לפני
כבוד השופט אריה נאמן
מבקשת
א'
באמצעות ב"כ עו"ד מוסטפא ראפע
נגד
משיב
א'
באמצעות ב"כ עו"ד סמיח סאלם
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 30.4.24 (כב' השופטת ליאת דהן חיון) במסגרתה קבעה כי אין מקום לתת למבקשת בשלב זה סעד של דמי שימוש ראויים וטענות הצדדים בעניין זה יידונו במסגרת הדיון הקבוע.
[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד]
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר הוחלו גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020,
שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.
ביום 29.1.24 הגישה המבקשת את תביעתה הרכושית בבית משפט קמא ועתרה לסעדים רכושיים לרבות איזון משאבים, פירוק שיתוף בכלל נכסי שני הזוג כולל בשתי דירות הצדדים.
ביום 14.4.24 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לחיוב המשיב בדמי שימוש ראויים בגין שימוש המשיב בשתי דירות הצדדים הרשומות על שם הצדדים, בטענה שבעקבות הסכסוך בינה לבין המשיב היא נאלצה לעזוב את הבית המשותף ולעבור לגור בשכירות, כאשר המשיב ממשיך להשתמש באחת הדירות למגוריו ואת השנייה הוא משכיר ולוקח את דמי השכירות לעצמו.
בתגובתו בכתב טען המשיב כי הדירות למעשה שייכות לו ורישומה של המבקשת כבעלים נוסף בדירות הינו פורמלי בלבד ולצרכי נטילת המשכנתא בלבד, כאשר מימון הדירות כולל פירעון המשכנתא נעשה מכספיו שלו בלבד כאשר הוא זה שממשיך לשלם את המשכנתא. עוד טען לגבי דירת המגורים כי המבקשת עזבה את הדירה על דעת עצמה ועל כן על פי הדין והפסיקה היא איננה זכאית לדמי שימוש ראויים, ולגבי הדירה השנייה המושכרת הוא איננו מקבל כל דמי שכירות בגין מחלוקת משפטית בינו לבין השוכרת תוך שטען כי בכוונתו לפנות לערכאות משפטיות על מנת לקבל את הסעד הראוי כנגד השוכרת.
בהחלטתו מושא הערעור קבע בית משפט קמא כי: "נוכח טענות הצדדים הדורשות בירור עובדתי, ובין היתר בשים לב למחלוקת בשאלת הבעלות, לא מצאתי ליתן סעד בשלב זה. טענות הצדדים יידונו במסגרת הדיון הקבוע."
כלומר, בימ"ש קמא לא דחה את הבקשה, אלא בסה"כ קבע כי היא תידון בדיון קדם המשפט.
המבקשת בערעורה מלינה על כך שבימ"ש קמא לא חייב את המשיב בדמי שימוש ראויים כבר בשלב זה ועוד טרם קיום דיון, ולמעשה חוזרת על טענותיה בבית משפט קמא תוך שהינה משיבה לגופן של טענות המשיב.
דין בקשת רשות הערעור להידחות: מדובר בהחלטת ביניים, כאשר אף החלטת הביניים עצמה לא דחתה את בקשת המבקשת אלא בסה"כ קבעה כי יש מקום לשמוע את טענות הצדדים בדיון, ולא לתת החלטה אך ורק על סמך הבקשה והתגובה- כלומר מדובר בסופו של יום בהחלטה דיונית.
נזכיר כי כאשר עסקינן בהחלטה דיונית הנוגעת לדרך ניהול ההליך קמא, ברגיל ממעטת ערכאת הערעור להתערב, כאשר התערבות בהחלטות מעין אלו שמורה למקרים חריגים בלבד.
ראו לענין זה:
רע"א 1377/21 סיאט כרמל סחר יבוא ויצוא בע"מ נ' אורית פלד (10.6.21);
רע"א 1396/18 פלוני נ' בנק דיסקונט להשקעות (13.3.18);
בע"מ 7275/18 פלוני נ' פלונית (26.11.18).
יתר על כן, מקדמת דנא כבר נקבע בנדון דידן ע"י בית המשפט העליון, כי אפילו סבורה ערכאת הערעור שראוי היה לנקוט בדרך דיונית אחרת, עדיין יש להקפיד על עקרון אי ההתערבות. [דברי השופט מלץ ב-רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, המבוססים על דברי הנשיא שמגר ב-רע"א 457/83 Ohio Medical Products Division of Air Reduction Company, Inc נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, וכן רע"א 3149/14 זר. פור. יו (2000) בע"מ נ' פופ].
זאת ועוד: ההחלטה הדיונית הנ"ל הינה החלטת ביניים. מלשונו של סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 עולה, כי ככלל יידונו השגות הצדדים על "החלטות אחרות" (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.
תקנה 150 לתקסד"א אף קובעת כי אם צד להליך לא ערער על החלטה אחרת עם נתינתה, פתוחה בפניו הדרך להשיג עליה בזכות עם סיום ההליך במסגרת ערעורו על פסק הדין.
בהלכה הפסוקה יושמה הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט (שעוסקת ברשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי המוגשת בפני בית המשפט העליון, אך זהה במתכונתה בכל הנוגע לתנאים הקבועים בהוראות סעיף 52(ב) לחוק, בהם צריך מבקש רשות הערעור לעמוד) באופן שנקבע כי יהיה מקום ליתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" רק כאשר בכוחו של המבקש להראות כי הדיון בערעור עליה נחוץ על אף שההליך העיקרי טרם הגיע לסיומו.
ראו רע"א 5715/21 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (18.10.2021) סעיף 12 שם:
"כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, וזאת למעט במקרים שבהם הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 6285/20 טמפלרים בשרונה בע"מ נ' שירת הקרן בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (23.11.2020); רע"א 872/20 עיריית נהריה נ' ג.א. מהנדסי הצפון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.2.2020); רע"א 6916/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 8 (5.12.2018)).
מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעה עשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תמנע קיומו של הליך שגוי; מקרים נדירים בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה באופן שנפתח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין.
ראו לעניין זה:
רע"א 6523/19 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 14 (3.2.20) – (אמנם החלטה זאת מתייחסת לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, אך ניתן להשליך ממנה על סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, ועמדנו לעיל על דמיון הוראות שני הסעיפים הנ"ל).
רמ"ש 14272-05-17 י.ש נ' כ.ש (החלטתו של כב' השופט שוחט מיום 29/6/17, ובה מסוכמת ההלכה בנדון עם אסמכתאות נוספות).
רמ"ש 59194-10-18 פלונית נ' אלמוני (21.11.2018).
לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים שהינה כאמור החלטה דיונית. אמנם המבקשת מלינה על כך כי טרם נקבע דיון ברם טענה זו איננה מדויקת: התיק נקבע לקדם משפט ליום 30.12.24, מועד זה אמנם רחוק, ברם בסופו של דבר ועקב מינויים של שופטים חדשים הועבר התיק לאחד המותבים החדשים שמונו, ומן הסתם יומנו של מותב חדש איננו עמוס כיומנו של מותב קיים ויש להניח כי מועד קדם המשפט אשר ייקבע בתיק יהיה מוקדם יותר מאשר המועד המקורי. כך או כך, מדובר כאמור בהחלטת ביניים, שהינה דיונית במהותה, כאשר על פי הדין והפסיקה היא איננה מצדיקה את בחינתה על ידי ערכאת ערעור.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
משלא נדרשה תשובה אין צו להוצאות והעירבון ככל שהופקד יוחזר למפקיד באמצעות ב"כ.
פסק דין זה מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, ה' אייר תשפ"ד, 13 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
