לפני
כבוד השופטת מירית פולוס
תובעת
******
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל אביב
נגד
נתבע
******
ע"י ב"כ עו"ד מקסים לפקין, עו"ד מירב גואטה-כהן ופרופ' שחר ליפשיץ
פסק דין
בפני תביעה הנוגעת לאופן חלוקת רכוש הרשום על שם מי מהצדדים, רובו על שם האיש בלבד, כאשר האישה טוענת שכולו משותף והאיש טוען שרק חלקו משותף וחלקו האחר נרכש בסיוע מסיבי או מימון מלא של הוריו ודודו, נרשם על שמו בלבד ואינו בר איזון.
רקע כללי:
הצדדים להליך הכירו בשנת 1991, נישאו ביום 95.*.*. והתגרשו בשנת 2020.
לצדדים *** בנים, אחד מהם עודנו קטין.
ערכו של הרכוש שבמחלוקת, לפי חוו"ד שמאיות, עומד על סך של כ – 170 מיליון ₪. הרכוש כולל בעיקר נכסי נדל"ן ומניות בחברות המחזיקות בנדל"ן.
הוסכם על הצדדים, כפי שיבואר בהמשך, שהנכסים שבמחלוקת, נרכשו בחלקם מכספים שהועברו מחשבון בנק הרשום על שם אביו של האיש. יחד עם זאת, עם תום הבירור המשפטי לא נותר ספק, כי הצדדים הפקידו כספים של התא המשפחתי בחשבונות בנק על שם אחרים, לרבות חשבונות על שם אבי האיש.
חרף מאמצי הבירור, אין בפני בית המשפט מסקנה ברורה באשר לסכומים שעברו מבני הזוג לחשבונות הורי האיש וסכומים שעברו מחשבונות הורי האיש לבני הזוג, עבור מחיה שוטפת ורכישת נכסים.
בשנים הראשונות לנישואין, הכנסות הצדדים מעבודה נבעו מחברת "**** בע"מ", שעיסוקה ****. החברה עסקה במקביל גם במתן שירותי העברות בנקאיות באמצעות מס"ב – מערכת סליקה בנקאית. חברה זו חדלה מלפעול בשנת 2000. בהמשך, האיש עסק במכירת ****, פעילות שהיתה קצרה בזמן. לאחר מכן, הוקמה חברה בשם "ב. בע"מ", למכירת מאגרי ***. החברה פעלה עד שנת 2010. משנת 2010 ואילך, האיש טען כי לא עבד, אך בפועל נראה כי עסק בפיתוח נכסי המקרקעין שנרכשו על ידי הצדדים.
אין מחלוקת כי הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון שאושר בבית המשפט. האיש טען להסכמות מגובות במסמכים שהיו בקלסרים שנלקחו על ידי האישה עם פרוץ הקרע. הסכמים כאמור לא הוצגו.
תמצית המחלוקת בין הצדדים:
לטענת האיש, תמיכה כלכלית מסיבית של משפחתו, הן במימון המחיה השוטפת והן במימון רכישת נכסים, אפשרה לצדדים לצבור נכסים בשווי משמעותי. חלק גדול מהנכסים שצברו הצדדים נרכש במימון מלא של משפחתו – הוריו ודודו המנוח י' ז"ל, כאשר כספי הדוד הופקדו בחשבון על שם אביו וממנו עברו אליו.
לטענת האיש, נוכח מקור המימון, נרשמו מרבית הנכסים על שמו בלבד. לטענת האיש, מדובר ב"נכסים חיצוניים" שאינם ברי איזון. עוד טוען, כי הצדדים חיו בהפרדה רכושית.
האיש טען כי במקביל רכשו הוריו נכסים גם לאחיו ולאחותו, כך ששלושת ילדיהם מחזיקים כיום בנכסי נדל"ן רבים בשווי משמעותי.
האישה טענה כי כל הנכסים הרשומים על שם האיש נרכשו מכספים שהרוויחו הצדדים מהעסקים שהפעילו – החברות *** וחברת ב. .
יחד עם זאת, האישה אישרה את טענת האיש כי כספים לרכישת נכסי נדל"ן רבים, הועברו מחשבונות על שם אבי האיש. לטענתה – כספים שהרוויחו בני הזוג הופקדו על ידם בחשבונות בנק של אחרים, ומכאן שאין לשיטתה משמעות לשאלה מהיכן הועברו הכספים למימון הרכישות. בסעיף 39 (ב) לסיכומי האישה טענה: "כספים שהוחזקו בחשבונות הבנק המפורטים בחוות דעת המומחה, שהיו על שם אביו של הנתבע, ובהם הנתבע היה מיופה כח/בעלים משותף, מעולם לא היו שייכים לאביו של הנתבע, אלא לתא המשפחתי של הצדדים…" ובסעיף 39 (ג): "אביו של הנתבע מעולם לא קיבל כספים ממר י. ז"ל".
בנוסף טענה האישה כי בטרם נישואי הצדדים בחודש *** 95, חיו יחד כידועים בציבור ושיתפו רכושם וכספם. האיש מכחיש טענה זו וטוען כי תקופת השיתוף מתחילה רק ביום הנישואין וגם אז, רק ביחס לחלק מהרכוש.
דיון ומסקנות:
טענת האישה להיותה ידועה בציבור של האיש טרם הנישואין:
למען הסדר הטוב יתחיל בית המשפט בהכרעה בטענת האישה כי הצדדים היו ידועים בציבור טרם תקופת הנישואין, על מנת שתיקבע התקופה לצורך האיזון.
האישה טענה כי יש לראות בצדדים כידועים בציבור, כאשר לטענתה בסמוך למועד היכרותם עברו להתגורר יחד ועבדו בעסקים משותפים. האיש טען כי הצדדים לא חיו יחד כלל ולמעשה חיי השיתוף החלו רק עם הנישואין.
בעניין המחלוקת הנ"ל, מצאתי לקבוע כי האיש הוכיח גרסתו, שאין לראות בצדדים כידועים בציבור טרם הנישואין. האיש המציא לבית המשפט את המוצגים נ/1-נ/3 כדלקמן: תלוש שכר של האשה מ **, מעבודתה כ ***, לחודש ינואר 94, ממנו עולה כי כתובתה **** וכן בקשת האישה לקבלת חופשה מ ****, שהוגשה ביום 16.8.93 ומולאה על ידה בכתב יד, גם שם נרשמה כתובתה: ****. אין מחלוקת כי האיש לא התגורר בכתובת הנ"ל.
האישה טענה בחקירה כי לא התגוררה בכתובת שהוזכרה במסמכים הנ"ל, אלא עם האיש בכתובת אחרת, אך לא נתנה הסבר מספק למסמכים שהומצאו.
ממילא יצויין כי מגורים משותפים טרם החתונה, כפי המקובל אצל זוגות רבים, אין בהם די בכדי לקבוע היות הצדדים ידועים בציבור עם כוונה לשיתוף בנכסיהם. גם אם התגוררו הצדדים יחד, ולא כך השתכנעתי, הרי שהאישה לא הציגה כי בכך די בכדי להעניק לה זכויות בנכסים של האיש, או זכויות לאיש בנכסיה, טרם הנישואין, בניגוד להוראות סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973. ראה בהקשר זה בג"ץ 4178/04 פלונית נגד בית הדיון הרבני לערעורים ואח', פורסם בנבו:
"כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי "מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא"…עוד נפסק כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן זוג נשוי, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק…"
בית המשפט גם לא השתכנע כי האישה היתה פעילה באופן משמעותי בעסקו של האיש טרם הנישואין כפי שהציגה, כאשר באותה העת עבדה ב *** כ*** וכ*** וברי כי לא יכלה להקדיש את עיקר זמנה לעסקו של האיש באותה עת – חברת ****. ממילא, גם אם סייעה האישה לאיש בעסקיו, אין בכך די להוכחת שיתוף ברווחים ובנכסים שנצברו באותה עת.
תחת פרק זה יש לציין גם את הנתון הבא: חלק מהכספים שהרוויח האיש או שקיבל ממשפחתו טרם הנישואין, הופקדו בחשבון הבנק של האישה ולאיש היה בחשבון זה יפוי כח. כספים אלו הועברו ערב הנישואין לאבי האיש ולא נשארו בידי הצדדים.
האיש טען כי הפקדת הכספים בחשבון האישה נעשתה מאחר והבנק בו ניהלה האישה חשבונה, נתן באותה עת ריבית גבוהה יותר לעובדי **** . האיש טען כי חשבון האישה שימש כ"צינור" בלבד. האישה ביקשה לראות בהפקדות אלו כהוכחה לשיתוף הכלכלי בין הצדדים עוד טרם הנישואין.
נוכח התמונה שהוצגה בהליך בדבר אופן ההתנהלות הכספית והכלכלית של האיש, ובתקופת הנישואין גם של האישה, לא מצאתי כי בהפקדות כספיות בחשבון האישה יש בכדי ללמד על כוונה לשיתוף כלכלי. ודוק – עיקר טענות האישה בהליך זה, עליהן מבססת את זכותה לנכסים שרובם שולמו מחשבונות הורי האיש, הוא כי האיש נהג להפקיד כספיו בחשבונות אחרים, בין היתר חשבונות הוריו, וכי בעל החשבון אינו דווקא בעל הכספים המופקדים בו.
דהיינו – לשיטת האישה עצמה, הפקדה בחשבון של צד ג', אינה מלמדת על העברת בעלות בכספים או שיתוף בהם ותואמת את דרך ההתנהלות, כפי שנטען על ידה.
לבקשת האישה הגיש מומחה בית המשפט חוות דעת לעניין הטענה של האיש כי הצדדים התנהלו בחייהם המשותפים בהפרדה רכושית (נסרקה לתיק ביום 8.10.23). חוות דעת זו לא תידון בהרחבה שכן בית המשפט סבור כי בהעדר הסכם ממון ובהינתן שחוק יחסי ממון חל על הצדדים, חוות דעת זו אינה נדרשת כלל. יחד עם זאת בהקשר של הדיון בעניין טענת האישה להיות הצדדים ידועים בציבור טרם הנישואין, תצוטט מסקנת המומחה בעמוד 13 לחוות הדעת: "ניתן לראות בהעברות אלה כשימוש בחשבונות הבנק של האישה, כבחשבון צינור הקשור בפעילות העסקית של האיש.".
לסיכום נקודה זו – תקופת השיתוף בין בני הזוג תהיה מיום הנישואין 95 .*.* ועד מועד הקרע שהוסכם – 20.*.*.
מצבם הכלכלי של בני משפחת האיש ותמיכתם הכלכלית במשפחה:
באשר לטענת האיש בדבר המצב הכלכלי הטוב של משפחתו, בית המשפט השתכנע ללא ספק כי טענה זו נכונה. יחד עם זאת, היקף התמיכה הכספית שקיבל האיש מבני משפחתו למחיה ולמימון רכישת נכסים, נותר בלתי ברור, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.
להלן יובאו בקצרה העדויות באשר למצב הכלכלי של משפחת האיש.
אמו של האיש העידה כדלקמן:
פרוטוקול מיום 5.3.24 עמוד 107 שורות 10-15: "חמי היה אדם מאוד עשיר. הוא גר בתל אביב מ 1912 והיה לו בניין ב *** והוא קנה אדמה גדולה ב ** בתל אביב ובנה 2 קומות, בניין מאוד גדול, שקומה ראשונה הייתה מאוד גדולה וקומה שנייה עשה אותה 2 דירות ונתן אותן בשכר דירה ואמר שהילדים יתחתנו הם יגורו קרוב אליו וכך עשה. וגם בנה בניין ברחוב *** בניין של 4 קומות עם חנויות למטה והבניין קיים עד היום שאנחנו קיבלנו בירושה את החנויות למטה וזה בית קפה גדול."
בעמוד 108 לפר' שורות 9-12 – "אני רכשתי. אתה יודע כמה נכסים אני רכשתי? אני עוד לא גומרת לרכוש את הנכס הראשון, אני חושבת כבר על הנכס השני. דרך אגב, כשאני התחתנתי אז אני התחתנתי ישר לבית שחמי נתן ברחוב *** גרשנו שם שני חדרים גדולים, מטבח גדול, חצר גדולה עם גינה. אחרי שנה, אז הייתי תלמידה בסמינר הייתי בת 18.5 … פחות משנה חמי קנה לנו בית ב ***" ובשורות 16-17: "אתה יודע כמה דירות אני קניתי, כמה מגרשים אני קניתי, כמה אדמות לבנייה ולא לבנייה, שהפכו להיות חקלאיות…"
בעמוד 108 שורות 32-33 – "תסתכל מאיפה יצא הכסף. אני פה אני הייתי האמא הנותנת, הנלחמת כי היה לי כסף ויש לי כסף עד היום. ואם הוא ירצה כסף היום אני אתן לו כי הוא הבן שלי, גם הבת שלי וגם הבן השני."
בעמוד 110 שורות 5-6: "המשפחה של בעלי משפחה עשירה והמשפחה שלי גם כן הגיעה להישגים בל יתוארו." ובעמוד 111 שורה 9: "מה שאני מקבלת עכשיו תשואה זה קרוב ל – 20 דירות."
אחיו של האיש, *** העיד:
"זה שהיום יש לי 30 נכסים זה לא מזה שאני עבדתי ואצלינו במשפחה ככה זה היה…" (פר' מיום 5.3.24 עמ' 116 שורות 11-12).
הטענה של האיש ואמו כי בני משפחת האיש תמכו כספית בצדדים להליך וילדיהם, עולה גם מחקירת בנם של הצדדים ***, שיש לציין כי אמר בבית המשפט שהוא בקשר עם שני הוריו. הבן *** העיד כי היה ברור במשפחה שהחברות והנדל"ן הם של אביו ויעברו לאחר מכן לילדי הצדדים (פר' מיום 5.3.24, עמוד 113 שורות 18-20). עוד העיד (עמ' 113 שורות 26-29):
"אני יכול להגיד שגם אני למדתי בשנים האחרונות ונסעתי לחו"ל עשרות פעמים ומי שמימן אותי זו סבתא שלי. סבא במצב קשה, אז אני מגיע לסבתא והיא מממנת היא נותנת לי שיק, אם זה לחו"ל שטסתי, אם להודו 3 חודשים, אם למכללה, תמיד לסבא וסבתא יש כסף והגענו אליהם לקחת את הכסף."
לסיכום פרק זה – אין לבית המשפט ספק, כי משפחת האיש הינה משפחה אמידה כפי שטען. יתכן כי צבירת הנכסים שצברו הצדדים התאפשרה, בין היתר, כפי שטוען האיש, באמצעות תמיכה כלכלית של הוריו, אשר סייעו גם לאיש וגם לילדיהם הנוספים. ראה בתצהיר ע"ר של האיש, סעיפים 16-18 פירוט הנכסים שניתנו לטענת האיש לכל אחד מילדי ההורים. הסיוע ניתן, אם למחיה שוטפת ואם לרכישת נכסים אשר נמכרו ותמורתם שימשה את הצדדים למחיה. באשר לנכסים שהיו במועד הקרע, אופן מימונם לפי חוו"ד המומחה יפורט בהמשך.
עם זאת, היקף התמיכה הכלכלית של משפחת האיש נותר בלתי ברור, באופן שלא מאפשר לקבוע הסכומים שהוזרמו ע"י ההורים לתא המשפחתי ומה המקור לאותם הסכומים – האם מכספי ההורים, הדוד י' ז"ל או התא המשפחתי של הצדדים להליך, והכל בשל אופן ההתנהלות הכלכלית, כפי שיבואר עתה ואי המצאת מלוא המסמכים שנדרשו על ידי מומחה בית המשפט.
ההתנהלות הכלכלית של האיש והאישה לאורך שנות הנישואין:
מסיבות שניתן רק לשער, האיש נהג, עוד טרם הנישואין, ושני בני הזוג נהגו לאחר הנישואין, להפקיד את כספם בחשבונות של אחרים, וכן לרשום נכסי מקרקעין השייכים להם על שם אחרים.
כך, לטענת האיש עצמו, עוד טרם הנישואין הפקיד בחשבון הבנק של האישה כספים שהיו שייכים להוריו, ואלו הושבו אליהם ערב הנישואין, כפי שפורט מעלה.
כמו כן, האיש הציג בפני מומחה בית המשפט, אסמכתאות להפקדת 2,070,000 ₪ מכספיו בחשבונות אביו והשבתם לידיו, כפי שיתואר בהמשך.
כספים של בני הזוג, או של הורי האיש, הופקדו גם אצל בני המשפחה של האישה ואף שימשו לרכישת נכסים על שם מי ממשפחת האישה, אף שלא היתה מחלוקת שהנכסים שייכים לבני הזוג – הצדדים להליך. ראה נספח 70 שצרף האיש לתצהיר ע"ר שלו: התחייבות אם האישה להעביר לחשבון האיש או אמו, כספים שיתקבלו ממכירת בתים, כולל כספים שהעבירו הורי האיש לחשבונות של ר. ז"ל, אביה המנוח של האישה.
ראה בתצהיר ע"ר של האיש, סעיף 69:
"…אמה של *** השיבה לי תמורת מכר השווה ערך לזכויות בהיקף 20% ממגרש ביהוד שרשמתי על שמה לעת רכישה…כספים אלו הועברו מהחשבון ע"ש *** לחשבוני ולחברות בבעלותי, בהסכמה וידיעה מלאה של *** שמדובר בכספים שלי ושל בני משפחתי…"
וראה גם בסעיף 70 לתצהירו:
"גם מקור כספי שני הבתים ב *** ממשפחתי (אשר התקבלו מ ***, אשר היו רשומות ע"ש אביה המנוח של ***, והועברו ע"ש *** לאחר פטירת אביה המנוח עם הסתלקות אחיה ואמה לטובת ***, ביודעם שרשמתי ע"ש אביה המנוח של *** המניות כדי שיחזיקן למעני ולטובתי בנאמנות)…"
ובסעיף 108 לתצהיר האיש:
"בשנת 1997 קניתי מכספי הורי מגרש ב****(שנרשם באופן פורמלי ע"ש ***, אביה של ***) תוך הסכמה מפורשת עם *** ואביה, כי כלל הזכויות במגרש והבית שיבנה שלי בלבד. למימון הבניה, העבירו הורי בהתאם לבקשתי לידיו הנאמנות של ר. ולחשבונו 1,900,000 ₪…
כך גם נרשמו זכויות על 2 מגרשים בראשל"צ ע"ש אביה של *** (המגרשים מ ***), תוך שמוסכם עם *** ור. שהמגרשים רק שלי…"
בסעיף 109:
"בשנת 2004, אחי, אמי, סבתי ואנוכי רכשנו מגרש ב ***, תוך צירוף ח. (אמה של ***) כ"שותפה" בהיקף 20% אשר מהווים בפועל חלקי (יובהר כי הכסף בגין "חלקה" של ח. שולם מהכספים שנתנו לי הורי), עבורי היה אך טבעי לרכוש זכויות ע"ש ח. תוך אמון מוחלט בה, כי לעולם לא תמעל באמוני וכספי."
נוכח כל שפורט, ברי כי ההתנהלות הכספית של בני הזוג כללה, כפי שטענה האישה, העברת כספים ורישום נכסים על שמם של אחרים ובכלל זה בני משפחת האיש ומשפחת האישה. התנהלות זו, היא הבסיס עליו נשענת טענת האישה כי כל הרכוש שצברו הצדדים, שמומן בחלקו מחשבונות הורי האיש, שייך למעשה לצדדים.
חוות דעתו של רו"ח אריה רפפורט, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת מקורות רכישת נכסי הצדדים:
הקדמה לעניין חוות הדעת:
לבחינת טענות הצדדים, לרבות טענות האישה ל"דלתות מסתובבות", דהיינו הפקדת כספי הצדדים בחשבונות הורי האיש והשבתם אליהם, מונה מומחה מטעם בית המשפט, רו"ח רפפורט, אשר אף פנה לשמאי לצורך הערכת השווי של הנכסים שבמחלוקת.
המומחה גיבש מסקנותיו, כפי שיבואר בהמשך, אך יודגש שחוות הדעת ניתנה בהעדר חלק מהמסמכים שנדרשו על ידי המומחה, אשר לא הומצאו על ידי הצדדים.
בחקירת המומחה, ביום 7.3.24, עמוד 125 לפרוטוקול, שורות 14 – 16 הבהיר המומחה כי לא ניתן היה לדעת את הסכום המדויק של כספים שעברו מהתא המשפחתי להורי האיש ומהורי האיש לתא המשפחתי:
"ש. האם נבדק מיום הנישואין עד מועד הקרע כמה כסף עבר מהתא המשפחתי להורים וכמה כסף עבר מההורים לתא המשפחתי?
ת. לא ניתן לקבל את הנתונים בין היתר בהיעדר נתונים שביקשתי לקבל לצורך חוות הדעת…"
עוד יצויין כי בחשבונות אבי האיש, היו פעולות רבות שמקורם במס"ב – פעילות של זיכויים, לרבות מרוכזים, בחשבונות. המומחה ייחס פעילות זו לעסקי בני הזוג, אך אישר בחקירה שלא ניתן לשלול שמדובר גם בפעילות עסקית של אבי האיש, ראה בחקירה מיום 7.3.24, עמוד 127 לפר' שורות 10-11.
אין מחלוקת שהמומחה לא קיבל את מלא המסמכים שדרש לבחינת הטענות. לגבי חלק מהמסמכים נטען כי היה קושי להשיגם בשל חלוף השנים. ב"כ הנתבע אמרה בדיון מיום 7.3.24, עמוד 128 לפר' שורה 37, כי נעשתה פניה למס"ב ולא התקבל מידע. גם ב"כ התובעת אישר כי ניסה לקבל את הנתונים ללא הצלחה ונמסר לו כי לא ניתן לשחזר המידע, ראה בפרוטוקול מיום 5.3.24 עמוד 89 שורות 14-17.
לאחר חקירת המומחה ומשהתבררה המהותיות של חלק מהמסמכים הנעדרים, באופן שאין באפשרות המומחה לקבוע באופן חד משמעי מה הסכום הכספי שהעבירו הצדדים להורי האיש ומה הסכום שהעבירו הורי האיש לצדדים ממקורות שלהם ולא של הצדדים, ניתנה החלטה המאפשרת לצדדים להודיע כי הם מבקשים להמציא למומחה מסמכים נוספים לצורך העמקת הבדיקה והשלמת חוות הדעת. ההחלטה ניתנה בהתייחס למסמכים שהמומחה ציין שחסרים לבדיקה: דפי חשבונות בנק של הדוד י' ז"ל לתקופה של 3 שנים טרם הועברו כספים בסך של 4.7 מיליון ₪ לחשבון אבי האיש, מספרי מס"ב של האיש או כל גוף אחר שבהם הוא ביצע שירותי סליקה, מספרי מס"ב של אבי האיש או כל גוף אחר שבהם ביצע שירותי סליקה, דו"חות כספיים של **** בע"מ לשנים 1997-2002 (חברת הורי האיש) וכן דו"חות מס הכנסה לאותם שנים של הורי האיש (פר' מיום 7.3.24 עמוד 155).
האישה לא הודיעה דבר בהקשר להחלטה הנ"ל. האיש הגיש הודעה ארוכה, הכוללת טיעונים שלא נדרשו במסגרת זו, כאשר השורה התחתונה היא כי אין לאיש אמון במומחה שמונה אך אין לו התנגדות שימונה מומחה אחר, הוא אינו יכול לאלץ את הוריו להסכים להמצאת המסמכים המפורטים בהחלטה, הוא אינו זוכר את מספר מס"ב שלו ואינו יודע את מספר מס"ב של אביו.
עולה אם כן, ששני הצדדים לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם, להוסיף מסמכים לצורך העמקת הבירור, על מנת שניתן אולי יהיה לתמוך בגרסת מי מהם: גרסת האישה כי כל הכספים שהועברו ממשפחת האיש לבני הזוג היו למעשה כספי הצדדים, או גרסת האיש כי היו אלו כספים של משפחתו, אם כספי הוריו ואם כספי דודו י' ז"ל. אין לפיכך בפני בית המשפט סכום מדויק של הכספים שהעבירו הצדדים להורי האיש ושהורי האיש והדוד י' ז"ל העבירו לצדדים.
בסופו של יום, התוצאה הסופית היא שאין בפני בית המשפט הוכחה חד משמעית לטענת האישה כי כספים שיצאו מחשבונות משפחת האיש ושימשו למימון המחיה או לרכישת נכסים היו כולם של בני הזוג. מנגד, קיימת בהחלט אינדיקציה לפרקטיקה של הפקדת חלק מהכספים של בני הזוג בחשבונות של אחרים, כפי שפורט מעלה.
למעלה מכך – המסמכים הנוספים שהתבקשו בהחלטה שניתנה לאחר חקירת המומחה, מצופה היה בעיקר מהאיש לפעול להגשתם, והטענה ולפיה "הנתבע אינו יכול לכפות ולאלץ הוריו להסכים להמצאת מסמכים נשוא ההחלטה" (סעיף 18 לתגובתו להחלטה) נראית מאולצת. ודוק – אמו של האיש הגיעה להעיד לטובתו, כך גם אחיו. מכאן יש לשער שאם המסמכים הנוספים שנדרשו היו תומכים בגרסתו של האיש, לא היתה קמה התנגדות מבני המשפחה להמצאתם.
יודגש – להתרשמות בית המשפט, לא כל רכושם של בני הזוג נצבר מרווחי עמל כפיהם. צבירת הרכוש התאפשרה, בין היתר, ועל פי ההתרשמות, כתוצאה מתמיכת משפחת האיש, אם ברכישת הנכסים ואם במימון החיים השוטפים כפי שהעיד בנם של הצדדים: "תמיד לסבא וסבתא יש כסף והגענו אליהם לקחת את הכסף."
יחד עם זאת, לא התברר מה שיעור התמיכה המדויק ומה החלק שיש לייחס למתנות או ירושות ולהחריגו מהשיתוף על פי סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973. מלוא המסמכים לא הומצאו למומחה, חרף הזדמנויות שניתנו לצדדים ובדגש על האיש שהמסמכים שייכים למשפחתו, להמציא למומחה את כל שנדרש במהלך כתיבת חוות הדעת של המומחה וכאמור מעלה, אף לאחר חקירתו.
מסקנות חוות הדעת
רו"ח רפפורט, מומחה בית המשפט, קבע בסעיף 28 לחוות דעתו כי מקורות המימון לרכישות והשקעות בנכסי הנדל"ן היו כדלקמן:
א. ריווחי חברת *** בשנים 1991-2000.
ב. קבלת נכסים במתנה בידי האיש מהוריו, בדומה/בהקבלה לאלו שקיבלו אחיו.
ג. שרשור לאמור – מכירה וקניה של נכסים אשר היו בבעלות קודמת של מי הצדדים,
בין אם התקבלו במתנה מההורים או נרכשו על ידי מי מבני הזוג.
ד. מימון בדרך של קבלת הלוואות לרבות מההורים בעיקר בחברות שבבעלות האיש.
בבסיס חוות דעתו של המומחה, התייחסות לסכום של 2,070,000 ₪, אשר האיש הציג כי יצא מכספי התא המשפחתי לחשבון הוריו והושב לצדדים, באמצעות העברת כספים לחשבונות בנק על שם הורי האשה. אולם, המומחה קבע כי הוצגה השבה של הסכומים בערך נומינלי בלבד, ללא רווחים וריבית, כאשר יתכן והרווח שימש לרכישת נכסים נוספים, שבפועל מומנו על ידי הורי האיש, ראה בסעיף 60 לחוות הדעת: "אין זה מן הנמנע שנעשה בכספי ריבית אלה שימוש לרכישת נכסים נוספים אשר נטען לגביהם שהינם מתנות מההורים."
עוד נבדקה בחוות הדעת טענת האיש כי קיבל בירושה מדודו, אח אביו, שהיה ערירי, י' ז"ל, בניין ברחוב *** ב *** וכן כספים. בפועל, קוימה צוואת הדוד י' ז"ל, כאשר על פי הצוואה רכושו של י. ז"ל עבר לאבי האיש. אבי האיש קיבל את הבניין ברחוב *** והעבירו לאיש, כפי שיפורט בהמשך. המומחה קבע שלא הוכח שכספים נוספים עברו מכספי הדוד י' לאיש.
להלן תבוא התייחסות לכל אחד מנכסי הצדדים בנפרד, והמסקנה לגבי השיתוף באותו הנכס, מסקנה אליה הגיע בית המשפט על סמך מכלול הנתונים שעמדו בפניו ובדגש על חוו"ד המומחה.
נוכח הפירוט המלא בחוות דעת המומחה, לא תבוא בפסק הדין התייחסות מפורטת לכל ההעברות הכספיות השונות שבוצעו למימון הנכסים, אלא ככל ומוצא בית המשפט שהדבר נחוץ להבהרת המסקנה המפורטת בפרק הרלוונטי.
להלן ידונו הנכסים הרשומים על שם הצדדים או מי מהם, בהתאם לסדר בו פורטו על ידי המומחה בחוות דעתו.
נכסים שאינם במחלוקת:
כספים, זכויות סוציאליות ואיזון שווי רכבים:
איזון נכסים כספיים – המומחה בדק את איזון הזכויות החל משנת 1992. יש לתקן הבדיקה כך שהנכסים הכספיים וזכויות יאוזנו החל מיום הנישואין, אלא אם יסכימו הצדדים, בשל העדר מהותיות, לוותר על תיקון זה.
עם תיקון החישוב, יוגשו פסיקתאות לחתימה לצורך איזון הזכויות הסוציאליות וכן פירוט הסכום הכספי הנזיל להעברה לצורך האיזון. הסכום הנזיל ישולם בתוך 60 יום ממועד פסק הדין.
יצויין כי חישוב המומחה לעניין שבכותרת מופיע בסעיף 121, 127 ופרק י' לחוות הדעת וכן קיימת התייחסות במענה לשאלה 3 שהציג ב"כ האישה למומחה. יובהר כי חרף מחלוקות לעניין החישוב שהוצגו בחווה"ד, שני הצדדים לא התייחסו לכך בעת החקירות ובסיכומים ומכאן שהסכומים שהוצגו על ידי המומחה מקבלים בזאת תוקף.
בית מגורים ברחוב *** ב****:
לפי הערכת השמאי שווי בית המגורים כ 4,380,000 ₪, כאשר רובצת עליו משכנתא המשולמת על ידי האיש בלבד.
הצדדים מסכימים כי נכס זה הינו בר איזון ומשותף לצדדים בחלקים שווים, וכך הנני מורה.
יש לקחת בחשבון במסגרת האיזון הכספי את סכום המשכנתא המשולם על ידי האיש, בכפוף לקביעות שנקבעו בפסקי הדין שניתנו בעניין מזונות (בבית משפט זה ובבית המשפט המחוזי).
בית מגורים ברחוב *** :
הנכס הינו משותף לצדדים וצו פירוק שיתוף נחתם ביום 29.6.22.
בית מגורים ברחוב ****:
מדובר בנכס שכבר נמכר ותמורתו חולקה בין הצדדים.
מניות בחברת *** בע"מ המקנות זכות לשתי יחידות דיור :
הוסכם על הצדדים כי מדובר בנכס משותף. הנכס יחולק בחלקים שווים בין הצדדים. ביום 30.1.22 ניתן צו לפירוק השיתוף במניות.
נכסים השייכים לאיש בלבד (או למי מבני משפחתו) ונכסים הנמצאים במחלוקת:
דירה ברחוב *** :
מדובר בדירה שנרכשה על ידי הורי האיש בשנת 1962.
כמפורט בחוות דעת המומחה, האישה טענה בפניו כי דמי השכירות הופקדו לחשבונות התא המשפחתי, או לחשבון האיש או לחשבונה, והוסיפה כי היא סבורה שמדובר ברכוש משותף ושומרת על זכותה לתבוע את הורי האיש שכן למיטב ידיעתה הדירה רשומה על שמם.
משמדובר בדירה שנרכשה על ידי הורי האיש למעלה מ 30 שנים טרם נישואי הצדדים, כאשר האישה אף טענה שלמיטב ידיעתה הדירה עודנה רשומה על שם ההורים, הנני קובעת כי אין מדובר בנכס משותף.
יצויין כי גם אם הופקדו כספי השכירות בחשבונות הצדדים, כפי שטוענת האישה, הרי שאין בכך בכדי לקבוע שמדובר בנכס משותף. אם בכלל, מדובר בתמיכה בטענות האיש כי הוריו סייעו לצדדים כלכלית ותמכו בהם באופן שוטף, בדרך שאפשרה צבירת הנכסים שהיו במועד הקרע.
עוד יצויין כי שני הצדדים לא התייחסו לנכס זה במסגרת תמצית הסיכום ביחס לכל נכס בנפרד שהוגש על ידם.
נוכח האמור, לאישה אין זכויות בנכס זה.
חלק ממגרש חקלאי ב***:
מדובר במגרש שנרכש על ידי הורי האיש בשנות ה 70 של המאה הקודמת. הנכס עבר במתנה על ידי הורי האיש בחלוקה לשלושת ילדיהם.
המומחה ציין כי הוצגה הצהרת הון של האיש משנת 1999, כי הנכס עבר אליו ללא תמורה.
המומחה קבע כי מדובר בנכס שעבר לאיש במתנה ואינו בר איזון.
שני הצדדים לא התייחסו לנכס זה במסגרת תמצית הסיכום ביחס לכל נכס בנפרד שהוגש על ידם.
נוכח האמור – הנכס שייך לאיש.
בניין ברחוב ****:
מדובר בנכס שהיה שייך לדודו של האיש – י' ז"ל. הדוד י' קיבל את הנכס מסבו, אשר רכש אותו בשנת 1932.
העברת הנכס בוצעה מהדוד י' לאביו של האיש ובסמוך לכך, מאבי האיש אליו.
האישה טענה בסיכומים שהגישה לגבי נכס זה:
"הנתבע הודיע לתובעת כי הם רוכשים את הנכס, בתמורה לקיזוז סכום שווי הנכס מתוך הכספים של התא המשפחתי, שהוכנסו באמצעות מסלקה ו/או דרך אחרת לחשבונות בנק ע"ש ***…" (סעיף 5 לסיכום).
האישה הציגה למומחה טבלה, המלמדת על העברת כספי שכירות לחשבונות על שמה או לחשבון משותף של הצדדים, כאשר לטענתה יש לראות בכך כמעיד על כוונת שיתוף (סעיף 144.5 לחוו"ד המומחה). עוד טענה בסיכומים שהגישה בעניין הנכס, שמדובר בנכס שעבר שיפוץ מכספי התא המשפחתי וכי היו כספים בחשבונות משפחת האיש השייכים לבני הזוג, שלא הושבו לתא המשפחתי.
כל טענות האישה בהקשר לנכס זה נותרו ללא הוכחה.
לעניין טענת האישה בפני המומחה בדבר העברת כספי דמי שכירות מהנכס לחשבונות ששימשו הצדדים (סעיף 144.5 לחוות הדעת) – כאמור מעלה, אינני סבורה כי שיתוף בדמי שכירות די בו בכדי להעיד על כוונה לשתף נכס שהתקבל במתנה מאבי האיש (לאחר שהועבר לאב בירושה מהדוד).
באשר לטענה בדבר שיפוץ הנכס – טענה זו הוכחשה מכל וכל על ידי האיש בחקירתו. האישה לא הציגה ראיות לשיפוץ כלשהו מכספים משותפים. ממילא, גם אם שיפצו הצדדים שיפוץ מסוים את הנכס, אין בכך בכדי להוכיח כוונת שיתוף בו. מדובר בנכס חיצוני מובהק, שאיננו דירת מגורים.
נוכח האמור – הנני קובעת כי נכס זה שייך לאיש בלבד.
דירה ברחוב *** :
שווי הדירה לפי חוות דעת שמאי – 1,640,000 ₪.
מדובר בדירה שנרכשה על ידי אמו של האיש בשנת 1997, כאשר הדירה עברה לבעלותו של האיש בחודש נובמבר 2018, בהעברה ללא תמורה.
האיש טען בפני המומחה כי בשנת 1993 מכר דירה ב *** שהיתה בבעלותו והעביר את הכספים לחשבון בנק של אמו. סכום מכירת הדירה ב *** עמד על כ 390,000 ₪. האיש לא המציא למומחה ראיה לאיזה חשבון בנק הופקדה התמורה ממכירה זו.
הכספים לצורך רכישת הדירה נמשכו מחשבון בנק על שם אבי האיש בבנק איגוד ****, בו היה לאיש יפוי כח, בסכום כולל של כ 442,000 ₪.
המומחה קבע כי קיים קושי לקבל את טענת האיש כי הדירה נרכשה מכספי הוריו או מהתמורה ממכירת נכס קודם שלו. המומחה סבר כי יש לראות ברכישה זו כנובעת מכספים אשר הועברו לחשבון אבי האיש בסך של 2,070,000 ₪, כאשר לא כל הסכומים הועברו בחזרה לתא המשפחתי.
האישה צרפה לתצהיר עדותה הראשית את נספח 1, מסמך בכתב יד, שנערך ביום 26.1.97, חתום על ידי האיש ואמו, שם נרשם שהדירה נרכשה "מכספו המלא של ** רשומה לצורך רישום על שם *** כל הזכויות המלאות בדירה הם של ***". האיש ציין במסגרת תמצית סיכומיו ביחס לכל נכס, עמוד 10 בשורה הראשונה: "הוכח, כי מסמך זה נכתב כדי למנוע חילוקי דעות וקנאה בין אחים", אך לא הסביר כיצד מתיישבת טענה זו עם הטענה המופיעה בסעיף 41 לתמצית הסיכומים כי "אמו של הנתבע העבירה לנתבע את הדירה במתנה, כאשר במקביל מעבירה אמו של הנתבע במתנה לאחותו של הנתבע *** את הדירה ….ומעבירה לאחיו של הנתבע, ***, מבנה לבית קפה ב***.". אם קיבלו אחיו דירות במתנה במקביל, מה צורך היה במסמך שמטרתו לטענת האיש "למנוע חילוקי דעות וקנאה…"?
אינני מוצאת לסטות מחוות דעת המומחה בענין דירה זו. ודוק – המומחה התרשם, ממידע שהמציא לו האיש עצמו, כי סך של 2,070,000 ₪ של הצדדים הועברו לחשבונות הורי האיש, הוחזרו לחשבונות הצדדים באופן נומינלי, כאשר הריבית שנצברה יכלה לשמש לרכישת נכסים נוספים, ודירה זו בכללותם. מסקנה זו לא נסתרה והיא מתקבלת.
נוכח האמור – הנני קובעת כי הדירה משותפת.
דירה ברחוב ****:
שווי הדירה לפי חוו"ד שמאי 1,830,000 ₪.
מדובר בנכס שנרכש ביום 20.7.97 בתמורה לסכום של 145,000 דולר שהופקד בידי נאמן.
האיש טען כי מדובר בסכום ששולם על ידי הוריו.
הכספים נמשכו מחשבון אבי האיש בבנק איגוד שמספרו ****.
המומחה קבע כי לפחות 80% מעלות רכישת הנכס שולמה מכספים אשר הגיעו לחשבון אביו של האיש במסגרת העברת הסך של 2,070,000 ₪ וכן הפקדות אשר הוגדרו בספרי הבנק כ "ריבוי זיכויים", כאשר כפי שפורט מעלה, המומחה סבר כי הפקדות אלו בחשבון אבי האיש מקורן בכספי הצדדים, אך הדבר לא הוכח באופן וודאי, בהעדר מידע מספק ונוכח חוסר בנתונים.
נוכח מסקנות המומחה, יש לראות בדירה זו כנכס משותף.
חלק ממגרש ברחוב ****:
שווי הנכס לפי חוו"ד שמאי – 4,600,000 ₪.
האיש רכש רבע מהנכס ביום 09.**.** כאשר חלק זהה נרכש על ידי אחי האיש ואשתו.
מחצית שניה נרכשה על ידי האיש וגב' ***, גיסה של אחי האיש, בחלקים שווים ביום 09.**.**
לטענת האיש, התמורה בגין חלקו – מחצית הנכס, שולמה על ידי אביו כמתנה עבורו.
האיש המציא אסמכתא כי התמורה שולמה מכספים שהופקדו בחשבון אביו, כאשר לטענתו מדובר היה בחשבון בו הופקדו כספים שמקורם בדוד י' ז"ל. אחיו של האיש מימן, להשערת המומחה, את חלקו ברכישה באמצעות נטילת משכנתא.
המומחה קבע :
"התייחסות לנכס זה כנכס אשר ניתן במתנה מהדוד י' כפופה להחלטת כב' בית המשפט באם ניתן לראות בכספים המשויכים לחשבון כספי הדוד י', כמתנה מהדוד י' בכלל." (סעיף 147.7.3 לחוות הדעת).
ודוק – "חשבון כספי הדוד י'" הינו חשבון בו הופקדו כמעט 11 מיליון ₪, כמפורט בסעיף 97 לחוות דעת המומחה. מקור הכספים לא הובהר למומחה. המומחה פירט בסעיף 91 לחוות דעתו כי דרש מהאיש לקבל העתקי דפי בנק של הדוד י' אך לא קיבלם ומכאן כי הטענה למתנה כספית מהדוד י' לא הוכחה כדבעי.
בהקשר זה יוזכר שוב כי הזדמנות נוספת להמצאת דפי החשבון ניתנה לאחר תום החקירה של המומחה, אך האיש לא המציא הנדרש ובתגובתו לאחר ההחלטה ציין: "מאמצי הנתבע לקבל תדפיסי קופות הדוד י' בבנק הפועלים ו/או באלטשולר …לא נשאו פרי." (סעיף 20 לתגובה).
בהינתן כי מדובר בנכס שנרכש במהלך הנישואין, כאשר לא הוכחה הטענה לכספי מתנה מהדוד י', אני קובעת כי מדובר בנכס משותף.
בניין ברחוב ***
שווי הנכס להערכת השמאי, ללא דיירים מוגנים – 5,000,000 ₪. אם נכונה טענת האיש לגבי קיומם של דיירים מוגנים, שוויו 1,900,000 ₪.
הסכם הרכישה עבור מחצית הנכס נחתם ביום 08.**.** והתמורה בגין חלקו של האיש עמדה על 225,000 ₪. כמו כן נחתם הסכם בעבור רכישת המחצית השניה ביום 09.**.**, בתמורה לסך של 225,000 ₪.
המומחה קבע כי בעבור רכישת המחצית הראשונה, סך של 50,000 ₪ הועברו בפועל מכספים שהיו בחשבון הדוד י' ז"ל. כמו כן הועברו 135,000 ₪ וכן 40,000 ₪ מחשבון בבנק טפחות, על שם אבי האיש. מקור הכספים בחשבון בפעולות "מסלקה". לאיש היה יפוי כח בחשבון זה מיום פתיחתו.
מאחר והמומחה ייחס פעולות מסלקה בחשבון אבי האיש לפעילות של האיש במסגרת עסקיו, ייחס את העברת הכספים הנ"ל למקורות של הצדדים.
התשלום עבור המחצית השניה שולם כדלקמן: 45,000 ₪ מחשבון על שם *** ד, חברה בבעלות האיש, ו 180,000 ₪ מחשבון כספי הדוד י' ז"ל.
סך הכל שולם הנכס באמצעות 230,000 ₪ מחשבון הדוד י' ז"ל, 175,000 ₪ מחשבון טפחות על שם אבי האיש וסך של 45,000 ₪ מחשבון חברה של האיש "** ד. ".
המומחה קבע כי "אין זה מן הנמנע כי נכס זה נרכש בכספי הצדדים וראוי להכלל באיזון המשאבים ביניהם." (סעיף 148.8 לחווה"ד).
בהינתן שהנכס נרכש במהלך הנישואין, ומקור הכספים שהופקדו בחשבון בו נטען שהופקדו כספי הדוד י' לא הובהר די הצורך, אני קובעת כי נכס זה הינו משותף.
מגרש ברחוב ***:
שווי הנכס לפי חוו"ד שמאי 1,375,000 ₪.
מדובר בנכס שנרכש על ידי האיש בשנת 1994, דהיינו, טרם נישואי הצדדים. זכרון דברים נחתם ביום 94.**.** ובקשה לרישום הערת אזהרה ביום 94.**.** .
האישה טענה כי מועד רכישת הנכס בפועל היתה ביולי 1995, דהיינו – לאחר נישואי הצדדים, וזאת בשל תיקון שבוצע להסכם בתאריך זה.
אינני מקבלת את טענת האישה כי תיקון ההסכם מוביל למסקנה כי מדובר בנכס שנרכש במהלך הנישואין. מדובר בנכס שנרכש טרם הנישואין, ואין בתיקון ההסכם לעניין השטח הנרכש, בכדי לשנות מועד הרכישה.
המומחה קבע כי נכס זה הינו משותף, בשים לב לכך שזכרון הדברים נחתם ביום 94.**.** וביום 94.**.** נמשך מחשבון בנק על שם האישה סכום של 30,000 ₪.
בעניין מגרש זה לא מצאתי לקבל את מסקנות המומחה בדבר השיתוף בנכס. כפי שפורט מעלה, לא קבעתי כי הצדדים חיו כידועים בציבור טרם נישואיהם ובוודאי שלא הוכחה כוונה לשיתוף בנכסים או הכנסות. הוכח שחשבון האישה שימש את האיש להפקדות כספיות, כאשר ערב הנישואין העבירו הצדדים מחשבון האישה סכום משמעותי של כ 1.5 מ"ש לחשבון הורי האיש.
מכאן, שטענת האיש כי החשבון של האישה שימש כ"חשבון צינור" לצורך העברות כספים, יתכן גם עבור מגרש זה, מתקבלת. הטענה, כפי שפורט מעלה, מתיישבת גם עם טענות האישה לאורך ההליך כולו, כי חשבונות של אחרים שימשו את האיש לצורך הפקדת כספיו.
נוכח האמור – מאחר ומדובר בנכס שנרכש טרם הנישואין, ומאחר ובית המשפט לא קבע שיתוף בין הצדדים טרם הנישואין, ומדובר בנכס שנרשם על שם האיש בלבד, הנני קובעת כי מדובר בנכס השייך לאיש ואינו משותף.
חברות שבבעלות האיש:
בבעלות האיש שתי חברות הרשומות בבעלותו המלאה נכון למועד הפירוד בין הצדדים:
חברת ה. בע"מ שהוקמה בשנת 2007 ושוויה 56,041,308 ₪ (ובנוסף לטענת המומחה יש להוסיף שווי מגרש ב *** שנמכר לאם האיש, כאשר למועד הקובע שווי המגרש 1,500,000 ₪). משווי החברה יש להפחית סך של 300,000 ₪, כפי שהבהיר המומחה בחקירתו מיום 7.3.24 עמ' 130 לפרוטוקול שורות 4-6.
ב. חברת ב. בע"מ שהוקמה בשנת 2011 ששוויה 76,536,998 ₪.
החברות משקיעות בנדל"ן מניב ומחזיקות בנכסים הבאים:
חברת ה. מחזיקה ב 75% ממרכז מסחרי ב***("****"). אחיו של האיש מחזיק ב 25% המרכז המסחרי הנ"ל באמצעות חברה בבעלותו. כן מחזיקה ב 25% ממגרש לדיור מוגן ב***, כאשר חלק זהה מוחזק על ידי חברה בבעלות אחיו של האיש, במגרש ב*** ובמגרש ברחוב *** ב*** שנרכש לבניית בית מגורים. כן מחזיקה החברה במניות בשתי חברות בנות ושותפות בגלידריה, כאשר לסברת המומחה שווי הפעילות הנ"ל בחברות הבנות ובגלידריה אינו מהותי.
חברת ב. מחזיקה ב 90% מזכויות החכירה של בניין ב*** כאשר אח האישה מחזיק ב 10% הזכויות וכן מחזיקה החברה ב 100% ממגרש אחר ב***.
האיש טען כי מקורות המימון לרכוש המוחזק בחברות הנ"ל מכספי מתנות הוריו ומכאן שאינן משותפות. עוד טען שהאישה לא היתה מעורבת בפעילות החברות.
באשר לטענת חוסר המעורבות של האשה, המוכחשת על ידה, לא מצאתי לדון בכך. ממילא, בין אם היתה מעורבת בניהול החברות ופעילותן ובין אם לאו, אין לכך חשיבות משפטית בקביעת זכויותיה. חברות שהוקמו במהלך הנישואין, נקודת המוצא היא שהן משותפות, אלא אם יוכח כי יש להחריגן מהשיתוף על פי הוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
בכל הנוגע למקורות המימון לחברות, פרט המומחה בהרחבה בחוות דעתו.
מסקנת המומחה הינה כי "לא קיימת ודאות מלאה לגבי מקורם כמתנה" (סעיף 170 לחוות הדעת.
חברת ה. בע"מ:
האיש המציא למומחה אסמכאות להעברות כספיות לעניין רכישת *** וקרקע לדירת מגורים בחברת ה. , כספים בסך של 3,048,014 אשר הועברו מחשבון כספי הדוד י'. לאחר שבדק את כלל ההשקעות של החברה ברכישת המקרקעין והקמת המרכז המסחרי, הגיע המומחה למסקנה שכספים מחשבון הדוד י' שלטענת האיש הועברו במתנה מהווים 18% מסך ההשקעות ב ****. יתרת המימון מהלוואות והזרמת כספים של האיש בסכום של למעלה מ 14 מיליון ש"ח.
בכל הנוגע לרכישת המגרש להקמת דיור מוגן, זה מומן מלקיחת הלוואה בסך של 13,500,000 ₪. לרכישת מגרש זה לא ניתן סיוע מכספי ההורים.
רכישת מגרש ב*** – סך של כ 380,000 ₪ שולם מכספים שהועברו מחשבון בנק של אביו של האיש כאשר העלות הכוללת עמדה על סך של 592,290 ₪. המומחה קבע כי הורי האיש העבירו מתנה לרכישת הנכס הנ"ל בשיעור של 64% מעלות הרכישה (סעיף 195 לחווה"ד).
המומחה הבהיר כי מתנת האב ניתנה בפועל לאיש והוא עשה בכספים שימוש בחברה. יחד עם זאת, המומחה הבהיר כי לא הוצגה ראיה לכך שהכספים אשר נתקבלו מהחברה של אביו של האיש נרשמו לטובת נותן המתנה וניתן לקבוע כי חשבונאית סכום המתנה נרשם לטובת האיש כהלוואת בעלים כמו כל שאר הלוואות הבעלים אשר נרשמו על שמו בחברה.
רכישת בית ברחוב *** – המומחה הציג סכומים שהועברו מכספי הדוד י' בסך של 150,000 ₪ ומחשבון בנק על שם אבי האיש בסך של כ 1.4 מיליון ₪ (חלק ניכר מכספי הלוואה). החשבון הנ"ל להתרשמות המומחה הוא חשבון בנק פרטי של אבי האיש. עלויות הפיתוח בסך של 300,000 ₪ מומנו מחשבון בנק פרטי של האיש. העלות הכוללת עמדה על סך של כ 4.9 מיליון ₪.
סך הכל על פי מסקנות המומחה, בחברת ה. בע"מ, שיעור המימון של הורי האיש עומד על 13%, בכפוף להסתייגויות המומחה.
כאן המקום להדגיש שהמומחה לא קבע שהכספים שהיו בחשבון שכונה "חשבון כספי הדוד י' " אכן מקורם בדוד י' ז"ל. ראה במענה לשאלות ההבהרה שהוגשו על ידי ב"כ האישה למומחה, סעיף 18: "אין לראות בהגדרה של חשבון זה – "חשבון כספי דוד י' " כל קביעה לכך שאכן הפעילות בחשבון בנק זה נובעת מירושת/מתנה של דוד י', אלא כינוי שנועד לצורך זיהוי/ייחוס של הטענה של האיש לעניין זה, בלבד."
כן ראה בסעיף 91 לחווה"ד.
בחקירת המומחה עמוד 130 לפרוטוקול מיום 7.3.24 שורות 23-24 אמר המומחה כדלקמן: "רק ל-4 אחוז מ ה. שאני יכול לחתום שאלה מתנות הגיעו מההורים שהאיש קיבל והזרים לחברה".
חרף האמור, אין מקום להפחית משיעור השיתוף של האישה בנכס את כספי המתנה. זאת הן בשל עירוב הכספים עם כספי התא המשפחתי והן בשים לב לקביעת המומחה כי "כל הכספים שהוזרמו על ידי האיש, בין אם היו אלו ממקורות של התא המשפחתי ובין אם מהוריו – נרשמו כהלוואות אישיות שלו." (עמוד 17 במענה לשאלות הבהרה של האשה).
בהינתן כל שפורט, חברה זו הינה משותפת.
חברת ב. בע"מ:
שווי החברה לפי הערכה שהוצגה – 76,536,998 ₪.
עלות רכישת מבנה המשרדים ברחוב *** 4,303,359 ₪, כאשר 50,427 ₪ וכן 3,132,332 מחשבון כספי הדוד י'. האיש הציג הסכם עם אמו ולפיו הכספים ניתנו לו במתנה. המומחה חזר על ההסתייגות ולפיה מקור הכספים אשר הופקדו בחשבון כספי הדוד י' לא אומת. עלות הקמת הבניין עמדה על 21,664,260 ₪, חלקה של החברה 19,497,834 ₪ ועלות נוספת של התקנות ושיפורים בבניין בסך של 4,434,185.
האיש טען בפני המומחה, כי מעבר לסך של כ 4 מיליון ₪ שהועברו מכספי הדוד י', גם יתרת הכספים שנדרשו היו כספים שהועברו במקורם מבני משפחתו. המומחה ציין כי לא הומצאה אסמכתא למימון מעבר לסך של 4 מיליון ₪ מכספי הדוד י'. מכאן הסיק המומחה שהסך הרלוונטי לאיזון המשאבים בין הצדדים, השתתפות הורי האיש במימון רכישת הנכס הינה בשיעור של 20% מעלותו.
לעניין המגרש ברחוב התנופה, גם כאן טען האיש כי המימון נעשה מכספים שקיבל מבני משפחתו לצורך רכישת המגרש אך לא המציא ראיות לכך.
סך מימון ההשקעות בנדל"ן ממקור של מתנות בחברת ב.עומד על שיעור של 17% לפי חישוב המומחה.
גם בהקשר לחברה זו ראה הסתייגויות המומחה מעלה – לעניין אי הוכחת המקור הכספי לכספים שהיו בחשבון שכונה בחוות הדעת "חשבון כספי הדוד י' ", דהיינו – טענת המימון באמצעות כספי מתנות לא הוכחה.
נוכח האמור נקבע כי החברה משותפת.
טענות האישה להברחות כספיות מהתא המשפחתי:
בסיכומיה טענה האישה להברחות כספיות בסכומים של עשרות מיליוני שקלים מהתא המשפחתי. טענות אלו לא הוכחו בהליך ואף המומחה לא קבע קביעות כאמור, ראה במענה לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ האישה, סעיף 13, סעיף 17, סעיף 25 ועוד. בהעדר הוכחה ברורה לכספים שיצאו מהתא המשפחתי והוכחה ברורה לאי השבתם, לא ניתן לחייב האיש בהשבה של סכום כספי בגין הברחת רכוש הנטענת על ידי האישה. טענה זו נדחית.
נטל הראיה:
הסיטואציה העובדתית בהליך זה, מחייבת לטעמו של בית המשפט התייחסות לשאלת נטל הראיה.
ודוק – אין מחלוקת כי חלק ניכר מהרכישות בוצעו מחשבונות שהיו רשומים על שם אבי האיש. האישה אישרה זאת בחקירתה (פר' מיום 4.3.24 עמוד 62 שורה 13: "נכון שזה לא אצלינו אצל אבא שלו"), אך כאמור טענתה היתה כי מדובר בכספים של בני הזוג שהועברו לחשבון אבי האיש. ראה פר' מיום 4.3.24, עמוד 57 שורה 9: "הכספים בחשבון של אבא שלו שישבו זה שלנו." ובשורה 31: "כל מה שקשור לחשבון של *** זה כסף שלנו".
האישה לא ידעה לומר בחקירה, מה הסכום הכספי שלטענתה הופקד אצל הורי האיש, למעט הטענה כי מדובר במיליונים. עוד אמרה: "אני לא יודעת להגיד מועדים. אני לא יכולה לענות סכומים". (פר' מיום 4.3.24 עמ' 53 שורה 20).
האמור מעלה שאלה שכרוכה בנטל הראיה. מחד ניתן לומר, כי כספים שהיו בחשבון על שם הורי האיש (או מי מהם), חזקה ששייכים להורי האיש. מכאן שרכוש שנרכש מכספים שהיו בחשבונות הורי האיש, ונרשם על שם האיש, שייך לאיש שכן חזקה שמדובר במתנה מההורים לאיש. אם רוצה האישה להוכיח כי מדובר בכספים של בני הזוג, היא בבחינת "המוציא מחברו", ועליה להוכיח זאת, לרבות את הסכום המדויק שהועבר להורים. האיש הוסיף וטען בסיכומיו כי מדובר בטענת הודאה והדחה, וגם מטעם זה לשיטתו, מוטל הנטל על האישה להוכחת הטענה.
בהקשר זה יש לציין כי סעיף 9 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, אליו מפנה האישה בסיכומי התשובה, הקובע כי עצם הרישום על שם אחד מבני הזוג אין בו די בכדי למעט הנכס מהנכסים ששווים יאוזן בין בני הזוג, אינו רלוונטי לטעמי. זאת מאחר ומדובר בנכסים שהוכח שנרכשו בכספים שהיו בחשבונות הורי האיש, צד ג' לקשר הנישואין, ונתון זה רלוונטי לבחינת הבעלות. טענת האיש לבעלות מלאה בנכסים איננה אך בשל הרישום על שמו, אלא, בעיקר, בשל המימון מכספים שהיו בחשבונות הוריו.
מנגד, בהינתן שמדובר בנכסים שנרשמו ברובם על שם האיש במהלך הנישואין, וכאשר האישה הצליחה להוכיח שלפחות חלק מהכספים שהרוויחו הצדדים הועברו לחשבונות של אחרים, לרבות חשבונות ע"ש הורי האיש, כפי שפורט מעלה, הרי שהניחה יותר מראשית ראיה לטענותיה. המומחה קבע בסעיף 64.8 לחוות דעתו כי "…העברת כספים בחשבונות בני המשפחה המורחבת היתה דפוס התנהגות ובהיקפים כספיים מהותיים."
בסופו של יום ובהינתן ההתנהלות הכלכלית כפי שפורטה, בית המשפט סבור כי הנטל עובר לאיש, להוכיח כי לא כל הכספים ששימשו לרכישת הנכסים שייכים היו לצדדים ומה השיעור של הסכומים שהועברו שיש לייחס להוריו. זאת לא הוכח, יתכן בשל העדר רצון של האיש לבדיקה מעמיקה של מסמכי הוריו ודודו י' ז"ל ויתכן ובשל כך שאכן בחלוף השנים, כפי שטענו שני הצדדים, קשה ואולי בלתי אפשרי לשחזר את מלוא הנתונים.
יודגש בהקשר זה, כי בסעיף 142 לחוות דעתו, ציין המומחה כי בחוות הדעת לא נכללו נכסים רבים אחרים אשר יתכן וחלקם ניתן במתנה לאיש אך נמכרו לפני המועד הקובע. האיש טען בפני המומחה כי הצדדים השתמשו למחייתם בכספי התמורה שהתקבלו מנכסים אשר ניתנו במתנה מהוריו ונמכרו במהלך השנים, בהיקף של כ 14 מיליון ₪.
בסופו של יום, על פי קביעת המומחה, כספי נכסים שנמכרו במהלך החיים המשותפים לא שימשו לרכישת נכסים שהיו במועד הקרע. אם, כטענת האיש, נעשה בהם שימוש לצרכי מחיה שוטפת, הרי שבוודאי שאלו לא היוו בסיס לרכישת נכסים אחרים.
כמפורט בעמודים 36-38 לחוות הדעת, האיש הציג אסמכתאות למכירת נכסים במהלך החיים המשותפים, אך לא מסר מידע לגבי מרבית מכירות אלו, לא פרט לאיזה חשבונות בנק הופקדו הכספים ממימוש הנכסים ומה נעשה בתמורתם. המומחה קבע כי "בהעדר כל מידע/ראיה, לא ניתן להביא לביטוי תמורות ממכירת נכסים, לטובת נכסים חלופיים שרכש מתמורה של כספי מתנות מהוריו." (סעיף 106 לחוות הדעת).
אמנם, לא ניתן לשלול שהורי האיש תמכו בצדדים כלכלית ותמיכתם אפשרה את רכישת הנכסים שבמחלוקת, ששווים משמעותי. יחד עם זאת, וכפי שפורט בהרחבה, היקף התמיכה מצד הורי האיש לא הוכח, מסמכים להוכחת הטענות נותרו חסרים, חרף הזדמנויות רבות שניתנו להמצאתם. ראה בעמוד 15 שורה שלישית, למענה המומחה לשאלות ההבהרה של האיש: "לרשות האיש ובאי כוחו עמד כל הזמן וניתנו כל ההזדמנויות להוכיח את אופן המימון של רכישת כל אחד מהנכסים. אך, הם לא עשו זאת, מטעמים שלהם."
במקביל, מצד האישה, הוכח ללא ספק, הפקדה של כספי התא המשפחתי של הצדדים בחשבונות של אחרים, לרבות רישום נכסים על שם אחרים, והוכח, כפי שפורט מעלה, שזו היתה "שיטת עבודה" בה פעלו שני הצדדים בשיתוף פעולה שלהם ושל בני משפחתם המורחבת.
בנסיבות אלו ובסופו של יום, מצאתי לקבוע שיתוף בנכסים שפורטו מעלה (למעט נכסים שנקבע ששייכים לאיש בלבד מהנימוקים שפורטו). לטעמי, האישה הרימה את הנטל להוכיח העברת כספים של הצדדים לחשבונות הורי האיש, ומכאן היה על האיש להוכיח טענתו בדבר מימון נכסים על ידי הוריו מכספם שלהם או מכספי הדוד י' ז"ל ולא מכספי הצדדים שהופקדו בידיהם. האיש לא הוכיח הנדרש בשל הימנעות מהמצאת מסמכים, והכל כפי שפורט בהרחבה.
אופן האיזון:
האיש טען בסיכומיו כי יש לקבוע לעניין ביצוע האיזון בפועל מספר קביעות:
הראשונה – כי המניות של החברות ישארו בידי האיש והאישה תפוצה בסכום כספי בהתאם לשווין, ככל שיקבע שהיא זכאית לכך, בניגוד לעמדתו.
השניה – כי מועד הערכת השווי תהיה ליום הקרע ולא ליום האיזון.
השלישית – כי את הסכום לאיזון יש לקבוע בהתאם לשווי של החברות והנכסים בניכוי מיסוי.
טענות האיש לעניין ביצוע האיזון באמצעות תשלום כספי על פי הערכת שווי –
אכן, במצב הדברים בו בני הזוג אינם מנהלים ביניהם תקשורת תקינה, כפי המצב בהליך זה, עדיפה חלוקה בעין של הנכסים ללא יצירת שיתוף או לחילופין הותרת מניות החברות בידי האיש, תוך תשלום חלקה של האישה בשווין.
ודוק – חרף טענות האישה כי לקחה חלק פעיל בניהול החברות, התרשמתי באופן חד משמעי כי האיש היה הגורם הדומיננטי בהקמת החברות ובניהולן. חלוקת מניות החברות באופן בו האיש והאישה יחזיקו בהן יחד, עלולה ליצור מצב של קיפאון בניהול ובקבלת ההחלטות, באופן שיפגע בשווי החברות.
אינני מוצאת גם להורות על העברת חברה אחת לניהול האישה בשלמות, כחלק מאיזון על פי שווי כלל הנכסים. גם זאת מהטעם שהגורם הדומיננטי בניהול החברות הוא האיש, ואין מקום לשלול ממנו המשך הניהול.
סעיף 4 לחוק יחסי ממון קובע:
"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".
סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון קובע:
"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג…" (ההדגשה של הח"מ).
ובסעיף 6 (ב) לחוק:
"היה שווים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שווים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה כסף."
מכאן – שאיזון בתשלום השווי ולא דווקא בהענקת זכות קניין בנכס, הינה אחת הדרכים המתוות על ידי חוק יחסי ממון בין בני זוג לאיזון רכוש.
דרך זו ראויה בפרט, מקום בו עסקינן במצב דברים בו הענקת זכות בעלות, באופן שיגרור שיתוף בנכס, ובמקרה זה שיתוף בהחזקת מניות בחברות, עלולה לגרור נזק לנכס ולשוויו.
ראה בבע"מ 1681/04 פלונית נגד פלוני, פורסם בנבו:
"בפסקי-דין לא מעטים נדרשו בתי-המשפט לבעייתיות שבהעברת בעלות במניות חברה משפחתית לידי בן-הזוג. זו ברורה ומדברת בעדה: עסק משפחתי אינו יכול להתנהל ככלל בשעה של מריבה אישית גדולה בין בעליו, ושעה שכל אחד מהם מושך את העגלה לכיוונו בדרך ניהולו ובגישתו העסקית."
ובהמשך:
"ואכן, בגין שיקולים מעין אלה פסקו בתי-המשפט, במקרים מספר, כי את הילכת השיתוף יש ליישם על-ידי תשלום שוויין של מניות החברה נכון למועד הפירוד".
נוכח האמור – האיש רשאי לבחור בדרך של תשלום לאישה את הסכום המגיע לה בגין שווי החברות ולחילופין ביצוע איזון בעין, על האפשרויות השונות לביצוע איזון זה, לרבות איזון חלקי בעין תוך ביצוע תשלומי איזון על ההפרש.
בשל הסכום המשמעותי שעל האיש להעביר לאישה אם יבחר באיזון כספי, הנני קובעת כי מועד האיזון של החברות באמצעות העברת הסכום הכספי, יבוצע בתוך שמונה חודשים ממועד פסק הדין, או מהמועד בו תתקבל חוו"ד עדכנית לעניין השווי של הנכסים והחברות אם מי מהצדדים ידרוש עדכון חוות הדעת. פרק זמן זה יאפשר מימוש נכסים או בחינת אפשרויות אחרות לתזרים כספי לצורך תשלום לאישה.
אם בתוך שמונה חודשים מהמועד שנקבע לא יוכל האיש לשלם את מלוא חלקה של האישה, ואם לא יהיו הבנות אחרות בין הצדדים, ניתן יהיה לעתור בהליך מתאים לצורך בחינת האפשרויות השונות לאיזון, על ההיבטים הכלכליים, המיסויים והפרקטיים הכרוכים בכך.
באשר לטענת האיש כי את שווי החברות יש לקבוע למועד הקובע ואין להביא בחשבון תוצאות עסקיות שהשיג האיש לאחר מועד זה –
טענה זו מתקבלת באופן חלקי. על פניו, עיקר השווי השל החברות נובע משווי נכסי הנדל"ן שהחברות מחזיקות. אם עלה שווי נכסי הנדל"ן מאז מועד הקרע, באופן שהביא לזינוק בשווי החברות, לטעמי אין סיבה שהאישה לא תהנה מעליית ערך זו, כאשר טרם בוצע האיזון בפועל. כפי שאם עלה שווי דירה, שוויה יבחן למועד בו יבוצע האיזון בפועל, כך גם לגבי חברות שעיקר שווין נובע מהחזקת נכסי נדל"ן. מדובר ב "עליית ערך פסיבית", שאינה נובעת מפעולות אקטיביות שביצעו בעלי החברה.
ויצוין כי הדברים נכונים גם אם ירד שווי החברות בשל ירידת ערך של נכסי הנדל"ן. בחינת השווי תהא למועד האיזון.
יחד עם זאת, ככל וחל שינוי בערך החברות לאחר מועד הקרע, שיש לייחס להתקשרות או פעילות עסקית שביצע האיש, הרי שאין מקום לטעמי לכלול שינוי זה בשווי הנכס לאיזון.
בסופו של יום לא ניתן במסגרת פסק דין זה לקבוע בעניין אופן ביצוע האיזון תוך חלוקת הנכסים בין הצדדים. הליך זה התרכז בטענות הצדדים לעניין עצם זכות האישה לחלק בנכסים, ולא בבחינת סוגיות שקשורות בדרך ביצוע האיזון. בשל היקף הרכוש ושוויו, ואם לא יוכל האיש לשלם לאישה שווי חלקה, בדגש על חלקה בחברות, יהיה צורך לבחון החלופה הטובה ביותר לאיזון הנכסים.
על הצדדים לבחון האם מעוניינים לעדכן את חוות הדעת שהוגשו לתיק, על מנת לבחון שווי עדכני של נכסי הנדל"ן וכן של החברות.
באשר לשינוי בשווי החברות, אם יש שינוי, יהיה צורך לבחון, במסגרת חוות הדעת, את מקור השינוי – האם כתוצאה משינוי בערך הנכסים או מפעולות שביצע האיש בחברות שהביאו לשינוי שווין. שינוי ערך "פסיבי" יבוא בחשבון באיזון.
בכל הנוגע לשאלה אם יש לאזן את הרכוש בערכים ברוטו או נטו – לא מצאתי לקבוע כפי דרישת האיש, כי יש לבצע את האיזון בערכים נטו, ככל ויבחר לשלם שווי חלקה של האישה.
מדובר בטענה שכלל לא התבררה בהליך המשפטי ועלתה רק בסיכומי האיש. האיש לא ביקש לאורך ניהול ההליך כולו חוות דעת באשר לסכום המס הצפוי להשתלם בדרכי האיזון השונות או במועד מימוש נכסי החברות בעתיד, ולא הציג מתווי ותכנוני מס אפשריים.
ודוק – את נכסי הצדדים בהליך זה ניתן גם לאזן בעין באופן בו כל צד יקבל לבעלותו נכסים, לרבות את פוטנציאל חיובי המס שאולי יוטל בגין מימושם בעתיד. האיש הוא המבקש להימנע מאיזון בעין, במטרה להותיר הנכסים, ולמצער החברות, בבעלותו. אין כלל וודאות שבעתיד ימכור האיש המניות/הנכסים שבחברות או יפרק החברות שיישארו בבעלותו, ואין לפיכך וודאות שבעתיד יווצר אירוע מס.
בית המשפט סבור כי הדרישה לביצוע הערכה נטו של שווי הנכסים, בקיזוז פוטנציאל לחבויות מס עתידיות ותשלום דמי איזון בהתאם, יכולה להישמע ולהישקל, רק מקום בו לא ניתן לבצע חלוקה בעין של הנכסים. אם תבוצע חלוקה בעין, כל צד ייקח על עצמו את חבות המס העתידית הפוטנציאלית על הנכס שקיבל במסגרת החלוקה, ויוכל לבחון את מתווי המס האפשריים לעניין הנכסים שבבעלותו. לעומת זאת, איזון בתשלום שווי "נטו", מחייב למעשה הפחתה משווי הנכס כבר כיום, תוך שהצד המקבל את התשלום ניזוק בשיעור המס הרעיוני, שאולי ישולם בעתיד, ואולי לא. אין לכך הצדקה כאשר קיימת חלופה של איזון בעין וכאשר הצד המשלם הוא המעוניין להימנע מכך.
יש להוסיף למעלה מן הצורך, כי לבית המשפט ספק אם בכלל ניתן להעריך באופן מדויק שיעור מס שיוטל בעתיד על חברה, אם וכאשר תמכור מניותיה או נכסיה. רבים הם תכנוני המס האפשריים ולא ברור אם אפשר לבצע כיום תכנון מס ולהגיע לתוצאה כספית נכונה, על בסיס נתונים עתידיים שאינם ידועים.
נוכח האמור – אם ירכוש האיש את חלקה של האישה בחברות, יעשה כן על פי השווי שנקבע בחוות הדעת המצויות בתיק או בחוות דעת עדכנית שתוגש, אם מי מהצדדים ידרוש זאת. מובן שאם בגין העברת התשלום תקום חבות מס, המס ישולם על פי קביעת רשויות המס.
סוף דבר –
הנכסים שנקבע כי הינם משותפים, יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים.
לאיש ניתנה האפשרות לרכוש את חלקה של האישה בחברות בתשלום כספי של שווין, בתוך שמונה חודשים ממועד פסק הדין או מועד עדכון לחווה"ד בעניין השווי, ככל ומי מהצדדים יבקש לעדכן חוות הדעת.
אם לא יבוצע התשלום בפרק הזמן שנקבע ובהעדר הסכמות בין הצדדים, ביצוע איזון המשאבים יחייב הליך נפרד שיבחן את השווי העדכני של הנכסים לרבות החברות ואת החלופה הטובה ביותר לביצוע החלוקה.
הוצאות – חרף ההליך הממושך והיקר שנוהל, לא מצאתי לפסוק את הוצאותיו של הליך זה. להתרשמות בית המשפט, התנהלות שני הצדדים במהלך הנישואין, תוך שיתוף פעולה ביניהם לשימוש בחשבונות של אחרים להפקדת כספם ורישום נכסיהם על שם אחרים, הביאה למצב בו נוצר קושי בבחינת הטענות באופן שסרבל והאריך את הבירור.
יתרה מכך יש לציין, בהקשר של אי פסיקת הוצאות, כי האישה סירבה באופן עיקש לאורך ההליך כולו, לבוא בדברים עם האיש בניסיון אמיתי וכן להגיע להבנות. לטעמו של בית המשפט, ניתן היה עם רצון טוב של שני הצדדים ותוך ראיה של טובת התא המשפחתי ו*** ילדיהם, להגיע להבנות שיאפשרו לשני הצדדים חיי נוחות מירבית מבחינה כלכלית, ובמקביל שימור פעילות החברות. האישה סירבה לכל משא ומתן, וחבל שכך.
המזכירות תסגור את התיק ותשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשפ"ד, 04 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
