בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובעים:
1. תובעת
2. תובע
ע"י ב"כ עו"ד רוזנברג
נגד
הנתבעים:
1. נתבע
2. נתבעת
ע"י ב"כ עו"ד נעים ועו"ד קלוגמן
פסק דין
עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבעים. לטענת התובעים מדובר בכספי הלוואה שהלוו לנתבעים: הלוואה אחת על סך של 141,000 ₪ בגין כספים שניתנו בין השנים 1999-2002 והלוואה בשניה שניתנה בשנת 2003 על סך של 30,000 ₪. סך התביעה הועמד על סך של 171,000 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה בסך של 353,936 ₪.
לטענת התובעים סוכם כי פירעון ההלוואה יהיה רק לאחר פטירת האם המנוחה מחלקו של הנתבע בירושה (ולא טרם לכך). בהמשך ההליכים הוקטן הסכום הנטען לגבי ההלוואה השנייה ונטען כי יתרתה הינה 5,000 ₪ בלבד. על כן הועמד סכום התביעה על סך של 323,000 ₪.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים להליך: התובעים הם בעל ואישה.
הנתבע הינו אחיה של התובעת, והנתבעת הינה אישתו.
לתובעת ולנתבע עוד שלושה אחים.
לטענת התובעים הם הלוו לנתבעים בין השנים 1999-2002 סך של 141,000 ₪ בשל מצבם הכלכלי ומצבו האישי של הנתבע (להלן: "ההלוואה הראשונה"). בכל הנוגע להלוואה הראשונה נחתם מסמך (לא צוין בו מועד ולגבי עניין זה יפורט בהמשך) (מסמך ההלוואה הראשונה צורף כנספח 1 לכתב התביעה) שזהו נוסחו:
הנתבעים מכחישים את דבר ההלוואה הראשונה. בכתב ההגנה טענו כי מדובר במסמך מזוייף, שאינו נושא תאריך והנתבע לא ראה ו/או חתם על מסמך זה (סעיף 3 לכתב ההגנה). לגבי גרסתם המלאה יפורט עוד בהמשך.
ביום 24.10.2003 נחתמה לטענת התובעים ההלוואה השנייה (להלן: "ההלוואה השנייה") בסך של 30,000 ₪ (מסמך ההלוואה השנייה צורף כנספח 2 לכתב התביעה). לטענת התובעים במעמד חתימת ההלוואה השניה סוכם כי פירעון שתי הלוואות יהיה מחלקו של הנתבע בעיזבון אימם של התובעת ושל הנתבע (תנאי שלא מופיע בכתב בהלוואה השנייה). מסמך הלוואה השנייה כולל תניות לגבי התנהגותו של הנתבע.
הנתבעים מכחישים את קיומה של ההלוואה השנייה. לטענתם ההלוואה השנייה לא ניתנה על ידי התובעים אלא על ידי אח אחר, XXX, והלוואה זו הוחזרה לו במלואה וישירות. לטענת הנתבעים לא סוכם מעולם כי ההחזר יהיה מחלקו של הנתבע בירושת האם המנוחה.
ביום 13.3.2021 נפטרה אימם של התובעת ושל הנתבע. עפ"י הצוואה שהשאירה ירש הנתבע חמישית מעיזבון האם, ובכלל זאת, בין היתר, חמישית מדירה בXXX(להלן: "הדירה").
לאחר פטירת האם, בהסתמך על ההסכם לפירעון ההלוואות ובטרם ניתן צו קיום לצוואתה, פנו התובעים לנתבע בבקשה לפרוע את שתי ההלוואות מחלקו של הנתבע בדירה על דרך של הסתלקות מן העזבון בגובה סכום ההלוואות. אולם הנתבעים התכחשו להסכם לפירעון ההלוואות ולמצגיו וסירבו להשיב את כספי ההלוואות.
על כן ביום 1.8.2021 הגישו התובעים את התביעה נגד הנתבעים. הנתבעים הגישו כתב הגנה ועתרו לדחיית התביעה על כל רכיביה.
ביום 17.3.22 אושרה הסכמת הצדדים למינוי מומחית גרפולוגית שזהותה נקבעה על ידי בית המשפט, לגב' מלי קדוש (להלן: "המומחית"). ביום 21.4.22 ניתנה החלטה לגבי גדרי בחינת המומחית לגבי מסמך ההלוואה הראשונה: "לאחר בחינת כתב התביעה וכתב ההגנה וכן גדרי המחלוקת הנוכחיים לגבי מינוי המומחית וכן טענות הצדדים בקד"מ אני מורה כי בשלב הראשון המומחית תבדוק את כל כתבי היד המופיעים במסמך ותקבע האם מדובר בכתב היד של התובע ובכתב היד של הנתבע לגבי כל המופיע בכתב יד בהפרדה לגבי כל כתב וכתב.
לגבי קביעה האם החתימה הודבקה/ הוספה באופן אחר ולאחר שבחנתי את כתב ההגנה והטענות שבו, אני סבורה כי בשלב הראשון יש לבדוק את האמור לעיל בלבד. שהרי לו תמצא המומחית כי אין מדובר בכתב היד של הנתבע ההתמודדות תהיה שונה מאשר אם תמצא כי מדובר בכתב ידו. על כן בעת הזו גדרי הבחינה יהיו מצומצמים יותר. אדרש להרחבת הבחינה ככל שיהיה בה צורך לאחר שתוגש חוו"ד המומחית". (ההדגשות בקו – הוספו).
ביום 13.6.22 הוגשה חוו"ד המומחית. מסקנות המומחית היו כי כתב היד במסמך הלוואה הראשונה הוא כתב ידו של הנתבע וכתב היד אינו של התובע:
בדיון ההוכחות הראשון ביום 4.12.22 הוגשה בקשה על ידי התובעים לצרף את המסמך המקורי של ההלוואה הראשונה שנמצא על ידם לטענתם רק בסמוך למועד ההוכחות והתקבל מרו"ח וממסמכים שהוגשו למס הכנסה. לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים ניתנה החלטה במועד הדיון על הרחבת הבדיקה של מסמך המקור ושל גדרי הבדיקה של המומחית, כך שתבדוק האם המסקנה מחוו"ד כי מדובר בכתב ידו של הנתבע השתנתה וכן תבדוק האם חלקים במסמך הודבקו או הוספו בצורה אחרת למסמך במועד אחר:
"אני מאשרת הוספת ארבעת העמודים שהובאו היום על ידי התובע. אני סבורה כי מדובר בלב ליבה של המחלוקת בין הצדדים. אמור להיות אינטרס גם לנתבעים אכן לברר את האותנטיות של המסמך ששנוי במחלוקת ביניהם. גם המומחית בחוות דעתה ציינה מפורשות כי רצוי להעביר את המסמך המקורי לבדיקה על מנת שתוכל לבחון אפיוני כתב נוספים שלא ניתן לבחון על סמך צילום, כמו לחץ הכתיבה, דפוס הלחץ ואיכות הקו. המסמכים מוגשים ומסומנים ת/2, ת/3, ת/4 ות/5 בהתאם.
כמו כן, אני מאשרת כי את המסמך המקורי יעבירו באי כוח הצדדים במשותף למומחית על מנת שהמומחית תוכל לבחון האם מדובר במסמך המקור והאם היא יכולה לבחון את אפיוני הכתב הנוספים מהמסמך הנוכחי. בהתאם לכך תבחן המומחית האם מסקנתה בחוות הדעת לגבי מר **** השתנתה, אם לאו.
כמו כן, תבדוק המומחית את טענת הנתבע האם חלקים במסמך הודבקו או הוספו בצורה אחרת למסמך במועד אחר." (ראו: פרוט' מיום 4.12.22, עמ' 81).
ביום 5.12.22 הוגשה תוספת לחוו"ד המומחית לאחר שבחנה את המסמך המקורי ומסקנותיה הן כי כתב היד על מסמך ההלוואה הראשונה הוא של הנתבע ואינו של התובע:
בדיון ההוכחות ביום 7.12.22 בעת חקירת המומחית התברר כי למרות ההחלטה מיום 21.4.22 המומחית לא בדקה האם החתימה במסמך היא חתימת הנתבע. בהתאם לכך הוריתי כי על המומחית לבדוק במסמך ההלוואה הראשונה האם החתימה היא חתימתו של הנתבע.
ביום 8.12.22 הוגשה השלמה לחוו"ד המומחית לגבי חתימת הנתבע על מסמך ההלוואה הראשונה. מסקנת המומחית לגבי החתימה היא כי מדובר בחתימת הנתבע ולא חתימה מזויפת:
בתיק התקיימו 6 דיונים (קד"מ, דיון בסעד זמני ו-4 דיוני הוכחות). הוגשו סיכומים בכתב ובהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעים
לטענת התובעים, הנתבעים התחייבו על פי שני מסמכי ההלוואות לתשלום על סך של 171,000 ₪ אשר ניתן להם כהלוואה. כמו כן, סוכם כי סכום זה יושב לתובעים מחלקו של הנתבע בעיזבון האם המנוחה. הם עותרים להשבת הסכום עם ריבית והצמדה בסך של 323,000 ₪ (סכום שעודכן במהלך ההליך לאור קבלת התובעים כי חלק מסכום ההלוואה השנייה הושב על ידי הנתבעים).
לטענת התובעים, הנתבעים הפרו באופן יסודי את ההסכם לפירעון ההלוואות, ובכך אף נהגו בחוסר תום לב. לטענתם, במסמכי המחלוקת מדובר בכתב היד של הנתבע. כמו כן, טוענים כי הנתבעים קיבלו שלא על-פי זכות שבדין כסף מהתובעים והפרו חובתם להשיב את הזכייה ובכך עשו עושר ולא במשפט.
טענות הנתבעים
הנתבעים עותרים לדחיית התביעה על כל חלקיה. לטענתם, לא התחייבו מעולם להשיב את כספי ההלוואה האמורים ואף מכחישים את עצם לקיחת ההלוואה ומסמכיה שהוצגו בפני בית המשפט.
הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה על הסף לאור התיישנות התביעה בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, שכן אף אם ניתנה הלוואה על-ידי התובעים בשנים 1999 ו-2003, דבר המוכחש על ידי הנתבעים, הזמן שחלף חרג מגבולות הזמן הסביר לקיום החיוב. כמו כן, טוענים כי ההלוואה השנייה ניתנה על ידי אחיו של הנתבע והוחזרה לאחיו במזומן או מחשבונה של הנתבעת.
לטענת הנתבעים, הנתבע קיבל הפטר חלוט על כל חובותיו, על כן טוען כי ככל שלתובעים יש זכות כלשהי יכלו להגיש תביעת חוב כדין. כמו כן, התביעה בנוגע להלוואה הראשונה מתבססת על מסמך מזויף ואילו הנתבע מעולם לא ראה ו/או חתם על המסמך. בנוסף, מכחישים הנתבעים את קיומו של הסכם לפירעון ההלוואות. לא זו אף זו, טוענים כי הנתבעת 1 אינה צד להסכם ואין כל טענה או ראייה שהנתבעת קיבלה הלוואה כלשהי.
דיון והכרעה
ראשית לכל יש לדון במספר טענות סף שהעלו הנתבעים.
העדר יריבות ביחס לתובעת – לטענת הנתבעים התובעת אינה צד לאף מסמך הלוואה ואין כל טענה המתייחסת לחבות כלפי מלבד קשר הנישואין שלה עם התובע. התובעים לא ביססו את הטענה לגבי התובעת כדבעי. רובן ככולן של הטענות הינן כי התובע הלווה לנתבע כספים. גם על מסמכי ההלוואה הראשונה והשנייה התובעת לא מופיעה, ולא חתמה על אף אחד מהם. ניכר כי הסיבה היחידה להיותה תובעת היא הקשר המשפחתי לנתבע וקשר הנישואין לתובע. זו אינה סיבה המהווה עילת תביעה. קשר הנישואין אינו יוצר את החבות האוטומטית. גם לאחר שמיעת הראיות בתיק עולה כי הטענות מתייחסות למערכת היחסים שבין התובע לנתבע בעניין ההלוואות ולא לגבי התובעת. על כן דין התביעה לגביה להידחות.
העדר יריבות ביחס לנתבעת – לטענת הנתבעים הנתבעת אינה צד לאף מסמך הלוואה ואין כל טענה המתייחסת לחבות שלה מלבד קשר הנישואין שלה עם הנתבע. כמו כן ביחס להלוואה הראשונה הנתבעת טענה כי באותה העת לא הייתה נשואה לנתבע אלא רק חברתו. התובעים לא ביססו את הטענה לגבי הנתבעת כדבעי. העובדה כי חלקים נרחבים נכתבו ברבים: "נתבעים" אינה מבססת ואינה מוכיחה עילת תביעה אישית של הנתבעת. רובן ככולן של הטענות הינן כי התובע הלווה לנתבע כספים. גם על מסמכי ההלוואה הראשונה והשנייה הנתבעת לא מופיעה כלווה. חבותה על פי מסמך ההלוואה השנייה מתמצה בדיווח ובדיקה כי ההלוואה משולמת ולא חבות של תשלום או החזר. ניכר כי הסיבה היחידה להיותה נתבעת היא הקשר המשפחתי לנתבע וייתכן גם רצון להגדיל ולשפר את סיכויי הגביה בשל קשר הנישואין ביניהם. זו אינה סיבה המהווה עילת תביעה נגדה. קשר הנישואין אינו יוצר את החבות האוטומטית. גם לאחר שמיעת הראיות בתיק עולה כי הטענות מתייחסות למערכת היחסים שבין התובע לנתבע בעניין ההלוואות ולא לגבי הנתבעת. על כן דין התביעה לגביה להידחות.
טענת הנתבעים להתיישנות התביעה – לטענת הנתבעים התביעה בגין שתי ההלוואות התיישנה מאחר ומדובר בתביעה כספית והמועדים לגבי שתי ההלוואות הינם מעבר ל-7 שנים. בכל הנוגע להלוואה השנייה טענו גם בהקשר ההתיישנות כי ההלוואה הוחזרה, עניין זה יידון להלן. בכל הנוגע להלוואה הראשונה טענו כי גם אם תהיה התייחסות לכך שמסמך ההלוואה נחתם בשנת 2012 גם מועד ההתיישנות חלף לגבי החזרה של ההלוואה. לטענת התובעים התביעה לא התיישנה מאחר וחלק מתנאי השבת ההלוואות היו כי מועד הפירעון יהיה רק מחלקו של הנתבע בעיזבונה של האם המנוחה, ומאחר והאם נפטרה ביום 13.3.2021 והתביעה הוגשה מספר חודשים לאחר פטירתה כאשר הנתבעים לא החזירו את ההלוואה, מועד ההתיישנות לא חלף.
לאחר בחינת טענות הצדדים, דין הטענה לגבי התיישנות התביעה להידחות. לאחר הבירור העובדתי שוכנעתי לגבי ההלוואה הראשונה, כפי שיפורט להלן, כי המועד לפירעון היה החל מפטירת האם המנוחה ולא טרם לכך ועל כן מועד ההתיישנות לא חלף. ויודגש – בניגוד לטענת הנתבעים לא סוכם על שינוי תקופת ההתיישנות שאז אמנם נדרש בהתאם להלכה בע"א 113/69 חתמי ללוידס פרנק ברדפורד אנד לימיטד נ' רמי לב (פ"ד כג (2) 230), כי אם חפצים בעלי דין לשנות את תקופת ההתיישנות נדרש לכך הסכם שהינו בכתב ובנפרד מההסכם העיקרי, הקובע את הזכות המהותית. בענייננו לא הוסכם על שינוי תקופת ההתיישנות אלא על מועד החזר הלוואה מאוחר. על כן לא נדרש הסכם נוסף בכתב מאחר וההסכמה לא התייחסה לתקופת התיישנות אלא למועד החזר ההלוואה. רק ממועד החזר ההלוואה ולאחר שלא הוחזרה מתחיל מירוץ ההתיישנות. לגביו כאמור מצאתי כי התביעה הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות ולא חלפה.
יתרה מכך, בע"א 3496/15 הורמוז בבלפור נ' גבעת מרום בע"מ ואח' (17.1.2017) קבע בית המשפט העליון כי גם העלאת טענת התיישנות יש לעשות בתום לב. מאחר ושוכנעתי לאחר הבירור העובדתי ושמיעת עדויות הצדדים כי הייתה הסכמה לגבי מועד הפירעון הרי שאין מקום מטעמי תום לב ולאור ההוכחה לגבי ההסכמות לגבי המועד לאפשר לנתבעים להעלות טענה זו בשל מועד חתימת המסמך. על כן ומהטעמים הללו דין טענת ההתיישנות להידחות.
טענת הנתבעים כי הנתבע קיבל הפטר בהליכי פשיטת רגל ועל כן יש להורות על דחיית התביעה – לטענת הנתבעים לנתבע היה צו כינוס ביום 27.7.2010 ועל כן היה על התובעים להגיש תביעת חוב ובהעדרה אינם יכולים לתבוע את ההלוואות. כמו כן בשל קבלת ההפטר לטענת הנתבעים התובעים לא יכולים לתבוע בגין חוב שנוצר לפני יום 27.7.2010 ומאחר וההלוואות הנטענות היו לפני מועד זה יש לקבוע כי ההפטר חל ולדחות את התביעה. התובעים טוענים כי הנתבע הסתיר את היותו בהליכי חדל"פ להבדיל מהיותו בקשיים כלכליים וכי לא ידעו על הליכי חדל"פ ועל כן אין לקבוע כי ההפטר חל לגביהם. כמו כן שווים ומציינים כי המועד להחזר ההלוואות החל רק בשנת 2021 עם פטירת האם ועל כן חל רק לאחר שהסתיימו הליכי חדל"פ ועל כן הנתבע אינו יכול לטעון כי ההפטר חל לגביהם. בנוסף טוענת התובעים כי האם המנוחה שינתה את הצוואה בשנת 2014 כך שבמקום הנתבע תופיע בתו ובהמשך שינתה את הצוואה כך שהנתבע יירש אותה וזאת לאחר שסיים את הליכי חדל"פ. על כן ובשל התנהגות חסרת תום לב של הנתבעים אין מקום לאפשר להם להעלות טענה זו.
לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין זה, דין טענת הנתבעים להידחות. הנתבעים לא הוכיחו כי התובעים ידעו על הליך חדל"פ של הנתבע. בנוסף, התנהלות הנתבעים המנסים ליהנות ולדלג בין סוגי המצבים המשפטים ולנצלם לטובתם אינה תמת לב. דבר התומך גם הוא שלא לאפשר להם להשתמש בטענת ההפטר. הנתבע העיד מפורשות כי ידע שאימו הורישה לבתו על מנת להגן עליו מפני הליכי חדל"פ ומהנושים השונים, ולאחר שסיים את ההליך שינתה אימו את הצוואה שוב לטובתו. התנהלות זו בתוספת אי ההוכחה כי התובעים ידעו על הליך אינה מקנה לנתבעים את הסעד של השימוש בהפטר. ויודגש – לנתבע אין כל הסבר (בפרט בשל טענותיו כי מסמך ההלוואה הראשון מזוייף) מדוע לא עידכן בהליך חדל"פ על חובו לתובע שאז יכול היה ליהנות מיתרונות הליך חדל"פ כלפי חוב זה.
אשר על כן תוצאת הדיון בטענות הסף הינה:
התביעה לגבי התובעת – טענת הנתבעים מתקבלת, ועל כן התביעה כלפי התובעת נדחית.
התביעה לגבי הנתבעת – טענת הנתבעים מתקבלת, ועל כן התביעה כלפי הנתבעת נדחית.
הטענה לגבי ההתיישנות – נדחית.
הטענה לגבי ההפטר – נדחית.
אשר על כן ולאחר ההכרעה בטענות הנוסף, כעת יש להכריע בתוקפן של ההלוואה הראשונה ושל ההלוואה השניה בין התובע לבין הנתבע בלבד.
ההלוואה הראשונה
בעניין ההלוואה הראשונה קיים מסמך ובו אישור כי בין השנים 1999 ועד תום 2002 קיבל הנתבע מהתובע סך של 141,000 ₪. כמו כן צויין כי הסכומים צמודים לריבית החריגה כפי שנהוגה בבנק דיסקונט.
הנתבעים מכחישים את דבר ההלוואה הראשונה. בכתב ההגנה טענו כי מדובר במסמך מזוייף, שאינו נושא תאריך והנתבע לא ראה ו/או חתם על מסמך זה (סעיף 3 לכתב ההגנה).
של טענות הנתבע כי המסמך מזוייף מונתה כאמור לעיל מומחית מטעם בית המשפט לבדיקת מסמך ההלוואה. מעבר לחוו"ד המומחית הובאו גם ראיות מטעם הצדדים.
בהתאם לפסיקה הנטל להוכחת אמיתות החתימה על המסמכים הינו על התובעים:
"3. השאלה המרכזית שיש להכריע בה היא האם חתימתו של הנתבע זויפה על המסמכים שבמחלוקת אם לאו?
4. בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 240, 261 נקבע כי:
"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע… כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוואנטי – כמו כתב הערבות בענייננו – חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על-פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" … לאור כלל זה היה על הבנק לשכנע, כי החתימה על כתב הערבות ת/ 4היא אמנם חתימתה של המשיבה השלישית.""
ראו: תא (ת"א) 47061-07-20 גרין נ' עמותת שבי ישראל – למען אחינו האובדים (15.4.22) סעיפים 3-4 לפסק דינו של כב' השופט שילה.
לכך יש להוסיף את האופן שבו ניתן להוכיח את טענת אמיתות החתימה, הן באמצעות עדויות והן באמצעות חוו"ד מומחה:
"באשר לאופן הוכחתה של החתימה על המסמך נקבע בפסיקה כי דרך אחת (והיא למעשה דרך המלך) היא עדות ישירה של אדם שחזה בחתימת צד על המסמך. דרך אחרת היא השוואת כתבי יד, בין באמצעות התרשמות ישירה של בית המשפט, או בין באמצעות חוות דעת גרפולוג, ודרך נוספת היא לזמן עדים שיעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך היכרות של אותו אדם, שאכן מדובר בחתימתו. עוד נקבע כי אין המדובר ברשימה סגורה ויתכנו דרכים נוספות באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימת האדם שנטען כי חתם."
ראו: ת"א 58915-12-21 סמן טוב נ' קוואלטי קרדיט פאנד, שותפות מוגבלת סעיף 6 לפסק הדין (14.2.2023).
בענייננו מונתה מומחית לבדיקת מסמך ההלוואה הראשונה. בחוו"ד שהוגשה ביום 13.6.22 מסקנות המומחית היו כי כתב היד במסמך הלוואה הראשונה הוא כתב ידו של הנתבע וכתב היד אינו של התובע:
לאחר שנמצא מסמך המקור של ההלוואה הראשונה חזרה המומחית ובדקה את מסקנותיה. ביום 5.12.22 הוגשה תוספת לחוו"ד המומחית לאחר שבחנה את המסמך המקורי ומסקנותיה הן כי כתב היד על מסמך ההלוואה הראשונה הוא של הנתבע ואינו של התובע:
לאחר שהתברר כי המומחית לא בחנה את החתימה על מסמך ההלוואה הראשונה, ערכה המומחית בדיקה נוספת רק של החתימה על המסמך. ביום 8.12.22 הוגשה השלמה לחוו"ד המומחית לגבי חתימת הנתבע על מסמך ההלוואה הראשונה. מסקנת המומחית לגבי החתימה היא כי מדובר בחתימת הנתבע ולא חתימה מזויפת:
על כן המומחית קבעה לאחר בדיקת מסמך המקור כי כתב היד הוא של הנתבע, כי כתב היד אינו של התובע וכי החתימה על מסמך ההלוואה הראשונה הינו של הנתבע.
התובעים עותרים לאימוץ חוו"ד המומחית על כל חלקיה.
הנתבעים עותרים לדחיית חוו"ד המומחית וטוענים כי יש להתחשב בכך שהתובע טען כי הוא רשם את הסכום במסמך ההלוואה ולמרות זאת המומחית קבעה כי זהו כתב ידו של הנתבע. הנתבעים חוזרים וטוענים כי הנתבע אינו חותם באופן זה כלל.
לאור המחלוקות בין הצדדים יש לבחון את חוו"ד המומחית.
חוו"ד שהוגשה ביום 13.6.22 ניתנה על סמך מסמכים שהיו ברשותה של המומחית ופורטו על ידה בדקדוק רב בעת הבדיקה. מסקנת המומחית הייתה שלובה: מצד אחד מצאה המומחית כי כתב היד על מסמך ההלוואה הראשונה הוא כתב ידו של הנתבע. מצד שני מצאה המומחית כתב היד אינו כתב היד של התובע.
בשלב השני לאחר שנמצא מסמך ההלוואה המקורי שבה המומחית ובחנה את המסמך ומסקנתה הייתה כי בדרגת סבירות גבוהה שכתב היד על מסמך ההלוואה הראשונה הינו של הנתבע ובדרגת סבירות גבוהה כי כתב היד אינו של התובע. המומחית פירטה את נימוקיה למסקנה זו:
המסמך הינו מקורי ולא צילום צבעוני- בבדיקה מיקרוסקופית של מסמך המחלוקת מצאה המומחית כי מסמך ת/2 הוא מסמך מקורי ולא צילום צבעוני.
לחץ הכתיבה- הן במסמך המחלוקת והן בדוגמאות כתב היד המקוריות של נתבע, דפוס לחץ הכתיבה דומה. עוד מציינת בהקשר זה כי דפוס הלחץ משקף את הקווים בהם הכותב לוחץ והקווים בהם הוא מרפה, ואילו אדם לא יכול לחקות דפוס לחץ של כותב אחר שכן הדבר נוצר באופן טבעי ללא מודעות של הכותב.
עיצוב האותיות והספרות דומה- המומחית הציגה בחוות דעתה תמונות של כתב ידו וכן תמונות מהמסמך אשר נמצא במחלוקת והציגה השוואה בין השניים.
אפשרות של מניפולציה על המסמך- לאחר בחינת המסמך, המומחית לא מצאה כי נעשתה מניפולציה על המסמך, כתב היד והחתימה לא הודבקו למסמך.
בהשוואה לכתב היד של התובע, לא מצאה מאפייני כתב דומים.
ביום 8.12.22 הוגשה השלמה לחוו"ד המומחית לגבי חתימת הנתבע על מסמך ההלוואה הראשונה. מסקנת המומחית לגבי החתימה היא כי מדובר בחתימת הנתבע ולא חתימה מזויפת. המומחית ציינה: "החתימה ברמת סבירות גבוהה הינה חתימתו של הנתבע, חלק מטווח הכתיבה שלו, ולא חתימה מזויפת או כזו שנעשתה עליה מניפולציה כלשהי".
על מנת להגיע למסקנה זו לגבי חתימת הנתבע, המומחית התבססה על מספר רב של מסמכים לצורך השוואה אשר בהם יש דוגמאות רבות לכתב ידו של הנתבע מזמנים שונים (עמ' 5-2 לחוות הדעת). להלן הממצאים אשר הובילו את המומחית למסקנה לעניין החתימה המיוחסת לנתבע:
תמונת החתימה מגוונת- בהשוואה בין החתימות הידועות בינן לבין עצמן, החתימה מגוונת בתמונת החתימה ובפרישה שלה במרחב.
לחץ הכתיבה- הן במסמך המחלוקת והן בדוגמאות כתב היד המקוריות של נתבע, לחץ הכתיבה הוא לחץ טוב מובחן, דפוס הלחץ דומה. כאמור לעיל, לדברי המומחית אדם לא יכול לחקות דפוס לחץ של כותב אחר שכן הדבר נוצר בטבעיות ללא מודעות של הכותב.
רווחים תנודתיים בין אותיות למילים- הן בחתימה במחלוקת והן בכתב היד הידוע הרווחים בין אותיות למילים הם רווחים תנודתיים.
עיצוב האותיות דומה- בהשוואה בין האותיות בחתימה במסמך במחלוקת לבין האותיות בכתב היד הידוע הובלת הקו דומה, עיצוב האותיות דומה והן הפרופורציות בין האותיות דומה.
עיצוב הספרות דומה- בהשוואה בין כתב היד במחלוקת לכתב היד הידוע עיצוב הספרות דומה, הפרישה במרחב דומה ואף הפרופורציות בין חלקי הספרות דומה.
אפשרות של מניפולציה על המסמך- המומחית לא מצאה בבחינת מסמך המחלוקת ת/2 כי נעשתה מניפולציה כלשהי על המסמך, החתימה לא הודבקה למסמך.
בהשוואה לכתב היד של התובע, לא מצאה המומחית מאפייני כתב יד דומים לחתימת המחלוקת.
העולה מבדיקת המומחית הוא כי: כתב היד במסמך ההלוואה הראשונה הוא של הנתבע, כתב היד אינו של התובע, החתימה על גבי המסמך הינה של הנתבע.
המומחית נשאלה בחקירה לגבי מסקנתה לפיה כתב היד הוא אכן כתב היד של הנתבע בדרגת סבירות גבוהה, והשיבה כי:
"העדה גב׳ קדוש: [..]בחנתי את מסמך המחלוקת בחוות הדעת המשלימה והגעתי למסקנה שכתב היד הוא אכן כתב היד של הנתבע. דרגת סבירות גבוהה היא דרגת סבירות של סדר גודל כ-90%. בתחום שלנו אנחנו לא נותנים 100% אלא אם מצאתי קופי פייסט, מצב של קופי פייסט או אם המסמך נחתם ונשמר ברשותי.
עו"ד רוזנברג: שאת אומרת לדרגה הגבוהה ביותר, יש דרגה מעבר לזה בנסיבות של המסמכים שהוגשו לפנינו?
העדה גב׳ קדוש: בנסיבות של המסמכים שהוגשו בפניי זו הדרגה הגבוהה ביותר, אין מעליה".
(ראו: פרוט' מיום 7.12.22, עמ' 25, שורות 36-30, עמ' 26, שורות 1).
המומחית נשאלה לגבי טענת הנתבעים כי התובע העיד כי הוא זה שכתב את המספר במסמך ההלוואה הראשונה בניגוד לממצאי חוו"ד שלה, והשיבה כי הדבר אינו משנה את ממצאיה המקצועיים לאחר שבחנה את המסמך:
"העדה גב׳ קדוש: אני אומרת כמומחית כשאני משווה בין כתבי היד של השניים, זה כתב יד של הנתבע.
עו"ד קלוגמן: ז"א שמה שהתובע מעיד שהוא כתב זה פשוט לא נכון.
העדה גב׳ קדוש: שוב, אני לא מתווכחת עם מה שאמר התובע, אני לא יכולה לעולם לדעת האם,
עו"ד קלוגמן: ברור.
העדה גב׳ קדוש: רגע, אני רק אסביר. אני לא יכולה לעולם לדעת האם המסמך שנבדק כרגע, המסמך המקורי, הוא אכן זה שבו התובע כתב את ה-141,000 כמו שהוא זוכר או שזה מסמך אחר שנכתב אחר כך למשל ע"י הנתבע ומולא מחדש. אני לא יכולה לדעת מה היו נסיבות העניין, אני יכולה לומר מתוך החומר שבדקתי זה כתב היד שלו והספרות שלו.
עו"ד קלוגמן: אבל עכשיו שאני מתעכב על הנקודה הזו, משום שעדות כזו של התובע בתיק הזה בנקודה כזאת, מטבע הדברים את מבינה שהיא קריטית. בגלל זה את גם פה.
העדה גב׳ קדוש: כן.
עו"ד קלוגמן: כשאת שומעת דבר כזה ורואה שהתובע אומר דבר כזה בבית המשפט, זה לא נאמר באיזה נסיבות עמומות, זה לא מעורר בך ספק לגבי הנחרצות של הקביעה שלך?
העדה גב׳ קדוש: אז אני אומרת אדוני, אני מתייחסת למסמך שבדקתי." (ההדגשות בקו הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 7.12.22, עמ' 31, שורות 36-18).
המומחית המשיכה ונשאלה על העובדה כי התובע ציין שהוא מילא את החלק של הסכום בכתב ידו, זו הייתה תשובתה:
עו"ד קלוגמן: "ואז אני מנסה להבין איך זה יכול להיות, איך זה אפשרי בהינתן שהתובע אומר בעצמו אני מילאתי את הסכום ואני גם הצבעתי על הבדלים בכתב שלטעמי הם, לפחות בעין הלא מקצועית שלי כמובן, לא נראה שזה הנתבע כתב, אבל את עומדת על-כך שכן. אבל אומר התובע אני מילאתי את הסכום ואת נותנת לי כרגע איזושהי השערה שהיא לא מסתדרת עם הדוגמה קונקרטית שלנו וזה מה שאני מנסה להבין.מסתדרת עם הדוגמה קונקרטית שלנו וזה מה שאני מנסה להבין.
העדה גב׳ קדוש: אז מה שניסיתי לומר, שוב, אני לא יכולה לדעת לעולם את הנסיבות. אני כן יכולה לומר בהחלט אפשרי שהתובע כתב ביום א' את הסכום, הנתבע מילא את השאר ואחר כך עשה שינוי במסמך. כלומר ייצר מסמך חדש, זאת אפשרות שאי אפשר לפסול אותה".
(ראו: פרוט' מיום 7.12.22, עמ' 33, שורות 27-18).
חלק מטענות הנתבעים בהליך היו כי המסמך אותו הציגו התובעים הינו מסמך מזויף, הנתבע לעולם לא חתם על הסכם שכזה, וכנראה ש"הדביקו" את חתימתו על ההסכם ממסמך אחר. המומחית נשאלה על טענה זו והשיבה כי מבדיקתה לא נעשתה שום מניפולציה כאמור בממצאי חוות דעתה:
"עו"ד רוזנברג: [..]הייתה פה טענה של הנתבע שהדביקו. לקחו ממקום אחר והדביקו ועשו איזשהו, ואת מתייחסת לזה. [..] שאת אומרת מסמך מקורי יש אפשרות, את זיהית הדבקה של איזושהי חתימה שלקוחה ממסמך אחר ושמו אותו על המסמך הזה?
העדה גב׳ קדוש: לא, ברגע שאני בודקת מסמך מקורי אני יכולה לאשר בדרגה של 100% שאכן מדובר בכתב יד שנכתב על המסמך הזה ולא הודבק או צולם ממסמך אחר. אם זה היה המצב הייתי מקבלת בחלק הכתוב צילום צבעוני או איזה שהם ממצאים שמעידים שנעשתה מניפולציה על המסמך. יש מצבים בהם אנשים חרוטים בנייר וממלאים בדיו, אז מבחינת התחושה כשנוגעים במסמך הוא נראה כמו מסמך מקורי אבל כשבוחנים אותו מיקרוסקופית מיד עולה הבעיה שמדובר בצילום ולא במסמך מקורי. במקרה הזה לא נעשתה שום מניפולציה, לא חריטה בדף, לא הדבקה, לא שום דבר. זה כתב היד שנכתב לפי מסקנתי ע"י הנתבע במסמך עצמו, על גבי המסמך עצמו." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 7.12.22, עמ' 26, שורות 17-2).
המומחית נשאלה אודות שנת המסמך לגבי ההלוואה הראשונה, וציינה כי התובע והנתבע, שניהם אמרו בפניה כי שנת חתימת המסמך הינה 2012, כפי שציינה בחוות הדעת:
"עו"ד קלוגמן: "או-קיי, שאלה הבאה בנושא אחר לגמרי. עכשיו אני רוצה להפנות אותך דווקא לחוות הדעת הראשונה בעמוד 15, סעיף 4 למעלה בפיסקה השנייה, את שם?
העדה גב׳ קדוש: כן.
עו"ד קלוגמן: בפיסקה השנייה אני מקריא את המשפט שכתוב, שני הצדדים ציינו שמסמך המחלוקת הוא משנת 2012. על המסמך עצמו אין תיעוד של תאריך, נכון?
העדה גב׳ קדוש: כן.
עו"ד קלוגמן: או-קיי, השאלה שלי אלייך היא כזו, על סמך מה כתבת את המשפט הזה?
העדה גב׳ קדוש: כשראיתי את מסמך המחלוקת ולא צויין עליו תאריך שאלתי אותם מאיזה תאריך הוא.
עו"ד קלוגמן: שאלת את שניהם?
העדה גב׳ קדוש: אם יודעים לומר, כן. בפגישה שאלתי את שניהם.
עו"ד קלוגמן: והם היו אצלך בנפרד כל אחד מהצדדים או ביחד?
העדה גב׳ קדוש: לא זוכרת, אני חושבת שהם היו בנפרד. לדעתי הם היו בנפרד אבל שנייה אני אציץ. לדעתי הם היו בנפרד. אני תמיד מציע גם לעוה"ד להצטרף אם הם רוצים, אני חושבת שבמקרה הזה לא הצטרפתם.
עו"ד קלוגמן: או-קיי, את העדת באיזשהו אופן מה כל אחד אמר? כי האמירה הזאת היא גם אמירה חשובה. זה תועד באיזשהו אופן?
העדה גב׳ קדוש: מסתכלת, כן, הנתבע היה אצלי ב-17/05 והתובע היה אצלי ב-16/05.
עו"ד קלוגמן: אבל את האמירה הזאת שאת מציינת במשפט הזה, את תיעדת שהיא נאמרה על ידם?
העדה גב׳ קדוש: אני רשמתי לעצמי ששניהם אמרו שזה מ-2012". (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 7.12.22, עמ' 35, שורות 35-27, עמ' 36, שורות 17-1).
לאחר מכן, כאשר נשאלה המומחית האם היא יכולה לדעת מאיזה שנה המסמך באמצעות בחינה מקצועית של אותו מסמך, וענתה כי איננה כימאית וגם בדיקות כימיות יכולות לתת מסקנות בטווח של שנה וחצי בלבד. אשר על כן, חוות דעתה בנוגע לשנת המסמך כאמור בסעיף 43 לעיל מסתמכת על אמירת הצדדים במהלך פגישתם עימה:
"עו"ד קלוגמן: מצוין, אני שמח שאת לא יודעת ועכשיו רוצה לשאול אותך את השאלה דווקא בגלל שאת לא יודעת וזה טוב לנו. מהבדיקות שלך יש לך איזושהי אפשרות להתייחס להאם השוני הזה בשנים אפשר לבדוק אותו, לאבחן אותו? אני אתן איזה שהיא דוגמה כללית, מסמך ישן מול חדש. מדובר גם בהפרש של כעשור וזה משמעותי. זה משהו שאת בודקת, את יודעת לבדוק אותו?
העדה גב׳ קדוש: לצערי אין דרך לבדוק את זה, גם בדיקות כימיות ואני לא כימאית, אבל גם בדיקות כימיות יכולות לתת מסקנות בטווח של שנה וחצי. כלומר אני יכולה לומר האם המסמך שלגביו ישנה מחלוקת נכתב בשנה וחצי האחרונות, לא מעבר לזה. אז אין לי דרך לקבוע אם זה 2002 או 2012. יש דרך לבדוק את סיבי הנייר, בולים, אם יש על המסמך בולים, דברים מהסוג הזה אם המסמך מאוד-מאוד ישן משנות ה-40,50,60 אבל לא פער של 10 שנים, אין דרך.
עו"ד קלוגמן: הבנתי, או-קיי. אז בעצם לפי מה שאמרת במשפט האחרון זה לא היה משנה את חוות דעתך גם אם היו אומרים לך לפני שבדקת את המסמך 2002.
העדה גב׳ קדוש: לא, זה לא משנה את חוות דעתי. אני רק רציתי לקבל דוגמאות כתב יד ולדעת פחות או יותר את מסגרת הזמן של המסמך.
עו"ד קלוגמן: או-קיי ולפי מה שאמרת קודם לכן במהלך הביקור, הפגישה עם בעלי הדין תובע ונתבע, לא הייתה נוכחות של אף אחד מעוה"ד, נכון? זאת אומרת גם עו"ד התובעים לא היה.
העדה גב׳ קדוש: לדעתי לא היה, אם יש אני מציינת לי על הדף שזה בנוכחות.
עו"ד קלוגמן: בסדר.
העדה גב׳ קדוש: לא היה". (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 7.12.22, עמ' 36, שורות 35-25, עמ' 37, שורות 13-1).
המומחית נשאלה האם אדם יכול לשלוט על הלחץ אשר מפעיל על כלי הכתיבה על מנת לשנות את כתב ידו, והשיבה כי הדבר אינו בשליטתו של האדם, גם אם היה מנסה באופן מודע לשנות את חתימתו:
"עו"ד רוזנברג: […] בא בן-אדם בא אלייך חתם עשה דוגמאות חוות דעת ראשונה, בחוות דעת שנייה או חוות דעת שנייה משלימה בשלישית יש אפשרות שאותו אדם ידע כבר ללחוץ פחות או להפעיל לחץ יותר או לטשטש איזשהו משהו בכדי כדי לערער את חוות הדעת המשלימה השלישית? זה בשליטתו? זו שאלה מקצועית אמיתית.
העדה, גב' קדוש: לא זה לא בשליטתו גם אם הוא ינסה לעשות זאת אני מצליבה את זה עם דוגמאות חתימה אקראיות שקיבלתי, לא ראה את מה שהוא כתב וחתם בפניי, ואלה מאפייני כתב יד שהם לא בשליטת אדם, אם הוא היה מנסה במודע לשנות את חתימתו את כתב ידו זה היה מייצר איזושהי נוקשות או איזה שהם הפרעות בקו.
עו"ד רוזנברג: והיית מבחינה בזה.
העדה, גב' קדוש: שהן לא טבעיות לו בדיוק, אז אפשר היה לעלות על זה".
(ראו: פרוט' מיום 11.12.2022, עמ' 57, שורות 36-28, עמ' 58, שורות 4-1).
ככלל, ייטה בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה. חוות דעתו של מומחה שהתמנה בידי בית המשפט תיפסל רק אם שוכנע בית המשפט כי נפל בה פגם היורד לשורש העניין, כגון פגם בשיקול דעתו המקצועית של המומחה, פגם העשוי להעיד על חוסר תום לב, משוא פנים או דעה קדומה.
ראה לעניין זה: בע"מ 9358/04 פלוני נ' פלוני (2.5.05); רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח (28.11.97).
הלכה פסוקה היא שפסילת חוות דעת של מומחה הוא צעד שיינקט רק במקרים חריגים בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות דעתו יורד לשורש העניין ועלול לגרום לעיוות דין לבעלי הדין (רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (2018), ור' גם רע"א 5611/07 שני פישר לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (2007)).
גם בחקירתה הנגדית של המומחית, מסקנותיה לא נסתרו.
חוות דעתה של המומחית לא נסתרה ואף לא הוטל בה בדל של ספק, בוודאי שלא פגם היורד לשורשו של עניין, או פגם בשיקול דעתה המקצועית של המומחית, העשוי להעיד על חוסר תום לב, משוא פנים או דעה קדומה, כנדרש בהלכה הפסוקה.
הנתבעים לא הצביעו לטעמי על כל טעם משכנע לפסילת חוות דעת המומחית. גם בחקירתה הנגדית של המומחית, מסקנותיה לא נסתרו.
המומחית בחוות הדעת על כל חלקיה, ובחקירתה נתנה הסבר מקיף, מנומק וכולל. הסבר זה לווה בהשוואת חתימות רבות של הנתבע על פני פרק זמן של שנים רבות. לכך יש להוסיף כי הבדיקה התייחסה גם לכתב היד של התובע (שנמצא כי זה איננו כתב ידו) וגם לכתב ידו של הנתבע (שנמצא כי זהו כתב ידו וזוהי חתימתו). הממצאים נותחו בהרחבה ובאופן מעמיק והתוצאה נומקה באופן מקיף ומשכנע.
אשר על כן ועל פי חוות דעת המומחית התובעים עמדו בנטל להוכיח כי כתב היד והחתימה על מסמך ההלוואה הראשונה הוא של הנתבע.
כעת יש לבדוק האם בעדויות הנוספות שהובאו יש לשנות ממסקנות חוו"ד המומחית.
מוצגי התביעה – התובע הגיש מסמכים שיש בהם לחזק משמעותית את טענותיו לגבי האותנטיות של ההלוואה.
במוצגים ת/3-ת/4 – צורפו מסמכי הלוואה נוספים שנתן התובע לבני משפחה נוספים. חיזוק מסמכים אלה הוא שמדובר במסמך דומה המתייחס לאותן תקופות. היותם של מסמכים נוספים המתייחס להלוואות לבני משפחה ונכתב באותו אופן מחזק כי אין מדובר בזיוף המתייחס לנתבעים אלא בהתנהלות משפחתית מקובלת במשפחה זו. הנתבעים לא הביאו ראיות שיפריכו טענות אלה.
במוצג ת/5 צורפה הצהרת הון של התובע לשנת 2012 ובה הוא מדווח על ההלוואה הראשונה וכן על ההלוואות הנוספות (ת/3-ת/4) – כפי שניתן לראות במסמך שצורף על ידי התובע ההלוואה הראשונה דווחה לרשויות המס והסכום שנרשם תואם את הסכום במסמך וכן פרטי הנתבע. כמו כן מופיעות ההלוואות הנוספות שצורפו במוצגים הקודמים:
מאחר ומדובר במסמך שהוגש לרשויות המדינה ושנים רבות לפני המחלוקות בין הצדדים ומאחר ומדובר בדיווח על ההלוואה כחלק מדיווח על מצבו הכלכלי של התובע הדבר מהווה ראייה משמעותית התומכת באמיתות הטענה על מסמך ההלוואה.
התובע בחקירתו נשאל מדוע לגבי המוצגים ת/3 ות/4 שהם מסמכי הלוואה נוספים, וביחס למסמך ההלוואה הראשונה לא כתוב תאריך, והשיב כי לא היה מדובר בסיבה מיוחדת:
"עו"ד קלוגמן: אנחנו יודעים על איזה מסמך מדובר הנכון?
התובע: של 141.
עו"ד קלוגמן: נכון, למה אין עליו תאריך?
התובע: נחתם באותו הזמן ולא יודע לא שמתי לב לזה, לא הייתה לי שום סיבה.
עו"ד קלוגמן: זה דפוס חוזר, כי אתה תראה אתה הראית עוד שני מסמכים זהים לחלוטין שטנץ.
התובע: כן
עו"ד קלוגמן: אחד עם *** ואחד עם אחיך נכון?
התובע: נכון.
עו"ד קלוגמן: אין תאריכים.
התובע: אני הכנתי איזה מסמך שלא רשמתי עליו תאריך, וככה החתמתי את כולם ולא שמתי לב.
עו"ד קלוגמן: גם לא בכתב יד?
התובע: מה? לא כתבתי".
(ראו: פרוט' מיום 11.12.2022, עמ' 82, שורות 17-4).
תשובתו של התובע שכביכול אין בה להועיל לו דווקא מחזקת את מהימנותו. העובדה כי לא ידע להסביר ואישר כי כך נחתמו כל המסמכים מסייעת לחזק את מכלול גרסתו.
התובע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע כאשר נתן הלוואה לYYY, עשה זאת באופן מסודר יחד עם עורך דין, ואילו בהסכם עם הנתבע לא עשה כך, זו הייתה תשובתו:
"עו"ד קלוגמן: נכון. רגע, שנייה שנייה ואני אומר בסדר גמור, ואני אני זורם איתך ומה שאתה אומר, ואז אתה אומר מגיעה שנת 2006 YYY צריכה עוד עזרה עוד הלוואה, ואז אני אומר הלכת לעו"ד אמרת בוא נעשה את זה מסודר.
התובע: נכון
עו"ד קלוגמן: אתה כבר הולך לעו"ד, אתה כבר עושה מסודר ואני תוהה בקול רם, ורוצה שאתה תתייחס לזה למה באותה הזדמנות לא להגיד תעשה לי גם הסכם כבר לנתבע?
העד, מר ***: כי אתה יודע אחרי שאתה עוזר לבן-אדם בצורה כזאת שאתה מוציא אותו מה שאשפתונים, אתה עוזר לו נותן לו והכל והוא חותם לך על מסמך סמכתי על זה.
עו"ד קלוגמן: אז למה לא סמכת על זה עם YYY?
התובע: כי היא רצתה הלוואה נוספת.
עו"ד רוזנברג: הוא השיב לך.
התובע: היא רצתה ההלוואה נוספת, מה אני אעשה עכשיו? מסמך נוסף? עוד מסמך? לא, עשיתי במסמך אחד עשיתי את הכל.
עו"ד קלוגמן: אבל אתה לא חשבת לעשות את אותו דבר גם עם הנתבע ולסדר את זה?
התובע: כי היה לי הבטחה ממנו, והיה לי מסמך ולא צריך לעשות".
(ראו: פרוט' מיום 11.12.2022, עמ' 89, שורות 36-30, עמ' 90, שורות 10-1).
גם בענין זה תשובתו של התובע שכביכול אין בה להועיל לו דווקא מחזקת את מהימנותו. העובדה כי לא חתם על מסמך רשמי עם הנתבע אצל עו"ד והוא ער לכך ומסביר את המניע לכך בעניינים המשפחתיים, מסייעת לחזק את מכלול גרסתו.
בחקירת התובע אודות תאריך הגשת הצהרת ההון, השיב התובע כי הגיש בשנת 2002 או 2003 הצהרת הון, ואילו בשנת 2012 החוב טרם שולם ולכן ציין זאת שוב בשנת 2012:
"התובע: אני אחזור עוד פעם, אנחנו הגשנו הצהרת הון לשנת 2002 יכול להיות שהוגש הצהרת הון גם ב-2003.
[..]
התובע: או ב-2002 אני לא יודע.
עו"ד קלוגמן: נכון אבל לא 10 שנים אחרי.
התובע: כן, עכשיו כשהגשת את ההצהרה ב-2002 זה נרשם, ב-2012 עדיין החוב לא שולם סימן החוב קיים אז צריך להמשיך אותו זה כמו המלאי.
עו"ד קלוגמן: אז הגשתם את זה שוב?
התובע: בוודאי זה אותו על אותו סכומים אותו דבר, הגשנו כאילו שזה לא שולם וזה ממשיך להיות חובות.
עו"ד קלוגמן: הבנתי ועכשיו ואמרת שיש לך אישור מרואה חשבון שזה הוגש ב-2012?
התובע: יש לי מכתב של רואה חשבון שישלח לי שב-2012 הוגש למס הכנסה כן".
(ראו: פרוט' מיום 11.12.2022, עמ' 91, שורות 26-15).
אל מול טענות התובע יש לבדוק את גרסת הנתבע. גרסתו של הנתבע הלכה והתפתחה במהלך ההליכים. למרות רושם כללי חיובי שהותיר הנתבע, מהבחינה העובדתית הנוגעת למסמך ההלוואה הראשונה לא הצליח הנתבע לשכנע בגרסתו. הנתבע הציג טענות עובדתיות חלופיות ומשתנות אשר מקשות לתת אמון מלא בגרסתו.
בכתב ההגנה טען הנתבע לגבי מסמך ההלוואה הראשונה כי המסמך מזוייף והוא לא ראה ולא חתם עליו:
בהמשך כתב ההגנה ציין:
בקד"מ מיום 29.12.2021 ציין ב"כ הנתבע כי: "הנתבע מעולם לא ראה את המסמך, לא חתם על המסמך הזה, יש את שמו על המסמך ולא ברור מהיכן. לא ראיתי מסמך מקורי. אני רוצה לראות את המסמך המקורי לראות שאין זיוף. יכול להיות שלקח את השם שלו ממסך אחר והדביק את השם.[…] יכול להיות שלקחו את חתימתו ממקום אחר וזה מפוברק. […] אני רוצה להרחיב האם יש העתק הדבק שעשו. יכול להיות שלקח את השם הזה ממסמך אחר והעתיק" (ראו: פרוט' מיום 29.12.2021, עמ' 13 שורות 22-26, עמ' 14 שורה 21).
בתצע"ר של הנתבע הוא טוען כי לא ראה את המסמך ולא חתם עליו וחזר על הטענה של הדבקת חתימתו:
[..]
בסיכומים חזר הנתבע על אותם טענותיו אולם לא התמודד עם חוו"ד המומחית בה נקבע מפורשות כי זהו כתב ידו וכי זוהי חתימתו וכי זהו לא כתב היד של התובע. גם הטענה לגבי הצהרת ההון כי מדובר בדרך להלבין הון לא לוותה באף ראיה ונטענה ללא פירוט אלא כסברה בלבד. הנתבע לא התמודד עם כך שהטענה סותרת: אם חתימתו זויפה כיצד מדובר בהדבקת חתימה? אם לא מילא את הפרטים כיצד נמצא כי זהו כתב ידו? אם לא חתם על המסמך כיצד נמצא כי זו חתימתו?
בחקירתו טען הנתבע כי מעולם לא ראה את המסמך ההלוואה הראשונה, וכנראה שהדביקו את חתימתו ממסמך אחר. הנתבע נשאל בחקירה מדוע לא הגיש תלונה, והשיב כי לא ידע על קיום המסמך ולכן לא הגיש תלונה. אלו היו דבריו:
"עו"ד רוזנברג: אתה טוען שהסכם ההלוואה מזויף,
הנתבע: אוקיי,
עו"ד רוזנברג: טענת לא ראית אותו מעולם, לא חתמת עליו מעולם וכנראה שהדביקו את חתימתך עליו ממסמך אחר.
הנתבע: או-קיי.
עו"ד רוזנברג: אמת?
הנתבע: אמת.
עו"ד רוזנברג: עכשיו תאמר לי קודם כל בוא נמשיך בוא נתחיל עם זה, החתימה שלך זויפה ולמרות זאת לא הגשת תלונה במשטרה. אמת?
הנתבע: לא ידעתי על קיום מסמך כזה אם הייתי יודע בזמנו שמישהו זייף חתימה שלי יכול להיות שהייתי מגיש תלונה".
(ראו: פרוט' מיום 01.01.2023, עמ' 93, שורות 17-6).
בהמשך טען הנתבע שוב כי חתימתו נלקחה ממסמך אחר ומעולם לא חתם על המסמך:
"עו"ד רוזנברג: […]אתה טוען עכשיו בתצהיר שלך שלמעשה לקחו את החתימה שלך ממסמך אחר, אמת?
הנתבע: כנראה לדעתי, אני לא כזה מבין איך זה נעשה ומה זה נעשה אני רק יכול להגיד לך שאני מסמך כזה מעולם לא ראיתי מעולם לא חתמתי עליו".
(ראו: פרוט' מיום 01.01.2023, עמ' 94, שורות 8-4).
כאשר נשאל הנתבע מדוע לא טען בכתב ההגנה כי החתימה היא שלו והיא הודבקה ממקור אחר, תשובתו לא הייתה מניחה את הדעת:
"עו"ד רוזנברג: [..] הטענה הזאת אתה יודע לומר לי למה לא הועלתה בכתב ההגנה שלך?
הנתבע: איזו טענה?
עו"ד רוזנברג: הטענה שלקחו חתימה ממסמך אחר והדביקו אותו למסמך הנוכחי
שהמקור נמצא אצל בית המשפט הנכבד, הטענה הזאת שמה שעכשיו תיארתי לעצמי ולך לא הועלתה בכתב ההגנה.
הנתבע: אני חושב שדווקא כן.
עו"ד רוזנברג: אתה רוצה תראו לו את כתב ההגנה תמצא אותם אני אומר לך שהיא לא,
הנתבע: שכנראה אם אם זכרוני לא מטעה אותי אני יכול גם לראות את זה אבל, רשמנו שם שכנראה שזה הודבק ממסמך אחר.
עו"ד רוזנברג: אז אני אומר לך שבכתב ההגנה לא רשמת ואם כן אז בוא תוכיח לי את זה.
הנתבע: אז צריך ללכת לכתב ההגנה הראשון.
עו"ד רוזנברג: נכון כתב ההגנה הראשון.
הנתבע: הראשון בכתב ההגנה הראשון כנראה שזה מודבק ממסמך אחר, 'מדובר במסמך מזויף שאינו כולל תאריך לא ראיתי לא חתמתי מעולם', לא היה מסמך,
עו"ד רוזנברג: עוה"ד יראו לך את הסעיף, הטענה שאולי זו חתימתי אבל זה לקוח ממסמך אחר לא הועלתה בכתב ההגנה, אני רק שואל אותך שאלה פשוטה,
הנתבע: יכול שהיא לא הועלתה,
עו"ד רוזנברג: אם יש,
העד, מר ***: יכול להיות שזה התפספס איפשהו אין לי הסבר".
(ראו: פרוט' מיום 01.01.2023, עמ' 94, שורות 36-21, עמ' 95, שורות 5-1).
בהמשך שוב נשאל הנתבע באשר לטענת החתימה שהודבקה זו הייתה תשובתו:
"עו"ד רוזנברג: אז עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה, אמרת בתצהיר שלך שלקחו את החתימה שלך והדביקו, מה איזה תשובה הנכונה *** אני לא?
הנתבע: כנראה שלקחו את השם שלי והדביקו לא את החתימה שלי, החתימה שלי לא קיימת אני חוזר מצטט אין חתימה אני חותם את האות X', זה לא חתימה שלי.
עו"ד רוזנברג: לא את החתימה?
הנתבע: וראיתי גם את המסמך הזה מעולם.
עו"ד רוזנברג: אני הבנתי רק את השם שלך,
הנתבע: כנראה,
עו"ד רוזנברג: הבנתי עכשיו תאמר לי גם לא כתב היד שלך שם?
הנתבע: אני לא כתבתי, אני על מסמך כזה לא חתמתי מעולם".
(ראו: פרוט' מיום 01.01.2023, עמ' 99, שורות 36-32, עמ' 100, שורות 3-1).
כאשר הנתבע נשאל אודות תצהיר עדותו אשר בו טען כי חתימתו הודבקה במסמך המחלוקת, זו הייתה תשובתו:
"עו"ד רוזנברג: כן קצר, 'המסמך אותו הציגו התובעים הינו מסמך מזויף לעולם לא חתמתי על הסכם זה וכנראה שהדביקו את חתימתי על הסכם עם מסמך אחר', מה נכון מה שכתוב בתצהיר או מה שעכשיו העדת בפני בית משפט ואיפה אנחנו איך אנחנו יכולים להאמין לך?
הנתבע: אתה לא אמור להאמין לי.
עו"ד רוזנברג: או-קיי אבל בית משפט אמור,
הנתבע: אוקיי ככה המסמך מזויף מעולם לא חתמתי על הסכם זה מעולם לא ראיתי את ההסכם הזה,
עו"ד רוזנברג: נכון,
הנתבע: ואם אתם קוראים לשם שלי חתימה התכוונתי להגיד שלמה שאתם קוראים לו חתימה ולא אני חתמתי.
עו"ד רוזנברג: הבנתי,
הנתבע: לזה התכוונתי אבל זו לא חתימה שלי,
עו"ד רוזנברג: אתה מסכים,
הנתבע: בכל מקרה אני לא חותם בצורה כזאת,
עו"ד רוזנברג: ברור אז,
הנתבע: אז לזה הייתה הכוונה שלי,
עו"ד רוזנברג: הבנתי,
הנתבע: זהו בדיוק הענין.
[..]
עו"ד רוזנברג: [..] אבל אתה מסכים איתי שמה שעכשיו אמרת שהתכוונת לא כתוב אצלך בתצהיר, אמת?
הנתבע: אם לא כתוב אז לא כתוב אי אפשר להתווכח עם עובדות".
(ראו: פרוט' מיום 01.01.2023, עמ' 100, שורות 35-10).
על כן בהתחשב בעדותו של הנתבע בלבד, לא שוכנעתי כי הנתבע הצליח להפריך את חוו"ד. גרסתו לא הייתה עקבית. חוו"ד המומחית נדרשה בשל טענותיו לזיוף ובהמשך בשל טענתו כי החתימה הודבקה ממקור אחר. טענותיו נבדקו ונשללו. בחקירתו לא היה לשנות ממסקנות חוו"ד המומחית.
מעבר לכך הנתבע לא הציג ראיות או עדויות שיכלו לשנות את המצג שהוכח היטב באמצעות המסמך וחוו"ד המומחית וחוסר הקבלה של גרסתו.
בכל הנוגע לעדותה של האחות YYY – העדות של העדה הייתה מורכבת. במהלך ההליך הייתה אמורה להעיד מצד התובעים, לאחר מכן מצד הנתבעים. ההתרשמות מחקירתה הייתה כי היא מתקשה לעמוד במעמד זה מול שני אחיה, ביקשה לסיימו כמה שניתן ולא הייתה חפצה שיעמידו אותה במצב זה.
העדה חתמה על תצהיר (צורף כמוצג ת/1) בו תמכה בגרסת התובעים. בהמשך חזרה בה וטענה כי התצהיר נחתם תחת לחץ.
בסופו של יום ולאור שינויי העמדות של הצדדים עצמם לגבי הצורך בעדותה של האחות ולאחר בחינת עדותה סברתי כי יש להתחשב בה אך ורק לגבי האוירה המשפחתית והעובדה כי מתן הלוואות על ידי התובע היה עובדה מקובלת גם עבורה. כמו כן לכך שהתובע והיא גם הגיעו להסכם הלוואה. מעבר לכך איני סבורה כי יש לתת משקל נוסף לעדותה. יש מספיק ראיות ועדויות נוספות שיש בהן על מנת לסייע להכריע במחלוקת גם מבלי להיזדקק לעדה זו. יתרה מכך ויודגש לא היה בעדותה נימוק מכריע או נסיבה שיש בה להכריע את התיק.
אשר על כן ולאחר כל זאת שוכנעתי הן בשל חוו"ד המומחית והן בהתרשמות מהעדויות והן לאור האמור לגבי חקירת הנתבע כי התובע עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי הנתבע חב לו על פי ההלוואה הראשונה סך של 141,000 ₪.
מועד פירעון ההלוואה הראשונה – במסמך ההלוואה הראשונה לא צויין מועד פירעון כלל. גם בהצהרת ההון של התובע משנת 2012 צויין רק סכום הקרן וכי יש חוב . לטענת התובעים בעת חתימת מסמך ההלוואה השניה ביום 24.10.2003 סוכם כי פירעון שתי הלוואות יהיה מחלקו של הנתבע בעיזבון אימם של התובעת ושל הנתבע (תנאי שלא מופיע בכתב בהלוואה השנייה או בהלוואה הראשונה). מסמך הלוואה השנייה כולל תניות לגבי התנהגותו של הנתבע אולם לא לגבי מועד הפירעון.
לאחר בחינת עדויות הצדדים שוכנעתי כי יש לקבל את עמדת התובעים כי מועד הפירעון חל רק מעת פטירת האם. בכל עדויות הצדדים – הצדדים עצמם כולם וכן העדים הנוספים – עלה כשתי וערב הבעיות הכלכליות של הנתבע שליוו את המשפחה שנים על גבי שנים. שוכנעתי כי היה רצון משפחתי חוצה גבולות (בפרט של התובעים והאח ZZZ והאחות YYY) לסייע לנתבע לעמוד על רגליו מבחינה כלכלית. נושא מצבו הכלכלי העסיק גם את ההורים ובפרט את האם המנוחה.
הוכח כי האם המנוחה קבעה בצוואה שערכה בעת הליכי חדל"פ של הנתבע כי היורשת במקומו היא בתו. עובדה שהייתה ידועה לכל בני המשפחה. לאחר שהליך חדל"פ תם שינתה האם את צוואתה כך שהנתבע הפך שוב להיות חלק מיורשיה.
בחקירתו נשאל הנתבע האם הבת שלו הייתה רשומה כיורשת במקומו בצוואה של אימו ואישר כי הדבר נכון ונעשה בהתאם לבקשת אימו:
"עו"ד רוזנברג: תאמר לי בבקשה טוב מה ב-2014 אתה רושם את הבת שלך?
הנתבע: אני רושם את הבת שלי?
עו"ד רוזנברג: האמא זכרונה לברכה?
הנתבע: אמא שלי זכרונה לברכה מחליטה לאור המצב שלי בהליך פשיטת רגל וכו' וכו' לא רוצה שכביכול שהכסף ילך לאיבוד מחליטה שהיא רוצה, היא מכנסת את כל האחים וגם את אחותי ואומרת חבר'ה יש פה צוואה אני בצוואה מכניסה את הבת של הנתבע, את הבת של 'האחות YYY',
עו"ד רוזנברג: למה?
הנתבע: שגם היא הייתה בהליך, […] בהליך כי כי גם היא הייתה בפשיטת תהליך רגל. [..] ואני מצרפת את שניהם במקום הילדים שלי עותק לאחות 'התובעת' עותק גם לאדון 'התובע', עותק ל'אח ZZZ' לכולם יש עותקים כולם מסכימים ואומרים אמא את עושה נכון, באמת שהכסף הזה ילך לפחות לנכדים. זה מה שאמא רצתה זה מה שאמא החליטה, כיבדנו את ההחלטה שלה.
עו"ד רוזנברג: בואו אבל מיד איך שאתה יוצא מהליך פשיטת הרגל, אמא שלך עוד הייתה בחיים, נכון?
הנתבע: נכון.
עו"ד רוזנברג: ואז אתם משנים את הצוואה של האמא על שמכם?
הנתבע: לא אנחנו, אמא משנה. תדייק".
(ראו: פרוט' מיום 01.01.2023, עמ' 119, שורות 31-11).
כאשר נשאל האח ZZZ בחקירה הנגדית מיום 04.12.2022 אודות צוואת האם, אמר כי הסיבה שבתו של הנתבע כתובה בצוואה במקומו היא כי הוא היה בפשיטת רגל וחשש שייקחו את חלקו. אלו היו דבריו:
עו"ד קלוגמן: "אז לפי מה שאמרת לי עכשיו על פשיטת הרגל, אתה יודע למה בצוואה של שנת 2014 של אמכם המנוחה הנתבע לא מופיע, אבל הבת שלו שהיא למעשה הנכדה כן מופיעה? אתה יודע או לא?
האח ZZZ: הראשונה?
עו"ד קלוגמן: כן, כן הצוואה הראשונה.
האח ZZZ: כן.
עו"ד קלוגמן: אתה יודע למה?
האח ZZZ: מה?
עו"ד קלוגמן: אתה יודע למה זה נעשה כך?
האח ZZZ: כי הוא היה בפשיטת רגל והוא חשש שייקחו לו את החלק שלו.
עו"ד קלוגמן: אוקיי".
(ראו: פרוט' מיום 04.12.2022, עמ' 38, שורות 33-23).
שוכנעתי כי היה הגיון משפחתי שנועד מצד אחד להקל על הנתבע במצבו הכלכלי ומצד שני להבטיח את השבת הכספים כי בעת פטירת האם יוכל הנתבע לפרוע את חובו מכספי העיזבון שיגיעו לו. כך לא יצטרך הנתבע לגייס כסף וכך התובע יוכל להיות מובטח כי הכספים יושבו לו.
שוכנעתי כי הייתה הסכמה שכזו באופן מפורש גם אם לא נרשמה. האח ZZZ והאחות YYY התקשו עם עצם מתן העדות והעובדה שהושמו בטבורו של הסכסוך ועדיין ניתן היה להתרשם כי הם אישרו וחיזקו התנהלות משפחתית זו וכי ההסכמה של הפירעון המאוחר רק אחרי פטירת האם, הייתה הסכמה ברורה ומפורשת.
לכך יש להוסיף כי התובעים הגישו את התביעה מייד לאחר פטירת האם כאשר הבינו כי הנתבע לא מתכוון לעמוד בחובו. התנהלות זו מחזקת את העובדה כי לו היו מסכימים הצדדים על מועד פירעון מוקדם יותר לא היה התובע ממתין עם הגשת התביעה לו החוב לא היה נפרע.
התייחסות לנושא ריבית והצמדה – במסמך ההלוואה הראשונה צויין כי הסכומים צמודים לריבית החריגה כפי שנהוגה בבנק דיסקונט. לגבי רכיב זה לא היה פירוט מספק ומעמיק של הצדדים. מחקירתו של התובע שוכנעתי כי התובע חפץ היה להבטיח את קבלת הכסף אולם לא ניתן היה לרדת לסוף דעתו ברכיב זה, ולא שוכנעתי מה הייתה הכוונה אותה ניתן לאכוף כעת ושהייתה מוסכמת על שני הצדדים. התובעת לא ידעה בחקירתה כלל להסביר רכיב זה ולמה התכוונו הצדדים. לכך יש להוסיף כי אם מתקבלת עמדתו של התובע כי מועד הפרעון הוא רק בעת פטירת האם יש לקחת זאת בחשבון מבחינת הריבית. כמו כן יש לתת משקל לעובדה כי בהצהרת ההון של התובע שפורטה לעיל שנתתי לה משקל משמעותי מזמן אמת והוגשה ביחס לשנת 2012, הסכום שצויין היה סכום הקרן בלבד של ההלוואה ולא צורפו לו כל ריביות והצמדות (בחלק בהצהרת ההון של ריבית והצמדה לא פורט דבר לגבי ריבית חריגה של בנק דיסקונט או ריבית אחרת). עניין זה משקף כי גם התובע לא סבר כ-10 שנים לאחר מכן כי מגיעות לו עוד ריביות והצמדות באותו המועד. על כן לא נקבע במסמך ההלוואה הראשונה לא הוראות לגבי הצמדה ולא הוראות ברורות לגבי הריבית. כאמור לעיל גם התובעים עצמם לא ידעו להסביר מה התוכן של הצמדה לריבית חריגה בבנק דיסקונט. על כן אני קובעת כי הסכום לפירעון יהיה 141,000 ₪ כפי שנקבע במסמך ההלוואה הראשונה, ויתווספו לו ריבית והצמדה החל ממועד פטירת האם ביום 13.3.2021.
ההלוואה השנייה
ביום 24.10.2003 נחתמה לטענת התובעים ההלוואה השנייה בסך של 30,000 ₪. לטענת התובעים במעמד חתימת ההלוואה השניה סוכם כי פירעון שתי הלוואות יהיה מחלקו של הנתבע בעיזבון אימם של התובעת ושל הנתבע (תנאי שלא מופיע בכתב בהלוואה השנייה). מסמך הלוואה השנייה כולל תניות לגבי התנהגותו של הנתבע.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי הלוואה זו שולמה והוחזרה במלואה ל***, האח הנוסף, ששמו מופיע גם במסמך ההלוואה השנייה. הנתבעים צירפו לכתב ההגנה העברות חלקיות המראות תשלומים לאשר.
בהמשך עם התקדמות ההליכים המשפטיים ולאור טענות הנתבעים וראיותיהם, הפחיתו התובעים את הסכום הנתבע על פי ההלוואה השנייה לסך של 5,000 ₪ בלבד (סעיף 50 לסיכומים).
התובע בחקירתו ציין כי התובעים, הנתבעים ואחיו של הנתבע, ***, נכחו במועד חתימת המסמך:
"התובע: הנתבעפנה שוב אלינו בשביל להלוות, האח ZZZ פנה אלי אני אמרתי ל*** שאני לא לתת יותר לנתבע, כי נתתי לו מספיק ויש לי בעיות איתו אז הוא אמר טוב אני אתן לו ואתה תגבה אותי, אמרתי לו אין בעיה אז הוא והתובעת ישבו וכתבו אצלי בבית.
עו"ד קלוגמן: רגע מי זה הוא?
התובע: האח ZZZ.
עו"ד קלוגמן: ZZZ אח של?
התובע: ZZZ אח של הנתבע.
עו"ד קלוגמן: אשתך הם ישבו ביחד?
התובע: הם ישבו ביחד אצלי בבית נסחו את המכתב הזה אשתי בכתב יד של כתבה את המכתב הזה, המכתב הזה נחתם אצלי בבית עם הנתבעת, הנתבע, ZZZ, אני והתובעת".
(ראו: פרוט' מיום 11.12.2022, עמ' 82, שורות 36-29, עמ' 83, שורות 3-1).
שוכנעתי כי מסמך ההלוואה השנייה הוא אותנטי. עם זאת שוכנעתי בגרסת הנתבעים כי הם השיבו את הכספים בהתאם להסכם ההלוואה השנייה וכי אין יתרה לתשלום לגבי הלוואה זו.
התובע בחקירתו ציין כי ההלוואה השנייה שניתנה לנתבע ניתנה על ידי ***, ולא יודע האם הנתבע החזיר את ההלוואה ל*** או לא:
"עו"ד קלוגמן: עכשיו אתה מסכים איתי לפי גם מה שאמרת לפני רגע, שההלוואה של 2003 ניתנה לנתבע ע"י ZZZ?
התובע: נכון.
עו"ד קלוגמן: ZZZ גם היה פה ואישר שהוא קיבל חזרה את הכסף מהנתבע, אתה לא מסכים עם זה?
התובע: לא.
עו"ד קלוגמן: איך אתה יודע דרך אגב?
התובע: כי אם היה מקבל ZZZ היה מחזיר לי את הכסף.
עו"ד קלוגמן: רגע אז אתה לא יודע אם הנתבע החזיר לו או לא.
התובע: מה?
עו"ד קלוגמן: ZZZ עמד פה וטען שהוא קיבל משלם את כל ה-30,000 זה היה פה בדיון, אני חושב שגם שמעת ואתה בא ואומר לא יכול להיות כי אז הוא מחזיר לי?
התובע: כן.
עו"ד קלוגמן: איך אתה יודע שזה לא יכול להיות? לפי מה אתה יודע את זה?
התובע: כי ZZZ איש שישר, ZZZ אם היה מקבל כסף ממנו היה מחזיר לי.
עו"ד קלוגמן: ז"א שZZZ עמד פה, האיש הישר שאתה אומר ושיקר הוא עמד פה ואמר קיבלתי חזרה את כל ה-30,000 אז הוא שקרן, הוא שיקר לא שקרן.
התובע: אני לא יודע, לא יודע מה לא יודע אולי הוא טעה אולי שכח לא יודע אין לי מושג, אני לא אשר או-קיי?
(ראו: פרוט' מיום 11.12.2022, עמ' 84, שורות 35-26, עמ' 85, שורות 9-1).
לאחר מכן, אמר שוב התובע בחקירה נגדית כי *** הוא זה שהלווה לנתבע את ההלוואה:
"עו"ד קלוגמן: תגיד לי בסעיף 15 לתצהירך, יש איזשהו בלבול מי הלווה לנתבעאת ההלוואה של ה-30,000 אז אנחנו סיכמנו ZZZ הלווה אותה נכון?
התובע: כן.
עו"ד קלוגמן: נהדר כי אתה לא היית סגור על זה בין כתב התביעה לתצהיר אבל אנחנו היום סגורים.."
(ראו: פרוט' מיום 11.12.2022, עמ' 92, שורות 33-29).
התובע נשאל באופן תיאורטי, אם הנתבע אכן החזיר ל*** את הכסף, האם לא יהיו לתובע טענות בעניין זה כלפי הנתבעים:
"עו"ד קלוגמן: אז אם זה נכון, תיאורטית אם באמת הנתבע החזיר לו את ה-30,000 זה נכון, אז אין לך טענות בעניין הזה נתבעים?
התובע: על מה?
עו"ד קלוגמן: על ה-30,000 אם זה נכון והוא באמת החזיר.
התובע: אם הוא החזיר לו את הכסף אין לי טענות לZZZ.
עו"ד קלוגמן: וגם לא לנתבעת על ה-30,000.
התובע: אם הוא החזיר, כן זה פייר מה שפייר פייר".
(ראו: פרוט' מיום 11.12.2022, עמ' 86, שורות 30-24).
בחקירתה הנגדית של הנתבעת, היא טענה כי יש ברשותה אסמכתאות המעידות על כך שהחזירו את ההלוואה לZZZ. אלו הם דבריה:
"יש או-קיי, אז אני שוב אומרת יש אסמכתאות ואני אומרת ואני מצטטת את מה שאמרתי בדיון הראשון שלעולם לא האמנתי שאני אגיע אי פעם למעמד ובמקריות מוחלטת במשך 20 שנה כל האסמכתאות ששילמנו ל'ZZZ' לחשבון הבנק שלו שאני אני מופיעה כמבצעת את ההפקדה שמורים אצלי בארון במשך 20 שנה, לא האמנתי לעולם ואני מצטטת את מה שאמרתי בדיון הראשון, אני לא אשכח אותו, שלא האמנתי שאני אגיע למעמד הזה ואני אצטרך להשתמש באסמכתאות האלה. אני לא התכוונתי לשמור אותם במקריות מוחלטת שמרתי אותם ויש לי את כל האסמכתאות בנוסף".
(ראו: פרוט' מיום 1.1.2023, עמ' 84, שורות 36-28).
אולם, באותה החקירה נשאלה הנתבעת מדוע על אף שאמרה בסעיף לעיל כי שמרה את כל האסמכתאות בגין ההלוואה, צירפו הנתבעים רק אסמכתאות על סך של 5,000 ₪. זו טענה כי בנוסף להפקדות העבירה לאשר כסף במזומן:
"עו"ד רוזנברג: במקריות רק במקריות בטח עכשיו תגידי לי עוד שאלה אחת נוספת, למה צירפתם רק אסמכתאות על 5,000 שקל שאת מעידה עכשיו בשבועה שיש לך את כל האסמכתאות.
הנתבעת: חייבות להיות כל האסמכתאות ששמרתי יש את כל האסמכתאות אנחנו העברנו,
[..]
עו"ד רוזנברג: תעייני רגע נתתי לך,
הנתבעת: כן אני מסתכלת,
עו"ד רוזנברג: עזבי רגע את הנאומים תהיי פרקטית, את רוצה תני לי את כל הציונים שאת רק רוצה, אני אומר לך אני אומר לך שבתצהיר העדות הראשית שלך אחרי שהגשת כתב הגנה, היית יכולה להציג עוד אסמכתאות שבמקרה שמרת אותם אחרי 20 שנה.
[..]
הנתבעת: מה שיש כאן זה רק חלק ממה שאני הפקדתי וביצעתי ל'ZZZ.
עו"ד רוזנברג: הבנתי.
הנתבעת: בנוסף הוא קיבל ממני בנוסף תשלומים במזומן בבקשה, הוא קיבל תשלומים במזומן בנוסף והוא העיד על-כך, אם הוא עמד כאן ואמר שהוא קיבל את כל ה-30,000 שקלים אין שום סיבה שאני יכולה להסתיר דבר כזה או לשקר בדבר כזה,
עו"ד רוזנברג: הבנתי.
הנתבעת: בנוסף לאסמכתאות הוא קיבל ממני כל חודש בחודשו מזומנים בנוסף לאסמכתאות בנוסף לזה".
(ראו: פרוט' מיום 1.1.2023, עמ' 88, שורות 36-21, עמ' 89, שורות 8-1).
ZZZ נשאל בחקירה הראשית אודות ההלוואה שהלווה לנתבע. *** טען כי הלווה 30,000 ₪ לנתבע, וטען כי התובע סייע ב-10,000 ₪:
"עו"ד רוזנברג: זה נכון שאתה נתת על פי ההסכם הזה 30 אלף שקל לנתבע, אמת?
ZZZ: חיובי.
עו"ד רוזנברג:חיובי. וזה נכון שמתוך הסכום הזה 20 אלף שקל היו שלך ו10,000 שקל היו של התובעים, אמת?
ZZZ: לא, אני אתקן אותך.
עו"ד רוזנברג: אוקיי.
ZZZ: הנתבע החזיר 10 אלף שקל בהתחלה, נשארו 20 אלף שקל. אני באתי לתובע ואמרתי לו "תשמע, אנחנו בצרות בקטע הזה" אז הוא נתן לי, אמר לי "אני התחייבתי לעזור לך" ונתן לי 10 אלף שקל. בקטע הזה. ולאחר כמה שנים הנתבע התחיל להחזיר את ההלוואה שלו, 500 שקל לחודש.
עו"ד רוזנברג: הבנתי.
ZZZ: ואני העברתי חלק מזה לאחותי, לתובעת.
עו"ד רוזנברג: הבנתי.
ZZZ: וזה כל הסיפור.
(ראו: פרוט' מיום 04.12.2022, עמ' 22, שורות 19-6).
ZZZ טען כי הלווה לנתבע הלוואה בסך 30,000 ₪, ואילו הנתבע החזיר לו תחילה 10,000 ₪ ולאחר מכן החזיר 500 ₪ מדי חודש. הוא הדגיש כי הנתבעים החזירו לו את כל ההלוואה:
"עו"ד רוזנברג: מתי הנתבע שילם לך את, כמה כסף הלווית לנתבע?
ZZZ: 30.
עו"ד רוזנברג: 30. מתי הוא החזיר לך את ה30?
ZZZ: מתי הוא החזיר? הוא החזיר 10,000 שקל בהתחלה ואחר כך, אחרי כמה שנים בתשלומים של 500.
עו"ד רוזנברג: והוא סיים את ה30?
ZZZ: כן".
(פרוט' מיום 04.12.2022, עמ' 25, שורות 15-4).
באשר לאופן החזרה ההלוואה, טען ZZZ בחקירתו הראשית כי הנתבע החזיר לו את מלוא ההלוואה במזומן:
"עו"ד רוזנברג: איך הוא החזיר לך את ה30 אלף? במזומן, בצ'קים?
ZZZ: 10,000 שקל,
עו"ד רוזנברג: במזומן?
ZZZ: במזומן ואחר כך הוא החזיר 500 שקל במזומן, במזומן לכל חודש.
עו"ד רוזנברג: כל חודש?
ZZZ: חודש זה היה? אני לא זוכר.
(ראו: פרוט' מיום 4.12.2022, עמ' 25, שורות 36-35, עמ' 26, שורות 4-1).
בחקירתו הנגדית של ZZZ השיב שוב כי הנתבע פרע את ההלוואה במלואה:
"עו"ד קלוגמן: טוב ZZZ, כבר צהריים טובים. אני רק רוצה לוודא שהבנו נכון. הנתבע את ההלוואה של ה30 אלף שקל שנתת לו פרע במלואה?
ZZZ: כן.
עו"ד קלוגמן: יש אסמכתאות על העברות שעשה לך הנתבע של 500 שקלים בחודש משנת 2004. בשנת 2004 הוא (מדברים ביחד),
ZZZ: שוב, תאריכים אני לא יודע, אבל הוא החזיר,
עו"ד קלוגמן: (מדברים ביחד),
ZZZ: הוא החזיר כל חודש 500 שקל."
(ראו: פרוט' מיום 04.12.2022, עמ' 36, שורות 36-31, עמ' 37, שורות 2-1).
אשר על כן שוכנעתי בעיקר מחקירתו של *** ששני הצדדים ציינו כי הם נותנים בו אמון כי ההלוואה הושבה לZZZ. ZZZ מופיע גם הוא במסמך ההלוואה השנייה. יתרה מכך, אם גרסתו של ZZZ על תשלום 25,000 ₪ מתוך 30,000 התקבלה, מדוע לא לקבל את גרסתו על כלל הסכום ? לתובעים לא היה נימוק משכנע לכך. יתרה מכך, הם קיבלו את עיקר הגרסה כי מתוך 30,000 ₪ נותרה יתרה רק של 5,000 ₪ אולם לא הצליחו לשכנע לאור עדותו של ZZZ מדוע לא הושב גם סכום זה. זאת כאר לZZZ אין אינטרס בהליך זה. ניכר כי המעמד לא נוח לו והוא ממש אינו חפץ להיות בין שני אחיו. עדותו הייתה מהימנה ואני מקבלת אותה במלואה.
אשר על כן בכל הנוגע לרכיב ההלוואה השנייה – התביעה נדחית.
סיכום
אשר על כן ולאור כל הנימוקים לעיל אני מורה כדלקמן:
התביעה מטעמה של התובעת – נדחית.
התביעה כנגד הנתבעת – נדחית.
רכיב התביעה לגבי ההלוואה הראשונה – התביעה מתקבלת לגבי רכיב זה. הנתבע חייב לתובע סך של 141,000 ₪, אשר ישולמו עם ריבית והצמדה החל מיום 13.3.2021 ועד למועד הפירעון המלא של ההלוואה.
רכיב התביעה לגבי ההלוואה השניה – נדחה.
הוצאות ההליך – לאחר בחינת היקפו של ההליך, מישכו, מספר הדיונים וההחלטות שניתנו בו, תשלומים עבור חוו"ד המומחית, תוצאתו של ההליך אל מול הנתבע בו, הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 23,400 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תסגור את תמ"ש 1162-08-21.
ניתן היום, י"ט אב תשפ"ג, 06 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא כל פרטים מזהים בהחלטה מיום 11.12.23.
