לפני
כבוד השופטת אלה פטל
מבקש
א.ח.
ע"י ב"כ עוה"ד רון נחשון מטעם הסיוע המשפטי
נגד
משיבים
1. נ.ב
2. א.ח
ע"י עוה"ד ליברמן גילי מטעם הסיוע המשפטי
פסק דין
זהו פסק דין בבקשת המבקש ליתן צו הגנה כנגד המשיבים, ביחס לקטין ש' יליד 21. xx.xx(להלן: "הקטין"). הקטין הוא בנם של המבקש והמשיבה 2. המשיב 1, הוא בן זוגה של המשיבה.
תמצית העובדות וההליכים הרלוונטיים –
בין הצדדים מתנהל סכסוך גירושין בעצימות גבוהה, במסגרתו התבררו ומתבררות מחלוקות בנושא משמורת, זרם חינוך, מזונות ועוד.
בפסק דין מיום 27.3.24 בעניין המשמורת- אומצו בהסכמה המלצות תסקיר עו"ס לס"ד לעניין זמני שהות שווים של הקטין אצל שני הוריו.
בהחלטה מיום 14.5.24 נדחתה בקשת המבקש כי הקטין יירשם בשנת הלימודים הבאה לגן דתי וביום 19.5.24 קיבל המבקש אזהרה בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגדו, בגין חוב מזונות שצבר.
ביום 24.5.24 הגיש המבקש בקשה למתן צו הגנה במעמד צד אחד. המבקש טען כי 3 ימים קודם למועד הדיון, הקטין (לעת ההיא כבן 3 בקירוב) חזר מהגן עם סימן של נשיכה ביד ו- 3 סימנים כחולים ברגל. לטענת המבקש, כששאל את הקטין מי עשה לו את הסימנים, הקטין מסר את השם של המשיב. כב' השופטת שכטר ישראלי, לא מצאה ליתן צו במעמד צד אחד ותחת זאת נקבע דיון במעמד שני הצדדים ליום 27.5.24 והוזמן תסקיר.
– אירוע זה יקרא להלן: "האירוע הראשון".
ביום 27.5.24 נערך דיון במעמד הצדדים, במסגרתו נחקרו הצדדים.
תסקיר עו"ס חוק נוער הוגש ביום 9.6.24, המבקש עמד על חקירת העו"ס ומשכך נקבע דיון ליום 17.7.24. לאור מחלתה של העו"ס בוטל הדיון. ב"כ הצדדים הציעו מועדים מוסכמים לדיון החל מיום 11.8.24 ועד ליום 25.9.24. הדיון נקבע ליום 12.8.24.
ביום 8.8.24 ימים ספורים לפי מועד הדיון הקבוע במעמד הצדדים, הגיש המבקש פעם נוספת בקשה במעמד צד אחד למתן צו הגנה ביחס לאירועים נטענים ממועדים 16.7.24 ו- 22.7.24 (תיק ה"ט 20228-08-24).
המבקש טען כי הגיע רק ביום 8.8.24 להגיש הבקשה מאחר וב"כ היה בחו"ל והמבקש לא רצה להגיש הבקשה ללא ייצוג. הבקשה נמחקה בהחלטת כב' השופטת זרבל קדשאי בהיעדר דחיפות ולאור הדיון הקבוע בעניינם של הצדדים ליום 12.8.24.
בנסיבות, עתר המבקש לכלול האירועים במסגרת התיק דנן. המבקש טען להתרחשותם של שני אירועים נוספים:
האירוע מיום 16.7.24-
לטענת המבקש, ביום 16.7.24 בערב, לאחר יומיים בהם היה הקטין בחזקת המשיבה, הבחין בסימנים כחולים רבים ברגליו של הקטין. על כן מיד שאל את הגננת האם היא ראתה את הסימנים "והיא השיבה שהסימנים האלו ישנים ולא נגרמו לו בגן" (סע' 3 להודעת המבקש מיום 11.8.24 ונספח ב' להודעה הנ"ל). מיד לאחר מכן פנה למשיבה אשר בתחילה השיבה כי מקור הסימנים מהגן. עם זאת, כשהשיב המבקש כי שלל אפשרות זאת המשיבה "שינתה את גרסתה" ואמרה שהקטין משתולל נופל ומשחק. בסיום השיחה ולנוכח "החשד והחשש שהתעוררו בעקבות שינוי גרסתה של המשיבה" (סע' 5 לבקשה מיום 11.8.24), פנה עם הקטין למוקד רפואה דחופה וזאת הגם שכבר ירד הלילה. לטענת המבקש: "במוקד, נמסר למבקש כי קיים חשד להתעללות, לקרישיות יתר ולמחלות שניתן לאבחן באמצעות בדיקות דם מקיפות" (סע' 6 לבקשה מיום 11.8.24). משכך, הקטין הופנה לרמב"ם, שם נבדק ונמצא כי קיימות 7 המטומות ב-2 הרגליים. הוחלט לערב עובדת סוציאלית שנחשפה על ידי המבקש למקרים הקודמים ולחשדות הקיימים. הרופא מסר כי הבדיקות תקינות אך מס' החבלות בטווח הקצר של הימים חריג ויש לערב עו"ס. בעקבות האירוע הוגשה תלונה במשטרה.
– אירוע זה יקרא להלן: "האירוע השני".
האירוע מיום 22.7.24-
לטענת המבקש, ביום 22.7.24 בשעות הערב, הבחין פעם נוספת בסימנים סגולים בגבו וברגליו של הקטין. לשאלתו המשיבה טענה כי הקטין השתולל לאחר הארוחה וירד בפראות מהכיסא וכי זה גרם לסימן על הגב התחתון. באשר לשאר הסימנים טענה המשיבה כי מדובר בעקיצת יתוש. המבקש פנה פעם נוספת בשעות הלילה למוקד רפואה דחופה, שם הופנה הקטין למיון ואף אושפז תוך עירוב העו"ס של בית החולים. לטענת המבקש "במכתב השחרור נכתב במפורש כי הקטין מציין שבן הזוג של האם פוגע בו" (סע' 1.6 לסיכומי המבקש, ההדגשה במקור).
– אירוע זה יקרא להלן: "האירוע השלישי".
בדיון שנערך ביום 12.8.24 נחקרו עו"ס לחוק הנוער וכן המשיבה והמבקש. בתום הדיון, התבקשו הצדדים לסכם בעל פה- אולם ב"כ המבקש ביקש 7 ימים לצורך הגשת סיכומיו. בהמשך אף הציע ב"כ המבקש כי ימונה אפו' לדין לקטין גם בהליך זה ורק לאחר קבלת עמדתו – יוגשו הסיכומים (בע' 24 לפרוט' ש' 9-12).
ביום 2.9.24 הוגשה עמדת אפו' לדין לתיק והצדדים הסכימו כי סיכומיהם יוגשו לאחר התכנסות ועדה לתכנון טיפול לקטין שצפויה להתכנס ביום 17.9.24.
בעדכון עו"ס חוק הנוער מיום 18.9.24 צוין כי בועדה לתכנון טיפול והערכה בהשתתפות ההורים, אפו' לדין והצוות הטיפולי מטעם המחלקה נמצא כי ניכר שההורים לא מצליחים לקיים ביניהם קשר בכל הנוגע לקטין וכי יש להפנות את המשפחה לטיפול ביחידה בשלום הילד.
ביום 7.10.24 הגיש ב"כ המבקש בקשה מוסכמת למתן אורכה בת 14 ימים לכל אחד מהצדדים להגשת סיכומים.
תמצית טענות הצדדים בסיכומים-
המבקש טען כי הוא עומד על בקשתו חרף המלצות הגורמים המקצועיים ובית המשפט וזאת לאור חומרת האירועים ועל מנת לשמור על בטחונו של הקטין. המבקש חזר על האירועים הנטענים מחודש 7/24 בלבד (תוך השמטת האירוע הראשון), הפנה לתמונות של החבלות וטען כי פעל ככל הורה סביר עת תיעד את החבלות והקליט את הקטין. מנגד, טען כי הצילומים שביצעו המשיבים, מהווים ניכור הורי. כן נטען כי אין זה סביר והגיוני כי בפרק זמן של יומיים, בהם הקטין לא היה בחזקתו, יגרמו לו 7 חבלות ברגליו, בייחוד שעה שהמשיבה העידה כי הקטין לא משחק בבית בפראות.
נטען כי העו"ס לחוק הנוער הקנתה חשיבות יתירה לצילומי הקטין על ידי המבקש ולהבאתו פעמיים בשבוע לבית החולים בשעות לילה מאוחרות, חלף לראיות שהוצגו לפניה לעניין פגיעה בקטין וזאת בחוסר אובייקטיביות ואגב הטיה לטובת המשיבה. נטען כי לאור קשייו השפתיים, יש ליתן התייחסות מיוחדות ורגישה לכל סימן, תנועה או אמירה של הקטין חסר הישע. כן הפנה המבקש לשינוי שחל בהתנהגות הקטין – שהפך מילד חייכן וחביב לאלים וטען כי אין לייחס שינוי זה רק לסכסוך בין ההורים כפי שבצעה העו"ס.
כן טען המבקש כי עדות המשיבה אינה מתיישבת עם החומר הראייתי ואף טען כי בכך שכינתה את הסימנים "לחיצות" למעשה הודתה כי הסימנים הכחולים נובעים ברגליו מאחיזה אלימה שלה ושל המשיב בקטין.
המשיבה בסיכומיה טענה כי המבקש עושה שימוש בקטין, על מנת להתחמק מתשלום המזונות ולראיה- הבקשה הוגשה על רקע פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד המבקש והודעתו מיום 11.4.24 כי: "לכל דבר יש השלכות". נטען כי המבקש לא ידע ליתן מענה מדוע דווקא עתה פנה בבקשות שעה שלטענתו מדובר באלימות מתמשכת. המשיבים הפנו לממצאי חוות הדעת מטעם עו"ס לחוק הנוער ולעדותה- מהם עולה כי אין חשש לאלימות מצדם ולמעשה הקטין נפגע בפועל מהקלטתו וטרטורו למוקדים רפואיים בשעות לילה מאוחרות.
המשיב לא הגיש סיכומים מטעמו.
כעת, משסיכומי הצדדים הוגשו, בשלה העת להכריע.
דיון:
אומר כבר עתה כי לאחר שעיינתי בכלל הטענות והראיות בתיק מצאתי כי יש לדחות הבקשה לצו הגנה אגב חיוב המבקש בהוצאות. אנמק טעמיי.
נטל הראיה – על כתפי המבקש
המבקש עותר כאמור למתן צו הגנה, בעטיו, תופסק למעשה המשמורת המשותפת שנקבעה להורים והמפגשים בין הקטין לבין אמו, יבוצעו במרכז הקשר בלבד.
כבר נפסק כי מתן צו הגנה לפי החוק, הוא צעד מרחיק לכת הניתן כאמצעי אחרון ושמור למקרים חמורים בלבד. הענקת הגנה לפי חוק זה תינתן במקרים חריגים ומצומצמים של סכנה ממשית או חשש כבד המעמיד את בן המשפחה בסכנה או כזה שאינו מאפשר חיים סבירים ותקינים. עוד נפסק כי צו הגנה אינו יכול להוות תחליף לבירור מחלוקות בין הצדדים וכי יש להיזהר מלהפכו לאמצעי לחץ על בן הזוג להשגת יתרונות במערכת היחסים. (עמ"ש (חי') 23887-11-20 מ.ח. נ' ט.ל. (18.11.2020); עמ"ש 1337-07-20 ל' ב' נ' ח' ב' (17.7.2020)).
נטל הראיה להוכחת הבקשה מוטל על המבקש, ויש הטוענים כי במקרה של בקשה לצו הגנה אף מדובר בנטל ראיה מוגבר (ראה למשל פסקי דין של כב' השופט זגורי בה"ט (טב) 274747-01-11 א.ש. נ' מ.ס. (ניתן ביום 22/3/11) ה"ט (נצ) 47671-11-19 פלונית נ' פלוני (24.12.19) וכן פסיקת בית הדין הרבני בתיק 297491 פלוני נ' פלונית, (ניתן ביום 30/6/19)).
אף אני מצטרפת לעמדה זו של הגברת נטל הראיה, בייחוד שעה שמשמעות היעתרות לצו ההגנה הנה – הפסקת זמני שהות רציפים ומשמעותיים עם מי מההורים, והחלפתם במפגשים במרכז קשר.
סברתי כי המבקש לא הרים את נטל הראיה המוגבר להוכיח כי החבלות נגרמו על ידי מי מהמשיבים ואף ניהל את ההליך באופן שמעיב על תום ליבו והכל כפי שיפורט להלן.
כלל הגורמים המקצועיים המעורבים בתיק- מצאו כי אין מקום ליתן צו הגנה
בענייננו, לא מצא איש מהגורמים המקצועיים כי קיימת עילה להוצאת צו הגנה ביחס לקטין:
עו"ס חוק הנוער-
עו"ס חוק הנוער ערכה בירור מקיף עם כלל הגורמים הרלוונטיים על מנת לברר טענות המבקש ביחס לאלימות כלפי הקטין. כמפורט בתסקיר שהוגש על ידה ביום 9.6.24:
עו"ס חוק הנוער שוחחה (פעמיים) עם הגננת של הקטין אשר מסרה כי הקטין מגיע לגן באופן סדיר כשהוא נקי ומסודר וכי ניכר שהקטין אוהב את שני הוריו ואת בני זוגם והולך אליהם בשמחה. הגננת מסרה כי האם הנה מסורה ודואגת לקטין וכי מעולם לא היו אירועים חריגים עם הקטין, אמו ובני המשפחה המורחבת. הגננת ציינה כי לאחרונה הקטין נוהג באלימות נגד חבריו לגן, מרביץ להם ומושך מהם צעצועים. להערכתה של הגננת, התנהגותו של הקטין נובעת הן מהסכסוך של ההורים שלו והן מהתפתחות העצמאות שלו.
עו"ס חוק הנוער נפגשה גם עם שני ההורים, וכן עם אביה של בתה הקטינה של המשיבה מנישואין קודמים אשר ציין כי המשיבה הנה אם טובה לילדיה ומעולם לא נתקל במקרה של אלימות שלה כלפיהם.
עו"ס חוק הנוער שוחחה גם עם העו"ס לס"ד המעורבת בטיפול במשפחה אשר מסרה כי ישנן אי הסכמות רבות בין הוריו של הקטין אשר מובילות לקונפליקט אותו הם לא מצליחים לפתור.
עו"ס חוק הנוער שוחחה עם חוקרת חסרי הישע במשטרה, אשר אף היא התרשמה כי אין אלימות מצד המשיבים וכי מדובר בסכסוך פרידה בעצימות גבוהה.
לאור כל האמור, ציינה עו"ס לחוק הנוער בתסקיר כי התרשמותה הנה כי הקטין אינו סובל מאלימות פיזית מצד הוריו או בני זוגם. עם זאת ניכרת מערכת יחסים מורכבת בין הורי הקטין וקיים סכסוך בעצימות גבוהה מאוד- המשפיע באופן ישיר על הקטין וניתן לראות זאת בהתנהגותו במהלך שהותו במעון.
משכך, המליצה עו"ס לחוק נוער שלא ליתן צו הגנה ביחס לקטין ותחת זאת לבחון פנייה למחלקה לשירותים חברתיים לצורך שלוב ההורים בתכנית טיפולית וכן ליתן הוראה להורים להפסיק להסריט את הקטין ולצלם אותו ולערבו בסכסוך.
בחקירתה בע' 14 ש' 20-32 לפרוטוקול מסרה העו"ס-
"אני לא מוטה לאף כיוון, אני מבינה את מה שאתה אומר. הבן אדם היחיד שאני מוטה אליו זה הקטין. אני מייחסת חשיבות כחלק מהמקצוע שלי למה שהאבא אומר ולמה שהאימא אומרת אבל גם למה שהצוות הניטרלי בגן אומר. הצוות בגן אומר שהילד מקסים, חברותי, אוהב את שני ההורים ואת בני ובנות הזוג שלהם, הולך אליהם בשמחה, נפרד מהם בקלות. אני חושבת שמה שהוא מורגש מההורים ומדברי עו"ס לסדרי דין יש סכסוך בעצימות גבוהה בין ההורים וזה מושפע באופן ישיר על הקטין. אחרי שבועיים ברוטו, חלה הידרדרות במצב שלו בגן, הילד התחיל להרביץ, לנשוך, המחלוקת בין ההורים מתרחשת מול הילד. הצוות בגן אומר ש' ילד שובב, הוא רץ, אני לא חוקרת אני לא פורנזית אני לא רופאה. אני כן רוצה להוסיף מעבר, בתקופה האחרונה האבא לקח את הקטין פעמיים למיון בשעות הלילה ובשני הדיווחים האלה התקבל דיווח על חשד לאלימות, האבא דיווח על חשד לאלימות. אני ביקשתי באופן מפורש שהעובדת סוציאלית תחזור לצוות הרפואי כדי שתבדוק האם הסימנים הכחולים על הרגליים של הילד נעשו במכוון, ונכתב שחור על גבי לבן שהצוות הרפואי אינו יכול להעיד שהסימנים הכחולים נגרמו במכוון על ידי אדם אחר".
ובע' 15 ש' 22-34 לפרוט':
"אני מכירה את המשפחה חודש וחצי, חודשיים וחצי. פגשתי את ההורים פעם אחת, דיברתי איתם כמה פעמים. לפי הדיווחים הילד מקסים ומהמם, אני לא מתרשמת מאלימות של האימא. אני חושבת שההבאה של הילד למיון ב-00:00 פעמיים בתוך שבוע, מעלה לכשעצמו שאלה למה מביאים את הילד ב-00:00, אם אתה רואה סימנים כחולים, אפשר להביא את הילד בשעה מוקדמת יותר. אני חושבת שיש סכסוך בין ההורים. אני חושבת שמי שבסופו של דבר נפגע, בין אם זה התכתבויות ביניהם שכל אחד מהם שולח לי ולעו"ס משפחה התכתבויות ביניהם, האשמות. לא חייב להיות מעורבות פיזית במורכבות בין ההורים, ההמלצה שלנו מבחינה טיפולית מאוד נכונה למשפחה זה לשלב אותם במרכז טיפולי שנקרא שלום הילד לילדים מגיל הרך מגיל 0 עד 6, שם יוכלו לעבור טיפול ביחד עם הילד, במידה ואכן יש אלימות הם יוכלו לראות את זה באינטרקציה בין האימא לילד. במידה וההחמרה נובעת מהעצימות הגבוהה של הסכסוך, ניתן יהיה לראות זאת במהלך הטיפול, אם ההחמרה ההתנהגותית של הילד נובעת מההתפתחות שלו או מההורות של מי מהצדדים, את כל זה אפשר יהיה לראות ולטפל ולהדריך את ההורים".
כידוע, העו"ס נחשבת כגורם אובייקטיבי ונייטראלי, הממלא חובתו ובית המשפט ככלל יטה לאמץ המלצותיה בהיעדר נימוקים כבדי משקל לסתירה (ראה בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועמ"ש (ראה למשל עמ"ש 55785-02-12 ק.ש נ' ע.ש (20.9.12)).
אציין כי לא מצאתי כי יש ממש בטענות המבקש להטיה בעדות עו"ס חוק הנוער. המבקש טען כי ההטיה באה לידי ביטוי בעיקר בשני מקרים-
העובדה שהעו"ס לחוק הנוער השמיטה מתסקיר את הצהרת המשיבה כי לא הכתה את הקטין- בעניין זה הדעת נותנת כי אם הייתה אכן הטיה כאמור, הרי שדברי המשיבה דווקא היו מוצאים דרכם לתסקיר ולא מושמטים ממנו.
העובדה שהעו"ס מיד הניחה לטובת המשיבה כי הסימנים על ישבנו של הקטין נובעים מחיתול שהונח בגן ולא מהזנחה/פגיעה של האם- בענין זה מסרה העו"ס את הבהרתה כי מניסיונה תפרחת חיתולים מקורה לרוב בגן. לא ראיתי באמור כדי לפגוע בממצאיה של העו"ס המבוססים כאמור על בירור עם כלל הגורמים הרלוונטיים.
לענין הראיות להתעללות שנטען כי העו"ס לא ייחסה להן מספיק משקל- תנתן התייחסות בהמשך בפרק נפרד.
עמדת האפו' לדין-
גם האפו' לדין מצאה כי הקטין קשור לאם שמסורה אליו ולצרכיו וציינה שהקטין התרפק על המשיב וניכר שיש ביניהם קשר משמעותי.
האפו' לדין מצאה כי אין תשתית למתן צו הגנה המבוקש והזכירה כי המבקש מעולם לא התלונן על אלימות טרם חודש 5/24, כי בבית החולים לא צוינה כל אינדיקציה לאלימות, כי ההמטומות היו קטנות וחלקן מאוד ישנות, כי היא עצמה לא התרשמה מקיומן של חבלות של ממש, כי גם החוקרים בתיק התרשמו כי לא ננקטה אלימות כנגד הקטין וכי אין מקום לצו הגנה.
האפו' לדין מסרה כי גם היא, לאחר ששוחחה עם כל אחד מההורים מצטרפת למסקנה כי מדובר בסכסוך פרידה בעצימות גבוהה אשר מצדיק את הטיפול ביחידה לשלום הילד שם גם ייבחנו לעומק ובצורה מקצועית מערכות היחסים של הקטין עם כל אחד מההורים וככל שתהיינה מסקנות כלשהן – הו תובאנה לפני בית המשפט.
ועדה לתכנון טיפול-
גם בועדה לתכנון טיפול והערכה בהשתתפות ההורים, אפו' לדין והצוות הטיפולי מטעם המחלקה לא עלה חשש לאלימות ונמצא כי ניכר שההורים לא מצליחים לקיים ביניהם קשר בכל הנוגע לקטין וכי יש להפנות את המשפחה לטיפול ביחידה בשלום הילד.
ממצאי עו"ס לס"ד בתסקירים קודמים שהוגשו –
בתסקירים קודמים שהוגשו לא העלה המבקש כל טענה לאלימות ותחת זאת טען להזנחה. גם בטענה זו לא נמצא ממש. בתסקיר מיום 30.1.24 צוין כי משיחה עם הגננת של הקטין עולה כי הקטין: "מגיע מסודר ונקי למעון, לבוש בהתאם לעונה. ההגיינה שלו טובה מאוד והאם משקיעה בו המון. תיארה אם דואגת ואכפתית, המטפלת בכל צרכיו באופן הולם ומתייעצת עם צוות המעון בכל הקשור לבנם… הגננת נשאלה בעניין אמירות האב על הגעת הקטין אליו עם דלקת בישבן בהעדר טיפול הולם. הגננת שיתפה כי הקטין מגיע אליה ללא דלקת ומטופל. לא היה מקרה חריג שבו עדכנו את האם או ביקשו ממנה לטפל היטב בבנם". העו"ס לס"ד התרשמה מקשר קרוב אכפתי ואוהב בין הקטין לבין האם והמליצה על זמני שהות שווים אצל שני ההורים.
משטרת ישראל-
איש מהצדדים לא טען כי הוגש כתב אישום בגין האירועים הנטענים כנגד מי מהמשיבים.
לא נפלה טעות במשקל שייחסו גורמי המקצוע לראיות מטעם המבקש
המבקש מפנה ל"ראיות חפציות"- "עשרות תמונות ותיעודים של סימני חבלות על גופו של הקטין" (ס' 2.1 לסיכומי המבקש), וכן לדברי הקטין עצמו, המלמדים על פי גישתו כי הקטין חווה התעללות מצד המשיבים וטען כי גורמי המקצוע לא נתנו משקל מתאים לראיות אלו. אלא שלא מצאתי כי יש בראיות הנטענות משום ראיה במידה הנדרשת (אם בכלל) כי המשיבים הם שגרמו לחבלות של הקטין. אנמק טעמיי.
החבלות והמסמכים הרפואיים-
"ברור כשמש לכל הנוגעים בדבר, כי ילדים משחקים, משתוללים, נופלים ונחבלים. זהו טבעם של הילדים"- סע' 2.3 לסיכומי המבקש.
זוהי אם כן נקודת המוצא, שאינה שנויה במחלוקת.
אלא שהמבקש טוען בסיכומיו כי כמות החבלות שנגרמו- 7 חבלות ברגליו במשך "פרק זמן של יומיים, בהם הקטין לא שהה אצל המבקש" (סע' 2.5 לסיכומי המבקש) אינה תקינה או הגיונית, בייחוד כשגם המשיבה העידה כי הקטין לא משחק בבית בפראות. האמנם?
ניתוח טיעון המבקש מלמד כי כל רכיב בו אינו מדויק. כך-
החבלות לא נגרמו בפרק זמן של יומיים- בתכתובת בין הגננת לבין המבקש ביום בו הבחין המבקש בחבלות, הגננת מסרה כי מדובר בסימני חבלות "ישנים" שכלל לא ברור מתי נגרמו- "ערב טוב הסימנים האלה ישנים הם גם הצבע חום ירוק שזה לקראת סוף, ש' שיחק יפה, לא קיבל מכות, לא בכה". כך גם עולה מעמדת האפו' לדין מיום 2.9.24 ומהפניה ממרכז רפואה דחופה מיום 16.7.24 (שם צוין ביחס להמטומות בשוקיים כי: "חלקם חדשות לפי הבדיקה").
בסיכומי הבדיקה בבית החולים מיום 22.7.24 צוין כי נמצא "שפשוף קטן בגב התחתון עם המטומה קטנה עליה בקו עמו"ש. 3 המטמות מאוד קטנות ישנות על פני השוקיים".
החבלות לא בהכרח נגרמו בזמני השהות של המשיבה עם הקטין- כעולה מהעדויות ומטבלת זמני השהות- בת הזוג של המבקש אספה את הקטין מהגן ביום שלישי, לאחר שהקטין היה בחזקת המשיבה בימים א ו-ב וקודם לכן שהה סופ"ש אצל המבקש. בשים לב לכך שמדובר בחבלות ישנות, כלל לא ניתן ליחס החבלות רק למועדים בהם שהה הקטין עם המשיבה כטענת המבקש (יומיים קודם לתכתובת עם הגננת).
מדובר בקטין נמרץ, אנרגטי שנוהג לעתים באלימות כלפי חבריו לגן- בתסקיר שהוגש במסגרת הליכי המשמורת ביום 30.1.24 המבקש עצמו תיאר את הקטין כ: "שובב, ידען, נמרץ, בודק גבולות".
גם עו"ס חוק הנוער העידה כי "הצוות בגן אומר ש' ילד שובב, הוא רץ" וכך גם האפו' לדין ציינה כי: "הקטין מתוק, אנרגטי מאוד ומרבה לזוז ממקום למקום".
בתסקיר מיום 9.6.24 מצוין כי הקטין נוהג באלימות נגד חבריו לגן, מרביץ להם ומושך מהם צעצועים והאב אף מסר במסגרת התסקיר הנ"ל כי הקטין הולך עם סנדלים הגדולים עליו ולכן מועד.
מדובר בחבלות שאינן בעלות דרגת חומרה של ממש שיש בהן כדי להעיד על פגיעה מכוונת- מהתמונות המתעדות את החבלות הנטענות משלושת האירועים (ת/1, ת/3 ות/4)- ולמעט סימן נשיכה, מדובר בסימנים שנראים כמו עקיצות, תפרחת חיתולים, או חבלות קלות ברגליים שחלקן ישנות.
כך גם עולה מהפניה לבית החולים מיום 22.7.24- אז נמצאו אצל הקטין: "מספר המטומות קטנות בברך שמאל, שני נגעים יבשים שיכולים להתאים לעקיצות", "שפשוף קטן בגב התחתון עם המטומה קטנה עליה בקו עמו"ש. 3 המטמות מאוד קטנות ישנות על פני השוקיים".
ראה גם ת/2- ממנו עולה כי "צוות רפואי אינו יכול להעיד על הממצאים בגופו של הילד כי נגרם במכוון על ידי אדם אחר".
במקביל- בכל הסיכומים הרפואיים נראה הקטין כשהוא נינוח, חיוני, ללא סימני מצוקה, מתפקד, אוכל, שותה, עירני, משתף פעולה, מחייך וצוחק.
מן האמור לעיל, הרי שסביר יותר להניח כי הקטין, ילד נמרץ כבן שלוש, נחבל מעת לעת במרוצת פעילותו מאשר כי המשיבים הם שגרמו לחבלות קלות אלו.
דברי הקטין בהקלטות וחקירת הילדים
לאחר שמיעת ההקלטות כמו גם עדויות הצדדים, העו"ס לחוק הנוער ועיון בעמדת האפו' לדין סברתי כי לא ניתן לבסס ממצאים של ממש רק על יסוד דברי הקטין, לעת ההיא בן פחות משלוש שנים, הסובל מקושי התפתחותי שפתי.
ההקלטות שבוצעו על ידי הצדדים-
שני הצדדים הקליטו /הסריטו את הקטין סביב האירוע הראשון.
המבקש טען בסיכומיו כי "עת מבחין המבקש שהקטין נזכר באירועים ומספק מידע, הוא מקליט אותו ללא כל כוונה להרע לו או להזיק לו".. (סע' 2.9 לסיכומי המבקש), אלא שמשמיעת ההקלטה – עולה כי ג' היא זו שהפנתה את הקטין למכה, וכי הקטין, אשר העדיף לדבר על מטוס שב ונשאל פעם אחר פעם אחר פעם על ידי המבקש ובת זוגו (ג') על המכה- עד שלבסוף אמר הקטין "מ'" (הערת עריכה- שם שנשמע כמו שמו של המשיב בשיבוש האות הראשונה). לאחר שנשאל על ידי המבקש כמה פעמים: "נ'?"/"מה נ' עשה לך?"- לא השיב הקטין ואך חזר על השם נ' לכל שאלה שנשאל.
המשיבים מנגד צילמו את הקטין פעמיים, לטענתם על מנת להראות כמה הקטין ניתן להשפעה. בסרטו הראשון צולם הקטין כשהמשיב מצביע על חבלות המיוחסות לו ושואל אותו : "מי עשה לך את זה ג'" והקטין עונה כן ואז נשאל : "וגם אבא עשה?" והקטין עונה: "כן".
בסרטון השני נשאל הקטין ביחס לחבורה במרפק (שאינה מיוחדת למי מהמשיבים) "ש' ממי המכה"? והקטין ממלמל משהו שיכול להשמע כמו שמה של ג', ואז המשיב שואל: "ג'"? והקטין מאשר פעמיים.
בשלושת המקרים- נשאר גוון הקול של הקטין מונטוני יחסית ולא משדר תגובה רגשית או תחושת מצוקה של ממש.
פתח דבר- בית המשפט מצטרף להמלצות הגורמים המקצועיים להמנע מצילום /הקלטות של הקטין ויש לראות בחומרה רבה את התנהלות שני הצדדים בעניין זה.
לא בכדי חקירת ילדים היא תורה נלמדת ונדרשת הכשרה מקצועית לצורך עריכתה. ילדים, וודאי כאלו הרכים בשנים, נוחים להשפעה, נוטים לריצוי השואל ובלי משים פועלים אחר סוגסטיות שנשתלות במוחם בדרך שאילת השאלות ונותנים התשובה שנדמה כי מתבקשת. משכך, חלק מכללי חקירת הילדים, הנם שאילת שאלות "פתוחות" שאינן מדריכות והמנעות ככל הניתן משאילת שאלות ישירות, דליית מידע ללא סוגסטייה, המנעות ממתן חיווים ביחס לתשובה ועוד. ראה ההפניות שהובאו על השפעת הסוגסטיביות בתשאול ביחס למהימנות המידע המופק מראיונות ילדים במקרים של התעללות בפסק דינו של כב' השופט זגורי בה"ט (נצ') 47674-11-19 פלונית נ' פלוני (24.12.19).
משמיעה וצפייה בהקלטות שהוצגו- עולה כי הקטין, כבן שלוש בלבד, "נחקר" על ידי כל אחד מההורים באופן מגמתי וסוגסטי ובכל אחד מהמקרים אכן מסר לבסוף את התשובה המתבקשת על ידי מי מההורים, גם היא סותרת תשובות שמסר להורה האחר. מן האמור עולה המסקנה כי לא ניתן לבסס ממצאים על סמך דבריו של הקטין בהקלטות שהוצגו.
חקירת הילדים של הקטין-
הקושי להסתמך על דברי הקטין עולה גם מתסקיר עו"ס חוק נוער שהוגש ביום 9.6.24- שם צוין בהתייחס לחקירת הילדים שעבר הקטין על ידי חוקר ילדים כי לקטין קושי שפתי הבא לידי ביטוי באוצר מילים מצומצם ובאופן הטיית מילים המקשה על הבנתו. עו"ס לחוק הנוער מסרה כי ההתרשמות של חוקרת הילדים לגבי מהימנות החקירה הנה כי עדותו של הקטין נותרה דלה ולא מספיק מפורטת. בחקירתה- העו"ס העידה כי לאור גילו ויכולותיו הוורבליות של הקטין, לא ניתן להסיק מסקנות של ממש מחקירתו, אשר אף הייתה לא עקבית:
" הוא חוזר על זה שאימא עושה מכה ועל זה שאימא נשכה אותו באצבע. ואז כשהוא נשאל אם מישהו מהמשפחה נשך אותו הוא אמר לא. זאת אומרת יש פה כמה וכמה דברים במהלך התשאול שלו שהם גם סותרים אחד את השני. זה ילד שהיכולות הוורבליות שלו לא גבוהות ויש פה עוד שאלה האם עוד מישהו מהמשפחה נתן לו מכה הוא ענה "כן. אבא", ואז הוא סותר את עצמו ואומר "אבא לא עושה מכה. אמא עושה מכה", זאת אומרת יש פה הרבה דברים שסותרים את עצמם". (ע' 13 לפרו' ש' 1-7).
גם האפו' לדין עיינה בדו"ח המתאר את חקירת הקטינים, וציינה כי עולה ממנו שהקטין ענה תשובות לא ברורות, שלא התכתבו אחת עם השניה, כך שהגם שלא ניתן להתעלם מטענות הקטין לענין פרטי פגיעה מהותיים- הרי שעדותו נותרה דלה ולא מספיק מפורטת והחוקרת התקשתה להעריך כנדרש את עדותו.
מן האמור לעיל, מצאתי כי לא נפלה טעות במשקל שייחסו הגורמים המקצועיים לראיות הנטענות מטעם המשיב ובהמלצתם כי בנסיבות העניין, ראוי לבחון מערכות היחסים במשפחה במסגרת מתאימה ותחת פיקוח אינטנסיבי של אנשי מקצוע, חלף ניתוק בהול ומיידי של הקטין מאמו.
כאן המקום לציין כי מבלי לבטל את חששותיו של המבקש ובשים לב למסקנות והמלצות כלל הגורמים המעורבים ולנזק הוודאי שצפוי להגרם לקטין כתוצאה מניתוק מיידי מאמו – הוצע למבקש פעם אחר פעם, למחוק בקשתו לצו הגנה תוך הבטחת פיקוח אינטנסיבי והמשך בדיקת הטענות על ידי הגורמים הרלוונטיים לאורך זמן ע"י גורמים מקצועיים.
אלא שהמבקש לא הסתפק בכך, כשמחד גיסא הוא טוען לבהילות שלא מאפשרת בחינת הטענות בצורה מבוקרת שיש בה פגיעה נמוכה יותר בקטין ומאידך גיסא, מנהל ההליך בעצלתיים כשלאורך כולו ממשיך הקטין לשהות בזמני שהות משותפים של שני ההורים. סברתי כי התנהלות זאת, לצד התנהלותו הנוספת בתיק (שתפורט בהמשך) מעלה חשש משמעותי ביחס לתום הלב של המבקש בניהול ההליך. הכל כפי שיפורט להלן.
התנהלות דיונית מגמתית של המבקש המעיבה על תום ליבו בהליך-
התנהלות המבקש מעידה כי גם לגישתו לא קיימת דחיפות ממשית בבירור הבקשה
כזכור, טוען המבקש כי הקטין סובל מאלימות מתמשכת מצד המשיבים- המצדיקה קיום זמני השהות עמם רק במרכז הקשר. המבקש טען בסע' 2.2 לסיכומיו כי "הורה סביר לא ינוח ולא ישקוט עד שידע לבטח כי בנו לא נפל לקורבן אלימות". המבקש אף טען כי לאור דאגתו הרבה לקטין, והחשד כי הנ"ל קורבן לאלימות – היה חייב לקחת אותו למוקד לרפואה דחופה מיד כשגילה על החשד להתעללות והגם שמדובר בשעות לילה מאוחרות שאינן תואמות גיל לבית החולים (וראה בעניין זה גם התמיהות שהעלתה עו"ס לחוק הנוער בע' 16 ש' 4-8 לפרוט').
עם זאת, המבקש עצמו המתין משך שבועיים שלמים עד להגשת הבקשה לצו הגנה עקב החשד להתעללות, אך משום שבא כוחו היה בחו"ל. כל זאת שעה שזמני השהות עם המשיבים (הפוגעים לטענתו בקטין) מתקיימים כסדרם.
דומה שתחושת הדחיפות שבה בשנית מיד עם שובו של ב"כ המבקש מחו"ל כך שהמבקש לא יכול היה להמתין לדיון הקבוע במעמד הצדדים ליום שני 12.8.24, ותחת זאת מיהר להגיש "בקשה הדחופה" ביום חמישי 8.8.24 במעמד צד אחד (כל זאת שעה שבאותה השבת היה הקטין ממילא צפוי להיות בחזקתו). בהחלטת כב' השופטת זרבל קדשאי, נקבע בין היתר כי:
"לאחר עיון בבקשה ושמיעת המבקש, נדחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להמעיט במי מטענות המבקש. האירועים הנטענים אירעו לפני כשבועיים וחצי. במהלך התקופה שחלפה מאז קרות האירועים המשיכו להתקיים זמני שהות של הקטין עם האם כסדרם. לו סבר המבקש כי קיימת דחיפות וסכנה לקטין, הדעת נותנת כי לא היה נותן יד לדבר והיה פועל להגשת הבקשה בהקדם האפשרי (בין בעצמו ובין באמצעות נטילת ייצוג חלופי זמני). לכך יש להוסיף כי בסופ"ש הקרוב לדברי המבקש, במילא לא שוהה הקטין עם המשיבה, אלא רק ביום א'. בנסיבות אלו אני מורה על מחיקת הבקשה…". (פר' דיון בתיק ה"ט 20228-08-24, ע' 1 ש' 9-10 וש' 17-21).
היעדר הדחיפות מצדו של המבקש באה לידי ביטוי גם באופן ניהול התיק בעצלתיים בהמשך, לרבות הגשת מועדים מוסכמים רחוקים לקביעת דיון בתיק, המנעות מהיערכות לסיכומים בע"פ ודחיות מעת לעת של מועדי הגשת הסיכומים עד לחודש 11/24.
מועד הגשת התלונות-
אין מחלוקת כי הקטין היה במעקב רווחה לאורך כל תקופת הסכסוך, וכי לאורך ההליכים המבקש טען אך ורק טענות של הזנחה – אשר לא אוששו בתסקירים.
הבקשה לצו הגנה, במסגרתה הועלו טענות של אלימות מצד המשיבים- הוגשה ימים ספורים לאחר שהמבקש קיבל אזהרה בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל (חקירת המבקש בע' 8 ש' 19-28, ע' 9 ש' 2-8).
המשיבה אף הגישה תכתובת עם המבקש מיום 11.4.24 במסגרתה, לאחר שהזהירה אותו כי באם לא ישלם מזונות זמניים תפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל- השיב המבקש: "אין לי כסף. אם את רוצה לעשות את זה בהתחשב בעובדה שאין לי מאיפה לתת לך אז את מוזמנת לפנות להוצאה לפועל. רק תדעי שלכל דבר יש השלכות".
ניסוח מגמתי ומטעה של כתבי הטענות-
המבקש טען, לרבות בסע' 1.3 לסיכומיו כי: "המבקש פנה עם הקטין למוקד רפואה דחופה. שם נמצא כי קיים חשד להתעללות ..".
בסע' 6 לבקשה מיום 11.8.24 טען המבקש ביחס לאירוע מיום 16.7.24 כי: "במוקד, נמסר למבקש כי קיים חשד להתעללות, לקרישיות יתר ולמחלות שניתן לאבחן באמצעות בדיקות דם מקיפות".
אלא שמסיכום הביקור במוקד רפואה דחופה מיום 16.7.24 (שעה 22:29), אותו נדרש המבקש להציג, עולה במפורש כי המבקש הוא זה שהעלה את החשד הנ"ל ("האבא מעלה חשד להתעללות?"). בסיכום הביקור במוקד רפואה דחופה מיום 22.7.24 מצוין ביחס למבקש כי : "ביקש להרחיב שוב את הבירור".
בנוסף, בסע' 1.6 לסיכומיו טען המבקש כי: "במכתב השחרור נכתב במפורש כי הקטין מציין שבן הזוג של האם פוגע בו" (ההדגשה במקור). המבקש אף העיד כי מדובר בדברים שהקטין מסר בעצמו לרופא.
אלא שמעיון בסיכום אשפוז בבית החולים מיום 23.7.24 עולה במפורש כי החשד להתעללות הובא גם הפעם מפי המבקש ולא מפי הקטין. וכך צוין בסיכום:
"פניה חוזרת תוך שבוע בשל חשד להתעללות… כעת התקבל בשל חשד חוזר להתעללות. במהלך השבוע הילד נמצא אצל האב ובסופי השבוע אצל האם. לפי האב כבר תקופה הילד חוזר מהאם עם המטומות/פצעים/שפשופים. בנוסף הילד מציין שהבן זוג של האם פוגע בו, מתעורר בלילות, חזר לישון לצד האב, שינויים בהתנהגות- אלימות כנגד המשפחה והילדים בגן לפי דיווח האב". (ההדגשה שלי).
מהנוסח הברור של הדברים, עולה במפורש, כי כלל המידע שנמסר, כפי שהובא לעיל נמסר מפי המבקש ולא מפי הקטין, כטענת המבקש.
גם העו"ס לחוק הנוער בעדותה ציינה בהקשר זה כי: "אני ביקשתי באופן מפורש שהעובדת סוציאלית תחזור לצוות הרפואי כדי שתבדוק האם הסימנים הכחולים על הרגליים של הילד נעשו במכוון, ונכתב שחור על גבי לבן שהצוות הרפואי אינו יכול להעיד שהסימנים הכחולים נגרמו במכוון על ידי אדם אחר" (בע' 14 לפר' ש' 29-32).
כן ראה עדות העו"ס בע' 14 ש' 35-36 ובע' 15 ש' 1-2: "נשלח אלי דיווח מבית החולים כי האבא דיבר על האלימות. ברגע שיש דיווחים על אלימות זה עובר לעו"ס חוק נוער. אני ביקשתי שהעו"ס של בית החולים תפנה לרופא כגורם מקצועי, ותבקש את חוות הדעת שלו ולכן היא שלחה לי בחזרה עם התוספת שורה הזו. לא צוין שם הרופא" (ההדגשה שלי).
ראה לענין זה גם ת/2- העברת דיוח על חשד לאלימות במשפחה- ממנו עולה כי מקור החשד להתעללות הנו מפי המבקש עצמו וכי הצוות הרפואי לא יכול להעיד על הממצאים כי נגרמו במכוון על ידי אדם אחר.
לא זו אף זו, אף לא סביר כי הקטין כבן שלוש בקירוב לעת ההיא, הסובל מעיכוב שפתי, הוא זה שמסר המידע לרופא. המבקש בעדותו טען בהקשר זה כי מאז האבחון השפתי הקטין "התפתח", מבלי שקיבל כל טיפול ובזכות עבודה שהוא ובת זוגו מבצעים עם הקטין. אלא שמביקור האפו' לדין שבוצע ביום 18.8.24, לאחר עדות המבקש, עלה כי גם כיום הקטין עונה לשאלות במילים בודדות וכי לאור גילו והתפתחותו לא ניתן לנהל עמו שיחה משמעותית.
בהקשר זה אף לא נתתי אמון בעדות המבקש בע' 21 ש' 34-36 לפרוט' הדיון לעניין האופן בו נטען כי הקטין מסר לרופא שהמשיב הוא זה שפגע בו באירוע השלישי. מדובר בגרסה שלא הובאה קודם לכן בתצהיר האב, שדומה שמהווה העתק מדויק כמעט של תוכן ההקלטה שהגיש המבקש ביחס לאירוע הראשון, ושאינה מתיישבת עם יתר הראיות כמפורט לעיל.
לא זו אף זו, הגם שלאור התמיהות שעלו במהלך הדיון, לעניין זהות מוסר המידע לרופא, ב"כ המבקש טען כי במידת הצורך יזמן את הרופא- הוא לא עשה כן ולכך משמעות ראייתית.
כאן המקום לציין כי המבקש, צירף להקלטות שנדרש להגיש כדין (ואשר הוגשו ללא תמלול), מס' רב של תמונות, משנים קודמות תוך הוספת מלל הכולל טענות של הזנחה מצד המשיבה בעבר. כל זאת, תוך הצגת מבושיו של הקטין ללא הצנעתם, כפי שנדרש לעשות גם במהלך הדיון וכפי שראוי שיעשה על מנת להגן על פרטיותו וכבודו של הקטין.
גרסאות מהימנות של המשיבים-
מנגד, וחרף נסיונות המבקש להציג את גרסת המשיבה כ"חשודה"- מצאתי גם אני מהתרשמות ישירה מהמשיבה כמו גם מעיון בראיות שהוצגו כי גרסתה מהימנה, סבירה ומתיישבת עם נתוני התיק.
כך למשל ביחס לאירוע הראשון- גרסת המשיבה נתמכה גם במסרונים המעידים כי היא פנתה לגננת על מנת לשאול על החבלות מיד לאחר שפנה אליה המבקש. הגננת במסרון תשובה ציינה כי ראתה שהקטין הרביץ לכמה ילדים באותו היום אבל לא ראתה אותו בוכה. מסרון זה מתיישב יותר עם המסקנה כי במהלך האירוע ננשך ונחבל מאשר עם הטענה כי המשיב עשה כן.
באשר לאירועים הבאים- המבקש טען כי המשיבה שינתה את גרסתה בתכתובות ביניהם, באופן אשר גרם לו לחשוד ולהחיש את הקטין לבדיקות בשעות הלילה המאוחרות. אלא שלא התרשמתי כי יש בכך ממש. עיון במסרונים מלמד כי בפנייתו הראשונה של המבקש השיבה המשיבה:
"אני בטוחה שזה מהגן. זה ילד בן שלוש וזה לא ילדה. הוא משתולל הוא משחק זה דברים שקורים".
המבקש הטיח במשיבה שאין לה תשובה מהיכן הסימנים והמשיבה השיבה על פניותיו החוזרות באותו עניין:
"עניתי לך יפה מאוד מאיפה זה הוא משתולל ושהוא חזר עם סימנים ממך שאלתי בקטע של אכפתיות לילד בלי האשמות כלפיך", "זה ילד וזה קורה", "בקיצור עניתי לך הילד משתולל נופל משחק תפסיק לחפש לא מאסת", "א' זה ילד וזה ילד שלא יושב אתה יודע את זה !!! ילד קטן במיוחד שזה בן הוא משתולל ומשחק וזו התשובה וקח את זה לאיפה שאתה רוצה מפה אני עייפה מהשטויות האלו ותפסיק לחפש אותי במשחקים האדיוטיים שלך. השופטת אמרה במפורש להפסיק למען ש' את החיפושים האלו על הגוף בעשר בלילה אבל תמשיך ותעשה מה שבא לך זו בחירה שלך. לי באמת נמאס מזה ש' ילד שמח אצלי ובטח שאצלך הוא לא ילד מוכה או מפחד אז באמת דייי. סיימתי פה לילה טוב. במקום להתחיל בקשר טוב למען ש' אתה עושה ההפך אז תתחיל לשנות גישה ומהר!! ואגב עכשיו אני מבינה למה ש' לא נרדם אצלי בשעות נורמליות כמו כל ילד. כמעט עשר בלעילה והוא עדיין ער. אחלה חינוך".
לא התרשמתי כי מדובר ב"שינוי גרסה" "שיש בה כדי להעלות חשד להתעללות" כפי שנטען על ידי המבקש. המשיבה ידעה לומר מתי ובאילו נסיבות הקטין נפגע במהלך השהות עמה (שפשוף בגב בעת ירידה מכיסא האוכל), ידעה לומר מתי הבחינה בסימנים אחרים ומתי לא ולא ניסתה להטיל דופי גם בהורותו של המבקש (למעט התנהלותו בהליך צו ההגנה).
אף גרסתו של המשיב נמצאה מהימנה עליי ולא נסתרה.
סוף דבר
לאור כל האמור מצאתי לדחות את הבקשה לצו הגנה.
ניתן בזה תוקף של החלטה להמלצות התסקיר מיום 6.6.24 והמלצות הועדה לתכנון טיפול והערכה לקטין, ואני מורה כי המשפחה תופנה לטיפול ביחידה לשלום הילד. חרף סגירת התיק- עדכון נוסף יוגש מטעם עו"ס חוק הנוער בעוד 90 ימים.
ההורים ובני זוגם ימנעו מלהקליט/להסריט ולצלם את הקטין ואת חלקי גופו ולערב אותו בסכסוך בכל דרך.
לעניין הוצאות-
במקרה דנן, המשיב לא היה מיוצג ואילו המבקש והמשיבה היו מיוצגים על ידי הלשכה לסיוע משפטי. כן מונה אפ' לדין לקטין. משכך, בפועל, הושקעו משאבים ציבוריים בבירור ההליך ובייצוג הצדדים בו. עפ"י סע' 6 לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב – 1972:
"הוצאות ושכר טרחת עורך דין שנפסקו לטובת אדם שניתן לו סיוע משפטי, רואים כאילו נפסקו לטובת אוצר המדינה; הוצאות סבירות שהוציא אדם עצמו תשלם לו השלכה מתוך הסכום שנפסק; והכל במידה שבית המשפט לא הורה הוראה אחרת".
כן נפסק כי הייצוג ע"י הסיוע המשפטי אינו שולל את פסיקת ההוצאות בגין ניהולו של ההליך (ר' תמ"ש (חי') 37607-10-20 ד נ' ח' ( 29.11.20), והפסיקה שם).
בנסיבות ובשים לב לכך שבמסגרת הסכסוך נערכו לא פחות מ-4 דיונים (שניים במעמד צד אחד ושני דיוני הוכחות), לאופן ניהול ההליך על ידי המבקש כמפורט לעיל ולתוצאתו- אני מחייבת את המבקש בהוצאות משפט כדלקמן:
סך של 5,000 ₪ אשר ישולם לטובת אוצר המדינה.
סך של 5,000 ₪ אשר ישולם לטובת המשיבים (ביחד ולחוד).
ההוצאות תשולמנה בתוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים, לאפו' לדין, לעו"ס לחוק הנוער ולעו"ס לס"ד, תקבע תזכורת פנימית ותסגור התיק.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני עריכה והגהה וזאת תוך 10 ימים ממועד חתימתו. מובהר כי הפרסום יבוצע אך ורק באמצעות בית המשפט על ידי מערך הדוברות וההסברה של הרשות השופטת בישראל. אף אחד מהצדדים אינו רשאי לפרסם את פסק הדין בעצמו.
ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ה, 12 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
