לפני
כבוד השופטת הילה אוחיון גליקסמן
המבקשת (הנתבעת)
מ.א ת"ז XXX
ע"י ב"כ עו"ד שמחיוב ועו"ד ברקו
נגד
המשיב (התובע)
א.מ.ס ת"ז XXX
ע"י ב"כ עו"ד ג'מיל
החלטה
לפניי שתי בקשות שהגישה המבקשת (להלן גם: "האם"): הראשונה, בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיב (להלן גם: "האב") לפרסם תמונות של בתם הקטינה ברשתות החברתיות ובפרט פרסום שיש בו מלל המרמז על ההליכים המשפטיים שבין הצדדים (להלן: "הבקשה לצו מניעה"); והשנייה, בקשה בהולה להחזרת המפגשים בין האב לקטינה למרכז הקשר (להלן: "הבקשה בעניין זמני השהות").
תמצית העובדות הצריכות לעניין
הצדדים, הורים לקטינה משותפת כבת 3. עד לחודש אוקטובר 2023 התגוררו הצדדים בא'.
בסמוך לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עברה האם להתגורר עם הקטינה בח', ולאחר תקופה מסוימת נישאה לבן זוגה הנוכחי (להלן: "בן הזוג"). בחודשים שקדמו להגשת התובענה, לא התקיימו הסדרי שהות קבועים ויציבים בין האב לקטינה, כאשר האב הגיש בחודש מאי 2024 את התובענה שבכותרת לקביעת זמני שהות.
למען שלמות התמונה יצוין, כי בחודש מרץ 2023 הגישה האם תביעה לקביעת אבהות המשיב על הקטינה (תמ"ש 57120-03-23). ביום 18.8.2024 התקבלה תוצאות הבדיקה הגנטית המעידה על אבהות המשיב על הקטינה. המועד להגשת תגובת האב לתוצאות הבדיקה טרם חלף, ומשכך טרם ניתן פסק דין בעניין זה.
ביום 19.5.2024 הורה המותב הקודם על הגשת תסקיר עו"ס לסדרי דין בעניין זמני השהות (החלטת כבוד סה"נ השופטת אלפסי), וביום 27.6.2024, לאור עתירת האב לקביעת זמני שהות זמניים ועמדת האם ובשים לב לצפי לקבלת תסקיר העו"ס לסדרי דין, הוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינה.
ביום 17.7.2024 התקיים דיון בבקשה האב לקביעת זמני שהות זמניים עם הקטינה. במסגרת הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה כי יתקיימו 3 מפגשים בין האב לקטינה במרכז הקשר, ולאחר מכן, ככל שלא יתקבלו דיווחים שלא יאפשרו את הוצאת המפגשים ממרכז הקשר, יתקיימו 2 מפגשים שבועיים בשעות אחה"צ – מפגש אחד יתקיים בא' (ההסעה תהיה באחריות האם), ומפגש שני יתקיים בח' (ההסעה תהיה באחריות האב). כן נקבע, כי הצדדים יפנו לקבל הדרכה הורית.
ביום 26.8.2024 הוגשה הודעת עדכון ע"י עו"ס לסדרי דין לאחר שהתקיימו 3 מפגשים במרכז הקשר (להלן: "דיווח העו"ס"). בדיווח נכתב כי בשלושת המפגשים שהתקיימו במרכז הקשר, הקטינה נפרדה ללא קושי מהאם והאב שיחק עמה והיה קשוב לצרכיה. לעניין הטיפול וההדרכה ההורית, הציעה העו"ס לצדדים להשתלב במסגרת "נתיבים להורות" מטעם משרד הרווחה, שתאפשר הדרכה להורים וטיפול דיאדי במידת הצורך.
עוד יצוין, כי בדיווח העו"ס צויינו שני אירועים חריגים: האחד, הינו דיווח האם לעו"ס על פרסום של האב ברשתות החברתיות את תמונת הקטינה בצירוף המלל "ילדה יפה של אבא אף אחד לא ימנע ממני לראות אותך!!" (להלן: "הפרסום"), כאשר העו"ס ציינה כי קיימה שיח עם האב בעניין; השני הינו מקרה בו בן הזוג הגיע לאסוף את הקטינה ממרכז הקשר, והאב שמע את בן הזוג אומר לקטינה "בואי לתת נשיקה לאבא". העו"ס ציינה כי האב היה מוטרד מהמסר המבלבל שעובר לקטינה, אך לא ציינה אם ואיך טיפלה בעניין מול הצדדים.
הבקשה לצו מניעה
ביום 15.8.2024 הגישה האם "בקשה בהולה לצו למתן צו מניעה", האוסר על האב לפרסם את הקטינה ברשתות חברתיות, בפרט עם כיתוב ו/או מלל הקשור לקונפליקט בין הצדדים. בבקשה, התייחסה האם לפרסום (עליו דווח בדיווח העו"ס כמתואר לעיל), שבוצע לאחר שהאב צילם את הקטינה בשעה ששהה עמה במרכז הקשר בניגוד לנהלים, וטענה כי הוא מכפיש את האם ופוגע בטובת הקטינה.
עם הגשת הבקשה, הוריתי לאב להגיש תגובה לבקשה, וניתן צו ארעי האוסר על המשיב לפרסם ברשתות החברתיות תמונות של הקטינה בצירוף מלל המלמד על ההליכים המשפטיים שבין הצדדים.
המשיב טען בתגובתו כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר, וכי המבקשת מפרסמת ברשתות החברתיות תמונות של הקטינה לצד הכיתוב: "ישר אחרי הגן ל' בזמן איכות עם אבא"; "הלב של אבא ואמא", "ל' חובבת מכוניות כמו אבא". נטען, כי המבקשת מנסה לקבע עובדה כאילו בן הזוג הוא אבי הקטינה, בבחינת "הפוסל במומו פוסל".
בהתאם לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, נקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים.
בדיון, הובהר לב"כ המבקשת כי המסגרת הדיונית בה הוגשה הבקשה לצו מניעה אינה המסגרת המתאימה, שעה שהבקשה הוגשה במסגרת תביעה שהגיש האב לקביעת הסדרי שהות עם הקטינה, ולא במסגרת תובענה עצמאית מתאימה שהגישה האם. כן הובהר, כי תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, הקובעות כי כל בקשה בענייני משפחה תוגש בצירוף תצהיר, אינן בגדר המלצה לצדדים, וכי הסמכות לסטות מסדרי הדין והראיות (הקבועה בסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995) נתונה לבית המשפט, ולא לצדדים עצמם.
לגופו של עניין, התברר בדיון כי פרסומי האם, שאוזכרו בתגובת האב, פורסמו מזמן (בתאריכים 22.11.2023; 27.1.2024; ו-11.2.2024), כאשר האם מסרה כי הפרסומים הועלו על ידה בתקופה שהמשיב לא נכח בחיי הקטינה. האב מצידו טען כי הוא מבין את הפסול שבפרסום וכי לא הייתה לו כוונה לפגוע או להכפיש את שמה של האם בפרסום.
בסופו של הדיון בבקשה זו, הסכימו הצדדים כי כל אחד מהם יוכל לפרסם את תמונותיה של הקטינה ברשתות החברתיות, ובלבד שהפרסום לא ילווה במלל שיש בו כדי לרמז על ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינה של הקטינה, או כדי לפגוע בפרטיות הקטינה, או להכפיש את טיב הורותו של מי מהצדדים על הקטינה.
הסכמת הצדדים בעניין זה הינה בתחומי סמכותם כהורי הקטינה, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, ואני מוצאת לאשר אותה במסגרת החלטה זו, בשעה שהיא עולה בקנה אחד עם טובת הקטינה.
בבחינת למעלה מן הצורך, מצאתי להעיר כי בעידן שבו הרשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד ממרחב החיים, והורים רבים בוחרים לפרסם את תמונות ילדיהם ברשת, הורים נדרשים לגלות רגישות וזהירות יתרה מחשש לפגיעה בפרטיות קטינים, בניגוד לטובתם.
הדברים נכונים ביתר שאת בענייננו, שעה שעסקינן בקטינה רכה בשנים, בת 3. לקטינה יש זכות לפרטיות, באופן שפרטי הסכסוך המשפטי בין הוריה לא יפורסם ברבים, וכן זכות למוגנות רגשית לבנות קשר מיטיב עם אביה הביולוגי, מבלי שיועברו לה מסרים סותרים ומבלבלים. טובתה של הקטינה אפוא מחייבת את התנהלות הוריה ברגישות ובזהירות בפרסומים שהם מפרסמים, ובמסרים המועברים לקטינה, ומצופה מהצדדים להתנהג בהתאם.
הבקשה בעניין זמני השהות
כאמור, ביום 1.9.2024 הגישה האם "בקשה בהולה להחזרת המפגשים למרכז קשר", בה נטען כי האב הגיע למפגש עם הקטינה (המפגש הראשון שהתקיים מחוץ למרכז הקשר) ללא כיסא בטיחות מתאים וברכב ללא רישיון רכב בתוקף. כן צוין בבקשה כי הקטינה חזרה מהמפגש עם האב עם ריח של סיגריות, כאשר נטען כי כל אלה מעמידים בספק את מסוגלותו ההורית של האב.
ביום 2.9.2024 הוריתי כי הבקשה תתברר במעמד הדיון הקבוע בבקשה לצו מניעה, וכי המשיב והאפוטרופוס לדין, עו"ד סימיה ויצמן, ימסרו את עמדתם בעל פה לבקשה.
בדיון, חזר ב"כ המבקשת על העתירה להחזרת המפגשים למרכז הקשר, עד אשר המשיב יעבור הדרכה הורית אינטנסיבית, כאשר נטען כי כיסא הבטיחות והיעדר ביטוח לרכב הם רק סימפטום. לעמדתה של המבקשת, קיום מפגשים במצב הנוכחי מחוץ למרכז הקשר מסכן את הקטינה, ויש להמתין עד לקבלת תסקיר מקיף, שיבחן את בשלותו של המשיב לקיים הסדרים עם הקטינה מחוץ למרכז הקשר, לאחר ביקורי בית, בדיקת אינטראקציה, חלופות וכיוב'.
ב"כ המשיב טען מנגד, כי האב אכן אסף את הקטינה מבלי שיש ברכבו כיסא בטיחות ורישיון רכב בתוקף, אך האב רכש כיסא בטיחות עוד באותו היום, והוא מבין שאסור לו להסיע את הקטינה ברכב ללא טסט בתוקף. נטען, כי האם לא מפרידה בין הקונפליקט שבין ההורים לבין טובת הקטינה, כאשר האב מסכים לקבלת הדרכה הורית במסגרת שהוצעה בדיווח העו"ס, ומבין את הטעות שעשה בהסעת הקטינה באופן לא בטיחותי.
האפוטרופוס לדין התנגדה להחזרת המפגשים למרכז קשר, וטענה כי בשים לב לכך שמדובר בהורים צעירים שזוהי בתם הבכורה, הפתרון הוא שילוב הצדדים באופן מידי בהדרכת הורים, על ידי אותו גורם או על ידי שני גורמים שיעבדו בשיתוף פעולה, ואשר יתנו כלים להורים וידריכו אותם בהתנהלות עם הקטינה.
בדיון נשמעו הצדדים, והשיבו לשאלות בית המשפט.
האם מסרה, כי האב ניסה להסתיר ממנה את העובדה שאין ברכבו כיסא בטיחות, וטענה כי הייתה מצפה שהוא ייקח אחריות כאבא, ולא יגיע עם חבר, שנראה לה מפוקפק, בזמן השהות שלו עם הקטינה. לשאלת בית המשפט בעניין הקשר של הקטינה עם בן הזוג, השיבה האם כי בן הזוג הוא הדמות הנוכחת בחייה של הקטינה, כיוון שהוא עושה עבורה דברים, קונה לה ומשלם על הגן, וכי הקריאה במרכז הקשר לקטינה "בואי תתני נשיקה לאבא", שהתייחסה לבן הזוג, "יצאה בטבעיות" (פרוטוקול הדיון, עמ' 10, ש. 28-30). האם ציינה כי היא השתתפה בשני מפגשים של הדרכה הורית, כאשר בא כוחה מסר כי מדובר בעו"ס אסתי להב, המלווה באופן פרטי את לקוחות משרדו.
האב מסר, כי הוא מבין שהמעשה של נסיעה עם הקטינה ברכב ללא טסט בתוקף היה מעשה לא אחראי. הוא הוסיף כי הוא רכש כיסא בטיחות עבור הקטינה עוד באותו היום, והתחייב שלא להסיע את הקטינה ברכב ללא רישיון רכב בתוקף, כאשר טען כי עומד לרשותו הרכב של אמו, שיש לו ביטוח וטסט בתוקף.
לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי באריכות את דברי הצדדים והאפוטרופוס לדין, מצאתי לדחות את הבקשה להחזרת המפגשים למרכז הקשר.
מלכתחילה, נקבע מספר מצומצם של שלושה מפגשים במרכז הקשר, בהמלצת האפוטרופוס לדין ובהסכמת הצדדים, כאשר התכלית הייתה לאפשר לקטינה ולאב לחדש את הקשר במסגרת מובנית, תומכת ומכילה, לאחר נתק של מספר חודשים בקשר ביניהם.
לאחר שהתקיימו שלושה מפגשים במרכז הקשר, התקבל דיווח חיובי מצד עו"ס לסדרי דין, לפיו האב שיחק עם הקטינה במפגשים, היה קשוב לצרכיה, והמפגש עבר באווירה נעימה. בהתאם לדיווח זה, ועל פי המתווה שנקבע בהסכמה, הוריתי על תחילת קיום המפגשים מחוץ למסגרת של מרכז הקשר.
אין מחלוקת כי במפגש הראשון שהתקיים מחוץ למרכז הקשר הסיע האב את הקטינה ברכב ללא רישיון רכב בתוקף וללא כיסא בטיחות, אותו הוא רכש לה בהמשך המפגש. אין ספק כי החלטה זו של האב הייתה שגויה, ואף היה בה כדי לסכן את הקטינה. הדברים הובהרו לאב ברחל בתך הקטנה במהלך הדיון, כאשר הוא התחייב שהתנהגות זו לא תשנה.
יחד עם זאת, אין בידי לקבל את עתירת האם כי יש להותיר את המפגשים עם האב במסגרת מפוקחת של מרכז הקשר עד לקבלת תסקיר מקיף בעניינם של הצדדים, וקבלת "הדרכה הורית אינטנסיבית" (כדברי ב"כ האם) ע"י האב, בשעה שטענותיה של האם נגד הורותו של האב מתמקדות בחוסר ידע וכלים לגבי אופן הטיפול והשמירה על הקטינה, עניין שניתן וצריך ליתן לו מענה במסגרת הדרכה הורית.
כידוע, אין כל חובה שבדין בקבלת תסקיר עו"ס לסדרי דין בטרם יקבע בית המשפט זמני שהות של הורים עם ילדיהם (ר' רמ"ש (ת"א) 27434-12-19 מ.ש.ב. נ' ג.ב.נ. (פורסם בנבו, 24.12.2019)). הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שמדובר בקביעת זמני שהות זמניים, שנקבעו בהסכמת הצדדים, לאחר שמונתה אפוטרופוס לדין שהביאה את טובת הקטינה בפני בית המשפט, ואף לאחר שהתקבל דיווח חיובי מעו"ס לסדרי דין במרכז הקשר.
יצוין כי עיון בפרוטוקול הדיון מיום 17.7.2024 מעלה, כי כבר אז טענה האם כי יש להותיר את המפגשים במרכז הקשר עד לקבלת התסקיר, אך בסופו של יום, לאחר שהצדדים שמעו את דברי בית המשפט, הסכימו הצדדים כי יתקיימו שלושה מפגשים בלבד במרכז הקשר, ולאחר מכן יוצאו המפגשים אל מחוץ למסגרת המפוקחת.
זאת, בנסיבות בהן תכלית המפגשים במרכז הקשר במקרה דנן הובהרה לצדדים, והיא סיוע בחידוש הקשר בין האב לקטינה לאחר נתק ממושך (מסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים), ולא תכלית של פיקוח על האב בשל מסוכנות או היעדר מסוגלות הורית.
אף אם האב שגה בהחלטתו להסיע את הקטינה בלי כיסא ובלי רישיון רכב, אין בכך כדי לקבל את טענות האם להיעדר מסוגלות הורית ומסוכנות האב לקטינה, באופן המחייב הותרת המפגשים בפיקוח, בניגוד לדיווח העו"ס ולעמדת האפוטרופוס לדין.
מעבר לכך, יצוין כי טענות האם, לפיהן החבר שליווה את האב נראה לה מפוקפק, וכן לגבי ריח הסיגריות שנדף מהקטינה כששבה לביתה, נטענו באופן סתמי ולקוני ובכל מקרה אין בהן משום טעם לקביעת מפגשים מפוקחים בין האב לקטינה, שעה שעל פי דיווח העו"ס המפגשים בין האב לקטינה היו מיטבים.
אין צורך להכביר במילים אודות חשיבות הקשר שבין האב לקטינה כבר מגיל צעיר, כאשר ידוע כי "זמן ילד" אינו דומה "לזמן מבוגר". ודוק, עסקינן בקטינה בת שלוש, שלא פגשה את אביה במשך זמן ממושך, לאחר שהאם העתיקה את מקום מגוריה ולא התקיימו זמני שהות כלל. בנסיבות אלה, חשוב לאפשר לאב, לטובת הקטינה ובהתאם לזכותו של האב לממש את הורותו, לבנות את הקשר עם הקטינה באופן מובחן ועצמאי מהאם מחוץ למסגרת המפוקחת, וזאת בד בבד עם שילובו בהדרכה הורית מתאימה.
מצאתי להעיר כי הדעת אינה נוחה מדברי האם לגבי מעמדו של בן הזוג בחייה של הקטינה, אשר דווח כי הקטינה מכנה אותו "אבא", ומדבריה של האם בפני במעמד הדיון, מהם עולה כי האם משלימה עם תפיסת הקטינה את בן הזוג כאביה. סבורני כי תפיסה זו של האם עשויה לסכל, או למצער לפגוע, ביכולת הקטינה לחדש את הקשר עם אביה ולהבנותו בצורה מיטיבה. יש ליתן על כך את הדעת במסגרת התסקיר שיוגש, לרבות בעניין המלצות טיפוליות במידת הצורך.
בנסיבות אלה, יש להעניק לשני ההורים כלים והדרכה מוקדם ככל האפשר, הן בהיבט אופן הטיפול בקטינה, שמירה על מוגנותה הפיזית ובטחונה, והן בהיבט העוגן הרגשי שההורים צריכים להיות עבורה, ומתן כלים לתיווך נכון לקטינה של מציאות חייה.
מצאתי לקבל את עמדת האפוטרופוס לדין כי רצוי שאותו גורם יעניק לצדדים הדרכת ההורים, כאשר התוכנית "נתיבים להורות", שהוצעה בדיווח העו"ס, תיתן מענה לצדדים הן לצורך הדרכה הורית והן, לצורך טיפולי להורים ולקטינה (ככל שיהיה בכך צורך).
נוכח כל אשר פורט לעיל, הריני מורה כדלקמן:
המפגשים בין האב לקטינה יתקיימו במתכונת שנקבעה בהחלטתי מיום 17.7.2024.
הצדדים ישולבו בתוכנית "נתיבים להורות" בלשכת הרווחה במקום מגוריה של האם, וזאת מוקדם ככל הניתן.
ככל שיתברר כי קיימת רשימת המתנה לתוכנית זו, הצדדים יפנו בשלב ראשון להדרכה הורית באופן פרטי ע"י אותו גורם מטפל, וזאת למשך 5 מפגשים, בהם יקבלו כלים לעניין אופן הטיפול בקטינה ותיווך מציאות חייה. זהות מדריך ההורים במקרה זה תקבע בהסכמת הצדדים, בסיוע האפוטרופוס לדין. ככל שתהיה מחלוקת בעניין זהותו, תפנה האפוטרופוס לדין בהודעה לבית המשפט, ובית המשפט יקבע את זהותו.
האפוטרופוס לדין תגיש הודעה בתוך 7 ימים בעניין שילוב הצדדים בהדרכה הורית כאמור לעיל.
לעניין ההוצאות, בשים לב לכך שמדובר בשתי בקשות בהולות שהוגשו במהלך הפגרה, כאשר הבקשה לצו מניעה הוגשה במסגרת דיונית לא מתאימה, והבקשות הוגשו ללא תצהיר ערוך כדין (הבקשה לצו מניעה הוגשה ללא תצהיר כלל, והבקשה בעניין זמני השהות הוגשה ללא חתימת המבקשת), מצאתי לחייב את המבקשת בהוצאות בסך 3,000 ₪.
המזכירות מתבקשת לשלוח החלטתי זו ללשכה לשירותים חברתיים בעיריית ח', אשר תתייחס בתסקיר שיוגש להיבטים שצוינו בהחלטה זו.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ל' אב תשפ"ד, 03 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
