בית משפט לענייני משפחה באילת
י"ס 47180-10-23 שי נ' F.L
בפני
כב' סגן הנשיא, השופט מרדכי (מוטי) לוי
מבקשת
G. F. L,
מיוצגת ע"י נעמת תנועת הנשים של ישראל באמצעות עוה"ד גלי עציון ומיכל רייס ואח'
נגד
משיב
י.ש.
מיוצג ע"י עו"ד רימונה גלבוע
החלטה
לפני בקשה שהוגשה ביום 28/11/2023 והוגדרה כ"בקשה בהולה ביותר לביטול צו עיכוב יציאה" (להלן- הבקשה לביטול צו העיכוב).
הצדדים הם בעל ואישה שנישאו בקפריסין ביום 20/09/2022.
הרקע העובדתי:
1. ביום 28/10/2023 הגיש המבקש בקשה לסעד דחוף לפי תקנה 12 לתקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה התשע"ו-2016 (להלן-הבקשה) בפרק "תובענה דחופה בענייני גירושין בנסיבות מיוחדות אחרות". המבקש טען שהמשיבה "בחודש ה-4 להריונה קנתה כרטיס טיסה לעזוב את ישראל מחר ב- 10:00 בבוקר ללא ידיעת בעלה וללא אישורו. החשש כי תעזוב את הארץ לצמיתות עם העובר שיוולד ולא יתאפשר ל-י. לראות את ילדו בלי שיערך הסכם בעניין ובלי שתיתן לו גט כראוי".
2. על בסיס הבקשה ונימוקיה ניתן בו ביום צו עיכוב במעמד צד אחד, נקבעו הערבויות הנדרשות ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 7/11/2023 .
הדיון במעמד הצדדים:
3. לדיון התייצבו הצדדים. המשיבה בחרה שלא להתייצב עם עורך דין ולוותה על ידי חבר דובר השפה הספרדית, ק. שמו שבמהלך הדיון התברר שהמשיבה שימשה כמטפלת לאמו (פרוטוקול עמ' 1 ש' 29-26).
בהקשר זה יוער שהאמור בסעיף 17 לבקשה לביטול הצו המסביר מדוע התייצבה המשיבה ללא ייצוג משפטי וכך נטען שם: "לאישה אין משאבים להעמיד לה ייצוג משפטי ובשל היותה חסרת מעמד במדינת ישראל ובפועל מועמדת לגירוש, אין היא זכאית לייצוג משפטי ללא עלות מהאגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים". טענה זו מעלה תהייה כאשר בסיכום הרפואי מהמרכז הרפואי על שם סוראסקי בתל אביב (איכילוב) מיום 31/10/23 נכתב מפורשות שדווח על המקרה לגורמים רבים ונכתב שם "כל הפרטים והטלפונים הועברו למטופלת. צפויה להשתחרר מהמחלקה למלון XXX שם שוהה לצד חברים. ממשיכות לשוחח ולהיות בקשר טלפוני לבדיקת אפשרויות הסיוע". לא הוגשה כל בקשה לדחיית הדיון על ידי מי מטעם המשיבה. ראוי לציין עוד שכבר אז עת שהתה באיכילוב היה ידוע למשיבה ההליך שעומד לנקוט המבקש "…לדבריה כנראה בן הזוג הגיש עליה תלונה על אלימות ולכן הוציא צו מניעת יציאה מן הארץ".
4. בדיון העלה מר ק. מטעם המשיבה מספר טענות:
"לשאלת בית המשפט ביחס לצו היא בהיריון בחודש רביעי, ולאחר אירוע אלימות שהיא חוותה, היא רוצה לחזור לבית שלה בברזיל. היא נשואה למבקש פה אבל אין לה מעמד חוקי בישראל. בגלל זה היא גם לא זכאית לסנגוריה ציבורית והיא לא מיוצגת. … היא לא בטוחה מה היא רוצה לעשות מבחינת המשך הנישואים. היא רוצה להיות קרובה לאמא שלה ואין לך (כך במקור) איך להתפרנס. אין לה אף אחד בארץ.
לשאלת בית המשפט איפה היא עובדת אני משיב שהיא עבדה אצל גברת מבוגרת. …
אין לה ייצוג משפחתי (כך במקור) או ייצוג של הסנגוריה, היא צריכה להיפגש איתו עם העורכת הדין שלו, אבל אין לה שום ייצוג והיא לא מוכנה. היא שואלת האם לאחר הפגישה עם עורכת הדין ואיתו האם היא תשתחרר ותוכל לחזור לארץ שלה כי היא מרגישה אסירה. …
היא מתנגדת לכל עיכוב שלה עד ללידה פה בארץ.
היא מבקשת זמן לסדר לעצמה עורך דין חרף זאת היא מבקשת להקדים את הפגישה ביחידת הסיוע. כרגע אין לה שום דרך להתקיים פה בארץ, אין לה משפחה."
בדיון טען המבקש מפי באת כוחו שלצדדים קבוע דיון ביחידת הסיוע ליום 21/11/2023
5. המבקש אישר שאכן היה אירוע אלימות בינו לבין המשיבה וטען "…נכון שיש זוגות שנכנסים לכל מיני דברים, גם היא התחילה את האירוע, נכון הוא החטיף לה ואני לא מצדיקה את זה. היא התחתנה איתו, הוא ישראלי, היא נכנסה להיריון, הילד גם שלו, 50 שנה הוא חיכה לאישה הנכונה, 51 שנה הוא חיכה לילד שנמצא ברחמה והיא רוצה לעזוב. לא מדובר במדינה באירופה, אלא ב-XXX".
הוסיף המבקש וטען מפי באת כוחו:
"הוא לא מתכוון לנטוש אותה, הוא רוצה לדאוג לה כמו שהוא התחייב בנישואים. מה שקרה שם זה צריך טיפול, אני לא בעד פרידה הם צריכים טיפול. היא לא יודעת עדיין מה היא רוצה לעשות, הוא לא רוצה פרדה, הוא רוצה לגדל את הילד יחד איתה, הוא מוכן לעזוב את הדירה המשותפת ולתת לה לגור שם. הוא עזב את הדירה שהם גרו בה עם אמא שלו והוא היה מוכן לעזוב את האמא ב-XXX והם באו לפה להתחיל חיים חדשים. היא היתה פרנואידית וכל הזמן תוקפנית ובאותו הערב היא תקפה. צריך לעזור להם באמת.
בעקבות אותה תקרית יש כנגדו צו הרחקה, אולי היא מוכנה לבטל אותה. היא גם התקשרה אלי לשאול אם אני יכולה לתווך ביניהם להגיע להסכמות. אבל אני לא יכולה בגלל צו ההרחקה."
וכן טענה
אני מכירה את המבקש 24 שנים וגם אותה תקופה ארוכה, (המשיב בוכה) אני בעצמי אמא ל 7 בנות ואני עושה את הכל פרו בונו כי המטרה היא לנסות לעזור להם. היא פנתה אלי למרות צו ההרחקה, יש לי שיחות איתה והיא ביקשה את התיווך ביניהם, אין לי כל מטרה להיות בצד שלו, אלא המטרה שלי היא שניהם. היא יודעת את זה ואני רוצה שגם בית המשפט ידע את זה.
האם אפשר לעכב אותה כאן עד הלידה לפחות?"
6. בתום הדיון לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר ששקלתי את הדברים ובשים לב לכך שהדיון ביחידת הסיוע היה קבוע ליום 21/11/2023 קבעתי :
"לאחר ששמעתי את הצדדים, תואיל המזכירות להפנות החלטה זו ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לנסות להקדים את הדיון בעניינים של הצדדים ומבוקש כי יוגש תסקיר חסוי על מהות הפגישה לבית המשפט.
הצו שניתן על ידי יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת. "
החלטה זו תוקנה בהחלטה מיום 15/11/2023 בה נקבע בין היתר "…כמו כן מורה על תיקון ההחלטה כך שהשיח בין הצדדים במסגרת הי"ס יישאר חסוי כאמור בחוק ובתקנות ולא יובא לעיונו של בית המשפט. יועבר לעיון הצדדים ויח"ס"
הבקשה לביטול צו העיכוב:
7. א. הבקשה הוגשה על ידי באות כוחה של המשיבה מטעם נעמת תנועת הנשים של
ישראל.
ב. בבקשתה מתארת המשיבה את השתלשלות היחסים בינה לבין המבקש. בפתח הבקשה טענה שהיא בת לעדה הנוצרית אוונגליסטית, חסרת מעמד בישראל, אשר מעוכבת בישראל בניגוד לרצונה ובניגוד לדרישת משרד הפנים כי תעזוב את ישראל מיד. "הצו הוצא ללא עילה בדין, תוך הטעיית בית המשפט ואי גילוי עובדות מהותיות ויסודיות תוך פגיעה חמורה בזכויות יסוד של האישה והפיכתה "אסירה" ו "בת ערובה" של המשיב. ואף ערבות צד ג' אשר נחזית להיות חסרה בניגוד לנוהל ערבויות 06/20 של הנהלת בית המשפט".
ג. בין יתר הדברים שהעלתה המשיבה בבקשתה לביטול עיכוב היציאה הייתה הטענה שהיא הגיעה לישראל כמתנדבת בחודש מרץ 2022 ובחודש ספטמבר 2022 נישאה למבקש בקפריסין. לאחר הנישואין הוגשה בקשה למשרד הפנים להכיר בנישואי הצדדים. ביום 8/8/2023 נדחתה הבקשה ונקבע שעליה לעזוב את הארץ מיד וגם ערעור על ההחלטה נדחה ביום 6/9/2023.
ד. המשיבה תארה את מערכת היחסים שלה עם המבקש שתואר כמי שהשתלט על חייה נקט "…באלימות צרח, קלל ודחף כל אימת שלא סרה לבקשתו" על כך הוסיפה שנקט כלפיה גם אלימות כלכלית. זאת, ועוד. טענה שהפכה קרבן להתעללות אמו של המבקש שהתגוררה עמם בעיר XXX.
בהיותה נתונה לחלוטין למרותו של האיש, קיוותה בתמימותה כי בחלוף הזמן "… ישנה את התנהגותו וישפר את דרכיו. באפריל 23 או בסמוך לכך עברו הצדדים לאילת בתקווה שמקום מגורים חדש והמרחק מאימו של האיש תשפר את יחסי בני הזוג." תקוותה התבדתה ואלימותו רק גברה. "ביני לביני, האישה נכנסה להריון והיא נמצאת כיום בתחילת החודש חמישי להריונה." המבקש נקט באלימות כלפי המשיבה תוך "…שהוא מסכן את האישה ואת העובר וגרם לה חבלות" משכך נאלצה להגיש תלונה במשטרה.
המשיבה טענה ש "לנוכח מצבה הקשה, לנוכח התפכחותה כי המשך החיים לצדו יסכנו את שלומה ושלום העובר ולנוכח הבנתה כי אין באפשרותה להמשיך ולחיות עם בן זוג מתעלל, היותה חסרת מעמד חוקי בישראל ולנוכח מצב המלחמה השורר בישראל, ביקשה האישה לחזור לביתה ל-XXXלחיק משפחתה המגוננת ורכשה כרטיס טיסה ביום 29.10.23. בהגיעה לשדה התעופה התברר לאישה לתדהמתה כי האיש הוציא נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ מידי בית משפט נכבד זה. האיש ניצל בציניות ובחוסר תום לב את ההליכים המשפטיים. בפועל מתן צו זה על ידי בית המשפט הנכבד הפך אישה הרה ל"שבויה" "ובלת ערובה" (כך במקור) בידי הבעל במדינה המבקשת לגרשה אל אתר"
ה. בישיבת המהות שהתקיימה ביום 21/11/2023 ביחידת הסיוע הבהירה המשיבה למבקש שהיא "…אינה מעוניינת לשוב ולחיות בזוגיות עם האיש, ואינה מוכנה להיות בת ערובה במדינת ישראל עד הלידה. …בשל הנסיבות היא נותנת הסכמתה להתרת הנישואים. כידוע היטב לאיש, האישה מתכוונת לשוב למשפחתה ב-XXX ואין בכוונתה להעלם"
ו. במסגרת הטיעון המשפטי טענה המשיבה:
באות כוחה של המשיבה תיארו אותה כ"אסירה" כ"שבויה" במדינת ישראל ותהו: "היעלה על הדעת שמדינה שנלחמת חודש ימים לשחרר את אזרחיה (החטופים לרצועת עזה -מ.ל) תאפשר להשאיר אישה "שבויה" בה רק בשל היותה בהריון ועל מנת לאלץ אותה בארץ" (כך במקור).
עוד טענו שמדובר בסעד חמור וקיצוני העומד בסתירה לסעיף 6 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. הפגיעה בזכות זו במקרה זה "…נגרמה פגיעה חמורה בזכויות יסוד של אישה כאשר מבוקש למנוע ממנה את חופש התנועה ולהשאירה כשבויה על מנת שתלד בישראל, הא ותו לא"
עובר אינו ישות משפטית, לא ניתן לעכב את אם העובר על מנת שיהפוך לישות משפטית. עורכות הדין הפנו לסעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ופסיקה רלוונטית לטענתן התומכת בטענה זו בהקשר לסוגיה מושא החלטה זו.
עוד טענו שעיכוב היציאה עומד בסתירה מוחלטת לזכות האישה על גופה.
לא התקיימו טעמים מיוחדים להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד האישה בהיותה אזרחית זרה. המשיבה באמצעות באות כוחה טענו שלא התקיימו אותם טעמים מיוחדים לצורך עיכוב יציאתה מן הארץ.
ז. עוד טענה המשיבה שערבות צד ג שהוגשה מטעם המבקש אינה עומדת בכללים שנקבעו. כך, למשל, אין את פרטי עיסוקו של הערב, תלושי שכר ולא מצוין אם בבעלותו רכוש דניידי או דלא ניידי ולא מצוינת עיר מגוריו.
התגובה לבקשה לצו עיכוב:
8. בתשובתו טען המבקש:
א. עיכוב היציאה נדרש על מנת למנוע מהמשיבה לחטוף את העובר שברחמה ולמנוע ממנו את הזכות להיות שותף בגידולו של ילדו הביולוגי. מדינתה של המשיבה מצויה במרחק רב מאוד ו"יהא קשה להגיע אל התינוק ויהא הדבר כמו לחפש מחט בערימת שחת ולא ניתן יהיה לאפשר לאב את מימוש זכויותיו הביולוגיים על הילד שייוולד, אי"ה" מדובר בעיכוב של 5 חודשים "…עד להסדרת רישומו של התינוק/ת בתעודת הזהות של האב וכן הסדרת הסכמי הראיה של התינוק/ת שיולדו והתמיכה בו/ה" . הוא שב וטען שהוא מוכן לתת למשיבה "…קורת גג בזמן שהותה בישראל ולכלכל את כל צרכי ההיריון…".
ב. הסירוב למתן המעמד היה טכני. הוא הוציא אלפי ₪ על מנת לקבל את המסמכים ממדינת המוצא של המשיבה. ביום 19/9/23 פתח המבקש בקשה נוספת במשרד הפנים אולם חרף בקשות חוזרות ונשנות מהמשיבה שתסייע לו "…זו הייתה אדישה ולא מיהרה לשתף פעולה, למרות שעמד נגדה צו גירוש שאותו התאמץ המבקש למנוע בכל כוחו. חרף זאת הגשת המסמכים הושלמה ביום 25/9/2023 ו" בני הזוג עדיין ממתינים לתשובת משרד הפנים".
הוא הדגיש שבמסגרת הגשת הבקשה השנייה שכרו הצדדים שירותיה של עורכת הדין מ. ל.. עורכת הדין נבחרה על ידי המשיבה בניגוד לרצונו וזו החליטה לסיים ההתקשרות עמם בטענות קשות נגד התנהגותה של המשיבה ו"סירבה לעבוד מולה בכל תוקף ובכל מחיר"
ג. הוא שלל את כל תיאוריה של המשיבה בקשר לאמו. טען שאמו הייתה יוצאת לעבודתה בבוקר חוזרת בערב ופונה לחדרה על מנת לאפשר מרחב לצדדים. הוא תיאר את המערכת הזוגית ביניהם עד לנישואין שכללה טיולים ברחבי הארץ ועוד פרטים ביחס לזוגיות שאין מקום להרחיב בהם אך מלמדים, לטעמו, על ההוגנות שבמערכת היחסים ביניהם.
ד. לאחר החתונה החלה המשיבה להשתנות והפכה למתוחה ותוקפנית יותר.
ה. בינו לבין המשיבה היו אכן ויכוחים. היא נהגה להקניטו ומעולם לא הביעה אליו הערכה. לאחר שנודע לו שהמשיבה בהריון ניסה לרצותה יותר. המבקש טען ביחס לפזרנותה הכלכלית וטען שעל אף שתמך במאווייה לרכישת ביגוד, קוסמטיקה וארוחות במסעדות העיר לה וביקש ממנה "…כי תתאמץ להיות מחושבת וזהירה יותר בהוצאות".
ו. אותו אירוע אלימות נטען אירע לאחר שהוא יצא למפגש עם חברים אליו ביקש להזמין את המשיבה ומשעה שזו לא השיבה יצא לבדו. ומשחזר הביתה היא התנפלה עליו "…חנקה אותו וצרחה עליו שהיא תהרוג אותו ותרצח אותו. היא הפכה את השולחן בסלון ולאחר שהמשיב ניסה להחזירו למקום היא הפכה אותו שוב, כוס המים שהייתה עליו נשפכה ונשברה, והספרים והחוברות שהיו עליו התפזרו בסלון. המשיב, ההמום נאלץ להדוף אותה ממנו ולהרחיקה מעליו". גם לפני אירוע זה מיום 27/10/23המשיבה הייתה זורקת דברים בחוזקה לכל עבר וכך גם "…בעת שכעסה זרקה לרצפה את הפלאפון החדש שקנה לה …בפעם אחרת זרקה את התנ"ך שלה בחוזקה על הרצפה, וגם את התיק האישי שלה". חבל שהמשיבה אינה מספרת את העובדות כפי שהן באמת. הוא אינו אדם אלים והוא נעדר עבר פלילי ולא נשקפת למשיבה כל סכנה מפניו אם תחליט לשקם את נישואיה עמו.
היא ניצלה את תמימותו ועשתה שימוש בכרטיס האשראי שלו ובכספו ולאחר מכן כתבה לו שהוא "מת עבורה".
ז. בניגוד לטענתה ראוי ונכון לעכבה עד הלידה והסדרת מעמדו כאבי הילוד. למשיבה קהילה גדולה של חברים שמוכנים לסייע לה "…בית שהמשיב מוכן להעמיד לרשותה, ואת תמיכתו הכלכלית של המשיב בכל שתזדקק לו במשך ההיריון".
ח. לעניין הטיעון המשפטי טען שהטענה שהעובר אינו ישות משפטית שנויה במחלוקת המבקש הפנה לפסיקה רלוונטית וכן לסעיף 33 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וכן הפנה למקורות במשפט העברי (מאמר פרי עטו של דב פרימר) שם מוכרת זכותו של האב בעוברו. עוד הפנה המבקש לפסיקה בשאלת האפוטרופסות על עובר.
הדיון בבקשה לצו עיכוב:
9. בשים לב לבקשה לביטול צו העיכוב והתגובה לה נקבע דיון. יובהר שטרם קביעת הדיון שקלתי ביני לביני את עצם קביעת הדיון שעה שככל שסברה המשיבה שנפלה טעות בהחלטה כעולה מהבקשה לביטול צו העיכוב דרך המלך הייתה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
10. להלן טענות באות כוח הצדדים בדיון:
א. טענה באת כוחה של המשיבה:
"אני חושבת שאם נסכם את הבקשה הזו בקצרה אז הניסיון לעכב רחם של אישה אזרחית זרה, אין שום עילה לעכב את האישה, זה לא ילד, זה עובר לפי כל הדינים.
בשלב הזה אין זכויות, יש עובר בתוך אישה והאישה הזו זכותה על גופה, ואי אפשר לעכב אותה, בטח לא לעכב אותה חמישה חודשים עד שהיא תלד. לכשיוולד הילד, היכן שייוולד, המבקש ייסע לשם או ייצור קשר.
אני מבקשת לציין שבישראל הוא לא יכול להירשם כאבי הילד כי זו אישה חסרת מעמד. הייתה בקשה, היה ערר על הבקשה, שניהם נדחו. נכון להיום בני הזוג בנפרד, אין עילה לקבלת אזרחות או איזשהו מעמד לאישה. ידוע לבעל שהיא לא תקבל מעמד, אני נוטה לחשוב שגם לא מעניין אותו שתקבל מעמד, הוא מחכה שיוולד הילד. האישה קיבלה הוראה לעזוב את מדינת ישראל, ההוראה הזו לא שונתה. …
אני ממפנה לסעיף 22, אני אקריא אותו, וזו הטעיה חמורה וזה פשוט מתווסף לכך שבשום כתב טענות ראשוני שהגישה לא צויין ולא במקצת עצם העובדה של האישה הזו נטולת מעמד במדינת ישראל, ושבפועל עומדת נגדה החלטה לצאת מהארץ, שהתבקשה פעמיים. הם אולי הגישו בקשה לעיכוב אבל גם זו לא נענתה.
אני מפנה לסעיף 22 של חברתי: "סעיף 41 מוכחש, המשיב פעל על פי הוראות בית המשפט". האמנם? זה דבר מאוד חמור, היא פשוט הטעתה את בית המשפט במתכוון, ואני לא נכנסת עכשיו לדברים אתיים.
כפי שכתבנו בבקשה שלנו, עובר הוא לא ישות משפטית, אי אפשר לעכב אישה, בוודאי שאי אפשר לעכב אותה עד הלידה, לאלץ אותה ללדת בישראל כמו שהבעל מבקש לאלץ אותה שהוא יהיה בחדר הלידה. אני חושבת שאם מסתכלים על התגובה שלו, התגובה שלו היא הודאה בכל הדברים שנטענו בבקשה שלנו, גם בנושא האלימות הכלכלית, גם בנושא האלימות הפיסית, גם העובדה שבעצם הוא מבקש… זה מזכיר קצת את סיפורה של רוזמרי, יש פה תינוק ויש גוף עוטף אותו, מכונת לידה. יתרה מזאת, באווירה ובנסיבות כשאנו נמצאים היום, כשאנו מדברים בענייני אנשים שנמצאים מחוץ לרצונם, צריך לנקוט משנה זהירות. במיוחד כשמדובר בעובר ולא ביישות משפטית. צריך להיות טעמים מיוחדים להשאיר אישה שהיא אזרחית זרה, יש נגדה החלטה שמחייבת אותה לעזוב את מדינת ישראל, בנקודה לא תהיה החלטה אחרת. כל הטעמים שאולי היו נותנים להשאיר אותה בארץ הם תלויי זוגיות. אין זוגיות. הרעיון הוא לאלץ אותה לחזור, מה שנקרא בדרך שלי או כלום. זה לא יכול להיות בצורה כזו.
הבעל יודע היכן האישה מתגוררת ב-XXX, לכשייוולד הילד זה יהיה מהיר יותר להרשם כאביו ב-XXX. בישראל בגלל שהיא חסרת מעמד ומחוייבת עזיבה, הם ייאלצו לחכות עוד לפחות 6 חודשים כדי להכריע אם הוא האב או לא האב, זה לא באופן אוטומטי, זה לא כמו במצב של אזרחי ישראל, זה מצב שונה, אז נאלץ אותה להיות רחם חטופה עוד תקופה?
הבעל כותב שתחזור ותחזור, הוא רוצה לחזור, האישה בכל התקופה שהיא לא נמצאת הוא לא דאג לה, לא דאג ממה היא מתפרנסת, הוא יודע שהיא לא יכולה לעבוד, הוא לא דאג איך היא מסתדרת, הוא לא שלח לה שקל. האיש שהצהיר זה האיש שהיה כשהיא הייתה באילת, אין לה שום דבר באילת, אין לה כסף לאוכל באילת, ושוב, האם בית המשפט מרמז שצריך להכריח אותה להישאר באילת? אין לה דבר וחצי דבר באילת, העובדה היא שבסוף היום האיש לא דאג לה. ….
בשורה התחתונה אי אפשר לאלץ אישה להישאר במקום שהיא לא רוצה להיות בו, ולהכריח אותה להישאר פה וללדת פה. התיאור שלי הוא תיאור מדויק. מעכשיו היא רכושו? זה מה שהוא כתב בבקשה.
אני מבקשת לסיים לטעון, אני רוצה לומר שגם אם היא התחתנה איתו זה לא נישואים קתוליים, זה לא צלח, הייתה אלימות והיא לא רוצה להישאר פה, זו זכותה. עדיין לפי החוק במדינת ישראל זכותה של האישה על גופה, ואי אפשר לעכב אותה רק כי היא התחתנה, ואי אפשר להשאיר אותה במדינה רק כי היא בהריון, וזו הסיבה היחידה פה.
זה יותר מאשר אחרי הלידה, שגם את זה אי אפשר לאלץ אותה ללדת פה, אבל זה לא באופן אוטומטי הוא יירשם כאבי התינוק. אז אנו חוזרות על כל הטיעונים בבקשה ומבקשות לבטל את הצו ולתת לאישה לנוע באופן חופשי.
אסכם בקצרה ואומר שאין לעכב אזרחית XXX במדינת ישראל רק כי היא בהריון. אנחנו את התיק הזה עושות כתיק מצווה, פנו אלינו, אנו באות ופונות לבית המשפט למען ישקול שוב את החלטתו לעכב אותה, בשים לב לכך שהיא אזרחית זרה, בשים לב לסיטואציה שקורית פה היום, בשים לב לכך שקיימת דרישה של מחלקת ההגירה ומשרד הפנים שעליה לעזוב את הארץ, בשים לב שהויזה שלה פג לה התוקף לפני שנה ובמפורש אסור עליה לעבוד פה במדינה. אנו לא רוצים לגרום פה לתקרית המונית, אני יודעת שהשגרירות ה-XXX כבר מעורבת בנושא.
הדבר האחרון זה שאי אפשר להשאיר צו עיכוב יציאה מהארץ בצורה הזו עם ערבות צד ג'.
אני חוזרת ואומרת, חברתי עשתה קצת ערבוב בין תינוק, בין אדם, בין ילד לבין עובר. אכן לילד יש זכות לדעת מי אביו, עובר זה משהו אחר, ושוב חברתי בעצם הודתה בכל הטענות שלנו. לאישה הזו יש זכות קיום אם היא תחזור לבעל, זו ההצעה. אם היא לא תחזור לבעל אז היא תהיה פה שבויה עד שהיא תלד, ואני מוסיפה ומצייינת שגם אחרי שהיא תלד לא באופן אוטומטי הוא יירשם כאבי התינוק, כי זו הפרוצידורה במדינת ישראל, היא חסרת מעמד, היא נדרשת לעזוב, ובעיקרון אנו בהחלט יכולים לצפות בסיטואציה שאחרי שהיא תלד היא תמצא את עצמה מגורשת ומישהו רוצה להחזיק את התינוקת. "
ב. על דברים אלו השיבה באת כוחו של המבקש:
"הוא ניסה לעזור בכל דרך אפשרית דרך כל מכר. היא לא שיתפה פעולה. …
אני רוצה להקריא מתמ"ש 16260-08-17, אקרא חלקים ממנו: "בטרם אעבור לשאלה הבאה… " זה מתל אביב, ט.נ.ב נגד היועמ"ש. מצטטת. נכתבו דברים מדהימים בפסק הדין הזה, יכולתי להקריא את כולו משום שכל פסקה שם מחזקת את טענותיי.
ממה שהבנתי שבפסק הדין גם בערכאות עליונות כן נותנים משמעות להורות הסכמית שניתן לתבוע אותה גם אם ההורים נפרדים וגם בטרום הלידה.
במענה לטענה של באות כוחה של המשיבה ש…"בית המשפט העליון קבע שלאב אין זכויות בעובר כל עוד הוא עובר" (עמ' 7 ש' 5) השיבה באת כוחו של המבקש "זה לא מדויק. אני אפילו רשמתי בכתב התגובה שמשבוע 23 כבר אי אפשר לעשות הפלה, הגברת נכנסת ביום רביעי לשבוע 23 שלה והיא בכלל לא מתכוונת לעשות הפלה, כך שאנו לא מדברים לעובר שלא יגיע לכדי לידה בעזרת השם, אנו מדברים על עובר שיוולד אנו מקווים בריא ושלם, ולאב יש זכות.
בפסק דין חמדה נכתב: זכותו של ילד לדעת מי הוא אביו.
יש לי עוד דברים להקריא, ואני תוהה אם צריך שאמשיך להקריא את הזכויות של עובר להכיר את אביו. אני יכולה להקריא פסיקות רבות, אספתי 11 דפים של ציטוטים עם פסיקות שונות על זכות של האב על עובר.
XXX זה לא קפריסין, זה כרטיס מאוד יקר. הוא לא אדם בעל אמצעים, ועם זאת, למרות שחברותיי אמרו שהוא לא דאג לה זו טעות, הוא התחנן, אפילו דיבר עם אחותה, אפילו שלח לה מכתב, התחנן אליה, אמר אני רוצה לעזור לה, רוצה לטפל בה, רוצה לדבר איתה, היא סירבה בכל תוקף. הוא מוכן לאפשר לה לגור בבית, לצאת מהבית ולהשאיר לה אותו, לדאוג לכל צרכיה. הוא מוכן ללכת לטיפול זוגי, לטיפול בנפרד, התחלנו לברר על מטפלים, היום אפילו נפגשתי עם אחת מהן. הוא מנסה לעשות כל שביכולתי כדי להחזיר אותה אליו, הוא לא רוצה פרידה. הוא אומר בכח אני לא יכול להחזיק אותה. הוא באמת רוצה לחזור לקשר והוא מוכן לדאוג לכל הצרכים שלה, הוא מאוד מודאג מהעניין שאם היא תלך לXXX הוא לא יוכל לדעת איפה היא נמצאת. הוא לא יודע איפה היא גרה.
חוץ מהעניין שהוא מוכן לטפל בה, על נושא המעמד שלה, קודם כל נכון שהם עדיין לא קיבלו הכרעה אבל זה בגלל הסכסוך בניהם הם היו בהמתנה, ואז הם קיבלו דחייה וניתנה אפשרות לערער 45 ימים. בגלל הסכסוך שהיה בניהם הם לא הגישו את הערעור הזה, אבל היה והיא תרצה לחזור הם יעשו כל מאמץ כדי לערער על החלטת משרד הפנים כי ההחלטה הייתה מאוד שרירותית בגלל טופס אחד שהגיע באיחור. זה היה טופס אחד והגשנו את זה בכל הנספחים, טופס אחד שהגיע באיחור, אני גם הגשתי. הכל היה מסודר, לא הייתה בעיה. הלקוח שלי עשה את זה לבד.
הוא עשה את כל מה שיכול היה לעשות לבד, הם ניסו לחסוך כספים ורק כשהם קיבלו סירוב פעם ראשונה הם פנו לעו"ד והוציאו המון כספים על העניין. הוא ממש לא מתכוון לוותר על זה. אם היא תגיד שהיא מוכנה לחזור הוא יעשה כל שביכולתו, גם לטפל בה וגם לטפל בעניין המעמד שלה וגם לדאוג לה ללידה וכמובן לדאוג לתינוקת שתיוולד, הוא רוצה להיות חלק מהחיים שלה.
ג. ענתה באת כוחה של המשיבה : "ראשית היא לא בשבוע 23, היא בשבוע 21, יש מסמכים.
המסמכים שצירפנו ביחס לאשפוז באיכילוב יש שם את גיל ההריון והיא מסיימת את שבוע 21. אני שבה ומזכירה שהייתה פה אלימות כלכלית לאורך כל הדרך, ושוב חוזרת ואומרת, זה עולה מהדברים שנכתבו, מהדברים שנאמרים פה עכשיו, יש פה רצון לשליטה, הייתה אלימות שגם בה הודו אבל נאמר שהוא הכה אותה כי היא התחילה. האשמת הקורבן – לא בבית ספרנו."
ד. מעבר לאמור הוסיפו וטענו באות כוח הצדדים:
" ב"כ המבקש:
גם הוא היה קורבן.
ב"כ המשיבה:
אני חושבת שיש פה מצב של בני זוג שלא יחיו יחד יותר ואי אפשר להעניש את האישה כי היא בהריון ולהשאיר אותה כמעט חטופה. היא נמצאת במדינת ישראל בניגוד לרצונה, בניגוד להוראת מדינת ישראל, וכל זה כי היא בהריון. אין יישות משפטית עדיין של ילד, יש עובר, ואין שום הצדקה לא חוקית ולא מוסרית למנוע ממנה את חופש התנועה, למנוא את הזכויות שלה כאדם ולהשאירה רחם חטוף במדינת ישראל.
הוא יודע היטב ומצוין במסמכים שנאמר לו לא אחת ולא שתיים, הרצון שלו להקים משפחה בישראל עדיין לא מרפא את זה שמשרד הפנים לא מעוניין שהגברת הזו תישאר. זה לא באופן אוטומטי, זה רשום גם במסמכים של משרד הפנים, חד וחלק ציינו את זה בתגובה.
מרשי אומר שאין שום בעיה, כל שאנו רוצים זה לצאת מהארץ, אי אפשר להחזיק אותה בכח, היא מפחדת ממנו, לא רוצה שום קשר איתו, כל מה שהיא רוצה זה לנסוע, ללדת במקום שהכי טוב לה, עם רופא שהיא מבינה את השפה שלו, להיות מטופלת במדינה שלה על ידי המשפחה שלה, ירצה לבוא ללידה יכול לבוא, ירצה להירשם שם יכול לבוא.
אני מפנה לסעיף 5 לבקשה שלנו שאומר כך, אין לה מעמד חוקי, בית המשפט ראה את הדרכון שלה, שנה היא פה במעמד לא חוקי. משרד הפנים יכול מחר בבוקר להוציא צו גירוש. …
הדעת איננה סובלת שיגידו אם השופט ייתן החלטה כזו משרד הפנים יאשר, זה מתחיל להראות כמו מזימה. כך זה נראה.
ב"כ המבקש:
אין לנו שום מזימות, שום חשיבה למזימות, זה לא המושגים שאני מתנהלת בהן. המטרה היא שיהיה לו קשר עם התינוקת שלו ולתינוקת יהיה קשר איתה.
אני יודעת שזו תינוקת כי אחותה כתבה לו.
לגבי הנושא של משרד הפנים, המעמד הזה הוא בעיה טכנית לחלוטין. יותר מזה, אם אשתו רוצה לצאת מהארץ לפחות הייתה צריכה לא בחטף להעלם, אלא לחכות, להסדיר, להגיד לו תשמע…
לולא הייתה קונה כרטיס ומתכוונת להעלם בחטף לא היינו פה, החשש היה כשהבנו שהיא רוצה להעלם, רכשה כרטיס טיסה מהשראי שלו ללא אישורו, ולולא עיכוב יציאה לא היינו פה. להשאיר אותו ככה ולהעלם בלי שתהיה לו אי פעם אפשרות להקים משפחה, אי אנו יודעים שהוא ימצא אותה?
ב"כ המשיבה:
היא מעוניינת שנישואיה יותרו, אנו מצהירות לפרוטוקול. "
11. בשל חשיבות הדברים בחרתי להביאם כלשונם, אולי בהארכה יתרה, אך, כאמור, דומה שראוי להביאם כלשונם.
דיון והכרעה:
12. כאמור לעיל משעה שהמשיבה סברה וסוברת שההחלטה להשאיר אותה בישראל בהחלטה בדיון במעמד צד אחד שגויה ראוי היה להשיג עליה לבית המשפט המחוזי. כך, בשל הדברים שעלו בבקשה לביטול צו העיכוב והמידע העובדתי שעלה ממנה בחרתי לקיים דיון במעמד הצדדים, ועדיין זכותה של המשיבה הייתה להשיג על הדברים לבית המשפט המחוזי.
ייתכן ושגיתי. ייתכן ולא היה מקום לשקול את זכות המבקש להורות ולהתעלם לחלוטין מקיומו בזוגיות, לא לקיים דיונים בבקשתו ולהותיר את כל ההחלטות למשיבה לבדה. ייתכן, אולם החלטתי שיקפה דבר אחר המצריך התייחסות לטענות המבקש האב העתידי ולבחון אותן אל מול טיעוני המשיבה שלא הובאו. מקל וחומר נכונים הדברים שעה שבדיון הראשון במעמד הצדדים מיום 7/11/23 טענה המשיבה באמצעות החבר המתרגם "היא לא בטוחה מה היא רוצה לעשות מבחינת המשך הנישואין".
13. ראוי להדגיש שמי מהצדדים לא עתר או טען לחוסר סמכות למתן החלטתי זו משעה שניתנה החלטתי על עיכוב יציאתה של המשיבה את הארץ במעמד הצדדים ויכול הייתי לסיים החלטתי כאן ועכשיו. ברם, משעה שכאמור הבקשה לביטול צו העיכוב הוסיפה רקע עובדתי לכאן ולכאן והתקיים דיון ניתנת החלטה זו.
14. גם אם אקבל את טענת המשיבה שהאב חסר זכויות ביחס לעובר אותו היא נושאת ברחמה השאלה הנשאלת כאן אינה זכות שלו ביחס לעובר כמו, למשל, ביצוע הפלה, ביצוע בדיקות מסוימות או הימנעות מהן, אלא צופה פני עתיד בשאלת זכותו כבעלה של המשיבה להיות הורה. היריון הוא פרי החלטה של שני ההורים. היריון הוא תוצאה (במרבית המקרים) של רצון משותף של ההורים ליצור חיים משותפים, חיים המשקפים את זוגיותם. בין ההורים נחתם הסכם בלתי כתוב להורות משותפת על פרי רצונם המשותף. רצונה של המשיבה להיעלם באישון ליל, בהגנב, ללא יידועו של האב, מהווה הפרה של הסכם זה. ער אני לנסיבות הנטענות שגרמו למשיבה לנהוג כך ועל כך בהמשך אבל ראוי שתובנה זו תהייה לנגד עיני המשיבה. ומדוע נאמרים הדברים? אי אפשר להשתחרר מהתחושה הבלתי נוחה שהוצגה על ידי המשיבה כאילו מדובר בהחלטה חד צדדית שלה כאשר לבן זוגה אין כל אמירה בעניין, אפילו לא בניסיון לשמר את חוזה ההורות, כאמור.
לא ניתן לקבל גישה זו. לא ניתן לקבל גישה של המשיבה שהבקשה של המבקש מסתכמת בכך שהעיכוב נועד לכך "שתלד הא ותו לא". הלידה אינה הליך טכני בלבד היא מסמלת את מיצוי החוזה הזוגי ושיאו של אותו חוזה הורות בין ההורים. ההקטנה של המבקש כאב של החיים הנישאים ברחמה של המשיבה, בזכות הקיימת למבקש להיות אב, משל הוא סרח עודף בהליך, אינה ראויה.
15. מדובר בשאלות כבדות משקל אשר אמורות להיבחן בכל מקרה לגופו. יחד עם זאת איני מקבל את הגדרות המשיבה הן בבקשתה לביטול צו העיכוב והן כביטוין בפרוטוקול.
א. כך, למשל, איני מקבל את ההגדרה של המשיבה כ"רחם חטופה", "רחם חטוף במדינת ישראל" . מדובר במשיבה שהגיעה מרצונה החופשי לישראל נסעה עם המבקש לקפריסין ונישאה שם למבקש (שלא בכפיה יש להניח שכן לא עלתה טענה זו) ואף הרתה מהלך הנישואין. זאת, ועוד. היא והמבקש פעלו יחדיו לקבלת מעמד למשיבה בישראל. חטופה??
מצאתי להעיר ולהביע את מורת רוחי מההשוואה הבלתי ראויה, לשון המעטה, (ס' 23 לבקשתה לביטול צו עיכוב היציאה) בין מצבה של המשיבה לאזרחים הישראליים אשר נחטפו על ידי ארגון טרור רצחני ושוהים כחטופים בידיו. אין חלקי עם אלו שסוברים שהנייר סובל הכול ושהמטרה מכשירה את כל האמצעים. גם אם סוברת המשיבה שהתוצאה צריכה להיות ביטול צו עיכוב היציאה שהוצא כנגדה אני עומד משתאה על השוואה נוראית זו. איך לא רעדה היד שהעלתה השוואה נוראית זו על הכתב.
ב. כך, לא הבנתי את השימוש בביטוי זכות האישה על גופה בהקשרו של תיק זה. אין מחלוקת בדבר זכותה של המשיבה על גופה, אולם לבד מאמירה נכונה זו אין בפי המשיבה כל הסבר להקשרה של זכות בלתי ניתן לערעור או הרהור זו למקרה שלפני.
בהקשר לזכות זו בבקשתה לביטול צו עיכוב היציאה (ס' 31-30) הופנה בית המשפט לפסיקה הדנה בזכותה של האישה להפסיק את ההיריון ונקבע שלאב אף שנשוי לאותה אישה אינו בעל מעמד זהה לזה של האישה וזכותו אינה זוכה להגנה בשל היתרון של הזכויות העודפות של האישה משום שהעובר הוא חלק מגופה. ברם, אין בטיעוני המשיבה טענה שבדעתה להפסיק את ההיריון, או קיומו של קושי כלשהו. נהפוך הוא. בדיון טענו באות כוחה "היא תהייה פה שבויה עד שהיא תלד" "…יכולים לצפות בסיטואציה שאחרי שהיא תלד היא תמצא את עצמה מגורשת…" "…כל מה שהיא רוצה זה לנסוע, ללדת במקום שהכי טוב לה, עם רופא שהיא מבינה את השפה שלו, להיות מטופלת במדינה שלה על ידי המשפחה שלה, ירצה לבוא ללידה יכול לבוא, ירצה להירשם שם יכול לבוא" – דברי באות כוחה בפרוטוקול הדיון.
ג. מצאתי גם לדחות את האיום שבדברי המשיבה "אנו לא רוצים לגרום פה לתקרית המונית, אני יודעת שהשגרירות ה-XXXכבר מעורבת בנושא" בכל הכבוד הראוי לטענה זו, שראוי שלא עלתה משעלתה, בית משפט בישראל הוא בית משפט של מדינה ריבונית ודמוקרטית שייבחן את הסוגיות המובאות לפניו בדרך הנראית לו על פי מיטב שיקול דעתו המשפטי במדרג הערכאות.
ד. נקודה נוספת בטיעוני המשיבה היא הרצון למלא אחר החלטת רשות ההגירה המורה לה לעזוב את הארץ. גם טענה זו תמוהה ואינה מדויקת. עיון במסמכי רשות ההגירה מעלה שניתן היה להגיש בקשה מחודשת. (ראו החלטת רשות האוכלוסין וההגירה מיום 8/8/23 שם צוין בסעיפים 3-1 שלבקשה המקוונת חסרו מסמכים וחרף הודעה על כך לא תוקן הדבר ולכן "לאור מכלול האמור לעיל מאחר ולא הוצג הנדרש הנני ליידע כי על הגב'…השוהה שלא כחוק (מתום אשרת המתנדב שהסתיימה ביום 31/12/2022 לצאת את הארץ במידי." עוד נכתב "על החלטה זו ניתן להגיש ערר פנימי בכתב ללא שיהוי ולא יאוחר מ – 21 יום מקבלת מכתבנו זה"
ערר על החלטה זו הוגש על ידי הצדדים וזה נדחה על ידי מנהלת רשות האוכלוסין באילת תוך קביעה "לידיעתך, על פי הנהלים יש באפשרותך להגיש "בקשה חדשה תוך גביית אגרה מתאימה בהתאם ללוח האגרות, אולם תנאי להגשת בקשה חדשה כאמור הינה הצגת המסמכים שחסרו בבקשה שנסגרה והצגת כל המסמכים העדכניים הנדרשים עפ"י נוהל זה. " (הדגש בקו תחתי במקור).
אלא, שלמשיבה על פי רצונה אינה מעוניינת בהגשת בקשה שכזו על מנת לעשות בהחלטה הדוחה את המעמד (שנדחתה מטעמים טכניים) כקרדום לחייב החלטה המורה על עזיבתה את הארץ. בזהירות וברגישות הנדרשת יתמה השואל אם הציות להחלטת רשות ההגירה עומדת לנגד עיני המשיבה מה טעם לא נהגה על פי ההחלטה עד עתה?
מבלי לגרוע באמור הובהר בדיון על ידי המבקש שטרם התקבלה החלטה בערעור שהוגש על ידי הצדדים.
ה. כאמור, גם הטענה ביחס לאי היותה מיוצגת בדיון הראשון במעמד הצדדים בשל קושי לייצוג נדחית לאור המובא בסעיף 3 לעיל. כך נכונים הדברים בשים לב לדברי המשיבה בדיון הראשון שדחייתו לצורך השגת ייצוג לא התבקשה "היא מבקשת זמן לסדר לעצמה עורך דין חרף זאת היא מבקשת להקדים את הפגישה ביחידת הסיוע" (פרוטוקול עמ' 2 ש' 21).
16. כאמור, בין טענות המשיבה נטענה טענה פרוצדורלית הקשורה בערבות צד ג' ועל כן נטען שהצו ניתן בחוסר סמכות. אדרבא, זה המקרה להגיש ערעור על ההחלטה מצד אחד ומצד שני הואיל ומדובר בטענה שבפרוצדורה ניתן ליישבה. על כן ובשים לב להחלטה המהותית לא מצאתי להרחיב מעבר לכך בנושא זה.
17. בשים לב לאמור דומני שעניינו של הדיון הוא בשאלה העולה משתי זכויות מתנגשות. שתי הזכויות המתנגשות כאן הן חופש התנועה של המשיבה אל מול זכות ההורות העתידית של המבקש.
צא ולמד.
לו הייתה אם כלשהי מבקשת להגר עם ילדיה למדינה אחרת האם היה הדבר נמנע ממנה? דומני שדרך המלך היא למצוא את האיזון הראוי בין זכות האב להורותו לבין זכות האם לבחור באזור בו היא רוצה לחיות. אין ספק שטובת הילד נגזרת, בין היתר, מטובת האם במיוחד בשלב העתידי אליו מבקש המבקש להגיע, הלידה והחזקה בגיל הרך. במקרה מושא החלטה זו אין ספק שלאם לא טוב לשון המעטה ומטעם זה נוטה הכף לקבל את עמדתה לאפשר לה לצאת את הארץ, לא ניתן לחייבה להישאר נשואה למבקש שאת הנשואים איתו ביקשה להתיר.
השארת המשיבה בישראל ומניעת יכולת התנועה שלה מנציחה מצב שבו המשיבה כלואה בתוך הסיטואציה שגם אם נכנסה אליה מרצון אינה יכולה להתנתק ממנה. ברי שאם האלימות שננקטה כלפיה תהא הסיבה לנקיטטתה אשר תהא, הייתה ידועה למשיבה טרם נישואיה למבקש חזקה שלא הייתה נישאת לו ובוודאי לא הורה לגבר שאין לה כל רצון לחיות עמו ובהכרח לא הייתה רוצה לשאת את עוברו.
האלימות הנטענת מעמיסה על המשיבה מחיר כפול היא אינה מעוניינת לחיות עם המבקש בארץ שאינה ארצה וגם חופש התנועה שלה מופרע ומוגבל. עיכוב יציאתה מן הארץ תלוי נישואיה למבקש נישואים אותם היא רוצה להתיר.
בנסיבות של תיק זה עולה אם כן שהזכות לחופש התנועה של המשיבה על אף שהיא נושאת ברחמה את העובר, פרי חוזה הנישואים עם המבקש, גוברת על הזכות של המבקש להיות אב עתידי בישראל לאותו ילוד מכוח אותו הסכם שמימושו מחייב השארת המשיבה בישראל לםחות עד לידתה.
אחרית דבר:
18. כללו של דבר אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד המשיבה.
19. החלטתי זו מושהית ב- 10 ימים על מנת לאפשר למבקש לערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי.
20. טרם יציאתה את הארץ, ככל שלא יוגש ערעור, באחריות באות כוחה של המשיבה לערוך את כל המסמכים לצורך התרת הנישואים מבחינתה של המשיבה ולעדכן את המבקש בדבר כתובת מגוריה המדויק של המשיבה בארץ מוצאה ופרטי כתובת המגורים המדויקת של הוריה.
21. לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות.
22. מתיר פרסום החלטתי בהשמטת פרטים מזהים.
23. תואיל המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ב טבת תשפ"ד, 24 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
