לפני
כבוד השופט בן שלו
התובעת
ח.א. ת"ז XXX – בעצמה
נגד
הנתבע
ע.א. ת"ז XXX – בעצמו
פסק דין
תביעה למתן אישור להגדלת חוב בתיקי מזונות קטינים שמנהלת התובעת כנגד התובע.
התובעת מנהלת תיק מזונות ברשות האכיפה והגבייה לאכיפת חיוב מזונות כנגד התובע.
במועדים הרלוונטיים להגדלת החוב שביקשה התובעת בלשכת ההוצאה לפועל עמד חיוב המזונות היסודי על סך 6,000 ש"ח לחודש (3,000 ש"ח לכל קטין), וזאת על פי הסכם גירושין כולל שקיבל תוקף שיפוטי בתיק תה"ס 19232-09-18 ביום 9.10.18 (להלן: "ההסכם").
הנתבע ניהל הליכי פשיטת רגל, במסגרתם קצב בית המשפט של פשיטת רגל את המזונות לתקופת ניהולו של הליך פשיטת הרגל על סך כולל של 3000 ש"ח לחודש, וזאת בהחלטה מיום 21.8.19 (פש"ר XXXX).
בחודש ינואר 2023 ניתן לנתבע צו הפטר בהליך פשיטת הרגל, אשר אין מחלוקת כי לא פטר את הנתבע מחיוב המזונות עצמו.
בשנת 2023 ניהלו הצדדים הליך להפחתת מזונות בפני, שבמסגרתו הופחת ביום 7.9.23 באופן צופה פני עתיד סכום המזונות היסודי לסך של 4,400 ש"ח לחודש לשני הקטינים, תוך שיתר הוראות ההסכם נותרו על כנן (תלה"מ 45568-01-23). אין מחלוקת שהפחתת סכום המזונות איננה רלוונטית למועדים בגינם ביקשה התובעת להגדיל את החוב בשל הפרשי החיוב היסודי במזונות הקטינים.
ביום 19.12.23 פנתה התובעת והגישה בקשה בלשכת ההוצאה לפועל להגדלת חוב בסך 81,000 ש"ח נומינלי בגין הפרשי חיוב בין סכום המזונות היסודי כפי שנפסק בהסכם הגירושים (6000 ש"ח לחודש) ובין הסכום ששילם הנתבע בפועל במהלך ניהול הליכי פשיטת הרגל לאור קציבת המזונות על סך 3000 ש"ח לחודש. זאת, בגין חיובים לתקופה שמיום 10.7.19 עד ליום 10.9.21.
בהחלטתה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל מיום 7.2.24 לא אושרה הבקשה והתובעת הופנתה לבקש את אישור בית המשפט לאכיפת חיובים אלה, בהתחשב בהוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות").
מכאן התביעה שלפניי, במסגרתה עותרת התובעת לקבלת אישור שיפוטי לבקש את הגדלת החוב. מאותו הרציונל אף עותרת התובעת לקבל אישור מוקדם לבקש הגדלת חוב נוספת בסכום של 102,900 ₪ וזאת מכוח הוראות סעיף 5(טו) להסכם, ובו התחייב הנתבע כי בגין כל הפרה של הסדרי שהות שלו עם הקטינים הוא ישלם לתובעת סכום של 300 ש"ח עבור כל מפגש. אכיפתו של רכיב זה התבקשה בגין התקופות שמחודש ינואר 2020 ועד לחודש מרס 2024 , בהתאם לטבלה שצירפה התובעת.
בכתב ההגנה התנגד הנתבע לתובענה. בין היתר טען הנתבע טענות לגופם של דברים על אודות אופי התקשורת בין הצדדים וטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר בחלוף שנה ושלושה חודשים מעת ניתן צו ההפטר. כן טען הנתבע כי בית המשפט של פשיטת רגל קצב את המזונות על סך 3,000 ₪ לחודש ולפיכך לשיטתו יכולה היתה הנתבעת לעתור לסכום מקסימלי של 72,000 ש"ח ממועד קציבת המזונות בלבד ולא קודם לכן. הנתבע הלין על כך שהתביעה הוגשה כאמור רק בחודש אפריל 2024 ולפיכך אין לשיטתו מקום לחיוב בהפרשי ריבית והצמדה. במשתמע מטיעוניו, מתן היתר לגביית הפרשי המזונות יסתור את החלטת קציבת המזונות. הנתבע טען כי התובעת חיה חיי מותרות ולא בכדי אף בית המשפט הפחית בהליך הנוסף חיוב המזונות לנוכח מצבו הכלכלי. באשר לעתירה להתיר הגדלת חוב בגין אי קיום זמני שהות לאור הסנקציה הכספית הכרוכה בכך על פי פסק הדין, טען הנתבע כי עתירת התובעת לא נתמכה בכל ראיה שכן הטבלה עצמה איננה בבחינת ראיה שכזו ולעומת זאת התובעת היא שמנעה מן הנתבע לקיים את זמני השהות. לפיכך עתר התובע לדחות את התביעה.
קיימתי היום דיון בתביעה במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם בקצרה, ומשהצעה שניתנה לצדדים לא הסתייעה, הסכימו כי התביעה תוכרע על יסוד המצוי בתיק וטיעוניהם בדיון.
בכל הנוגע לעתירה לאפשר לתובעת להגיש בקשה להגדלת החוב בגין תקופות מוקדמות למועד הנקוב בסעיף 11(ב) לחוק המזונות, ומבלי להידרש לקביעת מסמרות בכל הנוגע לעצם ההגדלה לגופה, אני מוצא שיש לאפשר לתובעת את הגשת הבקשה ובכך לחצות את סיפו של הליך האכיפה.
ראשית, קיים ספק האם אמנם הוראות סעיף 11(ב) לחוק המזונות חלות על מי שהדין האישי חל בעניינו, כבמקרה שלפניי, שכן הפסיקה לעניין זה איננה אחידה [השוו: ע"ר (ראשל"צ) 39415-05-24 מ.ל נ' ש.ל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 13.10.24) והאסמכתאות שם].
שנית, וגם לו אניח, כי הוראות חוק המזונות בהקשר זה חלות גם על מי שהדין האישי חל בעניינו, לא מצאתי כי יש הצדקה של ממש למנוע מהתובעת את עצם הגשת הבקשה להגדלת חוב.
הטענה בדבר שיהוי בהגשת הבקשה מתייחסת בעיקרה לפער הזמנים שבין מועד מתן צו ההפטר בחודש ינואר 2023 ובין מועד הגשת התובענה שלפניי בחודש אפריל 2024. אלא שטענה זו איננה מביאה בחשבון הן את העובדה שבמהלך שנת 2023 ניהלו הצדדים שלפניי תביעה שהנתבע עצמו הגיש בעניין המזונות במסגרתה גם הביעה התובעת מפורשות דעתה על עצם החיוב החלקי לו היא זוכה גלל הליך פשיטת הרגל (ראו למשל תגובתה מיום 7.6.23 ודבריה בדיון מיום 14.6.23); והן את העובדה שאת השיהוי הנטען יש לבחון מעת שהוגשה בקשה להגדלת חוב בלשכת ההוצאה לפועל בחודש דצמבר 2023 ולא מעת שהוגשה התביעה שלפניי, שכן בעצם הבקשה בלשכת ההוצאה לפועל גילתה התובעת דעתה שיש לנקוט בהליכי אכיפה בגין חיובי עבר נטענים. ממילא, פרק הזמן לו טען הנתבע, גם בהתעלם מניהול ההליך הנוסף בשנת 2023 בעניין המזונות, ספק אם יכול להיחשב כשיהוי משמעותי שיש בו כדי להוביל לדחיית הבקשה כשלעצמה. כאשר מביאים בחשבון את העובדה שבמהלך פרק זמן זה היו הצדדים בעיצומו של ניהול סכסוך מזונות חדש גלל תביעת הנתבע, ספק של ממש אם ניתן לראות בו בבחינת שיהוי שישמש מכוחו הוא כמחסום מפני בחינת בקשה להגדלת חוב.
מושכלות יסוד הן גם שקציבת המזונות בהליך פשיטת הרגל לא נועדה להמיר את חיוב המזונות היסודי או להפחיתו, כי אם לקבוע סכום שאותו ישלם הנתבע בתקופת ניהול הליכי פשיטת הרגל, על מנת לאפשר גם התחשבות בעניינם של נושים אחרים. ואמנם לא בכדי, אישר גם הנתבע כי צו ההפטר לא כלל הפטר מחוב מזונות. קרי, מקום בו קציבת המזונות לא החליפה את חיוב המזונות הפסוק, על פניו נותרה יתרת חוב ברת אכיפה.
כפי הנראה לא בכדי גם לא טען הנתבע מפורשות כי יש להחשיב בגדריו של השיהוי הנטען גם את משך ניהולו של הליך פשיטת הרגל, מאחר שברי כי בזמן שמנוהלים כנגד אדם הליכי פשיטת רגל ונכסיו מוקנים לנאמן, אין תועלת ותוחלת אמיתית לנקיטה בהליכי אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל מחוץ לגדרי הליך פשיטת הרגל.
בכל הנוגע לבקשה המקדימה להגדלת חוב בגין הפרה של זמני שהות אף טענה התובעת בדיון כי ברשותה ראיות של ממש להפרת זמני השהות בדמות תיעוד הקשור עם מסגרות החינוך. בדומה למשל לכל הוצאה שבגינה מבוקש להגדיל חוב מזונות, ככל שבידי התובעת ראיות לכאורה שכאלה, ספק של ממש אם יש מקום למנוע ממנה להגיש בקשה להגדלת חוב בנסיבות שלפני אך מן הטעם שסעיף 11(ב) לחוק המזונות אינו מאפשר אכיפה לפרק זמן העולה על שנתיים ממועד הגשת הבקשה.
מנגד כמובן שהנתבע יוכל להגיב נקודתית לעתירות להגדלת חוב מכל נימוק מוכר שבדין. אולם את חציית ספו של הליך ההוצאה לפועל, אין מקום למנוע מן התובעת רק מטעם נקודתי זה.
בנסיבות אלה, אין הצדקה למנוע מהמבקשת את הגשת הבקשה להגדלת חוב כפי שהוגשה לפני אך ורק נוכח הוראותיו של סעיף 11(ב) לחוק המזונות, והיא רשאית להגיש את הבקשה לתיק ההוצאה לפועל, שתיתמך במכלול האסמכתאות הרלוונטיות לשם כך.
מנגד כאמור, אין בהכרעתי זו כדי למנוע מהמשיב לטעון טענות מכל נימוק מוכר בדין למשל כנגד הגדלת החוב, שיעורה, או ההצדקה לה וחזקה שתינתן לו זכות טיעון בקשר עם ההגדלה המבוקשת ושכב' רשמת ההוצאה לפועל תידרש להכרעה מושכלת בבקשה ובטענות הנתבע, לכשתוגשנה, לגופן.
שעה שהצדדים שניהם לא היו מיוצגים לפני, ומקום בו שניהם ככלל ייעלו את ההליך, איני עושה צו להוצאות.
פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחתם.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ה, 30 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
