בעניין עיזבון המנוח: צ. ע. ב. א. ז"ל,
המתנגדים:
1. י. ע.
2. נ. ע.
נגד
המשיבים:
1. מ. ש.
2. י. א.
3. א. ר. ע.
4. א. ע.
5. י. ע.
6. ע. ע.
7. א. ע.
<#1#>
נוכחים:
המתנגדים וב"כ – עו"ד יגאל טביב ועו"ד דוד מאור.
ב"כ המשיבים 1-4 – עו"ד רן רייכמן.
המשיבות 1-3 בעצמן.
אין התייצבות למשיבים 4-7.
פסק דין
קובעת תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 כי: "לא יעשה בעל דין או ב"כ, שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשעתו… לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו ולמורכבותו".
ההתנגדות לצוואה היא הליך אזרחי באופיו, המחייב דיון מקדמי בין השאר ע"פ הוראת תקנות 34 ואילך לתקנות סדר הדין האזרחי.
ביום 28.03.2024, באו הצדדים בפניי, ובכללם עו"ד טביב אשר הבנתי מדבריו היום כי הוא עדיין רואה עצמו כמי שמייצג את המתנגדים.
באוות דיון קבעתי בהחלטה שהפכה חלוטה, כי כתב ההתנגדות לא מגלה עילה והוא דומה יותר לציטוט דברי המתנגדים מאשר לכתב טענות משפטי.
הוריתי אפוא, על מתן אפשרות לתיקון ההתנגדות בתוך 30 ימים, לאמור עד יום 28.04.2024 ואף ציינתי בסעיף 3 להחלטה בבחינת מדריך והוראה כי על באי כוח המתנגדים לוודא קיומו של דיון מקדמי והגשת בקשות ולא רק רשימת בקשות בעקבותיו.
בלא נטילת רשות, הוגש כתב הטענות המתוקן רק ביום 08.05.2024, מדוע העיכוב? לא שמעתי כל הסבר.
מאליו ברור, בעקבות הדיון היום כי שום דיון מקדמי לא התקיים ושום דרישה בכתב הקובעת מועד לדיון מקדמי לא ניתנה במועד אותו קבעתי, קרי עד ליום 28.04.2024, ולמעשה דרישה של ממש גם לא ניתנה במועד מאוחר יותר.
דיווח על קיום דיון מקדמי אותו הטלתי על ב"כ המתנגדים, לא קיבלתי, גם לא הודעה כי מתקשים לכנס דיון מקדמי, גם לא קיבלתי בקשת דחייה כפי שמבקשים המתנגדים כעת…
<#4#>
ניתנה והודעה היום י' סיוון תשפ"ד, 16/06/2024 במעמד הנוכחים.
ארז שני, שופט
<
……………………………………………………..
המשך פסק דין
למעשה בשל מחדלי המתמשכים של המתנגדים, זהו הדיון השני שכן לא הייתה רשימת בקשות, אשר יכלו להיות מוגשות אם קוים דיון מקדמי ואם לאו ע"פ ההוראות שנתתי בהחלטה הקודמת. המתנגדים עושים בהליכי בית המשפט ככל העולה על רוחם.
קובעת תקנה 38 ב': "כי בעל דין שלא מילא אחר הוראות התקנות ללא סיבה מוצדקת" וזהו המצב כאן, "יחייבו" (ולא רק רשאי לחייבו) "בית המשפט בהוצאות לאלתר לטובת הבעל דין שכנגד…".
כך יעשה למי שאינו ממלא אחר לשון התקנות, מה שאירע כבר בדיון הראשון.
תקנה 38 א' קובעת: "כי מפר התובע הוראה מהוראות 35-37, רשאי בית המשפט להטלות את ההליך עד שיתוקן המעוות, או אפילו למחוק את התובענה מטעמים מיוחדים".
אמור מעתה, כי על התליית התיק והחיוב בהוצאות לא יכול להיות עורר, השאלה כאן עד כמה הטעמים המיוחדים המצדיקים את מחיקת התובענה, מחיקה ולא דחייה.
סבור אני, שכאשר נותן בית המשפט הוראה מפורשת להגשת כתב טענות ולקיום דיון מקדמי, ואיש לא פונה לביהמ"ש אפילו בבקשה להארכת המועד, לא לעניין התיקון ולא לעניין הדיון המקדמי הוא מופיע לדיון באומרו כי המתנגדים נטלו ייצוג נוסף ולא שונה ולכן רק אגב הדיון מבוקשת דחייה, אזי מדובר באותו טעם מיוחד הנדרש בתקנות לאמור אי ציות של התנקות וגם של בית המשפט.
ביני לביני, קשה לי להבין מה פרקטית הוא ההבדל בין התליית ההליך לבין מחיקתו. אשר יכולים המתנגדים בכל עת לאחר מחיקה לחזור ולהגיש את התובענה ובהוצאות יחויבו גם במקרה מחיקה וגם במקרה התלייה.
התובענה נמחקת.
ניתן היתר לפרסום פסק דין זה, ללא פרט מזהה אודות הצדדים.
המתנגדים ישאו בהוצאות המשיבים יחדיו, בסך 7,000 ₪.
המזכירות תסגור את התיק.
<#3#>
ניתנה והודעה היום י' סיוון תשפ"ד, 16/06/2024 במעמד הנוכחים.
ארז שני, שופט
