לפני
כבוד השופטת רונית גורביץ
מבקשת:
XXX ת"ז XXX
ע"י ב"כ עוה"ד כנרת זמור פרנקו
נגד
משיבים:
1.XXX ת"ז XXX
ע"י ב"כ עוה"ד איריס שריקי
2. היועמ"ש
ע"ע עוה"ד מיכל קפלן
פסק דין
השאלה שמונחת בפני עוסקת באופן הסדרת מעמדה של המבקשת כהורה בחיי הקטינים. האם על דרך מינוייה של זו כאפוטרופסית נוספת עליהם, תוך עיגון שיפוטי של חלוקת זמני שהות, דרכי קבלת החלטות והשתתפות בהוצאות לגביה הסכימו הצדדים או שמא על ידי מתן צו הורות פסיקתי לאור טובת הקטינים, כעמדת ב"כ היועמ"ש, שאינו בהסכמה ומצריך בירור ההליך.
רקע
ההליך נפתח בפניית המבקשת ליתן צו הורות פסיקתי ביחס לקטינים ותביעה נוספת לקביעת אחריות הורית וזמני שהות.
לאחר הגשת התביעות, הוגשה בקשה לצו הגנה על ידי המשיבה, בשל אלימות מילולית ונפשית ומעקב אחריה, שהסתיים בהסכמות למתן צו הדדי להימנע מלהטריד אחת את השנייה ולהימנע מלפגוע בפרטיות על ידי התקנת אפליקציות בניידים של הקטינים ולהעביר להם תכנים שליליים.
אין מחלוקת, כי המבקשת והמשיבה ניהלו קשר זוגי בין השנים 2005-2019.
במהלך הקשר הזוגי הרתה המשיבה את שני הקטינים מתרומת זרע אנונימית.
הקטינים ילידי 2011 ו- 2015. בפועל מאז הפרידה, התקיימו זמני שהות בימים שני ורביעי בין המבקשת לקטינים כולל לינה וכן בשבוע שלאחר מכן ביום שני, ומיום רביעי עד ליום ראשון, כולל לינה.
המבקשת טענה כי ההחלטה על הוריית הקטינים הייתה משותפת, וכי מאז לידת הקטינים גידלה אותם יחד עם המשיבה.
לבקשה, צורף הסכם ממון מיום 20.11.15 אשר אושר על ידי נוטריון, בו הוצהר כי : "לבנות הזוג נולדו שני ילדים" והוסכם כי במקרה של פרידה בין בנות הזוג יהיו הקטינים במשמורת המשיבה אשר מכירה בזכות המבקשת להיות עמם בקשר רציף "בתור אמא לכל דבר ועניין".
המשיבה התנגדה לבקשה למתן צו הורות פסיקתי.
המשיבה טענה כי ההחלטה על הוריית הקטינים התקבלה על ידה, ללא מעורבות של המבקשת, וכי מימון תהליך ההוריה נעשה אף הוא על ידה בלבד. בכל הנוגע להסכם הממון שצורף, טענה כי חתמה על ההסכם בלא שהיא מבינה את תוכנו ותוך ניצול מצבה הנפשי הירוד. ולגישתה, אף לא ניתנה במסגרתו כל הסכמה למתן צו הורות, וזאת על אף שהקטינים כבר נולדו אלא הסכמה לקיומם של זמני שהות בלבד, מה שמעיד כי לא הייתה כל כוונה לקבוע גם לאחר לידתם כי המבקשת תוכר כאימם.
המשיבה אישרה כי בשנים בהן היו יחד הם התנהלו כמשפחה אחת, אך כיום משפורק קשר הזוגיות נכון יהא כי כל אחת תמשיך בדרכה, כאשר היא אינה מתנגדת לשימור והמשך הקשר בין המבקשת לקטינים באמצעות זמני שהות אך לא בקשר של צו הורות פסיקתי שיכיר בה כאימם של הקטינים.
ההליך התארך מעל הנדרש עקב הקושי באיסוף ראיות מבנק הזרע ובעריכת התסקירים.
תסקירים
בהליך נערכו שני תסקירים ע"י עו"ס השירות למען הילד, לאחר שהעו"ס פגשה את הצדדים והקטינים.
העו"ס סיכמה את התרשמותה והמלצתה בתסקיר מיום 2.2.23 כדלקמן:
"מדובר במקרה מורכב ומערכת יחסים זוגית סבוכה. בצד זאת, משיחותיי עם בנות הזוג ועם הקטינים ומעיון במסמכים השונים שהוצגו בפני, ניתן להתרשם כי ללא קשר לטיב מערכת היחסים הזוגית בין בנות הזוג לאורך השנים כן התקיימה הורות משותפת ביניהן עבור הקטינים. הקטינים כן מדווחים על…(המבקשת) כדמות מרכזית ומשמעותית בחייהם. ניכר כי קבלת ההחלטות השונות ביחס להתפתחותם התקבלו במסגרת של מערכת יחסים זוגית וכי אף בקבלות על תשלום תרומת הזרע, מצוין שמה של …(המבקשת) כאשת קשר עבור…(המשיבה). בנוסף, בעבר היה ניסיון להגיש בקשה לצו אימוץ ביחס לקטין …, שלא מומשה. יתרה מכך, הכניסה להיריון הייתה בתוך מערכת יחסים הזוגית בין שתיהן, בידיעתה של …(המבקשת) ובשיח עמה. שני הקטינים מדווחים כי להם שתי אימהות. הרושם כי ברמה הפרקטית, שתיהן תפקדו כאימהות עבור הקטינים, גם אם באופן שונה. גם כיום, ולאחר הפרידה ביניהן, שתיהן מתפקדות כשתי אימהות עבור הקטינים ושתיהן מהוות דמויות מרכזיות בעולמם של הקטינים ובהתפתחותם הרגשית, הפיזית והמנטלית. הן מהוות כתובת עבור המסגרות השונות בהם משולבים הקטינים. מכאן, להערכתי המקצועית, אין מניעה ממתן צו ההורות הפסיקתי במקרה זה, שכן בפועל אכן מתקיימת הורות משותפת של שתיהן עבור הקטינים. מכאן, ועל מנת ליצור התאמה וחיבור בין מציאות החיים המתקיימת בפועל למציאות המשפטית אני תומכת בבקשת המבקשת לקבל צו הורות פסיקתי. בצד זאת, אני ממליצה לבנות הזוג לפנות לקבלת טיפול וסיוע בניהול הורותן המשותפת באופן שיסייע להם להבחין בין המחלוקת הזוגית לבין סוגיות הוריות וזאת לטובת הקטינים".
המשיבה התנגדה להמלצות העו"ס וטענה כי במסגרת הפגישות והשיחות המצומצמות שהתקיימו עמה ומפגש קצר עם הקטינים, לא ברור כיצד יכולה העו"ס לקבוע עמדה נחרצת לגבי טובת הקטינים. עוד הצביעה על טעויות עובדתיות שנפלו בתסקיר ועל קיומה של מערכת יחסים קשה ודורסנית כלפיה מצד המבקשת, שכל רצונה לנקום בה על כך שעזבה אותה בניגוד לרצונה ובשל היעדר מעגל משפחתי משלה.
פשרה שהושגה בין המבקשת למשיבה בדיון
הדיון שהתארך והיה רווי באמוציות, הניע את הצדדים לכדי גיבוש הסכמות, שתכליתן אימוץ המלצות התסקיר, אך ללא הכותרת של צו הורות פסיקתי עליו חולקת המשיבה.
לאור האמור, גובש מתווה מפורט לפיו יוסדר מעמדה של המבקשת בחיי הקטינים על דרך מינוייה כאפטרופא נוספת על הקטינים, התביעות תימחקנה, הסכם הממון יבוטל, יוצהר על ויתור הדדי לגבי טענות כספיות הנובעות מן החיים המשותפים ויעוגן בפסק דין חלוקת זמני שהות, דרכי קבלת ההחלטות בענייני הקטינים והשתתפות המבקשת בהוצאות הקטינים.
ב"כ היועמ"ש בקשה למסור את עמדתה בכתב לעניין מינוי המבקשת כאפוטרופא נוספת לקטינים.
בסוף הדיון, הצדדים השלימו זו עם זו, ובאולם הייתה אווירה של התרגשות וסיפוק.
עמדת ב"כ היועמ"ש מתנגד לפשרה
ב"כ היועמ"ש, מיקדה את עמדתה לסוגיית מינוי המבקשת, כאפוטרופסית נוספת לקטינים, שכן אינה צד ליתר ההסכמות בין הצדדים.
לטענתה, צו שיינתן בהתאם לסעיפים 28 ו- 30 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, במסגרתו תמונה המבקשת כאפוטרופסית נוספת לקטינים, יעניק אומנם למבקשת סמכויות ביחס לקטינים, ומכוחו של אישור הסכמות הצדדים, יטיל על המבקשת גם חובות החורגות מן החובות המוטלות על אפוטרופוס מכוח מינוי, אולם צו זה חסר במהותו את מאפייני צו ההורות הפסיקתי, שהוא צו אשר יכונן את הורותה של המבקשת כלפי הקטינים, ישווה את מעמדה של המבקשת ביחס לקטינים, למעמדה של המשיבה, יירשם ויבוא לידי ביטוי כלפי כולי עלמא, ככלל אינו ניתן לביטול ועשוי להקים זכויות לקטינים גם לאחר מלאת להם 18 שנים.
לגישת ב"כ היועמ"ש, צו מינוי אפוטרופוס לא נועד ואינו יכול להוות תחליף לצו הורות פסיקתי שמשמעו כינון ההורות, שכן כאמור הוא נעדר את יציבותו של צו ההורות הפסיקתי, הוא הפיך ועשוי להיות נתון לבחינה מחודשת על ידי בית המשפט לרצון אחד הצדדים, מטעמים שאינם בהכרח מטובת הקטינים, או באם יחול שינוי נסיבות שבטובת הקטינים, שלא לדבר על פקיעת הצו בעת הגיע הקטינים לגיל בגרות. בנוסף, וככל וחס וחלילה יארע משהו לאם הביולוגית, יבטיח כינון הורות המבקשת כלפי הקטינים את טובתם לטווח הארוך.
מכאן, שטובתם של הקטינים, וזכותם לוודאות ויציבות, מתיישבים יותר עם העמדת מקומה של המבקשת בחייהם על הבסיס המתאים על יסוד בירורו של הליך זה והכרעה בו.
הכרעה
סבורני כי הסכמת הצדדים היא שצריכה לשמש כתשתית להכרעה באשר לאופן קביעת הגדרת הורותה של המבקשת כלפי הקטינים, כאשר יש לה הצדק בנסיבות ובסיס משפטי, והיא אף עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים, גם אם אינה האופציה האופטימאלית.
נוכח רגישותה של הסוגיה, נגיעתה בקשרי משפחה מורכבים ובנפשם של הנוגעים בדבר, נכון יהיה לבחון אותה לאור פרמטרים של אמות מידה גמישות, הכוללות את מאפייני הצדדים וצרכיהם, תוך התחשבות ברצונותיהם וצמצום הפגיעה בהם למינימום, כשמעל הכול ניצבת הבטחת רווחתם ושלומם של הקטינים ומזעור נזקי פירוק המשפחה.
בחינת שאלת הגדרת ההורות באמצעות "שיח היחסים", שמקובלת עליי, הוצעה במאמרה של ד"ר רות זפרן "המשפחה בעידן הגנטי" דין ודברים ב תשס"ו [פורסם בנבו]. במסגרתו הציעה כי במקום לנקוט ב"שיח של זכויות" יינקט "שיח יחסים". במסגרת "שיח היחסים" ינוע משקל הכובד של הבחינה משיח בינארי שתוצאתו ניצחון או הפסד לשיח שייעצב פתרונות ויתחשב בעמדות הצדדים ויצמצם הפגיעה בהם במינימום, כך שהפתרונות שיסופקו יהיו גמישים ויצירתיים יותר, אך מותאמים למידותיהם של הצדדים (עמ' 239).
בענייננו, הצדדים הגיעו להסכמות המבטאות את הרצון המשותף להמשיך ולגדל את הקטינים בצוותא, ויש בהסכמות אלו כדי להקטין את עוצמת הקונפליקט בין שתי הדמויות המשמעותיות בחייהם של הקטינים ובכך לתרום לרווחתם.
ההסכמות שהושגו עונות על הצרכים של הצדדים, ובעיקר של הקטינים, ועולות בקנה אחד עם המלצות התסקיר, רק לא תחת כותרת של צו הורות פסיקתי.
המבקשת רואה הקטינים כילדיה, וכך נהגה בהם מאז לידתם, ללא כל צו שיפוטי. ואף הצהירה כי לא תפסיק להתייחס אליהם ולטפל בהם, ככל יידרש גם מעבר להגיעם לבגרות (שאז פוקעת האפוטרופסות) ודאגה להבטיח את זכויות ירושתם בצוואתה.
על פניו דחיית הסכמות הצדדים והתעקשות על המשך ההליך, עלולה להוביל לפגיעה קשה במערכת היחסים בין הצדדים ולהעכרת המרקם המשפחתי שיש בו כדי לפגוע בקטינים, מחד גיסא, ויתכן שאף עלולה להניע את המבקשת מלזנוח את קידומו של ההליך לאור הימשכותו והקושי שהוא מטיל על חייה, באופן שלא יוסדר מעמדה באופן חוקי כלפי הקטינים וזאת בניגוד לטובתם, מאידך גיסא.
זאת ועוד, מתן צו הורות פסיקתי אינו פתרון שאין בלתו.
מעמדת ב"כ היועמ"ש עולה שיתרונותיו עולים על מינוי המבקשת כאפוטרופסית נוספת.
ואולם, מעמדתו לא עולה שלא ניתן ליישם את ההסכמות, ולעגן באמצעות מינוי המבקשת כאפוטרופסית נוספת את קשרי ההורות שלה עם הקטינים והיותה בעלת זכויות, חובות וסמכויות כשל הורה (סעיפים 28 ו- 30 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) ולבסס את מעמדה כגורם אחראי על הקטינים כלפי זרועות המדינה.
כך גם נמצא כי אין מניעה למנות הורה לא ביולוגי כאפוטרופוס לילד בתקופת הביניים עד להכרה מלאה בהורות המבוקשת (בג"צ 566/11 ממט מגד נ' משרד הפנים פורסם בנבו מיום 28.1.14 ותמ"ש (ת"א) 38-12 פורסם בנבו מיום 9.11.12 וישנם עוד אזכורים רבים).
שבנסיבות ענייננו, יכול מינוי זמני זה, לקבל פתרון קבע עד גיל 18 שנים.
בנוסף, אינני סבורה כי צו מינוי אפוטרופוס נוסף, נעדר את יציבותו של צו ההורות הפסיקתי, בהיותו הפיך ועשוי להיות נתון לבחינה מחודשת על ידי בית המשפט לרצון אחד הצדדים.
כאמור צו מינוי אפוטרופוס נוספת, ניתן על סמך תסקירים בהם נקבע כי שתיהן מתפקדות כשתי אימהות עבור הקטינים ושתיהן מהוות דמויות מרכזיות בעולמם של הקטינים ובהתפתחותם הרגשית, הפיזית והמנטלית, וכן על בסיס הסכמת המשיבה. על כן, המשיבה לא תוכל לחזור בה סתם כך מהסכמתה.
עוד אוסיף, כי אנו עדים גם לבקשות בהם מבקשים הורים ביולוגיים לבטל את ההורות המשפטית של בן/בת הזוג שלהם לאחר שאלה הפכו להיות הורים משפטיים באמצעות קבלת צו הורות פסיקתי. כך שחסינות מפני הליכים משפטיים אין לשני הצווים (ראה תמ"ש (ת"א) 46939-07-18 ל.ב.א נ' א.ב.א (פורסם בנבו מיום 18.9.20, עמ"ש (ת"א) 53065-11-20 ול' ב' נ' א'ב'א' (פורסם בנבו מיום 6.6.21).
לעניין זה יוסף, כי היבט אחר, שטרם נבחן הלכה למעשה, הוא האם הפסיקה תכיר בהורות של מי שקיבל את צו ההורות הפסיקתי כהורה משפטי לכל דבר ועניין לרבות לעניין צוואות וירושות, בלא כל יכולת לסגת מהכרה משפטית זו בשלב מאוחר יותר, וזאת בהעדר עיגון חקיקתי (ראה מאמרו של פרופ' יחזקאל מרגלית "עשור למהפכת צווי ההורות הפסיקתיים – דילמות ואתגרים בין דת לדין", חוקים כ 2024 בעמ' 251, ועמ' 256 עד 257).
לאור האמור, על רקע מאפייניו הייחודים של המקרה, נסיבותיו הספציפיות, רצונותיהם וצורכיהם של הצדדים, הפתרון של מינוי המבקשת כאפוטרופסית נוספת על הקטינים, נמצא תפור למידותיהם ולמאפייני המחלוקת.
על כן, הנני נותנת תוקף של פסק דין למתווה ההסכמות שפורט בפרוטוקול הדיון מיום 26.3.24. צו מינוי אפוטרופסית נוספת יינתן בנפרד.
להמציא לצדדים ולסגור את התיק.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ד, 04 מאי 2024, מוצ"ש, בהעדר הצדדים.
