לפני כבוד השופט אסף זגורי
המבקש
מ.ב.
נגד
המשיבה
בעניין הקטינים
.1 מ.ב.
ע.ב.
ל.ב
א.ב.
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה [כב' השופט ארנון קימלמן] בתיק 51162-07-23 מיום 21/2/2024
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת מזונות זמניים שבכותרת ואשר הוגשה על ידי המבקש הוא אבי הקטינים. בהחלטה זו חוייב המבקש בתשלום מזונות ילדיו הקטינים בסך 3,000 ₪ ובתשלום נוסף בסך 1,200 ₪ בגין השתתפות המדור.
המבקש טוען כי ההחלטה הינה שגויה באשר מדובר בבני זוג המתנהלים במשטר של "משמורת משותפת" וחלוקת זמני שהות שוויונית לחלוטין. עוד טען, כי הכנסות הצדדים הינן זהות או דומות, לכל הפחות בפוטנציאל וכי שגה בית משפט קמא שלא קבע או אמד את יחס ההשתכרות של הצדדים שהוא לשיטתו של המבקש 55%/45%. עוד נטען כי נפסקו מזונות זמניים העולים על צרכיהם של הילדים כפי שנתבעו בכתב התביעה שכן חלק ניכר מרכיבי המזונות הנתבעים משולמים בחלקים שווים במסגרת הסדרי שהות. לבסוף נטען כי ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור לא מותירה למבקש הכנסה פנויה לקיומו שכן הוא נושא בהחזר הלוואה משותפת בסך 2000 ₪ בחודש.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי לא נפל רבב בהחלטה; היא מוסיפה כי הילדים שוהים אצל האב יומיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני לסירוגין ולכן לא מדובר על חלוקת זמני שהות שוויונית. באשר לכושר השתכרותה של המבקשת, נטען כי מדובר בטענה חסרת כל בסיס וכי בפועל המבקשת נעדרת כל הכנסה, כי היא גרה ברמת הגולן שם היצע התעסוקה מוגבל ואין היא יכולה למצוא מקום תעסוקה במקום מרוחק בשל עלויות וזמן הנסיעות. המשיבה טוענת כי היא הורה מרכז של הילדים בכל תחומי ומישורי הצריכה ואף עובדה זו מקשה עלי להשתלב בשוק העבודה. באשר לסכומים שננקבו בתביעה טענה כי הם נרשמו על הצד הנמוך וכי בפועל הסכומים המוצאים בגין צרכי הילדים גבוהים לאין שיעור.
ביום 9/4/2024 קיימתי דיון בבקשה במעמד הצדדים במטרה לבחון טענותיהם לעומקן, להתרשם מהן וכן לבחון אם ניתן לסייע להם להגיע להסכמות כוללות. בדיון זה התוודעתי לעוצמת הסכסוך ולקשיים של שני הצדדים אך גם לפערים ביניהם, לרבות ביכולות הכלכליות. לאחר שנדחו הצעות שונות שהועלו לקידום ההליך ופתרון הסכסוך, הודיעה המבקשת כי היא מבקשת הכרעה בבקשה ומכאן ההחלטה הנוכחית.
לאחר שבחנתי לעומקן את טענות הצדדים, את יכולות ההשתכרות שלהם, את החלטת בית המשפט קמא ואת מכלול הנסיבות ובפרט לאחר שהתרשמתי בעצמי מהצדדים, מצבם הכלכלי וטענותיהם, באתי לכלל דעה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות וזאת מהטעמים הבאים:
ברגיל, גדרי ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטת מזונות זמניים היא במשורה, שעה שמדובר בסעד זמני שניתן על ידי הערכאה הדיונית המבררת טענות הצדדים באופן בלתי אמצעי (ראו החלטת כב' השופט ס. ג'יוסי ברמ"ש (חי') 8538-02-24 פלוני נ' פלונית (נבו 23.4.2024) והאסמכתאות המובאות שם) וכן החלטת השופט ח. שרעבי ברמ"ש (חי') 50246-12-23 מ.פ. נ' ע.פ. (נבו 10.1.2024)).
קל וחומר, מקום שהערכאה הדיונית פוסקת את המזונות הזמניים לאחר קיום דיון פרונטלי בו נערך בירור של היכולות הכלכליות, של הצרכים של הילדים ושל חלוקת זמני שהות (כפי שעשה בית משפט קמא במקרה זה). במקרים שכאלה, תידרש טעות בולטת של בית משפט לענייני משפחה או היעדר הנמקה כדי להצדיק כניסת הערכאה הערעורית לעובי הקורה.
במקרה שלפניי, שלושה קשיים שעמדו בבסיס ההחלטה הצדיקו על פניו בחינה של בקשת רשות הערעור לגופה :
ראשית, ההחלטה אינה מנומקת כלל. היא מונה 8 שורות (לפני שורה 16 בה מופיע החיוב של האב) שאין בהן כל הסבר כיצד נקבעו מזונות הילדים. אין בהחלטה פירוט של צרכי הילדים, לא נרשם בה כלל מהן הכנסות הצדדים או יכולותיהם ולא נערך תחשיב של יחס הכנסות ו/או לא ניתנה התייחסות או לקיחה בחשבון של חלוקת זמני שהות שוויוניים של הילדים עם שני ההורים (ראו לעניין חובת ההנמקה בהחלטת מזונות זמניים החלטת השופטת וילנר בבע"מ 5944/22 פלונית נ' פלוני (נבו 15.11.22 פסקה 10) ; החלטות השופטת פ. גילת-כהן ברמ"ש (ב"ש) 23274-10-22 פלונית נ' אלמוני (נבו 17.11.2022) וכן ברמ"ש (ב"ש) 47104-05-23 פלוני נ' אלמונית (נבו 18.6.2023)).
רכיב שכיח של הנמקה שגור בהחלטות למזונות זמניים "כי אין בית המשפט לענייני משפחה נכנס לעובי הקורה בפסיקת מזונות זמניים". סבורני שאין די ברכיב זה לבדו כדי לצאת חובת ההנמקה החלה על בית המשפט לענייני משפחה. על האחרון לפרט ולו קמעא את צרכי הילדים, הכנסות ההורים וחלוקת זמני השהות כדי שיבואר לצדדים ולערכאת הערעור מדוע פוסק בית המשפט לענייני משפחה כפי שפוסק.
שנית, על פניו עלה מנימוקי בקשת רשות הערעור ומיתר המסמכים, כי ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור אינה מותירה למבקש מינימום לקיום מינימלי תוך שהוא נושא בחובות מתקופת הקשר המשותף ובדמי מזונות המכלים את כל הכנסותיו (האב משתכר 8,000 ₪, משלם שכ"ד 2,000 ₪, משלם חוב לחברת ישראכארד בסך 2000 ₪ וחויב במזונות בסך 3,200 ₪ לא כולל מחציות של הוצאות חריגות).
שלישית, לאחר מתן ההחלטה למזונות זמניים לא ניתנה כל החלטה הקובעת את ההליך לדיון נוסף, לא ניתנו הוראות לעניין הוכחת ובירור התביעה ונראה כי ההליך תלוי ועומד ללא מועד מזה מספר חודשים.
חרף "קשיים" אלו בהחלטת בית משפט קמא, מצאתי כי סכום המזונות הזמניים בו חוייב האב הינו סביר ועל כן, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו. אבאר בתמצית דרכי למסקנה זו.
צרכי הילדים: בית משפט קמא לא קבע מהו היקף צרכי הילדים. בכתב התביעה נטען כי צרכי כל קטין הינם בשיעור של 2,000 ₪ בחודש והמבקש לא חלק על כך. הסכומים נראים סבירים בנסיבות העניין. בנוסף לאם הוצאות מדור והחזקתו בסך כ-3,500 ₪ בחודש. גם לאב הוצאות מדור דומות.
הכנסות ההורים: אין חולק שהמבקש משתכר שכר של 8,000 ₪ נטו מדי חודש (9,000 ₪ ברוטו (ראו גם עדותו בבית משפט קמא בעמ' 3 שורה 25 וכן תלושי שכר, הסכם העסקה וכתב הגנה). המבקש הינו אקדמאי העוסק בתחום החינוך. לעומת זאת, המשיבה נעדרת השכלה פורמלית מעבר ל-12 שנות לימוד ועבדה כמוכרת בחנות והשתכרה 6,500 ₪ לתקופה של כחצי שנה במהלך שנת 2021 לאחר מכן שכרה ירד לכדי 5,000 ₪ ואף 4,000 ₪ בחודש (עדותה בעמ' 2 שורות 13-15). כיום עובדת המבקשת בשכר נמוך של כ-1,800 ₪ בחודש במשרה חלקית ובעבודות מזדמנות שונות והיא מסתייעת בעמותות שונות כדי להתקיים (עמ' 1 שורה 24 ואילך). המבקש טוען כי הוא עצמו יכול למצוא עבודה למשיבה בשכר גבוה יותר אך אלו היו טענות בלבד.
נכון להיום ונכון למועד פסיקת המזונות הזמניים, אכן קיים פער כלכלי ותעסוקתי משמעותי בין הצדדים, באופן שהצדיק פסיקת המזונות הזמניים. גם אם למשיבה פוטנציאל השתכרות של 5,000 ₪ – 6,000 ₪ בחודש היא אינה ממצה אותו בשלב זה. זאת ועוד, התרשמותי הבלתי אמצעית מהמשיבה בדיון שנערך לפניי מלמד על אשה השרויה במצוקה נפשית כבדה ובלחץ ומתח רב סביב קיומה הכלכלי. הרושם הוא כי חרף מאמציה למצות פוטנציאל השתכרות, הרי שבמצב הדברים הנוכחי היא תתקשה לעשות כן. על כן בנסיבות אלו, התחשבות בפוטנציאל ההשתכרות של המשיבה כפי שביקש המבקש אינו עומד במבחן המציאות ואיני סבור שהוא עולה על 3,000 עד 4,000₪ בחודש. ניכר לפיכך, כי יחס ההכנסות בין הצדדים הוא לכל הפחות 66% האב, 33% האם.
בנוסף לכך, התרשמתי מהצדדים בדיון שלפניי, כי נכונה טענת המבקשת, כי ישנן הוצאות רבות (לרבות כאלה המצריכות טיפול אישי שלה) בעניינים הנוגעים לילדים. ניכר מדבריה, שהיא זו שפונה לכל גורמי הטיפול והחינוך של הילדים, שהיא נדרשת להוצאות רבות יותר מאשר האב ושהיא אכן הורה מרכז של רבות מההוצאות שאינן תלויות שהות (חוגים, ביגוד לחוגים (עמ' 2 שורה 4, 34, רכישת ביגוד שחסר לילדים עמ' 2 שורה 35). אין בכך לומר שהאב לא לוקח הילדים לחוגים ולא מעורב בחייהם, אך נראה שידו משגת יותר וכי יש לו גם עורף כלכלי מוצק יותר. למעלה מכך, האב מיושב יותר, פנוי רגשית בעוד האם עמוסה נפשית, מתוחה, לא אסופה ומצויה במצוקה רגשית של ממש. אם שכזו לא יכולה, לפחות בעת הנוכחית, למצות פוטנציאל השתכרותה ולא יכולה להתקיים ללא קבלת דמי המזונות הזמניים כפי שנפסקו.
וחרף כל האמור לעיל, הרי "כסף הוא כסף" ובחינתי אם להידרש לבקשה אם לאו נבעה מהקושי האותנטי שהעלה המבקש לפניי והוא כי ההחלטה אינה מותירה לו די מעות למחייתו. זאת לא רק בשל החיוב במזונות, אלא גם בשל העובדה שהוא נדרש לתשלום שכירות ומעבר לכך נושא לבדו בהחזר הלוואה/חובות מהתקופה המשותפת בסך 2000₪ בחודש. אלא שבדיון הסתבר, כי האב הצליח לכסות את החוב לחברת ישראכארד באמצעות הלוואה שנטל מאביו. כעת במקום 2000 ₪ בחודש הוא משלם 1000 ₪ בחודש החזר הלוואה לאביו ומצבו הוטב מעט. מדובר בשינוי לעומת מצב הדברים שהיה עת נפסקו המזונות הזמניים. האב גם נסע לחו"ל לא מכבר כך שנראה שלמרות המצוקה הכלכלית שלו, הוא מצליח לשרוד ולהתקיים ברמה סבירה.
בסופו של יום עסקינן בשלושה ילדים קטינים וצעירים יחסית, מהם אחת מתחת לגיל 6 שנים ששוהים בהסדר של חלוקת אחריות שווה. האם כמעט ואינה משתכרת נכון להיום ואילו האב משתכר כ-8,000 ₪ בחודש. במצב דברים זה, פסיקת המזונות הזמניים היא אכן בבחינת "עזרה ראשונה עד לבירור התביעה", כקביעת בית משפט קמא ועל כן אין מקום להתערב בה במסגרת בקשת רשות הערעור הגם שלכאורה הנמקתה של ההחלטה הייתה חסרה.
בשולי הדברים וכחלק ממאמציי לסייע לצדדים ליישב הסכסוך בהסכמה, ניסיתי להבהיר למשיבה, כי גם אם לא יתערב בית משפט זה בפסיקת המזונות הזמניים, הרי שלאורך זמן, יש להניח כי שיעור המזונות לא יוכל להיוותר על כנו (בייחוד כאשר הקטינה א. תעבור את גיל 6 שאז החיוב במזונותיה יהיה שוויוני). זאת ועוד, בעוד שניתן למבקשת ולקטינים סעד מיידי בדמות המזונות הזמניים, נראה על פניו, כי המבקש נותר עם חובות כבדים מתקופת השיתוף שרק הוא נושא בהם (כאשר לא שמעתי כל הסבר מניח את הדעת מצד המשיבה מדוע רק המבקש אמור לשאת בחובות אלה אך עניין זה יתברר בוודאי בהליך העיקרי בפני בית משפט קמא).
מכל מקום, יש להניח שגם בעניין זה ייערך איזון מתאים וככל שכן הרי שאף אם המזונות הזמניים יישארו באותו היקף, תידרש המבקשת להשיב כספים למשיב בגין תשלום החובות המשותפים ו/או לשאת בהם במישרין כלפי צדדי ג'.
אין לי אלא להצר על חוסר היכולת של המשיבה לצפות פני עתיד ולתכנן את המשך חייה מבחינה כלכלית, אך אני בהחלט יכול להבין ללבה נוכח המצוקה הרגשית הזועקת ממנה כפי שהיה במהלך הדיון. אני תקוה כי יעלה בידה לכלכל צעדיה באופן שיביא לסיום הסכסוך בדרכי שלום כאשר ניכר היה שהמשיב נכון היה להושיט יד לשלום ולקבל כל הצעה שהוצעה על ידי בית המשפט.
על בית משפט קמא לקבוע מועד לדיון לפי שיקול דעתו ולקדם את ההליך והמזכירות תעקוב אחר מתן החלטה מתאימה ותעדכן בתוך 14 יום מהיום.
לפיכך ובכפוף לכל האמור בהחלטתי זו, אני דוחה את בקשת רשות הערעור אך זאת ללא כל צו להוצאות ומורה על השבת הערבון למבקש.
ההחלטה ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.
ניתנה היום, ז' אייר תשפ"ד, 15 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
