המערער:
פלוני (קטין) ת"ז xxxxxxxxx
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה, עו"ד אבי ביטון
המערער ובאת-כוחו, עו"ד פאולה ברוש
מהות הערעור – ערעור על החלטת בית משפט השלום לנוער באר-שבע, ת.פ. 6383-12-20 (כב' השופטת שרון ריבלין אחאי), מיום 21.06.22.
<#12#>
פסק דין
המערער, קטין יליד 16.01.05 הודה כי ביום 24.05.20 בשעה 19:25 בפארק בבאר שבע הוא החזיק בסכין שלא כדין.
על יסוד הודאתו ובהתחשב בקטינותו ובהוראת סעיף 21 בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971, בית המשפט קבע כי הוא ביצע עבירה של החזקת סכין שלא כדין, ושירות המבחן התבקש להכין עליו תסקיר.
שירות המבחן ערך תסקיר על המערער. צוין שהמערער בן 17. ללא עבר פלילי. התקשה מבחינה לימודית והתנהגותית בבית הספר, ובכיתה ט' עבר ללמוד בתיכון xxxxx . עם פרוץ מגיפת הקורונה הפסיק להגיע לבית הספר ובפועל נשר מבית הספר בכיתה י'. כיום מביע התנגדות להשתלב בחזרה במסגרת לימודית ומנהל שגרת חיים שאינה חיובית ואינה מותאמת גיל. תיאר כי ישן עד הצהריים, בערב יוצא עם חברים לשכונה, חוזר בלילה ונשאר ער עד השעות הקטנות, וכי המצב מתאים לו. שירות המבחן ציין שהמערער לא משתף עימו פעולה. מתייחס בזלזול לאמו ולגורמי הטיפול שמשוחחים עימו. ולא מעוניין בהתערבות טיפולית. ביחס לעבירה, סיפר כי במהלך האירוע שהה בפארק עם חברים, ושוטרים שהגיעו למקום ערכו עליהם חיפוש ומצאו אצל חלק מהם סמים, ותיאר שיכל לברוח אך לא חשב שהחזקת הסכין תסבך אותו. שירות המבחן ציין שהמערער ענה בחוסר סבלנות לשאלות שנשאל, התקשה לקחת אחריות על מעשיו ואינו מכיר בחומרתם. והתרשם שהמערער מצוי בסיכון לביצוע עבירות נוספות.
בתסקיר משלים צוין שהמערער שוהה ללא מסגרת לימודית וללא עבודה. לא מביע מוטיבציה לשנות את סדר היום שלו. חסר מוטיבציה להתגייס לצה"ל. אינו מעוניין לשתף פעולה עם שירות המבחן, ומגיע לפגישות כדי לקדם את ההליך הפלילי. ושירות המבחן התרשם שהדאגות שעלו ממצבו נותרו כפי שהיו ונמנע מהמלצה טיפולית עליו.
התביעה ביקשה להרשיע את המערער בעבירה שנקבע שביצע ולהטיל עליו מאסר על תנאי, קנס והתחייבות.
ההגנה ביקשה שלא להרשיע את המערער ולנקוט בדרכי טיפול.
בית המשפט ציין שהמערער ביצע את העבירה בהיותו בן 15 וארבעה חודשים. וששירות המבחן ניסה לרתום את המערער להליך טיפולי לאור דאגות שעלו ממצבו, אך המערער סירב לך. עמד על כך שבעניינם של קטינים, בית המשפט יכול להימנע מהרשעה שעה שהוא מתרשם מאופק שיקום של ממש, ואילו בעניינו של המערער גורמי הסיכון גוברים על הפוטנציאל השיקומי ואין טעם ממשי להימנע מהרשעתו. אשר לעונש, בהתחשב שזו מעידתו היחידה של המערער, בית המשפט מצא לנכון שלא להטיל עליו מאסר, ולהסתפק בהטלת קנס כספי. ובסופם של דברים, הרשיע את המערער בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, והטיל עליו קנס כספי בסך 2,000 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה בסך 2,000 ₪.
מכאן הערעור, המופנה נגד הרשעת המערער ונגד גובה הקנס שהוטל עליו.
ב"כ המערער טוענת שבית המשפט לא נתן משקל מתאים לנסיבותיו האישיות של המערער ולנסיבות העבירה; להשלכות הקשות של הרשעתו בדין ולפגיעה שעלולה להיגרם לעתידו ולתפקודו. טוענת שהמערער ביצע את המעשים בהיותו בן 15 וארבעה חודשים בלבד. אין לו עבר פלילי. והוא לא ביצע עבירות נוספות. והתנהלותו באירוע העבירה אינה מאפיינת את אורח חייו. טוענת כי נקודת המוצא של המחוקק בענייני קטינים היא שלהרשעתם בדין השפעות מרחיקות לכת על עתידם, ויש להעדיף בעניינם את האפיק השיקומי. ושמטרתו של בית המשפט לנוער היא לגרום לשינוי חיובי של הקטין על מנת לסייע לשיקומו. עוד טוענת, כי בית המשפט לא בחן את יכולתם הכלכלית של המערער ומשפחתו, וכי הקנס שהוטל על המערער מופרז. ציינה שהמערער פרע בינתיים מחצית מסכום הקנס, 1,000 ₪, אולם לדברי באת כוחו, מאחר שאינו עובד כעת, אין ביכולתו לפרוע את היתרה. והיא עותרת לבטל את הרשעת המערער ולהפחית בגובה הקנס שהוטל עליו.
לקראת הדיון היום התקבל תסקיר קצר על המערער בו צוין בין היתר שהמערער עבד במשך מספר חודשים בחברת קייטרינג וכעת הוא נמצא בבית הוריו ללא עבודה וללא סדר יום מובנה. המערער תיאר את עצמו כנער סגור שאינו מרבה לשתף ברגשותיו וציין שהוא מעוניין להתגייס לצה"ל כדי להרגיש "כמו כולם", ואמר שהוא מאמין שהוא יסתדר במסגרת הצבאית. שירות המבחן התרשם ממידה של אדישות אצל המערער ביחס להרשעתו בדין וציין שבשיחה עם לשכת הגיוס נמסר שהחלטה בנוגע לגיוס המערער תתקבל לאחר פסק הדין בערעור. שירות המבחן התרשם שהמערער הוא אדם סגור, שקשריו החברתיים והמשפחתיים אינם מעמיקים והתייחסותו לדברים הינה קונקרטית. עם זאת הוא השתדל לשתף פעולה עם שירות המבחן ולא ניכר עליו קוצר הרוח שאפיין אותו בפגישה הקודמת.
המשיבה התנגדה לערעור וטענה כי יש למגר את תופעת הסכינאות בחברה ושקיים אינטרס ציבורי בהרשעת המערער.
קראנו את כלל החומרים הנוגעים לענין ושמענו את טענות הצדדים והחלטנו לקבל את הערעור.
קטינותו של נאשם היא נתון בעל משמעות רבה לעניין הרשעתו בדין ולעניין התגובה הטיפולית או העונשית שתיקבע לו. הדברים מעוגנים בחוק הנוער עצמו (סעיף 24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971) ובפסיקת בתי המשפט.
מאפייני הקטינות, בתחומי הבשלות הנפשית, האחריות ושיקול הדעת; תהליכי ההתבגרות, המאפשרים הטמעת ערכים והליכות, ושינוי התנהגותי; וההשפעה של סנקציות על נפשו של אדם צעיר ועל עתידו; מביאים לכך שהגישה המשפטית כלפי נאשמים קטינים שונה מזו הננקטת כלפי נאשמים בוגרים, וביסודה התחשבות בנסיבות האישיות של הנאשם ושאיפה לשיקומו.
"…יחד עם זאת, קטינות אינה חסינות. קטינות אינה שיקול יחידי ואין בלתו שעל בית המשפט להביא בחשבון. ההכרעה השיפוטית חייבת לשקף איזון ראוי בין אינטרס השיקום – שיש לו היבט פרטני, של הפרט העבריין, ויש לו היבט ציבורי, שברווח החברתי שבשיקום קטין – לבין האינטרס הציבורי במובנו הרחב. ישנם מקרים בהם חומרת העבירה ונסיבותיה, כמו גם נסיבותיו של העבריין הקטין, אינם מאפשרים להימנע מהרשעה, ובהמשך גם אינם מאפשרים שלא להטיל עליו ענישה משמעותית ההולמת את חומרת המעשים…" – כב' השופטת ע' ארבל בע"פ 6393/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו").
בשאלה האם להרשיע נאשם קטין אם לאו, יש לקחת בחשבון בין היתר את העבירה שבוצעה, טיבה, נסיבותיה וחומרתה, שיקולי הענישה הכללים הנוגעים לעבירה, גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה ובעת ההחלטה, נתוני הנאשם, עברו הפלילי, התנהלותו בשגרת חייו, משפחתו, התייחסות הנאשם לעבירה שביצע, הירתמותו לטיפול, עמדת גורמי הטיפול, סיכויי שיקומו, והשפעת ההרשעה על הנאשם.
החזקת סכין במרחב הציבורי שלא למטרה כשרה, הינה עבירה שהעונש הקבוע לצדה הוא 5 שנות מאסר. ולא בכדי. החזקת סכין במרחב הציבורי שלא למטרה כשרה איננה דבר תמים ואין להתייחס אליה כאל מעשה פעוט ומקובל. סכין המוחזקת בכיס במערכה הראשונה יכולה להישלף במערכה הבאה, לשמש כנשק תוקפני ולגרום לפגיעות חמורות. אירועים כאלה מתרחשים דבר יום ביומו ורק בימים האחרונים אירוע כזה הסתיים במותו של קרבן תמים.
בעת ביצוע העבירה היה המערער קטין כבן 15 וארבעה חודשים. מתסקיר שירות המבחן שנערך עליו עלה כי במהלך תקופת הקורונה, המערער הפסיק להגיע לבית הספר ונשר מהלימודים, ובמשך תקופה ארוכה ניהל אורח חיים שאינו חיובי ואינו מותאם לגילו. ניסיונות שירות המבחן לרתום אותו להליך טיפולי שלדעתם יטיב עמו נתקלו בסירוב מצדו. ושירות המבחן התרשם שבמצב הדברים כפי שהוא, המערער נמצא בסיכון לביצוע עבירות נוספות.
העובדה שהמערער מסר בשירות המבחן הסברים סותרים לנסיבות החזקת הסכין, ראיית המערער את המעשה כמעשה כה קל וזניח שאיננו מצדיק את ההליך המשפטי שהתקיים, ותחושת המערער שהוא הוא הקרבן בסיפור, לצד שגרת החיים הבלתי יציבה של המערער הכוללת בטלה מלימודים ועבודה, והערכת שירות המבחן לקיומו של סיכון לביצוע עבירות נוספות, ולהעדרו של אופק טיפולי, הצדיקו את הרשעת המערער בדין.
אלא שמאז האירוע חלפו כשנתיים וחצי והמערער לא הסתבך בעבירה נוספת ובתקופה מסוימת הוא עבד בצורה סדירה וכעת נבחנת האפשרות לגייסו לצה"ל. חלוף הזמן של כשנתיים וחצי מאז עבר הנאשם את העבירה, מבלי שהוא שב והסתבך בפלילים, מלמד על כך שמדובר באירוע יחיד וחריג בחייו, מה שמלמד בתורו, במובן מה, על תיקון עצמי שערך הנאשם, תיקון שמאזן את חוסר התגייסותו להליכים טיפוליים שהוצעו לו על-ידי שירות המבחן לנוער, שיכול ומקורו באופיו ובאישיותו הדלים ולא ביחס מזלזל מצדו.
גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירה, העובדה שהעבירה התמצתה בעצם החזקת הסכין בכיסו, מבלי שנלוו לה מעשים פסולים אחרים או שימוש כלשהו בסכין, והעובדה שמאז, במשך כשנתיים וחצי המערער לא הסתבך בעבירות נוספות. לצד מאפייני אישיותו החלשים של המערער והקושי הצפוי לו להשתלב בחיים פרודוקטיביים, במיוחד כשבאמתחתו הרשעה בפלילים, מצדיקים היענות לבקשת המערער לביטול ההרשעה.
נוכח מצבו האישי והמשפחתי המורכב של המערער ובהינתן שאין למערער מקורות הכנסה, אנו מעמידים את סכום הקנס של המערער על 1,000 ₪.
סוף דבר, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את הרשעת המערער ומעמידים את סכום הקנס שעל המערער לשלם על 1,000 ₪. יתר הוראות גזר הדין של בית המשפט קמא יעמדו בעינן.
<#13#>
ניתן והודע היום כ' כסלו תשפ"ג, 14/12/2022 במעמד הנוכחים.
אליהו ביתן, שופט, סגן הנשיאה
יובל ליבדרו, שופט
רחל תורן, שופטת
