מ. מ,ע"י ב"כ עו"ד דורי שוורץ, ק. מ, פסק דין

לפני הרכב כבוד השופטים:

חננאל שרעבי [אב"ד]

אספרנצה אלון

אריה נאמן

המערערת

מ. מ

ע"י ב"כ עו"ד דורי שוורץ

נגד

המשיב

ק. מ

בעניין הקטינים:

1. ג. מ (ילידת 2015)

2. נ. מ (יליד 2017)

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני), מיום 24.10.2023 (להלן: "בית משפט קמא"), שניתן בתלה"מ 32341-01-20 – משמורת וזמני שהות, בו נפסק כי הקטינים יקבלו טיפול רגשי במכון "אחד העם", ללא חתימת המשיב וכן בתלה"מ 32328-01-20 – בגדרו חויב המשיב במזונות עבור שני קטינים בסך של 1,000 ₪ לחודש (500 ₪ לכל אחד מהם) וכן מחצית מהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הקטינים, לאחר שהמשיב ימצה את ההנחות וההטבות מצדדים שלישיים וללא פירוט מה הן אותן הוצאות חריגות (להלן: "פסק הדין קמא").

ברקע נציין כי הצדדים הינם יהודים, שנישאו כדמו"י בשנת 2014, והתגרשו ביום 15.02.2023. לצדדים שני ילדים משותפים – ג' (כבת 9 שנים), מ' (כבן 7 שנים). בית משפט קמא הורה על פירוק השיתוף בדירת המגורים וברכב המשותף ודחה את תביעת המערערת (התובעת בהליך קמא) לתשלום דמי שימוש שעושה המשיב בדירה.

שני אדנים היו בבסיס ערעורה של המערערת. האחד, כי ניתנה למערערת זכות חתימה בלעדית אך ורק במכון "אחד העם", בו יקבלו הילדים טיפול רגשי (סעיף 62 לפסק הדין קמא). השני, על שיעור המזונות החודשיים בסך 500 ₪ לכל ילד, וכן משלא פירט את סוג ההוצאות החריגות בחינוך וברפואה (סעיפים 102 עד 105 לפסק הדין קמא). בנוסף, הגישה המערערת בקשה לצירוף ראיות.

דרך הילוכנו בפסק דין זה תהיה כדלקמן: תחילה נפתח ונדון בטענת המערערת להרחבת הרשאתה הבלעדית לכל אבחון ו/או גורם טיפולי, בהמשך נדון בבקשה לצירוף ראיות, שכן היא משליכה לדיון והכרעה בפירוט היקף ההוצאות החריגות וכן בשיעור מזונות הקטינים בו חוייב המשיב לשלם למערערת.

החתימה הבלעדית רק במכון "אחד העם"

המערערת טוענת כי היה על בית משפט קמא ליתן לה זכות חתימה בלעדית כלפי כל גורמי החינוך לרבות יועצת בית הספר ו/או כל מכון טיפולי אחר, לצורך טיפול ואבחון בקטינים. לטענת המערערת המשיב מסכל מזה שנים את הטיפול הרגשי בקטינים, מטיל וטו על טיפול רגשי, אינו מאפשר שיחה ו/או העברת מידע מבית הספר לגורמי הרווחה ו/או לגורמי הטיפול ו/או מידע ליועצת בית הספר. לעמדתה, נוכח התנהלות המשיב יש להרחיב את הרשאתה הבלעדית למתן כל טיפול רגשי ו/או כל אבחון ו/או מרכז טיפולי שיידרש עבור הקטינים. המשיב התנגד וטען כי אין להתערב בפסיקתו של בית משפט קמא שכן היא נשענת על החלטות ביניים שנתנו לאורך ניהול ההליך בבית משפט קמא וכפי שקבע אין מקום לסטות מהן.

עיינו בפסק הדין קמא אשר פירט בין השאר את התסקירים ואת עמדת האפוטרופא לדין שמונתה לקטינים, וכן בחנו את טענות הצדדים בעל פה ובכתב. אנו רואים חובה להדגיש בפני ההורים כי חלפו כשנתיים וארבעה חודשים בחייהם של ילדים מאז אימץ בית משפט קמא את המלצת העו"ס והורה כי הקטינים יקבלו טיפול רגשי במכון "אחד העם" וההורים יקבלו הדרכה הורית אצל אותו גורם (החלטה מיום 21.03.2022). בדיון שהתקיים בפנינו התברר לנו כי ההורים לא יישמו את ההחלטה, הקטינים טרם החלו בטיפול הרגשי, וכל אחד מההורים הטיל את האשם לפתחו של השני (עיינו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 10.06.2024, ש' 19-22).

ידעו ההורים, מתן טיפול רגשי נושא אפקטיביות רבה יותר ככל שממהרים בטיפול. קל וחומר כאשר מדובר בקטינים כבני 7 ו-9, שלגביהם חל הכלל "מן המפורסמות הוא כי "זמן ילד" הוא יקר מפז ואינו כזמנו של מבוגר" (עיינו בע"מ 4486/13 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה והשירותים החברתיים (נבו 27.8.2013)‏‏ והאסמכתאות המצוינות שם).

לפני למעלה משנתיים ציין בית משפט קמא כי "ההמלצות לטיפול רגשי והדרכה הורית הן המלצות מינוריות שאימוצן ובהקדם הוא המינימום כדי להגן על הקטינים מנזקי הסכסוך העוצמתי בין הוריהם… עם זאת ניכר כי הקטינים מצויים בקונפליקט נאמנויות. הפתרון המיידי בנזקי הקונפליקט הוא טיפול רגשי לקטינים והדרכה הורית להורים אצל אותו גורם שיטפל בקטינים" (סעיף 4 להחלטה מיום 21.03.2022). החשש הוא כי עם חלוף הזמן ובפרט שעוצמת הסכסוך בין ההורים לא קהתה, "המינורי יהפוך למג'ורי". אשר על כן אנו מורים להורים לדאוג לאלתר כך שילדיהם יקבלו את הטיפול הרגשי במכון אחד העם וכי עליהם לקבל הדרכה הורית אצל אותו גורם, שהרי שני אלה יחדיו הינם בבחינת "כלים שלובים".

לא מצאנו לקבל את עתירת המערערת להרחיב את זכות החתימה הבלעדית שלה לכל מכון טיפולי פרטי ו/או לכל גורמי החינוך. זו דרישה רחבה שלא הומלצה בתסקיר או בעמדתה של האפוטרופסא לדין. זאת ועוד, לתפישתנו ריבוי מטפלים ו/או אבחונים אין בו תכלית והוא אינו משרת את טובת הקטינים. הקטינים אינם צריכים להיחשף לגורמים טיפוליים שונים שמכון אחד העם לא המליץ עליהם. הדעת נותנת כי בעניינים אלו יש חשיבות לגוף אחד המרכז את ההנחיות הטיפוליות ועל פיו פועלים.

עם זאת, אנו מבהירים כי כל מידע שיידרש למכון אחד העם ו/או למטפליו לצורך מתן מענה טיפולי מיטבי עבור הקטינים יינתן להם על ידי הצוות החינוכי של מוסדות החינוך (מחנכת ו/או יועצת ועוד) וזאת ללא צורך בחתימה ו/או אישור מי מההורים. ככל שמכון אחד העם ימליץ על טיפול בבית הספר ו/או יבקש מידע בעניין הקטינים ממוסדות החינוך, הרי שגם אז לא נדרשת הסכמה או חתימה של מי מההורים. בסופו של דבר טיפול רגשי בקטינים אינו מסתיים בחדר הטיפול, אלא הוא מתרחש בסביבת חייהם של הקטינים, ולעניינו במוסדות החינוך. ככל שמכון אחד העם סבור כי לצורך טיפול ושמירה על נפשם של הקטינים הוא זקוק למידע ממוסדות החינוך, ו/או לתת הנחיות לצוות החינוכי, אין הוא נדרש ו/או בית הספר לקבל הסכמה של מי מההורים.

נסכם, לסעיף 62 לפסק הדין קמא תתווסף הפסקה כי מכון אחד העם הוא גוף מרכז של כל הטיפולים, ואין צורך בחתימה ו/או אישור נוסף של מי מההורים לקבלת מידע מצוות בית הספר ו/או מגורם אחר, ו/או להעביר הנחיות ו/או מידע לצוות בית הספר וכן אין צורך בחתימה ו/או אישור נוסף של מי מההורים למתן טיפולים לקטינים במכון אחד העם, או במקום אחר בהתאם להנחיות מכון אחד העם.

הבקשה לצירוף ראיות

המערערת ביקשה לצרף את צילום הודעת משרד הבינוי והשיכון בדבר הפסקת הסיוע בשכר הדירה, וכן העתק דו"ח סוציאלי מיום 18.06.2023 לעניין הכרתה של המבקשת כנפגעת אלימות במשפחה כתנאי לקבלת סיוע ממשרד הבינוי והשיכון שהוגש מלכתחילה למשרד הבינוי והשיכון. עוד ביקשה המערערת לצרף תכתובות דואר אלקטרוני בינה לבין המשיב מהן עולה כי המשיב מסרב להשתתף בהוצאות חריגות של הקטינים (לגרסת המערערת "תוך ניצול העובדה שבית משפט קמא לא פירט את סוגי ההוצאות החריגות") וכן הודעות מצוות הצהרון מהן עולה כי המשיב דרש לקבל לידיו חזרה את ההמחאות שנתן בעבור חלקו בצהרונים, וכי לתפישתו צהרונים אינם הוצאות חינוך חריגות.

המשיב התנגד נחרצות לבקשה, טען כי הטפסים שצירפה המערערת מוכיחים ההיפך הגמור מהצהרותיה ובהם "המלצה חמה" של העו"ס להמשך מתן סיוע בשכר הדירה, טען כי המערערת לא צירפה בכוונת מכוון את תדפיסי העו"ש העדכניים כפי שהסתירה זאת מבית משפט קמא וכי המסמכים שהגישה הוגשו באופן מושחר בכוונה וזאת כדי שלא יהיו ניתנים לקריאה וכדי להטעות את בית משפט דנן.

תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מורה כי בעל דין אינו רשאי להגיש ראיות חדשות לבית המשפט שלערעור, אולם בית המשפט רשאי להתיר הגשת ראיות חדשות אם שוכנע שהן עשויות להשפיע על תוצאות הערעור וכן שמתקיים אחד מאלה – לא היה ניתן לאתר את הראיה בשקידה סבירה ולהגישה בערכאה הראשונה במועד המתאים לכך; הגשת הראיה דרושה כדי למנוע עיוות דין. סעיף 9 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, מקנה לערכאת הערעור סמכויות הנתונות לפי חוק זה לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור.

אנו מתירים את צירוף הראיות בעינינו יש בהם צורך לבירור הערעור, וכן הם חשובים לצורך מניעת עיוות דין. מסמכי משרד הבינוי והשיכון מלמדים כי ההטבה הכלכלית שניתנה למערערת מוגבלת בזמן ואינה עומדת עוד למערערת ולמצער, לא תעמוד לה לאורך כל תקופת החיוב במזונות הקטינים שהינם כאמור, כבני 7 ו- 9. בית משפט קמא הביא בחשבון כי המערערת מקבלת סיוע בשכר דירה בסך 1,370 ₪ לחודש, ללא הגבלה בזמן (ראו סעיף 87 לפסק דין קמא). אנו בדעה כי שקלול הסיוע בשכר דירה במסגרת הכנסת המערערת יש בו כדי ליצור עיוות דין ולפיכך אנו מתירים את צירופם.

כן אנו מתירים את צירופם של ההתכתבויות בין הצדדים, לרבות הודעות צוות הצהרון. בהתכתבויות כותב המשיב "תשלום הצהרון אינו חל עליי. אי לכך אני מושך את כל הצ'קים שנתתי למנהלת הצהרונים […] קודם כל לאור ההחלטות אני מבקש שתוכיחי כי הצהרונים זו הוצאה חריגה, כי להבנתי וההוכחות שיש בידי הצהרונים הם הוצאה קבועה בה אני לא צריך להשתתף […]" תכתובות אלו מעידות כי קיים צורך במתן החלטה סדורה מה כוללות ההוצאות החריגות, במיוחד כשברקע דיווחים ועדויות מצדדי ג' על מתח וקושי שקיים, וממשיך להתקיים, בין המערערת למשיב, כמו כן מצד המשיב אל מול המערכות וגורמים חיצוניים שונים, עיינו לדוגמה פסקה 54 לפסק הדין קמא: "[…] בחוות הדעת של מרכז התבוננות נקבע כי האב נוטה להיות מרוכז באופן נוקשה בדרך בה הוא תופס את המציאות ומבין שיש לפעול בה ומכיוון שהוא נוטה שלא להתגמש ולאף להגיב בנוקשות כאשר מאתגרים את תפיסתו העצמית ותפיסת עולמו יש חשש גם לאופן שנטיות אלו ישפיעו על הקשר עם הילדים. כך נרשם בדו"ח "זאת, הן בשל מתח וקושי שעשויים להמשיך להתקיים בינו לבין [המערערת], ובינו לבין המערכות השונות שמסייעות להם (רווחה, משפט ועוד) הן בשל מתח שעשוי להתפתח גם בינו לבין הילדים, במידה שבה לאורך השנים הם עשויים להתנגד לתפיסותיו ולאופנים בהם הוא רואה את הקשר ביניהם או את מה שנכון שיעשו. לאורך המשפט מאז המינוי התנהלותו של האב הייתה בלתי נעימה מול הגורמים: רווחה, גורמי חינוך, עורכי הדין של הצדדים ואף בדיון שמיעת ראיות הטונים שעלו בבית המשפט ומחוץ לו היו גבוהים […]"." (ראו עמ' 28 שורות 27-33 ועמ' 29 שורות 1-3).

נוכח האמור, אנו מתירים את צירוף הראיות.

פירוט ההוצאות החריגות

16. המערערת טענה כי שגה בית משפט קמא שלא פירט את סוגי הוצאות החינוך והרפואה החריגות שבמחציתן מחוייב המשיב וכן משלא קצב למשיב זמן למיצוי זכותו לקבל הנחות ו/או הטבות מצדדי ג', דבר שיאפשר למשיב לסכל את תחילת הטיפול ויביא לחיכוכים ומחלוקות רבים בין המערערת לבין המשיב על רקע אישיותו והתנהלותו החריגה של המשיב. המשיב התנגד לפירוט. לטענתו, קביעת בית משפט יש בה די והוא רוכש דברים רבים לקטינים, ביתו מלא בכל טוב עבורם, כי המערערת מקבלת מענקים עבור הקטינים מביטוח לאומי, כי ניסתה להונותו על דרך של רישום הקטין לחוג המנוהל אצל חבר שלה במחיר מופקע ולא דרך מתנ"ס כך שהיא לא תישא בהוצאות אלה.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, והתרשמנו מהתנהלותם שוכנענו כי בענייננו קיים צורך של ממש לפרט מהן הוצאות החינוך והבריאות החריגות, שבהן יישאו הצדדים בחלקים שווים.

אנו מורים כי בסעיף 105 לפסק הדין קמא יחולו ההוראות הבאות:

הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים, כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים בכלל זה, אבחונים בגין לקות למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר אינה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת החולים. בתוך כך גם הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור, אלא אם ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על ידי הורה אחד בלבד, או אז רק ההורה המממן ייהנה מהחזר זה.

בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת מניעה לקבלת הטיפול ברפואה הציבורית, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית. 

כל הוצאה רפואית חריגה כאמור לעיל, תעשה על יסוד אסמכתה מגורם רלוונטי המאשר את נחיצות ההוצאה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק עלויות ונחיצות בתוך 10 ימים ממועד משלוח האסמכתה. הוראה זו אינה חלה במקרה שבו יתעורר צורך רפואי דחוף.

במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה הרפואית החריגה, יכריע במחלוקת רופא המשפחה או רופא הילדים המטפל בקטין או רופא מומחה רלוונטי. במחלוקת  בעניין הטיפול הרגשי, יכריע מכון אחד העם וככל שהקטינים אינם מטופלים במכון "אחד העם", תחליט יועצת בית הספר.

הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית ובכלל זה, אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, וועד כיתה, וועד הורים וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוך ו/או למסגרת החינוכית, בקיזוז מענק חינוך, ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה.

הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות מעון וצהרון (עד סוף כתה ג' בהתאם לתעריף צהרון ציבורי), חוג אחד לכל קטין. הוצאה זו בגין החוג כוללת ביגוד מיוחד, ציוד, מימון תחרויות ואירועים וכל אשר נדרש במסגרת החוג, שיעורי עזר (באופן המוגבל לשלושה שיעורים פרטיים לכל קטין בשבוע). התשלום יהיה על בסיס רישום מהמורה הפרטי אשר יישלח לצדדים אחת לחודש, תנועת נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש), קייטנות (מחזור אחד בקיץ בעלות קייטנת עירייה/ מתנ"ס ציבורי) ואבחונים דידקטיים, על פי המלצת מכון "אחד העם" ו/או יועצת בית הספר או מחנכת הכיתה.

עניין נוסף בו ראינו להתערב הוא כי בית משפט קמא קבע שהאם (המערערת) תשלם לאב (המשיב) הוצאות חריגות לאחר שהאב מיצה את כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות או מתן הנחות ו/או הטבות וכך נקבע בסעיף 105 בפסק הדין קמא:

"א. אני קובע כי כל דרישה לטיפול או להשתתפות של האם במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהאב מיצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות או מתן הנחות והטבות. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב האם בתשלום חלקו בהוצאות החריגות והאם רשאית לדרוש אישור על כך – ככל שניתן להשיג אישור כאמור.

ב. תשלום האם עבור הוצאות חריגות ייעשה במישרין לידי האב בכפוף לקבלת חשבוניות או הצעות מחיר בכתב. הסדר זה לא יחול על הוצאות בריאות הנעשות בשל מקרה חירום, חלילה".

לתפיסתנו, במנגנון זה יצאו הקטינים נפסדים. אין להמתין שיתקבל המימון ו/או הסבסוד, שכן רישום לחוג ו/או לקייטנות ו/או לתנועת נוער הוא מוגבל בזמן. באשר לטיפולים רפואיים חריגים שאינם במסגרת קופת החולים, הנוהג הוא כי תחילה משלמים ולאחר מכן מקבלים החזר הן ברפואה הציבורית והן בביטוח הפרטי. בנוסף, כאשר זמני השהות של האם עם הקטינים גבוהים יותר על זמני השהות של האב, ההיגיון הוא שהאם, היא זו שתפנה לצדדי ג' למיצוי ההטבה ותיידע את האב עם קבלתה. קיזוז ההטבה/ההנחה/הסיבסוד ייעשה עם קבלתו ובתשלום החודשי העוקב.

שיעור המזונות

בית משפט קמא קבע כי הכנסתה הממוצעת החודשית של המערערת עומדת על סך של 10,000 ₪ (נטו לחודש), להכנסתה זו הוסיף את קצבת הילדים בסך 240 ₪ ואת הסיוע בשכר דירה בסך 1,370 ₪. סה"כ העמיד את הכנסת המערערת מכל המקומות על סך 11,600 ₪ לחודש (סעיף 87 לפסק דין קמא). בית משפט קמא קבע כי המערערת לא הוכיחה שהיא משלמת דמי שכירות. בין השאר, משום שהסכם השכירות האחרון שצירפה היה משנת 2023 והמערערת לא צירפה תדפיסי עו"ש עדכניים (סעיף 86 ו-88 לפסק הדין קמא). ביחס למשיב, קבע בית משפט קמא כי פוטנציאל השתכרותו עומד על סך 13,000 ₪ נטו לחודש (סעיפים 93-94 לפסק הדין קמא). בית משפט קמא קבע כי צרכי הילדים, כולל הוצאות מדור, עומדים על סך 4,800 ₪ לחודש (סעיף 98 לפסק הדין קמא). בית משפט קמא שיקלל נתונים ביחס להכנסות הצדדים ולזמני השהות ומצא שיש לפסוק מזונות לסכום העולה על תוצאות החישוב לפי נוסחה (816 ₪) וחייב את המשיב לשלם מזונות בסך של 1,000 ₪ עבור שני קטינים החל מחודש נובמבר 2023 (סעיפים 99-102 לפסק הדין קמא).

על קביעות אלו כאמור ערערה המערערת ובפיה ארבע טענות מרכזיות: האחת, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו את הכנסתה הפנויה של המערערת – משהעמידה על סך של 10,000 ש"ח (ולאחר קבלת קצבת ילדים בסך של כ-240 ₪ וכן סיוע בשכר דירה בסך של כ-1,370 ₪, הכנסתה מכלל המקורות הינה על סך של 11,600 ₪). בעוד שהכנסתה הפנויה אמורה להיקבע על סך של 5,635 ש"ח; השנייה, משלא הכיר בית משפט קמא בהוצאות דמי שכירות; השלישית משלא נתן בית משפט קמא משקל להוצאות החיוניות שאינן תלויות שהות ומכאן שאין זה הוגן בעליל להותיר את מימון כל הצרכים החיונים הללו על כתפי המערערת, מלבד סך זעום של 500 ₪ לכל ילד; הרביעית, משהתעלם בית משפט קמא מחלוקת זמני השהות האפקטיביים בינה (70%) לבין המשיב (30%); ומטעמים אלה במצטבר טענה כי יש להעמיד את דמי המזונות על סך 1,800 ₪ לכל ילד, 3,600 ש"ח ביחד.

המשיב טען כי בית משפט קמא קבע את הכנסתה הממוצעת של המערערת בשיעור של 10,000 ₪, כי בית משפט קמא קבע כי לא עלה בידי המערערת להוכיח תשלום דמי שכירות (סעיף 86 ו-88 לפסק הדין קמא) וכי מצבה הכלכלי הינו מצוין לאור רכישת החברה בה היא מועסקת וכן העובדה שרכשה לא מזמן רכב יוקרה בסך 170,000 ש"ח. ביחס לזמני השהות, טען המשיב כי בית משפט קמא קבע שזמני השהות הם ביחס של 60% למערערת ו-40% למשיב, כי בקשת המערערת בבית משפט קמא להבהרת זמני השהות, נדחתה ע"י בית משפט קמא, כמו כן כי המערערת לא טענה דבר בפניי בית משפט קמא ביחס לרצונה כי המשיב ישהה יותר זמן עם הקטינים, אלא להיפך. המשיב סיכם כי המערערת מסרבת להשלים עם פסק הדין קמא והחלטות שיפוטיות שניתנו, כי לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה, לא הציגה דפי חשבון עו"ש באופן ברור לצורך הוכחת טענותיה, כי היא עושה שימוש ציני בהליכים המשפטיים וכי יש לדחות הערעור על כל רכיביו.

לא מצאנו להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא באשר להכנסות הצדדים. כידוע, התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית תיעשה במקרים חריגים, שנפלה טעות בולטת בקביעתם. לא מצאנו לנכון להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא באשר להכנסות המערערת מעבודתה ודי שנפנה לפסקאות 51 ו-82 לסיכומיה בבית משפט קמא, שם נרשם במפורש כי "שכרה הממוצע נטו בניכויי חובה עומד על סך של כ-9,500 ₪".

קביעותיו של בית המשפט קמא באשר להכנסות הצדדים מקובלות עלינו, למעט הסיוע בשכר דירה שלטעמנו אין להוסיפו להכנסת המערערת.

24. טענת המערערת כי בית משפט קמא שגה עת קבע שזו לא הצליחה להוכיח כי הינה משלמת תשלום חודשי בסך 2,700 ₪ בגין דמי שכירות, נדחית. ראו סעיפים 86-88 לפסק הדין קמא מתייחס בית משפט קמא לעניין הוכחת תשלום דמי השכירות, כדלקמן: "86. עוד עולה כי מחשבונה של התובעת נמשכים צ'קים בסך של 2,700 ₪ אשר הינם בגין דמי השכירות. למשל ראה תנועה מיום 10.8.2021 ותנועה מיום 10.10.2021. […] יש לזכור כי הסכם השכירות האחרון שצורף הינו עבור שנת 2023 כך שמן הראוי היה לו התובעת הייתה מצרפת תדפיסים עדכניים. […]. 87. […] חשוב לציין כי התובעת לא טרחה לצרף תדפיס עו"ש עדכני. מסמך זה הינו קריטי לבירור טענות התובעת בעניין הוצאותיה הנטענות כגון דמי השכירות […]". 88. דמי מדור […] ער אני להסכם השכירות שצירפה התובעת מיום 10.2.2023 אך לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח תשלום רכיב זה. עוד יצוין כי בסיכומי התשובה נטען כי יש לחייב את הנתבע בשיעור של 40% מדמי השכירות שהם 3,000 ₪. טענות התובעת בעניין דמי השכירות כאמור בסיכומי התשובה מחלישות טענותיה. מכאן, לא הוכח בפני כי התובעת משלמת דמי שכירות.".

25. נוכח נימוקיו המפורטים של בית משפט קמא היה מתבקש כי המערערת תצרף להודעת ערעורה ו/או לבקשה לצירוף ראיות תדפיס עו"ש עדכני המוכיח את ההוצאה הנטענת ביחס לדמי השכירות. נציין כי בית משפט קמא קבע כי הוצאות המדור מסתכמות בכ-2,000 ₪ לחודש לשני ההורים וגזר את חלקו של כל קטין בהוצאות בסך של 800 ש"ח (ראו סעיף 98 לפסק הדין קמא).

26. המערערת טענה כי יש להוסיף על שיעור המזונות שפסק בית משפט קמא גם בשל זמני השהות האפקטיביים שהקטינים נמצאים אצלה. בית משפט קמא לא נעתר לבקשתה כי במצב שבו מי מהילדים נמנע מללכת למסגרת החינוך בשל מחלה או בשל שביתה או בשל מצב חרום או בשל החגים או בשל כל סיבה אחרת אזי האחריות על הילד תהא להורה שאצלו הילד לן וזאת עד לשעה שבו היה אמור לסיים את מסגרת החינוך. המשיב התנגד לקחת את הילדים מוקדם יותר בימים שאין הם שוהים במוסדות החינוך. לטענתו הסדר זה קיים כבר 4 שנים, בקשותיו להרחבת הסדרי הביקורים נדחו ואין מקום להיעתר לבקשה זו לאחר מתן פסק הדין.

27. בחנו את עמדות הצדדים והשפעתם על היקף החיוב במזונות. גם על פי גרסת המשיב, מדובר בתוספת זמן משמעותית. המשיב אוסף את הקטינים רק בשעה 16:30, על פי הדברים שכתב לבית משפט קמא אם יאסוף את הילדים בשעה 08:00 בבוקר המשמעות היא "כי הילדים יישהו עימי 9 שעות נוספות ובשבוע 18 שעות נוספות ובחודש 72 שעות נוספות." (תגובתו לבית משפט קמא לבקשת ההבהרה בעניין זה). מכאן שגם לפי תפיסת המשיב נמצאים הילדים בפועל זמן רב יותר מאשר היחס של 60% – 40% שקיים בזמן בית ספר. לטעמנו, נוכח חופשות בית הספר ו/או מצבים של מחלה ו/או העדרות מסיבה אחרת מבית הספר. צריך הדבר לקבל ביטוי כספי הן מכוח דמי הטיפול והן בסיפוק צרכי הילדים.

28. כאשר אנו משקללים את ההפחתה של הסיוע בשכר דירה ואת התוספת בשהות הקטינים אצל האם כאשר אין הם שוהים במוסדות החינוך, אנו פוסקים כי תחת החיוב של 500 ₪ לכל ילד (סעיף 102 לפסק הדין קמא) דמי המזונות עבור כל קטין יעמדו בסך של 900 ₪ לחודש לכל קטין וזאת עד הגיעו לגיל 18 או סיום בית הספר התיכון, המאוחר מבין השניים, כאשר סכום זה צמוד למדד אחת לשלושה חודשים. בתקופת השירות הצבאי יעמוד סכום המזונות על 1/3. מועד תחילת החיוב הן למזונות והן להוצאות החריגות שפירטנו בפסק דיננו הוא כפי שקבע בית משפט קמא חודש נובמבר 2023.

29. מכל האמור לעיל אנו מורים כדלקמן:

לסעיף 62 לפסק הדין קמא המתיר טיפול במכון אחד העם בחתימה בלעדית של האם תתווסף הפסקה כי מכון אחד העם הוא גוף מרכז של כל הטיפולים, ואין צורך בחתימה ו/או אישור נוסף של מי מההורים לקבלת מידע מצוות בית הספר ו/או מגורם אחר, ו/או להעביר הנחיות ו/או מידע לצוות בית הספר וכן אין צורך בחתימה ו/או אישור נוסף של מי מההורים למתן טיפולים לקטינים במכון אחד העם, או במקום אחר בהתאם להנחיות מכון אחד העם – סעיף 10 לפסק דיננו.

לסעיף 105 לפסק הדין קמא – יחולו ההוראות המפורטות בסעיפים 17 ו-19 לפסק דיננו.

במקום סעיף 102 לפסק הדין קמא, יעמוד החיוב במזונות עבור כל קטין בסך של 900 ₪ לחודש בהתאם לאמור בסעיף 28 לפסק דיננו.

אנו מחייבים את המשיב בהוצאות המערערת בסך של 10,000 ₪, שישולמו לה תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום המלא בפועל.

ערבון שהפקידה המערערת יוחזר לידיה באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"ד, 23 יולי 2024, בהעדר הצדדים.

ח. שרעבי, שופט

אב"ד

א. אלון, שופטת

א. נאמן, שופט