בפניי : כבוד השופטת לירון זרבל – קדשאי
בעניין הקטין:קטין (יליד 00.1.2007)
המבקשת :פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד שיר מרגלית
(מטעם הלשכה לסיוע משפטי)
נ ג ד
המשיבים: 1. פלוני
ע"י ב"כ עוה"ד גילי ליברמן פפו
(מטעם הלשכה לסיוע משפטי)
2. היועץ המשפטי לממשלה –
משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיפה
פסק דין
לפני בקשת המבקשת לשינוי שם משפחת בנהּ הקטין (כבן 17.5) משם משפחתה שלה, לשם משפחתו של אביו.
המבקשת תארה בבקשתה את נסיבות חייו של הקטין בציינה כי בעבר ניהלה קשר רומנטי עם המשיב מס' 1 (להלן – "המשיב"), עמו הביאה לעולם שני ילדים, אחד מהם הוא הקטין. לאורך השנים סרב המשיב להכיר בבנו ולא נשא בנטל גידולו. לאחרונה בוצעה בדיקת רקמות וניתן פסק דין הצהרתי הקובע כי המשיב הוא אביו הביולוגי של הקטין. נטען כי הבקשה הוגשה על רקע רצונו של הקטין "הזקוק לגיבוש וחיזוק זהותו היות והקטין שנים לא הכיר את אביו וחי בידיעה כי אביו לא רוצה להכיר בו". לדידה של המבקשת, שינוי שם משפחת הקטין כמבוקש עולה בקנה אחד עם טובתו.
המשיב התנגד לבקשה. לדידו, מעולם לא שרר כל קשר בינו לבין הקטין והמבקשת עצמה לא חפצה בכך. לטענתו הבקשה נובעת "ממניעי נקם" לדבריו ומרצון לפגוע בו ובמשפחתו. עוד ציין כי שם משפחתו "בעל מאפיינים ייחודיים בדת היהודית" ועל כן לא ניתן בנקל לשנות לשם משפחה זה.
מתסקיר עו"ס לס"ד עלה הקטין כבן 17.5, ולו אח נוסף כבן 27. הקטין מתגורר עם אמו, עובד ומסייע בכלכלת הבית. הוא מעוניין להתגייס לצבא. הקטין שיתף את העו"ס לס"ד בקשייו החברתיים על רקע העדרו של אביו בחייו. הקטין זכר ביקורים של האב בביתם בעת שהיה ילד צעיר, אך לא נותרו לו זיכרונות חיוביים ממנו. הגם שהמשיב מתגורר בקרבה גאוגרפית אליו, לא ביקר מעולם בביתו ולא התקיים קשר ביניהם. מהתסקיר עלה עוד כי הקטין התנסח ברהיטות ובאותנטיות, נמנע מלהציג עצמו כקורבן והביע עמדה החלטית וברורה, כי הוא מעוניין לקבל את שם משפחתו של אביו. הוא מודע לכך כי עוד זמן קצר יוכל לשנות את שם משפחתו כרצונו, אולם חשוב לו מאד שביהמ"ש ייתן גושפנקא לבקשתו. הוא רואה בקבלת שם משפחת אביו כזכות גדולה ומבין את משמעות העניין מבחינה דתית.
משיחתה של העו"ס לס"ד עם המבקשת עלה כי הכירה את המשיב לפני כ- 28 שנה ונולדו לה ממנו שני בנים. המשיב לאורך השנים איים עליה לבל תחשוף את הקשר ביניהם. לטענתה, בתחילה היתה שבויה בהבטחות המשיב כי יעזוב את אשתו למענה אולם בהמשך פחדה מהאלימות ומהאיומים שהפנה כלפיה לדבריה. רק בשנים האחרונות התחזקה ומימשה את זכות הקטין להכרה באביו, באופן שניהלה הליך לצורך ביצוע בדיקת רקמות. כמו כן המשיב חויב בתשלום מזונות וכעת היא מבקשת להשלים את ההליכים המשפטיים בדרך של שינוי שם משפחת האב לשם משפחת הקטין. באשר למשיב, הניסיונות להזמינו לפגישה עם העו"ס לא צלחו. בשיחת טלפון עמו הביע סירובו לבקשה, מבלי שנתן הצדקות רלוונטיות לדבר.
בסיום תסקירה ציינה העו"ס כי "שם משפחה יש בו כדי לסמן זהות ושייכות". הקטין מעולם לא זכה להכרה מצד אביו. על רקע העדרו של אביו בחייו, סבל לאורך השנים מקשיים חברתיים. הקטין יודע לנסח את רצונו בצורה אותנטית וברורה. העו"ס התרשמה משיחה עם האב כי הלה לא מסוגל לראות את הקטין ועסוק בעצמו ובהשפעה של קבלת הבקשה על חייו שלו. הוא אינו מבין את משמעות תוצאות בדיקת הרקמות. נוכח כלל האמור לעיל המליצה העו"ס לקבל את רצון הקטין ולשנות את שם משפחתו לשם משפחת אביו מולידו, בציינה כי הדבר ישרת את טובת הקטין.
בתגובתם לתסקיר חזרו הצדדים על עמדותיהם המקוריות.
ב"כ היועמ"ש בתגובתו הודיע כי לאור האמור בתסקיר העו"ס, אין התנגדות מצדו לשינוי שם משפחת הקטין כמבוקש.
דיון והכרעה
סעיף 13(ד) לחוק השמות, תשט"ז – 1956 קובע כי "הוריו של קטין רשאים, באישור בית המשפט, לשנות את שם משפחתו, ובלבד שניתנה לו – אם הוא מסוגל לחוות את דעתו – הזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין וניתן להם משקל ראוי בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו".
סעיף 14 לחוק קובע כי "אפוטרופוס של קטין … רשאי, באישור בית המשפט, לשנות את שמו הפרטי ואת שם משפחתו ובלבד שניתנה לו – אם הוא מסוגל לחוות את דעתו – הזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין וניתן להם משקל ראוי בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו של הקטין או במידת הבנתו של האדם, לפי העניין."
סעיף 21 לחוק קובע כי "לענין הסעיפים 8, 9, 12, 13, 'הורים' – שני ההורים, ומקום שהדאגה לקטין מסורה לאחד ההורים בלבד – אותו הורה."
בענייננו, הגישה אמו של הקטין בקשה לשינוי שם משפחת הקטין באופן ששם משפחתה שלה יוחלף בשם משפחתו של המשיב. מדובר בבקש לא טריוויאלית בהינתן כי אין ומעולם לא היתה כל הכרה ונכונות לקשר מצד המשיב כלפי הקטין והן מאחר ומדובר במחיקת שם משפחת האם והחלפתו בשם משפחת האב (להבדיל מהוספת שם משפחה).
עם זאת, מדובר הלכה למעשה בבקשת הקטין עצמו, שהנו נער על סף בגירות כבן 17.5, אשר מביע רצונו בקול ברור, כחלק ממסעו לגיבוש זהות עצמית ושייכות.
בכל הנוגע לשיקולים המנחים את ביהמ"ש בבקשות מסוג זה קבעה הפסיקה כי אלו תוכרענה על פי טובת הילד. כך למשל, ב- אפ' (נצ') 21702-05-13 פלונית נ' היועמ"ש (מיום 13.5.13) נקבע בהקשר זה כך:
"36. שאלה היא, מהם השיקולים אשר צריכים להדריך את בית-המשפט במקרה כגון זה, בבואו להתיר שינוי שם משפחה של קטינה. בשאלה זו שותק חוק השמות, אך חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נואם בקול ברור. ובנאומו זה מבקש הוא כי ההכרעה תיפול לפי שיקול 'טובת הילד' (ע"א 486/72 פלוני נ' אלמונית, פ"ד כז(2) 673; ע"א 209/54 שטיינר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 241, 251; ע"א 2266/93 פלוני (קטין) ואח' נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221 ; תמ"ש (י-ם) 27150/00 הקטין א.י.פ. נ' מ.י.פ [פורסם בנבו] (29/06/2003)).
37. כן ניתן לראות תביעה זו כמונחית על ידי שיקולים של 'דוקטרינת זכויות הילד' (ראה תמר מורג 'עשרים שנה אחרי: תפיסת זכויות הילד על פי האמנה בדבר זכויות הילד' זכויות הילד והמשפט הישראלי, עמ' 15). ויש הסוברים, כי נדרשת גישה המשלבת בין טובת הילד לבין זכויותיו (ראה ר.ליכט-פטרן 'קבלת החלטה בעניינה של ילדה – לקראת השלמה בין טובת הילדה לזכויות הילדה' זכויות הילד והמשפט הישראלי (עורכת תמר מורג, 2010) 429) אחרים הציעו לבחון הכרעות בענייני ילדים מנקודת המבט של 'זכויות יחס' (ראה ר. זפרן 'שיח היחסים כתשתית להכרעה בסוגיות מתחום המשפחה: מספר הערות על דאגה וצדק', משפטים על אהבה 605 (ארנה בן נפתלי וחנה נוה עורכות 2005). נקודת מבט זו מבקשת ממקבל ההכרעה השיפוטית להתחשב ובנסיבות מסויימות להעדיף היחסים המשפחתיים אלא אם כן תיגרם פגיעה מהותית בטובת הילדה ובזכויותיה (ראה גם ר. זפרן 'זכויות הילד במשפחה כזכויות יחס', זכויות הילד והמשפט הישראלי (עורכת תמר מורג, 2010) 129).
38. על טובת הילד נקבע, כי מדובר בכלל הכרעה פטרנליסטי שעלול להחמיץ הסתכלות מזווית הראייה של הקטין. על זכויות הילד, נאמר כי מדובר בכלל הכרעה שעלול להתעלם מגורמים הקשורים בטובת הילד בשל העדפת רצונו וזכויותיו על שיקולים אלה. על גישת זכויות היחס נאמר כי היא עמומה מדי ועלולה לבכר ההמשכיות ביחסים המשפחתיים על פני אינטרסים חשובים יותר של הילדה, כך שכל הוגה אוחז בדעה משלו באשר לכלל ההכרעה בנוגע לקבלת הכרעות אודות ילדים."
בענייננו עלה מתסקיר העו"ס לס"ד כי הקטין הוא נער בוגר, דעתן, החלטי, המביע עצמו בצורה אותנטית. חרף פגיעתו מכך שהמשיב הפנה לו עורף לאורך כל חייו, לא הכיר באבהותו ולא ביקש את קרבתו, עומד הקטין על רצונו כי ביהמ"ש יעתר לבקשתו ובכך יכיר בקשר המשפחתי וההשתייכותי, הכה חשוב לקטין לצורך גיבוש זהותו העצמית.
בכגון דא כבר נאמר למשל ב-תלה"מ (ב"ש) 63772-10-17 מ נ' ע' (11.6.2020) כי "בענייננו, מצאתי שטובתה של הקטינה הינה בהוספת שמו של אביה לשם משפחת אמה. טובתה מחייבת ששמה יביע זיקה לשמות שני הוריה. שמו של אדם הוא חלק מאישיותו ויש בו ביטוי להיסטוריה לשייכות ולזהות. הוספת שם משפחתו של האב, יהא בו כדי לחזק את ההכרה בשייכות שלה ולגיבוש זהותה כבת לשני הוריה".
התנגדותו של המשיב לבקשה הנה דלה ואינה משכנעת. הוא מסיר אחריות מהקטין ומטיל את האחריות לעצם היוולדו על המבקשת. טענתו כי לשם משפחתו יש "מאפיינים ייחודיים בדת היהודית ולא ניתן בנקל לשנות לשם משפחה זה" לא פותחה ולא בוססה ועל כן לא מצאתי מקום להידרש לה. ניסיונות העו"ס לקיים עמו מפגש על מנת ליתן המלצה המבוססת גם על עמדתו, לא צלחו עקב התנהלות המשיב.
הפסיקה הכירה בתסקיר ככלי משמעותי בו מסתייע ביהמ"ש בהכרעות הנוגעות לטובת הילד. אמנם ביהמ"ש לא מחויב לאמץ את מסקנות התסקיר, אולם התבססה הקביעה כי נדרשים טעמים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצות התסקיר, קל וחומר כאשר המשיב בהתנגדותו לא עמד על טעויות שנפלו בתסקיר ולא ביקש לזמן את העו"ס לחקירה (וראו בהקשר זה למשל: ש"ש (י-ם) 61052-02-19 ש.ק נ' ל.ש (מיום 20.10.20); וכן תלה"מ (ב"ש) 63772-10-17 מ נ' ע' (מיום 11.6.2020)).
בענייננו שוכנעתי כי המלצות התסקיר מבוססות היטב ומושתתות על טובת הקטין ועל נסיבות חייו הקונקרטיות. מדובר בקטין על סף בגירות כאמור, המביע רצונו בקול רם וברור. הוא מבקש כי את שלא עשה המשיב, יעשה ביהמ"ש, באופן שיכיר בזהותו, בהיותו בנו של אביו וייתן לכך גושפנקא. המשיב כאמור, לא העמיד נימוק ממשי מדוע יש לסטות מהמלצות התסקיר ומדוע אין מתן הסעד המבוקש מתיישב עם טובת הקטין. טענותיו הנוגעות למערכת יחסיו עם המבקשת אינן ממין העניין וטענותיו הנוגעות לייחודיות שם משפחתו לא פותחו ולא בוססו כאמור ועל כן לא מצאתי שיש מקום להידרש להן.
נוכח כלל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הבקשה ועל שינוי שם משפחת הקטין לשם משפחת אביו "[…]", תחת שם משפחתו הנוכחי ("[…]"). ניתן להמציא פסיקתא לחתימה.
אין צו להוצאות.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ולעו"ס ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"ד, 23 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
