לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ו. פלאוט, אב"ד
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופטת י. מושקוביץ
מערערת
ש. א. י.
נגד
משיב
נ. י.
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' מ. אליהו) מיום 2.7.23 במסגרתו קבע בית המשפט אחריות הורית משותפת לצדדים על בנם הקטין, וכן את זמני השהות של הקטין עמם (תלה"מ 51278-11-20 להלן – התביעה לאחריות הורית) וכן את שיעור חיובה והשתתפותה של המערערת במזונותיו בשיעור של 450 ₪ החל מהגיעו לגיל 6, ובמחצית מהוצאות החינוך והבריאות שלו. כמו כן הוסיף וקבע כי המערערת היא זו שתהא אחראית להסעת הקטין במסגרת זמני השהות שנקבעו (תלה"מ 71245-11-20 להלן – התביעה למזונות).
ערעורה של המערערת נוגע לסעדים הכספיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא במסגרת תביעת המזונות.
הנדרש לנדון
הצדדים נישאו זל"ז ביום 29.9.14 ומנישואיהם נולד הקטין א., יליד 5.3.19, כבן 5 כיום (להלן – הקטין). המשיב עובד כטכנאי מולטי מדיה ואילו המערערת עבדה באופן מוגבל וחלקי במספר עבודות זמניות ונשענה בעיקר על קצבת נכות אותה היא מקבלת בהיותה מושתלת כליה ובעלת נכות בשיעור של 100%. אף מצבה הנפשי של המערערת אינו טוב, כעולה מתסקירי רשויות הרווחה בעניינה, כפי שיפורט בהמשך הדברים.
אחר לידת הקטין, ובשל מצבה הנפשי המתדרדר של המערערת, החריף המתח בין הצדדים והוגשו על ידם תביעות שונות בבית המשפט לענייני משפחה, ובכללן בעניין הקטין ומזונותיו.
ביום 16.11.20 ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להמלצות התסקיר שהוגש מטעם האגף לשירותים חברתיים בעיריית הרצליה בתיק י"ס 50518-09-20, לפיה החזקת הקטין תהא בידי המשיב וזמני השהות בין הקטין למערערת יתקיימו בשבוע הראשון בימים שני וחמישי החל מתום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר; בשבוע השני בימי שני כולל לינה, ומדי סופשבוע שני החל מיום שישי ועד לשעה לאחר צאת השבת. מילים אחרות, נקבע כי הקטין ישהה עם המערערת 4 ימים מתוך 14 יום.
עוד נקבע, כי בחודש יולי זמני השהות יתקיימו כבשגרה, ובחודש אוגוסט תתבצע חלוקה של שבוע-שבוע, וכן נקבעה חלוקת זמני השהות בחגים.
נציין כבר עתה, כי המלצות אלו אושרו בסופו של יום אף בפסק דינו הסופי של בית משפט קמא ואין הערעור עליהם.
הרקע להעברת החזקת הקטין לידי המשיב נוגע להתדרדרות במצבה הנפשי של המערערת, וחוסר יכולתה באותה העת להעניק לקטין את שדרוש לו מבחינה התפתחותית ורגשית (ראו בעניין זה תסקיר מיום 5.11.20 שהוגש במסגרת
תיק י"ס 50518-09-20).
המערערת מתגוררת אצל הוריה במושב בדרום ושם אף לן הקטין בעת שהותו עמה, ואילו המשיב מתגורר אצל הוריו במרכז, זאת על אף שבין לבין הוא רכש, במסגרת ההליך הרכושי שנוהל בין הצדדים, את זכויות המערערת בדירת המגורים שלהם אף היא באזור המרכז. הדירה שנרכשה מושכרת על ידו לצד ג'.
ביום 9.1.21 ניתנה החלטת בית משפט קמא, במסגרתה חויבה המערערת לשאת במחצית מתשלומי הגן עבור הקטין, וכן נקבע, כי קצבת הילדים תשולם לידי המשיב.
ביום 4.4.21 ניתנה החלטה נוספת במסגרתה חויבה המערערת לשאת במזונותיו הזמניים של הקטין בשיעור של 500 ₪ לחודש בנוסף לחיובה במחצית מהוצאות החינוך בהתאם להחלטה מיום 9.1.21.
הנתבעת ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי אשר מצא לבטל את חיובה של המערערת במזונות זמניים, ואולם דחה את בקשת המערערת לשנות את נטל הסעות הקטין מבית הוריה לבית המשיב במסגרת זמני השהות הזמניים שנקבעו (רמ"ש 51816-12-21, החלטה מיום 17.2.22).
פסק דינו של בית משפט קמא
בכל הקשור לסוגיית האחריות ההורית וזמני השהות (תלה"מ 51278-11-20), נקבע כי האחריות ההורית על הקטין תהא משותפת לצדדים. בצד זה נקבע כי עיקר נטל גידולו של הקטין מוטל על המשיב, זאת אחר שנמצא שמצבה הרפואי והנפשי של המערערת אינו מאפשר כי עיקר הנטל יוטל עליה. עניין זה מתבטא, בין השאר, בכך שמתוך 14 יום שוהה הקטין עם המשיב משך 10 ימים ועם המערערת 4 ימים.
קביעתו זו של בית המשפט נשענה על תסקירים רבים של רשויות הרווחה והגורמים המקצועיים המטפלים במשפחה. על דרך הקיצור נאמר, כי בית משפט קמא נתן דעתו לכך שכשלושה חודשים לאחר לידת הקטין, חלה התדרדרות משמעותית בהתנהגותה של המערערת ובמצבה הנפשי והתרחשו אירועים מדאיגים אשר היוו סכנה אמתית לקטין, כדוגמת התפרצויות זעם מצדה. לא זו בלבד, היא נהגה להתעורר מספר פעמים בלילה לבדוק את הדופק של הקטין שהיה מתעורר בבהלה, מפוחד ובצרחות ממש. בנוסף, בשל אפיזודות כאוטיות וקיצוניות של התנהגות בלתי נורמטיבית ובלתי רציונלית מצד המערערת, התערבה מחלקת הרווחה בעיריית ראש העין והחתימה את הוריה של המערערת על טופס במסגרתו התחייבו להשגיח עליה כאשר היא שוהה במחיצת הקטין ולא לתת לה להישאר עמו לבד עד שתקבל אישור מפסיכיאטר המאפשר לה לעשות כן. אישור כאמור לא התקבל עד למתן פסק דינו של בית משפט קמא. נציין בתמצית, כי לנגד עיני בית המשפט עמדו, בין השאר – תסקיר רשויות הרווחה מיום 4.11.20, בו הומלץ על החזקת הקטין בידי המשיב ובחינת זמני השהות בין הקטין למערערת בהתאם למצבה, תסקיר מיום 31.12.20 בו תוארה סערת הרגשות אליה נקלעה המערערת אחר שהועבר הקטין להחזקת המערער, דיווח מרכז הקשר מיום 31.12.21 ולפיו למעשה הסבתא, אמה של המערערת, נוטלת את עיקר הטיפול וההדרכה למערערת בכל הקשור לטיפול בקטין ובדומה דיווח מיום 9.3.21, תסקיר מיום 10.6.21- המתאר מידע מהגן בו שוהה הקטין ולפיו נצפה כי אינו מתקשר עם ילדים, אינו מדבר, אינו יוזם, פסיבי ואף לא ידע להשתמש בכלים בסיסיים כדוגמת כפית לאכילה וכי מאז שהמשיב נכנס לתמונה החל הקטין להתקדם. דווח כי הוא "מסור מגויס לקדם את בנו, משתף פעולה בכל בקשור לבנו מעבר למצופה ובזכותו א. התקדם יפה". כמו כן הופנה הקטין לשירות הפסיכולוגי חינוכי בשל קשיים התפתחותיים, תקשורתיים ורגשיים. לקטין היה אוצר מילים דל, נטייה למעט בדיבור ולא הצליח להיות באינטראקציה ממושכת ועוד תיעוד רב המפורט בפסק הדין גופו.
בהתייחס לתסקירים והדיווחים מהגורמים המטפלים, התרשם בית משפט קמא כי אף ששני ההורים אוהבים ורוצים בטובת בנם, מצבה הנפשי של המערערת ומסוגלותה הורית, אינם מאפשרים, בשלב זה, את קביעת ביתו העיקרי של הקטין אצלה. כך נקבע כי אף שניכר שהמערערת אוהבת ומתגעגעת לבנה, היא פאסיבית בהתנהלותה, מתקשה לטפל בקטין, תלותית בהוריה, זקוקה לתיווך מול בנה ונראה כי היא אף מסרבת להכיר בקשיים ההתפתחותיים של הקטין באופן העלול לפגוע בהתפתחותו התקינה. המערערת מוכרת למערכת הפסיכיאטרית, נוטלת כיום טיפול תרופתי (בהתאם לטענתה), מצבה הנפשי והתפקודי אמנם השתפר אך בית המשפט התרשם כי היא והוריה אינם מוכנים להכיר במצבה, וטוענים כי מדובר באפיזודה חולפת דבר שאינו עולה מן הנסיבות ועמדת הגורמים המטפלים. כך התרשם בית המשפט כי המערערת עוצמת עיניה, בין אם במודע ובין אם על רקע מצבה הבריאותי, לקשיים עמם מתמודד הקטין ולא משתפת פעולה כנדרש, באופן שאינו הולם את טובת הקטין ורווחתו, וכי מאז שעבר הקטין להתגורר עם אביו, מצבו השתפר באופן משמעותי. נמצא כי המשיב מטפל בקטין במסירות רבה, קשוב לצרכיו הפיזיים והרגשיים ונוסך בקטין תחושת בטחון ויציבות בעוד המערערת מתעלמת מקשייו האובייקטיבים של הקטין (שכן תלויות ועומדות המלצות גורמים טיפוליים בנדון), נסמכת באופן משמעותי על הוריה לטיפול בקטין בכלל צרכיו והתנהגויותיו.
מתוך שכך, קבע בית משפט קמא כי אף שהאחריות ההורית על הקטין תהא משותפת, הרי שעיקר זמן השהות שלו יהא עם המשיב כפי שנקבע בתסקיר רשויות הרווחה. בית המשפט ציין כי "החזקת הקטין נקבעת אצל אביו", אף כי אמירה זו סתומה בעיקרה, בהתייחס לכך שהאחריות ההורית משותפת ונקבעו לצדדים זמני שהות עם הקטין, ונראה כי כוונת הדברים לציין כי עיקר נטל הטיפול בקטין נופל לשכמו של המשיב אשר דואג, בין השאר, לטיפולים הרפואיים והנלווים האחרים הנדרשים לקטין נוכח מצבו וקשייו. בית המשפט הוסיף והעניק סמכויות לרשויות הרווחה להסדיר ולפקח על זמני השהות למשך 12 חודשים מהיום.
בכל הקשור לסוגית מזונות הקטין (תלה"מ 71245-11-20) – קבע בית המשפט את העובדות הבאות אחר שנתן דעתו לראיות שהונחו לפניו –
המשיב בן 38, עובד כטכנאי מולטימדיה וסאונד, ויש להעמיד את השתכרותו או כושר השתכרותו בשיעור של 7,500 ₪. כמו כן המשיב רכש את חלקה של המערערת בדירת המגורים כנגד תשלום סך של 562,882 ₪ (נקבע כי הדבר נעשה בסיוע כספי שקיבל מאחיו). המשיב נדרש לתשלום משכנתא בגין הדירה, אך משכיר אותה כנגד דמי שכירות הדומים לסכום ההחזר החודשי.
המערערת, מאידך, נשענת על קצבת נכות וקצבת תלויים המשולמת לידיה בשל נכותה, אשר במועד מתן פסק הדין עמדו על כ 4,500 ₪. בעבר עבדה במשרה חלקי והשתכרה כ 3,500 ₪ ואולם לא הובהר האם היא עובדת כיום. בהתחשב בקצבאות המשולמות לה וכושר השתכרותה הנחזה, העמיד בית המשפט את כושר השתכרותה הכולל בשיעור של 6,000 ₪.
בכל הקשור לתמורה שהתקבלה לידיה בגין חלקה בדירת המגורים וכן 70,000 ₪ ששולמו לה בגין כתובתה, נתן בית המשפט דעתו לטענתה לפיה חלק נכבד מהסך הנזכר שימש לה להחזר הלוואות, טיפול פסיכיאטרי לו היא נדרשה, ולעלויות נסיעות הקטין שהושתו כולן לשכמה.
עוד נקבע כי שני הצדדים אינם נדרשים לעלויות מדור, שכן שניהם מתגוררים אצל הוריהם.
בית המשפט קבע, בהתייחס לרמת החיים הנחזית של הצדדים, את צרכי הקטין בשיעור של 1,800 ₪ לחודש.
בהתייחס להשתכרויות הצדדים ויכולותיהם הכלכליות הנחזות, כמו גם יחס זמני השהות בניהם, קבע בית משפט קמא את שיעור השתתפותה של המערערת במזונות הקטין באופן הבא –
תקופה א – עד הגיעו של הקטין לגיל 6, חיוב המזונות יוטל בכללותו על המשיב, בצד זה המערערת תוסיף ותישא באחריות להסעת הקטין לצורך קיום הסדרי השהות וכן תשתתף במחצית הוצאות הבריאות והחינוך של הקטין עד לסך של 1,500 ₪ לחודש.
תקופה ב – החל מהגיעו של הקטין לגיל 6, תשתתף המערערת במזונות הקטין בשיעור של 450 ₪ לחודש. כמו כן תישא במחצית מהוצאות החינוך והבריאות (לא נקבעה תקרה חודשית).
תקופה ג – מסיום הלימוד שליש משיעור המזונות שנקבע בתקופה ב'.
עוד נקבע כי קצבת הילד המשולמת על ידי המל"ל תעבור לידי המשיב.
בית המשפט לא מצא לעשות צו להוצאות בנסיבות העניין.
תמצית טענות המערערת
ערעורה של המערערת נוגע לשלושה עניינים עיקריים – ביטול חיובה בדמי מזונות בשיעור של 450 ₪ לחודש, חלוקת הוצאות נסיעות הקטין באופן שוויוני בין הצדדים, טענתה להעמדת גבול ההשתתפות בהוצאות חינוך של הקטין בסך של 1,000 ₪ לחודש ולא 1,500 ₪ כפי שקבע בית משפט קמא (ראו סעיפים 35 -36 לכתב הערעור).
בית משפט קמא התעלם לחלוטין ממצבה הרפואי והנפשי הקשה של המערערת, מושתלת כליה בעל נכות של 100%, וממצבה הסוציואקונומי הקשה, וחייב אותה בתשלום מזונות מתוך הקצבה הזעומה אותה היא מקבלת ודרושה לה לצרכיה שלה.
שגה בית משפט קמא בכך שהטיל את מלוא נטל הנסיעות של הקטין על המערערת ולא חילק את הנטל בין הצדדים. מדובר בנסיעות ארוכות מאוד מהדרום למרכז (60 ק"מ לכל צד), אשר המערערת בנכותה אינה יכולה לבצען לבדה והיא נדרשת לסיוע הוריה, אשר גם הם מבוגרים והדבר מקשה עליהם מאוד. קושי בביצוע הנסיעות עלול לפגוע בקשר בין המערערת לקטין. עלות הנסיעות גבוהה. מכיוון שנקבעה אחריות הורית משותפת יש לקבוע כי גם חלוקת הנסיעות תהא שווה.
שגה בית המשפט בכך שהעמיד את כושר ההשתכרות של המערערת מעבר ל 5,000 ₪, גם אותם היא מקבלת כקצבה ולא כשכר, שכן אין המערערת עובדת כלל ואינה יכולה לעבוד. כך שגה בית המשפט בקביעתו כי למערערת נצברו זכויות סוציאליות ופנסיוניות, שכן אין לה כל צבירה של זכויות שכאלו. בדומה, שגה בית משפט קמא בהערכת יחס זמני השהות עם הקטין בין הצדדים, שכן נוכח הנסיעות הארוכות המוטלות עליה, שוהה המערערת עם הקטין רק במסגרת הנסיעות כשמונה שעות נוספות, וכן היא שוהה עמו בחלוקה שוויונית בתקופת החגים והחופשות.
שגה בית המשפט בחייבו את המערערת בהשתתפות בהוצאות בריאות וחינוך עד סך של 1,500 ₪ בחודש, בהתעלמו משיעור הקצבה הזעומה עליה היא נשענת ובהתעלמו מכך שהמשיב בחר את מסגרות החינוך לקטין ונמנע מקבלת הנחות אפשריות בגין שכ"ל.
תמצית טענות המשיב
לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא, שאף הלך כברת דרך ארוכה לקראת המשיבה. המשיבה עובדת, ולו באופן חלקי, מעבר לקצבה אותה היא מקבלת וכן מקבלת עזרה וסיוע משמעותיים מהוריה, כך שיש בידה לתרום מחלקה לצרכי הקטין הנופלים רובם ככולם על המשיב. המשיב הוא זה המטפל בכלל צרכי הקטין ובכלל זה הסעתו לטיפולים רפואיים ואחרים, חוגים וכיוצ"ב, ממילא אין מקום לטענה באשר להעדר שוויון בסוגיית ההסעות, לבד מכך שאין כל ממש בטענת המערערת שהועלתה לראשונה בכתב הערעור לפיה היא אינה נוהגת באופן עצמאי.
מצבה הכלכלי של המערערת אינו כפי שמוצג על ידה, הוכח מתוך התיעוד שהוצג לבית המשפט כי המערערת העבירה לחסכון סך של 300,000 ₪ מתוך תמורת מחצית חלקה בדירת המגורים אשר הועברה לידיה, זאת לבד מכך שהיא נשענת על עזרת הוריה ואינה נדרשת להוצאות מדור.
אין זה נכון כי המשיב אינו פועל לקבלת הנחות בעלויות שכ"ל והדבר אף הוכח על ידו בבית משפט קמא (נספח י"ב לכתב התשובה).
אין ממש בטענות המערערת בכל הקשור להשתתפות המשיב בהסעות הקטין. כאמור, המשיב דואג לעיקר צרכי הקטין ונדרש להסיעו לצרכיו הרבים הרפואיים והאחרים ללא סיוע המערערת. אכן נכון וראוי הוא כי נוכח העובדה שעיקר הנטל ביחס לקטין מוטל ביומיום לשכמו של המשיב כי הדברים יאוזנו בחיובה של המערערת לשאת בנטל ההסעות.
****
אחר שעיינו בטענות הצדדים מצאנו כי יש לקבל את הערעור בחלקו כפי שיובהר להלן.
נקדים ונאמר כי לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא באשר לשיעור צרכי הקטין, שיעור השתכרות/כושר השתכרות הצדדים כמו גם קביעתו ביחס לזמני שהות קטין עם כל אחד מהם.
יחד עם זאת מצאנו כי לא ניתן להתעלם מנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, וכי יש בהן להצדיק הקלה מסוימת בחיוביה של המערערת.
עסקינן באֵם אשר מצבה הרפואי והנפשי אינו פשוט כלל ועיקר, ומתוך שכך אף עיקר נטל הטיפול בקטין ובצרכיו הושת על האב, אשר על פי דיווחי ותסקירי רשויות הרווחה עושה תפקידו לעילא ולעילא, ודומה כי על כך אין מחלוקת. ואולם, למצבה הגופני והנפשי של המערערת השלכות הן על כושר השתכרותה והן על שיעור השתכרותה הפנויה, שהוא הרכיב החשוב לצורך בחינת שיעור השתתפותה בצרכי הקטין. נקבע על ידי בית משפט קמא, כי עיקר הכנסתה של המערערת היא קצבת הנכות אותה היא מקבלת העולה לשיעור של כ – 5,000 ₪, כאשר רכיב זה כולל בתוכו אף את קצבת התלויים שעמדה אותה עת בשיעור של כ – 1,000 ₪ (נספח 11 לתצהיר המשיב בבית משפט קמא). בנסיבות שכאלו יש לראות בסך 4,000 ₪ מהקצבה שעניינם בקצבת נכות (המערערת, כאמור, מושתלת כליה ובעלת נכות מלאה) סכום הנדרש במלואו לצרכיה ולענייניה של המשיבה עצמה, והרי לא לחינם נקראת קצבה זו גמלת נכות אשר תכליתה לשמש לצרכיו של הנפגע בגין נכותו – בין אם מדובר בצרכים רפואיים ובין אם בנלווים להם נוכח מגבלת נכותו על כושר עבודתו. בנסיבות אלה, גם אם עולה בידי המערערת לעבוד מעת לעת בעבודה מזדמנת חלקית ולהכניס עוד 2,000 ₪ הרי שסך זה הוא לכל היותר המגלם את השתכרותה הפנויה – הא ותו לא !
המשיב, מאידך, אדם עובד ופעיל אשר, כפי שציין בית המשפט, הדעת נותנת, נוכח אופי עיסוקו, שאף יעלה בידו להעצים ולהשביח את השתכרותו. לא זו אף זו – המשיב רכש את הזכויות בדירת המגורים של הצדדים ולמעשה את תשלומי המשכנתא הרובצים על הדירה הוא משלם באמצעות השכרתה, שכן הוא עצמו מתגורר בבית הוריו ושם הוא אף שוהה עם הקטין. ואם כן, בצד השתכרותו השוטפת יש בידי המשיב נכס יקר ערך כזכויות בדירת מגורים מניבה.
אכן, ואיננו מתעלמים מכך, המערערת קיבלה בגין חלקה בדירה סך העולה על חצי מיליון ₪ ואף סך של 70,000 ₪ בגין כתובתה, ואולם עצם טענת המשיב כי נמצא שמסך זה הועבר לחסכון סך של 300,000 ₪, יש בה ללמד כי צרכיה של המערערת מרובים, והיא כבר עשתה שימוש בחלק ניכר מהסך הנזכר.
זאת ועוד, איננו מתעלמים מכך, והדברים צוינו לעיל, שבמסגרת הקצבה אותה מקבלת המערערת היא מקבלת אף קצבת תלויים העולה כדי כ- 1,000 ₪ בעת מתן פסק הדין ומעט יותר מכך כיום, דבר המאפשר לה לתרום את חלקה וסיועה לצרכי הקטין. ואולם, ועל אף שכאמור עיקר נטל הטיפול והדאגה לצרכי הקטין נופל לשכמו של המשיב, דומה כי החיוב הכולל בו חויבה המערערת לשאת, הוא למעלה מיכולתה הכלכלית ואינו תואם את צרכיה שלה כמו גם את היחס הכלכלי בינה לבין המשיב, שכאמור יש דירה בבעלותו נוסף לזכויות הסוציאליות והפנסיוניות אותן הוא צובר מעבודתו.
למעשה גם אם יעשה תחשיב מתמטי רגיל המחשיב את ההשתכרות הפנויה של כל אחד מהצדדים בלבד ימצא כי אין המערערת צריכה להוסיף ולשלם למשיב בגין מזונות הקטין מעבר לחיובה בהשתתפות בהוצאות הרפואה והחינוך, שהן יחסית גבוהות בנדון ובהתחשבויות בעלויות הסעות הקטין להן היא נדרשת, כפי שיובהר להלן.
בחינה כוללת של האיזונים השונים הנדרשים בנדון, יש בה לסברתנו להביא לשינוי קביעות בית משפט קמא באופנים הבאים –
נסיעות לצורך הבאת הקטין לצורך קיום זמני השהות – נטל זה הוטל על ידי בית משפט קמא במלואו על המערערת. מדובר בנטל משמעותי מבחינה כלכלית ומבחינת הזמן הנדרש לביצועו, ויש להניח כי נקבע, בין השאר, מכיוון שהמערערת היא זו שעברה לבית מגורי הוריה המרוחק ממקום מגוריהם של הצדדים. ואולם, אין לשכוח כי מעבר זה נבע, בין השאר, בשל מצבה הנפשי והרפואי של המערערת הנדרשת ונזקקת לסיוע הוריה.מאידך, אין להתעלם כי עיקר נטל הטיפול בקטין הכולל גם הסעות רבות לגורמים מטפלים דוגמת קלינאות תקשורת, פסיכולוג וטיפולים רפואיים אחרים מבוצעים על ידי המשיב, לפיכך לסברתנו בצד זה שיש להותיר בנסיבות אלו את עיקר נטל ההסעות על המערערת, כחלק מהשתתפותה בצרכי הקטין, יש להקל עליה במידת מה ובאופן בו בסוף השבוע בו שוהה הקטין עם המערערת יביא המשיב את הקטין לבית המערערת ויחזירו בתום השהות, וכך במהלך השבוע, בו המשיב עובד, המערערת תהא אחראית להסעת הקטין ורק בסוף השבוע, אחת לשבועיים, יעשה הדבר על ידי המשיב (היינו בפעם אחת מתוך 4 לינות של הקטין עם המערערת), בכך יהא כדי לאזן בין הצדדים ולהקל מעט על המערערת בנטל ההסעות.
בכל הקשור לחיובה של המערערת במזונות הקטין בשיעור של 450 ₪ החל מהגיעו לגיל 6, אנו סבורים כי יש לבטל חיוב זה, וזאת הן בהתייחס לפערי ההכנסה הפנויה בין הצדדים, בהתחשב בכך שעיקר הכנסתה של המערערת היא, כאמור, קצבת הנכות אותה היא מקבלת ואמורה לשמש לצרכיה שלה בלבד, וכן בהתייחס לחיובה בהשתתפות בהוצאות החינוך והבריאות לקטין אשר על פי התרשמותנו הן גבוהות באופן יחסי בשל צרכיו השונים. פטור זה מהשתתפות במזונות השוטפים החל מגיל 6 משליך אף על הפטור לאחר בגרותו של הקטין וסיום לימודיו שאף בתקופה זו תהא המערערת פטורה ממזונותיו.
חיוב המערערת במחצית הוצאות החינוך והבריאות של הקטין – אנו סבורים כי השתתפותה במחצית מהוצאות אלו תואם את גבול יכולתה הכלכלית של המערערת מה גם שהיא מקבלת קצבה המיועדת בדיוק לשם עזרה זו – קצבת התלויים. לפיכך, חיובה בהשתתפות בהוצאות אלו במגבלה של 1,500 ₪, כאשר אנו מבהירים כי מגבלה זו תחול אף לאחר שהקטין יעבור את גיל 6 (ויוער הדבר לא הובהר כדבעי בפסק הדין), היא סבירה וראויה ולוקחת בחשבון את יכולתה הכלכלית בהתחשב בהסעות הקטין להן היא נדרשת ולקצבת התלויים אותה היא מקבלת.
מאחר והערעור התקבל באופן חלקי ומינימלי בלבד, ובהתחשב בכך שיכולות שני הצדדים אינן מהגבוהות, איננו מוצאים לעשות צו להוצאות אף בהליך זה.
הערובה שהופקדה על ידי המערערת תוחזר לידיה באמצעות באת כוחה.
ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, כ"ט ניסן תשפ"ד, 07 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב"ד
צבי ויצמן, שופט
יעל מושקוביץ, שופטת
