התובע:
ד. ב.
נגד
הנתבעת:
כ. ב.
<#1#>
נוכחים:
התובע וב"כ עו"ד עיינה אונגר לטין
הנתבעת וב"כ עו"ד ענבל גבריאלי
<#2#>
פסק דין
עותק המותר בפרסום
על העובדות אין כמעט מחלוקת.
התובענה שלפני היא בבחינת יאנוס לאמור, יש לה שתי פנים.
חלק מן התובענה עוסק בהשלמת עסקה שנכרתה בין הצדדים מכוח פסק דינו של ביה"ד הרבני האזורי בתל אביב יפו, אשר אישר הסכם גירושין בין הצדדים ביום 25.12.2023.
לשון אחר, ביצועו של ההסכם הוא בעצם מעין תובענה על פי סעיף 7 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, בו משמש ביהמ"ש כמעין משיק להליכי הוצאה לפועל, לצורך ביצועו של פסק דין.
כותרת התובענה "אכיפת הסכם גירושין", אין בה ממש, שכן את פסק הדין יש לכבד ולקיים והצדדים אינם זקוקים להצהרה נוספת על חובתם לקיים את פסק הדין.
הפנים האחרות של התובענה נוגעות לחיוב בפיצויים מוסכמים אשר, נכללו בפסק הדין, לטענת התובע, בשל הפרתה של הנתבעת את ההסכם, הפרה יסודית.
אין עורר שאי ביצוע תשלום תמורה כולה או חלקה, שלא בשיעור מזערי, הוא הפרה יסודית של הסכם.
אין עורר שניתן לראות את התמורה שהגיעה לתובע מהנתבעת על פי ההסכם, כמתחלקת לשלושה חלקים.
סך של כ 650 אלף ₪ שכבר נפרעו על ידי התובעת, סך 800 אלף ₪ שנועדו להיות משולמים באמצעות משכנתא מן הבנק, במקרה הזה בחרה הנתבעת כי זכותה בבנק לאומי למשכנתאות וסך נוסף של כ 250 אלף ₪ צריכה הייתה התובעת לשלם ממקורותיה, ובכך להשלים את תשלום התמורה.
אמרתי כבר שאיני משמש כערכאת ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני ומה שיש בפסק הדין קיים בו ואין בלתו.
כאשר טוענת הנתבעת שלטעמה לא ביצע התובע חיובים מסוימים לגבי רכב וכו', אין הדבר מעניק לה זכות שלא למלא אחר פסק הדין ככתבו וכלשונו בבחינת עשיית דין עצמית.
החלק הרלוונטי בפסק הדין נמצא בסעיף 25 לפסק הדין, שם חויב התובע (סעיף ו), לחתום על כל המסמכים הנדרשים, לרבות ייפוי כוח בלתי חוזר, בקשה לרישום מקרקעין, שטרי מכר וכו', ולהפקיד את הללו, כך נאמר במפורש, אצל באת כוחו.
אצל באת כוחו לאמור, לא אצל הנתבעת.
זהו לשון ההסכם.
וקובע סופו של סעיף ו' כי מסמכים אלה יועברו רק לאחר העברת מלוא תשלום התמורה לידי התובע.
אין עורר כי לעת הזו לא שילמה הנתבעת לא את חלק המשכנתא ולא את החלק הנוסף כמיליון ו- 50 אלף ₪.
מאליו ברור כי אי תשלום התמורה אינו מזכה את הנתבעת בבעלות בדירה.
החל מסעיף י', נרשמו במפורש התחייבויות התובע לאמור, שניתן לרשום ע"ש הנתבעת הערת אזהרה ויש לחתום על כל מסמך בנקאי שיידרש לשם נטילת הלוואה ובכלל זאת משכנתא.
בסעיף ט"ו נאמר כי התובע מתחייב לחתום על כל המסמכים המקובלים לצורך קבלת משכנתא.
אין זה משנה אם הבנק בו בחרה הנתבעת הוא ייחודי ומיוחד ורוצה לרשום ע"ש לקוחותיו בעלות מלאה בטרם ייתן את המשכנתא, אין זה משנה גם אם תטען הנתבעת כי כך מקובל.
פסק הדין החריג במפורש את מסמכי העברת הבעלות מכלל המסמכים שצריך התובע למסור עד אשר יקבל את כל התמורה.
כותבת הנתבעת להגנתה, כי לא קיבלה את מסמכי הבנק. על כך אומר משפט. התכתובת שהציגה לי הנתבעת מבנק לאומי למשכנתאות מיום 25.12.2023, הוא האישור העקרוני, לא כולל דרישה לפיה צריך לסטות מפסק הדין ולמסור לנתבעת גם ייפוי כוח בלתי חוזר שמאפשר לה לרשום את כל הבעלות בדירה על שמה מבלי להוסיף ולו אגורה.
כותבת הנתבעת להגנתה כאמור, כי לא קיבלה את מסמכי הבנק, אך היום היא מספרת לי, תוך שהיא מכנה את התביעה תביעת סרק טורדנית, כי התובע מסרב לחתום על מסמכי הבנק ולקבל לידיו את התמורה.
כפי שמספרת לי הנתבעת, היא וב"כ הקודם דווקא, באו למשרדיה של ב"כ התובע, קיבלו מסמכים חתומים עבור הבנק, אך הנתבעת מספרת כי המסמכים לא התאימו והיא לא חזרה לבקש מסמכים אחרים לבנק, אלא דרשה שלישיית מסמכים ובתוכם, אישור לרשום על שמה לאלתר את הנכס.
עוד החלטתי נכתבת, מראה לי עוה"ד גבריאלי, מסמך של הבנק מיום 19.05.2024, שם נאמר כי יש לבצע רישום בטאבו, אלא שהרישום בטאבו הנדרש הוא רישום של המשכנתא ולא רישום בעלות במלואה ע"ש התובעת. למעשה, תמרנה הנתבעת למקום בו בשל חוסר אמון לדבריה, היא ביקשה להחזיק בידיה שלה ואולי גם לבצע, רישום מלא של הדירה על שמה בטרם תפרע תשלום נוסף.
התנהלותה של הנתבעת הייתה איפוא בניגוד מפורש של פסק הדין והפרתו.
הייתי מצפה מהנתבעת שתגיש את מסמכי הבנק המעודכנים במשרדי ב"כ התובע, שלא תתעקש על קבלת ייפוי כוח בלתי חוזר לאפשר לה מיידית לרשום את כל הדירה על שמה, בין אם תשלם ובין אם לאו.
אשר על כן, לצורך ביצוע ההסכם, אני ממנה את עוה"ד ד"ר סיגל בנטון, לצורך השלמת העסקה ובמידת הצורך תוכל עוה"ד בנטון גם לחתום על מסמכים או לשמור בידה מסמכים, תוך שתפקידה הוא לוודא תשלום מלוא התמורה וכנגדה, העברת הדירה לבעלות הנתבעת.
לא תסיים בתוך 60 יום הנתבעת את פירעון המגיע ממנה בלא היתר נוסף מביהמ"ש, תוכל כונסת הנכסים להציע את הדירה בשוק החופשי, כמובן, תוך השבה לנתבעת של כל סכום שפרעה לידי התובע מתוך חלק התובע.
כאמור, נחה דעתי כי הנתבעת הפרה את החוזה אולם, בהינתן שיקול הדעת שיש לי באשר לגזירת גובה הפיצוי, סבור אני כי אין לפסוק את הפיצוי המלא וכי הפיצוי צריך לשקף גם את ההוצאות בהליך כאן, ולפיכך, תפרע הנתבעת לידי התובע סך 25,000 ₪ בגין הפרתה את החוזה ובכלל זה, הוצאות ההליך כאן.
ניתן היתר לפרסום פסק דין זה ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
המזכירות תסגור את התיק.
<#3#>
ניתן והודע היום י"א סיוון תשפ"ד, 17/06/2024 במעמד הנוכחים.
ארז שני, שופט
