות]". הסתבר, כעולה מהתסקיר התמציתי ומסיכום הטיפול של המסגרת מיום 01.04.24 שצוטט בהרחבה בהערכת המסוכנות [להלן], כי הנאשם תפס מקום דומיננטי בקבוצה ורכש כוח על המשתתפים האחרים, והיה "אירוע בולט, [שבו הנאשם] התנהל באופן פוגעני כלפי מטופל אחר", כשהאחר התקשה להבהיר לנאשם את משמעות המעשה עקב יראה מפניו [חווה"ד, ע' 23]. הנאשם לקח אחריות על התנהגותו התוקפנית, העמיק את התבוננותו בדפוסי התנהגותו וזיהה דינמיקה ששימשה אותו גם בפגיעות המיניות, כאמור לעיל. בהחלטה מיום 14.02.24, על-יסוד הסכמת הצדדים, התקבלה בחלקה המלצת שירות המבחן כך שהותר לנאשם לצאת לעבודה, אך בחיוב ליווי מפקח בכל עת.
12.03.24 תסקיר הבהרה ועדכון באשר ליציאת הנאשם לעבודה, שהוגש ביוזמת שירות המבחן וממנו עלה כי עקב קשיי התארגנות החל הנאשם בעבודתו רק ביום 03.03.24, ובני משפחתו מתקשים לספק מפקחים מלווים. לכן חזר השירות והמליץ על פטור מליווי בעת נסיעותיו של הנאשם למקום עבודתו וחזרה. בהחלטה מיום 19.03.24 דחינו את המבוקש, לנוכח קרבת המועד לטיעונים לעונש.
10.04.24 הערכת מסוכנות שנערכה לנאשם במרכז להערכת מסוכנות, ע"י הבודק אייל קציר, בה נמצא כי מסוכנותו של הנאשם היא בינונית-נמוכה והומלץ על המשך טיפול ייעודי לעברייני מין: להלן יובא מידע מעבר לפרטים שנכללו בתסקירים, מפי הנאשם או ממקורות אחרים. הנאשם מסר שצרך פורנוגרפיה מגיל 13, ושבפגיעותיו המיניות חיקה את שראה בסרטון פורנוגרפי שמצא בקטגוריה "משפחה" באתר אליו גלש, וצפה בו באופן חוזר. בגילאי הפגיעה, כשהיה בן 16, היה עסוק בפורנוגרפיה, באוננות מוגברת ובהמשך גם בפגיעות המיניות, עיסוק ששימש אותו לבריחה ממציאות של בדידות, תסכולים ומשבר ביחסי הוריו. את מרבית הפגיעות המיניות ביצע בלילות בשבתות, כשלא יכול היה להעסיק עצמו בטלפון, ולא הצליח להגיע לפורקן מיני ללא פורנוגרפיה "לא נרדם, מאוד חרמן, הרבה רגשות, בודד, משועמם, כעסים שעם ההורים זה לא יוצא. אז אני בוחר לגשת לברוח למיניות, לקחת, מגיע לילה, נוגע בחזה ומנסה לגעת בתחתון, ממש כמו בפורנוגרפיה. בעיוותים [עיוותי חשיבה] היא רוצה…". הנאשם תאר את מעשיו בכנות ובפתיחות, בהתייחס לתכנון ולמניפולציות, לעיוותי החשיבה של הדדיות, ולדחף המיני המוגבר, ואת עצמו תאר כ"ילד מגעיל, אגואיסט שחושב שמגיע לו הכל, … ילד חרא, אגואיסט, אין גבולות, יכול לעשות מה שבא לי… עקפתי את הגבולות, ניצחתי, ילד מפונק". ביחס למניפולציות שהפעיל בביצוע העבירות, הדגים הנאשם לבודק את כוחם המאיים של שקט ושל מבט, והותיר רושם על הבודק, שבכמוהו לא נתקלנו מעולם – "כאשר התייחס לשקט ולתחושת הפחד שמבין כיום שהטיל על קורבנות העבירה, השתנתה המימיקה בפניו של הנבדק, הוא היה מרוכז בעצמו, עיניו נפתחו לרווחה, היה מבט מפחיד בעיניו, שניתן לראות כיצד מבט זה יכול לשתק את הסובבים אותו ולגרום להם לחוסר נוחות" [ע' 21] . הנאשם סיפר על 12 פגיעות מיניות, […] – "רציתי אבר מין, לא עניין אותי [שום דבר אחר], רק לספק את הצרכים." אך לאחר מעשה נבהל מהפרשי הגיל וחדל את מעשי הפגיעה [ע' 21, 25]. הנאשם סיפר לבודק את מצבי הסיכון שלמד לזהות ומהם הוא נמנע, לרבות צריכת פורנוגרפיה [ע' 26], והציג תקוות מעשיות להמשך חייו, מהמשך טיפול במרכז יום ועד לימודים גבוהים והתחזקות דתית. הבודק התרשם כי הנאשם ביצע את עבירות המין על-רקע של קווי אישיות לא בשלים, דימוי עצמי וגברי נמוך, חוסר ביטחון, קושי בשליטה על דחפים מיניים, ניצול זמינותן של הנפגעות, וצריכת פורנוגרפיה שהובילה לעוררות מינית ובלבול. לא נמצאו קריטריונים לקיומה של סטייה מינית פדופילית, אף שלא ניתן לשלול אפשרות כזו. הבודק הסיק, כי הטיפול שעובר הנאשם הוא אכן יעיל, הנאשם מגלה תובנה ומודעות למשמעות העבירות שביצע, ומכיר עתה את מצבי הסיכון שמהם עליו להימנע. המוטיבציה הטיפולית של הנאשם והרצון לשקם את חייו נראים ככנים ולרשותו עומדת תמיכה משפחתית. כלל הנתונים שנמנו לעיל נסקרו על-ידי הבודק, שקבע סוף-דבר מסוכנות בינונית-נמוכה והמליץ על המשך הטיפול הייעודי לעברייני מין.
14.04.24 תסקיר מסכם: שירות המבחן חזר על מסקנותיו והערכותיו, המבוססות ברובן על דיווחי המסגרת הטיפולית וכן על הערכת המסוכנות, שהובאו בהרחבה לעיל. עוד הוסיף השירות, שלהערכתו לא מתקיימים בנאשם מאפייני אישיות אנטי-סוציאלית ושהורתע ממורא החוק ומטעמה של כליאה. השירות המליץ אפוא על המשך טיפול במרכז יום, לפי תכנית המפורטת בתסקיר, שמשלבת תעסוקה ומגורים בקהילה לצד טיפול. בתום שלב זה, צפוי שלב שלישי ואחרון של שנה נוספת במרכז היום, של טיפול פרטני וקבוצתי אחת לשבוע. בהתאם לכך, ביקש השירות לאפשר לנאשם להגיע לעבודתו ובחזרה ללא ליווי מפקחים. לסיכום, השירות ממליץ על ענישה שיקומית, על-יסוד הליך השיקום המשמעותי, מסוכנותו המוגבלת, גילו הצעיר, קטינותו בעת המעשים, המלצותיהם של גורמי הטיפול ושל מעריך המסוכנות, והצפי החיובי לירידה נוספת ברמת המסוכנות בתום המהלך הטיפולי. למימושה של תכנית שיקומית זו, הציע שירות המבחן תכנית שיקום מונע במסגרת צו מבחן למשך שנתיים, לפי סעיפים 20א עד 20ד לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006, מאסר מותנה לתוספת הרתעה ופיצוי כספי לנפגעות.
קביעתו של מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם:
א. ריבוי עבירות וקביעת "אירוע" אחד, נושא למתחם אחד כולל:
כפי שטענה התובעת, לפנינו מספר רב של עבירות, שכל אחת מהן יכולה להיות "אירוע" נפרד ונושא לקביעת מתחם נפרד, אך בכך אין כדי לשרת את המטרה של הלימה בין חומרת המעשה וגובה העונש, זאת בהתחשב בערך החברתי שמגלות כל העבירות יחדיו, מדיניות הענישה הנוהגת של כל אחת מן העבירות ולבסוף גם הנסיבות של כל העבירות [ע"פ 1127/13 גברזגיי נ' מ.י. (15.01.14)]. התובעת סוברת, כי בשלב ראשון יש לקבוע מתחם עונשי נפרד בעניינה של כל נפגעת ובשלב השני לקבוע מתחם עונשי כולל. כך, בעניינה של א. (אישומים ראשון ושני) מוצע מתחם בין 5 לבין 7 שנות מאסר בפועל; בענייניהן של ב. ושל ג. (אישום שלישי ורביעי, בהתאמה) – בין 2.5 לבין 3.5 שנות מאסר בפועל; וגם בעניינה של ד. (אישומים חמישי ושישי) – בין 2.5 לבין 3.5 שנות מאסר בפועל. התביעה מבקשת לקבוע את המתחם הכולל בין 9 לבין 12 שנות מאסר בפועל, אך בהתחשב בקטינותו של הנאשם בעת ביצוע העבירות ובהליך השיקום שמצדיק חריגת-מה לקולא למטה מסף המתחם, עותרת התביעה לעונש של 7.5 שנות מאסר.
ב"כ הנאשם מבקשים לראות בכלל המעשים "אירוע" אחד ומציעים 'מתחמי עזר' לפי סוגי העבירות. כך, לעבירות האינוס מוצע מתחם בין 6 לבין 30 חודשי מאסר בפועל, ולעבירות מעשה מגונה, בין 5 לבין 18 חודשי מאסר בפועל. מכל מקום, עותרת ההגנה לחריגה מקלה מטעמי שיקום ולהימנעות מתוספת-מאסר מעבר לשנת המעצר.
פגיעה מינית חוזרת שמבצע עבריין באותו נפגע, תיחשב בדרך-כלל "אירוע" אחד לפי מבחן "הקשר ההדוק" בין מעשי העבירה, כאשר הם התבצעו בצורה שיטתית, באופן שחזר על עצמו פעמים רבות ובנסיבות דומות [ע"פ 4910/13 בני ג'אבר נ' מ"י (2014); ע"פ 5834/13 פלוני נ' מ"י (2014)].
פגיעה מינית במספר נפגעים תוביל בדרך-כלל לראיית הפגיעות בכל נפגע כ"אירוע" אחד, נושא לקביעתו של מתחם עונשי נפרד, גם כאשר בסופו של דבר ניתן עונש כולל. לגישה זו קיימת הצדקה מוסרית וחינוכית, הרואה בכל אדם עולם בפני עצמו, לעיתים במעין-תשובה לחוסר האנושיות שביחסו של הנאשם לנפגע [והשוו ע"פ 2454/18 עזרא נ' מ"י (06.12.18), פסקאות 5-6 לדברי הש' שטיין]. על-יסוד הצדקה זו, עת עסקינן בארבע נפגעות של עבירות מין, אין להתייחס למעשים שבוצעו כלפי הנפגעות השונות כאל "אירוע" אחד. כך הכלל. אלא, שלכלל זה חריגים, לרבות בפרשות של פגיעות מיניות, וראו כדוגמה תפ"ח (ת"א) 56509-05-19 מ"י נ' לארי (12.01.21), בפסקה 26, שם ראו בריבוי נפגעים "מסכת עבריינית אחת" הכלולה באירוע אחד, לנוכח פעולת הנאשם "באותה שיטה עבריינית תוך דפוס פעולה חוזר, דמיון יחסי במעשים וללא שוני מהותי ביניהם", והמתחם נקבע כאחד. עוד השוו תפ"ח (ת"א) 10754-01-15 מ"י נ' פלוני (29.03.16), פסקאות 17-18, לעומת תפ"ח (מרכז) 25458-03-21 מ"י נ' פלוני (18.02.24), פסקה 8. השוני מלמד על מידת הגמישות הראויה והבחינה העניינית של כל פרשה על מאפייניה.
עתירת התביעה בענייננו, לקביעת מתחם אחד כולל, אף יותר מעתירתה לקביעת עונש אחד כולל, מפחיתה מהחשיבות של מספר אירועי העבירה [והשוו עניין עזרא, פסקה 20 לדברי הש' פוגלמן (כתוארו אז)]. נוכח עמדת התביעה בתיק זה, שבסופו של דבר עתרה לקבוע מתחם אחד כולל ביחס לכלל העבירות, ובהתחשב בעובדה שהמתחם הכולל שייקבע על ידנו ישקלל את הפגיעה הנפרדת בכל אחת מן מהקטינות, אינני מוצא הכרח לקבוע את המתחמים ההולמים לכל אירוע, טרם קביעת המתחם הכולל לעניין עונשו של הנאשם.
יודגש, כי אין בעצם קביעתו של אירוע עבירה אחד משום הקלה או החמרה בעונש בהשוואה לקביעתם של ארבעה מתחמים נפרדים ואיחודם כאחד, או הטלת עונש כולל, שהלא כבר נפסק:
המערער טוען כי היה על בית המשפט המחוזי לסווג את העבירות במקרה דנא כאירוע אחד, ולקבוע בעניינו מתחם עונש אחד. לא ראינו לקבוע מסמרות בהתייחס לטענה זו משום שאין לה משמעות מעשית בענייננו: קבלתה לא תוביל לשינוי בעונש שהוטל על המערער. יש לזכור כי הסיווג לאירועים נועד לתכלית פונקציונלית, ככלי עזר בידי בית המשפט הגוזר את הדין. ממילא במישור המהותי מוטל על בית משפט הקובע מתחם עונש לשקול את מספר המעשים ואת חומרתם, אף אם הם סווגו כחלק מאירוע עברייני אחד. בית המשפט המחוזי גזר למערער עונש כולל, ולא עונש נפרד לכל אירוע. החשיבות של מספר האירועים לגזירת העונש – פחותה בנסיבות העניין.
[ע"פ 6888/17 שירזי נ' מ"י (10.12.18), פסקה 14], ועוד:
מקום שאירוע אחד כולל מספר "מעשים", תקרת מתחם הענישה הפוטנציאלי תיקבע לפי הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מהמעשים. ודוקו: הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מהמעשים מהווה את תקרת המתחם האפשרית, אך אין משמעות הדבר כי תקרה זו תהווה בהכרח – או לרוב – את הרף העליון במתחם הענישה, שעליו להיקבע בנתון לנסיבות העניין הקונקרטיות.
[ע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מ"י (29.12.14), פסקה 7 לדברי הש' פוגלמן (כתוארו אז)].
במקרה דנן משתקפת מהותה המלאה של הפרשה דווקא בראייתה כמכלול: המעשים בנפגעות בוצעו בתקופה אחת ומוגדרת, של כשנתיים ואף פחות; הנאשם ביצע את רצף העבירות בארבע הנפגעות, מתוך אותם דחפים שהביאו אותו לראות בהן אובייקטים בלבד, דוגמת "רציתי אבר מין, לא עניין אותי [שום דבר אחר], רק לספק את הצרכים"; הנאשם ביצע את העבירות בדרכים דומות וחוזרות, בתכנון מוקדם וכשזהות הנפגעת היתה למעשה אקראית ותלויה בזמינות ("מה שזמין לי, זה פה, אני ניגש") – את מרבית הפגיעות המיניות ביצע בלילות שבת, כשלא יכול היה להעסיק עצמו בטלפון בשל שמירת שבת, ולא הצליח להגיע לפורקן מיני ללא פורנוגרפיה "לא נרדם, מאוד חרמן, הרבה רגשות, בודד, משועמם, כעסים שעם ההורים זה לא יוצא. אז אני בוחר לגשת לברוח למיניות, לקחת, מגיע לילה, נוגע בחזה ומנסה לגעת בתחתון, ממש כמו בפורנוגרפיה…" [חוו"ד המסוכנות, ע' 21]. בנסיבות אלה, מצביע מבחן "הקשר ההדוק" על הצדקה מהותית שבקביעת מתחם אחד לאירוע עבירה אחד, שבו נכללים כלל מעשי העבירה של הנאשם כמסכת עבריינית אחת [ע"פ 5668/13 מזרחי נ' מ.י. (17.03.16)], ובדרך זו נלך מעתה.
ב. הערכים החברתיים המוגנים בעבירות המין, והפגיעה בהם במעשי הנאשם:
הערכים החברתיים המוגנים בעבירות המין הם כבוד האדם, האוטונומיה שלו על גופו, שלום הגוף והנפש, וצנעת הפרט. הענישה החמורה שקבע המחוקק לצד עבירות המין משקפת את ההבנה החברתית בדבר חשיבותם וריבויים של הערכים הנפגעים, לצד העוצמה והחומרה של הפגיעה בהם.
כאשר מדובר בנפגעים קטינים, גדל עד-מאוד כובד משקלם של ערכים אלו, לנוכח עומק הפגיעה והשלכותיה, המלוות את הקטין גם בבגרותו ולאורך חייו. חומרה מיוחדת זו שבפגיעה מינית בקטינים, משתקפת בראש ובראשונה בהוראות החוק. המחוקק קבע סייגים להגנתם של קטינים, שפגיעותם היתירה נובעת בעיקרה מחולשתם הברורה, מכל היבט שהוא, מול פוגע נחוש; מתמימותם; מחוסר יכולתם להבין את משמעותם המלאה של מעשים מיניים, מבחינה פיזית, נפשית וחברתית; וגם מחמת החשש מפני ההשלכות ארוכות הטווח על חייהם [ע"פ 8068/21 מרם נ' מ"י (04.04.22), פסקה 9; ע"פ 5006/21 מ"י נ' פלוני (06.01.22), פסקה 7]. סייגים אלה, שנועדו למנוע ולהרתיע טרם פגיעה, ולענוש כמידת הגמול את הפוגעים, מגולמים בעבירות שמתגבשות רק כשהנפגע הוא קטין ובעבירות שבהן קטינותו של הנפגע מהווה נסיבה מחמירה הגוררת החמרה בעונש. האבחנות העונשיות החדות שערך המחוקק, בין פגיעות מיניות בבגירים לבין פגיעות מיניות בקטינים, נענו בהנחיה פסיקתית ברורה ועקיבה של בית המשפט העליון, שכוננה זה מכבר מדיניות ענישה מחמירה, המשקפת את משקלם של ערכים אלו, כפי שנאמר פעמים רבות וראו למשל ע"פ 8529/11 אטקישייב נ' מ"י (24.05.12), פסקה 9:
התכלית החברתית והמוסרית המרכזית הטמונה בבסיס דיני העונשין היא להגן על ערכי החברה שמופרים על ידי התנהגות המוגדרת כפלילית. שלומם של הקטינים חסרי הישע מדורג בחווקים הגבוהים של הסולם. העונשים שבית המשפט גוזר על נאשמים צריכים לשקף את סלידתה של החברה מהפגיעה בקטין והצורך להרתיע עבריינים פוטנציאליים.
ובדומה, גם בע"פ 7474/19 בן דוד נ' מ"י (12.07.20), פסקה 27:
בית משפט זה עמד לא פעם על החומרה הרבה הגלומה בעבירות מין המבוצעות בקטינים. משכך, נקבע כי השיקולים המרכזיים שבענישת עברייני מין שביצעו עבירות מין בקטינים הם שיקולי גמול והרתעה, הן כלפי העבריין והן כלפי עבריינים פוטנציאליים, וכי על העונש לשקף את חומרת המעשים וסלידת החברה ממעשים מעוותים אלה.
וכאשר מדובר בקטינים הנפגעים בביתם או בסביבתם המשפחתית, חומרת הפגיעה מועצמת מאוד, כאמור בע"פ 5167/22 פלוני נ' מ"י (26.01.23), פסקה 31:
עבירות המין "חודרות לנימי הנפש, גורמות לתחושה קשה של אובדן שליטה ופגיעה בכבוד ובאוטונומיה, הופכות על פיו את עולמו של הקורבן ועלולות לגרום למגוון רחב של תופעות נפשיות וגופניות, המצריכות תהליכי שיקום מורכבים. הדברים נכונים ביתר שאת במקרה שבו קורבן העבירה הוא קטין, שטרם השלים את התפתחותו הגופנית, הנפשית והשכלית. או אז הפגיעה עלולה להיות חמורה במיוחד ולהעמיד בסיכון את סיכוייו לגדול להיות אדם שלם ומאושר" (ע"פ 8153/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 45 (20.10.2020)). ברי, כי השבר עמוק עוד יותר כשאת המעשים מבצע בן משפחה, בבית, באופן שמרסק את תחושת הביטחון הבסיסית ביותר של הקטין (ראו והשוו: ע"פ 1859/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 18 (8.6.2022)).
בעבירות המין שביצע, פגע הנאשם פגיעות חמורות וקשות בערכים המוגנים. לעצם המעשים התלוו גילן הצעיר של הנפגעות, […]; ניצולם של הקשר המשפחתי, התמימות הילדותית ויחסי האמון והאהבה, לצורך ביצוע המעשים ולהבטחת שמירתם בסוד; התוצאות הרות האסון של פגיעה בגילאי ההתבגרות ושל פגיעה בחיק המשפחה של הנפגעות ובסביבתן הביתית המוגנת-לכאורה (גם כאשר הפגיעה ארעה בבית משפחתו של הנאשם); החזרתיות והריבוי של המעשים; והנכונות להשתמש בכוח.
ניתן לדרג את מידת הפגיעה היחסית בין הנפגעות, בלקיחה בחשבון של גיל, סוג העבירות, מספר העבירות ונסיבות ביצוע. כך, הפגיעה החמורה ביותר בערכים הנ"ל התקיימה בעניינה של א., לאחריה הפגיעה בעניינה של ד. ולאחריהן הפגיעות בענייניהן של ב. ו-ג. . אדגיש, שגם בשלביו התחתונים של סולם חומרה זה, הפגיעה חמורה וקשה.
ג. נזקים פוטנציאליים הכרוכים בפגיעה מינית בַּיַּלְדוּת ובגיל ההתבגרות:
חומרתם של הנזקים שעלולים להיגרם לקטין מחמת עבירת מין, נדונה ארוכות ורבות בערכאות השונות, שעמדו על עוצמת הנזק לנפשו של קטין. כך ראו ע"פ 4327/12 פלוני נ' מ"י (05.06.13), פסקה 36:
אומנם עבירות מין מסבות נזק, פיזי ונפשי, לכלל הנפגעים והנפגעות, אך אין ספק שפגיעה מינית בגיל צעיר יש בה כדי להשפיע בצורה קשה ומקיפה יותר על אישיותו של הנפגע ועל עולמה הפנימי של הנפגעת. אל לנו לשכוח כי בשלב זה בחייו של הפרט יש למרבית החוויות שהוא נחשף להן פוטנציאל לגבש ולעצב עוד נדבך ועוד פן באישיותו המתפתחת, והדברים הם בבחינת מקל וחומר כאשר החשיפה היא לחוויות טראומטיות ואלימות, כדוגמת תקיפה מינית.
השלכותיה של פגיעה מינית חמורות במיוחד אצל קטינים שנפגעים בעיצומו של גיל ההתבגרות, כפי שנאמר בע"פ 9302/17 פלוני נ' מ"י (19.06.19), פסקה 56:
עבירת מין פוגעת בנימי הנפש של הנפגע או הנפגעת. היא חודרת למרחב הפרטי ביותר של הווייתם. הפגיעה בנפגעי עבירה קטינים עלולה להיות חמורה יותר. כך לדוגמה גיל ההתבגרות הוא שלב שברירי בהתפתחות האישית שבו מתעצבת האישיות.
תחושות נפוצות אצל נפגעים, של בושה ושל אשמה, בעת הפגיעה ולאחריה, עלולות לגרור פגיעה בתהליכי גיבוש הזהות, באופן שמוביל לתפיסה עצמית מעוותת, שנאה עצמית, סלידה מהגוף ותחושת חוסר ערך;
בין הנזקים הפוטנציאליים ניתן למנות הפרעות חרדה, דיכאון, פגיעה בדימוי העצמי, הסתגרות ואבדן אמון בזולת, פגיעה ביכולת ליצור ולקיים אינטימיות, סיכון מוגבר להתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים, סיכון מוגבר להתפתחותה של תסמונת דחק בתר-חבלתית (PTSD), הידרדרות תפקודית וחברתית, ועוד [תפ"ח (מרכז) 50308-06-22 מ"י נ' אבוטבול (07.11.23), פסקאות 44-45].
מרבית הנזקים הפוטנציאליים שנמנו לעיל אינם זרים לנפגעות ולמשפחותיהן: איתרע גורלן של הנפגעות, שנפלו קורבן למעשי הנאשם שגרמו לנזקים קונקרטיים עצומים, הַמְּכַלִּים תחומים רחבים בחייהן הצעירים, ועומק הפגיעות מקשה מאוד על האפשרויות לטפל בהן ולהביא להחלמה.
ד. נזקים קונקרטיים שנגרמו לנפגעת א.:
התסקיר בעניינה של א. […]
דו"ח סיכום טיפול במרכז מיטל [ע/2], […].
בדבריה לבית המשפט תיארה הנפגעת באופן חי וכואב את השלכות הפגיעה על כל תחומי חייה, ובמיוחד אובדן האמון בזולת וחרדה מתמדת מכל אדם, שכופה עליה הסתגרות ובדידות. כשהיא בוכה ורועדת סיפרה הנפגעת על משמעות הפגיעה שבוצעה בביתה ובחיק משפחתה, על קשיי ההירדמות ועל הסיוטים התדירים שבהם היא רואה את פניו של הנאשם.
ההרס הרב, שגרמו מעשי הנאשם לחייה של הנפגעת, לא יתוקן במהרה, עקב חוסר-יכולתה להיעזר בטיפול. כמסוכם בתסקיר, הצפי לעתיד אינו מעודד, והשלכות הפגיעה ימשיכו להתגלות גם הלאה.
ה. נזקים קונקרטיים שנגרמו לנפגעת ב.:
בתסקיר (22.03.23) […] תוצאות הפגיעה כוללות שינויי התנהגות, חוסר סבלנות, התפרצויות זעם, קשיי שינה ופחד מלהירדם ולראות בחלום את הנאשם, ריחוק חברתי, והצפה רגשית שמקשה על הנפגעת להתמודד עם מטלות החיים. הנפגעת עדיין חוששת מאוד להיתקל בנאשם.
[…]. מעגל הפגיעה כולל אפוא גם את המשפחה.
ו. נזקים קונקרטיים שנגרמו לנפגעות ג. ו-ד. […]:
הנזקים המשותפים לשתי הנפגעות הן תוצרים של ניצולן על-ידי הנאשם שעשה בהן שימוש כבאובייקטים מיניים, בתוך סבך של דינמיקה משפחתית שאפשרה הן את ביצוע הפגיעות והן את השתקתן. הנאשם ניצל את תמימותן של הנפגעות ומעל באמונן, בשימוש מניפולטיבי ביסודות של סוד, אשמה ובושה שהבטיחו את שתיקתן. התרחשות הפגיעות בחיק המשפחה, כשהנפגעות מוגנות-לכאורה בתוך הבית ומוקפות בדמויות האמורות לספק ביטחון והגנה, מגבירה את חומרת הפגיעות והשלכותיהן. הנפגעות מתארות תחושות של מלכוד, השפלה, חוסר אונים והחפצה עד רמיסה ומחיקה, על-רקע אתגריו של תהליך התבגרות וגיבוש זהות עצמית ומינית. […]. לאחר חשיפת האירועים, נאלצו הנפגעות להתמודד עם טענות בדבר העללה וטפילת אשם למען בצע כסף וכנקמה בגין סכסוך כספי שהתגלע במשפחה המורחבת.
[…] מאז החשיפה, הנפגעת ג. משקיעה את כוחותיה בתפקוד היומיומי באופן מעורר הערכה – […] – מתארת תכניות ללימודים וקריירה, ואינה פנויה רגשית לטיפול נפשי ולעיסוק בטראומה. הנפגעת ערה לצורך בטיפול ולסיכון שבטראומה לא-מעובדת, וניתן לקוות שלאחר סיום ההליך הפלילי תמצא את הכוחות לשקם את עצמה.
הפגיעות ב-ד. לוו בתחושות של בלבול וגועל, חוויה של התעללות מינית נמשכת כשהנאשם הכניע אותה והכריע אותה על-אף התנגדותה […]. … ההערכה היא שתזדקק לתהליך שיקום ממושך.
ז. נזקים קונקרטיים שנגרמו להורי נפגעות:
מהמסמכים שלפנינו ומדברים שנאמרו בדיון, ניתן ללמוד כי מדובר ב"הורים מדהימים, חמים ומסורים מאוד לילדיהם". ההורים פועלים ברגישות מופתית לצרכי הנפגעות ונעזרים ככל יכולתם בהדרכה טיפולית, ועדיין מתנהלים בביתם בזהירות מופלגת, מתוך חרדה שמא משהו יזכיר למי מהנפגעות את הפגיעה ויעורר שוב פחדים וסיוטים. ההורים […] חווים טראומה, תסכול, מחשבות טורדניות וחרדות, שנדחקים הצידה מחמת מצוקת הנפגעות. […] בלילות מזעיקים אותם קולות של פחד ובכי של הנפגעות, ובימים עליהם לתפקד בתנאי חוסר-שינה. העד ע. תאר בדבריו את עומק הפגיעה בכל המשפחה, את הכאב שאין לו שיעור, את אזלת היד ואבדן העצות מחמת גודל השבר ואת החרדה מפני ההשלכות לעתיד. העד הגדיר את מעשי הנאשם […] כ"פיגועי מין אכזריים מאוד" – היקף השבר והאומללות שגרם הנאשם במעשיו לנפגעות ולבני משפחה, שחלוף הזמן אינו מרפא או למצער מטשטש אותם, מוביל להבנה העגומה שלא מדובר בהגזמה יתירה.
ח. נסיבות נוספות הקשורות לביצוע העבירות:
סיבת המעשים: לדברי הנאשם, שהובאו בחוו"ד המסוכנות, הוא צרך פורנוגרפיה מגיל 13, ובפגיעותיו המיניות חיקה את שראה בסרטון פורנוגרפי שמצא בקטגוריה "משפחה" באתר אינטרנט אליו גלש, וצפה בו באופן חוזר. בגילאי הפגיעה, כשהיה בן 16, היה עסוק בפורנוגרפיה, באוננות מוגברת ובהמשך גם בפגיעות המיניות, עיסוק ששימש אותו לדבריו לבריחה ממציאות של בדידות, תסכולים ומשבר ביחסי הוריו. את מרבית הפגיעות המיניות ביצע בלילות שבת, כשלא יכול היה להעסיק עצמו בטלפון, ולא הצליח להגיע לפורקן מיני ללא פורנוגרפיה. הנאשם נהנה גם מתחושות השליטה שסיפקו לו מעשיו, ובמילותיו – "ילד מגעיל, אגואיסט שחושב שמגיע לו הכל, … ילד חרא, אגואיסט, אין גבולות, יכול לעשות מה שבא לי… עקפתי את הגבולות, ניצחתי, ילד מפונק". בודק המסוכנות התרשם שהנאשם ביצע את עבירות המין על-רקע של קווי אישיות לא בשלים, דימוי עצמי וגברי נמוך, חוסר ביטחון, קושי בשליטה על דחפים מיניים, ניצול זמינותן של הנפגעות, וצריכת פורנוגרפיה שהובילה לעוררות מינית ובלבול.
איומים ומניפולציות: ביחס למניפולציות שהפעיל בביצוע העבירות, הדגים הנאשם לבודק המסוכנות את כוחם המאיים של שקט ושל מבט, והותיר רושם על הבודק, שבכמוהו לא נתקלנו מעולם – "כאשר התייחס לשקט ולתחושת הפחד שמבין כיום שהטיל על קורבנות העבירה, השתנתה המימיקה בפניו של הנבדק, הוא היה מרוכז בעצמו, עיניו נפתחו לרווחה, היה מבט מפחיד בעיניו, שניתן לראות כיצד מבט זה יכול לשתק את הסובבים אותו ולגרום להם לחוסר נוחות" [ע' 21]. הנאשם ידע לזהות נקודות תורפה אצל קורבנותיו ולנצל אותן למימוש רצונותיו [ע' 25].
ניצול יחסי הכוחות: כאשר נתקל הנאשם בהתנגדות פיזית, לא נרתע מהכרעתה בכוח, כפי שפעל ביחס ל-ד., כמתואר באישום השישי, אך ברוב-רובם של מעשי העבירה לא נזקק הנאשם להפעלת כוח פיזי ממשי, כיון שהשיג את רצונו – תוך רמיסת רצונה של הקורבן – מעצם יחסי הכוחות שהקנו לו עדיפות ואפשרו לו להתעלם מההתנגדות הרפה שהצליחו הילדות הקטנות להפגין.
תכנון מוקדם: מדברי הנאשם עצמו לבודק המסוכנות [ע' 20-21] עולה כי הנאשם תכנן את מעשיו מראש ופעל באופן חוזר לניצול ההזדמנויות ולהשתקת הקורבנות, לצורך מימוש הפנטזיה הפורנוגרפית שנהג לצרוך.
אופיים המיני הבוטה של המעשים: חרף גילה הצעיר מאוד של א. (9 שנים בלבד), כללו מעשיו של הנאשם החדרת אצבע לאיבר מינה של הקטינה בשתי הזדמנויות תוך גרימת כאב וכן שפשוף של איבר המין, תוך ניסיון החדרת אצבע לתוכו, בהזדמנות אחרת. אף ביחס לקטינות הנוספות, כללו מעשיו של הנאשם מגע ישיר באיבריהן האינטימיים, לרבות מתחת לבגדים, שפשוף איבר מינן ומגע בין איבר מינו לחלקים בגופן.
ט. קטינותו של הנאשם בעת המעשים והיותו כיום "בגיר-צעיר":
הנאשם עבר את העבירות בהן הורשע בהיותו כבן 16-17, משמע קטין, אך כתב האישום הוגש כשהיה כבר בגיר כבן 21. לפיכך, לא נָדוּן בעניינו כבית משפט לנוער, אך בין השיקולים שבדרך לקביעת העונש, יינתן מעמד ואף משקל נכבד לעובדת קטינותו של הנאשם בעת המעשים, לפי הוראות החוק והנחיות ההלכה הפסוקה.
שלוש הן ההצדקות העיקריות שנמנו בפסיקה לאבחנה בין ענישת בגירים לבין ענישת קטינים, מעצם קטינותם – (1) מידת אשם מופחתת, בשל חוסר בשלות והיעדר ניסיון חיים; (2) קושי מוגבר בריצויו של עונש, ביחס לבגירים; (3) סיכויי שיקום גבוהים יותר, ועימם סיכון נמוך יותר לרצידיביזם [ע"פ 1589/23 הנ"ל, פסקאות 8-9 בדברי הש' רונן].
לפי סעיף 5א(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, הדיון בעניינו של נאשם שביום הגשת כתב האישום נגדו מלאו לו 19 שנים וביום ביצוע העבירה היה קטין, יהיה בפני בית משפט שאינו לנוער, ואולם הוראות סעיפים 9, 21, 22, 24, 26 למעט פסקאות (1), (4) ו-(5) שבו, ו-27, יחולו, בשינויים המחויבים. הסעיפים הנזכרים נועדו לשמר הגנה חלקית על נאשם מפני זיהויו ותיוגו, להבטיח עריכת תסקיר בעניינו טרם הרשעה ועונש, ולאפשר קביעתן של דרכי טיפול מסוימות, חלף מאסר. עוד יש לתת את הדעת לסעיף 25(ב), לפיו אדם שהיה קטין ביום ביצוע העבירה, לא יוטל עליו עונש מוות, ועל אף האמור בכל דין אין חובה להטיל עליו מאסר עולם, מאסר חובה או עונש מינימום.
בבסיס ההסדר שקובע סעיף 40טו לחוק העונשין, בנוגע לענישת קטין, מצוי 'פטור' מדרך קביעת העונש שנוסדה בתיקון 113, ושבליבה עקרון מנחה של הלימה בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש שיוטלו עליו. זאת, כיון שהעיקרון המנחה בענישת קטינים הוא שיקום [לאבחנה בין שיקולי ענישה לבגירים ולקטינים, ראו תפ"ח (מרכז) 50308-06-22 מ"י נ' אבוטבול (07.11.23), פסקאות 26-33].
וכך סיכמה הש' ברון בע"פ 5725/15 פלוני נ' מ"י (04.08.16), את מהות ההסדר הנורמטיבי שחל על ענישת בגיר שפשע בקטינותו (בהסרת מראי-מקום):
גם כאשר מדובר בבגיר שמלאו לו 19 שנים, והוא נותן את הדין על מעשים שביצע בהיותו קטין – שיקולי השיקום והטיפול תופסים מקום, לעיתים אף מרכזי, בקביעת העונש […]. בד בבד, גם לשיקולי הגמול וההרתעה נודע מקום נכבד בגזירת הדין – כך מורנו תיקון 113 לחוק העונשין, שגם הוא חל כאמור על אותו בגיר. השיקולים השונים מושכים לכאורה לכיוונים מנוגדים, ומטבע הדברים האיזון ביניהם קשה הוא…
ככלל, יש למקם את נקודת האיזון בהתאם לגיל הנאשם בעת גזר הדין (קטין, בגיר-צעיר, בגיר-בוגר). שיקולי השיקום ושיקולי הגמול ניצבים משני עבריו של רצף אחד, מעין פס נע, והתנועה מצידו האחד של הפס לעבר צידו השני צריך שתיעשה בהתאם לגילו של מי שהיה קטין כשביצע את העבירה, בעת שבה הוא עומד לדין: כאשר מדובר במי שהוא קטין גם בעת גזר הדין – נקודת האיזון תימצא קרוב מאוד לקצה הרצף, סמוך לשיקולי השיקום. כאשר מדובר בבגיר-צעיר בעת מתן גזר הדין – כבר נפסק שנקודת האיזון תנוע מעט על גבי הפס אל עבר שיקולי הגמול, אך עדיין תיוותר סמוכה לשיקולי השיקום. וכאשר מדובר באדם כבן 42 בעת ענישתו, כבענייננו, מן הראוי למקם את נקודת האיזון קרוב יותר לשיקולי הגמול מאשר לשיקולי השיקום. [פסקה 11]
גם כאשר מדובר ב"בגיר-בוגר", נודעת משמעות רבה לעובדת היותו קטין בעת ביצוע העבירה, שכן מידת אשמו של קטין פחותה ביחס לזו של בגיר שביצע מעשים דומים, כאמור לעיל, ולכן עקרון ההלימה (הגמול) מחייב הקלה משמעותית בעונש, וככל שגיל הקטין בעת ביצוע העבירות צעיר יותר, כך תגדל ההקלה ולהיפך [שם, פסקה 12]. ככל שהקטין קרוב יותר לבגירות מוצדק להתחשב בשיקולי הענישה הקבועים בחוק העונשין, בעיקר בעיקרון ההלימה [ע"פ 5678/14 פלוני נ' מ"י (26.05.15)]. מקומה של הקלה זו מצוי בשיקולי קביעתו של מתחם העונש, כדין נסיבה הקשורה בביצוע העבירה, שהלא קטינות בעת ביצוע העבירה משפיעה על "יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו" לפי סעיף 40ט(א)(6) לחוק [שם, פסקה 16]. מקל וחומר, ראוי שמידת ההקלה של "בגיר-צעיר" בעת גזירת הדין תהא משמעותית אף יותר, בשל קרבתה של "נקודת האיזון" לקוטב השיקום.
י. מדיניות הענישה הנהוגה:
הפסיקה הנוהגת, לרבות פסיקתו של ביהמ"ש העליון, אינה חזות הכול, בהיותה אך אחת מבין מספר שיקולים המשמשים לקביעתו של מתחם עונשי הולם. עדיין, מתן משקל ראוי לפסיקה הנוהגת (ובעיקר פסיקתו של ביהמ"ש העליון), במקרים הדומים ככל האפשר לנסיבות העבירות במקרה הנדון, הוא כלי עיקרי להשגת תכלית מרכזית של תיקון 113 – הקטנת הפערים בענישה בין שופטים שונים, "צמצום האקראיות והשרירותיות בקביעת העונש", וקידום האחידות והשוויון בענישה [פסקה 5 לדברי הש' כשר בע"פ 1589/23 פלוני נ' מ"י (07.08.23)]. מטרות אלה תוכשלנה, אם יובאו בחשבון פסקי-דין שעניינם רחוק מדי מהמקרה שעל הפרק. מאפייניו המובהקים של המקרה דנן הם ריבוי פגיעות מיניות בריבוי נפגעות, שהיו בגילאי סף-התבגרות והתבגרות, שבוצעו במעגל קרוב של משפחה מורחבת או מכרים, על-ידי קטין שמאז בגר. דא-עקא, שמעטים הם פסקי הדין שבהם מתקיימים כלל המאפיינים הנ"ל, ולכן נפנה לסקירת פסקי-דין בענייניהם של בגירים-בוגרים, מהם ניתן לגזור מתחם הולם שחומרתו מופחתת, וניעזר גם בפסקי-דין שנסובו על נפגעים יחידים או על פגיעות מעטות, מקל וחומר. לעיון במקרים שבהם נדון נאשם כקטין בבית משפט לנוער, יש ערך מוגבל, לנוכח ההעדפה החד-משמעית של שיקול השיקום בהליכים אלה.
(-) ע"פ 4225/23 פלוני נ' מ"י (04.02.24): המערער, שהיה בן 17 בזמן ביצוען של העבירות הודה במסגרת הסדר טיעון דיוני בכתב אישום מתוקן שייחס לו עבירות של ניסיון למעשה סדום במשפחה ותקיפה סתם, אשר בוצעו שתיהן כלפי אחותו, בעודה קטינה כבת 10-8 שנים. נגזרו עליו 3 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי בסך 20,000 ₪ למתלוננת. הערער נסוב על חומרת רכיב המאסר לריצוי בפועל. לטענת המערער, ביהמ"ש המחוזי לנוער לא נתן משקל מספיק לעובדה שהיה קטין בעת ביצוע עבירת המין. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור, באמרו שעבירת המין בה הורשע המערער בוצעה בעת היותו כבן 17, סמוך לגיל הבגירות; המערער לא נטל אחריות, לא הביע חרטה וגם לא מוטיבציה טיפולית בנטיותיו העברייניות. באין אופק שיקומי, שיקול השיקום אינו רלוונטי. המערער נדון כקטין בבית משפט המחוזי לנוער.
(-) ע"פ 3582/22 פלוני נ' מ"י (07.11.23): המערער 1 היה בעת ביצוע העבירות בן 15-17 שנים והמערער 2 בן 13.5-15.5 שנים. השניים ביצעו (כל אחד לחוד ובמקרה אחד, בצוותא), עבירות מין בארבעה מתלוננים (ילדים בני 8-14 שנים בעת ביצוע המעשים). ביהמ"ש המחוזי, שדן את המערערים כבית משפט לנוער, גזר על המערער 1 עונש של 20 חודשי מאסר, ועל המערער 2 עונש של 10 חודשי מאסר. ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של המערער 1 אולם קיבל את ערעורו של המערער 2, והעמיד את עונש המאסר שהוטל עליו על 9 חודשי מאסר בעבודות שירות. בין השיקולים העיקריים היה גילו הצעיר של מערער 2 ומעברו "דרך משמעותית" בטיפול, עם נסיבות נוספות שחברו יחד ומצדיקות התערבות מסוימת בגזר דינו של ביהמ"ש המחוזי. נמצא לייחס משקל לגילו הצעיר במיוחד של המערער 2 במועד המעשים, אשר היה בן 15.5-13.5 בתקופה הרלוונטית. על כך יש להוסיף כי מתסקירי שירות המבחן עולה שהמערער 2 עבר דרך משמעותית הן בטיפול פרטני והן בטיפול קבוצתי בשנתיים האחרונות. נמצא טעם בטענת המערער 2 לפיה תקופת המאסר שהושתה עליו לא תאפשר, ברמת ודאות גבוהה, טיפול בכלא, ושירות המבחן אף ציין שזו "תגדע" את הטיפול. פגיעה שכזו בהתקדמות ההליך הטיפולי בעניינו משליכה לא רק על המערער 2 לבדו, אלא על האינטרס הציבורי בכללותו. במכלול הנסיבות, נמצא כי בעניין זה יש לתת משקל משמעותי לשיקולי השיקום באיזון בינם לבין שיקולי הענישה האחרים. המערער נדון כקטין בבית משפט לנוער.
(-) ע"פ 5167/22 פלוני נ' מ"י (26.01.23): בשנים בהן היה המערער בן 23-18 שנים ואחותו החורגת בת 12-7 שנים, ביצע בה המערער עבירות מין שעיקרן מעשים מגונים. המערער נדון בחלוף 35 שנים, לאחר שהורשע בתום משפט הוכחות שבו הכחיש את המיוחס לו. מתחם העונש נקבע בין 5.5 ל-9.5 שנות מאסר, ועונשו נגזר ל-8 שנות מאסר בפועל וענישה נלווית. המערער ביצע את המעשים כבגיר ונדון כבגיר לכל דבר, שלא כנאשם בענייננו.
(-) ע"פ 3069/22 מ"י נ' פלוני (20.12.22): המשיב, קטין שנדון בבית המשפט המחוזי לנוער, בגין עבירות מין חמורות שביצע באחותו, בשנים שבהן היה בן 14-16 שנים והנפגעת בת 11-12 שנים. במסגרת הסדר טיעון הודה המשיב, ונקבעו דרכי טיפול, ללא הרשעה. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והרשיע את המשיב. המשיב נדון כקטין בבית משפט לנוער.
(-) ע"פ 5006/21 מ"י נ' פלוני (06.01.22): בתקופה בה היה המשיב בן 17.5-18.5 שנים ואחייניתו בת 8.5-9.5 שנים, ביצע בה המשיב מעשים מגונים. ההליך הפלילי החל בחלוף כשש שנים מסיום הפגיעה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונשי בין 30 לבין 60 חודשי מאסר בפועל, אך את העונש החריג מהמתחם מטעמי שיקום וגזר על המשיב 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, העיר שהמתחם מקל מדי ואינו משקף את הפסיקה הנוהגת, החמיר את עונשו של המשיב ל-20 חודשי מאסר והעלה את סך הפיצוי ל-80,000 ₪. בית המשפט העליון הסכים שיש לתת משקל לשיקול השיקום אך ציין את הצורך בענישה מחמירה שתבטא את חומרת העבירות ואת פגיעתן החמורה בנפגעי עבירות, ותשמש גם להרתעת היחיד והרבים. עוד ציין בית המשפט את המאפיינים המחמירים בביצוע העבירות, ובהם תקופת ביצוען העבירות, ניצול פער הגילאים ופער הכוחות בין המשיב לבין הנפגעת, התכנון המוקדם, ניצול הקרבה המשפחתית ויחסי האמון בין המשיב לבין הנפגעת, וביצוע הפגיעה בסביבה המשפחתית שאמורה היתה להיות הבטוחה והמוגנת ביותר עבורה (בית הסבתא). עוד הטעים בית המשפט ש"לא נעלם מעינינו ההליך השיקומי שעובר המשיב וכן העובדה שהביע חרטה על מעשיו. ואולם, נוכח החומרה המיוחדת הגלומה במעשיו, לא ניתן להימנע מהשתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח חרף שיקולי השיקום" [פסקה 10]. המשיב נדון כבגיר.
(-) ת"פ (נצ') 857-01-16 מ"י נ' הנאשם (16.07.17): בית המשפט (שלא בשבתו כבית משפט לנוער) גזר את דינו של נאשם בגיר כבן 20, שביצע אונס בנסיבות מחמירות כלפי קטינה בת 13, בהיותו קטין בן 15.5, ללא קשר ממשי קודם ביניהם. ביהמ"ש קבע מתחם עונשי בין 6 לבין 30 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, שני מאסרים על תנאי ופיצוי למתלוננת בסף 15,000 ש"ח. העונש הקל נומק במאמצי שיקום ובגילו של הנאשם בעת המעשים ובעת שנדון. הנאשם נדון כבגיר.
(-) ע"פ 5363/15 פלוני נ' מ"י (11.05.16): במהלך תקופה בה היה המערער בן 11-15 שנים ואחותו בת 8-13 שנים, ביצע בה המערער עבירות מין חמורות, "מעשים נוראיים", ועוד עבירות אלימות. המערער נדון בבת המשפט המחוזי לנוער כקטין (אף שבגר) והורשע לאחר ניהול משפט הוכחות, ובעת שנגזר דינו היה כבר בן 22, נשוי ואב לילד. המערער לא גילה חרטה או אמפתיה לנפגעת, שלפי תסקיר בעניינה ניזוקה מאוד ממעשי המערער, נפשית ומשפחתית. תסקיר משלים שהוגש לקראת הערעור לימד על שינוי ממשי אצל המערער, שהודה והביע מוטיבציה גבוהה לטיפול. בית המשפט העליון הפחית את עונשו של המערער מ-7 ל-5.5 שנות מאסר בפועל, לנוכח גילו הצעיר מאוד בתקופת המעשים, הרקע המשפחתי המורכב שמפחית במידה מסוימת את מידת אשמו ואת אחריותו למעשים, תובנתו (המאוחרת) והיעדר עבירות מאוחרות. המערער נדון כקטין.
(-) ע"פ 7211/13 פלוני נ' מ"י (13.12.15): בהיותו קטין בן 15, ביצע המערער שלושה מעשי סדום בילד כבן עשר אותו הכיר כשכן, ואת הדין נתן על מעשיו בגיל 27. המעשים בוצעו ללא אלימות וללא איום באלימות, בקורבן אחד. ביהמ"ש המחוזי קבע מתחם עונשי בין שנה לארבע שנות מאסר בפועל בגין כל מעשה. בביהמ"ש העליון נקבע עונשו ל-18 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.
(-) ע"פ 281/15 פלוני נ' מ"י (06.12.15): כשהיה המערער כבן 16.5, אנס את בת-דודתו שהיתה כבת 10.5 בחמש הזדמנויות שונות. המערער נדון כקטין, נגזר עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים, אך ערעורו התקבל ועונשו קוצר ל-6 חודשי מאסר בפועל (לריצוי בכליאה) וענישה נלווית. בימ"ש העליון עמד על כך שבעניינם של קטינים יש לבחון בקפידה את האינטרס השיקומי והטיפולי. ענישת קטינים מחייבת דגש מיוחד על שיקולי הענישה האינדיבידואלים, ובגדר אלה על בימ"ש לשקול את נסיבותיו האישיות של הקטין, לרבות גילו, עברו הפלילי, חומרת המעשים בהם הורשע, האם הוא נוטל אחריות למעשיו ומביע חרטה כנה, ומהם סיכויי שיקומו. עם זאת, שיקולי השיקום הנוגעים לעבריין קטין אינם חזות הכל, וקטינות איננה מהווה מגן או חסינות מפני ענישה פלילית ולצידם יש לתת משקל ראוי גם לשיקולי הלימה, הרתעה והגנה של שלום הציבור, בהתחשב בנסיבות העבירה וחומרתה. בנוסף, על בימ"ש לתת דעתו גם על קורבן העבירה וסיכויי השיקום שלו, בעיקר כאשר הוא קטין. במקרה זה יש שתי מערכות שיקולים נוגדים. מחד, מדובר בעבירות חמורות של אינוס קטינה רכה בשנים המצדיקות ענישה חמורה ומרתיעה; ומאידך, המערער הוא קטין שעבר תהליך טיפולי-שיקומי ממושך ומרשים שנותן תקווה לאי הישנות מעשיו. לאחר בחינת מכלול השיקולים, חומרת העבירות והתהליך השיקומי המוצלח, ונוכח המלצות גורמי הטיפול והתקופה הממושכת שהמערער שהה במעון, יש הצדקה לקיצור משמעותי בתקופת המאסר בפועל כך שתועמד על 6 חודשים, לאחר ניכוי תקופת מעצרו. שאר רכיבי העונש נותרו על כנם. המערער נדון כקטין בבית משפט לנוער, בגין עבירות שעבר בנפגעת אחת.
(-) ע"פ 5355/14 פלוני נ' מ"י (27.10.15): במהלך תקופה של שנתיים בה היה בן 14-16 שנה, פגע המערער בבת-דודו שהיתה בעת המעשים כבת 5-7 שנים, בחמש הזדמנויות לאורך שנתיים. המערער ביצע בקטינה מעשים מגונים, כשנגע באבר המין שלה מעל ומתחת לבגדיה, בשתי הזדמנויות גם ניסה לבצע בה מעשה-סדום אך חדל כשהילדה התלוננה על כאבים, ובשתי הזדמנויות אחרות ביצע בה מעשי-סדום כשהחדיר את אברו לפיה. המערער ביצע מעשה מגונה בבת-דוד נוספת שהיתה בת 6 שנים, כשנגע באבר מינה מעל בגדיה. ערעורו על עונש של שנת מאסר בפועל נדחה, ובית המשפט העליון חזר והדגיש את חשיבותו של המסר העונשי המרתיע בעבירות מין, גם כשהעבריין הוא קטין, ואת החשיבות המיוחדת לַמֶּסֶר אותו שולח בית המשפט לקורבנות העבירות ולמשפחותיהם [פסקה 29]. המערער נדון כקטין.
(-) ע"פ 5865/14 בן פורת נ' מ"י (19.08.15): המערער הורשע בשלוש עבירות של מעשי סדום בנסיבות אינוס ובמעשים מגונים בקטינה כבת 11, שהייתה שכנתו וחברתה של בתו של הנאשם. המערער נגע במתלוננת, מישש את אבר מינה מעל תחתוניה, הורה לה ללטף את אבר מינו, ביקש ממנה להסיר את תחתוניה, נגע באבר מינה והורה לה להכניס את אבר מינו לפיה מספר פעמים. מעשים אלו בוצעו במספר הזדמנויות שונות לאורך כשנה. המעשים נחשפו כעבור 6 שנים. בביהמ"ש המחוזי נקבעו מתחם בין 4 לבין 8 שנות מאסר לכל מעשה סדום ומתחם בין שנה לבין 3 שנות מאסר לכל מעשה מגונה, ונגזרו על המערער 8 שנות מאסר, כעונש עיקרי. הערעור נדחה, כשביהמ"ש העליון העיר שהעונש נוטה במידת-מה לקולה. המערער ביצע את המעשים כבגיר ונדון כבגיר לכל דבר, שלא כנאשם בענייננו.
(-) ע"פ 2177/13 פלוני נ' מ"י (09.07.15): המערער ביצע באחותו החורגת בשנים בהן היתה כבת 9-10 שנים, מעשים מגונים (ועבירות אחרות, שהשפיעו שולית על העונש). המערער נדון בחלוף שנים, מתחם העונש נקבע בין 7 ל-10 שנות מאסר בגין עבירות המין ועונשו נגזר ל-8 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה. המערער ביצע את המעשים כבגיר ונדון כבגיר לכל דבר, שלא כנאשם בענייננו.
(-) ע"פ 6092/10 פלוני נ' מ"י (18.07.12): בהיותו בגיר, ביצע המערער עבירות מין מרובות בשלוש מאחייניותיו. המערער נדון בחלוף 20 שנים ועונשו נגזר ל-20 שנות מאסר בפועל, כשבית המשפט קבע שאין להתחשב לעניין העונש בחלוף הזמן. המערער ביצע את המעשים כבגיר ונדון כבגיר לכל דבר, שלא כנאשם בענייננו.
(-) תפ"ח (נצ') 108/06 מ"י נ' פלוני (קטין) (15.05.08): הנאשם, קטין שנדון בבית המשפט המחוזי לנוער, עבר עבירות מין חמורות בארבע קטינים, כשהיה בן 14. ביהמ"ש התלבט בין הקטבים, העונשי והשיקומי, הדריך עצמו בהוראות המחוקק שקבע "כללים טיפוליים כאשר מדובר בנוער", ונמנע ממאסר בפועל "כדי מניעת הוספת קורבן על קורבנות העבירה" – הקורבן הנוסף הוא הנאשם. הנאשם נדון כקטין בבית משפט לנוער. ספק אם קורבנותיו קיבלו באהדה את ההתייחסות אליו כאל קורבן נוסף, כביכול אחד מהם, ושמחו שניצל מגורלם.
(-) ע"פ 6768/05 מ"י נ' פלוני (25.01.07): בשנים בהן היה המשיב קטין וקרוב לסף-בגירות, ואחייניתו כבת 10-11, ביצע בה המשיב מעשים מגונים בארבעה מקרים ואינוס (החדרת אצבע) במקרה נוסף. בית המשפט העליון דחה את ערעור המדינה והותיר על-כנו את העונש שגזר בית המשפט המחוזי, 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד ענישה נלווית. מנימוקי פסק הדין עולה כי במקרה זה חברו בצד החומרה נסיבות שונות לקולא שמשקלן המצטבר רב במיוחד: המשיב היה קטין, על גבול הבגירות בזמן ביצוע חלק מהעבירות, בעת שטרם נתגבשה בו הבנה מלאה למהות האיסורים ולתוצאות ההרסניות של מעשיו; תהליך השיקום אותו עבר המשיב יוצא דופן ועשוי לשמש דוגמא להצלחה של המערך הטיפולי, אשר נתאפשרה במידה מכרעת ע"י שיתוף פעולה מלא של המשיב. ההצלחה הטיפולית התבטאה גם בתפקודו המצטיין בכל מערכות החיים ובמיוחד בצבא. הליך הענישה מייחס משקל רב לגורמי שיקום ותיקון, במיוחד בבני נוער המצויים בפתח חייהם הבוגרים, ועל מערכת השפיטה להשקיף על הליך זה במבט כולל, המאזן כראוי בין גורלו של הפרט, גם אם כשל, לבין אינטרס הציבור, ובכללו גם עניינו של הנפגע. על המשיב להשלים את ההליך הטיפולי במהלך שנה נוספת. קטיעת מהלך זה בדרך של הטלת מאסר בפועל ישים לאל מאמץ כביר שהושקע על ידו וע"י הגורמים הטיפוליים, ועלול להביא לאיזון לא ראוי בנסיבות מקרה זה בין תכלית הגמול וההרתעה לבין יסודות השיקום והתיקון שבענישה. בנסיבות מיוחדות אלה השקלול הנכון בין שיקולי הענישה השונים נוטה לקולא, בכיוון הפעלת עונש שיקומי. זהו מסוג המקרים הנדירים בהם אינטרס הציבור שבענישה מצדיק מתן משקל יתר לשיקום על פני הגמול.
(-) תפ"ח (י-ם) 852/05 מ"י נ' פלוני (03.07.06): הנאשם הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה אחת של מעשים מגונים באחותו שטרם מלאו לה 14 שנים, הגם שמדובר היה במעשים חוזרים. הנאשם הוא שהפסיק את מעשיו ואף חשף אותם, ונגזר עליו מאסר של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, וענישה נלווית. המערער ביצע את המעשים כבגיר ונדון כבגיר לכל דבר, שלא כנאשם בענייננו.
בין פסקי הדין שהציעה התביעה, נמצאו כאלה שעניינם חמור במידה ניכרת אף מענייננו, בשל אופי עבירות וריבוין, נסיבות ביצוען, הפרש גילאים וכיו"ב, ואין בהם כדי ללמד על הנהוג (ע"פ 8197/22, ע"פ 7694/14, ע"פ 1947/07, ותפ"ח 56665-03-21). בין פסקי הדין שהגישה ההגנה, נמצא אחד שעניינו רחוק מענייננו מכדי להיחשב כמייצג של מדיניות פסיקתית ראויה או של ענישה נוהגת, הרלבנטי לענייננו, ת"פ (שלום פ"ת) 17360-06-18 מ"י נ' פלוני (19.05.19).
נסכם בדברים נכוחים מתוך ע"פ 5363/15 הנ"ל, פסקה 33:
גזירת דינו של מי שביצע מעשים חמורים ביותר בקטינותו, והוא עומד לפנינו היום בבגירותו – מלאכה קשה היא, המדגישה "את המתח שבין המעשה והעושה בגזירת הדין וביחס לשיקולי ההלימה, התומכים במקרה זה בעונש מאסר משמעותי, לבין שיקולי שיקום, התומכים במקרה זה בעונש מתון" […]. הענישה במצבים אלו תלויה עד מאד בנסיבות הפרטניות של המקרה, ולפיכך קשה למצוא בעניינם מדיניות ענישה מגובשת…
על-אף האמור, ניתן לקבוע כי הפסיקה הנוהגת עוקבת אחר הכלל לפיו גזירת הדין של מי שפשע כקטין ונענש כמבוגר, מתאפיינת בייחוס מידת אשם מופחתת לנאשם ובמתן יתר-משקל לשיקולי שיקום. מסקירתנו את הפסיקה עולה שלעונשים מקלים במיוחד, ובוודאי ביחס לענישת מי שפשעו כבגירים, זכו נאשמים שפגעו בנפגע/ת יחיד/ה, כשהיו בגילאים מוקדמים בעת ביצוע מעשיהם, ושהודו והשתתפו בהליך טיפולי ממנו גם נתרמו. גם בין מקרים דומים לאלה, נדונו נאשמים למאסר על-אף הליכי שיקום מתקדמים, וראו לעיל ע"פ 5006/21 (שנבדל בגיל הפוגע). למעשה, הימנעות מוחלטת ממאסר בכליאה, כדי למנוע קטיעתו של הליך טיפולי, מסווגת כ"מקרה נדיר", וראו לעיל ע"פ 6768/05.
המקרה דנן בולט בחומרתו העודפת על המקרים שנסקרו, שכן מדובר על נאשם שביצע את העבירות בגיל מאוחר יחסית ופגע בארבע נפגעות קטינות. נראה אפוא, שגם הליך השיקום המוצלח לא יכול להחליש או לגבור לחלוטין על עקרון ההלימה, וגם לא לעקר את יתר מטרות הענישה, שנועדה "לבטא סלידה עמוקה והוקעה חברתית, לזעוק את זעקת הקורבנות, לייצר תיקון מוסרי – ובעיקר לבודד ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים" [ע"פ 5617/19 מ"י נ' פלוני (26.08.21), פסקה 26].
י"א. סיכום – קביעת מתחם העונש:
סקרתי לעיל את חשיבותם וכובד-משקלם של הערכים החברתיים בהם פגע הנאשם כשביצע את העבירות ועמדתי על תוספות-החומרה המיוחדות הכרוכות בפגיעות בקטינות, ובפרט בקטינות בגילאי ההתבגרות או על סף ההתבגרות, וכן בביצוע הפגיעות בביתן של נפגעות או בסביבתן המשפחתית המוגנת-כביכול; מצאתי כי פגיעת הנאשם בערכים אלו היתה חמורה וקשה, בעניינה של כל נפגעת, כדי-כך שדירוג הפגיעות לא יסייע לקביעת המתחם לעניין העונש העיקרי, הגם שישמש בקביעתם של סכומי פיצוי; התרשמתי מחומרתם של הנזקים הפוטנציאליים, שלא מוצו ועתידים ללוות כל נפגעת גם בעתיד, ומהיקף ההרס ועומק החורבן של הנזקים הקונקרטיים שגרם הנאשם לנפגעות ולמשפחותיהן; שוכנעתי, כי יש לתת משקל שלילי הולם לנסיבות נוספות הכרוכות בביצוע העבירות, ובהן שימוש הנאשם באיומים ומניפולציות, ניצול יחסי הכוחות בינו לבין הנפגעות, גילן הצעיר של הנפגעות […], ניצולם של הקשר המשפחתי, התמימות הילדותית ויחסי האמון והאהבה, לצורך ביצוע המעשים ולהבטחת שמירתם בסוד, החזרתיות והריבוי של המעשים והנכונות להשתמש בכוח; ונתתי דעתי על עקרונות הענישה שניתן לחלץ מהפסיקה שנסקרה לעיל. מנגד, אתן משקל מקל משמעותי לעובדת קטינותו של הנאשם בעת ביצוע העבירות ולהיותו "בגיר צעיר" כיום.
אין ספק, שלו היה הנאשם בגיר גם בעת ביצוע העבירות, היו מדדי החומרה הרבים מובילים לקביעתו של מתחם עונשי כולל שֶׁסִּפּוֹ לא היה פָּחוּת ממספר דו-ספרתי של שנים [וראו מבין פסקי הדין המובאים לעיל את אלה, שעניינם בנפגעת אחת בלבד – ע"פ 5167/22, ע"פ 5006/21, ע"פ 5865/14, ע"פ 2177/13; וכשדובר היה בשלוש נפגעות, היה העונש 20 שנות מאסר בפועל, ע"פ 6092/10]. קרוב לוודאי, שאפילו היה הנאשם נשפט כקטין בבית משפט לנוער, היתה חומרתה המופלגת של פרשה זו מחייבת עונש של כליאה לתקופה משמעותית [וראו פסק-דין שעניינו בנפגעת אחת בלבד – ע"פ 5363/15 ופסק-דין שעניינו שתי נפגעות – ע"פ 5355/14].
כיון שהנאשם הוא "בגיר-צעיר", מקומה של נקודת האיזון בין קטבי הגמול והשיקום יהא קרוב יותר לקוטב השיקום, כך שמתחם העונש לא יחייב כליאה של הנאשם לפחות ל-10 או 12 שנה ויותר. מתחם העונש ייקבע אפוא בין 4 לבין 7 שנות מאסר בפועל, ולצדו מאסר מותנה ופיצוי לנפגעות.
החרגת העונש אל מתחת לסף המתחם:
סעיף 40ד לחוק מורה, כי אם הנאשם השתקם או יש סיכוי של-ממש שישתקם, אפשר לחרוג מהמתחם ולקבוע עונש לפי שיקולי שיקום, לרבות צו מבחן. אולם, אם המעשה ומידת האשם היו חמורים במיוחד, לא תינקט דרך השיקום כאמור, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן הגוברות על הצורך בעונש שבמתחם, שיפורטו בגזר הדין. הליך הטיפול והשיקום שעבר הנאשם מצדיק גם לדעת התביעה את ההחרגה מטעמי שיקום, אך לשיטת התביעה די בחריגה מתונה.
המהלך הטיפולי הממושך אליו נרתם הנאשם, מצדיק הקלה של-ממש בעונשו על-דרך החרגת העונש אל מתחת לסף המתחם, לנוכח מסקנות שירות המבחן שאינן נתונות במחלוקת ונתונים נוספים – הפסקת מעשי העבירה ללא מעורבות של גורם חיצוני, הודאתו וחרטתו הכנים של הנאשם שיש עמם נטילת אחריות לא-מסויגת, מסוכנותו המוגבלת, גילו הצעיר, קטינותו בעת המעשים, המלצותיהם של גורמי הטיפול ושל מעריך המסוכנות, הצפי החיובי לירידה נוספת ברמת המסוכנות בתום המהלך הטיפולי, עברו הפלילי הנקי והיעדר הסתבכויות מאוחרות. לצד הנאשם עומדת משפחתו שמגויסת לשיקומו אך מודעת היטב לחומרת מעשיו ותוצאותיהם, כפי שעלה מהתסקירים ומדבריהם של אם הנאשם ואחיה בבית המשפט. תמיכתם הלא-סלחנית בנאשם חשובה לתהליך הטיפול והשיקום ומבשרת טובות לגבי הצפי להצלחתו, בוודאי לנוכח האתגרים שעוד ניצבים לפני הנאשם.
חזות קשה בפי הסניגורים המלומדים, החוששים מגדיעתו של הליך הטיפול והשיקום ומהורדה לטמיון של מאמצי הנאשם וגורמי הטיפול, אם ייענש הנאשם בכליאה לתקופה שמעבר לתקופת מעצרו. אולם, מדובר בתרחיש קיצוני, שאין לו בסיס בתסקירים או בחוות דעת. ניתן בהחלט להניח, שהישגי הנאשם בשנה ויותר של טיפול אינטנסיבי, וכשכבר דחה אורחות מחשבה ופעולה פסולים ונצלניים ואימץ תפיסות ופרקטיקות חיים ראויות, לא ייעלמו במהרה גם בכלא. הישגי הנאשם הם בראש ובראשונה מעניינו-שלו (בנוסף לעניינו המובהק של הציבור), והוא שיוכל לשמרם ולקדמם, בעת ריצוי עונשו ולאחריו, וכך נאמר בבש"פ 584/23 עזרא נ' מ"י (06.09.23), פסקה 23, ובע"פ 8197/22 פלוני נ' מ"י (22.11.23), פסקה 64 – הדברים נאמרו לגבי קטין:
לא פעם נשמעת מפי סנגורים הטענה שהחלטה להעביר נאשם לריצוי עונש מאחורי סורג ובריח, תוביל לפגיעה אנושה בהליך השיקומי. על-פי עמדה זו, חלופות מעצר שיקומיות מגשימות את השאיפה להחזיר את העבריין למוטב באופן מושלם, בעוד שהכלא, כך נטען, מדרדר את הנאשם לעבריינות חוזרת ונשנית. אכן, לעיתים כליאת אדם עלולה להוביל להגברת הסיכוי לחזרתו לפשיעה, אלא שאין מנוס מכליאתו נוכח נסיבותיו, ויש לעשות כן מפני ששיקולי השיקום אינם חזות הכל. ואולם, מנקודת מבטי, הזרקור צריך להיות מופנה גם למוקד אחר: הניסיון מלמד שפעמים רבות בית הכלא עשוי להיות מוסד משקם. תקופת הכלא, שאין ספק שהיא קשה ומאתגרת, יכולה להוות נדבך נוסף, צעד משמעותי, בדרכו של העבריין לשיקום ולחזרה לחיק החברה. ההתמודדות עם האתגרים הרבים שהכלא מזמן, ועמידה בהם, הריהי חלק משמעותי מהליך השיקום; אין קיצורי דרך. התמדה ודבקות ברצון לחזור למוטב, שיתוף פעולה עם המסגרות הטיפוליות הפועלות במסגרת הכלא, מחזקת מאוד את מסוגלותו של עבריין לשוב לחיק החברה, ולהתמודד עם האתגרים הרבים שעוד נכונו לו; עלינו להכיר בכך, כי לעיתים 'כליאתו היא שיקומו'.
בפתח דבריי שאלתי, האם חומרת מעשיו של הנאשם הגיעה לדרגה, שבה יהיה ההליך השיקומי שעבר מוצלח ומבטיח ככל שיהיה ותהיינה ההמלצות של שירות המבחן חד-משמעיות ככל שתהיינה, לא ניתן להורות אלא על מאסר מאחורי סורג ובריח ולפרק זמן משמעותי. עתה אענה בחיוב ואוסיף מהאמור בע"פ 8197/22 פלוני נ' מ"י (22.11.23), פסקה 23 – בעניינו של קטין:
לא אחת, בייחוד בעבירות חמורות, הבחירה להעניק לשיקול השיקום ולנסיבות האישיות של העבריין מעמד-על, על חשבון יתר שיקולי הענישה – מעוררת תחושה קשה; לעיתים הדעת אינה סובלת אפשרות שכזו, מחמת הנזק הרב שנגרם לנפגעי העבירה; תחושת צדק בסיסית; סלידה עזה ממעשים קשים, אכזריים ופוגעניים – כל אלה עשויים לנקר בחוזקה בלב השופט היושב על מִדִין, לא ליתן לו מנוח, ולהביא להורדת שיקול השיקום מגדולתו, על רקע אותו מקרה יִחודי וקשה העומד על הפרק. אכן, בית משפט זה קבע לא פעם, כי בהתקיים נסיבות חמורות כאמור, שיקול השיקום ירד מרום מעלתו, ועל פניו יבוּכּרוּ שיקולי ענישה אחרים, אשר יביאו להחמרה בעונשו של הנאשם הקטין; דברים אלו נאמרו ביתר שאת ביחס לעבירות מין.
יש לאמוד ולקבוע את מידת החריגה, תוך איזון ראוי של כלל הנתונים והשיקולים שנימנו לעיל, ותוך לקיחה בחשבון שהטלת עונש מאסר בפועל לפרק זמן משמעותי תוביל להשבתו של הנאשם לכלא, ממנו כבר השתחרר ביום 06.02.23. עונשו העיקרי של הנאשם ייקבע בחריגה של שנה מסף המתחם שנקבע לעיל, משמע שלוש שנות מאסר בפועל. מועד התייצבותו של הנאשם לריצוי עונשו יידחה, כדי לאפשר לו הכנה טיפולית ולצורך מיון מוקדם.
הנאשם אינו עובד באופן סדיר ולא עומדים לרשותו אמצעים כספיים משלו. לפיכך, אינני מוצא מקום וטעם לחייבו בקנס. לא כך באשר לפיצוי, שכן לפי ההלכה הפסוקה, מצבו הכלכלי של הנאשם ויכולת התשלום שלו אינם משפיעים על קביעתו של פיצוי, כדין פיצוי אזרחי, אפילו כשמדובר בנאשם קטין [והשוו ע"פ 990/21 פלוני נ' מ"י (30.11.22), פסקה 50; ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מ"י (24.07.06); וע"פ 2661/12 פלוני נ' מ"י (19.11.12)]. מועד תשלומו של הפיצוי יידחה ואילו דחייתו הנוספת או פריסתו לתשלומים יהיו במידת הצורך עניין לטיפול המרכז לגביית קנסות לפי סעיף 5ב. לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995. סך הפיצוי לכל נפגעת אינו ממצה את הנזק אלא "הינו בבחינת 'עזרה ראשונה' לנפגע העבירה ואינו מיועד לפצותו בגין מלוא נזקו" [וראו תמצית הלכה בדנ"פ 3319/21 פלוני נ' פלוני ומ"י (04.08.21)].
סוף-דבר, לו תישמע דעתי, נטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
3 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס;
18 חודשי מאסר על-תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, שלא יעבור עבירת מין לפי סימן ה' בפרק י' שבחוק העונשין, תשל"ז-1977;
פיצוי לנפגעת א. בסך 80,000 ₪, לנפגעות ב. ו-ג. בסך 40,000 ₪ לכל אחת, ולנפגעת ד. בסך 60,000 ₪. סך הפיצויים יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 01.09.24. הפיצוי לנפגעת קטינה יועבר לאחד מהוריה, והפיצוי לנפגעת שבגרה יועבר לידיה;
השופט חגי טרסי, אב"ד:
מסכים.
השופטת הדס רוזנברג-שיינרט:
מסכימה.
הוחלט כאמור בגזר הדין מפי השופט עידו דרויאן-גמליאל.
הוראות נלוות:
עיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל: הנאשם יתייצב לריצוי עונשו בבימ"ר הדרים, או במקום אחר עליו יורה לו שב"ס, ביום 25.08.24 עד השעה 10:00. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם גב' מרים חייאיב רכזת מיון מוקדם, טל' 074-7831077, או עם גב' מירב אבוחצירה רשמת מאסרים נדחים, טל' 074-7831078.
תנאי שחרורו של הנאשם יעמדו בתוקפם עד להתייצבות הנאשם למאסרו, ועליהם נוסיף עתה איסור יציאה מהארץ, שיעמוד בתוקפו עד להתייצבות הנאשם למאסר, וחיוב הפקדת דרכון (או הצהרה כתובה לפיה אין לנאשם דרכון בתוקף) תוך 48 שעות. הפרת תנאי מתנאי השחרור תוביל לביטולו של עיכוב הביצוע והנאשם ייאסר ללא דיחוי.
עותקי גזר הדין יישלחו לידיעה לשירות המבחן למבוגרים, למרכז להערכת מסוכנות מינית במרכז לבריאות הנפש באר-יעקב ולמפקחות המחוזיות (נפגעי עבירה קטינים) בשירות המבחן מחוז ירושלים ומחוז תל-אביב.
התביעה תעביר למזכירות ביהמ"ש טפסי נפגעות/ הורים מעודכנים.
מוצגים: ככל שקיימים מוצגים שנתפסו, למעט מכשירי טלפון, יועברו להכרעה פרטנית של קצין משטרה.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"ד, 05 יוני 2024, במעמד הצדדים.
