בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובעת:
האם
ע"י ב"כ עו"ד בנימין
נגד
הנתבע:
האב
ע"י ב"כ עו"ד רווח
פסק דין
הליך זה עניינו הכרעה בפסיקת מזונות ומדור עבור שתי קטינות אשר הוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבע ביום 12.01.2021 (להלן: "האם" או "האישה", להלן: "האב" או "האיש").
א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים נישאו ביום 02.09.2015 כדמו"י ומקשר זה נולדו להם שתי בנות משותפות (להלן: "הילדות" או "הקטינות"):
*** ילידת 2016, בת כשש וחצי.
**** ילידת 2019, בת כארבע.
הצדדים התגוררו יחד בדירה שכורה ב***, בעלות חודשית של 4,500 ₪.
בחודש 2/2020 הגישה התובעת הליך י"ס (י"ס 51968-02-20). ביום 20.7.2020 תיק יישוב הסכסוך נסגר לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות.
ביום 1.11.2020 התובעת עברה לדירה שכורה יחד עם הילדות, ואילו הנתבע נותר להתגורר לבד בדירה אותה שכרו הצדדים. כיום הנתבע מתגורר ביחידת דיור בת שני חדרים ב*** סמוך לתובעת.
ביום 12.01.2021 הוגשה התביעה למזונות. האם עותרת לחיובו האב בדמי מזונות שוטפים בסך של 3,200 ₪ לחודש (1,600 ₪ לכל אחת מהקטינות על פי סכומי מינימום שנפסקים, סעיף 33 לכתב התביעה) וכן לחייב את האב בדמי מדור ואחזקתו (40%) בסך 1,762 ₪ לחודש. קרי עותרת לחיובו של האב בסך כולל של 4,962 ₪ לחודש עבור שתי הבנות. כמו כן, עתרה לחיובו במחצית הוצאות חינוך לרבות קייטנה, חוגים, מסע לפולין, שיעורי נהיגה, הוצאות לבי"ס שיעורים פרטיים ובמחצית הוצאות רפואיות חריגות אשר אינן מכוסות בסל הבריאות מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (י"ס 51968-02-20) (20.2.2020).
האב הגיש כתב הגנה ביום 15.2.2021. האב מכחיש את הצרכים שפורטו בכתב התביעה וטען כי הם לא מדוייקים ואינם עולים מרמת החיים של הצדדים ושל הקטינות. כמו כן הכחיש את הטענות לגבי השתכרות הצדדים כפי שיפורט בהמשך ועתר לדחיית עתירה של התובעת לסכומי המזונות בכתב התביעה.
ביום 28.02.2021 ניתנה החלטה למזונות זמניים כדלקמן:
ביום 18.4.2021 במסגרת דיון במעמד הצדדים הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין בעניין זמני השהות (תלה"מ 21488-01-21) כמפורט להלן:
"ב"כ הצדדים:
1. מוסכם כי המשמורת של הקטינות תהיה אצל האם.
2. לגבי אמצע שבוע האב יודיע עד ליום 26.4.2021 יום או ימים קבועים באמצע השבוע שהוא יכול להתחייב לקחת את הקטינות.
3. החל מיום שישי ה- 30.4.2021 האב ייקח את הבנות לסירוגין באופן הבא:
שישי מהמסגרת החינוכית ועד לאחר ארוחת שישי.
שבת משעה 10:00 עד צאת השבת.
הסדר זה יהיה עד 1.7.2021 והחל מיום 1.7.2021 סופי השבוע של האב יהיו מהמסגרת החינוכית ועד צאת השבת.
4. חגים וחופשות יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים ולסירוגין. ב"כ הצדדים יסייעו לצדדים בהכנת טבלה מסודרת של החלוקה."
ביום 2.5.2021 ניתנה ההחלטה למזונות זמניים (להלן: "ההחלטה למזונות זמניים") כדלקמן:
האב יישא במזונות בסכום של 1,350 ₪ ובמדור בסכום של 400 ₪ עבור כל אחת מהקטינות (בסה"כ 1,750 ₪ לחודש לכל קטינה). סכומי המזונות אשר הצטברו לחובת הנתבע, ישולמו על ידו בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. בנוסף, ישאו שני ההורים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינות ובכל הוצאות החינוך של הקטינות. קצבת הילדים מאת המל"ל תשולם על ידי האם, בנוסף לדמי המזונות.
בהחלטה למזונות זמניים נקבע התיק להוכחות ונקבע כי הצדדים יגישו הרצאות פרטים עדכניות בצירוף אסמכתאות נדרשות.
התובעת הגישה הרצאת פרטים ואסמכתאות בהתאם להחלטה למזונות זמניים. הנתבע לא.
ביום 15.12.2021 היה אמור להתקיים דיון ההוכחות כפי שנקבע בהחלטה למזונות זמניים. התובעת וב"כ התייצבו לדיון. הנתבע התייצב לא מיוצג ולא הגיש הרצאת פרטים ומסמכים בהתאם להחלטה למזונות זמניים. בהסכמת ב"כ התובעת נקבע מועד דיון קרוב נוסף להוכחות. עוד צויין כי על הנתבע להגיש הרצאת פרטים וכן מסמכים נוספים מהם ניתן ללמוד על מצבו הכלכלי.
גם לאחר החלטה זו לא הגיש הנתבע מסמכים כנדרש ולא הודעה על בקשה לייצוג. ניתנה החלטה בהתאם לכך ביום 5.1.22 על העדר הגשות כנדרש.
התובעת עמדה על קיומו של דיון ההוכחות. בהתאם לכך ניתנה החלטה ביום 9.1.22 כי הדיון יתקיים במועדו.
לאחר החלטה זו הסדיר הנתבע את ייצוגו והגיש מסמכים.
בהמשך הגיש הנתבע בקשה לביטול המזונות (בקשה 16). ביום 19.4.22 נדחתה בקשתו של האב לביטול המזונות:
בהמשך הגיש הנתבע בקשה חוזרת (בקשה 20) להקפאת תשלומי המזונות. ביום 3.10.2022 נדחתה הבקשה:
בתיק התקיימו 3 דיונים (מתוכם דיון הוכחות אחד) וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. בהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.
ב. דיון והכרעה
הכנסות האם
בכתב התביעה טוענת האם כי קיבלה דמי אבטלה בסך של כ-3,098 ₪ לחודש החל מ- 10/2019 עד לחודש 3/2020 (התובעת צירפה אישורים לכתב התביעה). ואילו מחודש 3/2020 ועד לחודש 9/2020 נותרה ללא הכנסה מכל מקור שהוא (ללא דמי אבטלה או כל תשלום אחר מביטוח לאומי). התובעת ציינה בכתב התביעה כי החלה לעבוד מיום 13.9.2020 בחברת ""XXXX וכי היא משתכרת בממוצע כ- 3,883 ₪ בחודש. כפי שיפורט להלן נתוני הממוצע מבדיקת שכרה של האם שונים מהנטען על ידה משמעותית.
בהתאם לנספחי האם בכתב התביעה, קיבלה אישור זכאות לדמי אבטלה לחודשים 10/2019-02/2020 המסתכמים לכדי 23,305 ₪. ביום 23.12.2019 קיבלה דמי אבטלה בסך 5,265 ₪ לתקופה שבין 10/2019-11/2019. בתקופה שבין 11/2019-01/2020 קיבלה דמי אבטלה בסך 8,520 ₪, וקיבלה את אותו הסכום בגין התקופה שבין 01.01.20-05.03.2020.
לטענת האב בכתב ההגנה, התובעת עובדת כעצמאית ומפתחת עסק פרטי ל*** שבו אף השקיע. כמו כן, טוען כי לתובעת יש קהל לקוחות קבוע ולכן לטענתו, מרוויחה בעסקה בין 2,500 ₪-4,500 ₪ בחודש (סעיף 30 לכתב ההגנה). האב לא צירף הוכחות לטענות אלה.
לטענת האב בהודעה על שינוי נסיבות מהותי מחודש 1/22 התובעת מקבלת את כספי קצבת הילדים עבור שתי הקטינות מביטוח לאומי בסך כ-600 ₪ לחודש ומחודש 9/2023 תקבל גם סכום חד-פעמי שנתי בסך 1,000 ₪ עבור הבת הגדולה שתהיה במסגרת בית ספרית. האב צירף קבלה על חומרים שנרכשו על ידי האם לצורך עבודתה כ*** בסך של 2,058 ₪. כמו כן צירף התכתבות של האם עם לקוחות המתעניינת בשירותיה. כמו כן צירף תעודת השכלה של התובעת תואר הנדסאי משנת 2017, וכן הצעות מחיר שלטענתו נתנה התובעת.
לטענת האב בכתב ההגנה, לאם הכנסות מעבודה בסך של כ- 5,300 ₪, ובתוספת ההכנסה מעסקה הפרטי בסך של 3,000 ₪ לחודש ואף מקבלת דמי קצבאות ילדים מהמל"ל. כל זאת לטענתו מסתכם לכדי 8,600 ₪ בחודש.
לטענת האב בכתב ההגנה, לתובעת תואר באדריכלות ואינה ממצה את מלוא פוטנציאל השתכרותה. כמו כן, לטענת האב בסיכומיו בפרוטוקול מיום 24.11.2022, התובעת עושה עבודות פרטיות בתחום **** ומגישה תוכניות לעירייה ולגופים אחרים שכך יכולה להגדיל את הכנסתה ואף יכולה לטענתו להאריך את שעות עבודתה.
לטענת האם בתצהיר התמיכה להרצאת הפרטים לקראת דיון ההוכחות, בשנה האחרונה היא ביצעה שלוש עבודות בלבד של *** בסך 800 ₪ – 1,000 ₪ כל אחד. קרי תוספת שנתית של 2,400 – 3,000 ₪ לשנה. קרי לטענתה יש להוסיף להכנסתה הממוצעת עוד 250-200 ₪ לחודש נטו. בחינת תלושי המשכורת שצירפה האם להרצאת הפרטים בין החודשים 11/2020-10/2021 מעלים כי ממוצע השתכרותה הוא 5,658 ₪.
האם הכחישה בדיון ההוכחות כי היא עובדת בתחום של *** והשיבה כי לא הצליחה לשלב בין עבודתה הקבועה כשכירה לעצמאית בתחום זה ולטענתה גם בשל זמני השהות המועטים של האב עם הקטינות (ראו: פרוט' מיום 24.11.22, עמ' 13 שורות 12-18).
האם נשאלה בחקירתה לגבי ביצוע עבודות פרטיות ונשאלה על הצעות מחיר שהציעה ללקוחות בתחום ***:
"עו"ד רווח: [..]האם את קיבלת עבודה בנושא של ***בחנות ***ב***?
העדה, גב' ***: מה זה? תראי לי את זה.
ש: בבקשה אני מראה לך. בואי תקריאי לביהמ"ש את הצעת המחיר שאת עובדת ב***.
ת: נכון. זה הצעת מחיר שהגשתי עבור עבודה ולא קיבלתי אותה. היא הייתה אמורה להיפתח, המקום הזה היה אמור להיפתח באולם אירועים בשם ***. בגלל שצפוי להרוס את המקום, הלקוח ביטל את זה. לא עשיתי את העבודה הזאת. בבקשה. (מדברים ביחד).
ש: מה הייתה הצעת המחיר כאן?
ת: 14,000 לא כולל מע"מ.
ש: ואת לא קיבלת את העבודה.
ת: לא זה לא קרה,
ש: אני רוצה להציג הצעת מחיר נוספת ל***. תוכנית דירה, תוכנית חשמל, אינסטלציה, מיזוג אוויר ב4,000 ₪. האם גברתי מזהה את המסמך?
ת: אני מזהה את המסמך. יש כאן גם תאריך מ2018 שעוד חייתי עם **. הדבר הזה לא קרה, לא יצא. הגשתי עוד הרבה הצעות מחיר, שום דבר לא, (מדברים ביחד)".
(ראו: פרוט' מיום 24.11.2022, עמ' 15, שורות 16-33).
בהמשך החקירה אישרה התובעת כי עשתה ניסיון לעבוד בתחום ה*** בעת נישואי הצדדים וציינה כי היא מקווה שעוד תצליח לשלב זאת. בהמשך אישרה את ההוצאות שהובאו על ידי הנתבע לצורך העסק הזה וכן חלק מהעבודות שטען הנתבע כי ביצעה (ראו: פרוט' מיום 24.11.22 עמ' 17 שורות 6-33, עמ' 18 שורות 1-17).
בדיון ההוכחות ציינה כי ממוצע השתכרותה הוא בין 5,000-6,000 ש"ח נטו לחודש. (ראו: פרוט' מיום 24.11.22, עמ' 14 שורות 10-21).
לאחר בחינת ראיות הצדדים, תלושי המשכורת שצורפו על ידי התובעת וכן החקירה בהיבט של העבודות הנוספות אני קובעת כי הכנסתה הממוצעת הכוללת של התובעת (הן מעבודתה כשכירה והן מעבודות נוספות בפרט ***) הינה בסך של 6,500 ₪ בממוצע לחודש. שוכנעתי כי לתובעת פוטנציאל השתכרות גם מה*** וכי מדובר בעבודה שהתובעת יכולה בקלות לעשות מביתה ובשעות גמישות. בהרצאת פרטים התובעת אישרה כי עשתה מספר עבודות אולם מחקירתה הרושם כי היא המעיטה מהיקף זה.
האם צירפה חוזה שכירות לכתב התביעה ממנו עולה כי היא משלמת שכירות בסך של 3,700 ₪ לחודש.
אשר על כן הכנסתה הממוצעת של התובעת היא 6,500 ₪ נטו בחודש, הכנסתה הפנויה (בניכוי שכירות) היא בסך של 2,800 ₪ לחודש.
הכנסות האב
לטענת האם הכתב התביעה, הנתבע עבד ברשת *** "XXXX" והשתכר בסך של כ-8,000 ₪ לחודש. בנוסף, טוענת כי לאב הכנסה נוספת במזומן מתשרים בסכומים משתנים הנעים בין מאות לאלפי שקלים בהפקדות לחשבון או בשיקים (סעיף 30 לכתב התביעה).
בכתב התביעה טוענת האם כי הנתבע נוסע על רכב מטעם העבודה. הוצאות הרכב הינן על חשבון העבודה.
בתצהיר של הרצאת הפרטים טענה האם כי האב עובד כ-5 שנים בחברת XXXX כ*** ומרוויח כ-8,000 ₪ נטו לחודש. וכן כי יש להוסיף להכנסתו גם תשרים שמתקבלים על בסיס קבוע והיא מעריכה סכום זה בסך נוסף של 4,000 ₪ לחודש.
לטענת האב בכתב ההגנה, היה עובד לעיתים כ-"***" עבור השלמת הכנסה (סעיף 33 לכתב ההגנה). בהמשך ציין כי הוא משתכר בממוצע סך של 8,500 ₪ נטו לחודש, ואף עבר לדירה שכורה קטנה יותר בשל הקושי הכלכלי. לטענת האב בכתב ההגנה, הוצאותיו הן כדלקמן: 3,500 ₪ עבור שכ"ד (צורף הסכם שכירות לכתב ההגנה), 1,000 ₪ עבור הוצאות הדירה בתוספת מחיה ומזון, 1,500 ₪ עבור ביטוחים ואף סכומים שישלם עבור בנותיו בזמן שהייתן אצלו. אולם, לא הציג אסמכתאות לכך מלבד אסמכתא בדבר שכר הדירה. האב מעלה טענות לגבי כושר השתכרותו בשל תאונת דרכים שעבר שמשפיעות לטענתו על כושר השתכרותו וכפי שיפורט להלן.
בהרצאת פרטים שצורפה לכתב ההגנה עלה מתלושי המשכורת כי ההכנסה הממוצעת הינה 7,881 ₪ נטו בחודש (לא התחשבתי בחודש 4/2020 בו לא הייתה הכנסה).
בהרצאת פרטים שהגיש לקראת דיון ההוכחות ציין את הפרטים הבאים לגבי השתכרותו ולא באופן מלא:
בדיקת תלושי השכר שצירף האב להרצאת הפרטים מעלים כי הכנסתו הממוצעת הינה 7,632 ₪ לחודש.
לטענת האם בסיכומיה, נראה כי בחברת XXX הוא הרוויח 7,000 ₪ נטו. הנתבע אף אישר כי יש לו שימוש ברכב של חברת XXX בנוסף שגם לכך יש שווי כספי. כמו כן, הנתבע עצמו הודה שהוא ביצע עבודות פרטיות, מהן הרוויח אלפי שקלים בחודש, הן בעבודות פרטיות בתחום עיסוקו בXXX והן מטיפים מחברת XXX, סכומים שעל פי טענת התובעת מגיעים כולם יחדיו ל-12,000 ₪ נטו לחודש, וזה בעצם פוטנציאל הכנסתו. וראה בעניין זה גם את העובדה שבמשך שנה ו-7 חודשים המשפחה מפברואר 2019 ועד אוקטובר 2020 הסתמכה בעיקרו על הכנסתו של הנתבע. כמו כן ראה שלצדדים ישנה דירה אשר כעת מוצעת למכירה נוכח צו פירוק שיתוף בהליך מקביל, כאשר הסך שאמור כל אחד מהצדדים לקבל הוא כדי 600 או 650,000 ₪ (עמוד 44 לסיכומים מהפרוטוקול מיום 24.11.2022).
העולה מכך כי הכנסתו של הנתבע הממוצעת הינה בסך של 7,600 ₪ לחודש.
שכר הדירה של הנתבע 3,500 ₪ לחודש.
טענת הנתבע כי מצבו הרפואי משפיע על כושר השתכרותו באופן משמעותי
לטעת האב הוא עבר תאונת דרכים ובשל מצבו הרפואי אינו יכול לעבוד. יצויין כי הוא טען טענות שונות ולא עקביות לגבי המועד בו אירעה התאונה. הנתבע צירף אישור מחלה לימים 7/2/2021-12/2/2021 בעקבות התאונה.
ביום 23.01.2022 הגיש האב הודעה על שינוי נסיבות מהותי בעקבות תאונת דרכים שעבר שלושה חודשים טרם הגשת הבקשה. כתוצאה מכך, לטענתו מצבו הכלכלי קשה והוא נזקק לצורך קיומו ולצורך תשלומי המזונות הזמניים לקחת הלוואות מאחיו. לטענתו צפוי לקבל סך של 75% מסכום השתכרותו מביטוח לאומי עקב התאונה. אולם, לא צירף אסמכתאות לכך.
בחקירתו עומת האב עם טענותיו הסותרות לגבי העדר כושר עבודה או פגיעה בה לעומת המשך עבודתו לאחר מכן. גם תשובותיו לא סיפקו את התמונה המלאה לגבי הפיצויים/ התשלומים / הכספים להם הוא זכאי בשל התאונה:
"עו"ד בנימין: שלום. בכתב ההגנה למזונות אתה כותב בעמוד האחרון בסעיף ד' שעברת תאונת דרכים בפברואר 2021 ובגללה ובשל מצבך הרפואי אתה לא יכול לעבוד. אתה רואה?
העד, מר ***: זה? נכון. חודש ישבתי בבית, נכון.
ש: אני מבין שבכל זאת חזרת לעבודה למרות מה שכתבת. אז למה כתבת שאתה לא יכול לעבוד אם בכל זאת חזרת לעבוד? בפברואר 21'.
ת: כי לא יכלתי לעבוד חודש חודשיים. וחזרתי אחרי זה לעבוד.
ש: אני מבין שהייתה לך, התאונה הראשונה הייתה במסגרת העבודה?
ת: לא. תאונת דרכים לא במסגרת העבודה.
ש: והתאונה השנייה הייתה במסגרת העבודה? אנחנו מדברים על תאונה שנייה באוקטובר 21. אתה תבעת את המעסיק שלך?
ת: לא. תאונת דרכים במסגרת העבודה, אני בתהליך. אני בטיפולים.
ש: התאונה באוקטובר 21 קרתה לך במסגרת העבודה?
ת: קרתה לי במסגרת העבודה.
ש: השאלה שלי האם תבעת את המעסיק?
ת: על מה יש לי לתבוע אותו?
ש: על תאונה במסגרת העבודה.
ת: לא זה תאונת דרכים במסגרת העבודה. הייתי ניד כל היום, וזה קרה לי תאונת דרכים במסגרת העבודה.
ש: תבעת את הביטוח הלאומי?
ת: אני תובע. אני בתביעות איתם.
ש: יש לך אחוזי נכות?
ת: עדיין לא. כי הם לא הכירו בכל העובדות ואני הגשתי ערר, איך קוראים לזה, דיני עבודה.
ש: ביקשת לערער על ההחלטה שלהם? מה הייתה ההחלטה שלהם?
ת: לא הייתה החלטה כי הם לא הכירו בכל הפגימות.
ש: אני שואל מה הייתה ההחלטה.
ת: הם הכירו בחלק מהפגיעות, לא בכל הפגיעות".
(ראו: פרוטוקול מיום 24.11.2022 עמ' 23, שורות 18-36, עמ' 24 שורות 1-9).
עוד נראית עמימות בדבר התשלום שלטענת האב הוא עתיד לקבל מביטוח לאומי בסך 6,036 ₪:
"ש: איפה כתוב שאתה אמור לקבל 6,036 עד 2023? אתה אמור לקבל את זה רטרו אקטיבית אחורה כל התקופה?
ת: אני אקבל בוודאי.
ש: כלומר ה-6,023 רטרו אקטיבית עד מתי אחורה?
ת: פחות ההפחתה של 2000.
ש: ברור, פחות ההפחתה של 2,000. הבנתי אבל עד מתי אחורה? ממתי?
ת: מאפריל.
ש: מאפריל 2021.
ת: 2022.
ש: כלומר מאפריל 2022 ועד פברואר 2023 אתה אמור לקבל 6,000 ₪ (מדברים ביחד).
ת: אני אקבל 4,000 ₪.
ש: לא, אני שואל בסך הכל לחודש 6,000 ₪.
ת: כן. זה ההשתכרות שלי.
ש: זה דבר שאף אחד לא ידע עד עכשיו. איך לא סיפרת את זה לביהמ"ש?
ת: הם יודעים את זה שאני לא עובד כי יש לי אובדן כושר עבודה.
ש: שאתה מרוויח 6,000 ₪ מקרן,
ת: אבל אני לא מרוויח. (מדברים ביחד).
עו"ד רווח: הוא מרוויח כיום 2000 ₪. הוא לא מרוויח את זה".
(ראו: פרוטוקול מיום 24.11.2022 עמ' 26 שורות 23-36, עמ' 27 שורות 1-4).
בחקירתו של האב הסתבר כי הוא מקבל 2,000 ₪ לטענתו כתשלום עבור אובדן כושר עבודה וכי הגיש גם בקשה לקרן הפנסיה לקבלת תשלומים. על כל הטענות הללו לא צורפו אסמכתאות.
לאב ניתנה הזדמנות בחקירה לפרט את מצבו אולם תשובותיו לא היו מניחות את הדעת:
"עו"ד בנימין: במה בעצם מתבטאת הבעיה הרפואית שלך?
העד, מר ***: אני חייב לפרט את זה?
ש: אני שואל אותך, כן.
ת: קודם כל יש לי קרעים בכתף ובברך.
ש: כן. מה אתה לא יכול לעשות?
ת: הרבה דברים שאני לא יכול לעשות. ויש לי עוד איזה משהו שגילו לי שאני לא רוצה לדבר עליו.
ש: הבנתי. אני מציג בפניך,
ת: אבל יש לך גם בשיבא מרכז שיקומי שאני הולך להיכנס לתקופה של 3-4 חודשים".
(ראו: פרוטוקול מיום 24.11.2022, עמ' 29, שורות 18-27).
האב נשאל בחקירה אם טענתו נכונה על סיום העבודה בחברה הקודמת מדוע לא צירף מסמכים המעידים על סיום העבודה וקבלת זכויותיו וגם בעניין זה תשובותיו לא היו מניחות את הדעת:
"ש: יש לך מכתב הפסקת עבודה מXXX?
ת: מXXX? כן.
ש: למה לא הבאת אותו בפני ביהמ"ש?
ת: מה זה, הגשתי את זה.
ש: מתי התחלת לעבוד שם באופן רשמי? לא, באופן רשמי.
ת: מיום התאונה. אין לי עוד חוזה, עוד לא סיימתי לעבוד איתו. מה זה לא סיימתי? אני עדיין עובד שם,
ש: אני מבין אבל (מדברים ביחד). אתה נחשב כעובד?
ת: אני לא נחשב כעובד.
ש: אתה בחופשה משם או שאתה הפסקת לעבוד שם, בקיצור?
ת: אני לא עובד שם. עוד לא סיימתי את העניינים איתם.
ש: בקיצור, אתה עדיין נחשב עובד שם, זה מה שאתה אומר.
ת: אני לא יודע אם זה נחשב עובד שם. אני לא מכיר את החוקים האלה.
ש: האם אתה בחופשת מחלה או שסיימת את העבודה שלך שם?
ת: בינתיים נכון להיום אני לא עובד שם. אני לא יודע איך זה נקרא. אל תתפוס אותי בקטנה הזאת כי לא בדקתי את זה.
ש: קיבלת מכתב סיום העסקה?
ת: לא.
ש:קיבלת דמי פיצויים על העסקה?
ת: לא.
ש: מישהו הודיע לך על סיום ההעסקה שם?
ת: לא.
ש: גם לא. אז קוראים לזה שעדיין אתה מועסק שם לפי מה שאני מבין. אתה לא יודע את זה?
ת: אני משתכר משם?
ש: אתה לא יודע את זה?
ת: לא.
ש: לא יודע".
(ראו: פרוט' מיום 24.11.2022, בעמודים 33-34).
בהמשך החקירה נשאל הנתבע לגבי תמונה בה נראה עובדה בעבודה פיזית וזאת על מנת לשלול את טענותיו להיעדר כושר השתכרות:
"עו"ד בנימין: כן. אני מציג לפניך תמונה שצולמה ב22.4.22.
[..]
העד, מר ***: אני יודע. ראיתי שהיא צילמה אותי גם. אני יודע בדיוק מה היה. יש לי גם סרטון הסבר למה זה היה.
[..]
עו"ד בנימין: קודם כל תאשר שאתה כאן בתמונה עם הכפפות.
העד, מר ***: אני מאשר.
ש: זה היה, (מדברים ביחד). כן האמת שזה מצורף גם לאחד מכתבי הטענות.
[..]
עו"ד בנימין: זה היה ב-7.4.22.
העד, מר ***:7.4 או קיי.
ש: מה זה המחסן הזה קודם כל תסביר לי?
ת: זה המחסן של סבתא שלי מתחת לבית, היה שם פיצוץ של צינור (מדברים ביחד),
ש: אני שואל קודם כל מה זה המחסן. (מדברים ביחד).
ת: היה שם פיצוץ של צינור שבאו מהעירייה, אז שמתי כפפות כדי לא להתלכלך. הכל בסדר.
ש: ונכון ששם מאוחסנים המוצרים של ה*** של העסק שלך ושל (מדברים ביחד),
ת: לא היה לי שום עסק של ***, לא שלי ולא שלך.
ש: היה לך פעם עסק של ***,
ת: פעם היה לנו, ואין לי שם מוצרים.
ש: ומה יש לכם שם במחסן?
ת: דברים של,
ש: למה ניגשת למחסן?
ת: כי היה שם פיצוץ.
ש: הלכת לתקן את הפיצוץ?
ת: לא, באו מהעירייה לתקן את הפיצוץ.
ש: אז למה שמת כפפות?
ת: לא להתלכלך. זה ביוב.
ש: אבל אם אתה לא מתקן אז למה אתה צריך כפפות?
ת: כי הזזתי את הדברים. הזזתי משהו שהפריע שם.
ש: אתה אבל העמסת באותו יום דברים לאוטו. אתה רוצה שאני אראה לך תמונות?
ת: תראה לי.
ש: אז מה עשית באוטו,
ת: בוא תראה לי את התמונות.
ש: מה עשית באותו יום שם?
ת: אמרתי לך מה עשיתי שם.
ש: שמת כפפות כדי,
ת: כן יש לי בעיה עם אבק. אני לא יכול לנגוע באבק. בסדר? היא יודעת שאני סטרילי ונקי.
ש: אומרת לי מרשתי שהיא ראתה אותך מעמיס דברים לאוטו מסוג (מדברים ביחד). ל*** שלך.
ת: זה לא שלי קודם כל. זה הרכב של אמא שלי בסדר? שאני משתמש בו לפעמים להוציא את הבנות כמו שפה (מדברים ביחד).
ש: מה שמת באוטו באותו יום?
ת: כלום. מה שמתי בו?
ש: אבל אתה לקחת דברים מהמחסן ושמת בתוך האוטו."
(ראו: פרוט' מיום 24.11.2022, בעמודים 30-31).
בהמשך אף נשאל האם הוא עדיין עוסק בפעילות ספורטיבית והכחיש את הטענות:
"עו"ד בנימין: אני מבין שאתה עדיין רץ ועושה ספורט.
העד, מר ***: לא. איך אתה מבין את זה?
ש: ב-24.2.22 יש את התמונות שלך מדבר עם הבנות תוך כדי שאתה עושה פעילות ספורטיבית.
ת: מה זה ספורטיבית? המליצו לי לעשות הליכות. זה בסדר. מהפיזיותרפיה.
ש: וכמה הליכות אתה עושה בשבוע?
ת: היום כבר אני לא עושה. ניסיתי, לא הולך לי.
ש: אתה מאשר שאלה הבנות שללך ב-24.2 תוך כדי הליכה ושיחה עם הבנות?
ת: כן. זה היה היומולדת של הילדה גם. אני זוכר שהיא לא רצתה להביא לי, היה לה יום הולדת ולא נתת לי לדבר איתה, רק בסוף אחרי זה (מדברים ביחד).
ש: זה כל כך שגרתי אצלך שתוך כדי ההליכה, תוך כדי ההתעמלות הספורטיבית שלך אתה גם מוצא זמן לדבר עם הבנות תוך כדי.
ת: אני יכול לעשות וידיאו תוך כדי,
ש: כלומר (מדברים ביחד).
[..]
עו"ד בנימין: אני אומר שוב, מדובר בפעילות כל כך קלה בשבילך שאתה תוך כדי זה מוצא זמן, אני עוד לא סיימתי את השאלה. שתוך כדי הפעילות הספורטיבית אתה מוצא זמן לדבר עם הבנות תוך כדי ההליכה. אתה מאשר את זה?
העד, מר***: אני מאשר שדיברתי עם הבנות תוך כדי הליכה ושזה לא קל לי, ואני עושה את זה. כן. אם זה יום ההולדת של הילדה שלי אז אני אתאמץ כן להרים את הטלפון ולדבר תוך כדי הליכה.
ש: אני רוצה, (מדברים ביחד). אני רוצה להציג בפניך תמונת וואטסאפ ששלחת ל** ב-25.10 ממש לפני חודש בערך. תראה אותה.
ת: או קיי.
ש: אתה מאשר את זה שאתה שלחת?
ת: לא זה היא שלחה לי. רגע רגע. כן בגלל זה התקשרתי עכשיו למשרד ולא היית בממתינה (מדברים ביחד).
ש: אני שואל אותך, כתוב שם שהיעד שלך להיום הוא 6,000 צעדים.
ת: היעד שלי תמיד 6,000 צעדים. ומה בפועל?
ש: בפועל עד שעה 12:00, כמעט 2,000 צעדים".
(ראו: פרוטוקול מיום 24.11.2022, עמ' 31-32).
לטענת האם בסיכומיה בפרוטוקול מיום 24.11.2022 (עמודים 43-44) לא נמצא ולו מסמך רפואי אחד אשר הסביר מדוע האב אינו עובד כיום, ואף בחקירתו הסתבר שהביטוח הלאומי לא אישר את תביעתו לכספים כלל לעת הזו. לטענת האם בסיכומיה, הנתבע צירף אישור רופא תעסוקתי אשר בו מדובר על תקופה של 6 חודשים שהסתיימו כבר ביולי 2022, כשגם שם צוין שהוא לא יכול לחזור לעבודתו הקודמת, אולם, לא נכתב שם דבר בדבר חוסר יכולתו לעבוד בעבודות אחרות ואילו לא פורט שם אילו מגבלות יש לנתבע בעבודתו (עמוד 43 לסיכומים בפרוטוקול מיום 24.11.2022).
לטענת הנתבע בסיכומיו, כרגע הוא מרוויח 2,000 ₪ מביטוח מגדל בגין אובדן כושר עבודה. באמצעות סכום זה אינו יכול לשכור דירה, לכלכל את עצמו ואת בנותיו. טוען כי אין לו עזרה כלכלית מהוריו וגם מאחיו.
בחינת ראיותיו וטענותיו של הנתבע מעלה כי לא צורפו על כך מסמכים מתאימים ונדרשים כלל ובסופו של יום לא הוצגה התמונה המהימנה המלאה והנדרשת לגבי מצבו הנוכחי של הנתבע: האם יש מגבלה תעסוקתית, האם קיבל פיצויי פיטורין, האם הגיש תביעה למל"ל ועוד ועוד. לפיכך, בהיעדר מסמכים מתאימים התובע לא הוכיח פגיעה בכושר השתכרותו.
אשר על כן, לאחר בחינת ממוצע הכנסותיו של האב בכל הנוגע לתלושי שכן צירף וגם אם אלך לקראתו ולא אתחשב בתשרים שאישר שקיבל (כאשר התובעת טענה כי מדובר באלפי שקלים לחודש) אני קובעת כי השתכרותו הממוצעת של הנתבע היא בסך של 7,600 ₪ נטו בחודש.
העולה מכך כי הכנסתו של הנתבע הממוצעת הינה בסך של 7,600 ₪ לחודש.
שכר הדירה של הנתבע 3,500 ₪ לחודש.
אשר על כן הכנסתו הממוצעת של התובעת היא 7,600 ₪ נטו בחודש, הכנסתה הפנויה (בניכוי שכירות) היא בסך של 4,100 ₪ לחודש.
יחס ההכנסות בין הצדדים
על כן, אני קובעת כי יחס ההכנסות בין ההורים ללא התחשבות במדור הוא 46% האם – 54% האב. בהתחשב בהכנסה הפנויה היחס עולה מעט: 41% האם – 59% האב.
חלוקת זמני שהות
ביום 18.04.2021 במסגרת דיון בתלה"מ 21488-01-21, הגיעו הצדדים להסכמות בעניין זמני השהות: כך שהקטינות יהיו עם האב פעמיים באמצע שבוע ללא לינה, וכל סופ"ש שני עד מוצ"ש. חגים וחופשות יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים ולסירוגין.
צרכי הקטינות
האם עותרת בכתב התביעה לחיובו האב בדמי מזונות שוטפים בסך של 3,200 ₪ לחודש (1,600 ₪ לכל אחת מהקטינות על פי סכומי מינימום שנפסקים, סעיף 33 לכתב התביעה) וכן לחייב את האב בדמי מדור ואחזקתו (40%) בסך 1,762 ₪ לחודש. קרי עותרת לחיובו של האב בסך כולל של 4,962 ₪ לחודש עבור שתי הבנות. כמו כן, עתרה לחיובו במחצית הוצאות חינוך לרבות קייטנה, חוגים, מסע לפולין, שיעורי נהיגה, הוצאות לבי"ס שיעורים פרטיים ובמחצית הוצאות רפואיות חריגות אשר אינן מכוסות בסל הבריאות מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (י"ס 51968-02-20) (20.2.2020).
לא היה פירוט פרטני או מפורט של צרכי הקטינות בכתב התביעה וגם לא בהמשך ההליך על ידי מי מהצדדים.
בכתב התביעה פרטה האם אודות הוצאות המדור ואחזקתו כדלקמן:
סוג ההוצאה
התשלום החודשי
דמי שכירות
3,700 ₪
חשמל
355 ₪
ארנונה
300 ₪
כבלים
220 ₪
מים
28 ₪
סה"כ:
4,405 ₪
חלקו של האב (40%)
1,762 ₪
האב מצידו בכתב ההגנה לא הציג כל גרסה עובדתית מנומקת נוגדת לטענות האם מלבד הכחשה כללית גורפת למצג שהציגה לגבי רמת החיים ולגבי הוצאות הקטינות.
פועל יוצא הוא ששני הצדדים לא פירטו באופן מספק את צרכי הקטינות ולא הוכיחו אותם כדבעי.
הם גם לא פירטו באופן מספק את ההשפעה של בע"מ 919/15 החל מגיל 6 על פסיקת המזונות והמדור.
הציפיה כי בימ"ש יעשה את מלאכת הצדדים במקומם – אין לה מקום. עם זאת ומאחר וטובת הקטינות דורשת פסיקת מזונות אתייחס להוצאות הקטינות למעט נושא המדור של הצדדים שהוכח, ברף המינימום הנדרש שהוא גם שנתבע על ידי האם.
מזונות הקטינות עד הגיע כל אחת מהן לגיל 6 – בהחלטה למזונות זמניים שתי הקטינות היו מתחת לגיל 6. לבת *** מלאו 6 בשנת 2022, לבת *** ימלאו 6 בשנת 2025. פסיקת המזונות הזמניים הייתה על דרך המינימום של 1,350 ₪ לחודש לכל קטינה ומדור של 400 ₪ בלבד. אני סבורה בנתונים שהוצגו, בהתחשב בהשתכרות הצדדים ובפערים ביניהם ובזמני השהות שיש מקום להותיר פסיקה זו על כנה בכל הנוגע לפסיקה עד גיל 6. על כן עד הגיעה של כל קטינה לגיל 6 יעמוד סכום המזונות בסך של 1,350 ₪ לחודש ומדור בסך של 400 ₪ לחודש.
מזונות הקטינות מהגיעה של כל בת לגיל 6 – לבת *** מלאו 6 בשנת 2022, לבת *** ימלאו 6 ביום בשנת 2025. ממועד הגיע כל קטינה לגיל 6 חל האמור בבע"מ 919/15, ויש ליתן משקל לזמני השהות הקיימים (קרי עיקר הזמן והוצאות הקטינות על האם) ולפערי ההכנסות בין ההורים (ללא התחשבות במדור הוא 46% האם – 54% האב), ולצרכי הקטינות בחלוקה הנדרשת (גם אם לא פורטה עד תום כנדרש על ידי ההורים).
בכל הנוגע לחלוקה של התשלום על פי הוצאות תלויות שהות ושאינן תלויות שהות – לקחתי בחשבון את פערי ההכנסות בין ההורים ואת זמני השהות שאינם שווים וכן כי מי שמספקת את עיקר צורכי הקטינות וקניותיהן היא האם. בהעדר נתונים כלל על ידי הצדדים באופן מספק אני פוסקת על דרך האומדנה כי עבור מזונות הקטינות מעל גיל 6 תהיה הפחתה מסויימת של דמי המזונות והם יעמדו בסך של 900 ₪ לחודש לכל קטינה. עם זאת ולצורך הגדלת השוויון האם תמשיך ותקבל את קצבת הילדים מהמל"ל עבור שתי הקטינות עד הגיען לגיל 18.
מדור והוצאות אחזקת מדור החל מגיל 6 – לאם יש שכירות בסך של 3,700 ₪. לאב יש שכירות בסך של 3,500 ₪. זמני השהות אינם שווים ולאור פערי ההשתכרות בין הצדדים, יש מקום לפסיקת מדור ואחזקתו אולם מינימלית. על כן יתווסף תשלום עבור בסך של 250 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינות עבור מדור ואחזקת מדור החל מהגיען לגיל 6.
סה"כ האב יישא בסך של 1,150 ₪ לכל קטינה מהגיעה לגיל 6 עבור מזונות ומדור (900 ₪ עבור מזונות ו-250 ₪ עבור מדור ואחזקתו).
מאחר ולקטינה *** מלאו 6 בחודש 9/2022 וקיים פער של 600 ₪ לחודש החל מחודש 10/2022 – האב יוכל לקזז את הסכומים ב-7 קיזוזים שווים ורצופים החל מחודש 4/2023.
מועד תחילת תשלום המזונות – האם עותרת לחיובו של האב בתשלום המזונות החל מהגשת הליך ישוב הסכסוך – שהוא חודש 2/2020. עם זאת המועד בו הופרדו מגורי הצדדים היה רק בחודש 11/2020. מועד הגשת התביעה היה בחודש 1/2021. הצדדים לא פירטו די הצורך בנושא זה. לאחר בחינת טענות הצדדים ומאחר ושוכנעתי כי היו עניינים רכושיים עוד בחודשים הללו עד שהוגשה התביעה אני סבורה כי אין מקום לחייב את האב במועד מוקדם יותר מהמועד בו הוגשה תביעת המזונות. בוודאי אין מקום לחיובו מהליך י"ס שבו עוד חיו הצדדים יחדיו עד שהופרדו המגורים בחודש 11/2020. בסופו של יום האם לא הוכיחה כי בחודשיים מעת שעזבה את דירת המגורים המשותפת ועד להגשת התביעה כי צרכי הקטינות לא סופקו ועל כן מועד תחילת החיוב יהיה החל מחודש 1/2021.
בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין ההורים – בהתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות ותשלום המדור – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים שווים. סברתי גם לאור הסכסוך בין הצדדים כי פסיקה בשיעורים לא שווים על פי פערי ההכנסות עלולה לעודד המשך התדיינות ותמריץ להתדיינות בכל שינוי של מי מהצדדים בהשתכרותו.
על כן שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינות שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחות הקטינות.
שני ההורים ישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוכיות הבאות של הקטינות: גן, צהרון (עד כיתה ג' כולל), קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורים בחופשת הקיץ, חוג אחד לכל קטינה, תשלומים לבי"ס (לרבות ועד, תשלומי הורים), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, שיעורים פרטיים. מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל"ל לתחילת שנה"ל ככל שיתקבל.
לאור האמור, ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:
החל מחודש 1/2021 ועד לחודש 9/2022 ישא האב במזונות כל קטינה בסך של 1,350 ₪ לחודש ובסך של 400 ₪ לחודש עבור מדור.
החל מחודש 10/2022 עת הגיעה הקטינה *** לגיל 6 ועד הגיעה של הבת *** לגיל 6 בחודש 2/2025 יישא האב במזונות ומדור כך:
במזונות הבת *** – סך של 900 ₪ עבור מזונות וסך של 250 ₪ עבור מדור.
במזונות הבת ** – סך של 1,350 ₪ עבור מזונות וסך של 400 ₪ עבור מדור.
החל מחודש 3/2025 ישא האב במזונות כל בת בסך של 900 ₪ עבור מזונות ובסך של 250 ₪ עבור מדור.
(להלן יחד ס"ק א'-ג': "המזונות")
תשלומי המזונות ישולמו ישירות לאם בכל 10 לחודש ומראש ועד הגיעה של כל קטינה לגיל י"ח שנה ו/או מועד שתסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. מהגיעה של כל הקטינה לגיל י"ח שנה ו/או מועד שתסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. ועד לתום תקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש הידוע במועד בו נפסקים דמי מזונות אלה, והתחשיב ייעשה לעומת המדד היודע בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
מאחר ולקטינה *** מלאו 6 בחודש 9/2022 וקיים פער של 600 ₪ לחודש החל מחודש 10/2022 – האב יוכל לקזז את הסכומים ב-7 קיזוזים שווים ורצופים החל מחודש 4/2023.
על כן שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינות שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחות הקטינות.
שני ההורים ישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוכיות הבאות של הקטינות: גן, צהרון (עד כיתה ג' כולל), קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורים בחופשת הקיץ, חוג אחד לכל קטינה, תשלומים לבי"ס (לרבות ועד, תשלומי הורים), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, שיעורים פרטיים. מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל"ל לתחילת שנה"ל ככל שיתקבל.
סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
קצבת הילדים מאת המל"ל תשולם לידי האם, בנוסף לדמי המזונות.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה, היקפו של הליך זה והצורך שלא להסלים את היחסים בין הצדדים והיותם יחסים נמשכים, סברתי כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכ"א יישא בהוצאותיו (ראו: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ ואח' נ' תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022) סעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט עמית).
המזכירות תסגור את תלה"מ 21446-01-21.
ניתן היום, ט"ו אדר תשפ"ג, 08 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 30.4.24.
