בפני כב' השופט חננאל שרעבי
המבקשי. מ.
ע"י ב"כ עו"ד ליאור קיבריק
נגד
המשיבא. מ. ח. מ
ע"י ב"כ עו"ד מאיה הר ציון
פסק דין
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) בתיק תמ"ש 13810-10-23 מיום 2.4.24 (להלן: "התיק קמא" ו- "ההחלטה קמא", בהתאמה) במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לצירוף צד נדרש לכאורה בהליך קמא, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע וההחלטה קמא
2. המשיב, התובע בתיק קמא, מצוי בהליכי גירושין מגב' ט. מ (להלן: "ט'"). ט' היא אחותו של המבקש (הנתבע בתיק קמא). במסגרת הליכי הגירושין בין המשיב לט', הוגשו מספר תובענות בבית משפט קמא.
3. בין הצדדים קמה מחלוקת באשר לעובדות התיק קמא.
כנטען בבקשת רשות הערעור דנן, בשנים 2019-2021 העבירה ט' לאחיה המבקש, סך של 231,000 ₪, בתשלומים עתיים מדי חודש (להלן: "ההלוואה"). תנאי ההלוואה ופרטיה סוכמו בין המבקש לט', ללא מעורבות המשיב.
4. עוד נטען בכתב רשות הערעור, כי לאחר פרוץ הסכסוך בין ט' למשיב, הגיש המשיב ביום 8.10.2023 את התובענה קמא נגד המבקש (בלבד), להשבה כספית של ההלוואה בסכום קצוב בסך 231,000 ₪. בנסיבות אלה, פנה המבקש לט' אחותו בכתב, לדעת האם דורשת קיום חלק מהחוב, ונענה כי יש לפרוע מחצית מיתרת החוב מולה, וכי אין להעביר למשיב כספים השייכים לה.
5. עוד נטען, שבכתב התביעה קמא ביקש המשיב כי אגב התביעה להשבת ההלוואה, יקבע בית משפט קמא כי הכספים שהעבירה ט' למבקש, הם כספים נפרדים של המשיב, בהתאם להסכם ממון שחתם מול ט'.
6. ביום 8.2.2024 הגיש המבקש כאן, בקשה בתיק קמא לצירוף ט' כצד לתובענה קמא, כתובעת או כנתבעת. בבקשתו נימק המבקש, כי ט' היא צד נדרש אשר בלעדיו לא ניתן יהיה לברר התובענה קמא; הן ט' והן המשיב דורשים מהמבקש, כל אחד בנפרד, כי ההלוואה תושב לידיו, והמבקש נקלע לסכסוך הגירושין בין ט' למשיב.
עוד פירט המבקש בבקשתו קמא, כי זכויותיה של ט' עלולות להיפגע מהכרעה בתובענה דנן מבלי שקולה יישמע, וכן כי המבקש עלול להיתבע שוב, בגין אותה הלוואה, על ידי ט'; המבקש מבכר להימנע מניהול תובענות כפולות, היעדר יעילות והכרעות סותרות.
7. בתגובתו לבקשה האמורה מיום 14.3.2024, התנגד המשיב לצירופה של ט' לתובענה קמא. המשיב טען כי אין כל צורך בט' לבירור התובענה קמא, וכי זכויותיה לא ייפגעו. לטענת המשיב, צירופה של ט' לתיק קמא "טרם הבשיל", מאחר שהמשיב וט' מנהלים הליך רכושי בפני בית משפט קמא, בין היתר לבירור תוקפו של הסכם הממון ביניהם והפרדה רכושית נטענת. אלא שבירור היקף רכושם המשותף של המשיב וט', אל מול רכושם הנפרד מכח הסכם הממון, טרם החל להתברר.
עוד לטענת המשיב, ההלוואה למבקש נעשתה מכספיו הפרטיים של המשיב, ולט' אין יד ורגל בהם. לטענת המשיב, ט' ואחיה המבקש עושים יד אחת נגדו, על מנת לנשלו מכספו אגב הליך הגירושין.
8. בתשובתו מיום 31.3.2024, טען המבקש כי יש לבקש את עמדתה של ט' לבקשה. עוד טען, כי המשיב נמנע מלהסביר כיצד ניתן לדון בתביעה קמא ללא צירוף ט', בשים לב לגרסתה כפי שהובאה בכתב, במענה לפניית המבקש. תהה המבקש, כיצד ניתן יהיה לקבוע את סיווגה של ההלוואה, כבקשת המשיב (כספים נפרדים או משותפים), ללא קבלת עמדת ט' בעניין, על ידי צירופה להליך.
9. ביום 2.4.24 ניתנה ההחלטה קמא, כדלקמן:
"מהטעמים שבתשובה, הבקשה נדחית".
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
10. להלן תמצית טענות המבקש:
א. דין בקשת רשות הערעור להתקבל משני טעמים. האחד, כי בית משפט קמא לא נימק ולא הסביר את דחיית הבקשה, כנדרש בפסיקה; השני, אי צירוף ט' לתובענה קמא עלול לפגוע בזכויותיה מחד גיסא, ועלול לחשוף את המבקש לתביעה מצידה בעתיד, מאידך גיסא.
ב. אין לקבל מצב, בו המשיב מבקש לנהל תביעה ביחס לזכויותיה הנטענות של ט', מבלי שט' תהיה צד לאותה תביעה. בהתאם לפסיקה (שצורפה), אין בידי המשיב כל אפשרות לדרוש מהמבקש תשלום חוב במלואו, שעה שקיימת מחלוקת בינו לבין ט' ביחס לחוב; אין המבקש רשאי להשיב לו ההלוואה, מקום בו ט' (כנושה נוסף) דורשת מהמבקש להשיב לה אותה הלוואה.
ג. בקשת הצירוף קמא נטענה כטענה מקדמית בכתב ההגנה. הבקשה קמא הוגשה במסגרת סד הזמנים הקבוע בתקנה 49 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
עוד בפן המשפטי, צירוף ט' לתובענה קמא מתבקש מכח סעיף 6(ו) לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), שעה שט' נדרשת לצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך.
כן קובעת תקנה 26(א) לתקנות, כי מותר לצרף לתובענה כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות התובענה, ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין – כבענייננו.
ד. ט' והמשיב הם למעשה שני נושים שונים, שכל אחד מהם דורש מהמבקש החזר ההלוואה כלפיו. אי צירוף מי מהנושים, עלול לקפח את הנושה האחר, ולחשוף את המבקש לתביעה מצד הנושה ש"קופח".
ה. תביעת המשיב קמא היא ניסיון לכאורה להבריח נכסים מט', אגב הליך הגירושין ביניהם, מקום בו המשיב תובע כספים שהוא יודע שאשתו (ט') טוענת לחלק בהם, ומבקש לנהל את ההליך מאחורי גבה.
תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור
11. ביקשתי, וקיבלתי את תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור. להלן תמצית טענותיו:
א. לא נפל כל פגם בהחלטה קמא, הגם שלא נומקה. ההחלטה קמא במהותה צודקת ונכונה, משעסקינן בהחלטה דיונית מובהקת שניתנה בהליך קמא. ידוע כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטה דיונית תיעשה במשורה ורק במקרים חריגים, אשר המקרה דנן לא נכלל בגדרם. בית משפט קמא עיין בעמדות הצדדים וביכר את נימוקי המשיב בתגובתו, והם מהווים את נימוקי ההחלטה קמא.
ב. בשנת 2019, פנתה ט' אל המשיב בשם אחיה, המבקש, ושכנעה את המשיב להלוות למבקש כספים בסך של 231,000 ₪. כספים אלו שייכים למשיב ומוחרגים במסגרת הסכם הממון עליו חתמו ט' והמשיב.
ג. לא מדובר במקרה של ריבוי נושים; המשיב הגיש תביעה לגביית חובו מהמבקש, בעוד שט' לא הגישה כל תביעה מטעמה נגד המבקש, ולא הוכיחה כי פעלה באופן אקטיבי לשם גביית חובו הלכאורי של המבקש. צירופה של ט' לא נדרש לשם בירור הסוגיה האם ניתנה הלוואה ומהו הסכום הנדרש להשבה.
ד. אין בחוק כל סעיף המחייב את בית משפט קמא לבקש ו/או לקבל את עמדת הצד השלישי שצירופו מתבקש לתובענה. סעיף 6(ו) לחוק לא מחייב את בית המשפט לקבל תגובת הצד השלישי, ואף אין קביעה כזו בתקנות.
ה. משמעות התערבות בהחלטה קמא היא עיכוב בירור ההליך קמא וסרבולו, נוכח הצורך בתיקון כתבי בית הדין. מנגד, לט' לא ייגרם נזק באי צירופה להליך, שעה שלמשיב ולט' רכוש משותף שטרם אוזן. לט' יש מהיכן להיפרע אף במקרה בו יורה בית משפט קמא על השבת כל הסכום לידי המשיב.
ו. מדובר בנסיון נואל וחסר תום לב של ט' ושל המבקש לצמצם את היקף חוב ההלוואה כלפי המשיב, באמצעות טענה כי מחצית החוב שייכת לט', ומבלי שהוגש הליך מתאים מטעם ט' לבירור טענתה. לא ניתן לכפות על המשיב, הוא התובע קמא, לצרף צדדים לתביעתו.
דיון והכרעה
12. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולקבל הערעור מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.
להלן אנמק את החלטתי.
13. ההחלטה קמא ניתנה בלאקוניות וללא נימוק כלל, חרף כתבי הבקשה והתגובה המפורטים בבקשה קמא.
ידועה הפסיקה הקובעת, כי חובת ההנמקה חלה על הערכאה הדיונית, על מנת לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטתה, ועל מנת לאפשר לערכאת הערעור להעביר את שבט ביקורתו.
היקפה של חובת ההנמקה משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבת ולמהות ההחלטה, ולערכאה הדיונית מסור שיקול הדעת באשר לאופן מימוש חובת ההנמקה והיקפה, אך החובה לנמק חלה תמיד.
ראו למשל:
רמ"ש (חי') 39969-05-21 י. א נ' ר. א (10.6.2021);
רמ"ש (חי') 60908-01-19 פלוני נ' אלמונית (7.2.2019);
רמ"ש (חי') 46063-07-18 פלונית נ' פלוני (6.8.2018).
14. משלא נימקה השופטת קמא את החלטתה קמא, מצדיק הדבר את התערבות ערכאת הערעור.
לא זו אף זו – אף לגופן של הטענות בערעור, סבורני כי יש לקבל את הערעור ולהורות על צירוף ט' כנתבעת נוספת בתובענה קמא.
15. סעיף 6(ו) לחוק מורה אותנו כי "בית משפט לעניני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא".
נוסף על כך, בתקנה 26(א) לתקנות נקבע כי "מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע, כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין".
סבורני כי השאלה העובדתית שהתעוררה בתובענה קמא, מערבת אף את ט'. לכן לצורך בירור שאלה זו עד תום, בצורה יעילה ושלמה, יש לצרפה כצד לתובענה קמא.
במה דברים אמורים? לגרסת המבקש (כפי שפורט בסעיף 4 לעיל), לאחר שהגיש המשיב את כתב התביעה קמא נגד המבקש, פנה המבקש לט' אחותו בכתב, לדעת האם דורשת קיום חלק מהחוב. הוא נענה כי יש לפרוע מחצית מיתרת החוב מול ט', וכי אין להעביר למשיב כספים השייכים לה.
לטעמי, לא ניתן להתעלם מעמדתה זו של ט', שהובאה בכתב. הגם שט' בחרה לא לפתוח (בשלב זה) הליך משפטי נגד המבקש, סבורני כי טוב ויעיל יהיה, עבור כל הצדדים, לו תצורף ט' לתובענה קמא, במסגרתה ייבחנו טענות כל הצדדים ותינתן הכרעה אחת בנוגע לכספי ההלוואה.
16. באשר לטענות המשיב כי בכך ייגרם עיכוב בבירור התובענה ו/או כי צירופה של ט' נועד להקטין את סכום החוב נאמר כך:
עיון בתיק קמא מלמד כי ההליך נמצא בראשיתו (טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית), כך שהעכוב לא יהיה משמעותי; ובכל מקרה עדיף שהסכסוך נשוא ההלוואה יתקיים בין כל בעלי הדין הנדרשים, ובכך לחסוך אפשרות להליכים משפטיים עתידיים מיותרים בנוגע לאותה הלוואה;
הטענה כי צירופה של ט' נועד להקטין את סכום חוב ההלוואה כלפי המשיב דינה להתברר לגופא לאחר צירופה של ט' לתובענה, והיא עצמה מלמדת לכאורה מדוע ט' צריכה להיות בעלת דין בתובענה קמא.
17. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי לקבל את הערעור ולהורות על צירופה של ט' כנתבעת בתיק קמא.
המשך ניהולה הדיוני של התובענה ומועדיה לאור צירופה של ט' כנתבעת נוספת יינתנו על ידי בית משפט קמא בהתאם לשיקול דעתו, מיד לאחר שיעיין בפסק דין זה.
במסגרת זאת, בית משפט קמא יקבע אם יש צורך בכתב תביעה מתוקן אם לאו ו/או ייתן כל החלטה דיונית נדרשת אחרת.
18. המשיב יישא בהוצאות המבקש בגין ערעור זה, בסך כולל של 3,000 ₪. סך זה ישולם למבקש תוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.
עירבון שהופקד בתיק זה יוחזר לידי מפקידו, באמצעות בא כוחו.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ד, 02 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
