בית משפט לענייני משפחה בקריית גת
ה"ט 42091-12-23 י. נ' י.
בפני
כב' השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
מבקש
י. י.
מיוצג ע"י עו"ד מור כהן ממשרד עו"ד גיל שחף
נגד
משיבה
א.י.
מיוצגת ע"י עו"ד שירה גאוטה
אפוטרופא לדין: עו"ד טלי אלאלוף
החלטה
עניינה של החלטה זו היא בבקשת המבקש (להלן-האב) לצו הגנה כנגד המשיבה (להלן-האם).
הבקשה:
1. ביום 20/12/2023 הגיש האב את הבקשה לצו הגנה. בפרטי האירוע המקימים את הצורך במתן הצו טען האב שביום 19/12/2023 כאשר בא לאסוף את בנו מבית האם ובנם המשותף (להלן-הבן) הם לא היו בבית הוא נכנס "…לחדר וראיתי יומן ששם התברר לי שאשתי בוגדת בי…" לאחר כ- 10 דקות האם והבן נכנסו לדירה והאם "…חשבה שלקחתי לה תיומן (כך במקור) תוך כדי אני מסדר בגדים לבן שלי ולא נתנה לי לצאת מהבית ותקפה אותי (אתמול פתחו לה תיק על תקיפה והרחיקו אותה ממני) כל זה ליד הבן שלי היא לקחה תסכין (כך במקור) שזה היה מכוון לבטן שלה היא ראתה שלא הצליחה היא פתחה תמרפסת (כך במקור) שאני גר בקומה 11 וניסתה לקפוץ והכל ליד הילד תפסתי אותה והוצאתי אותה מהמרפסת היא ניסתה לצאת מהבית ואמרה שהיא תעשה לעצמה משהו גם שאני לא יהיה איתה עד שהיא הצליחה לצאת מהבית כי הבן שלי צרח הזעקתי משטרה שיאתרו אותה כי היא שלחה לי הודעת פרידה וגם לאבא שלה אני חושש לחיי הילד שלי." לבקשה לא צורפו ההודעות האמורות.
הדיון במעמד צד אחד:
2. בעדותו בבית המשפט במעמד צד אחד טען האב ולהלן תובא גרסתו במלואה.
"חוזר על הבקשה ומצהיר כי כל האמור בו אמת ומוסיף כי, אנו לא מתגוררים יחד מזה כחודש ושבוע. אני מתגורר באשדוד והיא גרה עד עכשיו בקרית מלאכי, מאחר ואתמול ניסתה להתאבד והמשטרה הגיעה וההורים לקחו אותה לביתם בהוד השרון.
האירוע אתמול שניסתה לפגוע בעצמה ולקפץ והיא נתנה לי מכה בביצים, תוך כדי כך היא העיפה אותו והזיזה אותו הצידה, כי היא איבדה עשתונות והילד נכנס לחדר והתחיל לבכות, הילד בן 4 שנים.
לאחר שהמשטרה הגיעה, לקחתי את הילד כי זה היה היום שלי, ואמרה לי שכרגע הוא יהיה ברשותך ואתה תשמור עליו, כך היא רשמה לי הודעה ואמרה לי שזו הודעה אחרונה לפני שהיא מתאבדת.
כשהגעתי לבית והילד לא היה בבית וזה היה בסביבות 16:10, וזה היה חד פעמי שנתנה לי לראות את הילד והכל היה בהסכמתה, והגעתי לבית וראיתי יומן על המיטה בחדר שינה, שם קראתי וראיתי שהיא בוגדת, ועשיתי את הצילומים באמצעות הנייד שלי ויצאתי מהחדר ואז היא הגיעה יחד עם הילד בסביבות 16:20 לערך, כ- 10, 15 דקות לאחר שהגעתי.
כשהם הגיעו הייתי במרפסת והילד רץ אליי ולקחתי אותו בידים ואמרתי שנארגן לו תיק ואני לוקח אותו תוך כדי שאני מארגן את הבגדים והיא נכנסה ונעלה את הדלת ואמרה שלא תתן לי לצאת, עד שאחזיר את היומן.
היא ידעה שאני קראתי את היומן כשהיא נכנסה לחדר הבינה שאני קראתי את היומן והיא חשבה שהוא אצלי, ואמרתי שאני ידעת בדיוק מה עשתה והיא הסמיקה ורציתי לצאת והיא נתנה לי מכה עם הברך בביצים והתרחקתי ממנה וביקשתי שתתן לי לצאת מהבית, יצאתי מהחדר כי היא נתנה לי והגיעה למטבח ולקחה סכין וניסתה לפגוע בעצמה באמצעות הסכין, ותפסתי לה את היד והעפתי לה את הסכין לאחר מכן ניסתה לקפוץ מהמרפסת מקומה 11, היא פתחה את דלת המרפסת ואמרה שאני אעשה לעצמי משהו ואני תפסתי אותה ולא נתתי לה לצאת והתקשרתי להורים שלה וביקשתי שיבואו לקחת אותה. גם לפני חודש אמרה שרוצה להתאבד ואמרתי להורים שלה שהיא זקוקה לטיפול והם לא עשו עם זה שום דבר.
כשלא נתתי לה לצאת למרפסת אמרה שהיא תתקשר למשטרה, לכן עזבתי אותה והיא יצאה והילד היה אצלי כל הזמן.
עוד לפני האירוע הזה הודעתי להורים שלה שהיא זקוקה לטיפול והם לא הקשיבו לי, זה היה לפני מספר שבועות.
לשאלת ביהמ"ש למה לא חששת שהיא עלולה לפגוע בילד אני משיב, שאז אמרה לי שהיא ניסתה להתאבד אבל אתמול ממש ראיתי בעיניים את המעשים שלה ועלולה באמת לפגוע בעצמה לכן יש לי חשש שהיא עלולה לפגוע בילד לכן אני לא רוצה שהילד יהיה אצלה.
לשאלת ביהמ"ש איך היא מסכנת את הילד אני משיב שבכל התקופה הזו שאני לא הייתי בבית במשך חודש וחצי ושולחת אותו יום כן ויום לא ואפילו שבוע לא שולחת אותו.
באחד הימים הילד אמר שאמא נתנה לו כאפה בגלל שהוא מפריע לה לדבר בטלפון וזה היה לפני כשבועיים.
כיום יש לי עו"ד שמטפל בכל העניינים ולא יכולתי לעשות כלום.
היא התחילה לקחת ציפרלקס שאימה נתנה לה. היא ניסתה להתאבד ולכן, יש לי חשש גם לילד שנמצא יחד איתה.
לשאלת ביהמ"ש, האם אתה חושב שמי שמנסה לפגוע בעצמו עלול לפגוע גם באחרים אני משיב שאני רוצה להרחיק את הילד כרגע עד שיטפלו בה.
היום יש צו הרחקה ממני ומהילד ואני לא ידעתי אם זה קשור לילד שלי, התקשרו אליי הבוקר ואמרו שבמשך 5 ימים היא מורחקת ממני ולא היה שום פירוט לעניין.
אבקש להציג לביהמ"ש צילום שהילד מחזיק בסכין והיא אומרת "חייל".
הערת ביהמ"ש:
מציג תמונה שנראה בו ילד קטין שעומד ליד כיור במטבח ומחזיק בידו השמאלית סכין חיתוך."
3. בהמשך לדיון לאור תיאורי האב ועל מנת לשמור על הבן נוכח תיאורי האב הוצא כנגד האם צו הגנה על ידי שופט תורן אשר הורה על הרחקתה מהמבקש ומהבן על פי הקבוע בהחלטה. בהחלטתו הורה השופט התורן על קיום דיון לפני במעמד הצדדים וזה נקבע ליום 27/12/2023.
תשובת האם:
4. בתשובתה הביעה האם פליאה על הרחקת בנה ממנה שהוא קטין בן-4 שנים. הדגישה שהאב הבטיח לה שירחיק אותה מהבן כנקמה על 'בגידתה' וכך הוא עושה.
האם טענה שעד גיל 3 היא זו שגידלה את הבן לבדה ומאז שנכנס לגן היא זו שהייתה מביאה אותו לגן מחזירה אותו.
טענה שבשל החשד שהיא בוגדת בו אמר לה ""אני אעשה לך את המוות, אני אוציא אותך משוגעת, את תראי שלא תקבלי שקל מזונות ולא תקבלי את הילד". האם הדגישה שמאז שנפרדו ובכל פעם שבא לאסוף את הבן להסדרי שהות דאג לציין לפניה שהוא מתכנן לה "…משהו שיגרום לי לבכות וכי הוא ייקח לי את הילד".
האם טענה שהאב בא ממשפחה אמידה ועל כן איומיו הפחידו אותה מאוד "…ובשלב מסויים ממש האמנתי שהמבקש ומשפחתו ייקחו לי את הילד".
5. בקשר לאירוע מיום 19/12/2023 שהיווה לטענת האב את העילה לבקשה תארה האם את האירוע באופן שונה: לטענת האם בשעה שחזרה הביתה עם הבן הסתכל עליה האב "…במבט רצחני ושטוב הבטיח שהוא ייקח לי את הילד ויעשה אותי משוגעת… ניגשתי לתיק שלי, ראיתי שהיומן שלי לא שם והבנתי שהמבקש גנב לי את היומן. ניגשתי אליו וביקשתי ממנו שישיב לי את היומן אך הוא הכחיש שהיומן אצלו. … לאחר שלא הפסיק לצעוק לעיני בני המבוהל, הודעתי למבקש שהוא לא לוקח את הילד היום. … המבקש המשיך לצעוק בכל הבית לעיני בני, ולאחר שלא הצלחתי להרגיע אותו, החלטתי לוותר לטובת בני ולצאת מהבית".
הדיון הראשון במעמד הצדדים:
6. ככלל בדיון במעמד הצדדים חזרו הצדדים על טענותיהם. האם שבה וטענה שמאז שהחליטה להיפרד מהאב בכל יום שבא לאסוף את הבן טרח האב להודיע לה שיעשה לה "…את המוות ויקח לי את הילד שהוא יעשה אותי משוגעת".
באשר לטענה שהבן נראה עם סכין הציגה ב"כ האם את התמונה שהבן רוחץ את הסכין תחת מים זורמים אותה הציג האב "…שהאם עשתה זאת" . הוסיפה ב"כ האם בעניין זה "הוא ילד פעיל במטבח, הוא חותך ירקות שוטף כלים, האמא חינכה אותו לעצמאות מגיל קטן, היא אמא לתפארת". באת כוחה של האם אישרה ש "…נכון בגלל המלחמה היא חוותה עצבות אבל מפה ועד לאמא שלא מסוגלת לטפל בילד לא יעלה על הדעת" והוסיפה האם בדיון "אני התחלתי לקחת ציפרלקס נטו בגלל המלחמה, לאחר 4 ימים הפסקתי לקחת לא הרציתי (כך במקור) להמשיך, אין קשר בין הדברים".
7. באת כוחו של האב טענה בדיון שהאב לא מעוניין להרחיק את הבן מהאם וכשהבן בכה כששמע את שמו מפי האם הוא הסביר לבן, בן 4 יש לזכור, "…שיש צו כנגד האם גם כלפיו וגם כלפי הקטין" עוד טענה ש"…הבן במצוקה הוא צריך טיפול …כרגע היא מסכנת את עצמה את הקטין ואת המבקש עצמו" .
כך עלה בדיון אירוע נוסף בו האב "…הגיע לבית בשעות הערב והיה ריח של גז הוא ניגש אליה ושאל למה הגז דולק ושאל למה הגז דולק, לטענתה היא שכחה למחרת היא סיפרה לו שהיא ניסתה להתאבד הוא לא ייחס חשיבות חשב שאמרה את זה סתם, האירוע הוא מלפני חודש" סיפור זה של האב, שהוא עוד שלב בגרסתו המתפתחת של האב הוכחש על ידי האם ויידון בהמשך החלטה זו.
8. האב אישר שלקח את יומנה של האם שלטענתו היה על המיטה בעוד האם טענה שהיה בתיקה (פרוטוקול מיום 27/12/23 עמ' 8).
9. בהמשך לדיון ניתנה החלטתי המורה על מינוי אפוטרופוס לדין לבן וכן ביקשתי משירותי הרווחה להגיש תסקיר בעניינה של המשפחה. עוד הוריתי על הסדרי שהות בין האם לבן כשהאם מלווה ע"י צד ג', קיום שיחות וידאו יומיות בין האם לבן והצו שניתן הוארך לעת ההיא עד החלטה אחרת.
עמדת האפוטרופא לדין:
10. עו"ד עדי אלאלוף מונתה כאפוטרופא לדין לבן וביום 11/1/2024 הגישה את עמדת הבן באמצעותה.
11. במסמך ארוך ומפורט הראוי להערכה תיארה האפוטרופא את הדברים. דומה שהפתיח הוא שצריך להדאיג הן את ההורים והן את בית המשפט כאשר נכתב "…בפרק זמן קצר מאוד השתנו חייו של ע. מהקצה אל הקצה…".
האפוטרופא פגשה בבן בבית האב, הצטרפה למפגש בין הבן לאם, שוחחה עם כל אחד מההורים בטלפון, שוחחה בטלפון עם העו"ס לסדרי דין, שוחחה עם הגננת של הבן ועיינה בחומר המצוי בתיק ביהמ"ש.
לטעמה אבן הראשה הוא הצורך בבדיקה של האם: האִם כטענת האב לאם נטיות אבדניות אִם לאו כטענת האם.
מן המפגש של האפוטרופא עם הבן ראוי להדגיש שהבן לא אהב את הגן בעיר מגורי האב אליו הועבר, סיפר רבות על הסבתא אמה של האם "שנהגה להחזיר אותו מהגן, נהג לשהות אצלה רבות, לדבריו אוהב לישון אצלה ולשהות עמה" עוד ציינה שאינו רוצה לפגוש באם, אך מיד אחר כך אמר שהיה רוצה לפגוש בה ובסבתא אם אמו.
מן המפגש של הבן עם האם תיארה האפוטרופא שהבן שמח כאשר ראה את אמו מרחוק אך לא רץ אליה וכשראה שהיא מלווה על ידי סבתו "אורו עיניו" והוא "…ניגש לחבק את האם והסבתא, שוב ושוב". האפוטרופא תיארה שבמפגש בין הבן לאם הבן "…שיחק אליה ופנה אליה בטבעיות האם מצידה הייתה קשובה לו עד מאוד".
מהשיחה עם הגננת התברר כי בשל אירועי המלחמה ולפני כן תקופת החגים הבן מיעט להופיע בגן ולאחר שבוצעה פניה להורים הבן הגיע לגן "…אם כי שניהם לא התמידו בכך וכי להתרשמותה שני ההורים לא הקפידו על התייצבות סדירה של בנם למסגרת". משכך הבהירה הגננת ש"…לא ניתן לומר שע. שולב בגן באופן מלא יחד עם זאת, בהסתייגויות המחויבות לא נחשפה לקשיים מיוחדים או לסימנים מחשידים אצל ע."
לסיכום העמדה מהפן האופרטיבי סברה האפוטרופא לדין שראוי ונכון שהאם תיבדק על ידי פסיכיאטר.ית שתבחן שלילת אובדנות וזאת לאור ההודעות ששלחה האם שבהן "אין להקל ראש בדאגה העולה מהודעותיה…" .
תסקיר עו"ס לסדרי דין:
12. לתיק הוגש תסקיר של האגף לשירותים חברתיים בעירית קראית מלאכי . בתסקיר תואר מצב הדברים הנוהג לעת הגשתו מבחינת הסדרי השהות. העו"ס העלתה את הדאגה העולה מאירועי האלימות הנטענים בין "(חוסר תקשורת והאשמות הדדיות, טענות להסתה של הקטין כנגד ההורה השני, אלימות מילולית ופיזית, איומים, מעורבות משטרה, חשיפת הילד לוויכוחים קולניים מצד ההורים, ניסיון אבדני ובגידות) בנוסף, ניכר שההורים חלוקים לנסיבות הפרידה ומעבירים את האחריות האחד כלפי השנייה".
ההורים חלוקים גם באשר למסגרת החינוכית בו ישהה הקטין ושניהם שיתפו ש"…מצבו הרגשי של הקטין לא טוב בשל הפרידה שלהם, עוד שיתפו שמזה מספר חודשים הקטין חשוף לסכסוך, לתכני אלימות והסתה. לכן, ההורים מסכימים לשלב את הקטין במענה טיפולי רגשי".
חוות דעת פסיכיאטרית:
13. ביום 16/1/2024 הוגשה לתיק חוות דעת של הפסיכיאטרית המומחית ד"ר ח.מ.ד. מרגלית בן אור. ביקור האם אצל ד"ר בן אור היה ביום 14/1/2024. בחוות הדעת נכתב:
"בבדיקה: נראית כפי גילה. הופעתה תואמת אפקט תגובה לתוכן. חשיבה: קצב, רצף מהלך תקינים. תוכן: לא פסיכוטי. לא דיכאוני. יש הרבה תמימות שדברים שהיא רוצה אכן יכולים לקרות, למשל ש-י. בעלה יסכים להתגרש בשקט, מפני שזה מה שהיא רוצה. ש-ל-י. חשובה טובת הילד, ושהוא רואה את טובת הילד באותה צורה שהיא רואה אותה.
אין אובדנות יש ציפיה ותוכניות לעתיד טוב יותר. יש קשיבות לילד ולצרכיו.
סיכום: אישה צעירה שמצפה להתגרש בשקט, תוך שיתוף פעולה עם בן זוג שלא מעונין להתגרש, ובתוך כל התסבוכת הזו יש בן משותף ששניהם רוצים בו (ובטובתו ?!)
אין אבדנות, אין דכאון, אין מחשבות שווא, או מחלת נפש כלשהי".
14. האב שלל את חוות הדעת בטענה שמדובר בחוות דעת פרטית "על סמך מפגש אחד שהאם משלמת עליו והפסיכיאטרית ניזונה ממה שהאם מספרת לה, וזו כותבת ככל העולה על רוחה" עוד טען האב ש"אותה פסיכיאטרית" לא חשופה לכל המידע "…ולמעשה קיבלה ממקור אחד בלבד מסמכים וכך עולה החשש של האיש כי האם סיננה מידע קריטי…"
ומה הם אותם מסמכים חסרים לטעמו של האב
תיקה הרפואי של האם.
אחד, מר ר. ד. "…יועץ זוגי ומשפחתי ומנחה מאסטר NLP-TFT …ומעיון בסיכום הביקור עולה כשלפסיכיאטרית לא ברור מה טיבו של הטיפול".
פסיכותרפיסטית, אחת שמה הגב' ש.ב. "…מדריכה ומטופלת מוסמכת M.S.W " שהאם "…טופלה על ידה לצורך התמודדות עם קשיים נפשיים ורגשיים בקליניקה הפרטית בעיר חולון."
האב שב והפנה להודעות הווטסאפ ששלחה לו האם.
כן העלה האב טראומות ילדות שלה והצורך בטיפול בהן.
15. האפוטרופא לדין אף היא הגיבה לחוות הדעת וסברה ש"נוכח האמור בחוות הדעת והטעמים שבבסיס צו ההגנה מבוקש מבית המשפט הנכבד להורות על ביטולו של צו ההגנה וסגירת התיק".
הדיון השני במעמד הצדדים:
16. התיק נקבע לדיון ליום 29/1/2024 אליו התייצבו ההורים, באי כוחם והאפוטרופא לדין.
17. בדיון זה שב האב באמצעות באת כוחו על טענותיו שעלו בעבר לרבות תקיפת חוות הדעת של הפסיכיאטרית ושבה על כך שמדובר בחוות דעת שניזונה על סמך מה שהוצג לה ע"י האם. הפסיכיאטרית, לא מודעת למה שכתב המטפל הזוגי וציינה זאת מפורשות בחוות דעתה. עורכת הדין שבה וטענה לעניין כדורי הציפרלקס ושבה על ניתוח ההודעות שלטעמה ולטעמו של האב מעידים על ניסיונות ההתאבדות של האם. הפנתה לפייסבוק שם האם מתארת את טראומת הילדות שעברה. בהמשך לניסיון האב למעט ולגמד את האם וחשיבותה בחיי הבן טענה שהאם לא הביעה כל רצון לפגוש בבן. בשיחות שקיימה האם עם הבן לא פתחה את המצלמה, הוסיפה שהיא מסכנת את הבן בכבישים ותיארה תיאור של האם עומדת בכביש עם הבן בצורה של "התנתקות מהמציאות" …" היא מדברת על דברים בקיפאון" …" היא מחזירה [את הבן] לפני ובמקום זה יוצאת לבלות בלילות. יש לנו ראיות לכך." טענה שחרף הסכמת מרשה לטיפול רגשי לילד האם טרם מצאה גורם מטפל. "היא מסכנת את הילד, מביאה לו פופקורן, ילד שהוא פחות מגיל 5 שנים. בשעה 01:30 היא חוזרת מבילוי לא כשהילד אצלה היא לא הגיעה בכלל לראות את הילד" ועוד ועוד טענות המעידות, לכאורה, להיות האם לא ראויה לגדל את הבן. (ראו למשל עמ' 12-11 לפרוטוקול הדיון מיום 29/1/2024).
18. לעניין ביטול המפגשים הסבירה באת כוחה של האם שהאם אמורה לשהות עם הבן בלוויית צד ג' ואלו, הגרים במרכז הארץ, לעיתים מבטלים את הגעתם ואין לה תחליף זמין מה שמאוד מקשה על זמני השהות.
לעניין טראומות הילדות המודגשות על ידי האב הפנתה למה שכתוב בפוסט המדובר ""כדי לגדול באופן מלא אתה צריך להתמודד עם טראומות הילדות שלך" וציור של לב. איך זה מעיד על כוונת התאבדות?" תהתה.
ב"כ של האם תהתה הכיצד לא הוציא האב צו הגנה כבר בחודש 09/2023 (המקרה המאוחר שהצטרף לאירועים המיוחסים לאם). ב"כ האם הפנתה לחוות הדעת הפסיכיאטרית הקובעת שאין מחלת נפש, אין אבדנות ואין דיכאון.
לעניין המטפלים שעמדתם הוסתרה מהפסיכיאטרית טענה באת כוחה של האם ש"האם נפגשה פעם אחת עם כל מטפל , …וזאת מתוך מטרה לקבל טיפול זוגי… והאם לא רצתה להמשיך הטיפול הזוגי. לא מדובר בטיפול בחרדות. זה שהמטפל מטפל גם בחרדות לא מעיד על כך שהאם ניגשה לקבל טיפול בחרדות".
19. באת כוחה של האם השיבה לחלק מהטענות שהעלו בדיון כלפי האם:
"לגבי החזרת הקטין מוקדם יותר, האם אספה את הקטין בשעה 15:30 ואך ורק לטובתו דאגה להחזיר אותו בשעה 19:00 כי היא יודעת שהילד בשעה 19:30 צריך להיות במיטה. זה ילד בגן עירייה. שעה 19:30 זה מאוחר לו הוא מאוד עייף בשעה הזו.
לעניין ההסתה, האב הוא שמסית את הקטין נגד האם ולא ההפך. הקטין גם משתף את האם שהאב אומר לו "אם אימא תעלה הביתה, יזמינו לה משטרה …".
אני כל השבועות האחרונים ניסיתי ליצור קשר עם הבן שלי, גם בשיחת ווידאו וגם בשיחת טלפון ויש לי את כל ההוכחות. בסופ"ש האחרון הוא לא הרגיש טוב כפי שאמר האב, הוא היה עם חום. ניסיתי ליצור קשר עם האב לדעת מה עם הילד והוא לא נתן לי שום מידע…"
"…רואים מתחילת ההליך שהאב עוסק 24/7 בחיפוש רפש אחר האם, אם זה בהתכתבויות של האם מלפני למעלה מ-4 חודשים, פוסטים שהעלתה לפייסבוק לפני למעלה מ-4 חודשים." …
"…לגבי הצילומים מיום 21.01, יש פה תמונה של כלב ברכב ויש תמונה מיום 20.01 ברכב בדרכה לעבודה. לא רואה איפה רשום בצילומים שיצאה לבילוי בזמן שהיא חולה. האם ברכב בדרכה לעבודה."
"…הייתה מחלוקת לגבי שיחות הווידאו או שיחות טלפוניות. המצלמה של האם הייתה שבורה ועכשיו כבר תוקנה. בכל מקרה לא ברורה לי התעקשות האב שהשיחות יהיו בווידאו ואם לא בווידאו, שלא תדבר אתו בכלל. מה זה משנה לו איך האימא מדברת עם הילד שלה ומה מפריע לו שהשיחות יהיו רגילות? הוא משתמש בטענה שנצמד להחלטות ביהמ"ש ואיפה שאפשר שזה ירע לה, הוא עושה את זה. הוא עשה את זה גם בשיחות הווידאו, גם בפעם שהגיעה לאסוף את הקטין בשעה 15:30 מבית האב במקום בשעה 16:00 וגירש אותה בבושת פנים, שתחכה ברכב עד שעה 16:00. גם בנושא של החלפת מלווה באופן חד פעמי, גם שוב להיצמד להחלטות ביהמ"ש.
דבר אחרון, הקטין מבקש מהאימא כל הזמן לחזור אליה. לקטין לא טוב בבית של סבא וסבתא שלו. "
20. האפוטרופא לדין שבה והביעה עמדתה: "…העמדה שהגשתי בכתובים זה שתהיה הערכה לגבי מסוכנות, מחלת נפש או כל דבר שעלול לעלות בבדיקה רפואית שמצדיקה את הצו. התשובה שקיבלנו מדברת בעד עצמה. עושה תהליך מחשבתי עם עצמי בטרם הגשתי את העמדה שלי. מה שקרה זה שעד נוב' 2023 השניים גרו יחד באותו בית בקריית מלאכי, החליטו להיפרד, הילד נשאר עם אימא שלו בקריית מלאכי בהסכמת הצדדים והאבא עבר להתגורר אצל ההורים שלו ועל פי זמנים שתואמו בין השניים, הוא בא לפגוש את הילד. מידי פעם גם לקח אותו אליו ללינה. ביום 19.12 נפל דבר, האב הגיע כחלק מההסדרים השגרתיים לקחת את הילד, האימא זו שהולכת לאסוף אותו מהגן ומביאה הביתה והאב לוקח את הילד מהבית ואז הוא מגלה למה קרה כל מה שקרה. הוא מוצא יומן על המיטה ומגלה לתדהמתו הסיבה לכך שהאימא רצתה להיפרד וזה שהיא בגדה בו. מאותו רגע לגרסתו האימא מנסה להתאבד פעמיים מולו ומול הילד, לא כשירה יותר לגדל את הילד, ממש בצורה חריפה מאוד נדרשת לטענתו הרחקה מוחלטת שלה מהילד כי היא ממש מסכנת אותו ואפילו נותנת לו פופקורן לפני גיל 5. בין לבין, הילד לא הולך לגן יותר במשך 3 שבועות עד שניתנה החלטת ביהמ"ש וכל העולם של הילד מתהפך אבל זה בסדר. מי שראה את האימא הכי בסמוך לאירוע הנטען זו המשטרה שהאב הזמין לאתר אותה. כנראה שהמצב לא היה כזה חמור שהצדיק לפנות אותה למיון פסיכיאטרי או משהו כזה. אלה האינדיקציות שיש לנו. חייבת לציין שמאז שנכנסתי למעורבות בתיק אני קצת בקשר עם הצדדים ועם הגננת והטענה הייתה שלא לוקחים את הילד לגן כי הוא לא יכול להתנתק מאבא שלו, הוא בחרדות קשות ואי אפשר לעשות לו את זה. אני בקשר עם הגננת כמעט כל יום, מהיום הראשון ואפילו שזה גן חדש, הילד נפרד בקלילות. כתבתי את זה בעמדה שלי ולא הייתה שום התנגדות לדברים. הילד נפרד בקלילות מהאבא ובאים להוריד אותו לא תמיד אותם אנשים וזה דבר מבורך. אני שמחה שהילד לא במצב כזה חמור כמו שמתארים."
21. בשל חשיבות הדברים שהועלו בדיון ובעיקר הטיעונים כנגד האם הובאו הדברים לעיל מפי באת כוחה ועמדת האפוטרופא לדין כלשונם.
דיון והחלטה:
22. בשים לב לחומר שלפני דין הבקשה להידחות.
23. כאמור, בבקשה, שהיא המהות של ההליך, חששו, לכאורה, של האב היה ניסיונות ההתאבדות של האם שמעוררים אצלו לטענתו חשש לחיי הבן. ובפרוטוקול הדיון במעמד צד אחד טען "…אתמול ממש ראיתי בעיניים את המעשים שלה ועלולה באמת לפגוע בעצמה לכן יש לי חשש שהיא עלולה לפגוע בילד לכן אני לא רוצה שהילד יהיה אצלה. …אני רוצה להרחיק את הילד כרגע עד שיטפלו בה" .
24. בחוות דעתה שללה הפסיכיאטרית את כל ההנחות של האב. ביחס לחוות הדעת טענה באת כוחו "קראתי את ההחלטה וכבר אז הבנתי מתיקים של העבר שיש פה קושי כי הפסיכיאטרית רואה חומרים ומבינה דברים ומקבלת מידע רק מגורם אחיד וזה היה החשש שלנו": חשש זה לא קיבל ביטוי עד קבלת חוות הדעת. קראתי את ביקורתו של האב על דרך עבודתה של הפסיכיאטרית. ביקורת זו נדחית. לא ברור לי מניין לאב הידע כיצד מאבחן הפסיכיאטר ומה משקלם של אותם שני יועצים שנפגשו לפגישה אחת עם האם כדי להעיד על חוסר התקפות של חוות הדעת הפסיכיאטרית. בהקשר זה יוער שהעובדה שהיועץ המומחה ל- NLP "הרב דאודי" מוזכר בחוות הדעת שומט את הקרקע מטיעוני האב.
יתרה מכך, בכל הכבוד הראוי לאותן שיטות שנפקותן ותוקפן המדעי אינו ברור יש להעמידן בקונטקסט הנכון. ביחס לתיק הרפואי של האם, לא ברור האם יש מידע כלשהו בתיקה המעיד על בעיות נפשיות. טענה זו לא נטענה ודי בכך לשלול גם אותה כרכיב המעמיד בספק את חוות הדעת הפסיכיאטרית.
זאת, ועוד. מחוות הדעת של הפסיכיאטרית עולה שהאם שיתפה אותה בהודעות ששלחה וטענה לפניה הודעות אלו "…אכן נראות כהודעות אובדניות, אבל לא זאת הייתה כוונתה".
בהקשר לחוות הדעת שהביקורת עליה היא בעיקר על פי נסיון מתיקים אחרים, כנטען, יפים הדברים שנאמרו ב-ע"א 472/81:
"אין לנו עניין בבעיה משפטית אלא בשאלה שבהעדפת ראיות רפואיות,… מציעה אני, שלא נלך בדרכו ולא נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים…" (ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' גבריאל פנחס אברג'ל פ"ד לז(2) 785, עמ' 795-796).
25. דומה במידה לא קטנה של וודאות שההליך שלפני מקורו בהתוודעות האב ליומנה של האם.
26. על אתר יאמר שנטילת היומן והקריאה בו מהווה בעיני חדירה לפרטיות של האם עד כדי שניתן לראות בכך אדנות ואלימות של האב כלפי האם. אין זה משנה אם היומן היה מונח על המיטה כגרסת האב או שנלקח מתיקה של האם על פי גרסתה. עצם הקריאה בו מהווה אותה אלימות, אדנות שיש להוקיע. לא ברור מניין שאב האב סמכות לחדור לדברים האינטימיים שכתבה האם לעצמה. זוגיות ככלל ומקל וחומר כשהיא כבר בדרכה לסיום אינה מקנה למי מבני הזוג לשלול את פרטיותו של בן הזוג האחר, אינה מקנה לבן זוג לשלול מבן הזוג האחר את הזכות לחלוק את מחשבותיו האישיות, הכמוסות עם עצמו ועם יומנו ומבלי לחשוף אותן לאחר ולרמוס ברגל גסה זכות זאת על ידי חיטוט וקריאה ביומנה.
חומרת המעשה מתעצמת שבעתיים שעה שהאב צילם קטעים מיומנה והעבירם למכרים של האם (פרוטוקול מיום 20/12/23 עמ' 1 ש' 19-17 וכן מיום 27/12/23 עמ' 7 ש' 16).
כך, אין זה משנה אם מדובר בדברים אמיתיים כסברת האב "אנחנו פרודים כחודש ושבוע שבאופן פיתאומית (כך במקור) רוצה להתגרש … נכנסתי לחדר וראיתי יומן ששם התברר לי שהיא בוגדת בי…" (ראו בקשת האב לצו הגנה) או שמדובר במחשבות לקראת מציאות מה שכונה על ידי האם "זימון" "…היא כותבת מה שהיא מייחלת לעצמה, ואיך שהחיים שלה יראו, …". יאמר ומיד בהקשר זה שהסבר זה עולה בקנה אחד עם דברי הפסיכיאטרית שראתה בדברי האם ביחס לעתיד דברים נאיביים, מחשבות נאיביות.
בהקשר זה יאמר שניתן להבין לרחשי ליבה של האם אשר פרטיותה חוללה על ידי האב.
התמונה העולה היא שבעקבות הגילוי של האב את דבר הבגידה, לכאורה, החליט לעשות מעשה ויש הגיון רב בדברי האפוטרופא לדין בדיון השני במעמד הצדדים מיום 29/1/2024.
27. היבט נוסף שיש בו לבטל את צו ההגנה הוא גרסתו המתגלגלת של האב קיבלה ממד נוסף ותוספות להעיד על הדמוניזציה של האם.
כך, למשל, בבקשה אותה הגיש האב לצו הגנה, בקשה שצריכה להיות מדויקת ביותר שכן היא נכתבה בסמוך לאירוע חסרים, לכאורה, פרטים מהותיים שעלו בדיון במעמד צד אחד. כך, למשל, בתיאור התקיפה של האם בבקשה נכתב בלשון לאקונית "…לא נתנה לי לצאת מהבית והיא תקפה אותי…" ובדיון "…ורציתי לצאת והיא נתנה לי מכה עם הברך בביצים והתרחקתי ממנה וביקשתי שתיתן לי לצאת מהבית, יצאתי מהחדר כי היא נתנה לי…".
לאחר מכן התיאור של הגעתה של האם למטבח. אם רצה לצאת מהבית מדוע עקב אחריה, לכאורה, למטבח? מדוע לא לקח את הילד ויצא כפי שביקש?
כך, למשל, התיאור של שיחת הטלפון להורי האם (למי?) וביקש מהם לבוא לקחת אותה. התוספת על ניסיון התאבדות קודם לפני כחודש, ההסבר על יציאתה מהבית. הסבר זה תמוה במיוחד. לו רצתה האם להתאבד והאב עזב אותה במרפסת מה טעם לא מימשה את איומה? מה מנע ממנה לממש את רצונה הנטען וחלף זאת היא יצאה מהבית ולא שלחה יד בנפשה. למה בכלל עזב אותה כשהוא מודע לניסיון ההתאבדות שלה, לכאורה, לו כל רצונו היה לסייע לה? מניכך, למשל, הוספה בדיון טענה שהאם הכתה את הבן.
אלא שהתמוה ביותר הוא שלעת הזו, לאחר שנחשף לתוכן היומן ממנו למד שלכאורה בגדה בו ראה בניסיונות ההתאבדות שלה, לכאורה, בסיס לצו הגנה ולפני מספר שבועות לא סבר כך ורק הודיע להוריה (למי?) שהיא זקוקה לטיפול. לו ממש דאג האב לה ובעיקר לבן מדוע כבר אז לא פעל לבדוק את ההתנהלות, לכאורה, של האם? מקל וחומר שבהמשך התווסף לתיאור לאקוני זה שהאם התוודתה למחרת 'מקרה הגז' שניסתה להתאבד. ובכל זאת לא סבר האב שהאם מסוכנת. קראתי את תשובתו בדיון במעמד צד אחד אולם אין בתשובה זו ממש. ניסיון התאבדות באמצעות גז, אפשרות פיצוץ הבית על יושביו לא הביאו לידי צורך בהגנה על הבן? בצורך בפניה לבית המשפט? מקל וחומר שלטענתו הודתה בפניו האם, למחרת, שניסתה להתאבד. בכל הכבוד גרסה זו של האב אינה מתקבלת על הדעת.
כך, למשל, ראו ההבדל בגרסת היציאה מהמרפסת בבקשתו, עת לכאורה זכרונו נכון, טען האב "תפסתי אותה והוצאתי אותה מהמרפסת…" ובדיון "…כשלא נתתי לה לצאת למרפסת אמרה שהיא תתקשר למשטרה, ולכן עזבתי אותה". איזו גרסה נכונה?
גם גרסתו של האב שהאם לא שלחה את הבן לגן עומדת בסתירה לכתוב בדברי העו"ס לסדרי דין והגננת עצמה שהתנהלות זו שיקפה את התנהלות שני ההורים.
גרסת האם קנתה לה שביתה אצלי ואין לי אלא לדחות את טענות האב על ניסיונות ההתאבדות, לכאורה, שמנע מהאם. מי שרואה את בת זוגו מנסה להתאבד לא מצלצל למשטרה אלא לשירותי בריאות. חיזוק לאמור עולה מגרסת האם שגורמי האכיפה שפגשו בה לא סברו ולא המליצו על בדיקה פסיכיאטרית לעניין מצבה הנטען של האם לא לה ולא לאב לא הפנו לבדיקה שכזו, וכך גם לא עשה האב.
28. נמשיך ונבחן את ההודעות שנשלחו ומהוות ראיה, לכאורה, לטענות האב.
29. ההודעה שנשלחה לאב ביום 19/12/23 והיא, לכאורה, הודעת ההתאבדות נכתב:
"בבקשה תשמור על ע.
תגיד לו כל יום כמה אני אוהבת אותו
תשמור עליו מכל דבר
הנשמה שלו נהרסה בחודש האחרון
אני מתחננת תזכיר לו תמיד
כמה אני אוהבת אותו
כמה אני מצטערת
תדאג שיחזור לשגרה שלא ירגיש כלום
תטפל לו בנפש קח אותו לטיפול
פסיכולוגי אם צריך
תדאג להיות אתו
זמן זה הדבר הכי יקר שיש
אני מצטערת על הכל י.
אתה צריך לדעת אני לא בגדתי בך
אתה היית הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים האלה"
ניתן לומר באחת שהודעה זו נשלחה לאחר שהאב חדר לפרטיותה האשימה בבגידה ותוצאת הכתיבה היא מעשהו של האב. ללמדך שאין לאם עבר של ניסיונות התאבדות כפי שהוספו במעלה הדרך על ידי האב. איני חוקר כליות ולב והגם שהדיבור של האם אינו נוח לקריאה איני רואה בו פרידה מהחיים והסבריה של האם הגם שאלו מוסברים באופן "מפותל" כדברי האפוטרופא לדין מקובלים. לטענת האם ההודעה נכתבה משום שהייתה "…משוכנעת שהאב יממש את איומיו וייקח ממנה את הבן ולכן שלחה מעין 'הוראות טיפול' לדבריה כיצד עליה לטפל בבנם לאחר שינתק אותה ממנה. …באותה עת לדבריה לא הייתה מסוגלת לחשוב, מחוסר ידיעה, שיש אפשרות ממשית שיממש את איומיו וינתק ממנה את בנה, כיום היא יודעת שלא כך פני הדברים ובכוונתה להילחם על בנה".
ומה ניתן לצפות מאישה צעירה שכבודה חולל על ידי כניסה ברגל גסה לפרטיותה והיא מאוימת שבנה יילקח ממנה? כשהיא לבדה?
30. כך, מקובל עלי הסברה של האם ביחס להודעתה לאביה. בהודעתה לאב כתבה:
"אבא אני אוהבת אותך
סליחה שפגעתי בך
סליחה שאכזבתי אותך
תודה לך על הכל"
מבלי להיכנס לשאלה כיצד הודעה זו שנשלחה מהאם לאביה מצויה בידי האב גם הודעה זו לא נראית בעיני הסתלקות מהעולם. לו כך הדבר היכן, למשל, הודעה דומה לאִמה? איני חוקר כליות ולב, כאמור, ואיני יודע מה מערכת היחסים של האם עם אביה ועל כן הסברה להודעה זו מניח את דעתי. האם שידעה שקטעים מיומנה צולמו ונשלחו למכריה חשה את גודל האכזבה שעשויה להתפתח אצל אביה, התנהגותה כאישה בוגדת. מקובל עלי הסברהכפי שהובא בעמדת האפוטרופא לדין "לשאלתי מדוע אם כן שלחה הודעה שעשויה להתפרש כהודעת פרידה גם לסב השיבה שידעה שהאב יוציא את הדברים מהקשרם ויפיצם לכל ביקשה להתנצל לפניו".
31. המשך ההודעות בוואטסאפ מהוות הגיגים חסרי משמעות אשר מציפים את רחבי הרשת חדשות לבקרים במסווה של פילוסופיה של החיים.
32. התמונות המעידות על הסכנה הנשקפת לבן משטיפת הסכין אף היא בלתי ראויה, לשון המעטה. בתמונות נוספות (מש/1) רואים ילד חייכן העוסק בפעולות במטבח והאם מצלמת אותו. דבר שגור בכל בית.
33. ביחס לשאר התמונות ניתן מענה בדברי האם ואין בדעתי לנתח כל תמונה וכל הודעה. אולם הצירוף המתחדש של תמונות ותכתובות לתיק על ידי האב מעידים על סימון המטרה במנותק למצבה של האם ונועד ליצור, כאמור, דמוניזציה של דמות האם.
אחרית דבר:
34. צו ההגנה שהוצא ביום 20/12/23 בטל.
35. האב ישיב את הבן לחזקת האם והסדרי השהות שלו עם הבן יהיו כפי שנהגו עובר לבקשה לצו הגנה.
36. האב ישיב לאם את היומן שלה לאלתר.
37. האב יישא בהוצאות האם על הליך זה בסך 6,000 ₪.
38. מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.
39. תואיל המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים, לאפוטרופא לדין עו"ד עדי אלאלוף ולסגור את התיק.
ניתנה היום, כ"ה שבט תשפ"ד, 04 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
