לפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
בעניין הקטינים:
התובעת / נתבעת:
ג.ב. ת"ז ——– יליד xx/xx/2016
2. א.ב. ת"ז ——– יליד xx/xx/2018
ה.ב. ת"ז ——–
ע"י ב"כ עוה"ד איילה תל – פז
נגד
הנתבע / תובע:
ת.ב. ת"ז ——–
ע"י ב"כ עוה"ד רון קלנר
פסק דין
הכרעה בתביעת מזונות קטינים, במזונות אישה ואיזון משאבים שהגישה התובעת, וגם תביעות בעניין זמני שהות שהגישו כל אחד מההורים.
הצדדים וטענותיהם:
הצדדים, בני זוג לשעבר, אשר נשאו כדמו"י ביום 02/10/2013, הצדדים הפרידו מגוריהם ביום 11/06/2021, התגרשו ביום 15.06.22 ולהם 2 קטינים משותפים: ג.ב. יליד xx/xx/2016 וא.ב. יליד xx/xx/2018.
התובעת עובדת כפקידה במשרה חלקית וכמעצבת פנים, בחברת בניה שהיא בבעלות ובניהול אביה, חברת "מ.ז. בע"מ".
הנתבע הנדסאי בניין, עובד כמנהל פרויקטים, כיום בחברת "מ' בע"מ".
הצדדים נפרדו ביום 11/6/2021 לאחר מריבה (לטענת התובעת הנתבע נהג באלימות) בעטיה התובעת עברה להתגורר בבית הוריה.
כיומיים לאחר מכן, ביום 13/6/2021, הגיש הנתבע תובענה לפי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה התשע"ה-2014 . זמן קצר לאחר מכן, ביום 21/6/2021, הגישה התובעת תובענה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, התנש"א-1991 וביקשה להרחיק הנתבע מילדי הצדדים, תובענה זו נדחתה.
בין הצדדים קונפליקט בעצימות גבוה שאינו פוחת; ביום 28/12/2021 מונתה לקטינים אפוטרופוס לדין, עו"ד קלאודיה שלאבנה ועד כה, משך כשנתיים, ניתנו למעלה מ-100 החלטות (על פי מערכת "נט המשפט"), ננקטו 11 הליכים משפטיים עיקריים שונים, וביניהם: תביעה לביטול התחייבות לתת מתנה במקרקעין מיום 02/07/2018, מאת אבי התובעת לנתבע; התביעה התקבלה בפסק דין ביום 12/06/2022 בהליך תלה"מ 23535-08-21. על פי פסה"ד, שם, כפוף לתשלום סך 150,000 ₪ מאת אבי התובעת לנתבע, ההתחייבות למתן מתנה בטלה, הליך תלה"מ 28751-06-22 שם הגיש הנתבע להורות על רישום בנם הקטין של הצדדים לשנה נוספת בגן חובה (שנת הלימודים תשפ"ג). בתביעה שם ביום 14/07/2022 התקבלה עתירת הנתבע וזאת לאור מצבו הרגשי של הקטין, עוצמת הקונפליקט הגבוהה שבין הוריו, המלצות גורמי חינוך וגורמי טיפול ומסקנות האבחון שעבר הקטין.
ביום 08/11/2021 נפסק כי על חשבון מזונות זמניים ישלם הנתבע סך 3,000 ₪ לחודש. בדיון מיום 09/01/2022, הסכימו הצדדים כי סכום זה יפסק כמזונות זמניים; עוד נפסק שם כי שני הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות של הקטינים, לאחר הפחתת הנחות ומענקים, לרבות קצבת חינוך של המל"ל וכך גם בהוצאות הבריאות החריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הרפואי של הקטינים ובלבד שההוצאה עולה על סך 100 ₪. עתירת התובעת לדמי טיפול כחלק מהמזונות הזמניים, לא נתקבלה לאור כי הקטינים שוהים במסגרות חינוך וגם עתירתה למזונות אישה זמניים לא נתקבלה. בהמשך, ביום 08/03/2022 לאחר שהתובעת הגישה הסכם שכירות, חויב הנתבע לשלם, נוסף על המזונות גם סך 1,500 ₪ עבור מדור הקטינים. הסכום נפסק עד הגעת הקטין ג' לגיל 6, וממועד זה סך 900 ₪.
מטעם התובעת העידה התובעת ואימה – סבתם של הקטינים והוגש תיק מוצגים שסומן ת/1; מטעם הנתבע העיד הנתבע והוגש תיק מוצגים שסומן נ/1.
התביעה הרכושית תלה"מ 66846-01-22:
בכתב התביעה עתרה התובעת לאיזון משאבים שצברו הצדדים בתקופת החיים המשותפת. התובעת טענה כי לאחר האירוע ביום 11/06/2021, הנתבע משך סך 3,000 ₪ מהחשבון המשותף והעביר סך 48,000 ₪ להוריו – ובדרך זו רוקן את החשבון המשותף ועל כן פעלה להגביל את החשבון לשתי חתימות. פורט כי לנתבע רכב ממקום עבודתו והתובעת עושה שימוש בכלי רכב משותף וזאת לצרכי הקטינים.
בכתב ההגנה שהגיש הנתבע, הוכחשו טענות התובעת. נטען כי מאחר והתובעת הגבילה את החשבון המשותף ל-2 חתימות נוצרה יתרת חובה בשל הוראות הקבע כגון ארנונה, חשמל, מים ועוד. הנתבע טען כי מאחר והתובעת עובדת אצל אביה היא מקבלת מהוריה סכומים נוספים, נוסף על משכורתה המדווחת לרשויות, בין היתר, עבור עבודתה כמעצבת פנים. עוד נטען כי האב אינו מפריש לתובעת תנאים סוציאליים כגון קרן השתלמות, פנסיה ועוד ויש לערוך את איזון המשאבים כאילו הכספים הופרשו. עוד עתר הנתבע כי שווי כלי הרכב והלוואות שנטלו הצדדים לרכישתו (סך 63,000 ₪ ויתרתם למועד הקרע סך 34,140 ₪) יאוזנו בין הצדדים למעט התשלומים לאחר מועד הקרע שתישא בהם התובעת מאחר וכלי הרכב בחזקתה הבלעדית.
מועד הקרע נקבע ביום 13/6/2021 ונתן שטרנפלד מונה כמומחה בית המשפט לשם עריכת חוות דעתו אודות איזון המשאבים שצברו הצדדים בתקופת החיים המשותפים.
בהתאם להחלטות שניתנו, המומחה ערך חוות דעת על בסיס הזכויות שאמורה הייתה התובעת לצבור ממקום עבודתה והגיש חוות דעת נושאת תאריך 30/11/2022.
חוות הדעת מפרטת שתי חלופות – איזון משאבים מהוון, ואיזון משאבים על בסיס מועד הבשלת הזכויות.
לפי האפשרות הראשונה, לשם איזון המשאבים, על הנתבע לשלם לתובעת סך 171,357 ₪; לפי האפשרות השנייה על הנתבע לשלם לתובעת סך 37,463 ₪, ביום 31.8.2014 על הנתבע לשלם לתובעת סך 39,170 ₪ ועל התובעת, בפרישתה מעבודתה, לשלם לנתבע סך 2,767 ₪, כשסכום זה יעודכן בהתאם לעדכון שכר שיבוצע לתובעת בעבודתה. התובעת חלקה על חלק ממסקנות חוות הדעת. אדון בטענותיה אחת לאחת:
הטענה כי היה על המומחה לחשב את הזכויות לפי פוטנציאל השתכרות הנתבע ולא שכרו בפועל – לטענת התובעת, לשם חישוב שכר הנתבע המומחה הסתמך על בסיס תלוש שכר לחודש 6/21 בלבד. נטען כי תלוש שכר זה כולל 13 ימי עבודה בלבד ועל כן אינו מייצג את שכרו המלא של הנתבע.
אלא שהוכח כי בגין יתרת הימים שולמו לנתבע דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי והם נכללו בשכרו. לכן אין בטענת התובעת לגרוע מחישוב המומחה שכן הסכום הכולל "הושלם". הטענה כי שכרו של הנתבע, אלמלא הפציעה, היה גבוה יותר, אינה רלוונטית לשאלת איזון משאבים; חוות דעת המומחה מבוססת על הנתונים, הזכויות וההפרשות שנצברו לצדדים בפועל בתקופת החיים המשותפים – ואין מחלוקת כי הנתבע מיצה את יכולת השתכרותו, כפי שאפשרה פציעתו. לכן לעניין איזון המשאבים, אין משמעות לפוטנציאל השתכרות אלמלא הפציעה, מה שהצדדים צברו הם צברו. ודוק, חוות הדעת צופה פני עבר, להבדיל מטענות בנוגע למזונות קטינים שצופות פני עתיד, וגם, להבדיל מהטענה של הנתבע כי יש לבצע חישוב רעיוני לזכויות שצברה התובעת מעבודתה לאחר שהתברר כי אביה, אצלו עבדה, לא הפריש אותן בפועל. ראו גם תשובות המומחה לשאלות הבהרה, תשובה לשאלה 4. על כן טענות אלו נדחות.
הטענה כי המומחה לא הביא בחשבון את זכויות הפנסיה של הנתבע "בא'" – גם טענה זו דינה דחייה. מחוות דעת המומחה עולה כי איזון המשאבים חושב על בסיס כל הזכויות שנצברו על שם הנתבע בקרנות הפנסיה בתקופת החיים המשותפים – ואילו התובעת מבססת טענתה על כך שסכום הזכויות ליום 31/12/2021 הוא סך 149,908 ₪.
אלא שמועד הקרע שהוסכם ונקבע הוא 13/06/2021. זכויות שנצברו לאחר מועד הקרע אינן נכללות באיזון המשאבים ועל כן כאמור טענתה זו נדחית.
חיסכון עבור הקטינים – הצדדים מסכימים כי קופת גמל מספר 345279483 בחברת ביטוח "מ'" היא של הקטין ג' (ראו סעיף 62 לסיכומי הנתבע) ויש להחריגה מאיזון המשאבים, כפי שנעשה גם בעניין קופת גמל "—-" מספר ——– המתנהלת על שם הקטין א' (ראו סעיף 63 לסיכומי הנתבע). ככול שקופת הגמל של הקטין ג' נכללה במסת הנכסים לאיזון המתנהלים על שם הנתבע, יש לקבל חוות דעת מעודכנת.
כלי רכב מסוג ס' שבשימוש התובעת – התובעת טענה כי השווי שקבע המומחה הוא גבוה מהשווי במועד הקרע. בתשובת לשאלה 5 בשאלות ההבהרה, השיב המומחה כי שווי כלי הרכב הוא סך 49,764 ₪ נכון למועד הקרע ושווי זה משוערך למועד חוות הדעת. ואכן, בחוות הדעת, נקבע שווי כלי הרכב סך 53,530 ₪ נכון ליום חוות הדעת, 30.11.2022 – היינו המומחה שיערך את השווי כנדרש, כפי שגם לטענת התובעת היה עליו לעשות. ראו סעיף 12 לבקשתה למתן הוראות שהוגשה ביום 21/5/2023 ולא ברור מדוע חזרה על הטענה, והיא נדחית.
יתרת חובה בחשבון המשותף – במועד הקבוע בחשבון הייתה יתרת זכות 44,709 ₪. מיתרה זו שולמו החזרי הלוואה שנטלו הצדדים לשם רכישת כלי הרכב הנ"ל, תשלומי כרטיסי אשראי, בזק, יס ושיקים, ראו סעיף 7 לחוות דעת המומחה. לחובת הצדדים נותרה יתרת הלוואה. יתרת ההלוואה במועד הרלוונטי (25/03/2023) הייתה סך 17,300 ₪. התובעת שילמה מחצית ביום 23/05/2023 והנתבע שילם מחצית ביום 24/05/2023 ₪.
התובעת טענה כי הנתבע משך כספים לאחר מועד הקרע, חד צדדי ולצרכיו.
בחוות דעת המומחה, צוין כי במועד הקרע, 13/6/2021 נמשך סך כולל של 13,000 ₪. שני הצדדים טענו כי הצד שכנגד משך את התשלום האמור – ואף אחד מהם לא הגיש אסמכתא לתמיכה בטענתו. משכך, הרי שיש לזקוף משיכה זו לחובת שני הצדדים.
לא נעלם מעיני כי במועד הקרע התובעת היא זו שנכחה בבנק בו ניהלו הצדדים את החשבון המשותף שכן חתמה באותו מועד על מסמכים להגבלת הפעילות בחשבון בחתימת כל השותפים יחד, כך שלכאורה סביר יותר להניח כי התובעת משכה את הכספים, אך נוכח הסכום והעובדה כי טענת הנתבע הועלתה במענה לטענת התובעת, המשיכה תזקף לחובת שני הצדדים.
טענת התובעת כי יתרת החובה בחשבון המשותף נוצרה מאחר והנתבע משך כספים לצרכיו כגון שכ"ד, ועד בית, בזק, טלוויזיה וחסכון, לאחר מועד הקרע ועד לחודש 8/2021 כולל, נטענה לראשונה במסגרת סיכומיה וסותרת עמדתה וטענותיה בהליך תלה"מ 29015-10-21, כאשר שני הצדדים אישרו כי עזבו את הבית והנתבע שב לדירה לאחר שהתברר לו שהתובעת עזבה לבית הוריה. מה גם שלאחר מועד הקרע הנתבע הפקיד לחשבון המשותף תשלומים שונים, כמפורט בסעיף 36 לסיכומיו – ולכאורה התובעת חבה לנתבע מחצית ההחזר בגין תשלומים אלו, סך 2,635 ₪. אך משהטענות עלו רק בסיכומי הצדדים – ומדובר בתשלומים שהם מאוחרים למועד הקרע ועל כן אינם חלק מאיזון המשאבים, אין בכך להוסיף או לשנות מחוות הדעת וטענות הצדדים כמעט מאזנות זו את זו.
הטענה הנוגעת למיטלטלין – הכרעה בטענות אלו התייתרה. ראו החלטה מיום 09/02/2022 מה גם שהטענה נזנחה במסגרת סיכומיה של התובעת ולעמדת הנתבע הצדדים חלקו בפועל את מרבית המיטלטלין, לפי רשימות, למעט הזיכרון הנייד החיצוני של הנתבע אותו עתר הנתבע בסיכומיו כי יועבר אליו על ידי התובעת. מצופה כי התובעת תשכפל הזיכרון ותמציא לנתבע.
אשר לטענת הנתבע כי התובעת משתכרת למעלה מהשכר המוצהר וכי אביה, אצלו היא מועסקת משלם חלק משכרה במזומן, הרי שטענה זו, בהתייחס לשווי צבירת הזכויות, הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבע וסותרת את עתירתו בסעיפים 41-43 לכתב הגנתו. מה גם שעל פי ההחלטות שניתנו הפרשות התובעת לפנסיה וצבירת זכויות ממקום העבודה – שלא הופרשו בפועל על ידי אבי התובעת אצלו היא מועסקת, בוצעו על בסיס הפרשה רעיונית וגם עובר להחלטות אלו, הנתבע לא טען לכך. על כן איני מקבלת עתירתו זו.
לסיכום תביעת הרכוש, ניתן תוקף של פסק דין לחוות דעת מומחה בית המשפט נושאת תאריך 30/11/2022, למעט בעניין קופת הגמל שמתנהלת עבור הקטין ג' – ככול שקופת הגמל לא הוחרגה מזכויות הנתבע, המומחה יגיש חוות דעת מעודכנת.
בהקשר זה, ומאחר והנתבע מאשר כי קופת הגמל המתנהלת על שמו עבור הקטין ג' אינה חלק ממסת נכסיו, יגישו הצדדים צו פורמאלי לחתימתי שיגביל את המשיכה מקופת הגמל של הקטינים, עד הגעתם לגיל 18 (אלא אם יסכימו על גיל מאוחר יותר), בחתימות שני ההורים.
איזון המשאבים יעשה על פי החלופה השנייה של חוות הדעת המעודכנת. הן מאחר והתובעת לא טענה לכך דבר ואילו הנתבע עתר לכך בסיכומיו והן מאחר ובחלופה הראשונה חלה חובת תשלום על הנתבע – והסכום אינו סכום מבוטל ועל כן יש לקבל עמדתו בשאלה זו.
חלוקת זמני שהות:
הנתבע עתר לחלוקת זמני שהות שווים ואילו התובעת טענה כי הנתבע אב אלים ועליו לפגוש את הקטינים רק בליווי הוריו, ובהמשך טענה כי יש לקיים את זמני שהות ללא לינה.
במסגרת דיון שהתקיים בתובענה למתן צו הגנה שהגישה התובעת, נדחו טענות התובעת בדבר מסוכנות הנתבע והצורך בפיקוח על זמני השהות, אך נקבעו, בין הנתבע ובין הקטינים, זמני שהות זמניים מצומצמים; פעמיים בשבוע מתום המסגרת החינוכית ועד שעה 18:00 ובסופי שבוע פעם בשבועיים בבית הורי הנתבע. ההחלטה ניתנה בהסתמך על המלצת גורמי הטיפול בתסקיר מסוכנות נושא תאריך יום 29/6/2021, ותוקפה נקבע למשך 3 חודשים.
בהחלטה מיום 03/11/2021 הורחבו זמני השהות על ידי הוספת לינה פעם בשבוע ביום שני והוסמכה עו"ס לסדרי דין בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ה-1962 ליתן המלצותיה. בהחלטה מיום 09/01/22, בהסתמך על תסקיר נושא תאריך 04/01/2022, הוספה לינה נוספת כך שזמני השהות הזמניים נקבעו בימים שני בסופ"ש שני אצל הנתבע עד יום ראשון כולל לינה, וביום ד' ללא לינה.
מאחר והקונפליקט בין הצדדים לא פחת, באותה החלטה הורה בית המשפט לצדדים להימנע מוויכוחים או עירוב הקטינים בקונפליקטים ביניהם וכן נאסר על צילום המפגשים או המעברים.
לאחר שהתקבלו המלצות ועדה לתכנון טיפול והערכה שהתכנסה ביום 16/01/2022– ועל פי החלטתי מיום 10/02/2022 ומיום 10/05/2022, הופנו הצדדים לאִבחון הערכה וטיפול פרטי אצל ד"ר אלון אורן – כמומחה בית המשפט.
ביום 19.12.22 הורחבו זמני השהות ללינה גם בימי רביעי (החל מיום 04/01/2023) וכך הם מתקיימים מאותו מועד.
בעדכון ד"ר אלון אורן נושא תאריך 27/03/2023 נכתב כי "אנחנו נמצאים בשלב בתהליך בו ניתן לזהות גם ניצני עבודה פנימית ושותפות ולא רק מתח ואמירות לעומתיות של ההורים". אך לאחר כשלושה חודשים בעדכון נושא תאריך 15.6.23 עלתה תמונה מדאיגה. נכתב שם כי: "לצערי, מנגנון ההרס המלווה את ההורים, הנכיח עצמו שוב ונוצרה בי ההבנה כי ההורים אינם יודעים איך להתנהל ללא המאבק. הערכתי היא כי הם מתקשים להכיל את השקט שנוצר בעקבות הסכמות משותפות ומייד מתעורר קושי רגשי שהם מתקשים להיות בו ומנתבים אותו כל אחד לכיוונו של האחר."
ברקע, כפי שצוין לעיל, טענות התובעת לאלימות הנתבע כלפי הקטינים. אלא שלטענות אלו לא נמצא תימוכין, גם לא במסמכים הרבים שצורפו לתיק המוצגים מטעמה ת/1 הנוגעים לתכתובות של התובעת עם גורמי טיפול או חינוך וצדדי ג' אחרים שהיו מעורבים בחיי הצדדים. למעשה עלה שההיפך הוא הנכון, והנתבע לא נקט באלימות כלפי הקטינים. ד"ר תלמה כהן פסיכולוגית קלינית, אליה פנתה התובעת כתבה בפנייתה לבית המשפט, מוצג נ/2 כי: "יודגש כי חוץ מטענות של ה' ועורכת הדין איילה תל פז על אלימות של ת' כנגד ה' וכנגד הילדים, לא נתקלתי בראיות כאלה ואחרות לאלימות זו"
לא נתתי אמון בעדות אימה של התובעת והתובעת בעניינים אלו. התרשמתי כי עדותן בנוגע לקשר בין הנתבע ובין הקטינים או האלימות הנטענת, אינה מהימנה. הדברים נסתרו גם מדיווחי גורמי הטיפול. ראו בהקשר זה החלטתי מיום 19/12/2022. בין היתר כתבתי שם:
"עו"ס לסדרי דין ציינה כי לשני הקטינים קשר מיטיב עם כל אחד מההורים, הם חשים ביטחון ואהבה במחיצת כל אחד מהוריהם וקיים שיפור במצבם הרִגשי של הקטינים. עו"ס לסדרי דין ציינה גם כי מומחה בית המשפט ד"ר אלון אורן דיווח כי ניתן להתרשם ממסוגלות הורית טובה של שני ההורים, ומיחסי האמון שנוצרו בינו ובין ההורים. עם זאת, נכתב כי האֵם עדיין מחזיקה בעמדתה כי האב פוגעני כלפי הילדים והיא מתנגדת להרחבת זמני השהות. המלצת עו"ס לסדרי דין היא להמשיך את ההליך הטיפולי אצל ד"ר אורן על-מנת לסייע להורים ליצור לקטינים סביבה מחזיקה, מיקוד בטובת הקטינים, הפחתת המתח בין ההורים ותקשורת תקינה. צוין כי הטיפול ייעשה יחד עם מפגשים דיאדים על-מנת לעבות את תכני הטיפול. אשר לזמני השהות, נכתב כי לאור המתח הרב בין ההורים שטרם פחת, ושבא לידי ביטוי גם בעת מעבר הקטינים – הרי שיש לצמצם את מעבר הקטינים בין ההורים, וגם יש ליצור רצף פעילות זמן משמעותי הורה-ילד".
עוד כתבתי: "טענות האם בנוגע לאירועי אלימות, לרבות אירוע שנטען כי צולם על-ידהּ, הועברו לגורמים המתאימים וגם לגורמי הטיפול אשר עד כה לא מצאו ממש בטענות האֵם. נוסף על כך, עמדתהּ של האֵם כי הקטינים יכולים לשהות אצל האב אך לא ללון, כשלעצמה, סותרת את טענתה כי שהות הקטינים אצל האב מהווה סיכון עבורם מאחר ואין באפשרותו להתמודד איתם וכי הוא מגיב באלימות כלפי הקטינים. ואסביר, התמודדות עם קטין בשעות הערנות והיום – שעות להן האֵם לא מתנגדת, אינה כדין התמודדות עם קטין ישן שהיא קלה יותר. ולכן ברור כי אם האב מסוגל להתמודד עם הקטינים כאשר הם ערים, הוא מסוגל להתמודד עם הקטינים כשהם ישנים. עוד יש להוסיף כי גורמי הטיפול כולם התרשמו מהדדיות וקשר חם, טוב ו-"קליל וזורם" כהגדרת האפוטרופוס לדין בין האב ובין הקטינים, מה שסותר גם הוא את טענת האֵם".
נוכח עוצמת הקונפליקט בין ההורים, בהחלטה חריגה מיום 17.7.23 כפה בית המשפט את המשך הטיפול אצל ד"ר אורן. נכתב שם כי "סעיף 15 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 מחייב את ההורים לדאוג לצרכי הקטין. צרכים אלה כוללים צרכים רִגשיים ונפשיים. השרשת המאבק בין ההורים ללא המשך טיפול שיכול ויכהה את המאבק היא טובת הקטינים. ההורים כאן אינם נותנים אמון זה בהורותו של זה, וזמני השהות והקשר של כל אחד מהם עם הקטינים הם "כלים" במאבק בין ההורים. כפועל יוצא, מצבם הרִגשי של הקטינים כאן מורכב. עקרון טובת הקטין הוא עקרון-על. זהו הכלל המנחה והקובע. ראו ע"א 121/79 פלוני נ' פלונית פד"י לד(2)(253). הרציונל בכפיית המשך הטיפול על ההורים היא חששוֹ של בית המשפט כי ככל והמאבק בין ההורים ימשיך ויתקיים בעוצמה בה הוא נמשך מזה כשנתיים, הפגיעה בקטינים תהיה בלתי הפיכה ובית המשפט יידרש למעורבוּת עו"ס חוק נוער. ברי כי יש לעשות כל שניתן על-מנת לעצור את כדור השלג המתגלגל, סיטואציה אותה שני ההורים אינם רואים בשם עיוורונם לראות את טובת הילדים בתוך המאבק.
בעדכון ד"ר אורן שהוגש, לאחר החלטתי ציין המומחה כי הצדדים מתקשים לשמור על עצמם מפני עצמם ונחלשת יכולתם לשמור על הקטינים מפני פגיעות רגשיות הקשורות במתח הקיים ביניהם. עוד צוין כי חלה שחיקה וההורים מתקשים להיענות לכללי התנהגות תקינה. בעִדכון עו"ס לסדרי דין נושא תאריך 15/11/2023 המליצה עו"ס לסדרי דין להפנות את המשפחה למרכז מיכאל או ליחידה לשלום הילד וזאת לאחר ש"קיבלה עו"ס לפי חוק נוער, פאני עמירה, דיווח לפיו עולה חשד לפגיעה פיזית ורגשית בילדים מצד אביהם. מהעו"ס נמסר כי הועבר דיווח למשטרה ונערכו חקירות ילדים בהן דיווחו הילדים כי הנתבע סטר להם ונעל אותם בחדרם כאמצעי ענישה". והתכנסה ועדת תכנון טיפול והערכה ביום 14/11/2023 שזו הייתה המלצתה. העדכון הועבר לעיון הצדדים.
זמן קצר לאחר מכן הגישה התובעת בקשה לצמצום זמני השהות של הנתבע עם הקטינים – על דרך של ביטול לינת הקטינים בביתו. התובעת חזרה על טענותיה בדבר אלימות הנתבע ונטען כי הנתבע "נמצא עם כלים מתוחכמים שנועדים אך ורק להסתיר אותה (את האלימות –ה.ג.ע.) מעיני כל לרבות מעיני העובדות הסוציאליות ובית המשפט הנכבד". תואר אירוע בו הנתבע נעל את הקטין ג' בחדרו לאחר ששני האחים רבו על משחק, נטען כי הקטין ג' מדווח שהנתבע נותן לו ולאחיו "כפות" – ונטען כי הכוונה לסטירות; כי הנתבע כינה את הקטין תינוק שאינו אמור להיות בבתי הספר; הקטינים מסרבים לצאת מהצהרון לבית הנתבע באמצעות הסבתא מצד הנתבע; הנתבע אינו מחליף להם בגדים; לקטין א' בורח שתן והנתבע גמל אותו מהמוצץ כשהוא בוכה וגם כי הנתבע משחיר ומסית את הקטינים כנגד התובעת. הבקשה נתמכה בתצהיר ולא צורפה אליה כל אסמכתא לתמיכה בטענות.
בהחלטה מיום 29/11/2023 נקבע כי הטענות יבחנו בפסה"ד וכי והנתבע יגיש תגובתו לבקשה.
בתגובתו הכחיש הנתבע הטענות. נטען שהתובעת מסיתה את הקטינים בעצמה ובסיוע משפחתה, וחוזרת על טענות סרק בנוגע לאלימות הנתבע כלפי הקטינים. נטען כי בין הנתבע ובין הקטינים קשר חזק ואוהב והם כמהים לזמני השהות עימו. צוין כי טענות התובעת נטענו עת הגישה, כחצי שנה קודם לכן, תלונה אחרת במשטרה והתובעת מנסה ליצור יש מאין כדי למנוע זמני השהות. עוד נטען כי הבקשה הוגשה סמוך למועד מתן פסה"ד כחלק מההשמצות הבלתי פוסקות של התובעת כנגד הנתבע. הנתבע טען כי התובעת מערבת את הקטינים, מתריסה בהערות אל מול הקטינים ובאיסוף הקטינים "אינה משחררת את הילדים, נותנת לאב להמתין דקות ארוכות…שוב ושוב…", יוצרת להם קונפליקט נאמנות ומשתמשת בהם ככלי ניגוח באב.
התובעת הדגישה כי הנתבע אישר בחקירתו כי היא ערה לצרכי הקטינים, אם אכפתית ומבינה. עוד הפנתה לכך, שבמהלך החיים המשותפים עבדה במשרה חלקית אצל אביה כדי לקבל את הקטינים בתום מסגרות החינוך, והייתה בהסכמה הורה העיקרי. עוד הדגישה התובעת כי הנתבע אינו מסוגל להתמודד עם חלוקת זמני שהות רחבה שכן השהייה עם הקטינים "מצריכה רגיעה מתמשכת והיענות לצרכי הקטינים". התובעת הפנתה לחזקת הגיל הרך ולסברה שהתפתחות מקטני קטינים, נפגעת בעת לינה בשני בתים שכן הם חווים נטישה בעת לינה מחוץ לבית. עוד הפנתה התובעת לטענותיה בבקשה לצמצום זמני שהות וביקשה כי תועבר חקירת הקטינים לעיון בית המשפט וטובת הקטינים היא לצמצום זמני השהות.
הנתבע בטענותיו חזר וטען כי הוא משמש אב מסור שטיפל ומטפל בילדיו לא פחות מהתובעת. הנתבע הפנה להחלטות בית המשפט שדחו את טענות התובעת בדבר אלימותו הנטענת כלפי הקטינים, ולעדות גורמי הטיפול והאפוטרופוס לדין. עמודים 2-3 בדיון מיום 30/11/2022. הנתבע טען כי התובעת ממשיכה בהכפשות ויצירת מצג שווא על מנת לפגוע בשמו הטוב ולהרחיקו מהקטינים והדגיש כי חרף טענותיה, עד לקרע לא פנתה לאף גורם בטענות דומות – בהקשר זה הפנה הנתבע לחקירת התובעת שם נשאלה השאלה והדגיש כי התובעת "חרדתית" וטענותיה נסתרו כפי שעלה מטענות האפוטרופוס לדין בעמוד 3-4 שורות 17, 34-39. וגם הפנה לכך שהתובעת פנתה לד"ר תלמה כהן באותן טענות שווא. הנתבע עתר להוספת לינה לשם קביעת זמני שהות שווים.
לאחר ששבתי ובחנתי התסקירים, העדכונים וטענות הצדדים, אני דוחה עמדות שני ההורים ומורה כי זמני השהות ימשיכו ויתקיימו כפי שהם מתקיימים מזה למעלה משנה. טובת הקטינים כאן היא לרגיעה ולקביעות. הוריהם לא אפשרו להם זאת חרף מעורבות אינטנסיבית של גורמי טיפול. שני ההורים פועלים מתוך האינטרסים האישיים שלהם ללא ראיית טובת הקטינים. גורמי הטיפול חזרו והתריעו על כך.
לטענת התובעת בדבר מסוכנות או אלימות הנתבע כלפי הקטינים לא נמצא תימוכין. לאמור יש להוסיף את הטענה שהעלה הנתבע, כי מאחר והתובעת במהלך הנישואין לא העלתה טענות דומות הרי שיש בכך להחליש טענותיה. לאמור יש להוסיף כי התנגדות התובעת היא ללינה -עמדתה זו מחלישה טענותיה, שהרי אם אכן קיימת מסוכנות, היא קיימת גם ללא לינה.
עוד אפנה לכך שלינת קטין אצל הוריו היא ברירת המחדל. וכאשר הורה אחד מבקש למנוע לינת קטין אצל ההורה האחר, עליו להניח תשתית ממשית ולכאורית להוכחת טענותיו. התובעת לא עמדה בנטל שכזה. ראו רמ"ש 30697-05-23 ר נ' מ, מיום 12/05/2023.
על כן, ונוכח חזקת הגיל הרך, איני מורה על הרחבת זמני השהות כעתירת הנתבע אך אני דוחה עתירת התובעת לביטול לינת הקטינים אצל הנתבע כך שזמני השהות בין הנתבע ובין הקטינים ימשיכו ויתקיימו כפי שהם מתקיימים כיום; בימים ראשון, שלישי וחמישי ישהו הקטינים אצל התובעת ובימים שני ורביעי ישהו הקטינים אצל הנתבע. סופי שבוע מתום המסגרת החינוכית ועד ליום ראשון, תחילת המסגרת החינוכית יוחלפו לסירוגין בין ההורים.
תביעת מזונות הקטינים ותביעת מזונות לתובעת:
אקדים ואומר כי חרף כותרת התביעה התובעת לא טענה דבר בנוגע למזונותיה וזנחה טענתה זו. עוד אציין כבר כעת כי התובעת לא הפרידה בין צרכיה ובין צרכי הקטינים, חרף חובתה לעשות כן (ראו תקנה 11(ב)(3) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020). בסיכומיה זנחה התובעת תביעת למזונותיה. בהינתן שאלו הדברים, תביעת התובעת למזונות אישה (ככול שנתבע למעט כותרת כתב התביעה), נדחית. יוער כי הצדדים התגרשו ביום 15.6.22 וממילא פקעה במועד זה תביעת התובעת למזונותיה.
אשר למזונות הקטינים, בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו.
הצדדים יהודים, על כן, המקור לחיוב במזונות הקטינים הוא בדין העברי.
הדין העברי מחלק את מקור חיוב במזונות קטנים, היקפו ואופן חלוקת הנטל בין ההורים, לשלוש תקופות: קטני קטינים עד גיל 6 שנים, חיוב שחל על האב והוא עצמאי ומוחלט ואינו תלוי בהכנסות האֵם או במצבו הכלכלי של האב או הקטין. חיוב עבור קטינים בגיל 6-15 שנים, מכוח תקנת חכמים וחיוב עבור קטינים בגיל 15-18 שנים, מדין צדקה. ראו ע"א 166/66 גודלמן נ' גולדמן פד"י כ (2) 533, 536, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457.
בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 77 סייפא לפסה"ד של השופט פוגלמן בפסק דין מיום 19.07.17 נאמר כי יש לפרש את החיוב מכוח תקנת חכמים כחיוב מדין צדקה, היְינו החיוב מגיל 6 ואילך חל במידה שווה על שני ההורים. הוראה זו היא תמציתו האופרטיבית העיקרית של פסה"ד הנ"ל, כפי שנפסק בעמוד 125, סעיף 3 לפסה"ד של הנשיאה כב' השופטת א' חיות.
לשם הכרעה בתביעת מזונות יש לדון בצרכי הקטינים, ביכולת ההורים ויחס ההכנסות ביניהם וגם לבחון את זמני השהות, את חלוקת האחריות ההורית בין ההורים ושאר נסיבות העניין. אין מדובר בנוסחה מתמטית. ראו עמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.03.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט וגם עמ"ש (חיפה) 4208-01-19 ד' ב' נ' א' א' ב' מיום 21.7.19.
צרכי הקטינים – אקדים ואומר כי שני הצדדים לא הוכיחו את צרכי הקטינים.
התובעת עתרה לחייב את הנתבע בתשלום סך 8,748 ₪ לחודש. נטען כי סכום זה מהווה מחצית מהוצאות התובעת והקטינים ומורכב מהרכיבים: שכ"ד, ארנונה וועד בית, סך 4,985 ₪ לחודש, גז סך 90 ₪ לחודש, מים סך 350 ₪ לחודש, חשמל סך 350 ₪ לחודש, תרופות סך 400 ₪ לחודש, כלכלה, קניות לבית, חומרי ניקוי וטואלטיקה סך 4,000 ₪ לחודש, תחבורה לנסיעת הקטינים, לרבות ביטוח רכב ודלק סך 3,521 ₪ לחודש, תיקונים בבית סך 150 ₪ לחודש, טלפונים ניידים, אינטרנט, כבלים סך 376 ₪ לחודש, קופ"ח סך 177 ₪ לחודש, ביטוח רפואי פרטי סך 425 ₪ לחודש וחופשות סך 2,673 ₪ לחודש.
מעבר לכך עתרה לתשלום סך 2,538 ₪ לחודש עבור הקטין ג' כשסכום זה מורכב מהרכיבים: טיפול רִגשי סך 128 ₪ לחודש, ריפוי בעיסוק 128 ₪ לחודש, קלינאי תקשורת סך 128 ₪ לחודש, רכיבה טיפולית 288 ₪ לחודש, חוג כדורגל וג'ודו סך 600 ₪ לחודש, ביגוד והנעלה סך 500 ₪ לחודש, תספורת סך 120 ₪ לחודש, דמי כיס סך 75 ₪ לחודש, צעצועים ספרים, טאבלט מחשבים, תוכנות משחק סך 400 ₪ לחודש, ימי הולדת סך 50 ₪ לחודש, ועד גן קייטנה סך 121 ₪ לחודש. ואילו עבור הקטין א' עתרה לתשלום סך 4,350 ₪ לחודש כסכום זה מורכב מהרכיבים: טיטולים, מזון נוטרילון סך 350 ₪ לחודש, ביגוד והנעלה סך 350 ₪ לחודש, תספורת סך 120 ₪ לחודש, משחקים וצעצועים סך 350 ₪ לחודש, גן פרטי, ועד גן, ביטוחים וקייטנה סך 2,880 ₪ לחודש, דמי כיס ומתנות יום הולדת סך 150 ₪ לחודש.
עוד עתרה התובעת לחיוב הנתבע בדמי טיפול, סך 1,500 ₪ לחודש.
תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת.
התובעת לא צירפה אסמכתאות לאימות טענותיה בדבר גובה צרכי הקטינים או הוצאותיה עבור צרכי הקטינים. העדר אסמכתאות בנוגע לצרכים הכרחיים שהדעת נותנת כי הוצאו ממילא מאז הגשת התביעה ולפניה, למשל כלכלה, ביגוד, אחזקת בית וכו', מעיד על חולשת הטענות. התובעת נשאלה על כך בחקירתה. ותשובתה הייתה: "אני אחפש לך את כל הקבלות, אני שומרת, בכיף…" ראו עמוד 47 שורות 32-37. תשובה זו אינה מרימה את הנטל שמוטל על התובעת להוכיח טענותיה.
אוסיף כי אסמכתאות שצורפו לכתב התביעה הן מתקופת החיים המשותפים ופירוט כרטיסי האשראי שצירפה התובעת במסגרת העתירה למזונות זמניים אין בו לשנות. שכן אינו מעיד על אמיתות הטענות. ראו למשל כי התובעת עתרה לתשלום סך 120 ₪ לחודש בגין תספורת עבור כל אחד מהקטינים, אך מתדפיס כרטיסי האשראי (הוגש ביום 07/10/2021) שולם סך 100 ₪ עבור מתן עיצוב שיער ואין אינדיקציה האם התשלום עבור שני הקטינים? אחד מהקטינים? או התובעת? כך גם בנוגע לביגוד והנעלה, לא צורפו אסמכתאות, אף לא לרכישת נוטרילון וטיטולים (כיום הקטין בן למעלה מ-5 שנים וספק אם כיום יש בהם צורך) ועוד. ראו גם מיעוט האסמכתאות שצירפה כנספח 21 לתיק המוצגים ת/1. האסמכתאות שצורפו כנספח 3 להודעה שהוגשה ביום 9.1.22, הם לעניין הוצאות רפואיות חריגות וככאלה אין הן בגדר צרכי הקטינים.
גם העובדה כי התובעת נמנעה מלהבחין בין הוצאות הקטינים ובין הוצאותיה, מעידה על חולשת טענותיה והרושם הוא שהסכומים שנתבעו נטענו על דרך ההפרזה.
טענות התובעת לרמת חיים גבוהה מאוד גם היא לא הוכחה. למעט טענה בעלמא לא הוצגו אסמכתאות או ראיות להוצאות גבוהות או חריגות . עם זאת מעדות הנתבע עלה כי רמת החיים הייתה קצת מעל הממוצע. ראו עדות הנתבע בעמוד 67 שורות 20-25, שם העיד כי במהלך החיים המשותפים הייתה ההוצאה החודשית לכל המשפחה, 4 נפשות, סך ממוצע 30,000 ₪ לחודש. לאמור יש להוסיף את התמיכה הכלכלית שקיבלה המשפחה מהורי הנתבעת. כפי שעלה בברור מהעדויות , אך אין בכך להקים חבות למשלם המזונות.
אשר לתשלום עבור ביטוח כלי רכב והחזקתו, אשר התובעת טענה כי משמש להסעת הקטינים, התובעת העידה כי הן במהלך החיים המשותפים והן כיום הוריה הם אשר נושאים בתשלומים אלו. ראו עדותה בעמוד 39 שורות 1-12, כך גם לגבי ביטוח רפואי פרטי עבור הקטינים ראו עמוד 45 שורות 27-37, מה גם שכאשר לא הוכחה רמת חיים גבוהה "מהממוצע הרגיל" , הרי שאין לחייב תשלומים אלו במסגרת מזונות. אין אלו צרכים הכרחיים וספק אם הם צרכים מדין צדקה, ברמת חיים שאינה גבוהה מהרגיל.
כפי שציינתי לעיל, גם הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את צרכי הקטינים.
כאשר הצדדים אינם מרימים את הנטל להוכיח את צרכי הקטינים, מאחר והראיות אינן מאפשרות קביעת ממצאים ברורים או העובדות אינן שלמות יאמוד בית המשפט את הצרכים על פי נִיסיון החיים של השופט היושב בדין. ראו: ע"א 680/82 נחום נ' נחום, פ"ד לז(4)667; ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69; ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3)822, 825, 828 ועוד.
צרכי סף מינימליים לקטין הוערכו בסך 1,300-1,700 ₪ לחודש כולל אחזקת מדור אך לא כולל מדור. ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני מיום 09.10.2017; עמ"ש 44496-10-20 א.נ' ב. מיום 11.8.20. סכומים אלו נקבעו לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ"ב. סכומים אלו כוללים צרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים.
אשר לקטין המתגורר בשני בתים, נפסק כי צרכיו גבוהים יותר, וזאת בשל הכפילות הנדרשת, מטבע הדברים, של חלק מהוצאותיו וצרכיו, אך יש להביא בחשבון כי חלקם של צרכיו משולמים בעת שהות הקטין אצל מי מהוריו על ידי נשיאה בפועל. ראו עמ"ש (חי') 28488-09-19 ר' ב' נ' ה' ב',מיום 12.3.2020 וגם רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 שאוזכר לעיל, בפסק הדין שם הוערכו הוצאות הקטין המתגורר בשני בתים, סך 2,250 ₪ לחודש, לא כולל מדור. עוד ראו עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ' א.ו. סעיף 12 לפסה"ד מיום 11.06.2019 וגם עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית סעיף 47 לפסה"ד מיום 31.01.2019.
לאחר שבחנתי ושקלתי עמדות הצדדים, הראיות שהוגשו והדין החל, לאור כי הקטינים מתגוררים בשני בתים ולאור רמת החיים לה הורגלו הקטינים אני אומדת את צרכי כל אחד מהקטינים על סך 2,000 ₪ לחודש, לא כולל מדור.
מאחר והקטין א' מתחת לגיל 6, יש לחלק צרכים אלו לצרכים הכרחיים ולצרכים שאינם הכרחיים. חלוקה זו נדרשת מאחר ועל פי הדין האישי החל, עד גיל 6 חב האב היהודי באופן בלעדי בכל הצרכים הבסיסיים וההכרחיים של ילדיו, ורק בצרכים הנוספים חבים שני ההורים. על כן מאחר ולקטין א' טרם מלאו 6 שנים, יש לחלק את צרכיו, לצרכים הכרחיים ולצרכים שאינם הכרחיים;
נוסף על כך, בנוגע למזונות לאחר גיל 6, יש לחלק את הצרכים לצרכים שהם תלויי שהות ולצרכים שאינם תלויי שהות. חלוקה זו נדרשת מאחר ורכיבים שהם תלויי שהות של קטין, נושא בהם בעין ההורה אצלו שוהים הקטינים וזאת ביחס ישר לזמן השהות של הקטין בביתו, ולהיפך; זאת להבדיל מצרכים שאינם תלויי שהות שכן אין קשר בין צרכים אלו ובין שהותו של הקטין בביתו של ההורה.
ומהו סכום הצרכים ההכרחיים? יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט, נאמר כי: "הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו… ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה…".
המדיניות המשפטית הרצויה, כפי שגם באה לידי ביטוי בפסה"ד שניתן בעניין בע"מ 919/15 בע"מ 1709/15 פלוני נ' פלונית, מיום 19.07.2017 שאוזכר לעיל, היא ליישם את עקרון השוויון המגדרי כך שימצא ביטוי גם בחיוב מזונות עפ"י הדין האישי, יחד עם ראיית התא המשפחתי בכללותו, הכנסות ההורים, זמני השהות ושמירת רמת חיים אליה הורגלו הקטינים בשני הבתים.
בהתאמה, פרשנות מצמצמת של מושג הצרכים ההכרחיים עולה בקנה אחד עם ערך השוויון.
מטבע הדברים, עת מסגרת הצרכים שלא יחשבו כצרכים הכרחיים תצומצם, מסגרת הצרכים שהם מדין צדקה וחבים בהם שני ההורים, תגדל. בדרך זו תיושם המדיניות המשפטית למימוש עקרון שוויון מגדרי. שהרי, צרכים שלא יכללו בגדר צרכים הכרחיים, יישאו בהם ההורים לפני הכנסותיהם הורים (לפי מנגנון מדין צדקה). ראו 44496-10-20 א נ' ב מיום 11.8.21, השופט סילמן המפנה לסעיף 27 בעמ"ש חיפה 12752-03-19 פלוני נ' אלמונית, מיום 9.7.19. עוד נאמר שם "לעתים תחשיב המהווה חיבור של צרכים, גם אם כולם 'הכרחיים', יביא תוצאות בלתי אפשריות ויותיר החייב במזונות ללא אמצעי מחיה סבירים". ראו גם תלה"מ 34699-10-20 ס.ל. נ' ס.א. מיום 30.8.22, תלה"מ 17791-01-22 ר.כ. נ' י.כ., מיום 11/10/2023.
על כן, יש לצמצם את סכום המזונות הכרחיים בהם חב האב לבדו עד גיל 6.
במקרה דנן, לאחר ששקלתי טענות הצדדים ורמת החיים, אני מעריכה כי מתוך סכום הצרכים שנפסק לעיל, צרכים הכרחיים הם סך 1,600 ש"ח לחודש כולל הוצאות אחזקת מדור, וצרכים שאינם הכרחיים סך 400 ₪ לחודש.
בהינתן רמת החיים הלכאורית שהוכחה, מתוך צרכי הקטינים שהם כאמור סך 2,000 ₪ לחודש אני אומדת את צרכי כל קטין שהם תלויי שהות סך 1,500 ₪ וצרכי כל קטין שהם אינם תלויי שהות סך 500 ₪ לחודש.
הנטל בו יישא כל אחד מההורים בצרכי קטין על גיל 6 ובצרכים שאינם צרכים הכרחיים מתחת לגיל 6, ייקבע על פי יכולתם הכלכלית של ההורים ושאר נסיבות העניין.
יכולתם הכלכלית של ההורים:
התובעת, מועסקת אצל אביה, במשרה חלקית ועל פי תלושי שכרה, לתקופה 09/20-10/21 ממוצע שכרה החודשי סך 6,000 ₪ נטו. נוסף על כך היא מקבלת החזרי הוצאות במזומן ואחזקת כלי רכב ודלק.
הנתבע טוען כי פוטנציאל השתכרותה גבוה בהרבה ויש להעמידו על סך 12,000 ₪ נטו לחודש. נטען כי התובעת בעלת תואר ראשון, ועובדת מבחירה במשרה חלקית אצל אביה, נטען כי התובעת מבצעת גם עבודות פרטיות בתחום עיצוב הפנים מאחר ולמדה עיצוב פנים, ומקבלת תשלום בגין עבודתה במזומן והיא מסתירה הכנסותיה.
התובעת מנגד השיבה לטענה וטענה כי עבודתה אצל אביה היא לפי הסכמת הצדדים במהלך החיים המשותפים לאחר שהנתבע אמר "…שאני צריכה להיות זמינה לילדים ויותר נוח שזה חצי משרה ואני פה כל פעם שהם חולים, כשיש חופש." ראו עדותה בעמוד 20 שורות 2-11. וכי למעשה דרישה זו של הנתבע פגעה ביכולתה להתקדם בעבודה. עוד העידה כי הנתבע שמש על עבודתה אצל אביה ולא טען כנגד זאת קודם לכן. התובעת הוסיפה כי גם הנתבע ביקש לעבוד אצל אביה ועל כן השלים לימודי הנדסאי בניין. עמוד 20 שורות 12-20.
אשר להוצאות התובעת, התובעת העידה כי 5,000 ₪ משכרה מופקדים לחשבונה וסך 1,000 ₪ משולמים לה במזומן כשסכום זה משמש להוצאותיה. ראו עדותה בעמוד 38 שורות 14-15.בהמשך עדותה העידה כי ה- 1,000 ₪ משמשים אותה להוצאותיה, אך סכום זה אינו מספיק והיא נעזרת כלכלית בהוריה. ראו עדותה בעמוד 43 שורות 13-18. התובעת לא העידה את הוריה בסוגית המזונות – אך מהראיות והעדויות שהובאו (וגם העובדה כי התנהל הליך בעניין נכס מקרקעין שניתן במתנה לצדדים על ידי האב, הליך תמ"ש 23535-08-21) עלה כי הצדדים במהלך החיים המשותפים נעזרו כלכלית בהורי התובעת. עוד העידה התובעת כי היא משלמת סך 200 ₪ בחודש לקוסמטיקאית. עמוד 44 שורות 12-16. כן העידה כי היא משלמת סך 400 ₪ לחודש עבור תרופות לקטינים – אך כאשר נדרשה לצרף אסמכתאות, שכן התרופות מצויות בסל הבריאות, הייתה תשובתה מתחמקת. ראו עדותה בעמוד 45 שורות 7-11. גם אשר לתיקונים אותם מוציאה התובעת על המושכר, סך 150 ₪ לחודש, לא צירפה התובעת כל אסמכתא.
אשר לשכר הדירה, אמנם הסכם השכירות שצורף תוקפו חלף, אך סכום שכר הדירה הנטען, 4,800 ₪ בהינתן שכר הדירה ששילמו הצדדים במהלך החיים המשותפים, סביר והגיוני בעיני. אשר לאחזקת הדירה, ביקשה התובעת כי בית המשפט יסתמך על הוצאות הנתבע והתובעת לא צירפה אסמכתאות תשלום ולא טענה לסכומים.
הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מלהציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו. ראו ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל פד"י נ"ד (3) 107. הכלל חל, על אחת כמה וכמה, כשמדובר בראיות או בעדות שהן בשליטת בעל דין – כבמקרה דנן.
על כן, התובעת לא הוכיחה הוצאות קבועות בכלל, למעט שכר הדירה, או גבוהות בפרט.
מנגד, הנתבע לא הוכיח כי לתובעת הכנסות נוספות נוסף על עבודתה אצל אביה במשרה חלקית. בהקשר זה יש לומר כי הדעת נותנת שאם היה ממש בטענה, הרי שההכנסות היו מגיעות לתא המשפחתי בתקופת החיים המשותפים ויכול היה הנתבע, למעט הפרחת טענה כללית, להביא אסמכתאות להוכחת טענתו ולמצער פרטים טובים. הנתבע לא עשה כן, ועל כן אני דוחה טענתו.
עם זאת יש ליתן משקל כי בעתיד, כאשר לקטין הקטן ימלאו 9, תוכל בוודאי התובעת להגדיל משרתה. אמנם מסגרת משרה חלקית לתובעת הוסכמה בין הצדדים עוד במהלך החיים המשותפים – אך פסה"ד מביא בחשבון שינוים צופי פני עתיד. על כן, מחד כיום הנתבע אינו יכול לזקוף את העובדה כי התובעת עובדת בחצי משרה, לחובת התובעת או לטעון שיש להביא בחשבון פוטנציאל השתכרות גבוה מהשכר בפועל. ראו גם כי הנתבע אישר כי לא הלין על כך במהלך החיים המשותפים. עמוד 67 שורות 16-19. אלא שלאחר שלקטין א' ימלאו 9 יש להביא זאת בחשבון – מצאתי לפסוק את השינוי בגיל 9 של הקטין א' הואיל וגיל 9, במרבית המקרים, זהו גיל בו מופחת חיוב ההורה ברכיב "טיפול ישיר", שלעיתים נפסק כדמי טיפול. בהתאמה באפשרות האם יהא להרחיב משרתה בשל היות עתותיה בידה לנוכח גיל הקטינים.
יש להבחין בין מקרה זה לבין מקרה בו אדם מצמצם משרתו לשם ולמען ההליכים המשפטיים שאז חלקיות משרתו אינה יכולה, במרבית המקרים, לשמש כפוטנציאל השתכרותו.
לתובעת זכויות כמפורט בחוות הדעת בעניין איזון המשאבים (הכוללת זכויות באופן רעיוני מאחר ואביה של התובעת לא ביצע הפרשות לפנסיה עבורה), והוכח כי היא מקבלת תמיכה קבועה מהוריה. מהעדויות עלה כי מדובר בתוספת קבועה, מה גם שלגרסת התובעת שכרו של הנתבע 18,000 ₪ נטו לחודש, שכרה 6,000 ₪ נטו והוצאות התא המשפחתי שלהם, במהלך החיים המשותפים היו 30,000-40,000 ₪ לחודש (ראו סעיפים 48, 68, 73 לסיכומיה). ההפרש לא מומן בהלוואות, שהרי על פי חוות דעת המומחה החשבונאי במועד הקרע בחשבון הבנק הייתה יתרת זכות כ-44,000 ₪ ולמעט ההלוואה לרכישת כלי הרכב לא היו הלוואות נוספות. זאת ועוד, התובעת לא ידעה להסביר כיצד לאחר תשלום שכר הדירה יתרת שכרה מספיקה לעתירות ולהוצאות הגבוהות הנטענות . ראו עדותה בעמוד 55 שורות 32-39 ובעמוד 56 שורות 27-31.
נוסף על כך התובעת בעלת זכויות במקרקעין שניתנו לה במתנה על ידי אביה. ראו בהקשר זה פסה"ד בתלה"מ 65308-06-21, 23535-08-21 תביעה לאכיפת הסכם מתנה ותביעה לביטול הסכם מתנה שהצדדים להליך שם הם התובעת ואביה מצד אחד והנתבע מצד שני.
עוד יש להביא בחשבון כי הנתבעת זכאית לקִצבת ילדים חודשית מהמוסד לביטוח לאומי ולטענתה גם לסיוע בדיור – שטרם פנתה לקבלו.
יכולת השתכרות של ההורה, נגזרת ממכלול נסיבות העניין, זכויות ונכסיו. על כן אני אומדת הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת סך 9,250 ₪ נטו לחודש והכנסתה החודשית הפנויה סך 5,900 ש"ח נטו לחודש. מעת שימלאו לקטין א' 9 שנים יש לראות את הכנסתה החודשית הפנויה של התובעת סך 8,500 ₪.
התובע, מנהל פרויקטים ושכרו החודשי הממוצע על פי תלושי שכר לתקופה 9/20-9/21 סך 18,230 ₪ נטו לחודש. במהלך ההליך הנתבע החליף מקום עבודתו ועל פי תלושי שכרו לתקופה 10/21-7/22 שכרו החודשי הממוצע סך 17,368 ₪ נטו לחודש. בחודש 4/23 שוב החליף הנתבע מקום עבודה ועל פי שכרו לאותו חודש שכרו סך 12,443 ₪ נטו. הנתבע טען כי באותו מקום עבודה, שכר הבסיס למשרה מלאה הוא 16,800 ₪ ברוטו ועל כן הכנסתו נטו היא 12,000 ₪ לחודש. הנתבע לא צרף תלושים נוספים, למרות שלסיכומיו צרף מסמכים (התובעת לא התנגדה).
בין היתר צירף הנתבע הסכם העסקה. על פי הסכם העסקה שצורף, הנתבע זכאי לתוספת גמול מיוחד סך 7,200 ₪ ברוטו לחודש על ביצוע בפועל של שעות מעבר לשעות העבודה הרגילות, מה שמעמיד את שכרו על סך 24,000 ₪ ברוטו לחודש. הנתבע לא הוכיח כי אינו עובד שעות נוספות בשל רצונו להיות עם הקטינים. בעדותו אישר כי הוא משלב בין ימים בהם הוא מקיים זמני שהות עם הקטינים וימים בהם הוא לא. כך העיד: "יש ימים שאני עובד שעות רבות ויש ימים שלא. לדוגמה, בימים שיש זמנים שלי עם הילדים אני חוזר הביתה יותר מוקדם ונמצא איתם". עמוד 74 שורות 22-28. על כן יכול והנתבע אכן עובד באופן המקנה לו את הגמול האמור. ועל כן יש לראותו כחלק משכרו.
הנתבע זכאי לתשלום סך 150,000 על פי פסק דין מיום 12.6.23 בהליך תלה"מ 65308-06-21, ותלה"מ 23535-08-21.
הוצאות הנתבע – הנתבע העיד כי הוצאותיו לכלכלה סך 1,200 ₪ לחודש. עמוד 69 שורות 9-10. סך 200 ₪ חודש עבור בילויים. עמוד 69 שורות 13-14. שכ"ד סך 4,500 ₪, שזו הדירה בה התגוררו הצדדים. עמוד 68 שורות 5-12. אשר לאחזקת מדור העיד כי הוא משלם ועד בית סך 285 ₪ לחודש, חשמל סך 100-200 ₪ לחודש, גז סך 90 ₪ לחודש. עמוד 68 שורות 13-21.
כפי שצינתי לעיל, יכולת השתכרות של ההורה, נגזרת ממכלול נסיבות העניין, זכויות ונכסיו. על כן אני אומדת הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע סך 18,000 ₪ נטו לחודש והכנסתו הממוצעת הפנויה, סך 13,500 ₪ נטו.
מכאן שיחס הכנסות הצדדים עד שימלאו לקטין א' 9, 30% התובעת, 70% הנתבע ומעת שימלאו לקטין א' 9 יעמוד יחס ההכנסות שיעור של 40% התובעת, 60% הנתבע. יש להביא בחשבון גם את חלוקת זמני השהות, בחלוקה כמפורט לעיל היינו 60% התובעת, 40% הנתבע.
על כן עבור הקטין א', עד שימלאו לו 6 שנים על הנתבע לשאת בכל הצרכים ההכרחיים וגם בסכום השווה לשיעור 70% מהצרכים שאינם הכרחיים. מתוך זאת נושא הנתבע בעין, בזמני השהות 40%. סה"כ 1,600 ₪ + 280 ₪, היינו 1,880 ₪ לחודש.
מעת שימלאו לקטין א' 6 שנים יעמדו המזונות על סך השווה לשיעור 70% מהצרכים תלויי השהות בהפחתת החלק בו הנתבע נושא בעין בפועל, ובצירוף 70% מהצרכים שאינם תלוי שהות. סה"כ סך 800 ₪. מעת שימלאו לקטין א' 9 שנים יפחתו המזונות לסך 600 ₪.
אשר לקטין ג', עד לתאריך 08/10/2027 (המועד בו ימלאו לקטין א' 9 שנים) ישלם הנתבע למזונותיו סך 800 ₪. ממועד זה ישלם הנתבע למזונותיו 600 ₪.
אשר למדור, נפסק כי חלקם של 2 קטינים בהוצאות המדור הוא שיעור של 40%. ראו ע"א 52/87 הראל נ' הראל מיום 12/10/1989; ע"מ (תל- אביב) 1162/03 ד.ע. נ' ר.ע. מיום 28/07/2005.
עוד נפסק כי חלוקת זמני שהות תפחית את הוצאות המדור, שכן הנתבע נושא בהוצאות הקטינים כשהם בביתו. ראו עמ"ש (מרכז) 50603-01-14 לעיל; עמ"ש 25027-02-14 פלונים נ' פלונית מיום 28/12/2014; עמ"ש (מרכז) 23634-05-15 א.פ נ' נ.א מיום 25/02/2016 וגם פסק דיני בתלה"מ 5141-01-22 י' נ' י' מיום 23/03/23.
בעמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. בסעיף 29 לפסה"ד מיום 22/09/2020 נאמר (ההדגשה שלי): "…בסוגיית חישוב חלקו של הורה במדור ילדיו הקטינים המתגוררים בשני בתים נשתברו קולמוסים ונשחקו מקלדות ודומה שעדיין לא נמצא הפתרון הראוי לסוגיה ורבות בה המחלוקות. יש שסברו כי מעת שכל הורה מלין את הילדים עמו אין מקום להשתתפות בחלק מדורו של האחר, יש שסברו כי יש להתחשב בעלויות המדור בפועל של כל אחד מהצדדים ולחלקן לפי יחס ההשתכרויות בין הצדדים. אחת הבעיות העולות בעת חישוב הוצאות שכירת המדור היא, כי אם ניקח את הסכומים בהם נושא בפועל כל אחד מההורים ונגזור מהם את שיעור חיובו של כל אחד מהם, הרי שאנו נותנים פתח למי מההורים לשכור מדור בעלויות גבוהות לצורך שינוי שיעור החיוב כלפי משנהו, כך אם יחסי ההכנסות הוא כדוגמה 40-60 לטובת האב והצדדים חולקים זמני שהות שווים, הרי שאם האב ישכור דירה בעלות של10,000 ₪ והאֵם בעלות של 5,000 ₪ ולא יחוב, לכאורה, האב מאומה לאם. על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם".
שני הצדדים שוכרים דירה בזיכרון יעקב.
התובעת טענה כי היא נושאת בשכר דירה חודשי סך 4,800 ₪ לחודש. בעדותה העידה כי היא משלמת סך 4,700 ₪. עמוד 55 שורות 6-7. הסכם שכירות מעודכן לא צורף, אך כפי שציינתי לעיל הסכומים, בהינתן הדירה ששכרו הצדדים במהלך החיים המשותפים סביר בעיני.
הנתבע נותר להתגורר בדירה זו ושכר הדירה המשולם על ידו הוא סך 4,500 ₪ לחודש. כאשר נשאל הנתבע מדוע הוא אינו שוכר דירה אחרת יותר קטנה, העיד כי אין היצע בשוק בזיכרון עבור דירות קטנות יותר. עוד העיד הנתבע כי רצה דווקא לגור בזיכרון ולא בחדרה למשל וזאת כדי להיות קרוב יותר לילדיו ולא לבזבז זמנו בנסיעות. ראו עדותו בעמוד 68 שורות 26-32. תשובת הנתבע הגיונית בעיני ותואמת את הנסיבות – זמני השהות הרחבים ורצונו להיות אב מעורב.
על כן אני מעמידה את שכר הדירה לשם קביעת המדור על הממוצע בין השניים, 4,600 ₪ לחודש, היינו סך 1,840 ₪ לחודש הוא חלקם של הקטינים.
נוכח פער ההכנסות בין ההורים וזמני השהות, נוסף על המזונות ישלם הנתבע לתובעת עבור מדור הקטינים סך 750 ₪ לחודש.
מחלוקת נוספת שהתגלעה בין ההורים נוגעת לתשלום עבור הצהרון.
האב מבקש לרשום את הקטינים לצהרון ולחייב את האם במחצית עלותו והאֵם מבקשת כי הקטינים ישהו בצהרון רק בימים בהם הם שוהים אצל האב וכי האב יישא במלוא עלות הצהרון.
בפסיקה יש שראו בתשלום לצהרון חיוב שנכלל בגדר הצרכים ההכרחיים ויש שראו בו צריכים שהם מעבר לצרכים ההכרחיים. במרבית המקרים נפסק כי הצהרון הוא תחליף לחיוב בגין דמי טיפול, שכן "מסגרת הצהרון" מהווה תחליף לטיפול ההורי ואינה מסגרת חינוכית. מדובר בתשלום שמחליף את רכיב "דמי הטיפול" שכן המטפל בקטין במקום ההורה עימו הוא אמור לשהות, מקבל את שכרו מאותו הורה והוא למעשה זרועו הארוכה. ראו ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר, פד"י לה (1) 328, 334 ; תמ"ש (ת"א) 104840/00 א"ב נ' ב"א, מיום 21/07/2003).
לטעמי אין מדובר בצרכים הכרחיים. צרכים הכרחיים הם "… דברים בסיסיים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש" ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449. אין ספק כי הקטין יכול להתקיים גם אלמלא הצהרון ולמסגרת זו תחליף, ולכן אין עסקינן בצרכים הכרחיים.
זאת ועוד, המדיניות השיפוטית הרצויה, ליישם את עקרון השוויון המגדרי (ראו לעיל סעיפים 56-57) מחייבת כי מקום בו ההורים חולקים זמני שהות שווים או רחבים, הרי שככול שאחד ההורים, נדרש "לתחליף דמי טיפול" בשל צרכי עבודתו, ומדובר ב"תחליף דמי טיפול" שאינו חורג ממסגרת צהרון נהוגה ורווחת, כגון שמרטף או מסגרת עד שעה 17:00, אזי טובת הקטינים מחייבת רישום לצהרון. משטובת הקטינים מחייבת רישום לצהרון לשם יישום זמני שהות קבועים ויציבים, הרי שיש לחייב את שני ההורים ברכיב זה – גם אם רק אחד מהם נזקק לשירות זה.
על אחת כמה וכמה כבמקרה כאן כאשר, נוכח הקונפליקט המתמשך בין ההורים, כפי שתואר לעיל, הצורך לשמור על הפרדה בין ההורים, ושלמות נפשם של הקטינים הזקוקים לרגיעה ולקביעות, מחייבים מסגרת קבועה ויציבה. מסגרת שכזו בנסיבות המורכבות כאן, אינה רק תחליף דמי טיפול ולכן גם, ונוכח גיל הקטינים היא חלק מהוצאות החינוך החריגות.
אמנם צהרון אינה הוצאת חינוך מובהקת, אך נסיבות המקרה כאן, שהן מורכבות ומיוחדות, מחייבות הוצאת ההוצאה הן כחינוכית והן רגשית. השווה ע"מ 1018/99 פלוני נ' פלונית, מיום 25/05/1999, סעיף 6 שם – בית המשפט קובע כי השהות בצהרון נועדה לאפשר לאם לעבוד. כפי שנפסק שם, כך במקרה כאן אך לגבי האב. בהתאמה הרי שהחיוב יחול גם על האם וכחלק מהצרכים החריגים. מה גם שבמקרה כאן התובעת עתרה בתביעתה, לתשלום דמי טיפול וצהרון.
לסיכום נפסק:
בתלה"מ 66846-01-22 נפסק כמפורט בסעיפים 19-20 לעיל, ניתן תוקף של פסק דין לחוות דעת מומחה בית המשפט נושאת תאריך 30/11/2022, למעט בעניין קופת הגמל שמתנהלת עבור הקטין ג' – ככול שקופת הגמל לא הוחרגה מזכויות הנתבע, המומחה יגיש חוות דעת מעודכנת. איזון המשאבים יעשה על פי החלופה השנייה של חוות הדעת המעודכנת.
הצדדים צו פורמאלי לחתימתי שיגביל את המשיכה מקופת הגמל של הקטינים, עד הגעתם לגיל 18 (אלא אם יסכימו על גיל מאוחר יותר), בחתימות שני ההורים ויפנו למומחה לשם בחינת הצורך במתן חוות דעת מעודכנת. בשכרו יישאו בחלקים שווים.
בתלה"מ 43876-09-21, תלה"מ 10819-09-21 נפסק כמפורט בסעיף 36 לעיל, זמני השהות ימשיכו ויתקיימו כפי שהם מתקיימים כיום; בימים ראשון, שלישי וחמישי ישהו הקטינים אצל התובעת ובימים שני ורביעי ישהו הקטינים אצל הנתבע. סופי שבוע מתום המסגרת החינוכית ועד ליום ראשון, תחילת המסגרת החינוכית יוחלפו לסירוגין בין ההורים.
בימים בהם הקטינים אינם מגיעים למסגרת החינוכית מחמת מחלה או נסיבה דומה, שוהים במסגרת חינוכית, יחלו זמני השהות בשעה 08:00 ויסתיימו למחרת בשעה בה אמורה הייתה להסתיים המסגרת החינוכית או הצהרון – לפי המאוחר.
חופשת וחגים יחולקו בין ההורים באופן שווה לסירוגין כל שנה. ב"כ הצדדים יעבירו ויסכימו על טבלת חגים, בתוך 21 יום.
הסמכת עו"ס לסדרי דין, בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, תעמוד בתוקפה עד ליום 30/06/2024 וככול שההורים לא יסכימו על טבלת חגים, תסייע עו"ס בידם עו"ס לסדרי ידן ותיתן הנחיותיה והן יחייבו את ההורים.
שני ההורים ימשיכו את ההדרכה ההורית בהם הם משתתפים כיום.
בתלה"מ 29015-10-21, נפסק כמפורט לעיל:
עבור הקטין א', מיום הגשת התביעה למזונות ועד הגעתו לגיל 6, ישלם הנתבע באמצעות התובעת עבור מזונותיו סך 1,880 ₪ לחודש. מעת הגעתו לגיל 6, יופחתו המזונות לסך 800 ₪ ובעת הגעתו לגיל 9 או סיום כיתה ד', לפי המאוחר, יפחתו המזונות לסך 600 ₪ לחודש.
עבור הקטין ג', מיום הגשת התביעה למזונות ועד הגעת הקטין א' לגיל 9 או מועד שהקטין א' יסיים כיתה ד', לפי המאוחר, ישלם הנתבע למזונותיו באמצעות התובעת, סך 800 ₪ לחודש, וממועד זה, יפחת התשלום לסך 600 ₪ לחודש.
התשלומים ישולמו עד הגעת כל אחד מהקטינים לגיל 18 או סיום לימודי תיכון לפי המאוחר וממועד זה ובתקופת שנת שירות/שירות לאומי/שירות צבאי חובה יפחתו לשליש – כפי גובהם ערב תשלומם. כל התשלומים ישולמו ב- 10 לכל חודש כל חודש מראש.
אשר למדור, מיום הגשת התביעה למזונות, על הנתבע לשלם סך השווה לשיעור של 40%, מהתשלום בו תחוב התובעת עבור שכר דירה, כפוף להצגת הסכם שכירות תקף, לאחר הפחתת הסכום שתקבל התובעת עבור סיוע בדיור, או מתשלום חודשי עבור החזר משכנתא לדירה בה מתגוררת התובעת עם הקטינים, ולא יותר מסך 750 ₪ לחודש.
אני מחייבת את התובעת למצות זכאותה לקבלת סיוע בדיור. לא תעשה כן התובעת, מוגבל חלקו של הנתבע במדור לסך 500 ₪.
אם התובעת תגורר עם בן זוג, יפחת התשלום עבור המדור בשליש.
דמי המזונות והתשלום עבור המדור, צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע במועד פסה"ד ויעודכנו פעם בשנה, במזונות חודש ינואר לכל שנה, ללא הפרשים.
קִצבת הילדים וכל קצבה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינים, תשולם לתובעת נוסף לדמי המזונות.
אשר להוצאות בריאות חריגות, מיום הגשת התביעה למזונות, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובלבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ש"ח, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים טיפולים רגשיים, אִבחונים, אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן את הביטוח זכאי ליהנות מהחזר זה.
כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה או קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו קודם לפסק הדין – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום ואת תוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
אשר להוצאות חינוך חריגות, לאור אופי האחריות ההורית ומעורבות שני הצדדים בחיי הקטינים, מיום הגשת התביעה למזונות, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, מעון, צהרון, שיעורי עזר על-פי המלצת הגורם הרלוונטי, חוג אחד ותנועת נוער, בקיזוז ההטבה עבור חינוך שתקבל התובעת מהמל"ל או מהצד השלישי על דרך של מיצוי הנחות. הצדדים יישאו בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלותה של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית/מתנ"ס. הוצאת שהוצאו קודם לפסק הדין על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום וזאת בתוך 21 יום, שאם לא כן יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת מתועדת).
הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה. לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע לאם בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
כל הודעה לרבות מסמכים, בקשור לחיובי המזונות, תומצא בצירוף אישור בדבר מסירתה וקבלתה אצל הצד שכנגד. הודעה שנשלחה כאמור, ההורה השולח אינו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא די כי בידו אישור מסירתה.
הצדדים יערכו התחשבנות בנוגע לחוב עבר, והצד החייב ישלם את חוב לצד שכנגד ב-24 תשלומים חודשים שווים עד לפירעון חוב העבר.
נוכח התנהלות הצדדים, כל צד יישא בהוצאותיו.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים שבכותרת.
ניתן היום, כ"ו אדר א' תשפ"ד6 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
