לפני
כבוד השופטת שירי היימן,
סגנית נשיאה לענייני משפחה-מחוז חיפה
תובעת
ש.ס.
ע"י ב"כ עו"ד ניזאר חדאד
נגד
נתבע
מ.ס.
ע"י ב"כ עו"ד עמירי נאסר
פסק דין
לפני תביעה להקטנת מזונות אישה ושלושה קטינים בני 13.7, 11.3 ו- 9.8 (ילידי 28.11.10, 08.03.13 ו- 06.10.14) (להלן: "הקטינים") שהגיש האיש (להלן: "האיש" או "האב") נגד האישה (להלן: "האישה" או "האם") ביום 30.6.21 (תלה"מ 66373-06-21) וכן תביעה רכושית שהגישה האישה כנגד האיש לאיזון משאבים ופירוק שיתוף (תלה"מ 39799-04-20).
הצדדים, נוצרים אורתודוקסים, נישאו ביום 01.03.08, מנישואיהם נולדו הקטינים נשוא התביעה. מערכת היחסים בין הצדדים לא עלתה יפה וביום 07.07.19 עזבה התובעת את דירת הצדדים (להלן: "מועד הקרע").
בין הצדדים התנהלו הליכים בעניין משמורת הקטינים (תלה"מ 52500-02-20) ומזונות אישה וקטינים (תלה"מ 52567-02-20).
בדיון שהתקיים ביום 26.11.20 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים הן בתביעת המשמורת והן בתביעת המזונות. בתביעת המשמורת ניתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר מיום 5.11.2020 ולהסכמות הצדדים כדלקמן: "המשמורת של הקטינים תהיה אצל האם. האב יפגוש את הקטינים בימי שלישי בין השעות 17:00-19:00, ביום חמישי מהשעה 14:00 ממוסדות החינוך עד יום שבת בשעה 14:00.
חלוקת החופשות – האב יודיע לאם כשבוע לפני כל חופש באיזה ימים בחופש הוא מבקש לקחת אותם".
בתביעת המזונות ניתן בהסכמת הצדדים תוקף של פסק דין להחלטה בעניין מזונות זמניים הקובעת כי האב ישלם לאם למזונות הקטינים סך של 4,800 ₪ לחודש בצירוף מחציות חינוך ובריאות (להלן: "פסק הדין").
כן נקבע באותו הדיון כי הצדדים ימציאו מסמכים משלימים וסוגיית מזונות האישה תיבחן מחדש. ביום 16.12.2020 ניתנה החלטה הקובעת כי החל מ 12/2020 יישא האיש במזונות האישה בסך של 700 ₪.
התביעה להפחתת מזונות -66373-06-21
תביעה זו להפחתת מזונות בה טוען האיש לשינוי נסיבות מהותי שיש בו בכדי להצדיק את הפחתת המזונות הוגשה ביום 30.6.21, 8 חודשים בלבד לאחר שניתן פסק הדין.
טענות האיש
כנגד האיש מתנהל הליך בהוצאה לפועל בשל חוב פיגורים בתשלום מזונות הקטינים העומד על סך של 26,000 ₪.
במהלך תקופת הנישואין עבד האיש כעצמאי בתחום המסגרות ורוב עבודתו בוצעה באזור ***. האישה עבדה כמזכירה במשרה מלאה והשתכרה סך של 5,400 ₪ לחודש.
האיש נפגע בתאונת עבודה ומוכר כנכה במוסד לביטוח לאומי. בעת שניתן פסק הדין נקבעו לו 100% נכות, אך אחוזי הנכות הופחתו ל- 42% החל מיום 1.12.2020 ואז הופחתה קצבת הנכות לסך של 3,100 ₪.
האיש סובל מכאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, הרגשת נימול בכף רגל שמאל, צלקת ניתוחית בגב תחתון והגבלה בינונית בתנועות הגב התחתון.
לאיש חשבון בבנק לאומי ואין על שמו פיקדונות או חסכונות, אין על שמו רכב או נכסים למעט חלקת קרקע חקלאית שנמצאת ב*** ושוויה מוערך בסך של 200,000 ₪. לאיש חובות לבנק לאומי בסך של 320,000 ₪.
נוכח שינוי הנסיבות המהותי שחל מאז ניתן פסק הדין למזונות וירידה דרסטית בהכנסתו יש להורות על הפחתת גובה המזונות שנפסקו ופריסת חוב הפיגורים בלשכת הוצל"פ.
טענות האישה
האישה טוענת כי עת ניתן פסק הדין למזונות עבדה כמזכירה בחצי משרה בבית ספר והאיש ניהל עסק עצמאי של ריתוך ומסגרות של צינורות ועבודות ברזל. כיום האישה עדיין עובדת באותה משרה, אך משלימה הכנסה על ידי עבודה נוספת כפקידה במשרד רו"ח. משכורתה החודשית מסתכמת בסך של 3,000 ₪ והכנסתו החודשית של האיש עומדת על סך של 20,000 ₪.
האישה טוענת כי אמנם בתקופה בה עזבה את הבית האיש היה באי כושר בשל תאונה שעבר, אך קיבל תגמולים מהביטוח הלאומי, שב לעבודה וכיום מתפקד באופן מלא ומקבל קצבת נכות. אשר על כן יש לדחות את התביעה להפחתת מזונות.
האישה מתגוררת בדירה שכורה ומשלמת סך של 2,800 ₪ לחודש והנתבע ממשיך להתגורר בבית בו התגוררו הצדדים. לטענתה בפסק הדין לא נפסקו דמי מדור ויש לפסוק לה דמי מדור מאז שעזבה את הבית ולעתיד.
המתווה הנורמטיבי
סעיף 13(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "החוק"), קובע:
"בית המשפט רשאי לשנות את אשר נקבע בהסכם, בויתור ובפסק-דין, אם ראה לעשות כן על סמך נסיבות שנודעו למבקש או שנשתנו אחרי ההסכם, הויתור או פסק-הדין".
לא אחת נפסק, כי פסק דין למזונות, ובמיוחד פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, צופה מטבעו פני עתיד, כך שרק שינוי משמעותי יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת המזונות (ראו לעניין זה, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3), 187, תמ"ש (ת"א)85240/98 דרומי נ' דרומי (לא פורסם), ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (ניתן ביום 13.6.1994)).
עוד נקבע, כי פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין, ואין זה משנה אם פסק הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות או מתוקף הסכמה בין הצדדים, וכי מקום שארע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש (ראה ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187). במסגרת פסק דין זה, נקבע גם כי לא כל שינוי בנסיבות מצדיק את שינוי שיעור המזונות, וכדברי כב' הש' שמגר בע' 188:
"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות".
פסק דין למזונות ניתן לעיון מחדש מקום בו התובע מוכיח שינוי נסיבות משמעותי וכאמור ב-תמ"א 957/93 פלונית נ' אלמוני פ"מ תשנ"ד(3) 133, 137:
"נסיבות חדשות כאלה, היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם-דהיינו, היכולות להשפיע בצורה ממשית על עצם החבות של החייב במזונות, או כאלה הפוגעות או היכולות לפגוע בגובה החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה… שינוי מהותי כנ"ל, צריך להיות שינוי היורד לשורשו של החיוב, או לשורשה של החובה, או לשורשו של סכום המזונות".
האם חל שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת המזונות שנקבעו בפסק הדין ובהסכמת הצדדים?
הנתבע טוען לשינוי נסיבות נוכח הירידה בגובה קצבת הנכות אותה הוא מקבל, הרעה במצבו הכלכלי והבריאותי וחוב המזונות הגבוה בלשכת הוצל"פ.
מצבם הכלכלי של הצדדים עת ניתן פסק הדין
ביום 18.3.2020 ניתנה החלטה למזונות זמניים בתלה"מ 52567-02-20 בה נקבע:
המבקשת: עובדת כמזכירה בתיכון *** והכנסתה החודשית הממוצעת עומדת על כ- 4,000 ₪ (בהתאם לתלושי שכר לחודשים 12/18-01/20). המבקשת מתגוררת יחד עם הקטינים בדירה שכורה ב*** ודמי השכירות החודשיים עומדים על 3,000 ₪ (צורף חוזה).
המשיב: בעל עסק עצמאי בתחום הריתוך בחודשים 1-7/19 הכנסתו החודשית הממוצעת עמדה על 5,400 ₪ (לפי מכתב מרו"ח). בחודש 2/19 עבר תאונת עבודה. תחילה הוכרה לו נכות זמנית בשיעור של 100% ומיום 01.11.19 עד 31.03.20 הנכות הרפואית הועמדה על 30%. ביום 18.02.20 הגיש ערעור על החלטת ועדה רפואית. המשיב טען שמדי חודש מקבל 2,400 ₪ מהביטוח הלאומי. כך שסך הכנסותיו עומד על 7,700 ₪.
המשיב מתגורר בבית הצדדים שב*** הממוקם מעל בית הוריו. המשיב צירף ריכוז יתרות ממנו עולה כי נכון ליום 21.01.20 בחשבון העו"ש הייתה יתרת חובה בסך של כ- 14,000 ₪ והלוואת בסך של כ- 45,000 ₪.
לגבי מזונות האישה נקבע: "מאחר והמבקשת עובדת ומשתכרת סך של כ- 4,000 ₪, בשלב זה לא מצאתי מקום לחייב את המשיב במזונותיה הזמניים."
בדיון שהתקיים ביום 26.11.2020 טענו הצדדים כדלקמן:
"ב"כ התובעת:
לעניין המזונות – ביהמ"ש נתן החלטה בהסתמך על כך שהכנסתה של האם 4,000 ₪. היום ההכנסה שלה 2,700 ₪. אנו סבורים שלאור השוני יש לפסוק לאישה מזונות אישה.
ב"כ הנתבע:
מאז התאונה מרשי נכה, לא עובד ומתקיים מקצבת נכות זמנית של 100% מביטוח לאומי. מקבל 7,000 ₪, חלק ניתן לאישה דרך הביטוח הלאומי כמזונות והשאר היא גובה מהוצל"פ.
התובעת:
אני מקבלת סך של 1,000 ₪ סיוע שכ"ד. שכ"ד 3,000 ₪. אני עובדת חצי משרה. תקופה מסוימת עבדתי כממלא מקום בעוד בית ספר. כיום אני עובדת רק בבית הספר בחצי משרה ומרוויחה 2,700 ₪.
ובהמשך:
ב"כ הצדדים:
אנו מסכימים כי יינתן תוקף של פס"ד למזונות הקטינים."
נוכח הסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין להחלטה בעניין מזונות זמניים ונקבע שדמי המזונות יעמדו על סך של 4,800 ₪. עוד הוסכם כי הצדדים יגישו השלמות מסמכים ותינתן החלטה בעניין מזונות האישה.
בהחלטה בעניין מזונות האישה מיום 16.12.20 פורט מצבם הכלכלי של הצדדים נכון ליום מתן ההחלטה:
"18. ביום 03.11.20 נשלח לאיש מכתב מהביטוח הלאומי ונקבע שהוחלט לקיים בעניינו דיון נוסף ולבקש חוות דעת נוספת. בהתאם להחלטה האחרונה מיום 26.06.20 נכותו הרפואית הועמדה על 20%. כמו כן, לפי מכתב מיום 24.11.20 הוחלט בוועדה להכיר בו כנכה נזקק ובשל כך מיום 01.10.20 עד 31.10.20 היה זכאי לקצבה בגין נכות בשיעור של 100%. בגין חודש 10/20 היה זכאי לקצבה בסך של 5,894 ₪, אך לאחר קיזוז חובות לא קיבל סכום כלשהו בבנק.
מעיון באישור מביטוח לאומי עבור דמי פגיעה שקיבל, עולה שהיה זכאי לסך כולל של 57,680 ₪ החל מיום התאונה- 06.02.19 עד ליום 14.12.20. האיש עדיין מתגורר בדירה בה התגוררו הצדדים ב***.
19. בהתאם לדו"ח רו"ח מחזור עסקיו של הנתבע כ*** לשנת 2019 עמד על סך של 194,000 ₪ ואלם הכנסתו החייבת בסך של 40,000 ₪ בלבד. הכנסתו החודשית בהתאם לדו"ח עומדת על סך של כ – 3,300 ₪. מכאן עולה כי סך הכנסותיו של האיש עומד על סך של כ – 9,000 ₪ בחודש.
20. מעיון בתלושי השכר שהגישה האישה עולה כי הכנסתה החודשית הממוצעת עומדת על סך של כ- 3,150 ₪ (בהתאם לתלושי שכר לחודשים 1-11/20). בדיון טענה שמקבלת סך של 2,500 ₪ מביטוח הלאומי בעבור מזונות הקטינים.
21. ביום 26.11.20 ניתן פסק דין בו חויב האיש בסך של 4,800 ₪ עבור מזונות הקטינים, האישה זכאית לסיוע בשכ"ד בסך של 1,000 ₪, כאשר דמי המדור עומדים על 3,000 ₪.
22. לאחר שעיינתי בהחלטתי ונוכח הירידה בהכנסת אישה אני קובעת כי החל מחודש 12/2020 בנוסף למזונות הקטינים יישא האיש במזונות האישה בסך של 700 ₪ לחודש. החלטה זו היא החלטה זמנית ותעמוד בתוקפה עד למתן החלטה אחרת."
ביום 18.3.2020, עת ניתנה ההחלטה למזונות זמניים וביום 26.11.2020 עת ניתן פסק הדין בעניין מזונות הקטינים בהתאם לנתונים שהיו בפני בית המשפט הכנסתו של האיש עמדה על סך של 7,700 ₪ והוא לא נשא בהוצאות מדור שכן התגורר בבית הצדדים, הכנסתה של האישה עמדה על סך של כ – 4,000 ₪ והיא שילמה סך של כ – 3,000 ₪ בעבור דמי שכירות וקיבלה סיוע בשכר דירה בסך של 1,000 ₪.
ביום 16.12.20 עת ניתנה ההחלטה בעניין מזונות האישה, בהתאם לנתונים שהיו בפני בית המשפט עלה כי הכנסתו של האיש היא 9,000 ₪ לחודש ושל האישה 3,150 ₪. האיש אינו נושא בדמי מדור ומתגורר בדירה בה גרו הצדדים. האישה משלמת שכירות בסך של 2,800 ₪ לחודש ומקבלת סיוע בשכר דירה בסך של 1,000 ₪ לחודש.
מצבם הכלכלי של הצדדים כיום
האיש
האיש צרף לתיק המוצגים מטעמו (נספח 5) מכתבים מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 21.4.21 בהם מפורט כדלקמן:
בגין פגיעה בעבודה מיום 6.2.2019 קבעה הוועדה הרפואית המסכמת מיום 20.4.2021 נכות קבועה לאיש בשיעור של 42% החל מיום 1.12.2020.
בשנת 2019 שולמו לאיש סך ברוטו של 25,513 ₪ ולאחר ניכוי חובות וביניהם מזונות, סך נטו של 19,312 ₪ עבור 8 חודשים (5/19-12/19) סך ממוצע של כ – 3,200 ₪.
בשנת 2020 שולמו לאיש סך ברוטו של 93,305 ₪ ולאחר ניכוי חובות וביניהם מזונות, סך נטו של 57,680 ₪ (סך ממוצע של 7,775 ₪ ברוטו).
בין 25.1.2021 ועד 22.4.2021 סך ברוטו של 42,379 ₪ (לאחר ניכוי חובות וביניהם מזונות) שולם לאיש סך נטו של 22,761 ₪ – גובה הקצבה הנוכחית – 3,094 ₪.
האיש הציג תלושי שכר לחודשים 10/21 – 8/22 מהם עולה כי השתכר סך ממוצע נטו של כ – 4,400 ₪ בניכוי ניכויי חובה (נספח 3 לתיק המוצגים מטעמו – האיש לא צרף את תלוש השכר לחודש 7/22 ואין מידע אודות גובה דמי הבראה שהיה אמור לקבל).
האישה
המזונות שנפסקו משולמים בחלקם לאישה באמצעות המוסד לביטוח לאומי. בהתאם לאישור המוסד לביטוח לאומי מיום 27.12.21 (צורף כנספח לכתב ההגנה) האישה מקבלת סך של כ – 2,673 ₪ בעבור מזונות הקטינים והותר לה לגבות את ההפרשים בסך של 2,890 ₪ לחודש.
ביום 9.2.22 הגיעו הצדדים להסדר בעניין יתרת החוב בלשכת הוצל"פ בסך של 27,244 והסכימו שהאיש ישלם את החוב בתשלומים חודשיים ושווים בסך של 5,500 ₪ (ההסכם בין הצדדים צורף כנספח לכתב ההגנה).
האישה עובדת בשני מקומות עבודה. ב*** שם היא משתכרת סך ממוצע של כ – 3,100 ₪ לחודש (בהתאם לתלושי שכר לחודשים 2/21 – 2/22 בניכויי ניכויי חובה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות וקופות גמל בהסכם – צורפו כנספח לכתב ההגנה) ו*** שם היא משתכרת סך ממוצע של 511 ₪ בחודש (לפי תלושי שכר לחודשים 9/21- 2/22 בניכוי ניכויי חובה- צורפו כנספח לכתב ההגנה). בסך הכול משתכרת האישה סך של כ – 3,600 ₪ בחודש.
דיון והכרעה
עיננו הרואות כי לא חל כל שינוי בנתוני השכר של הצדדים בין המועד בו ניתן פסק הדין בעניין מזונות הקטינים ביום 26.11.2020 ועד היום.
האיש משתכר כיום כ – 7,700 ₪ ולפי הצהרתו בדיון מיום 26.11.2020 גם אז השתכר 7,000 ₪. הוא מתגורר בדירה בה גרו הצדדים ולא נושא בדמי מדור. אמנם גמלת הנכות מהעבודה לה זכאי האיש הופחתה בשנת 2021 לסך של 3,100 ₪ לעומת הגמלה בשנת 2020 אז עמדה על סך של 7,700 ₪, אך בשנת 2021 חזר האיש לעבוד הוא משתכר סך של 4,400 ₪ בנוסף על הגמלה ואין שינוי בגובה הכנסתו.
האישה משתכרת סך ממוצע של 3,600 ₪ בחודש, משלמת דמי שכירות בסך של 2,800 ₪ לחודש ומקבלת סיוע בשכר דירה בסך של 1,000 ₪ בחודש. כך היה מצבה בעת שניתן פסק הדין.
אשר על כן התביעה להפחתת מזונות הילדים נדחית.
אשר למזונות האישה – עת ניתנה ההחלטה בעניין מזונות האישה השתכר האיש סך של 9,000 ₪ לחודש והאישה סך של 2,700 ₪ לחודש. כיום האיש משתכר סך של 7,500 ₪ והאישה 3,600 ₪. בנוסף לכך היום ניתן פסק דין בתביעה הרכושית והאישה זכאית לקבל את חלקה באיזון המשאבים ובקרקע המשותפת כפי שיפורט בהמשך.
בנסיבות אלו יש מקום לקצוב את התקופה לה תהיה האישה זכאית למזונות.
אשר על כן אני קובעת כי חיוב האיש במזונות האישה ייפסק באחד משני מועדים, המוקדם מבין השניים:
1. גירושי הצדדים.
2. המועד בו האיש ישלם לאישה את הכספים שנפסקו לטובתה בפסק הדין הרכושי.
טענת האישה לתשלום דמי מדור נדחית, ראשית האישה לא הגישה תביעה בעניין זה ואינה יכולה לעתור לסעדים במסגרת כתב הגנה. שנית, דמי המדור נלקחו בחשבון עת נפסקו המזונות והם כלולים בסכום המזונות שנפסק.
בקשת האיש לפריסת חוב המזונות בלשכה להוצאה לפועל נדחית. בקשה זו יש להגיש ללשכת ההוצאה לפועל וממילא הצדדים הגיעו להסכם באשר לחוב זה.
יפים לעניינו דבריו של כב' השופט שרעבי בעמ"ש 53288-03-18 פלוני נ. פלונית (ניתן ביום 13.11.2018 – פורסם במאגרים) בו קבע כי על הפונה לבית המשפט בתביעה להפחתת מזונות לנהוג בתום לב ולהקפיד לשלם את דמי המזונות במועד ולא לצבור חובות:
"18. מתוך הכללים דלעיל, ובהקשר למקרה דנן, יש להפנות זרקור לשני הדגשים הקשורים זה לזה, בתביעה לדיון מחדש בסכום מזונות פסוק, כדלקמן:
א. הנקודה הראשונה מוזכרת בדבריו של כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (13.6.07) – (להלן: "פרשת פלונית"), כדלקמן:
"אכן, ניתן לדון מחדש בגובה מזונות בהתאם לשינוי הנסיבות…
ואולם, אין זה השיקול היחיד. במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב (ההדגשות שלי – ח"ש). כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי…, הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; … ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי)…" (ציטוט מסעיפים ד' עד ו' להחלטה)
היינו – התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה.
תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות:
האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט;
כיצד התנהל בתשלום מזונותיו השוטפים מאז פסק הדין הפסוק למזונות. האם יצר חובות או הקפיד על תשלומים שוטפים ובמועד;
האם מעכב את בירור התביעה הרכושית של בני הזוג, באופן שחלוקת הרכוש המשותף מתעכבת, עובדה שיש לה השפעה מהותית על מצבם הכלכלי שני הצדדים."
בענייננו, האיש אינו נוהג בתום לב ואינו משלם את דמי המזונות שנקבעו. האישה מקבלת את חלקם מהמוסד לביטוח לאומי ואת ההפרש נאלצת לגבות באמצעות הלשכה להוצאה לפועל. לא ייתכן כי האיש יצבור חובות גבוהים, יגיש בקשה להפחתת מזונות ועוד יטען כי יש לפרוס את חוב העבר. רק מטעם זה בלבד מן הראוי היה לדחות את תביעתו.
מאחר והתביעה נדחתה ונוכח חוסר תום הלב של האיש שבא לידי ביטוי באי תשלום המזונות שנפסקו, אני מחייבת את האיש בתשלום הוצאות ושכר טרחה לאישה בסך של 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
התביעה הרכושית תלה"מ 39799-04-20
השתלשלות ההליכים
בכתב התביעה עתרה האישה לצו הצהרתי הקובע כי הבית בו התגוררו הצדדים שייך בחלקים שווים לצדדים (להלן: "הבית"), המקרקעין הידועים כחלקה *** בגוש *** שייכים לצדדים בחלקים שווים (להלן: "הקרקע") לערוך איזון משאבים בכל אשר נצבר בתקופת הנישואין.
ביום 29.07.19 ניתן צו מניעה זמני האוסר על האיש לבצע כל דיספוזיציה בנכסים המפורטים בכתב התביעה וביניהם הקרקע והבית במסגרת הליך יישוב סכסוך מספר ****-07-19. צו זה הוארך ביום 1.6.20 במסגרת הליך זה עד למתן החלטה אחרת.
ניסיון להפנות את הצדדים לגישור לא צלח. ניסיונות הצדדים לגבש הסכמות ביניהם לא צלח אף הוא.
בדיון שהתקיים ביום 16.3.21 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לסיום ההליך בפשרה וניתנה החלטה כדלקמן: "בהסכמת הצדדים יינתן פס"ד בהתאם לסעיף 79א במסגרתו ייקבע הסכום שעל האיש לשלם לאישה בטווח של בין 200-300 אלף ₪, כאשר עם תשלום זה לא יהיה לצדדים טענות זה כלפי זה בכל הנוגע לאיזון משאבים ותביעות רכוש. עם מתן פסה"ד יופסק תשלום מזונות האישה, גם אם הצדדים עדיין לא התגרשו בפועל. ביהמ"ש יקבע את אופן התשלום והפריסה. ב"כ הצדדים רשאים להגיש מסמכים משלימים וטיעונים באורך של 2 עמודים……..".
במהלך דיון זה, לאחר שהתברר שהבית בו גרו הצדדים רשום על שם אביו של האיש וקיים צו ירושה על פיו אמו של האיש יורשת את כל עיזבון האב המנוח, הבהיר בית המשפט לאישה כי ככל והיא טוענת לזכויות קנייניות בדירה יהיה עליה להגיש תביעה נפרדת כנגד האיש וכנגד בעלי הזכויות בדירה בהתאם לצו הירושה.
ביום 22.4.21 הגיש הנתבע בקשה לביטול ההסדר הדיוני שהוסכם במהלך הדיון מיום 16.3.21 וקביעת התיק להוכחות, התובעת התנגדה לבקשה זו.
ביום 25.5.21 ניתנה החלטה בבקשה לביטול הסדר דיוני:
"אמנם נחה דעתי כי האיש הבין את ההסדר והיה מודע למצבת החובות לה טוען כיום, אולם לפנים משורת הדין ועל מנת ליתן לו את יומו בבית המשפט וכדי למנוע הליכים עתידיים מיותרים, איעתר לבקשתו, ההסדר הדיוני יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות לאישה.
התקיימו שלושה דיונים, האישה כבר הגישה את טיעוניה בהתאם להסדר הדיוני והאיש הגיש את בקשתו במועד מאוחר יותר ועל כן אני מחייבת את האיש בהוצאות האישה בסך של 5,000 ₪ שישולמו לטובת האישה בתוך 7 ימים. אי תשלום הסכום במועד יהווה ויתור על חזרתו מההסדר הדיוני.
בתוך 7 ימים יגיש האיש אישור על תשלום ההוצאות וכן יגישו הצדדים עמדתם בעניין מינוי מומחים בתחום השמאות והאקטואריה".
האיש הודיע כי הוא מסכים למינוי המומחים. האישה הודיעה כי היא מסכימה למינוי אקטואר ומבקשת שהאיש יישא במלוא שכרו וביקשה שלא ימונה שמאי, שכן יש בכוונתה להציג הצעה מטעם רוכש פוטנציאלי.
ביום 6.9.21 מונה אקטואר מטעם בית המשפט ונקבע: "מאחר והנתבע הוא זה שביקש לחזור מההסדר הדיוני ונוכח מצבה הכלכלי של התובעת בשלב ראשון ישלם הנתבע את מלוא שכר טרחת המומחה, הנתבעת תשלם את חלקה מתוך זכויותיה בקרקע או באיזון המשאבים."
באשר לקרקע נקבע:
"אשר לפירוק השיתוף בקרקע- הנתבע טוען שאין ברצונו למכור את חלקו בנכס והתובעתרשאית למכור את חלקה ויש להורות על פירוק שיתוף בעין של הנכס. התובעת טוענת כי זכותה הוא למקסם את שווי הקרקע בהתאם למחיר השוק ולשם כך יש להציע את הקרקע למכירה בשוק החופשי ולא להסתפק בחוות דעת שמאי.
צודקת התובעת כי הדרך הנכונה למקסום שווי הנכס הוא הצעתו למכירה בשוק החופשי, שכן אז ניתן לעמוד על שוויו האמיתי של הנכס.
לשם ביצוע האמור בכוונתי למנות כונס נכסים מטעם בית המשפט אשר יציע את הנכס למכירה בשוק החופשי- כאשר לכל אחד מהצדדים תהיה זכות פדיון של הנכס. עוד אורה לכונס הנכסים לבחון אפשרות למכירת מחצית הנכס – חלקה של התובעת בלבד, ולבחון את השפעת הפיצול בעין על שווי הנכס.
בטרם אמנה את כונס הנכסים אאפשר לב"כ הצדדים להסכים ביניהם על זהות הכונס או לחלופין להסכים על דרך פירוק השיתוף שתשמור על זכותה של התובעת למקסום שווי הנכס ומחד תאפשר לנתבע לשמור על חלקו בנכס.
ככל ולא תגובש הסכמה בתוך 7 ימים ימונה כונס נכסים לביצוע פירוק השיתוף".
ביום 17.6.21 הגישה התובעת הודעה והסכמתה למינוי כונס נכסים לביצוע פירוק השיתוף. ביום 22.6.21 הגיש הנתבע תגובתו בה טען כי יש להמתין עד לקבלת חוות דעת האקטואר בטרם יפורק השיתוף בקרקע, שכן לצדדים חובות רבים. נוכח עמדה זו הוראות שאשר לאופן פירוק השיתוף בקרקע יינתנו במסגרת פסק הדין.
ביום 8.2.22 הוגשה חוות דעת האקטואר. ביום 13.3.22 הגיש הנתבע שאלות הבהרה למומחה, ביום 14.3.22 הגישה התובעת שאלות הבהרה מטעמה וביום 10.5.22 הגיש המומחה תשובות לשאלות הבהרה.
ביום 22.2.23 התקיים דיון הוכחות. מטעם האישה העידו האישה ואמה. מטעם האיש העידו האיש, אחותו, אחיו וחבר של האיש. אף אחד מהצדדים לא ביקש לזמן את האקטואר לחקירה.
טענות האישה
האישה טוענת כי נאלצה לעזוב את דירת הצדדים בשל התנהגותו המחפירה של האיש כלפיה ביום 7.7.2019, לשכור דירה ולרכוש ציוד וריהוט בשווי של 30,000 ₪.
האישה טוענת כי נכס המגורים הבנוי על הקרקע הידועה כגוש *** חלקה ** ב*** (להלן: "הבית") שייך לצדדים בחלקים שווים ולחילופין לתובעת זכויות קנייניות בבית. מתחילת נישואיהם התגוררו הצדדים בבית הבנוי על חלקת אדמה על שם אביו המנוח של האיש וככל שידוע לה הרי שכל היורשים הסתלקו מחלקם לטובת אימם בבקשה לצו ירושה.
הצדדים שיפצו את הבית מכספים משותפים, התקינו ארונות מטבח, הגדילו את מרפסת המטבח, בוצעה סגירת מרפסת חדר הורים והשקעה גדולה בגינה.
האישה טוענת כי זכויות במקרקעין הרשומים על שם האיש בלבד והידועים כגוש *** חלקה ** ושנרכשו ביום 20.5.19 הן בבעלות משותפת לצדדים בחלקים שווים, שכן נרכשו מכספי חסכונות אותם צברו הצדדים במהלך חיי הנישואים.
האישה טוענת לזכויות לדמי שימוש בדירת המגורים ולאיזון משאבים בזכויות שצברו הצדדים במהלך חיי הנישואין.
מחוות הדעת המומחה עולה שנותרו סוגיות להכרעת בית המשפט.
משיכת כספים (סעיף ד8 לחוות הדעת)-
על פי חוות הדעת האיש ביצע משיכה של 259,294 ₪ מתוכם 152,168 ₪ נמשכו ביום 15.5.19. הסכם רכישת הקרקע נחתם ביום 14.5.19 במחיר של 140,000 ₪ על כן ניתן להניח כי המשיכה נעשתה לצרכי רכישת הקרקע .
בנוסף למחיר הקרקע נשא הנתבע בעלויות שכ"ט עו"ד ומיסים לדבריו.
מכאן כי על האיש להעביר לאישה מחצית מיתרת משיכת הכספים בסך של 53,563 ₪.
איזון כלי רכב בניכוי הלוואות שניטלו לרכישתם (סעיף ד9, ד11 לחוות הדעת)-
האיש היה אמור להשתמש בכספי תמורת הרכבים לצורך סילוק ההלוואות שנטלו הצדדים לשם רכישת הרכבים ועל כן אין מקום לבצע איזון בעניין הרכבים.
פערי השתכרות-
בין הצדדים קיימים פערי השתכרות פי 5 ויותר לטובת האיש אשר טרם הגירושין הכנסתו עמדה על 20,000 ₪ בחודש וכיום שב לעבודתו ומעבר להכנסתו הוא זכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.
איזון זכויות חלקת האדמה שנרכשה במהלך חיי הנישואים-
האישה טוענת כי ניתן לבצע חלוקה בעין בקרקע בגוש ** בחלקה **. על כן אין מקום לבצע איזון או למנות שמאי שכן מדובר בקרקע חקלאית בשטח של 1000 מ"ר ומחצית מהזכויות הרשומות על שם האיש יש להעביר על שם האישה.
איזון השקעות בבית והמיטלטלין בבית-
מעדי האישה עולה כי בני משפחתה סייעו לצדדים ורכשו להם מתנות בשווי של 30,000 ש"ח עם נישואיהם, מיטלטלין שנותרו בביתם והם ברי איזון. שווי המיטלטלין שנותרו בביתם מוערכים על ידי האישה בסך של 160,000 ₪ ולצורך איזונם תסכים לחייב את האיש בסכום של 40,000 ₪ .
איזון תכשיטי האישה-
תכשיטיה נותרו בידי אמו של האיש והיא מעריכה את שווים בסך של 10,000 ₪ על כן יש לחייב את האיש בהשבת מחצית משווי זה.
איזון בית העסק בבעלות האיש (סעיף ד10 לחוות הדעת)-
אין בידי האישה נתונים אודות שווי עסקו של האיש, היא טוענת ששוויו מאה אלף ₪ ומחציתם שייכים לה.
האישה מבקשת לפסוק בהתאם לחלופה של איזון מיידי של זכויות נזילות (סעיף ח2) לפיה על האיש להעביר לאישה סך של 49,272 ₪, חלופה זו מאזנת זכויות הצדדים בצורה הוגנת יותר לעומת חלופה ראשונה.
טענות האיש
האיש דוחה טענת האישה לקבלת זכויות קנייניות בבית בבית לאחר שבית המשפט הורה לאישה להגיש תביעה נפרדת תוך צרוף היורשים.
האישה לא הגישה תביעה נפרדת לגבי דירת המגורים על כן אין מקום להכניסה בהליך דנא ויש לראות בה כמי שוויתרה על מרכיב זה. בית המגורים נבנה על ידי אביו של האיש לפני נישואי הצדדים ולא היה כל צורך בשיפוץ. לאחר מות אביו ניתן צו ירושה והבית כולו רשום על שם אמו של האיש. האישה לא הוכיחה, חרף הזמנת עדים מטעמה, כי השקיעה בבית המגורים.
חוות דעת האקטואר כוללת בחובה את כל זכויות הצדדים האיש מבקש לאמץ את החלופה הראשונה בחוות הדעת לפיה עליו לשלם לאישה סך של 32,672 ₪.
האקטואר הותיר נושאים שעל בית המשפט להכריע בהם:
הלוואות –האיש קיבל הלוואות לשם רכישת רכבים והקרקע. עבור רכישת הרכב מסוג קנגו סך של 75,000 ₪ שילם האיש סך של 10,000 ₪ והיתרה בסך של 63,000 ₪ בתשלומים.
רכבי הצדדים- האיש נטל הלוואה בסך של 63,000 ₪ לצורך רכישת רכב רנו קנגו, האיש נטל הלוואה בסכום של 90,000 ₪ לרכישת רכב קיה ספורטאג' ולסגירת הלוואה אותה נטל אביו המנוח על הרכב הנ"ל. נותר חוב בסכום של 40,000 ₪ לטובת אמו של האיש.
חשבון בנק עסקי של האיש-
הנתבע נטל הלוואה בסכום של 100,000 ₪ לשם רכישת הקרקע, עלות הקרקע 140,000 ₪ ולאחר שלא מונה שמאי הרי ששווי הקרקע כפי המצוין בהסכם המכר. עליהם יש להוסיף 40,000 ₪ תשלומי מיסים ועוד 12,600 שכ"ט עו"ד.
מחשבון העו"ש עולה כי האיש משך כספים על סך של 90,000 ₪, כספים אלו נתקבלו מאחיו *** כהלוואה כפי שהעיד האח בפני בית המשפט.
בדפי העו"ש ציין המומחה סכום של 100,000 ₪ מחברת הראל, כספים אלו הגיעו לטובת אביו של האיש כפיצוי מיום 15.10.2017.
סה"כ הלוואות הצדדים הן בסך של 395,600 ₪ וחלקה של האישה בהלוואות 197,800 ₪ ויש לחייבה בהחזר.
עסקו של האיש-
האישה לא הביאה כל ראיה בעניין העסק ויש לדחות טענתה.
שכר טרחת האקטואר- האיש נשא במלוא הוצאות האקטואר בסך של 9,060 ₪ יש לחייב את האישה במחצית מהסכום בסך של 4,530 ₪ .
האישה הרחיבה חזית בסיכומיה ויש לדחות טענותיה בעניין עלות מדור האישה, פערי השתכרות, איזון השקעות בבית, חלקת אדמה, שנטענו ללא ביסוס.
האיש מסכים לשלם לאישה סך של 5,000 ₪ בעבור התכשיטים.
שווי הקרקע הוא 140,000 ₪, בהתאם להסכם המכר, וחלקה של האישה הוא 70,000 ₪.
המתווה הנורמטיבי
מאחר והצדדים נישאו בשנת 2008, חל עליהם המשטר הרכושי המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") המסדיר את העניינים הרכושיים בין בני זוג. כשסעיף 5(א) לחוק קובע בזו הלשון:
"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם".
ביום 8.2.22 הוגשה חוות דעת האקטואר בעניין איזון זכויות הצדדים מיום הנישואים- 1.3.2008 ועד למועד הקרע- 7.7.2019. האקטואר קבע כי לאיזון בסכום חד פעמי מהוון במועד חוות הדעת על האיש להעביר לאישה סך של 32,673 ₪. לאיזון זכויות למועד הבשלתן על האיש להעביר לאישה סך של 49,272 ₪ במועד חוות הדעת ולאיש זכויות בקופות שנצברו על שם האישה, הוגשו פסיקתות לחתימה.
האיש ביקש כי יינתן תוקף של פסק דין לחלופה הראשונה של איזון מיידי, האישה ביקשה כי יינתן תוקף לחלופה השנייה, אך נימקה בקשתה בטענה ש"חלופה זו אינה תלויה בגורמים עתידיים משתנים שעלולים להשפיע על ערכן של הזכויות" (סעיף 22 לסיכומיה). נימוק זה מתאים דווקא לחלופה הראשונה בה מסתיים הליך איזון הזכויות של הצדדים והאיש לא יהיה זכאי לחלק מזכויות האישה בעתיד.
אשר על כן ניתן תוקף של פסק דין לחלופה הראשונה בחוות דעת האקטואר – איזון זכויות בסכום חד פעמי מהוון ועל כן על האיש לשלם לאישה סך של 32,673 ₪ כשהם צמודים למדד מיום מתן חוות הדעת ועד ליום התשלום שיחול בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו בנוסף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
האקטואר השאיר מספר סוגיות להכרעת בית המשפט.
תנועות לבירור בחשבון העסקי של האיש
בסעיף 78 לחוות הדעת (עמ' 7) מפורטת טבלה של משיכות שביצע האיש בסך של 259,000 ₪ שטעונות הסבר.
האיש טוען כי ארבע משיכות שבוצעו ביום 15.5.2019 בוצעו לצורך תשלום עבור הקרקע שנרכשה ביום 14.5.2019.
לשאלות ההבהרה ששלח האיש לאקטואר הוא צרף מסמכים הנוגעים לרכישת הקרקע. מהסכם המכר עולה כי שווי הקרקע היה 140,000 ₪, האיש צרף המחאות ע"ס 100,000 ₪ למוכר ושתי הלוואות בסכום מצטבר של 40,000 ₪ לעוה"ד עבור שחרור פיקדון ובסך הכול 140,000 ש"ח. האיש טען בשאלות ההבהרה כי שילם שכ"ט עו"ד ואכן נמשכה המחאה ביום 15.5.2019 ע"ס 12,168 ש"ח.
כן העיד האיש כי שילם מס רכישה בסך של 40,000 ₪ עבור רכישת הקרקע (עמ' 34 שורה 18 ואילך) אך טענה זו אינה מסבירה את המשיכות בימים 14-18.1.2019, שכן הקרקע נרכשה ביום 14.5.2019.
האישה מסכימה לאמור ועל כן אני קובעת כי כל המשיכות ביום 15.5.2019 בסך מצטבר של 152,168 ₪ נועדו לצורך רכישת הקרקע.
נותר סך של 107,126 ₪ שהאיש לא הציג כל הסבר לגביהם, לא בשאלות ההבהרה למומחה ולא בסיכומים מטעמו.
האישה מצידה טענה (בסעיף 19ג לתגובתה לעניין ההלוואות שהוגשה ביום 15.3.2021) כי ביום 18.1.2019 נטל האיש הלוואה בסך 35,000 ₪ אותה העביר לאחותו לשם רכישת רכב מרצדס ואכן ביום זה נמשכו מהחשבון סך של 60,000 ₪. האיש לא השיב לטענה זו ולא הסביר פשר משיכה זו ולא פשר המשיכות הנוספות.
אחותו של האיש אישרה שאחיה לקח הלוואה בסך של 35,000 ₪ והעביר אליה כדי לקנות רכב. (עמ' 37 לפרוטוקול שורה 18).
משלא סיפק האיש הסבר למשיכות אלו אני קובעת כי סך של 107,125 ₪ נמשך מהחשבון ללא הסבר וללא הצדקה ולא שימש לצרכים משותפים. אשר על כן על האיש להחזיר לאישה מחצית מהסכום בסך של 53,563 ₪ כשהם צמודים למדד ממועד המשיכה ביום 15.1.2019 וישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
הלוואות
האיש טוען בסיכומיו כי נטל הלוואה לרכישת רכב רנו קנגו בסך 63,000 ₪, הלוואה לרכישת קאיה ספורטאג' בסך של 90,000 ₪, הלוואות לרכישת הקרקע בסך של 152,600 ₪, הלוואה מאחיו *** בסך של 90,000 ₪. בסך הכול נטל הלוואות בסכום מצטבר של 395,000 ₪ ויש לחייב את האישה במחצית מהסכום.
בתגובתה שצורפה לסיכומיה מסכימה האישה כי הבעל נטל הלוואות בסך כולל של 292,000 ₪ כדלקמן: 100,000 ₪ לרכישת הקרקע, 35,000 ₪ שנתן לאחותו לרכישת רכב, 94,000 ₪ לצורך רכישת רכב קיה, 63,000 ₪ לרכישת רכב קנגו. האישה מכחישה את הטענה שהאיש נטל הלוואה מאחיו ***, שכן לטענתה האח היה סטודנט בעת נישואיהם ועד היום אינו עובד בעבודה מסודרת. לטענתה הצדדים הם שסייעו לאח במחייה שוטפת.
הלוואות לצורך רכישת הקרקע
סך של 152,168 ₪ בעבור רכישת הקרקע כבר הוכר כהוצאה שהוציא האיש וכבר נלקח בחשבון במסגרת איזון המשאבים. המשיכות שמשך האיש מהחשבון לצורך תשלום תמורת הקרקע הוכרו כמשיכות משותפות, כפי שפורט לעיל, ועל כן האישה כבר חויבה במחצית ההלוואות בסכום זה.
הלוואות לצורך רכישת כלי הרכב
האיש טוען שנטל הלוואות לצורך רכישת הרכבים בסך מצטבר של 153,000 ₪ (90,000 ₪ עבור רכב קיה ו – 63,000 ₪ עבור רכב קנגו) – האישה מסכימה שאכן ניטלו הלוואות אלו, אך טוענת שהאיש מכר את הרכבים והיה אמור לכסות את יתרת ההלוואה באמצעות תמורת הרכבים ועל כן אין לאזן הלוואות אלו ומנגד אין לאזן את כלי הרכב.
רכב קיה
האיש צרף לתיק המוצגים מטעמו את מסמכי רכב הקיה (נספח 7 לתיק המוצגים של האיש) מהם עולה כי הרכב נרכש ע"י אביו של האיש, מ.ס., ביום 7.10.2015 בתמורה ל- 169,877 ₪. האב שילם ביום 13.9.2015 סך של 38,609 ₪.
האיש טוען כי נטל סך של 90,000 ₪ לצורך סגירת ההלוואה שנטל אביו לרכישת הרכב והציג מסמך ממנו עולה כי העביר ביום 28.12.2017 סך של 54,325 ₪ לפירעון ההלוואה.
האישה טוענת כי האיש מכר את הרכב ובחודש 6/2019 קיבל סך של 90,000 ₪ תמורתו ובמקום לכסות את ההלוואה שעמדה באותו מועד על סך של 70,000 ₪ הפקיד אותם בחשבונו.
וכך העידה: "אחרי זה מכרנו ואבא שלו נפטר והיה לו ספורטאז ג'יפ. היינו מוכרחים לקחת את הרכב ונקנה ושילמנו תשלומים על הרכב. הסכום שלו היה 140,000 ₪. הרכב נמכר חודש וחצי לפני שעזבתי את הבית מבלי לומר לי. הוא מכר את הרכב. ידעתי במפתיע מהשכנה שלי. אמרה שהיא מרוצה מהרכב. אמרה שקנתה את הרכב מבעלי. אמרה ששילמה בהעברת זהב בסך 90,000 ₪. זה מופיע בדפי הבנק." (עמ' 18 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
מעיון בדפי חשבון הבנק אכן עולה כי ביום 17.6.2019 הופקד בחשבונו בהעברה אינטרנטית סך של 90,000 ₪ אותם העביר לפיקדון. ביום 18.7.2019 נפרע הפיקדון, מתוכו סך של 48,000 ₪ העביר בהעברה אינטרנטית ו- 42,000 ₪ נשארו בפיקדון.
האיש הודה כי מכר את הקיה בתמורה ל – 90,000 ₪:
"ש. למי מכרת את הקאיה?
ת. לבחורה בשם ס.מ.. מכרתי ב- 90 אלף ₪.
ש. מתי זה היה?
ת. חודשיים לפני שהיא יצאה מהבית. היא ידעה שאני מוכר, היא היתה שם ויודעת.
ש. היא יצאה ב- 7.7.19 ואתה קנית את הקרקע ב- 14.5.19?
ת. נכון.
ש. את הרכב מכרת קצת לפני?
ת. כן.
ש. איך העבירה לך את ה- 90 אלף ₪?
ת. העברת זהב." (עמ' 32 לפרוטוקול שורה 1 ואילך).
מאחר והאיש מכר את רכב הקיה והתמורה נכנסה לחשבון אין מקום לחייב את האישה בהחזר ההלוואה לרכישתו.
רנו קנגו
האיש צרף לתיק המוצגים מטעמו (נספח 8) את מסמכי רכישת רכב רנו קנגו – הרכב נרכש ביום 24.5.2017, מחירו עמד על סך של 75,000 ₪. ביום 24.5.2017 שילם האיש סך של 9,000 ₪. מעבר לכך לא הציג האיש כל מסמך. האישה טוענת שהרכב נמכר על ידי האיש בתמורה לסך של 50,000 ₪ ושיתרת ההלוואה עמדה בעת המכירה על סך של 40,000 ש"ח.
האישה העידה: "היה עוד רכב לעבודה, סיטרואן ברלינגו בתקופה שעבד ב****. מכר אותו אחרי כן, זה עלה 70,000 ₪ ומכר ב- 64,000 ₪ הפקיד את הכסף בפיקדונות והשאיר את החוב." (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 23 ואילך).
האיש העיד:
"ש. מי מכר את הקנגו?
ת. אני. מכרתי 7 , 8 חודשים אחרי שקניתי אני חושב.
ש. קנית ב- 5/2017 מתי מכרת אותו?
ת. לא זוכר. קניתי הרבה מכוניות.
ש. בכמה מכרת?
ת. 55 , 56 אלף ₪. יש את ההפקדה של הסכום במזומן אצלך בדפים.
ש. הכסף נכנס לחשבון הבנק?
ת. כן." (עמ' 29 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
מאחר והאיש מכר את רכב הקנגו והתמורה נכנסה לחשבון אין מקום לחייב את האישה בהחזר ההלוואה לרכישתו.
אשר על כן אני דוחה את טענות האיש כי יש לחייב את האישה בהשבת מחצית מההלוואות ששימשו לרכישת שני הרכבים.
ההלוואה לאחיו של האיש
האיש טוען כי אחיו *** הלווה לו סך של 90,000 ₪ והוא מפנה לדפי חשבון הבנק – העברה אינטרנטית מיום 17.6.2019 וטוען כי זו ההלוואה שקיבל מאחיו (סעיף 22 לסיכומי האיש).
האישה מכחישה וטוענת כי סכום זה התקבל תמורת מכירת רכב הקיה וכן טוענת כי אחיו היה סטודנט בזמן נישואי הצדדים וגם כיום מתפרנס בקושי והצדדים הם אלו שתמכו בו בצרכיו השוטפים.
בבקשה שהגיש האיש ביום 24.2.21 בה ביקש לחייב את האישה במחצית ההלוואות, טען שאחיו הלווה לו 85,000 ₪, בעדותו טען: "יש 80 אלף ₪ שאח שלי עזר לי לפתוח תיק כדי שיהיה לי כסף." (עמ' 27 לפרוטוקול שורה 18). בהמשך העיד כי "אני זוכר שהוא העביר לי כסף ב – 2014 80,90 אלף ₪" (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 6).
אחיו של האיש העיד:
"ש. האם העברת כסף לאחיך?
ת. כן.
ש. תספר.
ת. אבא שלי בזמנו התקשר אלי ואמר לי שאנחנו צריכים להלוות לאח שלי כסף בנסיבות שונות, אמרתי שבסדר, נעביר לו סכום של 90,000 ₪. הלווינו לו את הכסף בזמנו.
לשאלת בית המשפט, הכסף הועבר בהעברה בנקאית מהבנק שלי לבנק שלו." (עמ' 37 שורה 27 ואילך).
בחקירה הנגדית נשאלה האישה:
"ש. לגבי העברת הזהב 90 אלף ₪, אם אראה לך מסמך שמי שעשה את ההעברה זה אח שלו?
ת. לא נכון. יש בחשבון העברת זהב 90 אלף ₪." (עמ' 22 לפרוטוקול שורה 18 ואילך).
לא די בכך שהאיש מעולם לא הציג מסמך המעיד על העברה בנקאית מחשבונו של האח לחשבון האיש, האיש הודה בכך שהסך של 90,000 ₪ המופיע בדפי החשבון שולם בתמורה למכירת רכב הקיה והסכום הועבר לחשבון בשנת 2019 כשהאח טוען שהלווה ואיש בשנת 2014. (עמ' 32 לפרוטוקול שורה 1 ואילך).
וכך העיד: "ש. איך העבירה לך את ה- 90 אלף ₪?
ת. העברת זהב."
אשר על כן אני דוחה את טענת האיש כי אחיו נתן לו הלוואה בסך של 90,000 ₪. האיש לא הוכיח טענה זו, לא הציג כל מסמך ולהיפך, הוכח כי ההעברה על סך של 90,000 ₪ שמופיעה בדפי החשבון מקורה במכירת רכב קיה ולא בהלוואה הנטענת.
סכום של 100,000 ₪ שהופקדו בחשבון האיש
האיש טוען כי ביום 10.12.2017 קיבל מחברת הביטוח הראל סך של 100,000 ₪ שהפקיד בחשבונו אולם מדובר בכספים השייכים לעיזבון אביו ולמעשה לאמו ועל הצדדים להשיב לאם סכומים אלו. לטענתו כבר הוחזרו לאם סך של 28,000 ₪ באמצעות העברה לבנק ירושלים ונותר סך של 72,000 ₪ שעל האישה להחזיר מחצית מהסכום. האיש אומנם צרף דף חשבון ממנו עולה כי קיבל מהראל סך של 100,000 ₪ (נספח ו' לבקשה שהגיש ביום 24.2.2021) אך לא הציג כל מסמך המבהיר מה מהות התשלום.
וכך העיד:
"ש. אמרת שיש כסף שנכנס לחשבון שלך והיה שייך לאבא שלך?
ת. בטח. לא כסף שנכנס, זה כסף דרך חב' ביטוח הראל ורואים העברה מחב' הראל. לאבא שלי היתה נכות באוזניים ואמר שאם נפטר מגיע לו 100 אלף ₪. לא ידענו. התקשר חבר של אבא שלי ושאל ואני עשיתי ולא העברתי לא לאח שלי ולא לאמא שלי ואני חייב להם.
ש. למה העבירו אליך?
ת. אני האח הבכור.
ש. אמרת שזה היה אחרי שאבא שלך נפטר, אמרת שאבא שלך אמר שכל מה שיש לו זה לאמא שלך ופתאום אחרי שנפטר הכסף נכנס אליך?
ת. ככה זה יצא. האח שלי ב***, השני ב***, השני יש לה עסק ועסוקה.
ש. יש לאחותך עסק פטור?
ת. כן.
ש. לקחת את הכסף ומה עשית איתו?
ת. בטח קנינו את האדמה. זה הבוחטה של הכסף שקנינו את האדמה.
ש. אמא שלך עשתה טיפולי שיניים ב***?
ת. כן.
ש. איך שילמה?
ת. לא יודע. מה שאני יודע שאבא שלי עבד 40 שנה באבן וסיד.
ש. יודע כמה עלו הטיפולים שלה?
ת. לא יודע בכלל, אפילו לא לקחתי אותה אף פעם." (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 20 ואילך).
האישה טוענת כי אינה יודעת עבור מה התקבל הסכום אם כי האיש סיפר לה שהכסף שייך לעיזבון אביו, עוד היא טוענת שסך של 28,000 ₪ שימש לפירעון חוב של אביו לבנק *** ואת היתרה העביר לאמו לצורך טיפולי שיניים שעברה.
האיש לא הציג כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על מהות התשלום ולא הזמין את אמו להעיד אודות הסכומים להם היא זכאית כביכול. טענתו של האיש כי השתמש בכסף לצורך רכישת הקרקע נדחית שכן כבר טען שנטל הלוואות לשם כך.
אשר על כן אני דוחה את טענת האיש כי הצדדים חייבים לאמו סך של 72,000 ₪.
הלוואות בחשבונו העסקי של האיש
האישה טוענת כי אין להכיר בהלוואת בחשבונו העסקי של האיש בסך של 214,646 ₪ כחלק מהאיזון, שכן ההלוואות שימשו אותו לצורך רכישת הקרקע, מכוניות, הברחת כספים, רכישת רכב לאחותו ומימון לימודים לאחיו בחו"ל, ולא לצרכים משותפים.
טענות האישה נדונו כבר, ההלוואות לצורך רכישת הקרקע הוכרו כהלוואות משותפות, ההלוואות לצורך רכישת המכוניות נדונו לעיל, המשיכות הבלתי מוסברות נדונו ואף נקבע שעל האיש להשיב לאישה סך של 53,563 ₪, כך שטענת האישה נדחית והיה על האקטואר לאזן יתרת הלוואות זו.
איזון שווי עסקו של האיש/פערי השתכרות
טוענת האישה כי יש לפצותה בגין מחצית שווי העסק של האיש ופערי השתכרות.
האיש העיד:
"ש. אמרת שלפני שנפגעת בתאונה עשית 20 אלף ₪ בחודש, זה היה לפני מיסים או נקי?
ת. בין 15-20 אלף ₪, הייתי מצהיר הכל.
ש. ברוטו או נטו?
ת. לא יודע . אני משלם לרו"ח שלי. מה שאני יודע פחות או יותר מ- 15-20 אלף ש"ח בערך.
ש. היה לך עסק שלך?
ת. כן.
ש. איזה מכונות היו בעסק שלך?
ת. יד ימין שלי. שום מכונה לא היתה לי. הייתי עושה רק ריתוכים עם ידית ומסכה.
ש. מכונת ריתוך?
ת. יש לי אחת של 700 ש"ח.
ש. כמה עובדים היו בעסק שלך?
ת. היו לי 2 פועלים עד התאונה.
ש. ב- 5 שנים לפני התאונה כמה פועלים בממוצע היו לך?
ת. 3 במקסימום. היו לי אולי כמה חודשים 6 , 7.
ש. היית עסק עצמאי?
ת. כן. הייתי מוציא להם תלושים." (עמ' 28 לפרוטוקול שורה 11 ואילך).
האיש נפגע בתאונת עבודה ביום 6.2.2019 במהלך החיים המשותפים. בהחלטה למזונות זמניים שניתנה ביום 18.3.2020 נקבע: "המשיב: בעל עסק עצמאי בתחום הריתוך בחודשים 1-7/19 הכנסתו החודשית הממוצעת עמדה על 5,400 ₪ (לפי מכתב מרו"ח). בחודש 2/19 עבר תאונת עבודה. תחילה הוכרה לו נכות זמנית בשיעור של 100% ומיום 01.11.19 עד 31.03.20 הנכות הרפואית הועמדה על 30%. ביום 18.02.20 הגיש ערעור על החלטת ועדה רפואית. המשיב טען שמדי חודש מקבל 2,400 ₪ מהביטוח הלאומי. כך שסך הכנסותיו עומד על 7,700 ₪."
האישה טענה כי שווי עסקו עומד על סך של 100,000 ₪ ללא שהביאה כל ראיה לטענתה וכן טענה שהאיש הוא היה הרוח החיה בעסק ואף העידה: "כשעזבתי את הבית הוא לא חזר לעבודה. היה עובד פה ושם. אם היו עבודות בשחור היה עובד. יום יומיים בקבלנות." (עמ' 20 לפרוטוקול שורה 6 ואילך).
כפי שפורט בפסק הדין בעניין הפחתת המזונות, לא חל שיפור בהכנסתו של האיש מאז מועד הקרע ועד היום. ועל כן שעה שהאיש, שהיה הרוח החיה מאחורי העסק, נפגע בתאונת עבודה במהלך החיים המשותפים, והכנסותיו ערב המועד הקובע עמדו על סך ממוצע של 5,400 ₪ אין מקום להערכת שווי עסקו של האיש ואין מקום לפסיקת פיצוי בגין כושר השתכרות של האיש, שכן כושר השתכרותו נפגע עוד במהלך החיים המשותפים.
תביעת האישה לסעד הצהרתי המצהיר כי לה זכויות קנייניות בבית וטענתה לדמי שימוש
האישה חזרה בה מטענתה זו וממילא טענה זו לא יכולה להתברר שעה שהבית רשום על שם אביו המנוח של האיש. האישה אינה יכולה לטעון לסעד הצהרתי זה שעה שלא הגישה כתב תביעה כנגד בעלי הזכויות הרשומים וממילא אינה יכולה לטעון לדמי שימוש.
טענת האישה לסעד הצהרתי בקרקע
הקרקע נרכשה במהלך חיי הנישואים. הצדדים נשאו בחלקים שווים בעלות רכישת הקרקע, שכן ההלוואות שנטל האיש לצורך הרכישה הוכרו כהלוואות משותפות ונלקחו בחשבון בעת איזון המשאבים. אמנם הקרקע רשומה רק על שמו של האיש אולם מדובר בנכס שנרכש במהלך החיים המשותפים מכספים משותפים ועל כן לאישה מחצית מהזכויות.
האיש אינו מכחיש שלאשה מחצית מהזכויות בקרקע, אך טוען כי יש לקבוע שלאישה מגיע סך של 70,000 ₪ – מחצית מעלות רכישת הקרקע. האישה טוענת שעלות הרכישה הייתה פי שניים מסכום זה ובסיכומים חזרה בה מבקשתה לפירוק שיתוף בקרקע והיא מבקשת סעד הצהרתי בלבד.
לא ניתן לחייב את האישה למכור לאיש את חלקה בקרקע במיוחד לא על פי עלות הרכישה הנטענת, שכן מאז השביחה הקרקע את ערכה. האישה רשאית למקסם את חלקה בקרקע והדרך הנכונה לפירוק שיתוף הוא פירוק שיתוף בעין או מכירה לצד ג' במחירי שוק חופשי.
אשר על כן אני קובעת שלאישה 50% מזכויות האיש בקרקע הידועה כגוש *** חלקה **.
אני מורה כי פירוק השיתוף בקרקע ייעשה בעין או בדרך של מכירה לצד ג' בשוק החופשי. כל אחד מהצדדים רשאי לפנות ללשכת הוצל"פ לשם פירוק השיתוף בדרך של ביצוע מכירה לצד ג' באמצעות הליך כינוס בלשכת הוצל"פ.
איזון ההשקעות בבית והמיטלטלין
האישה טוענת כי הוריה קנו לה ריהוט ומיטלטלין בשווי של 30,000 ₪ עת נישאו הצדדים, מיטלטלין אלו נשארו בבית כשעזבה אותו. האישה טוענת שערכם של מיטלטלין חדשים עומד על סך של 160,000 ₪ והיא מוכנה להסתפק בפיצוי בסך של 40,000 ₪.
האישה העידה:
"ש. בתוך הבית שלכם באותו יום שעזבת מה היה הרכוש בבית.
ת. 11 שנה שיפצנו ועבדנו. יש בו הכל, חדר שינה לילדה, שההורים קנו, חדר לבנים היה מרוהט כולו, חדר שלנו סלון ומטבח שיפצנו את השירותים והוספנו שיפוץ גדול במרפסת של המטבח שעלתה 80000 ₪. עם אישורים. עשינו שיפוץ בדלתות כניסה, דלתות פנים. חלק אני וחלק ההורים שלי עזרו לי. אחרי שהתחתנו קנו לי ההורים שלי דברי חשמל, מקרר, תנור מכונת כביסה, מייבש, גזר, מיקרו טלוויזיה ושני מזגנים לחדרים.
ש. את יכולה להעריך מה העלות?
ת. עשינו עסקת חבילה, זה עלה בסביבות 30,000 ₪ .ביום שנודע לי שאני בהריון ויש לי תינוקת בבטן ההורים שלי אמרו שביום שתיוולד הילדה יקנו לי חדר שינה גדול לתינוקת. בגלל שנתתי את שם האמא שלי, כל הזמן במהלך השנים הם עזרו וקנו לי ופינקו אותנו והילדים, קנו לילדה חדר שינה כשעלתה לכיתה א'. לילדים קנו מיטות נוער.
ש. תעריכי מה העלות של זה?
ת. אני בחרתי את חדר השינה של הילדה זה עלה בסביבות 10,000 ₪. כולל כוננית, ארון גדול, מיטה וחצי. טואלט ושידות." (עמ' 17 לפרוטוקול שורה 20 ואילך).
וכן העידה:
"ת. ההורים שלי קנו, מקרר, מכונת כביסה, מיקרו, שני מזגנים. מיקסר, מקפיא, מייבש, כיריים גז, תנור אפייה, קומקום חשמלי ושני מזגנים. ההורים שלי קנו את זה. אמא ואבא ביחד." (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 8 ואילך) וכשנשאלה בחקירה נגדית השיבה שקרוב משפחה של האיש הרכיב את המטבח ו"אני. שילמתי חלק מזומן תשלום ראשון וחלק בתשלומים מהמשכורת שלי." (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 26) כן העידה כי לא קיבלה חשבונית.
אמה של האישה העידה כי "כשהם התחתנו קניתי להם את כל דברי החשמל- מקרר, מכונת כביסה, כיריים גז, תנור אפיה מיקסר, מקפיא. כל מה שצריך. כשנולדה הבת הראשונה הבאתי לה חדר תינוקות. כשגדלה הבת עשיתי לה חדר ילדות ולבנים הבאתי שתי מיטות. כל הזמן הייתי נותנת לה מה שרצתה. לא החסרתי ממנה." (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 8 ואילך).
האם העריכה את שווי המוצרים בסך של 30,000 ₪ שנרכשו מחנות *** ב*** (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 22 ואילך. כן העידה שאין בידה חשבוניות.
האיש מסכים כי הורי האישה רכשו ציוד לבית והעיד כי אמה של האישה קנתה לבית: "מה שאני זוכר הכיריים, מכונת כביסה, מזגן אמקור, טלוויזיה LG קנו" (עמ' 27 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
האישה ואמה העידו כי סכום הרכישה עמד בעת הנישואים, 1.3.2008, בסך של 30,000 ₪. הצדדים נפרדו בחלוף למעלה מ- 11 שנים ביום 7.7.2019, בשנים אלו חל פחת במחיר המוצרים, אותו אני מעריכה ב – 50% ושווי המיטלטלין ביום הקרע עמד על כ – 15,000 ₪.
מאחר וחלפו כבר 5 שנים מאז עזבה האישה את הבית במועד הקרע (7.7.2019) ומאז לא קיבלה חלק מהחפצים, אני קובעת כי על האיש לפצות את האישה במחצית שווי המוצרים בסך של 7,500 ₪.
אשר על כן על האיש לשלם לאישה סך של 7,500 ₪ בעבור שווי המיטלטלין כשהם צמודים למדד מיום הקרע, 7.7.2019, בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
עלות התכשיטים
האישה מבקשת פיצוי בסך של 5,000 ₪ בעבור תכשיטיה שנותרו בבית – האיש מסכים לכך. אשר על כן על האיש לשלם לאישה סך של 5,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
שכר טרחת האקטואר
בהתאם להחלטה מיום 6.9.2021, מהכספים להם זכאית האישה רשאי האיש לקזז מחצית מעלות שכר טרחת האקטואר בעבור חוות הדעת המקורית כנגד קבלות כשהסכום צמוד למדד ממועד התשלום לאקטואר ועד ליום פסק הדין. כל אחד מהצדדים יישא בשכר הטרחה בעבור שאלות ההבהרה ששלח.
לסיכום
ניתן תוקף של פסק דין לחלופה הראשונה בחוות דעת האקטואר – איזון זכויות בסכום חד פעמי מהוון ועל כן על האיש לשלם לאישה סך של 32,673 ₪ כשהם צמודים למדד מיום מתן חוות הדעת ועד ליום התשלום שיחול בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו בנוסף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
על האיש להחזיר לאישה מחצית מהסכום בסך של 53,563 ₪ כשהם צמודים למדד ממועד המשיכה ביום 15.1.2019 וישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
לאישה 50% מזכויות האיש בקרקע הידועה כגוש *** חלקה **.
פירוק השיתוף בקרקע ייעשה בדרך של פירוק שיתוף בעין או בדרך של מכירה לצד ג' בשוק החופשי. כל אחד מהצדדים רשאי לפנות ללשכת הוצל"פ לשם ביצוע פירוק השיתוף בדרך של מכירה לצד ג' באמצעות הליך כינוס בלשכת הוצל"פ.
על האיש לשלם לאישה סך של 7,500 ₪ בעבור שווי המיטלטלין כשהם צמודים למדד מיום הקרע, 7.7.2019, בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
על האיש לשלם לאישה סך של 5,000 ₪ בעבור התכשיטים בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
מהכספים להם זכאית האישה רשאי האיש לקזז מחצית מעלות שכר טרחת האקטואר בעבור חוות הדעת המקורית כנגד קבלות כשהסכום צמוד למדד מיום התשלום לאקטואר ועד למועד פסק הדין. כל אחד מהצדדים יישא בשכר הטרחה בעבור שאלות ההבהרה ששלח.
צו המניעה שניתן ביום 29.7.2019 יצומצם ויחול על הקרקע בלבד וזאת עד לרישום זכויותיה של האישה, בהתאם לפסק דין זה, בלשכת רישום המקרקעין.
פסק הדין על כל חלקיו ניתן לביצוע בלשכת הוצל"פ.
מאחר וקיבלתי חלק מטענות כל צד אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.
ניתן היום, י' סיוון תשפ"ד, 16 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
