י., י., י., י., פסק דין

בפני

כב' השופטת לורן אקוקה

תובעים

1. י.

2. י.

נגד

נתבעים

1. י.

2. י.

3. י.

4. י.

פסק דין

תביעה זו עוסקת במחלוקת עסקית שבין הורים ובין 2 מבניהם ונשות הבנים.

רקע:

התובעים 1-2 (להלן: "התובעים") הם הוריהם של הנתבע 1 והנתבע 3 כאשר הנתבעת 2 היא אשתו של הנתבע 1 והנתבעת 4 היא אשתו של הנתבע 3.

סעדי התביעה כללו רשימה ארוכה של סעדים (לא פחות מ – 30 רכיבים) וביניהם:

הסעד העיקרי – להורות כי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 21.9.2019 (להלן: "ההסכם") בטל ונעדר כל תוקף משפטי ולחילופין לקבוע כי הוא ניתן לביטול ולבטלו.

לקבוע כי כל נכסי השותפות כוללים את כל הנכסים העסקיים והפרטיים של הצדדים כולם לרבות נכסים שנקנו על ידי הנתבעים במישרין או בעקיפין בעצמם או על ידי אחרים עבור השותפות או עבורם באופן פרטי והרשום על שמם או על שם אחרים וביניהם כללו התובעים נכסים עסקיים אך לא רק, אלא גם נכסי מקרקעין הרשומים על שם הנתבעים או ילדיהם וכן צוינו תאגידים ומוניטין עסקי.

עוד נתבקשו סעדים בדבר השבת כספים לרבות סכומי משכורות שהופקדו בשותפות על ידי התובעת 2, השבת כספים ששולמו על ידי התובע בדבר החזר הלוואה לשותפות והחזר תשלומי רכב בזיקה לחלק היחסי של כלל הרכבים שנרכשו על ידי הנתבעים בכספי השותפות.

עת הוגשה התביעה רשימת הסעדים כללה סעדים הצהרתיים, פירוק שותפות, מינוי מפרק – כונס נכסים ותביעה למתן חשבונות. בקדם המשפט שהתקיים לפני נוכח מורכבות ההליך ובירורו, על מנת לייעל את האמור, ונוכח מהות ההליך העיקרי, פוצלו הסעדים ונקבע כי תחילה יתבררו הסעדים ההצהרתיים.

טענות התובעים, בקצרה:

כרקע לתביעה, התובע 1 מפרט בכתב התביעה כי החל עוד בשנת 1987 רכש חנות בדמי מפתח ברחוב ….. והחל לעבוד כעצמאי. לאחר מכן, בהיותו רק בן 16, הצטרף אליו הנתבע 1 ולאחר מכן גם הנתבע 3 הצעיר ממנו ובכך הוקמה השותפות הבלתי רשומה בין המעורבים כאן (להלן: "השותפות"). יש לציין כי העסקים המשותפים של הצדדים כוללים ניהול מספר חנויות אולם העסק העיקרי של הצדדים במהלך ניהול השותפות היה הפעלת קיוסק (להלן: "הקיוסק") והפעלת מסעדה (להלן: "המסעדה").

נטען כי תחילה הבן השלישי של התובעים עבד עמם אך החליט לפרוש. לטענת התובע 1 הוא שילם לבן השלישי את חלקו בשותפות בסך של 100,000$ (מאה אלף דולר) שנתקבלו לאחר מכירת זכויותיו של התובע 1 בחנות בדמי מפתח. על כן סבור התובע 1 כי הוא זכאי להחזר הכספים דנן מאת השותפות.

לטענת התובעים, הנתבעים 1 ו – 3 לא השקיעו כסף בעסקים שהקים התובע 1 אלא רק עבדו בהם ועל אף זאת, הסכים התובע 1 כי אלו יהיו שותפיו. מסביר התובע 1 כי הסכים שחלקו של הנתבע 1 יהיה בשיעור של 40% מכלל השותפות בשל העובדה כי אשתו, הנתבעת 2 עובדת עמם כמנהלת חשבונות. מאשרים התובעים כי מכספי השותפות נרכשו נכסים נוספים.

בכתב התביעה נטען כי מכספי השותפות נרכשו גם נכסים פרטיים על ידי הנתבעים עצמם. כך רכשו הנתבעים 1-2 את דירת המגורים שלהם ושתי דירות הרשומות על שם ילדיהם והנתבעים 3-4 רכשו דירת מגורים עבורם.

התובעת 2 טענה כי היא עבדה כשכירה בטיפול בילדים וכל שכרה הופקד לחשבון השותפות ממנו קיבל התובע 1 את משכורתו לצרכי קיום וזאת בשיעור של 8,000 ₪ לחודש. בהקשר לכך נטען על ידי התובעים כי בנוסף נמשכו על ידם מדי חודש כספים בשיעור של 3,000 ₪ למימון הוצאות מחיה שוטפת כגון תשלומי ארנונה, חשמל, מים. עוד נטען כי גם הנתבעים 1 ו – 3 משכו כספים אולם בשיעור גבוה בהרבה מהמשכורת שמשך התובע 1 ולא כפי חלקם בשותפות וכן נמשכו כספים לצרכים פרטיים לרבות חופשות בחו"ל.

נטען כי הנתבעים ניהלו את השותפות באמצעות חברה שהתובע היה בעל מניות ודירקטור יחיד בה אולם לאחר מכן הנתבעים הקימו חברה פרטית חדשה שבה נרשמו הנתבעת 2 והנתבע 3 כבעלי מניות והדירקטור הוא הנתבע 3. הכל ללא ידיעת התובעים.

התובע 1 טען כי הוא לא היה מודע לפעילויות הפיננסיות ולמצב החשבון בבנק כל השנים אלא רק עבד בעסק בעוד הנתבעים ניהלו אותו.

בשנת 2019, לטענת התובעים, החל משא ומתן לסיום השותפות שבסופו נחתם ההסכם מושא התביעה, נושא הכותרת "פירוק שותפות חלוקת נכסים, רכוש מוניטין, מיטלטלין ומלאי".

לטענת התובעים לא נערכה התחשבנות בדבר הסכומים שכל צד משך מן השותפות מעבר לחלקו וההסכם לא פרט את שווי נכסי השותפות באופן שכל צד יקבל את שווי הנכסים לפי חלקו.

לטענת התובעים, הנתבעים הם אלו שהכינו והיו מעורבים בתוכן ההסכם כאשר התובע 1 רק חתם עליו מתוך אמון בילדיו. בדיעבד, כך נטען, נעשה כלפיו מצג שווא רשלני העולה עד כדי מרמה באשר לשווי הנכסים שהוא עצמו קיבל. בבחינת שווי הנכסים הוא היה אמור לקבל 30% משווים ובפועל קיבל אחוזים בודדים. על כן מבקשים התובעים לקבוע כי ההסכם חסר תוקף מחמת העדר גמירות דעת בעת חתימתו ונגוע בהפרה יסודית לאחר חתימתו.

לטענת התובעים, במהלך השנים, נרכשו מכספי השותפות הבלתי רשומה נכסי מקרקעין בחלקם מפעילים מי מהצדדים עסק וחלקם מושכרים. כמפורט בכתב התביעה ובסעיף 19 שם, מפרטים התובעים את הנכסים שנרכשו במהלך השנים תוך התייחסות מפורשת לנכסים שנרשמו על כל אחד מהצדדים בהפרדה מהשותפות הבלתי רשומה, בין היתר תוך התייחסות לנכסי מקרקעין פרטיים.

לטענת התובע, לווה הוא במהלך ניהול השותפות הבלתי רשומה סך של 300,000 ₪ מאת אחיו וכאשר נדרשו התובע והנתבעים 1 ו – 3 להחזיר את ההלוואה, סך של 100,000 ₪ הוחזר על ידי התובע מכספים אישיים שלו לאחר פדיון קופת הפנסיה שלו בעוד כל אחד מהנתבעים 1ו – 3 השיב את הכספים מתוך כספי השותפות.

לתובע טענה נוספת בדבר חוסר שוויון בניהול נכסי השותפות הבלתי רשומה מצד הנתבעים והוא באשר לקופת הפנסיה שלהם לעומת קופת הפנסיה שלו ועל כך שהוא עצמו בעלים של רכב ישן בעוד בניו רכשו רכבים חדשים על חשבון כספי השותפות.

מאשרים התובעים בכתב התביעה כי במהלך שנת 2019 החל משא ומתן לסיום השותפות הבלתי רשומה כשבסופו של יום ההסכם נחתם ביום 21.9.2019 ובמסגרתו בוצעה חלוקה של נכסי השותפות בין הצדדים. יש לציין כי הצדדים חילקו גם את העסקים הפעילים תוך התייחסות לאופי העסקים שכל אחד מהצדדים ימשיך להפעיל.

לטענת התובעים, הנתבעים הם שהכינו את ההסכם והתובע רק חתם עליו מתוך אמון בילדיו אולם האמור בוצע תוך מצד שווא כלפיו כאשר חלקו נמוך משיעור של 30% מסך נכסי השותפות הבלתי רשומה.

עוד נטען כי סעיף 1 על פי ההסכם הופר והחל מחודש ינואר 2021, על אף ששולמו מספר חודשים דמי השכירות המגיעים לתובע, הופסקו התשלומים והותירו את התובע ללא יכולת קיום. עוד נטען כי ההתחייבות לשלם סך חודשי של 7,500 ₪ אף היא הופרה.

התובעים טוענים כי ההסכם חסר תוקף מחמת העדר גמירות דעת בעת חתימתו ומבוטל מחמת העובדה שנעשה כלפי התובע מצג שווא והן באשר לנכסי השותפות והן באשר לחלקו והופר ברגל גסה לאחר חתימתו.

טענות הנתבעים 1-2, בקצרה:

הנתבעים פותחים בכתב ההגנה ומציינים כי כל טענות התובע כאילו הוא היה זה שהקים, פיתח, ניהל והגדיל את העסק, חוטאת לאמת. טוענים הנתבעים 1-2 כי עד להוצאתם מהעסק הם אשר החזיקו אותו, ניהלו אותו בפועל והגדילו אותו ואת ההכנסות הנובעות ממנו.

הנתבע 1 פירט ארוכות בכתב ההגנה איך עוד בהיותו נער כבן 15 הצטרף לתובע ופתח עמו חנות ל….. ומשם פיתח את העסקים כבחור צעיר בגילאי העשרים. אמנם סבור הנתבע 1 כי חלקו בשותפות עולה על חלקם של השותפים האחרים נוכח השקעותיו אולם מצביע הוא על טענתו של התובע כי חלקו בשיעור של 40% בעוד חלקם של התובע והנתבע 3 הם בשיעור של 30% כל אחד ודי בכך כדי להצביע על טיבו של הנתבע 1 וחלקו בשווי העסקים הגם שאין הוא מסכים עם קביעה זו של התובע.

לעומת הנתבע 1, נטען כי הנתבע 3 הצטרף לעבודה עם האב כעובד שכיר ולא במנהל או יזם. רק בשלבים מאוחרים יותר הגדיל את מכסת שעות העבודה שלו והחל להשתלט על העסק בכוחנות כלפי התובע.

הנתבעים 1-2 מאשרים כי יחסי הצדדים התערערו ככל שגברה מעורבותו של הנתבע 3 בעסק ומצבו הבריאות של הנתבע 1 התדרדר. עוד נטען להתדרדרות של הנתבע 1 שחווה קשיים נפשיים שהולידו 2 ניסיונות התאבדות.

מסבירים הנתבעים 1-2 כי בשנת 2019 אירע אירוע שמבחינת יחסי העסק עם רשויות המס חייב את הצדדים לחדול מן השימוש בחברת "….." ו"להפריד כוחות" בין הצדדים. על כן, בלית ברירה, הוחלט כי הנתבעים 1-2 יחדלו מניהול העסק שלא מרצונם או טובתם ובהמשך נוהל דין ודברים ארוך שכלל התערבות של אישים שונים המכירים את הצדדים על מנת למנוע סכסוך שיוביל את הצדדים לבית המשפט ונבחנו חלופות להיפרדות כאמור. על כן הפרידו הצדדים את הנכסים הקשורים לפעילות המסחרית השוטפת, פעילות "עסק" ונכסי נדל"ן וניהולם.

הצדדים הסכימו כי הנתבעים 1-2 יקבלו 60% מהפעילות העסקית והנתבע 3 חלק בשיעור של 40% והתובע יקבל נכס אחד ותשלומי דמי שכירות ושכר עבודה. אלו עקרונות ההסכם.

לטענת הנתבעים 1-2, הנתבע 3 יצר מצג כאילו שווי הפעילות המסחרית נמוך מהשווי האמיתי והוא ניצל את חולשתו של הנתבע 1 באותם הימים.

הנתבעים 1-2 מלינים על הפרות של הנתבע 3 כלפי התובע. למעשה טוענים הנתבעים 1-2 כי הנתבע 3 הפר הסכמות הן מול התובע והן מול הנתבע 1 שאם לא כן, היה ניתן לבצע את ההסכם גם להנחת דעתו של התובע. עוד נטען כי היו הסכמות והנחיות נוספות שלא הועלו על הכתב.

נטען כי התובע אינו יכול לבקש את ביטול ההסכם נוכח התנהלותו ולאחר שחלף זמן מכריתת ההסכם, נוכח יחסי הצדדים ויש לאכוף את ההסכם.

הנתבעים 1-2 טוענים כי לא כל רשימת הנכסים המפורטת בכתב התביעה מתייחסת לנכסים שהם חלק מהנכסים בבסיס ההסכם וחלקם אינם חלק מ"השותפות" ולא שימשו אותה. כך למשל לגבי נכסים פרטיים שאחד מהם אף נרכש בסיוע סבתא של הנתבעת 2. כך גם דירת הגן בה מתגוררים הנתבעים 1-2 נרכשה מכספי מכירת דירה שהייתה בבעלות הנתבע עוד מגיל 19 והלוואה פרטית מובטחת במשכנתא. עוד נטען כי הסיוע של התובע לנתבע 1 בשיעור של 100,000$ לפני כ – 3 עשורים לרכישת הדירה הראשונה אינו רלוונטי כיום ונותר בבחינת מתנה. מעבר לכך את החזר תשלומי המשכנתא שילם הנתבע 1 מכספים שלו ולא מקופת השותפות ולו מהטעם כי באותה תקופה לא הייתה קיימת שותפות.

הנתבע 1 טען כי גם כספים פרטיים שלו לרבות תגמולי ביטוח לאומי הופקדו בקופת השותפות הגם שהם נכסיו הפרטיים.

הנתבע 1 טוען כי תשלומים ששולמו לבן הנוסף של התובע, אחיו ….., שולמו במנותק מכל נכסי השותפות ולטובת סגירת חובותיו והוא לא היה קשור לעסקים של הצדדים להליך כאן. ממילא, כך נטען, מדובר בתשלום שנעשה לפי כ – 20 שנים וגם אם הייתה עילה להשבה, ואין כזו לשיטתם, הרי שזו התיישנה.

הנתבע 1 דחה טענות התובע בדבר החזר הלוואה תוך שהנתבעים השתמשו בקופת השותפות בעוד התובע השתמש בכספים פרטיים ובהקשר זה נטען כי ההחזר היה בחלקים שווים בין התובע ובין הנתבעים 1ו – 3.

לטענת הנתבעים, התובע היה מעורב כל העת בניהול העסק וידע את טיבן וטבען של ההכנסות וההוצאות וידע כיצד הוא מנוהל מבחינה רישומית.

הנתבעים מאשרים כי לא נערכה התחשבנות באשר לכל סכום שיצא מהשותפות אולם התובע היה חלק מן ההסדר והסכים להתנהלות זו ולהעדר תחשיב מדויק וחשבונאות אחורה בזמן ובפרט לאומדן שווי הנכסים בזמן עריכת ההסכם. עוד נטען כי התובע הסכים להוראות ההסכם נוכח גילו המתקדם ולעובדה כי הוריד באופן משמעותי את היקף פעילותו העסקית.

לטענת הנתבעים 1-2 התובע הפר את ההסכם כשביקש לעצמו נכסים נוספים על אלו הקבועים בהסכם אולם אין בכל ההפרות כדי להביא לביטול ההסכם אלא יש להורות על אכיפתו.

הוסיפו הנתבעים 1-2 וטענו כי הנתבעת 4 לא עבדה עמם או בשותפות כלל אולם נהנתה מתלושי שכר ומענק פיטורין שלא כדין ויש להשיב כספים אלו.

לגבי הרכב שנטען על ידי התובע כי נרכש עבורו ונרשם על שם הנתבע 1 הסביר הנתבע 1 כי הואיל והתובע לא היה זכאי להלוואה הנתבע 1 לקח הלוואה ועל כן הרכב נרשם על שמו אולם אין מחלוקת כי הוא בשימושו של התובע ובבעלותו ובאופן טבעי גם קיבל את הנכס תמורת פירעון.

לסיום, טענו הנתבעים 1-2 כי הסעדים שנתבעו הם בלתי מידתיים מקום שטרם נקבע כי יש לבטל את ההסכם ועל כן אין מקום לדון באופן החלוקה של הנכסים, למנות כונס נכסים או להיכנס לחשבונות אישיים.

טענות הנתבעים 3-4, בקצרה:

הנתבעים 3-4 מאשרים כי כל הצדדים להליך חתמו על הסכם מחייב במסגרתו סוכם כי יניחו את כל המחלוקות ביניהם בצד ויחלקו את הרכוש שנצבר כאשר ההסכם עצמו נחתם לאחר קבלת ייעוץ עסקי מקיף של כלכלנים ובתיווך אנשי אמון ולאחר החלפת טיוטות במהלך חודשים ארוכים. עוד נטען כי מרבית הוראות ההסכם אף קוימו.

הנתבעים 3-4 טוענים כי במהלך כל השנים התובעים ביקשו לעצמם חנות אחת בלבד וההסכם משקף את האמור כך שהנתבעים 1-2 נדרשים להשלים את חלקם בהסכם ולהעביר את החנות הרשומה על שמם לטובת רישום בעלות על שם התובעים.

לטענת הנתבעים 3-4 כתב התביעה מתייחס בעיקרו לנתבעים 1-2 וממילא הם אלו שהפרו את ההסכם כלפי התובעים ועל כן אין יריבות בין התובעים ובין הנתבעים 3-4. בצד זאת נטען כי אין בתובענה כל עילה ממשית אשר מצדיקה את ביטול ההסכם בזיקה לנתבע 3. לכל היותר עסקינן בטענה בדבר "טעות בעניין כדאיות העסקה" שכן כל טענות התובעים הם בשל העובדה כי ההסכם אינו מטיב עמם.

עוד טענו הנתבעים 3-4 כי מושתקים התובעים לטעון כנגד ההסכם מקום שהם פעלו על פיו ומילאו את חלקם בהתחייבויות בו. עתה, לאחר שהנתבעים שינו מצבם תוך הסתמכות על ההסכמות שהוגשו בין הצדדים, נטלו התחייבויות בהתאם לאמור בהסכם, לא ניתן להורות על ביטולו.

הנתבעים 3-4 טענו כי במסגרת השותפות שבין האב ובין הנתבעים 1 ו – 3, הנתבעים הם שהיו הצדדים המרכזיים והעיקריים בניהול כאשר לאב, התובע, תפקיד זוטר בשותפות. מתאר הנתבע 3 כיצד בגיל צעיר הצטרף לאב ולאחיו בעסקי ה… כאשר לפני למעלה מעשרים שנה פתח הוא ביחד עם הנתבע 1 מקום מרכזי ל….. שהתפתח ל…. שהגם שנוהלה תחת שם מסחרי "…….." ופעלה במסגרת חברה שהתובע החזיק במניותיה, הרישום היה עניין פורמלי כאשר ברור היה לכולם כי הנתבעים 1 ו – 3 הם המנהלים והבעלים בעוד האב המשיך לעבוד בחנות ה….. הנפרדת לעסק זה.

לטענת הנתבעים 3-4, בחלוף 7 שנים, פתחו הנתבעים 1 ו – 3 "…", או אז מסר התובע 1 את חנות ה… לבנו … והצטרף לעבוד לצד בניו, הנתבעים, כעובד שכיר. וכיום לאחר החתימה על ההסכם, התובע נותר לעבור בעסק זה, שנשאר בבעלות התובע 3, כעובד שכיר.

מסביר הנתבע 3 כיצד הוא זה שבשל עבודתו הקשה הוא היה הגורם העיקרי לגידול הנכסים שלימים באו בחלוקה בין הצדדים ובפירוט בהסכם.

מסבירים הנתבעים 3-4 כי בשנת 2007 הוקמה חברה משותפת לאב ולבנים אולם לבקשת הנתבע 1 המניות שלו נרשמו על שם אשתו, הנתבעת 2 ואילו מניות התובע, לבקשתו, נרשמו על שם התובעת 2. זו האחרונה העבירה לאחר מכן את המניות לנתבעת 2 ולנתבע 3.

הנתבעים 3-4 טענו בכתב ההגנה כי הנתבעת 2 ניהלה את הכספים של השותפות ולימים התברר כי מעלה באמון שניתן בה עת משכה עבורה ועבור משפחתה כספים ומשכורות מעבר לחלקו של הנתבע 1 בשותפות. בשלב מאוחר יותר ועל מנת להבין גם את ההפסדים, נכנסה לתמונה הנתבעת 4. בשלב מאוחר יותר ולאחר פניית הנתבעת 2 לחברה …. בשם "…." למדו הנתבעים 3-4 על העדר שקיפות מצד הנתבעים 1-2 בדבר המשאבים שאינם מחולקים בהתאם לרמת ההשקעה של הצדדים וכך הוכנה טבלה מסודרת של הנכסים והזכויות שהצטברו תוך שהסכימו הצדדים לאומדן שנקבע על ידי הנתבע 1. טבלה זו גם היוותה את הבסיס להסכם שנחתם ביום 21.9.2019. מדגישים הנתבעים 3-4 כי התובע היה מודע היטב לדוחות של "…." והיה שותף פעיל בהליך המשא ומתן ובהכנת הדוחות.

לטענת הנתבעים 3-4 אין ההסכם משקף את מלוא ההשקעה של הנתבע 3 בשותפות עם הנתבע 1 או ביטוי לעבודתו הקשה בעסקים המשפחתיים אולם מתוך רצון לסיים את המחלוקות בין כולם ומתוך כבוד לאביו, הסכים הנתבע 3 לחתום על ההסכם במסגרתו ויתר על נכסים מניבים (דמי שכירות) וקיבל את העסקים המפסידים.

הנתבע 3 מתאר את הלחץ שהפעיל עליו התובע לחתום על ההסכם.

התובע 3 טען כי הוא פעל ופועל בהתאם להוראות ההסכם ואף שילם יותר מההתחייבויות שלו בהסכם. לעומתו, כך מתאר, הנתבע 1 מפר את ההתחייבויות עמו לרבות העברת נכסים על שם הנתבע 3 ובכך גם פגע ביכולות שלו לסלק חובות, לפתח את עסקיו ולמנף אותם.

הנתבעים 3-4 התנגדו לרשימת הסעדים ובפרט לכלול את הנכסים הפרטיים שלהם שאינם נוגעים למחלוקת, כך למשל ביחס לדירת המגורים שלהם או לחברה שאינה חברה בה לתובע היו מניות. בין היתר נטען כי ברשימת הסעדים נכללו נכסים לגביהם לא הייתה מחלוקת ושאינם מהווים נכסי השותפות. כך גם מתנגד הנתבע 3 לכל טענה באשר להתחשבות בחברה "….. ….", שנוסדה על ידו לאחר החתימה על ההסכם.

לטענת הנתבעים 3-4 ההסכם, שנחתם אחרי משא ומתן ארוך, משקף את רצונם של הצדדים הגם שלא משקף את חלקו של כל אחד מהשותפים במלואו לרבות היקף ההשקעה של כל אחד מהם בשותפות ובפרט את חלקו של הנתבע 3 בהקשר הזה.

הנתבעים 3-4 הכחישו את טענת התובעת 2 בדבר הפקדת משכורתה בחשבון השותפות ולטענתם משכורתה שולמה לידה באופן ישיר.

הנתבעים 3-4 מאשרים כי רשימת הנכסים בסעיפים 19.1 עד 19.10 לכתב התביעה הם נכסים שנרכשו על ידי השותפות וחולקו בהתאמה בהסכם.

בזיקה לאמור בסעיפים 19.11-19.12 לכתב התביעה – נטען כי מדובר בהפרה של הנתבע 1 כלפי התובע ועל כן יש לדון בכך בהליך נפרד בין השניים.

ההליכים בתיק:

בדיון קדם המשפט, לאחר בירור המחלוקת בין הצדדים, נוכח מהות ההליך ולטובת ייעולו, סוכם כי תתברר תחילה טענת התובעים בדבר ביטול ההסכם וזאת קודם ליתר הסעדים הנתבעים והם קביעת היקף נכסי השותפות ולאחר מכן גם שומה בדבר שווי הנכסים וחלוקתם מחדש. וכך הורתי.

בעניין כאן התקיימו 3 ישיבות הוכחות. מטעם התובעים העידו הם עצמם ומטעם הנתבעים העידו הנתבעים 1, 2 ו – 3 וכן הובאו מספר עדים. על כך בהרחבה בהמשך.

בתום שמיעת העדים, הוגשו סיכומים מטעם הצדדים כולם ואלו מונחים לפני עתה.

סיכומי התובעים, בקצרה, ומעבר לאמור בכתב התביעה:

כבר בפתח סיומי התובעים ניתן ללמוד כי עיקר התביעה היא בטענות התובע 1 כלפי אופן התנהלות הנתבעים 1 ו – 3 כלפיו במהלך ניהול השותפות ביניהם והטענה העיקרית, היא הרלוונטית להליך שלפני כי נעשה כלפיו "מצג שווא באשר לשווי הנכסים" שקיבל. לטענת התובע, שווי הנכסים שהוא זכאי להם במסגרת הסכם פירוק השיתוף נמוך מכפי חלקו בשותפות ואף זה לא ניתן לו. זה העיקר.

בסיכומיהם טוענים התובעים כי נסיבות כריתת ההסכם יוצרות חזקה לטובת התובעים עת התובעים מעריכים את שווי כלל נכסי השותפות בסך של מעל 30,000,000 ₪ (ובמילים: שלושים מיליון ₪).

מבקשים התובעים להעביר את הנטל על כתפי הנתבעים להוכיח שהתובע 1 הסכים לקבל חלק קטן מכפי שיעור חלקו בשותפות בין הצדדים .

חלק ניכר מסיכומי התובעים הוקדש לכך שהתובע 1 הוא זה שייסד את העסק ועל כך שהוא זה שהכניס את בניו כשותפים ואף אשתו של הנתבע 1, הנתבעת 2, פעלה בשותפות. בצד זאת, מאשרים התובעים כי התובע 1 היה הבעלים של שני העסקים המרכזיים והם ה…. וה….. כך גם נטען על ידם כי התובע 1 היה בעל המניות היחידי והדירקטור בחברת "…….." היא חלק מנכסי השותפות לטענתם.

לטענת התובעים אין ממש באופן רישום הנכסים בהפרדה מהשותפות ולמעשה הוסכם בין הצדדים כי כל הנכסים גם אלו שרשומים על שם פרטי של מי מהצדדים הם חלק מנכסי השותפות שיש להתחשב בהם במסגרת הסכם פירוק השותפות.

התובע בסיכומיו דוחה כל טענה כי ויתר על חלקו בשווי כלל הנכסים בשותפות.

התובעים טענו כי ההסכם אינו משקף הסכמה וגמירות דעת שכן לשיטתם, ההסכם שנחתם הוא לא אחר מאשר טיוטה כהצעת מסגרת. עוד מדגישים התובעים בסיכומים כי ההסכם נחתם בשעת לילה מאוחרת.

לטענת התובעים אין לתת אמון בעדויות העדים מטעם הנתבעים. עוד מפנים הם לכך שמהגרסאות השונות שעלו בחקירות הצדדים והעדים, קיים הסכם שונה שלא הוצג כאשר יש הסכם אחר, נושא תוספות בכתב יד, עליו חתמה התובעת 2. אם כך, ההסכם שהוצג אינו משקף את מלוא ההסכמות של הצדדים.

לטענת התובע, מודים הנתבעים כי הם ניהלו את העסק וכי התובע עצמו לא ניהל בפועל, כך גם מודה הנתבעת 2 כי התובע לא חתם על כלום ולא טיפל בכלום, והעד מטעם הנתבעים, זה שהכין את ההסכם, אישר בעדותו כי לא דיבר על ההסכמות עם התובע בעצמו, כך שלא ניתן לקבל את גרסת מי מהנתבעים כי התובע עצמו ידע שווי הנכסים וויתר עליהם בהסכם. ומכאן מבקש התובע לקבל את גרסתו התובע כי ההסכם נחתם על ידו מתוך מצג שווא.

לתובעים טענה חלופית, כי ההסכם בטל עת הופר על ידי הנתבעים וישנה הודאת בעלי דין בהקשר זה עת כל אחד מהנתבעים מבקש לקבוע כי "חברו" הוא זה שהפר את ההסכם. כך נטען כלפי הנתבעים 1-2 כי ההסכם הופר כלפי התובעים עת ה… לא נרשמה בבעלות התובעים כשהיא נקייה מכל חוב ושיעבוד וכי הנתבעים שילמו דמי שכירות לשנה אחת בלבד ופסקו מתשלומים נוספים ומעבר לכך לא שולם הסך המוסכם של 500,000 ₪ (ובמילים: חמש מאות אלף ₪). ולגבי הנתבע 3 נטען כי ההסכם הופר כלפי התובע עם הפסקת התשלום החודשי בסך של 7,500 ₪ כמחויב מהוראות ההסכם.

סיכומי הנתבעים 1-2, בקצרה, ומעבר לאמור בכתב ההגנה מטעמם:

לטענת הנתבעים 1-2, התובעים לא הוכיחו אלו מ-2 עילות כתב התביעה: לא פגם בכריתת ההסכם ולא הפרתו.

לטענת הנתבעים 1-2, התובע 1 הפר את ההסכמות בין הצדדים והוא מפזר בסיכומיו סכומים דמיוניים שאין בינם ובין מה שהוכח דבר.

מזהירים הנתבעים 1-2 מפני קריאת חלקי ציטוטים כפי שהובאו על ידי התובעים בסיכומים והכל על מנת להתאים לעמדתם שבפועל לא נתמכה כלל בראיות.

הנתבעים 1-2 מפנים לעדותו של מר …, התומכת בגרסתם, כי ההסכם נחתם לאחר שהתבשל במשך חודשים ארוכים ולאחר שהתובע בחר את הנכס שהוא מבקש לנכס לעצמו עם פירוק השותפות. ועם זאת, הנכס שביקש התובע לעצמו הוחלף אך ניתן בצד ההחלפה פיצוי שכיסה את נושא ההחלפה ואף דמי השכירות ששולמו היו פי 3 מאלו שהיה זכאי להם.

הנתבעים 1-2 מפנים לעדותה של הכלכלנית, שליוותה את הצדדים, הגב' …. (להלן: "……"), כי התובע קיבל הסברים כל הזמן ולאורך כל ניהול המגעים בין הצדדים עד לחתימת ההסכם ויותר מזה, היא עצמה לא מצאה כל ראיה כי הצדדים התנהלו ביחסים של 40%-30%-30% בין השותפים, התובע 1, הנתבע 1 והנתבע 3.

לטענת הנתבעים 1-2, הודעת התובע כאילו יש לבטל את ההסכם היא לאחר שהנתבע 1 עמד בהתחייבויות שלו כלפיו ושילם לו את הסכום השנתי המלא בסך של 200,000 ₪ ועל כן לא ניתן לתלות את רצונו של התובע 1 לבטל את ההסכם בשל הפרות לכאורה של ההסכמות עמו, בנתבע 1.

מפנים הנתבעים 1-2 לעדותו של מר …. אשר הובא על ידי התובע בעצמו לתווך בין הצדדים.

לטענת הנתבעים 1-2, התובע ביקש לשנות את ההסכמות מאוחר לחתימה על ההסכם ולאחר ביצועו על ידי הנתבעים ומשלא צלח, מנסה הוא עתה לבטל את ההסכם.

הנתבעים 1-2 מפנים לעדותו של התובע ולכך שמכלל עדותו מצטיירת התמונה כי התובע עצמו ידע על מה הוא חותם, מה שווי הנכסים באומדנם, על מה הוא מוותר ומה הוא מבקש לעצמו וכי בהשלמה חתם על האמור ורק הפרותיו הם שהביאו לו הפסדים כלכליים.

הנתבעים מבקשים לדחות את טענות התביעה שלא הוכחו כי נפל כל פגם בכריתת ההסכם, עת לא הצביעו כלל על חולשה או ניצולה על ידי מי מהנתבעים, הוכח כי התובעים ידעו היטב במה כרוך ההסכם ותוצאותיו ואף קיבלו, שניהם הסכם מה….. שליוותה את הצדדים טרם ההסכם.

לטענת הנתבעים מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה וזו אינה שיקול בבחינת פגמים בכריתת הסכם ואף את האמור לא הוכיחו התובעים.

מתייחסים הנתבעים 1-2 בהרחבה לפעילות העסקית של כל אחד מהצדדים גם במענה לטענות התובע כי היה היזם והגורם המניע מאחורי כל העסקים והנכסים של הצדדים להליך. עם זאת יש לציין ובקצרה כי עיקר טענת הנתבעים 1-2 בהקשר זה כי התובע לא הצליח להצביע על קשר אל כל הנכסים הנטענים ולא הצליח להוכיח את מעורבותו בפעילויות העסקיות או ברכישת מלוא הנכסים או אופן מימונם כפי הרשימה בכתב התביעה.

מציינים הנתבעים 1-2 כי סיכומי התביעה מלמדים על טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב בשים לב לטענת התביעה כי מעדותו של מר …מדובר רק במסמך עקרונות ואם כך הדבר, מדוע הוגשה תביעה לביטול הסכם.

מדגישים הנתבעים כי מדובר בהסכם שנחתם לאחר משא ומתן ארוך שארך כחצי שנה ולכן לא ניתן לטעון כי אין מדובר בהסכם שנחתם מתוך גמירות דעת ויש לדחות טענה זו של התובעים.

הנתבעים מבקשים לדחות את טענת התובעים כי היה הסכם אחר שלא הוצג או הוסתר והרי הוכח כי היו טיוטות אולם לא הוכח מה היו ההסכמות האחרות, אותן הסכמות שהתובעים אולי כן מקבלים.

הנתבעים 1-2 טוענים כי בינם ובין הנתבעים 3-4 יש הסכמות נוספות אולם אלו אינם קשורים לתובעים ואינם משנים את ההסכמות כפי שעלה בהסכם.

הנתבעים 1-2 מאשרים כי בין הנתבע 1 ובין הנתבע 3 היו ריבים והחשש של האב מהריבים הוא זה שהניע את המהלך של פירוק השותפות ועל כן יש לדחות כל טענה של מצג שווא בהקשר זה.

לשיטת הנתבעים, התובע מושתק מלטעון למצג שווא בדבר שווי הנכסים מקום שהוא העיד כי הקים, טיפל בעסק וידע על הכל תוך אמירה חוזרת בעדותו כי "הכל שלי" ובאמירה "העסק זה אני".

לעניין טענות הביטול של ההסכם נוכח הפרתו, משיבים הנתבעים 1-2 כי מי שהפר את ההסכם הוא התובע בעצמו ולאחר שכבר בוצעו ההתחייבויות כלפיו. נוכח הפרה זו של התובע וכל עוד אינו מתכוון לעמוד בהתחייבויותיו מכוח ההסכם, אין הנתבעים מחויבים כלפיו לפי הוראת סעיף 4(א)(3) לחוק החוזים, לחוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג – 1973.

עוד מפנים הנתבעים לעדויות ולכך שעוד בשנת 2020 הודיע התובע כי מבקש לשנות את ההסכם על אף סירוב הנתבעים ועל כן לו סבר כי יש פגם בכריתת ההסכם, היה עליו לעשות כן מיד ולא להמתין פרק זמן שחלף את הסביר ולאחר שהחל ביצועו של ההסכם וממילא מי שמתלונן כתובע על הפרת ההסכם לא יכול לטעון כי הוא בטל בשל פגמים בכריתתו.

סיכומי הנתבעים 3-4 בקצרה, מעבר לאמור בכתב התביעה:

הנתבעים 3-4 סיכמו כי בתום ההליך, הוכח, על אף התחמקויות התובע ותשובותיו הלא סדורות כי "הכל שלי" כי הוא שיזם את המשא ומתן בין הצדדים לקראת ההסכם, הביא מגשרים מהקהילה, לקח חלק פעיל בתהליך הכלכלי שקדם לחתימה על ההסכם וידע את היקף נכסי השותפות ושווים כך גם החובות הרובצים עליהם, העלה דרישות מטעמו ולבסוף חתם מרצון על ההסכם.

בסיכומים מדגישים הנתבעים 3-4 כי טרם החתימה על ההסכם פנו הצדדים ליעוץ משותף אצל חברת "…." כאשר הנתבע 1 ערך את הערכת השווי של הנכסים ויתר הצדדים הסכימו על האומדן שנקבע על ידו. זה גם היווה את הבסיס לחתימה על ההסכם.

הנתבעים 3-4 מדגישים כי הוכח שההסכם הוא תולדה של יעוץ כלכלי, שיחות, מפגשים ארוכים וחילופי טיוטות בתיווכם של מגשרים מטעם התובע 1.

הנתבע 3 מסכם כי ההסכם לא מגבש את חלקו האמיתי בשותפות עם אחיו, הנתבע 1, אך עם זאת מגבש הוא את ההסכמות שבין הצדדים במטרה להשלים את ההיפרדות העסקית.

בסיכומים מתייחס הנתבע 3 לחלק העסקי שלו בהסכם ועל השינויים העסקיים שנעשו לאחר ההיפרדות מהשותפות כך גם להתחייבויות שלקח על עצמו לאותן מטרות עסקיות. עוד נטען כי ההסכם הוא תולדה ארוכה של משא ומתן בין הצדדים כולם תוך שהיו צדדים שלישיים שעורבו בתהליך וכי מאז החתימה על ההסכם הוא פועל בהתאם להוראות ההסכם ועמד במלוא התחייבויותיו ומעבר לכך.

לטענת הנתבעים 3-4 מאז החתימה על ההסכם כל אחד מהאחים מנהל את עסקיו בנפרד ופועל להגשת מטרות ההסכם כך שמדובר בהסכם "שהיכה שורשים ענפים וחזקים בשטח."

הנתבעים 3-4 מפנים לעדויות מהם עולה כי קיים שיהוי משמעותי של כשנתיים מאז החתימה על ההסכם ועד המכתב "המתיימר להיות 'הודעת ביטול ההסכם' שנשלח לראשונה ע"י ב"כ התובעים ביולי 2021" והאמור מלמד על העדר עילה שכן חלוף הזמן מקים השתק ומניעות ומשום שממילא טענה מסוג עושק או כפיה כפי שנטענה במרומז הוכחה כמופרכת וללא הוכחה כלשהי לתמוך בגרסה זו של התובע.

לטענת הנתבעים 3-4 שינו הם את מצבם תוך הסתמכות על ההסכם והוויתורים של התובע בהסכם דנן ומכאן שמנוע התובע עתה מלטעון לטענות נגדו.

הנתבעים 3-4 טוענים כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלשהי נגדם ולכל היותר מדובר בטענות מסוג "טעות בכדאיות העסקה" שאינן מצדיקות ביטול ההסכם.

מסכמים הנתבעים 3-4 כי עילות הביטול לא נטענו במפורש ולא הוכחו.

לטענתם, הוכח כי התובע ידע היטב שווי הנכסים ביום עריכת ההסכם ואין להתחשב בשווי הנכסים שלאחר חתימה על ההסכם נוכח פעולות שנעשו בנפרד על ידי כל אחד מהנתבעים ובפרט הנתבע 3. מה גם, שהתובע היה היוזם והשותף הפעיל לעריכת ההסכם וחתימה עליו.

מפנים הנתבעים 3-4 לעדותו של התובע 1 בדבר ידיעתו הפוזיטיבית בדבר היקף הנכסים ושווים. כך גם הוכח בעדותה של …., הגב' …, כי כל אחד מהשותפים היה מעורב בשלבים שקדמו לחתימה על ההסכם והיא נפגשה עם כל אחד מהם.

מסכימים הנתבעים כי ההסכם שיקף את רצונם המלא של כל אחד מהצדדים הגם אם בתחושתם הסובייקטיבית כל אחד מהם עשה יותר ונדרש לפשרות וויתורים.

בזיקה לסעד החלופי של ביטול ההסכם בשל הפרתו, טוענים הנתבעים 3-4 כי טענות התובעים בכתב התביעה ובכלל מופנות כלפי הנתבעים 1-2 ומכל מקום אין טענה של הפרת ההסכם על ידי הנתבעים 3 או 4. כך, שגם אם עלה בידי התובעים להוכיח הפרתו של ההסכם, אין הצדקה לביטולו, וודאי לא בזיקה אליהם עת פעלו על פיו הסתמכו על הוראותיו ושינו מצבם. אם כך, מציינים הם בסיכומים כי אין הכרח להורות על ביטול ההסכם ורשאי בית המשפט להורות על אכיפתו.

הנתבע 3 מסכם כי על אף שאין חב בכך, הוא מספק להוריו, התובעים, פרנסה ומספק תעסוקה לאביו, התובע.

התרתי לתובעים להגיש סיכומי תשובה ושם נטען, בקצרה, כך:

בסיכומי התשובה מדגישים התובעים כי לשיטתם הוכח חלקו של התובע בשותפות בשיעור של 30% מכלל הנכסים כשחלוקת הנכסים, כך עולה מהעדויות, הייתה צריכה להיות בהתאם לחלקו כאמור.

עוד מציינים התובעים כי הוכח שרשימת נכסי השותפות היא לכל הפחות כלל הנכסים שפורטו במסמך שהוכן על ידי ה…. הגב' … וצורף על ידי הנתבע 3 לתצהירו. ובהקשר זה מדגישים התובעים כי מתוך 13 הנכסים המופיעים ברשימה רק 3 רשומים על שם התובעים אך הוסכם שגם הם כלולים בנכסי השותפות ומכאן שאין משמעות לרישום על שם אחד מהצדדים להליך באופן בלעדי כדי להוציאו מהשותפות.

בסיכומי התשובה התייחסו התובעים לעילות התביעה ובין היתר כי ההסכם לא שיקף את כל ההסכמות שהיו בין הצדדים, כי נפלו פגמים ברצון התובעים ללא שההסכם משקף גמירות דעת ולאחר שההסכם נחתם מתוך חשש לשפיכות דמים בין האחים. עוד נטען כי ההסכם נחתם מתוך מצג שווא כשהתובע חתם ללא קריאת ההסכם, ללא שהכיר "את המספרים" ומתוך אמון בילדיו.

באשר לטענות הוויתור מצדו של התובע 1 משיב הוא כי לא ויתר מקום שכלל לא הכיר את הנתונים הפיננסיים המלאים וגם עדותו של העד מר …. בהקשר זה היא עדות שווא. לשיטת התובעים לא ניתן לטעון כי לקחו סיכון בחתימתם על ההסכם שעה שהוכח כי היו הסכמות נוספות שלא היה להם אזכור בהסכם.

לטענת התובעים הנתבעים כולם הפרו את ההסכם הפרה יסודית תוך פירוט ההפרה של כל אחד מהם ובשים לב כי כל אחד מהנתבעים טוען כי האחר הוא זה שהפר את ההסכם.

מוסיפים התובעים כי הטענה שהם עצמם הפרו את ההסכם היא הרחבת חזית ובכלל טענה שקרית שהועלתה רק בסיכומים. ממילא, כך נטען, החיובים של כל אחד מהצדדים הם חיובים עצמאיים ואינם שלובים ומצדיקים קביעה כי מדובר בהפרה יסודית המביאה לביטול ההסכם.

טיעוני הצדדים הובאו באריכות הן אלו בכתבי התביעה וההגנה והן אלו בסיכומים שכן לאמור חשיבות רבה בהצבעה על עילת התביעה והסעדים הנתבעים כך גם בזיקה לנטל ההוכחה.

דיון והכרעה:

בבסיס ההליך כאן הסכם היפרדות עסקית, היינו הסכם פירוק שותפות, שבין אב ושני בניו כשברקע מעורבות גם נשותיהם של כל אחד מהצדדים ואף הן צורפו כצדדים להליך.

בפסק דין זה, השאלה העומדת להכרעה היא שאלת תוקפו של ההסכם מיום 21.9.2019. היינו, האם דינו בטלות בשל פגמים בכריתתו או שההפרות של הנתבעים הן יסודיות כאלו המצדיקות את ביטול ההסכם.

הבאתי את טענות הצדדים באריכות על מנת להציג עמדתי כבר בפתח הכרעתי כי במקרה דנן, לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים, בחנתי את מכלול הטענות והראיות וכן שמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם, נחה דעתי לאור הדין והפסיקה כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח תביעתם להכריז כי ההסכם מיום 21.9.2019 בטל או כי יש להורות על ביטולו בשל הפרות יסודיות מצד מי מהנתבעים ומשכך דין התביעה להידחות.

דיני פקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה – 1975 (להלן: "הפקודה")

בסעיף 1 לפקודה מוגדרת שותפות כ"חבר בני אדם שהתקשרו בקשרי שותפות".

סעיף 2 לפקודה קובע צורות התקשרות שאינן קשרי שותפות כך:

"לשם הכרעה אם קיימים קשרי שותפות ואם לאו, יש ליתן את הדעת על כללים אלה:

שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו – אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים הנוגעים מן המימוש בהם;

נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצאת קשרי שותפות, בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם;

הנפרע חוב או סכום קצוב אחר, בין בשיעורין ובין בצורה אחרת, מתוך רווחי הנצמחים של עסק, איננו נעשה בשל כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;

חוזה, שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו;

בן זוגו או ילדו של שותף שנפטר או התלוי בנפטר, המקבל בדרך של אנונה חלק מרווחי העסק שהנפטר היה שותף בו, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;

המלווה כסף למי שעושה עסק או עומד לעשות עסק, ועל פי החוזה שביניהם יקבל המלווה ריבית בשיעור משתנה לפי רווחי העסק, או יקבל חלק ברווחים – אין המלווה נעשה משום כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;

המקבל, בדרך של אנונה או בדרך אחרת, חלק ברווחי עסק כתמורה בעד מכירת המוניטין של העסק, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;

חוץ מן האמור לעיל בסעיף זה, תהא קבלת חלק ברווחי עסק, או כל תשלום התלוי ברווחי עסק או המשתנה לפיהם, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שניתן לסתור ראיה זו בשים לב לכל נסיבות העסקה שבין הצדדים.

אין מחלוקת בעניינו כי בניגוד לחיוב הקבוע בסעיף 4 לפקודה, לא כוננה השותפות בענייננו כשותפות רשומה ואין במקרה דנן פטור מרישום. העדר הרישום מלמד על הגמישות המשפחתית שבה נוהלו העסקים או הנכסים כחלק מהשותפות. עם זאת, ועל אף העדר הרישום, עדיין הכללים הקבועים בסעיף 2 לפקודה ייבחנו ובפרט אלו הקבועים בסעיפים קטנים

הצדדים להסכם ולהליך כאן

יש להתייחס גם לצדדים להסכם בזיקה לצדדים להליך.

הצדדים הרלוונטיים להסכם הם התובע, הנתבע 1 והנתבע 3. על אף זאת, התובענה הוגשה על ידי התובעת 2, ונגד נשותיהם של הנתבעים 1 ו- 3, הנתבעות 2 ו – 4 בהתאמה. נחזה כי כל עניינן בהליך הוא רק בשל העובדה כי אלו חתמו לצד התובע 1 והנתבעים 1 ו – 3 על ההסכם.

הנתבע 3 נשאל על החתמת הנשים על ההסכם ומעדותו עולה כי הצדדים היו מעוניינים כי הנשים יהיו מעורבות על מנת לחייב אותן וציין כי נראה לו שהמטרה הייתה "שאם מישהו מאתנו יקרה לו משהו, שזה היה מחייב גם כאילו את האישה. אם פתאום, חס וחלילה, מישהו, יקרה, ימות או משהו כזה אז זה לא פתאום שמישהי תיקח את הכל ותלך." (ראו שורות 12-14 עמוד 46 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023).

החתמתן אם כך, לא הייתה נחוצה ולא הייתה משנה דבר מתוקפו של ההסכם שכן מסכימים כולם כי השותפות הלא רשומה, שההסכם נועד להסדיר את פירוקה, הייתה בין התובע, הנתבע 1 והנתבע 3. עם זאת, העובדה כי גם נשותיהם, יתר הצדדים להליך, היו מעורבות וחתמו על ההסכם מחזקת את העובדה כי מדובר היה ברצון הצדדים לגבש את ההסכמות כפי שעלו על הכתב בסופו של יום.

על אף ניסיונות התובעת 2 להרחיק עצמה ממעמד זה ולטעון להטעיה, הגם שאני סבורה כי שותפה הייתה היא לרצון אבי המשפחה להשכין שקט בין בניו, האחים, הרי ממילא ההטעיה, אף אם הייתה, אינה מכוונת כלפיה וממילא בהעדר התחייבות כלפיה, אינה יכולה היא לטעון להפרה.

למעשה ההליך הוא בין התובע ובין שני בניו, הנתבעים 1 ו – 3. העובדה כי בין היתר גם הנשים היו מעורבות בהליך במסגרת העובדה כי מדובר בעסק משפחתי, שמימן את מחייתם של כל בני המשפחה המעורבים בהליך, אין בהם כדי לשנות מהעובדה כי ההליך שלפני עניינו בירור האם יש לבטל את הסכם פירוק השותפות הבלתי רשומה בין התובע ובין 2 מבניו.

מרבית התלונות שמפנה התובע כלפי אופן ביצוע הליך פירוק השותפות הוא כלפי הנתבעים 1 ו – 3 . התובעת 2 העידה בתצהירה כי היא עצמה לא עבדה כלל בשותפות (ראו סעיף 3 לתצהירה) כך שהגשת התביעה גם בשם התובעת 2 ונגד הנתבעת 2 והנתבעת 4 לא הייתה מוצדקת וללא שמצאתי כי קיימת יריבות בין הצדדים דנן ליתר הצדדים להליך. עצם חתימתן של השלוש על ההסכם אין בה כדי לשנות ממהות ההליך שעניינו פירוק השותפות הבלתי רשומה או ממהות בירור העניין שלפני והוא בעיקר ניהול המשא ומתן שקדם לחתימה על ההסכם. ולכן בהקשר זה, אף לו הייתי מקבלת את גרסתה של התובעת 2 כי לא הבינה על מה היא חותמת או גרסתה המאוחרת, שעלתה בשלב ההוכחות, כי זוהי אינה חתימתה על ההסכם, אינה משנה ממהותו של ההסכם ומהעובדה כי הצדדים לו הם התובע 1, הנתבעים 1 ו- 3 בלבד והם הצדדים שצריכים לפעול על פיו.

ולסיום בעניין מערכת היחסים שבין התובע 1 ובין הנתבעים 1 ו – 3, אין מחלוקת כי קודם להסכם עבדו בני המשפחה יחדיו והתפתחו עסקית, בפרט התובע 1 והנתבעים 1 ו – 3 וכי ההסכם נועד להסדיר את היפרדותם העסקית. על כן אין אני נדרשת לבחינה המקדמית האם בכלל מתקיימים "קשרי שותפות" כהגדרתם בסעיף 1 לפקודת השותפויות (נוסח משולב), תשל"ה – 1975 ומהי צורת השותפות שבין הצדדים בהתאם ליתר הוראות החוק שם.

הרקע להסכם

כרקע לסכסוך יש להבין גם את הרקע להסכם וזה, כפי שניתן ללמוד מטענות הצדדים גם לאחר שמיעת העדויות, נתון במחלוקת. עם זאת יש מספר נתונים עובדתיים שעל עיקרם לא חלוקים הצדדים:

האב, התובע, ושני בניו, הנתבעים 1 ו – 3, עבדו יחדיו ולמעשה הצטרפו הבנים אל האב בעסקי ה…. עוד בהיותם נערים. עד כאן וביחס לאמור ישנה הסכמה שכן מכאן חלוקים הצדדים על המשך ההתפתחות העסקית של כל אחד מהם האם תחת פועלו של האב או במקביל אליו ובמנותק ממנו.

ביום 21.9.2019 נחתם הסכם היפרדות בין האב והנתבעים 1 ו -3. הסכם זה הסדיר את חלקו של כל אחד בנכסים ובעסקים שהצטברו עד לאותו מועד ואשר ביחס לחלקם ראו הצדדים חלק משותפות בלתי רשומה ארוכת שנים. כאן חלוקים הצדדים באשר לחלקו של כל אחד בשותפות וכפי תרומתו במרוצת השנים כך גם עיקר המחלוקת בין האב ושני בניו היא בעובדה כי לשיטתם הסכם ההיפרדות הפריד גם שותפות שבין השניים בלבד וחלק מהנכסים המופיעים ברשימה שהוכנה לטובת האמור כוללת גם נכסים שאינם חלק מנכסי השותפות.

בשנת 2007 הוקמה חברת ….. כאשר חלקו של התובע 1 נרשם על שם התובעת 2, חלקו של הנתבע 1 נרשם על שם הנתבעת 2 והחלק הנוסף נרשם על שם הנתבע 3. לפני שנרכשו נכסים כלשהם באמצעות החברה דנן, טרם היה שווי ממשי לחברה דנן, חלקה של התובעת 2 הועבר בחלקים שווים לנתבעת 2 ולנתבע 3.

השותפות הבלתי רשומה הנטענת היא אמנם בין התובע 1 והנתבעים 2-3 ואולם גם נשותיהם, היינו התובעת 2 (אמם של הנתבעים 1ו -3) והנתבעות 2 ו – 4 היו מעורבות בעסקים של בני המשפחה עם זאת כעובדות בלבד ולא כשותפות מלאות, כאשר מהכל עולה שמעורבותה של הנתבעת 2 , כמי שגם ניהלה את החשבונות של העסקים, הייתה גדולה יותר מזו של התובעת 2 והנתבעת 4.

הצדדים מסכימים כי קודם לחתימה על ההסכם מיום 21.9.2019 הייתה פניה לחברת "…….." לטובת הערכת שווי כאשר האמור בוצע על ידי הכלכלנית, הגב' …. כך גם מסכימים כי טרם החתימה על ההסכם, היו מעורבים מטעם מי מהם צדדים שלישיים בהכנת ההסכם (מר …… מר …… ומר ….."). על כך בהרחבה בהמשך תוך התייחסות לנקודות במחלקות בהקשר זה.

השותפות והשותפים

התובע 1 טען עוד בפתח כתב התביעה כי בעבר עבדו עמו 3 בניו, הנתבעים 1 ו – 3 ובן נוסף בשם ….. נטען כי הבן, …., החליט לפרוש ובתמורה קיבל זה את חלקו בשותפות. הנתבעים דחו טענותיו אלו של התובע וציינו כי הבן השלישי לא היה חלק מהשותפות בין יתר בני המשפחה כאשר חלק מהשותפות העסקית שבין האב ובין בניו נפרדת לעסקים ולשותפות נוספת שבין שני האחים, הנתבעים 1 ו – 2. בתום שמיעת העדים נותרה טענה זו ללא פירוט עובדתי ראוי, לא פורט כלל אימתי נפרד הבן השלישי מהשותפות והאם גם הוא היה שותף אם לאו, כיצד בוצע התחשיב של נכסי השותפות, מי ערך את התחשיב ומתי, כך גם לא פירט התובע 1 אימתי שולם הסך הנטען של 100,000$ ששולם לטענתו לידי הבן … ואולם מתקשה אני לקבל גרסה, הגם שלא נטענה, כי התשלום כיסה את כל חלקו לכאורה בכל הנכסים שעתה סבור התובע כי יש לכלול תחת השותפות העסקית בין כל הצדדים להליך. כל טענות התובעים בהקשר זה לא נתמכו בראיות ואף הבן …. עצמו לא הובא לעדות על ידי התובעים וחזקה כי הימנעות מהבאת עד יש בה כדי לסייע ל"יריב" ולחזק את גרסת הנתבעים (ראו ע"א 465-88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו , מה(4) 651).

התובעים והנתבעים התנהלו לאורך השנים באופן לא מוסדר ללא שהשותפות בין התובע 1 והנתבעים 1 ו – 3 לא הייתה מאוגדת כראוי. למעשה עבדו הצדדים זה לצד זה ובמשך שנים רבות ללא הסדרה של ממש של מערכת היחסים ביניהם.

עוד ברקע של הטענות הנדרשות להכרעה כאן, נטען כי התובע 1 והנתבעים 1 ו – 3 ניהלו את השותפות באמצעות חברה שהתובע היה בעל מניות ודירקטור יחיד בה, חברה בשם "….." ולאחר מכן הנתבעים הקימו חברה פרטית חדשה בשם "….." שבה נרשמו הנתבעת 2 והנתבע 3 כבעלי מניות והדירקטור הוא הנתבע 3. אולם עיון בנסח רשם החברות מלמד כי החברה דנן, ………נרשמה רק ביום 20.6.2011 ואילו החברה "….." התאגדה עוד קודם לכן ביום 15.7.2007. על כן לא ברור כיצד נוהלה השותפות דנן כשותפות בלתי רשומה קודם לכן והתובעים לא הצליחו להוכיח בהקשר זה כי כלל הנכסים הנטענים על ידם היו חלק מהשותפות הבלתי רשומה.

התובעים טענו כי הנתבעים הקימו חברות נוספות. בהקשר זה נתגלו סתירות רבות. עמדת התובע עת מחד לשיטתו כל הנכסים לרבות כל ההתאגדויות של מי מבניו ונכסיהם הם שלו ללא שידע להצביע על השקעתו באלו במפורש, ללא שידע להצביע על השקעות, הוצאות או הכנסות של אלו מחברות דנן ואף אישר בעדותו כי רק בדיעבד למד על ההתאגדויות של בניו בחברות נוספות (ראו עדותו בעמוד 52 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023). אושר על ידי הנתבעים ואף הוצגו אסמכתאות על התאגדויות נוספות שבהם לא היה מעורב התובע כלל ואלו הן חברה פרטית "….. …." שהנתבע 3 בעל מניות ודירקטור יחיד שהתאגדה ביום 21.8.2019 וחברה פרטית נוספת "…. …" שהנתבע 1 בעל מניות ודירקטור יחיד בה. לשיטת הנתבעים אין מדובר בהתאגדויות שלמי מהתובעים יד בהם והוקמו למטרות שונות כאשר יש חברה שהוקמה לטובת ניהול עסק בעוד חברה אחרת הוקמה לטובת ניהול נכסי מקרקעין (ראו עדותו של הנתבע 1 בשורות 3-9 עמוד 10 לפרוטוקול מיום 19.1.2023). עולה השאלה האם בכלל ההתאגדויות דנן, שנבחרו בצורת התאגדות כחברה בע"מ, הם חלק מהשותפות הנטענת על ידי התובעים (ת"א (ת"א) 58416-04-19 קוטלורסקי נ' שוואב (2.12.2020) בפסקאות 66 עד 68; עוד ראו ת"א (ת"א) 11419-04-16 מופיד נ' צחור הנדסה ובניה בע"מ (13.11.2019)).

התרומה של השותפים וחלקם היחסי של כל אחד מהשותפים בשותפות

התובע 1 חזר לאורך כל ההליך והדגיש כי הוא זה שהקים את "העסק" שהיה בסיס לפיתוח שאר העסקים וצבירת כלל הנכסים שעל שם כל אחד מהנתבעים. עוד נטען על ידי התובע 1 כי השותפות שבינו ובין בניו הייתה כתוצאה מהסכמתו לחלוקה לפיה חלקו של הנתבע 1 הוא בשיעור של 40% לעומת חלקו של התובע והנתבע 3 כל אחד מהם בשיעור של 30%. אמנם עלתה מחלוקת בין הצדדים בהתייחס לשיעורי החלוקה ביניהם ואולם סוגיה זו שולית למחלוקת העיקרית שבין הצדדים ואינה מחייבת הכרעה לטעמי וכפי שיבואר בהמשך.

עוד לטעמי, אין מקום עתה לנהל את ההליך ביחס לאופן שבו נוהלה השותפות עד לפירוקה. הדבר אינו משרת את עילת התביעה אולם כדי לא להשאיר את האמור בחסר, נוכח זאת שסיכומי הצדדים התייחסו גם לאמור, בזיקה לעילת התביעה המתבררת עתה, אתייחס גם לכך.

קריאת עדות, שניתנה בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע מלמדת בסעיף 15 על העיקר מבחינת התובע והוא כי הנתבעים כפויי טובה. נחזה כי התובעים נפלו לכלל טעות בדבר חלקם של הנתבעים בשותפות הנטענת. לשיטת התובעים, מקום שהנתבעים לא השקיעו כספים בעסק – או לכל הפחות בפתיחת העסק לראשונה על ידי התובע בהיותם של הנתבעים קטינים – חלקם של הנתבעים בשותפות הלא רשומה היא מטוב לבו. ראשית, טענה זו של השקעה מצדו של התובע בלבד לא הוכחה כלל. שנית, במהלך עדותו העיד התובע וחזר ושב על הטענה כי "הכל שלי" כשההסכם מרוקן אותו לטענתו מנכסיו (כך בשורות 26-27 עמוד 7 ושורה 1 עמוד 8 , שורה 5 עמוד 11, שורה 16 ושורה 35 עמוד 19 שורה 31 עמוד 20, שורה 8 עמדו 21, שורה 13 עמוד 28, שורה 22 עמוד 46, שורה 4 עמוד 54 שורה 28 עמוד 64 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023 ועוד). עמדה זו של התובע עומדת בסתירה לטענתו העובדתית כי הצדדים היו חלוקים בשותפות בשיעורים של 30%-30%-40% כאשר השותף שחלקו עולה על חלקם של השניים האחרים הוא של הנתבע 2. שלישית, וכאן טעותו העיקרית של התובע 1, לשיטתו, כל הנאה כלכלית של מי מהנתבעים היא אך ורק מטוב לבו וכך גם כל נכס שהם צברו במהלך השנים יש לייחס לו .

עוד מבקשים התובעים, ללא שהצביעו על עילה בעניין זה או תמכו האמור בראיות, להתחשבן עם הנתבעים על כל הוצאה והוצאה במהלך השנים שהוצאה לטובתם או הצמיחה להם טובה אישית. מהאמור, כך לשיטת התובעים, יש לראות בהם כמי שבזכותם התפתחו העסקים וצמחו לנתבעים ההנאות. כך למשל מייחסים התובעים את המגורים של הנתבעים 1-2 בביתו תקופה ארוכה או מגוריו של התובע 3 והנתבעת 4 בביתם תוך שהוצאות הכלכלה משולמות על ידם כחלק מהוצאות השותפות הבלתי רשומה שיש להתחשבן עליה עתה. כך גם כל דאגה של הורה לילדו באה מבחינת התובעים בחשבון בהתחשבנות שעורכים עתה התובעים מול הנתבעים (ראו למשל אמירות התובע בשורות 32-34 עמוד 46 ואמירותיו של התובע בשורות 11-12 עמוד 50 לפרוטוקול מיום 4.1.2023 וחקירתה של הנתבעת 2 בעמודים 43-44 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023) תוך שהתובעים סבורים כי גם על האמור יש לבצע התחשבנות או כי, התובעת 2, אמם של הנתבעים 1 ו – 3 והחמות של הנתבעות 2 ו – 4, צריכה לקבל אף היא משכורת (ראו שורות 27-30 עמוד 56 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023) על אף שהיא אישרה בעדותה כי היא לא הייתה מעורבת כלל בעסקים של בעלה, התובע, או של ילדיהם, הנתבעים 1 ו – 3 (ראו שורות 1 ו – 11 עד 13 עמוד 78 ושורות 18-19 עמוד 79 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023).

הנתבעים כולם, בפרט הנתבעים 1 ו – 3, פירטו כיצד עוד בהיותם ילדים הצטרפו לעבודה לצד אביהם והחלו גם לנהל את העבודה ואליהם הצטרפה אף הנתבעת 2 עוד קודם לנישואיה לנתבע 1. תיארו הנתבעים בעדותם את היקף ההשקעות שלהם בעסקים שהתפתחו במהלך השנים והאופן שבו התנהלו כולם לטובת רווחת הכלל. הזמן והמאמץ שאלו השקיעו אינם עניין של מה בכך שהרי התובע לא פיתח את האמור לבדו. אף אם מדובר בעסק שהחל על ידי התובע 1 לבדו, הרי הפיתוח במהלך השנים אינו עניין של איש אחד, אף לא של שניים, הם ההורים, התובעים, אלא מאמץ משפחתי רחב של הנתבעים 1 ו – 3 וכך גם של הנשים הנתבעות 2 ו – 4 בהתאמה.

התובע 1 בעצמו הודה כי במהלך השנים לא היה מעורב בניהול העסקים אלא רק הגיע לעבודה ויותר מזה, אף לא היה מודע תחת איזו מסגרת או התאגדות משפטית מנוהלים העסקים. כך גם מתעלמים התובעים מהעבודה שמעת שהם עצמם רואים בעבודה המשותפת של הנתבעים 1 ו – 3 עמם כשותפות בלתי רשומה, הרי גם הרווחים של השותפות הם רווחים של הנתבעים 1 ו – 3 ומכאן שכל השקעה בכספי השותפות בנכסים נוספים הם כאילו השקעה שלהם עצמם. מעבר לכך, הרי כל אחד מהשותפים נהנה מהרווחים ולא רק מהגדלת נכסי השותפות ומכאן הטענה כי גם נכסים פרטיים, מחוץ לשותפות העסקית, אף כאלו שנקנו מכסים שהרוויחו מי מהצדדים מעבודה משותפת, משמעה כאילו מדובר בנכסים השייכים לשותפות, דינה להידחות.

לא מצאתי כאמור נחיצות לדון ולהכריע בשאלה מי היה הגורם היוזם להקמת העסק מתחילת הדרך כטענת התובע, אבי המשפחה והאם כל הנאה שצמחה לנתבעים מיוחסת לו. מקום שהוקמה השותפות הבלתי רשומה, והאמור מוסכם על יד הצדדים כולם, אין אני בוחנת את האופן שבו קבעו הצדדים את חלקו של כל אחד מה גם, העדים וביניהם הכלכלנית ויתר העדים, שמכירים את הצדדים כולם שנים רבות, כך גם מכירים את ההיסטוריה העסקית וההתפתחות העסקית של התובע והנתבעים 1 ו – 3, העידו בעניין זה ועדותם מתיישבת עם גרסתם של הנתבעים (ראו לעניין זה עדותו של מר … בעמוד 44 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.2023 לפיה אין לתובע נגיעה בחלק מהנכסים).

בתביעתו מפרט התובע את חוסר השוויון שבניהול נכסי השותפות הבלתי רשומה לעומת בניו. כך טען כי הלוואה ששימשה את השותפות הבלתי רשומה הוחזרה למלווה כאשר חלקו בשיעור של שליש הוחזר מכספים פרטיים בעוד בניו עשו כן על חשבון נכסי השותפות. כך גם התייחס לטענות בדבר רכישת כלי רכב על שם הנתבעים 1 ו – 3 תוך שימוש בכספי השותפות. טענות אלו נטענו ללא כל אסמכתאות או הוכחה בעניין.

בין היתר נטען על ידי התובע כי במהלך השנים, רכב שנרכש עבורו אולם נרשם על שם הנתבע 1 ועל כן במעמד פירוק השותפות נדרש לשאת בהחזר התשלומים עבורו בסך של 70,000 ₪ ועל כן מבקש התובע החזר התשלומים דנן ביחס לחלקו של כל אחד מהשותפים. גם כאן מדובר במידע שידוע וזמין לתובע 1 ואין מדובר במידע שהייתה חובה על מי מהנתבעים לגלות לתובעים טרם החתימה על ההסכם. משכך לא יכולים התובעים לסמוך טענותיהם על האמור כדי להצדיק ביטול ההסכם בשל מצגי שווא מצד הנתבעים.

בתום שמיעת התובעים, התרשמתי כי השניים נהנו מהכנסות שוטפות אף ללא רישום הוצאות אלו תוך שהם מבקשים דין אחד לנתבעים בהתחשבנות עמם על כל הוצאה והוצאה גם פרטית ודין אחר לעצמם כמי שרק בעדותם אישרו כי באופן שוטף משכו "כספים מהקופה" לשימושם ולצרכיהם לרבות תשלום עבור הוצאות נוספות לרבות טיפולי שיניים בשיעור של 80,000 ₪:

"עו"ד ..: יפה, יפה. תגידי, דיברתי קודם עם … כדי לדעת כמה כסף הוא נהג לקחת מדי יום מהקופה. אני יודעת שאת היית לוקחת ממנו כסף כמעט ברמה, לא רוצה להגיד יומית אבל שבועית, הרבה כסף מזומן?

העדה, גב' ……: תראה,

ש: את יודעת לאמוד את זה יותר טוב ממנו?

ת: אני יכולה להגיד לך ככה, כשיש אירוע אז לקחנו כסף למתנה כשהלכנו.

ש: פעם בחודשיים, שלושה.

ת: יפה. כשהייתי צריכה לקנות משהו קניתי.

כב' הש' אקוקה: כמו מה?

העדה, גב' …..: בגד, איזה משהו, אני גם עבדתי.

עו"ד ……: טיפול שיניים ב-80 אלף שקל?

העדה, גב' ……: עשו, נכון, עשו, נכון, עבדתי איתם, עשו לי, אני לא אשקר, למה לשקר?"

(ראו עדותה של התובעת 2 בעמודים 78-79 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023)

התובעים טענו באופן כללי וללא כל אסמכתה המעידה על כך כי הנכסים הפרטיים שנקנו על ידי מי מהנתבעים או עבור מי מטעמם (כך למשל נכסי המקרקעין הרשומים על שם ילדיהם של הנתבעים 1-2) הם נכסים שנקנו מכספי השותפות. מכאן ניתן להבין אולי את הסעד הנטען לקבוע כי נכסים אלו הם גם נכסי השותפות. אמנם פוצל הדיון שלפני ותחילה נדרשת אני להכריע רק בשאלה האם יש להורות על ביטול ההסכם ועם זאת, בבסיס טענות התביעה עילה לביטול בשל מצג שווא בדבר היקף הנכסים ושיעור שווים על כן אני מוצאת להתייחס לאמור ולקבוע כי דין טענה זו להידחות ומשני טעמים.

התובעים לא הציגו כל אסמכתה המעידה על מקור הכספים מהם נרכשו הנכסים ועל אף הניסיון של ב"כ הנתבעים 1-2 בחקירתו הנגדית של התובע, זה לא ידע להצביע על מקור הכספים לרכישת נכסים ופיתוח עסקים (ראו עמוד 49 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023). העובדה כי הנתבעים, או חלקם, מועסקים ומרוויחים את לחמם מעבודה בשותפות אינה מהווה קו ישיר לקביעה כי הנכסים הם נכסי השותפות שיש לקבוע חלוקה בין הצדדים כולם. יש להניח כי כל עובד המרוויח לחמו אינו עושה כן רק לטובת רווחת הכלל או לטובת השותפות עצמה אלא גם בעבור עצמו וביתו. יש להניח כי ההכנסות של הנתבעים הם כתוצאה מעבודה ומפעילות במסגרת אותה שותפות ועם זאת הכנסותיהם לאחר חלוקת כספי השותפות – אף נשיאה במס בהתאם לכך – מנתקת את הקשר בין סכומים אלו ובין נכסי השותפות. בחקירתה על ידי ב"כ התובעים, הנתבעת 2 העידה על כך שעבדה עוד טרם מלאו לה 17 והרוויחה לחמה ויש ממש בעדותה, במענה לשאלה כיצד נרכשו נכסים הרשומים על שמה כי " אני חושבת שבגיל 30 בן-אדם מגיע ל-100000 דולר חיסכון לא?…אני עבדתי הרווחתי כסף ושילמתי על זה. " (ראו שורות 6-10 וכן שורות 24-26 עמוד63 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023) ; שנית, אף אם מדובר בהוצאת כספים מהשותפות לטובת רכישת נכסי מקרקעין פרטיים עבור מי מהנתבעים, הרי מדובר למעשה בעניין כספי ולא הצהרתי שכן מדובר בהוצאות כספיות שלכאורה הוצאו שלא ברשות כלל השותפים ולטובת צרכים פרטיים ואף שעניין זה לא נדרש להוכחה בשלב זה, הרי ממילא מדובר בעניין כספי ולכל היותר בהשבת הכספים שנמשכו מקופת השותפות לטובת צרכים פרטיים; שלישית ולעניין נכסי המקרקעין הרשומים על שם ילדיהם של הנתבעים 1-2, אלו לא צורפו כצדדים להליך ולא הוכח מקור הכספים לרכישות נכסי המקרקעין ולא ניתן לתבוע וליתן פסק דין הצהרתי בזיקה לצדדים שאינם צד להליך כאן.

בין היתר טענו התובעים כי הנתבעים משכו כספים בשיעורים משמעותיים יותר מהסכומים שמשך התובע עצמו בעבורו כשהם סומכים טענותיהם על הדוח של הכלכלנית בהקשר זה (עמוד 4 לדוח). הכלכלנית המליצה על התנהלות שונה גם בהקשר זה והציעה אופציות לייעול עסקי אולם מכאן ועד לקביעה העובדתית כי בהעדר אימוץ חלוקה כפי המלצה אחת של הכלכלנית מדובר בהטעיה של התובע המרחק רב. העידה לעניין זה הכלכלנית כך (בשורה 32 עמוד 20 עד שורה 3 עמוד 21 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.2023):

"במהלך העבודה נתקלתי במצב וכולם אמרו את זה, שכשמישהו צריך כסף מעבר למשכורת, מעבר למשכורת גם של' מעבר למשכורת הולך ולוקח מהקופה, ואומר שהוא לוקח ורושם את זה בקופה זה מה שלקחתי. זה מה שקיבלתי דיון, עכשיו אני נראה לי ככלכלנית בקבוצה כזאת שרואים שיש קצת רעשים, שצריך לעשות את זה באופן מסודר זה מה שכתבתי. כלומר בואו נחלק דיבידנדים בכל חודש, ולא נעשה משיכה לפי רצונו של כל אחד מתי שהוא צריך, כי זה עושה בלאגן וזה מביע חוסר סדר ולאחר כך לעימותים. זה כל מה שכתוב שם."

ויותר מזה, מקום שהסכם פירוק השותפות הוא זה שעומד על הפרק, לא ניתן במסגרת זו לבחון האם ניהול השותפות באופן שנוהלה, האם משיכות כספים או הפקדות כאלו ואחרות פגעו בתובע או בתובעים שניהם אם לאו או בכלל מי היה הגורם הדומיננטי בפיתוח העסקים מיום יצירת השותפות הבלתי רשומה ואילך, שכן הסכם פירוק השותפות מנתק את ניהולה במהלך השנים מאופן פירוקה וכל עוד לא בוטל ההסכם, אין מקום לבחון את טענות התובעים בהקשר זה.

נכסי השותפות במועד פירוקה

על מנת לקבוע האם יש לקבל את התביעה ולהורות על ביטול ההסכם בשל מצגי שווא, טענו התובעים להטעיה מצד הנתבעים בזיקה להיקף נכסי השותפות.

כאמור טען התובע באופן כללי כי "הכל שלי", להצביע שיש לו זכות או חלק בכל נכס או זכות מכל מן וסוג של מי מהנתבעים ואולם האמור לא נתמך בכל אסמכתה. לכל הפחות היה מקום להציג דוחות כספיים, דיווחים לרשויות המס, הצהרות הון ככל שהיו במהלך כל השנים מאז שנת 1987, או אז לשיטת התובע החל את העסק, היא החוליה הראשונה בשרשרת ההתפתחות של השותפות.

במועד פירוק השותפות כקבוע בסעיף 50 לפקודת השותפויות (נוסח משולב), תשל"ה – 1975, יש לשלם את חובותיה ולסלק את המגיע לשותפים:

"בהתפרק שותפות יהיה כל שותף זכאי כלפי שאר השותפים וכלפי כל מי שיש לו מכוחם תביעה בשל זכויותיהם כשותפים, שנכסי השותפות ישמשו לסילוק חיוביה של השותפות, ושהנכסים העודפים ישמשו לסילוק המגיע לשותפים לאחר שינוכה ממנו כל המגיע מהם לשותפות בשל היותם שותפים בה."

נחקר התובע על היקף ההתחייבויות של השותפות במועד החתימה על ההסכם וכניסתו לתוקף ואולם זה לא ידע להצביע על התחייבויות כלל ונתן תשובות מתחמקות בהקשר זה (עמוד 26 וכן שורות 9-10 עמוד 35 ושורה 25 עמוד 36 ובהמשך חקירתו בעמודים 43-45 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023) הגם שמהראיות שהוגשו עולה כי היו התחייבויות וכי בוצעו על ידי הנתבעים התחייבויות חדשות בעקבות הסתמכות על הוראות ההסכם.

כדי להצביע על כך שההסכם לא משקף את מלוא חלקו של התובע בשותפות, ובהקשר זה הצטרפה לטענתו גם התובעת 2, נטען כי הפקידה התובעת 2 את כספי משכורתה לחשבון השותפות ועל כן יש גם לדאוג להשבתם.

ראשית, לא ראיתי אסמכתאות על גובה הכנסתה החודשית – שנטען כי עמדה על סך חודשי של 4,000 ₪ – לא ראיתי אסמכתאות כי הכספים אכן הופקדו לחשבון השותפות ולא מצאתי הסבר מדוע הופקדו הכספים, אם אכן הופקדו, בחשבון השותפות. טענה זו של התובעים לא הוכחה ומלמדת כי בידם המידע בדבר שיעור הכספים שהפקידו הם בקופת השותפות ככל שאכן נכונים הדברים, שהרי לא הוכחו, ויכולים היו עוד במעמד המשא ומתן בין הצדדים וקודם לחתימה על ההסכם לערוך את התחשיב ולדרוש את שיעור הכספים.

שנית, ממילא לא ברור על מה מלינים התובעים בדבר השבת מלוא הכספים שכן אלו כספים שהופקדו בחשבון השותפות ממנו נמשכו כספים לטובת התובעים שניהם לצרכי קיום ומחייתם ולא הוכח כמה נמשך. נטען כי נמשכו מדי חודש 8,000 ₪ לכלכלה שוטפת וסך נוסף של 3,000 ₪ ובסה"כ 11,000 ₪ לטובת התובע 1 ומשזה הודה כי הכספים משמשים את מחייתו הפרטית הרי מדובר בכספים ששימשו את התא המשפחתי הפרטי שלו עם התובעת 2 ומכאן שכספים אלו נתקבלו אצלו ולכל היותר יכול היה לטעון כי לא קיבל את הכנסתו המלאה מדי חודש.

שלישית וחשוב מכל, בחקירתו התחמק התובע מלהשיב לשאלת ב"כ הנתבעים האם משכורתה של התובעת 2 הופקדה בחשבונה אולם זו אישרה בחקירתה, כי הכספים אכן הופקדו בחשבונה בבנק דיסקונט (שורות 24-25 עמוד 79 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023). עדות זו של התובעת 2 – עדות העומדת בסתירה לאמור בתצהיר עדות ראשית ולעדותו של התובע 1 – מתיישבת גם עם עדותה של הנתבעת 2 בעניין הפקדות משכורתה של התובעת 2 בחשבון התובע 1 ולאחר מכן בחשבונה של התובעת 2, לבקשתם, הפקדות שבוצעו באופן טכני ולטובת התובעת 2 על ידי הנתבעת 2 אך לא יותר מזה (ראו דברי הנתבעת 2 בעמוד 46 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023).

התובע 1 לא הסתפק רק באמור אלא טען כי הנתבעים ובכלל זה הנתבעת 2 כמי שניהלה את החשבונות העסקיים של הצדדים, מילאה טפסי פרישה לטובת שחרור קופת הפיצויים שלו וכדי להרחיק עצמו מהאמור ולהצביע כי לא היה מעורב בעניין נטען על ידו, ללא שהדבר הוכח וללא שניתן לו להציג חוות דעת פרטית בעניין זה, כי זו אינה חתימתו על גבי הטופס. לא מצאתי ממש בטענה ואין בה כדי להצביע על מעורבותם של מי מהנתבעים בניהול העסקים באופן שקיפח את התובע 1 או פגע בו בזיקה להסכם מושא הדיון. מה גם שממילא לא ברורה טענה זו מקום שלא נטען על ידו כי כספי הפיצויים לא נתקבלו בידו ועניין זה של שחרור הכספים לידי התובע קיבל אישור בעדותה של הנתבעת 2 (עמודים 48-49 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023). מה גם שמדובר בשחרור כספי פיצויים עם סגירת החברה כך שכל טענות התובע בהקשר זה נטענו ממילא ללא הקשר למחלוקת.

לטענת התובעים לא נערכה התחשבנות בדבר הסכומים שכל צד משך מן השותפות מעבר לחלקו אולם טענה זו כלל לא פורטה בתביעה וממילא גם לא הוכחה. העובדה כי הדוח של הכלכלנית כלל התייחסות לאמור, אם כבר, מלמדת על כך שהדברים, ככל שיש בהם ממש, היו ידועים לכל אחד מהצדדים עוד זמן רב קודם לעריכת ההסכם ואפשר כי זה גם היה הבסיס לרצון הצדדים להיפרד שכן הדברים נלמדים דווקא מעדויות הנתבעים הן בעדותם הראשית והן מחקירתם הנגדית כי בשל מחלוקות בדבר אופן ניהול העסקים באופן שוטף ובפרט בשאלת תזרים שוטף, ביקש האב לעשות ביניהם הפרדה.

עוד נטען כי ההסכם לא פרט את שווי נכסי השותפות באופן שכל צד יקבל את שווי הנכסים לפי חלקו ועם זאת טענה זו מתעלמת מכל שלבי המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, מהאופן שבו בוצעה בפועל החלוקה של הפעילות העסקית והנכסים עצמם ובפרט מהנעת הליך פירוק השותפות מלכתחילה, הליך שהחל בבקשת האב, התובע 1, בעצמו, שסבר כי טוב יהיה לו הצדדים יפרידו את העבודה המשותפת ולמען שלום המשפחה המורחבת.

יצוין וכפי שיבואר בהמשך, כי הרצון שעמד בבסיס החתירה להסכם היה להשיג את מטרת העל וזה להסדיר את מערכת היחסים המשפחתית שבין האחים על כך גם ניתן ללמוד מהמעורבות של נשות הצדדים כולן עת נתבקשו גם הן לחתום על ההסכם.

דין הטענה כי הנתבעים הם אלו שהכינו והיו מעורבים בתוכן ההסכם כאשר התובע 1 ולאחר מכן התובעת 2 רק חתמו עליו מתוך אמון בילדיהם, לכאורה ללא היכרות מעמיקה עם תוכנו ומשמעותו של ההסכם, דינה להידחות.

ההסכם נחתם בתום משא ומתן ארוך ולאחר מעורבות גורמים חיצוניים לצדדים כאן (כפי עדותם של מר … ומר ….) וביניהם גם אנשי מקצוע, הכלכלנית. התובע 1 בעצמו היה בקשר ישיר עם אותם גורמים (התובע מאשר את האמור בעדותו בשורות 29-34 עמוד 26 ושורה 3 עמוד 30 לפרוטוקול מיום 4.1.2023). העידו הנתבעים ויתר העדים שאין להם עניין בהליך כי הם היו מעורבים בהליך המשא ומתן שבין הצדדים גם לבקשתו של התובע עצמו והיו בקשר ישיר עמו (ראו גם עדותו של הנתבע 1 בעמוד 41 לפרוטוקול מיום 19.1.2023). העיד העד, מר …. כי עבד עליו "הרבה זמן עד שהוא הגיע לגרסה הזאת" (ראו שורות 19-20 עמוד 7 לפרוטוקול מיום 2.2.2023) וכי ברקע המשא ומתן הסתייע האב, התובע 1, בבתו (ראו שורות 22-28 עמוד 13 לפרוטוקול מיום 2.2.2023).

אמנם היה ניסיון עיקש של התובעים להצביע על מעורבות העדים והעניין שלהם בהסכם עצמו, כך הצביעו על היותו של אחד העדים ערב בטענה כי הוא קיבל תמורת הסיוע שלו בעריכת ההסכם סך של 200,000 ₪ אולם טענה זו נטענה ללא כל הוכחה כשכולה נשענת על דרישה להיות ערב, דרישה שהועלתה, כך מהעדויות, מהתובע 1. לא מצאתי כי יש בטענה זו ממש.

העיד , מר ….. העיד על התארכות המשא ומתן ועל האופן שבו זה נוהל פרק זמן של מספר חודשים והמעורבים בו כך גם בהתייחס לטעמים שהובילו לכריתתו:

" העד, מר ….: ההסכם הזה, לקח לערוך אותו, הערכה שלי, בין 4 ל-6 חודשים. ז"א, זה הסכם שכמעט כל מילה שבו תוקנה והוערה ע"י כל הצדדים, כן? כולם ניסו להעיר, לתקן.

עו"ד … : מי זה כל הצדדים?

העד, ….: כל הצדדים זה …, …, מהאבא פחות שמעתי הערות אבל האחות למשל התקשרה אלי והעירה הערות לתקן בהסכם.

כב` הש` אקוקה: בשם מי התקשרה האחות?

העד, מר …: היא לא אמרה בשם מי אבל אם שואלים אותי ה לכאורה בשם האבא.

כב` הש` אקוקה: לא, אבל אם מתקשר אלי צד מסוים אז אני תוהה את מי הוא משרת או מה מקומו במו"מ.

העד, מר …: אני אגיד לך, תשמעי, אם את שואלת אותי אז התחושה שלי וכנראה שזה קרוב מאוד למציאות, היא עמדה כנראה ליד האבא ועוד האבא לא דיבר איתי ישירות על ההסכם הזה אבל,

כב` הש` אקוקה: מעולם?

העד, מר …: אולי כן, אולי החלפנו כמה משפטים אבל לא דבר משמעותי.

[…]

העד, …: ההערות שקיבלתי, קיבלתי מהצדדים. מכל הצדדים קיבלתי את ההערות. חלק מההערות הגיעו ע"י …., חלק הגיעו .., חלק הגיעו מ…, חלק הגיעו מהאחות.

כב` הש` אקוקה: או-קיי.

עו"ד … : עכשיו, הצדדים עירבו, אתה אמרת כל מיני שמות. מי זה ….?

העד, מר …. …הוא עוד אחד שגישר פה במהלך הזה. הוא למעשה היה זה שהביא בסוף את ההסכם לחתימה. ז"א, אני כל הזמן עמדתי וקיבלתי הערות ותיקנתי, בסוף, בסוף התיקונים ההסכם נחתם, אני לא נכחתי באותו האירוע של החתימה אבל הם הודיעו לי שהם חתמו עליו.

עו"ד …. : עכשיו, אתה אמרת שעיקר השיח והשיא היה בין שני האחים, פחות עם האבא.

העד, מר …: נכון.

עו"ד … : למה האבא היה פחות דומיננטי? למה הוא היה כאילו כינור שני והם היו כינור ראשון? אולי תסביר את זה.

העד, מר ….: תראה, כל הזמן הייתה לי גם ידיעה וגם הרגשה מאוד חזקה שהאבא מאוד מאוד חפץ בהסדר בין האחים. אבא רצה נורא נורא שייגמר הלחץ הזה. גם המצב של העסק התחיל להתנדנד,"

(ראו שורה 26 עמוד 7 עד שורה 27 עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023).

אני מוצאת שהתובע היה הגורם שביקש את "הפרדת הכוחות" בדמות של פירוק השותפות. הגרסה של התובעים כי הוטעו על ידי הנתבעים ובכך נושלו מחלקם בנכסי השותפות שהם גם נכסיהם ולכל הפחות היה מגיע להם שיעור של 30% מכלל הנכסים אינה מתיישבת עם גרסתם בעדותם ובכלל עם ההיגיון. מעדותם של התובעים עולה כי המידע שעליו מבוססת התביעה הוא אותו מידע שהיה קיים גם קודם לחתימה על ההסכם ולא מצאתי איזה מידע נתגלה להם לאחר החתימה על ההסכם מה גם שקיימת החזקה שלא נסתרה כי כשותפים ידעו או לכל הפחות אמורים היו לדעת שווי הנכסים והיקף הפעילות העסקית. לו הייתה מתקבלת גרסת התובע 1 כי "הכל שלי" הרי ממילא חזקה עליו להכיר ולדעת את היקף כלל הנכסים ולשיטתו לא כך הדבר, היא אולי גם הנותנת שלא כל הנכסים הם היו חלק מהשותפות ודינם לחלוקה שווה בין כל השותפים.

העיד התובע 1 בפתח חקירתו הנגדית על ידיעתו שווי הנכסים:

"… קיבלתי המון פיצויים, היה לי המון כסף, קניתי חנות בדמי מפתח, אני הקמתי את המקום. אני עבדתי בקופה, אני יודע שיש המון כסף, זה המקום הכי מרכזי ב…, המקום הזה שווה היום, שני הצדדים, 60, 70 מיליון שקל בקלות. המקום הזה הוא המקום הכי מרכזי בארץ, במדינה, זה אני הקמתי אותו."

(ראו שורות 30-34 עמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023).

עדותו של התובע 1 בכללותה לא הייתה עדות סדורה ובתום חקירתו לא ברור כיצד בוצעה הערכת השווי, האם זו מבוססת על נתונים, האם זו מתחשבת בכלל הנכסים בצד ההתחייבויות, האם זו נכונה ליום עריכת ההסכם או שמא מדובר בהערכה נכון ליום הגשת התביעה שאינה רלוונטית לעילות הביטול עת כל אחד מהצדדים להסכם ביצע פעולות שהיה בהם גם כדי לשנות ואולי אף להשביח את שווי הנכסים שבידי כל אחד מהם. התובע 1 נשאל ארוכות גם בהתערבות בית המשפט על היקף הנכסים ועל הערכת השווי דנן ולא הצליח למסור גרסה ברורה:

"כב' הש' אקוקה: מר …, תקשיב לי, תקשיב, אתה כל הזמן אומר שזה שווה הרבה כסף, את השווי של הנכסים אתה מכיר אם ככה, נכון?

העד, מר ….: היום.

כב' הש' אקוקה: ולפני 5 שנים?

העד, מר …: גם אז היא לא שאלה אותי, היא רשמה.

כב' הש' אקוקה: אני שואלת אותך, לפני 5 שנים אתה ידעת מה שווה כל עסק, כמה העסק מכניס, כמה צריך להשקיע.

העד, מר ….: הם כתבו כמה, לא אני.

כב' הש' אקוקה: לא, אני שואלת אותך לפני 10 שנים, לפני שבכלל עלה כל הרעיון של הפירוד הזה, ידעת כמה כל עסק שווה? כמה כל עסק מרוויח? כמה הוא מכניס?

העד, מר …: זה לא אותם זמנים.

כב' הש' אקוקה: אין בעיה, אז ידעת?

העד, מר ….: זה עכשיו פי 10 ממה שהיה.

כב' הש' אקוקה: אני לא שואלת אם השתנה השווי, אני שואלת אם אתה מכיר את השווי.

העד, מר …..: אז לא היה רחוב, לא היה כביש.

כב' הש' אקוקה: מר …., זאת לא השאלה, השאלה היא האם אתה מכיר את השווי של הנכסים שלך.

העד, מר …: אני מכיר עכשיו כמה השווי שלהם.

כב' הש' אקוקה: אז הכרת? בזמן אמת אז ידעת כמה זה שווה?

העד, מר ….: מתי זה "אז"?

כב' הש' אקוקה: לפני 10 שנים.

דובר: 2019.

עו"ד ….: 2018.

כב' הש' אקוקה: לפני 10 שנים ידעת כמה זה שווה? אז, אם היית הולך לבנק ולוקח משכנתה, אומר "יש לי נכס שהוא שווה ככה, אני רוצה לקחת הלוואה כדי לקנות עוד נכס", ידעת כמה הנכסים שווים?

העד, מר …: אם אני ידעתי? אני ידעתי, למה ידעתי? הם לא רצו אפילו, אני לקחתי בשכירות את המקום הראשון, הם באו לשם, היה חושך, הוא היה קטן, הם אמרו,

כב' הש' אקוקה: מר …, זו שאלה פשוטה,

(מדברים ביחד)

העד, מר …: אני יודע שיש בית כנסת שעובד 24 שעות, נכנסים בו 25 עד 30 אלף איש ביום והם אמרו "אין כלום", אמרתי להם "יש פה 30 אלף איש שבאים להתפלל" ואז לקחתי את המקום ומזה התחיל כל המקום וקנינו את זה וקנינו את זה וקנינו בית.

כב' הש' אקוקה: אז אתה איש עסקים מנוסה בסך הכול?

העד, מר……: איך?

כב' הש' אקוקה: יש לך עין טובה לעסקים?

העד, מר …..: לא יודע.

כב' הש' אקוקה: אם אני ארצה להשקיע אני אתייעץ איתך?

העד, מר …: זה מהשמיים, כשהיינו ביחד הקדוש ברוך עזר לנו, התפתחנו.

כב' הש' אקוקה: ברוך השם, אני רק אומרת,

העד, מר ….: כן, ברוך השם, אבל ברוך השם נהייתי עני, ברוך השם, ברוך השם, את לא מאמינה שנהייתי עני. כל אחד היום חושב בדיעבד,

כב' הש' אקוקה: מר ….., אני שואלת,

העד, מר …..: שאני המיליונר של העיר.

כב' הש' אקוקה: אבל אתה חשבת שאתה מיליונר?

העד, מר ….: לא, אני הייתי,

כב' הש' אקוקה: אתה ידעת שאתה מיליונר?

העד, מר ….: כל אחד בא אליי,

כב' הש' אקוקה: עזוב מה אחרים, אתה על עצמך יודע שאתה מיליונר? אתה יודע? לפני ההסכם הזה ידעת?

העד, מר …..: אני יודע שיש לנו רכוש שלנו.

כב' הש' אקוקה: אתה יודע שאתה מיליונר ב-2018? יודע שיש לך הרבה נכסים והרבה כסף?

העד, מר …..: בטח שאני יודע שיש לי הרבה נכסים.

כב' הש' אקוקה: יודע?

העד, מר ….: יודע, בטח שאני יודע."

(ההדגשות אינן במקור, ל.א)

(ראו עמודים 41-42 לפרוטוקול הדיון מיום 4.2.2023)

בהמשך עדותו ידע התובע להגיד כי ידוע לו שלא כל הנכסים שבבעלות מי מהנתבעים או מנוהלים על ידם אינם שלו ולא היו שלו לפני התפרקות השותפות וכשעומת עם האמור ניסה להרחיק עצמו מאמירות אלו:

"כב' הש' אקוקה: אתה לא הקמת את החברה אבל?

העד, מר ש' …: אני לא יודע.

כב' הש' אקוקה: אתה לא הקמת את החברה?

העד, מר …: לא.

כב' הש' אקוקה: לא.

עו"ד ….: תראה, אתה מתאר לנו,

העד, מר …..: באלוהים שאני לא יודע, רק עכשיו, בדיעבד, אחרי הכול,

כב' הש' אקוקה: אדוני רוצה נכסים שבכלל לא יודע שהיו שלו?

העד, מר ….: לא.

עו"ד …..: כן.

כב' הש' אקוקה: זאת השאלה.

עו"ד …: כן, תגיד "כן".

העד, מר ….: מה?

כב' הש' אקוקה: השאלה היא אם אתה רוצה נכסים שאתה בכלל לא יודע שהיו שלך.

העד, מר ….: מה שלי?

כב' הש' אקוקה: הנכסים.

עו"ד ……: הנכסים, אתה רוצה נכסים שלא היו שלך מעולם, הם מעולם לא היו שלך, לא היו רשומים על שמך.

העד, מר …: מה?

כב' הש' אקוקה: אני שאלתי,

עו"ד …..: הנכסים.

כב' הש' אקוקה: אתה אומר "לא ידעתי מזה", אז אני שואלת אותך,

עו"ד …: בית המשפט שואל אותך, תענה לבית המשפט.

העד, מר ….: שמה?

כב' הש' אקוקה: מר ….., תקשיב לי.

עו"ד ….: תקשיב לבית המשפט.

העד, מר …..: מה השאלה?

כב' הש' אקוקה: אתה עכשיו אמרת "אני בכלל לא יודע אם החברה הייתה שלי, בדיעבד אני יודע שלא", אז אני שואלת אותך, אתה רוצה נכס, חברה זה נכס, אתה רוצה נכסים שלא היו שלך גם?

העד, מר …: הכול שלי.

כב' הש' אקוקה: גם מה שלא היה רשום על שמך?

העד, מר ……: כי אני לא יודע אם זה הדבר שנגנב ממני, צריך להביא משטרה.

כב' הש' אקוקה: סליחה, שאלתי אותך אם החברה הייתה שלך ואמרת "לא".

העד, מר …..: חייבים משטרה, מס הכנסה וחקירות, את עורך הדין הזה יחד איתם.

כב' הש' אקוקה: לא, אדוני, זה לא עובד ככה.

העד, מר ….: זו הדרך, את לא תפתרי את זה.

(…)

עו"ד ……: כתוב, כתוב, כתוב, שמענו. אני שואל אותך משהו. אתה מתאר לנו בעצם מצב שבו במשך שנים, שנים, יכול להיות אפילו שני עשורים, ממש עד כדי כך, אתה מקבל אלפי שקלים בחודש, אלפי שקלים, והם מושכים ביחד פי 10 ממך, אתה כותב את זה בתצהיר שלך, והם לוקחים את הנכסים והם מקימים חברות ואתה שותק?

העד, מר …..: אתה לא מכיר אותי.

ש: נכון.

כב' הש' אקוקה: אז בוא תסביר.

עו"ד …: אז אני אומר לך, תסביר את השתיקה שלך, האם יכול להיות שבן אדם במשך שני עשורים,

העד, מר ….: יכול להיות חמור כמוני וכמו אשתי.

ש: חמור כמוך וכמו אשתך?

ת: כן.

ש: טוב. תגיד,

ת: זו הטעות שלי."

(ראו עמודים 53-54 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023)

ובאשר להערכת שווי כלל הנכסים, אמירותיו כלליות לא מבוססות כלל, אינן מתחשבות בהתחייבויות ויש לומר כי חלק מאמירותיו במהלך הדיון היו מופרזות ומוגזמות ללא כל ביסוס – על הגזמות אלו מצד התובע 1 העיד גם העד מר … – עם זאת, בעדותו ידע כי נמסרו לכלכלנית במסגרת עבודתה והסיוע שלה לצדדים, נתונים והערכות וידע מה אותן הערכות גם אם לא הוא מסר אותן באופן ישיר:

"ת. נתנו לגברת …., אותי היא לא שאלה בחיים, נתנו לה נתונים פי 5 פחות מהאמת."

(ראו שורות 1-14 עמוד 66 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023)

זה המקום לציין דווקא כי כל עילת התביעה של התובע מבוססת על תחשיבים בדוח של הכלכלנית ולהצביע כי הנכס שקיבל במסגרת פירוק השותפות אינו עולה לכדי שיעור של 30% מכלל הנכסים כשווי הנכסים לשיטתו אם אלו שבדוח והנה כאן מאשר כי ההערכות שניתנו לכלכלנית, בידיעתו, לא היו הערכות אמתיות ומלמד כי התובע ידע היטב שוויים האמיתי בזמן אמת.

ובהמשך לשאלות בית המשפט השיב גם כן באותם הדברים:

"כב' הש' אקוקה: איך אתה יודע שעבדו עליה?

העד, מר …..: ישבתי שם ושמעתי אותם, לא עירבו אותי, מה שהם אמרו לה היא רשמה.

כב' הש' אקוקה: אז אתה יודע שהנתונים שהם אמרו לה הם לא נכונים?

העד, מר ….: הם לא נכונים, אפילו לא בחמישית.

כב' הש' אקוקה: אתה יודע כי מה? כי אתה מכיר את העסקים?

העד, מר ….: זה לא אפילו חמישית.

כב' הש' אקוקה: כי אתה מכיר את העסקים?

עו"ד …..: הוא ישב על הקופות.

כב' הש' אקוקה: התשובה היא "כן" או "לא"?

העד, מר …..: אני יכול לדעת, גם היום אני עובד, אני יודע את העסקים. תביאי 200 מיליון, מישהו יכול להיכנס בריבוע הזה?"

(ראו שורות 16-26 עמוד 68 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023)

התובע לא הסתפק בעדותו ובמהלך הדיונים, בפרט חקירת העדים הנוספים לרבות הנתבעים, קרא קריאות לעברם שחלקם הקטן נקלט בהקלטה ובאו לידי ביטוי בתמלול הפרוטוקולים. עם זאת, אמירה אחת של התובע, שנקלטה, מלמדת כי ידע היטב על המשא ומתן, היקף הנכסים ודרישתו שלו עצמו לתנאי ההסכם. אמירה זו באה במסגרת עדותו של הנתבע 1, שנשאל לגבי אופן ניהול המשא ומתן:

" העד מר …: היה ויכוחים היה שינויים, הלכו לאבא הלכו אלי הלכו אליו, בוודאי זה לא בא ככה הם חתמו והלכו. היה משא-ומתן של כמה חודשים טובים. זה לא היה משהו שבאו ב-5 דקות קח תחתום ותלך. אני לא הסכמתי לזה הוא לא הסכים לזה הוא רצה את זה זה רצה את זה בסופו של דבר הגענו לאיזושהי החלטה וחתמנו. היה המון המון כל מיני רעיונות וכל מיני נסיונות לעשות זה, אולי שאני אקח את העסק אולי שהוא ייקח את זה, בסופו של דבר הגענו להחלטה כזאת. אבא שלי כל הזמן רצה שאני אקח את העסק.

כב` הש` אקוקה: איזה מהם?

העד מר …..: את המקום את הקיוסק של ….., הוא בא אלי והוא התחנן אלי קח אתה את העסק, קח אתה את העסק, כמה פעמים.

מר …..: הוא צודק אבל הוא לקח 10 חנויות ו6 בתים במקום."

(ראו שורה 31 עמוד 32 עד שורה 6 עמוד 33 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023).

(אמירתו של התובע הודגשה בציטוט שהובא לעיל, ואינה במקור, ל.א).

על אף שבית המשפט התערב כל עת שהתובע מצא לנכון להעיר הערותיו ולהתייחס גם לעדויות שנשמעו באולם במהלך כל הדיונים, עסקינן עדיין באמירה אותנטית של התובע באולם בית המשפט.

מכלל אמירותיו של התובע, בית המשפט השתכנע כי במעמד עריכת ההסכם ידע התובע היקף נכסיו אף אם בפועל אלו לא היו רשומים על שמו, ידע היטב כי חלק מהנכסים אינם נכסיו ואינם חלק מהנכסים הקשורים לשותפות, הסכים וקיבל התובע את כל הערכות גם של הנתבעים וגם אלו שעלו בדוח שהוכן עבורם על ידי כלכלנית שנשכרה תחילה לטובת בחינת העסק ובניסיון לייעל את הפעילות העסקית (הדברים עלו מעדותו של הנתבע 3 ונתמכו בעדותה של הכלכלנית, שורות 25-35 עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.2023).

תחילה כאמור ההתקשרות עם הכלכלנית הייתה לטובת תכנית ייעול עסקית אולם בהמשך, נדרשה הכלכלנית לסייע לטובת גיבוש תכנית לפירוק השותפות. התביעה של התובע מבוססת על הערכות שווי המופיעות בדוח של הכלכלנית אולם זו בעדותה הסבירה כי מדובר בהערכות שאינן מדויקות ואינן מבוססות תוך שאין הכרח כי עסקינן בשווי האמיתי:

"כב' הש' אקוקה: טוב, בישיבה אמרת שהיה דיונים על שווי כל אחד אמר את השווי שנראה לו, לא משהו מוסמך עם איזה שמאות.

העדה, גב' ….: נכון בדיוק.

כב' הש' אקוקה: והם התווכחו על זה?

העדה, גב' …: לא תמיד, לא תמיד לא על כל נכס. וכשלא ידעו אמרו תרשמי 6. למה? כי בעצם זה היה של כולם. ז"א את באה ואומרת מה שווה הבית שלי, אני חושבת שהוא שווה 3 או 3.5 מיליון שקל? לא כל כך היה משמעותי כי לא חלקו אז שום דבר, זה היה רק בשביל לדעת מה המאזן שלנו, במה אנחנו יכולים למכור כדי לשפר את התזרים מזומנים.

כב' הש' אקוקה: אז בעצם היה להם איזשהו אינטרס להעלות את השווי באופן מובנה?

העדה, גב' …: לא כי זה היה, אם זה גבוה זה גבוה לכולם, אם ונמוך זה נמוך לכולם. הקבוצה הייתה כיחידה אחת אז זה לא כל כך שינה.

כב' הש' אקוקה: לא כל כך שינה, בנקודת זמן הזאת זה לא כל כך שינה, אבל ברגע שהם מחלקים את השווי גברתי מבינה שזה משנה.

העדה, גב' ….: לכן היה כתוב כפוף להערכת שמאי.

כב' הש' אקוקה: כפוף להערכת שמאי.

העדה, גב' …: והי כתוב את זה בפירוש כי אני הבנתי שאם מישהו,

כב' הש' אקוקה: אבל כל אחד מהם הביע דעה ביחס לשווי או שהיה מישהו דומיננטי יותר שם?

העדה, גב' ….: תראי יש אנשים שפשוט לא יודעים, ש…לא כל כך ידע את הערך של נכסים, ….שלט על זה, כן הוא ידע טוב."

כך גם מצאתי שעילת התביעה מבוססת על הערכות שווי לכאוריות – שכן בכתב התביעה אין התייחסות ממשית לאלו – מאוחרות להסכם ומעידות על החרטה של התובע 1 בחתימתו של ההסכם עת למד כי פעולותיהם של הנתבעים כל אחד בנפרד השביחו את הנכסים.

אם לסכם את האמור עד כאן, בית המשפט לא השתכנע מעדותו של התובע ובהקשר זה גם מעדותה של התובעת 2 כי מי מהם הוטעה במהלך המשא ומתן או בעריכת ההסכם וכי דרישתם לבטל ההסכם לכל היותר יכולה להיות להישען על הפרת ההסכם. ואם להקדים את המאוחר, גם בהפרת ההסכם אין הצדקה לביטול הוראותיו של ההסכם במלואו.

על שווי הנכסים ובירור האמור במהלך ניהול המשא ומתן הקודם לחתימה על ההסכם העיד גם העד מר ….. לגרסתו, התובע 1 היה עתיד לקבל נכס נדל"ן מסוים בעוד שבהסכם הסופי שגובש ונחתם על ידי כל הצדדים שויך לו נכס אחר ומעדות זו עולה כי התיקון של ההסכם נתבקש על ידי הנתבע 3, במענה לדרישת הנתבע 1 ואולם בידיעת האב וברצונו כי בכך תסולק המחלוקת בין הצדדים והיה מוכן לכך, באופן שמלמד על בקיאותו בפרטי ההסכם:

"העד, מר …:[…] ולמעשה …. אמר לי שמי שכופה עליו ללכת על ההסכם הגרוע הזה זה לא אחר מאשר אבא. האבא אמר לו 'אוי ואבוי אם זה לא ייחתם'.

עו"ד …. : למה אבא כל כך רצה שיהיה הסכם?

העד, מר ..: האבא לאורך כל השנים היה מבוהל מהיחסים בין הילדים. הוא לקח את זה בצורה מאוד קשה. המתח בין האחים הרגו את האבא. פשוט עשה לו נזק מתועב. הוא היה מוכן לעשות הכל. הכל, הכל, הכל. אני רוצה גם להגיד באופן כללי, אני באופן אישי, אני רוצה להגיד שאני שמעתי מאבא עשרות פעמים, הוא אמר לי 'תן לי נכס, תן לי נכס אחד טוב ותשחרר אותי מכל הדבר הזה'.

כב` הש` אקוקה: אז הוא כן דיבר איתך על זה.

העד, מר …: האבא דיבר איתי לא בתקופת ההסכם, עוד לפני. אז לפני ההסכם, אני לא מדבר על תקופת ההסכם, עוד לפני ההסכם האבא אמר 'אם אני מקבל איזה נכס טוב, אני עוזב. אני יורד מזה'. ואני חושב שהאבא אמר את זה לא רק לי. יש עוד כמה אנשים שהוא אמר להם את הדבר הזה."

(ראו שורות 17-30 עמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023).

ניהול משא ומתן בין הצדדים והחתימה על הסכם ההיפרדות

סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") מחייב ניהול המשא ומתן בתום לב. יש להפנות גם להוראת סעיף 39 לחוק החוזים לפיו " בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה" זאת נוכח טענות התובעים בדבר בטלות ההסכם נוכח הפרתו על ידי הנתבעים.

הצדדים היו חלוקים באופן חלקי על הנסיבות שהובילו להסכם ההיפרדות. הטענות של התובעים בהקשר זה נטענו בשפה רפה וכל שהסבירו בתצהיר עדות ראשית מטעמם כי במהלך שנת 2019 החל המשא ומתן. לעומת זאת, הנתבעים התייחסו לכך מפורשות כי הגורם שיזם את ההסכם הוא אב המשפחה, התובע 1. ישנה חשיבות בקביעה מהי הגרסה הנכונה באשר לנסיבות שהובילו לחתימה על ההסכם ולהיפרדות גם בזיקה לאמיתות טענות התובעים באשר למצגים שהוצגו לפניהם וללחץ שנטען כי הופעל כלפיהם.

לאחר שמיעת העדים, השתכנעתי דווקא כי התובע 1 הוא זה שרצה להסדיר את ההיפרדות ולקדם את ההסכם לקראת חתימתו הוא היוזם מאחורי ההסכם וכי הלחץ שהופעל היה מכיוונו כלפי הנתבעים. התובע הוא זה שאף הביא אנשי אמון – לכל הפחות מי שהיו באותה העת אנשי אמונו – לטובת ניהול המשא ומתן ועריכת ההסכם. על כך העיד גם הנתבע 1 ועדותו בהקשר זה הייתה עקבית ותאמה ליתר גרסאות העדים הנוספים:

" עו"ד …..: כן להפריד כוחות ביניכם, בין שלושת השותפים.

העד מר …..: האמת היא זה היה החלטה של אבא שלי לא שלי. אני הייתי נגד זה הוא יזם את זה, הוא הלך הביא אנשים שיעשו את החלוקה כל פעם מישהו אחר, בסופו של דבר …. הוא היה האיש שהוא הביא.

עו"ד ….: אז לא אתה חשבת שצריך להפריד כוחות?

העד מר …..: לא אני לא.

עו"ד ….: לא חשבת.

כב` הש` אקוקה: סליחה הוא אמר לך למה? אתה אומר זה רעיון שלו.

העד מר …..: כן אבא שלי אמר לי למה. אני רוצה כל עוד אני חי לראות שאתם נפרדים שלא תריבו אחרי שאני מת ויהיה בלגן. זה המילים שלו הנה הוא פה. הוא יזם את זה גם."

(ראו שורה 32 עמוד 25 עד לשורה 7 עמוד 26 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023).

כאמור, מעמד החתימה על ההסכם אף הוא עמד במחלוקת בין הצדדים כאשר התובעים ביקשו להצביע על החתמתם על ההסכם ללא שהם ידעו פרטיו, כך הוחתמה התובעת 2 בשעת לילה מאוחרת, ועם זאת אין באמור כדי להוכיח דווקא את עילות הביטול כנטען על ידי התובעים. טען התובע בפתח עדותו כי " בכוח הם איימו שהם רוצחים אחד את השני. בא אדם ב-2 בלילה, העיר את המסכנה הזאת והתחיל לצעוק 'אם אתם לא חותמים על הנייר הזה יישפך דם'." (ראו שורות 7-9 עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023)

בעדותו ניסה התובע להרחיק עצמו ממעמד החתימה ורצונו לסיים את המחלוקות שבין שני בניו והעובדה כי אותו "אדם" שהגיע להחתים אותו הוא בעצם מי שסייע לגשר בין הפערים ולהביא את הסכסוך בין האחים לסיומו לבקשת האב התובע עצמו ושהוא עצמו סמך עליו קודם לחתימה על ההסכם (ראו שורות 13-23 עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023).

לבסוף אף הודה התובע 1 כי צד ג' התערב לבקשתו שלו לטובת סיוע במחלוקות שבין האחים ושכתוצאה מכך הם הגיעו הצדדים לאותן הסכמות בהסכם :

"ש: עכשיו תגיד לי, נכון שאתה הבאת את ….. כדי שיפשר?

ת: אני הבאתי את …. למה היה לו אותו מקרה, אמרתי לו "בוא תציל אותנו שלא יהיה לנו כמוך וכמו אחיך, שהילדים שלי יהיו הילדים שלי'."

ראו שורות 4-5 עמוד 9 לפרוטוקול מיום 4.1.2023)

לעניין זה גם אישר העד מר ….. כי ההסכם שיקף את רצונם של הצדדים , נערך, נכתב ותוקן כפי שהם ביקשו ללא לחץ של צד ג' תוך אמירה ברורה שלו המסכמת את הדברים כי "בסופו של דבר ההסכם הזה, הוא בנוי בצלמם ובדמותם של המעורבים בצורה שהדבר הזה יוכל להתקדם." (ראו שורות 24-25 עמוד 27 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023).

על אף ניסיונות ב"כ התובעים להצביע על סתירות בחקירתו של העד מר …, לא מצאתי כי העובדה שזה לא ידע להצביע על כל התיקונים בטיוטות ההסכם במהלך ניהול המשא ומתן עד לחתימה על ההסכם או להציג טיוטות ולהסביר לבקשת מי מהצדדים בוצע כל תיקון, כדי לגרוע מתוקפו של הסכם שנחתם בידיעת הצדדים ובתום משא ומתן ביניהם. בהקשר של התובע 1 דווקא העידו העדים שליוו את המשא ומתן כי התובע 1 היה אמור לקבל עם פירוק השותפות נכס מסוים כאשר בנוסח הסופי שנחתם יועד לו נכס אחר. עניין זה מלמד על מעורבותו של התובע 1 במשא ומתן.

ממילא, לא הייתה טענה כי נוסחו הסופי של ההסכם הוצג לתובע 1 במפתיע – או בכלל היה מופתע מכך שנכתבה טיוטת הסכם כפי שהוצגה לו – ללא שניתנה לו ההזדמנות לערוך את הבדיקות הראויות לפני החתימה על ההסכם. וזה אולי העיקר.

במהלך החקירות של הנתבעים והעדים, ניסה ב"כ התובעים להצביע על כך שהיה ככל הנראה סיכום כתוב של הדברים או טיוטות של ההסכם והרי כולם מסכימים – ביניהם התובע 1 עצמו – שהיו טיוטות ותיקונים של ההסכם לאורך ניהול המשא ומתן וכי לא הייתה זו הפעם הראשונה שהצדדים דנו בנושא. אישרו כולם את חילופי הדברים והשינויים שחלו במהלך ניהול המשא ומתן (כך למשל עדותו של הנתבע 3 בעמוד 47 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023). ההסכם לא נוסח על ידי אחד מהצדדים בלבד והוצג לאחרים בהפתעה אלא זה היה תוצר של "תהליך של הרבה זמן" (עדות הנתבע 3 שורות 20-32 עמוד 59 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023) אם כן, מתחזקת העמדה של הנתבעים כי מקום שההסכם נחתם בנוסח כפי שנחתם, היא הנותנת כי על אף הטיוטות הכתובות, על הצדדים כולם וביניהם התובע 1, היה מקובל נוסח ההסכם כפי שנחתם בפועל.

כך גם לא מצאתי כי מועד החתימה או שעת החתימה בשעה מאוחרת כנטען מהווה נסיבה חריגה עת דווקא בעיני התובעים אין מדובר בנסיבות חריגות לניהול עסקיהם על דרך הכלל ולמעשה מדובר בשעה שמבחינת התובע 1 היא שעה מקובלת לעריכת התקשרויות עסקיות (ראו שורות 24-29 עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023)

ההסכם נחתם בתום תהליך ארוך של משא ומתן כשמכלל העדויות אין מחלוקות כי מערכת היחסים בין האחים ידעה עליות וירידות בצל עבודתם המשותפת. מערכת יחסים זו שבין האחים הייתה ככל הנראה ידועה גם מחוץ לתא המשפחתי כפי שעולה מעדותו של העד מר … (שורות 25-26 עמוד 6 לפרוטוקול מיום 2.2.2023).

גם התובע מסכים עם האמור עת העיד " כל שנה הוא עשה שביתה לפני החג, הוא רצה שכל אחד ידע מה שלו ונמשיך להיות שותפים, אבל יום אחד זה התפוצץ והם רבו והם פירקו, … אמר "אני לא רוצה יותר לעבוד איתכם, אני הולך', (…)" (ראו שורות 13-16 עמוד 26 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023).

העידו כולם כי היו חילופי דברים ארוכים בין הצדדים לטובת היפרדות עסקית ובהקשר זה העיד גם הנתבע 3 על האופן שבו נוהל המשא ומתן כשלכל אחד מהצדדים רצונות או אינטרסים שונים, כך:

" דיברו על ההסכם הזה המון המון זמן. תוך כדי כל אחד לחץ לכיוונים אחרים, כל אחד היה לו אינטרסים. כל אחד שינה, כל אחד הוסיף דברים."

(ראו שורות 5-6 עמוד 37 לפרוטוקול מיום 2.2.2023).

ובהמשך הוסיף:

" אנחנו מדברים על לעשות סדר, כבוד השופטת, המון המון זמן. המון זמן. … נהיה חולה וניסינו ככה וניסינו ככה וזה לא יצא בסוף אבל המון שנים מדברים על סדר. המון המון שנים מדברים על לעשות סדר ושכל אחד ידע מה שלו, מה לא, לעשות את זה בצורה מסודרת אבל לא יצא, כל הזמן זה הסתובב. עד שהתחלנו לשבת, לקחנו כלכלן בהתחלה והם רצו להבין מה הבעיות ואחר כך כלכלנית ובצורה אינטנסיבית באמת, לדעתי בכל 19', זה היה ממש כבר, זה העלה הילוך למשהו יותר רציני."

(ראו שורה 35 עמוד 37 עד שורה 5 עמוד 38 לפרוטוקול מיום 2.2.2023).

העיד הנתבע 3 כי מעמד החתימה היה בתום הליך משא ומתן ארוך כאשר התובע הוא זה שביקש ממנו לסיים את ההתדיינות ולחתום על נוסח ההסכם כפי שנחתם בפועל. הנתבע 3 העיד כי "אבא שלי הכריח אותי לחתום על ההסכם הזה. הוא התקשר אלי אמר לי 'בוא תחתום, בוא נסיים את הסיפור…. הוא התקשר אלי והכריח אותי לבוא לבית של … ולסיים את הסיפור…" (ראו עמודים 42-43 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023). עדותו זו של הנתבע 3 הייתה עקבית והתאימה ליתר העדויות.

בתום שמיעת העדויות לא מצאתי כי עדותם של התובעים בדבר החיפזון בדבר החתמתם על ההסכם נבע מלחץ של הנתבעים או בשל ניצול מצוקה כלשהי כהוריהם של הנתבעים 1 ו – 3 אלא בתום הידברות ממושכת ולאחר התייעצות עם בעלי מקצוע כאשר התובע 1 והנתבעים 1 ו- 3 כמי שמנהלים את העסקים במשותף מעורבים לכל אורך הדרך בכל שלבי המשא ומתן. עדותם של הנתבעים מהימנה ועדיפה על פני עדותם של התובעים בדבר הנסיבות שהובילו לחתימה על ההסכם כשעדותם של הנתבעים אף נתמכת בעדויות כלל העדים שנשמעו בהליך.

התובע בחקירתו אישר כי הוא מכיר את הכלכלנית, ידע להצביע על הנתונים שהוצגו לפניה ואישר כי היה נוכח בישיבות שהתקיימו עמה ועמד איתה בקשר. כך גם אישרה התובעת 2 ההיוועצות עם הכלכלנית הגב' … וכי זו אף נכחה בביתם של התובעים לטובת האמור (ראו שורות 21-27 עמוד 82 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023).

עילות הביטול

בסיכומי התובעים נטען כי ההסכם מושא התביעה אין בצדו גמירות דעת ומסוימות ועל כן יש לבטלו כאשר לשיטתם ישנו הסכם נוסף או לכל הפחות תוספת להסכם הנושא הערות בכתב יד וכי זה לא הוצג. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה וממילא לא הכחיש התובע בכתב התביעה כי ההסכם שמבקש הוא את ביטולו הוא ההסכם שהוגש על ידו ומושא כתב התביעה. לא נטען כי ההסכם לא מגבש את כל ההסכמות של הצדדים אלא נטען כי יש לבטלו בשל הטעיה ומצגי שווא. טענת התובעים היא הלכה למעשה טענה כי ההתקשרות היא תוצר של טעות או הטעיה.

עם זאת, כדי שפסק הדין לא יצא חסר גם בעניין זה, אתייחס בקצרה לכך שבהתאם להוראת חוק החוזים, נדרשים 2 יסודות בכריתת חוזה: גמירות דעת ומסוימות. למעשה, לא נטען על ידי מי מהצדדים כי לא התכוונו לפרק את השותפות ביניהם. ולעניין רכיב המסוימות, יצוין כי אמנם נשמעה בעדותו של מר …, כמי שהעלה את ההסכמות על הכתב, ההנחה כי היה מקום שהצדדים להסכם יערכו הסכם נוסף מפורט יותר, אולם הצדדים עצמם לא סברו כי יש צורך בכך ולעניין זה גם התובע 1 הסתפק במה שעלה על הכתב ואף קיים את הוראותיו לאחר החתימה. ממילא ההסכם מתייחס לנכסים הרלוונטיים, מפרט את העסקים והחלוקה בין התובע 1, הנתבע 1 והנתבע 3 וכן התמורה לה זכאי התובע 1, שעניינו במערכת היחסים החוזית שבין הצדדים, נדון עתה, ויש בו את הרכיבים המאפשרים את קיום הוראותיו ובכך מגבש הוא גם את רכיב המסוימות.

חוק החוזים קובע עילות בגינן בית המשפט רשאי להורות על ביטול החוזה או לקבוע כי הוא בטל ולענייננו, סעיף 14 לחוק החוזים מתייחס למי שכרת הסכם מחמת טעות:

" (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה."

סעיף 15 לחוק החוזים דן בהתקשרות מחמת הטעיה:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

טענה עיקרית בפי התובעים היא בדבר ניהול המשא ומתן שלא בתום לב בהתייחס לנסיבות שהובילו להתקשרות ולמצגים שנעשו על ידי התובעים וכלשונו בתצהיר עדות ראשית "נעשה כלפי מצג שווא באשר לשווי הנכסים שקיבלתי. לא רק זאת שנעשה כלפי מצג שווא, ולפי ההסכם הנני זכאי לנכסים שווי של אחוזים בודדים – במקום 30% – גם את המעט שנרשם בהסכם שאני זכאי לו – שווי מועט זה – לא ניתן לי תוך הפרה גסה, בוטה ויסודית של ההסכם."

בתצהיר עדות ראשית של התובע עלו תיאורים נוספים והגם שהדברים לא נטענו במפורש, בטח לא בכתב התביעה, על מנת לא להותיר הכרעתי בחסר, אתייחס גם לעילות הנוספות בחוק החוזים הדנות בכפיה (סעיף 17 לחוק החוזים) או עושק (סעיף 18 לחוק החוזים).

על התובע, במסגרת תביעתו לפי סעיף 14 וסעיף 15 לחוק החוזים להוכיח מספר יסודות – טעות, הטעיה וקשר סיבתי, כאשר לעניין הקשר הסיבתי מדובר בהוכחה כפולה הקושר את מצג השווא לטעות ואת הטעות להתקשרות בהסכם ראו ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים, 14.08.2008; ת"א (תל אביב-יפו) 28598-01-13 אדוין טיש נ' אורי יוגב,פורסם במאגרים משפטיים, 13.03.2016, פסקה 68 שם נקבע עוד :

"המבחן לבחינת הקשר הוא מבחן סובייקטיבי – כאשר על התובע הטוען לכך להוכיח כי לו היה יודע את העובדות לאשורן, הוא לא היה מתקשר בהסכם (פס"ד סויסה בס' 9 ושלו בעמ' 314).

69. קיומו של קשר סיבתי בין הטעות ביחס למצג מסוים לבין ההתקשרות בחוזה נשלל בדרך כלל – במקרה כמו המקרה דנן – כאשר התובע לא עמד על הכללתו של מצג זה כמצג חוזי. כפי שהובהר, אילו היה מדובר במצגים שהתובע התבסס עליהם לצורך ההתקשרות – חזקה עליו כי היה דורש כי הם ייכללו במסגרת ההסכם כחלק מהמצגים ההסכמיים."

טענתו העיקרית של התובע 1 המצדיקה את ביטול ההסכם נסמכת על כך שלשיטתו לא קיבל את שיעור חלקו בשותפות עם פירוקה. לשיטתו חלקו עומד על לא פחות משיעור של 30% מסך נכסי השותפות ובאופן כללי מסך הנכסים של כל הצדדים ויש לתמוהה בהקשר זה מדוע נכסיו הפרטיים שלו לא באו לידי ביטוי ברשימת הנכסים דנן. ועם זאת אני סבורה כי טעות נוספת בידי התובעים ובפרט בידי התובע 1, עת סבור הוא כי הסכם פירוק השותפות נועד לשקף את חלקו של כל אחד מהצדדים כפי חלקו בפועל בשותפות.

ראשית לא מצאתי כי הוכיח התובע כי חלקו בשותפות עומד על שיעור של 30% וכי חלקו זה מתייחס לכל הנכסים באופן שווה. טענו הנתבעים כי הקימו במהלך השנים שעבדו יחדיו התאגדויות נוספות ובמסגרתם רכשו או פיתחו עסקים נוספים בשותפות ביניהם ואין לתובעים כל חלק בהם (ראו למשל עדותו של הנתבע 1 בשורות 4-5 ושורות 14-16 עמוד 12 וכן 1-2 עמוד 38 לפרוטוקול מיום 19.1.2023). כך טענו הנתבעים וגרסתם לא הופרכה כי הם פיתחו עסקים יחדיו בצד העסק שלגביו הייתה שותפות עם האב. בהקשר זה למשל מקובלת עלי גם עדותו של הנתבע 1 כי מימון רכישת נכסים היה באמצעות הלוואות מובטחות במשכנתא והחזר התשלומים מדמי השכירות הנגבים או ממקורות שאינן התובעים עצמם (עמודים 14-15 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023).

העיד הנתבע 1 בחקירתו הנגדית כך:

"עו"ד …: בסדר גמור אז עו"ד … אומרת שעל פי מה ש… הצהירה הכינה את הטבלה הזאת, אבל נכסים שרשומים בטבלה הזאת, אלה הנכסים שנרשמו ע"י …, אתה מסכים שכל הנכסים האלה היו, חלק מהנכסים שצריכים להיות מחולקים, במסגרת השותפות נכון?

העד מר …: לא עם אבא שלי עם אחי.

כב` הש` אקוקה: הרשימה הזאת היא לא כוללת את אבא שלך?

העד מר …: כוללת את אבא שלי בחנות 1 שאנחנו שותפים איתו שזה שליש שליש שליש ובתמורה לזה הוא קיבל ממני חנות ששווה 2 ומשהו מיליון שזה הרבה יותר מהשליש שמגיע לו ואחרי זה הוא התחיל להתלונן. מגיע לו, קיבל נכס 1 שהייתה … לשעבר, זה שצעק שהוא לא רוצה אותה זה עניין אחר, אבל השווי שלה הרבה יותר מהשליש שמופיע בו.

כב` הש` אקוקה: כן.

עו"ד …: איפה רשום במסמך הזה של הנכסים שככה זה מחולק? שככה הייתה הכוונה לחלוקה? אני אומר לך שמה שהיה הוא שכאשר אתם ישבתי והיא הכינה את הנכסים אז היא רשמה אותם כי אלה הנכסים שהיו לחלוקה.

העד מר …: החלוקה ביני לבין אחי כן."

(ראו שורות 11-26 עמוד 17 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023).

עדותו של הנתבע 1 כאמור הייתה עקבית והתיישבה עם יתר העדויות למעט של התובעים שממילא עליהם הנטל להוכיח עילות התביעה ואלו לא עמדו בכך.

על דברים דומים העיד גם הנתבע 3 בחקירתו הנגדית:

"עו"ד …: רחוב …, כשהחנות נקנתה מ…., אתה חתמת?

העד, ….: כן.

עו"ד …: אתה בטוח?

העד, מר …: כן, 1000%.

עו"ד ….: כן. אז מה, בן כמה היית?

העד, מר ….: לא זוכר, לא יודע.

עו"ד …: לא זוכר.

העד, מר …: מתי זה נקנה? אני אגיד לך בן כמה הייתי. יש חוזה, יש בטאבו. מה, לא הבנתי. לא הבנתי לאן זה הולך.

עו"ד …: מאיזה שולם ל…. עבור החנות? מאיזה כסף?

העד, מר …: משכנתא.

עו"ד …: משכנתא. מאיפה?

העד, מר …: הוא הסתבך שם עם משהו. ממה שאני זוכר הוא הסתבך שם עם כספים ולקחנו את המשכנתא שלו, את כל המשכנתא לקחנו.

עו"ד ….: מהמוכר?

העד, מר …: כן.

עו"ד …: והמשכנתא, ההסדרים של המשכנתא שולמו מתוך החברה, מתוך …., נכון?

העד, מר …: ממש לא, מתוך השכירות של המקום. מה זאת אומרת? זה היה מושכר ושילמו את המשכנתא. אני לא מבין מה הקשר …..?"

(ראו שורות 4-23 עמוד 54 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023).

העובדה כי ההסכם בסופו של יום מתייחס לנכסים של הנתבעים או מי מהם, אינה משנה את העובדה כי על התובע היה גם להוכיח חלקו גם בנכסים דנן וכי הוטעה לגביהם. ממילא גם לאחר שמיעת העדים והסיכומים לא ברור מהי אותה טעות או הטעיה שבגינה נחתם ההסכם על ידי התובע.

שנית, ובהמשך ישיר לאמור לעיל, הסכם פירוק השותפות נועד להסדיר את היקף הפעילות של כל אחד מהשותפים בנפרד והיקף נכסיו תוך התחשבנות בין הנתבעים ובין עצמם כאשר חלקו של האב בא לידי ביטוי כפי דרישתו. לעניין זה העידו הנתבעים ועדותם לא נסתרה על אף נסיונותיו של ב"כ התובעים בהקשר זה לקשור את כלל הנכסים והרשימה שהועברה על ידם בדבר היקף הנכסים ובין ההסכם בין 3 צלעותיו (לעניין זה ראו למשל עדותו של הנתבע 1 בעמוד 17 ובפרט אמירתו בשורה 26 שם ועמוד 18 ובפרט האמירה בשורה 14 שם לפרוטוקול מיום 19.1.2023).

העובדה כי ההסכם הסדיר מערכת היחסים המשולשת בין הצדדים אינה מהווה ראיה כי כל אחד מהנכסים המנויים בו הייתה שייכת לשותפים שלושתם בחלקים הנטענים על ידי התובע ומכאן שההסכם היה צריך לשקף את חלקו בהם בשיעור של 30%. ויותר מזה, אף לו הייתי מוצאת לקבל טענה זו, הרי יש בה רק כדי לחזק את טענות הנתבעים לדחיית עילות התביעה שהרי ההסכם עצמו מונה את רשימת הנכסים ובקלות ניתן ללמוד מהכתובים על היקפם ולבקש את חלוקתם בהתאם. בהקשר זה יצוין כי נטען על הסכמות נוספות חיצוניות להסכם ואולם זה אינו משנה דבר בזיקה להסכם שבבסיס המחלוקת שכן ככל שיש הסכמות כאלו, לא הצליח להוכיח התובע כיצד אלו נוגעות אליו ומה היו ההסכמות הנוספות.

שלישית, הסכם פירוק השותפות לא בהכרח נועד לשקף את החלוקה של כלל הנכסים כפי שווים המוערך בהתאם לחלקו של כל אחד מהצדדים. דווקא הסכם, שעניינו הסכמות בין בני משפחה וכפי רצונו של האב, התובע 1, שמטרתו להשכין שלום משפחה, לא בהכרח ישקף את החלוקה כפי השיעור הנטען על ידי התובע 1. בפי התובע 1 העלה טענה בחקירתו הנגדית כי הוטעה לחשוב כי נכסים שהם ממילא שלו, יוותרו שלו גם לאחר הסכם ההיפרדות העסקית מבניו, ולא כך הדבר עת מצבת נכסיו לא תאמה את שסבר כי בבעלותו (ראו שורות 14-35 עמוד 17 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023). ניסה התובע בעדותו לטעון כי במסגרת סעדי התביעה ביקש לקבוע כי בין נכסי השותפות גם נכסים שהועברו לפני שנים על שם מי מהנתבעים או על שם התאגדויות אחרות שהם בעליהם וכך לשיטתו, לכאורה, רוקנו את השותפות (ראו שורות 15-16 עמוד 31 ושורות 33-35 עמוד 33 ושורות 1-7 שורות 34 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023). טענה זו דינה להידחות משני טעמים: טעם ראשון נובע בשל העובדה שההליך שלפני עוסק בהסכם בלבד, נסיבות חתימתו וביצועו בפועל שעה שטענת התובע 1 לכאורה מעלה טענות כלפי עסקאות קודמות. טעם שני נשען על החזקה שעל הטוען זאת, לדעת מצבת נכסיו מהי והמידע ממילא בשליטתו.

מעבר לכל, אין מדובר במידע בדבר נכסים שלא היו ידועים לתובע קודם להסכם ולא עלתה כל טענה בדבר גילוי נכסים שלא ידע אודות קיומם. אם כך, עיון ברשימת הנכסים, מלמד כי אף מי שאין לו השכלה פיננסית וגם מי שאין תומך את ההסכמה בהערכת שווי מדויקת של כל אחד מהנכסים, יכול להבין כיצד בוצעה החלוקה, כי החלוקה של הנכסים אינה שוויונית בין כל הצדדים וברור הוא מה חלקו של כל אחד ובפרט מה חלקו של התובע עצמו.

בצד זאת, התובע 1 בכלל טענותיו אינו מתייחס להתחייבויות שהיו בצד כל אחד מהנכסים, ההשקעה שנדרשת להמשך הפעלת העסקים ובפרט לאחר הפירוק של השותפות.

אין לטעות בכך שהסכם פירוק השותפות לא נעשה בחלל ריק ולא נעשה רק בהתאם לעמדה של אחד מהנתבעים ולבקשתו. ההסכם הוא בין בני משפחה ויש לאמור חשיבות בדבר התוצאה שההסכם נועד להגשים. היוזם של הסכם פירוק השותפות הוא אבי המשפחה, התובע 1 ומטרתו הייתה להסדיר את מערכת היחסים בין בניו בתקווה כי הפרדת הכוחות ביניהם תטיב עם כולם (ראו הודאת התובע בעמוד 8-11 ושורת 31-34 עמוד 59 וכן שורות13-14 עמוד 60 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023). מטרה זו הכווינה את הצדדים ובפרט את התובע עצמו ומשכך, לא ניתן לראות באב כמי שלא ידע במה הדברים יהיו כרוכים ובפרט בוויתורים של אחד מהצדדים. על וויתורים אלה והיותם מתוך הבנה ורצון מלא העיד גם העד מר …:

" הוא לא קיבל אותה כי הוא משום מה ויתר עליה. הוא לא קיבל אותה כי הוא ויתר עליה. מי שאחראי שהוא לא קיבל את זה הוא בעצמו לצערי הרב. עם כל הצער אני אומר את זה ואני אומר את זה אמת לאמיתה, מי שוויתר על החנות הזאת זה …. … ויתר עליה. אף אחד אחר לא ויתר עליה. הוא היה לקבל לאורך כל ההסכם חנות אחרת. למה לא לקחת אותה? למה לא אמרת לפני שאתה חותם זה רשום עליהם, אני לא חותם עליה, זה הכל. מי ויתר על זה? אני הכרחתי משהו?"

(ראו שורות 17-23 עמוד 22 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023).

אני ערה לכך שבעדותו, העד מר …. מסביר כי לשיטתו היה מקום לבצע חלוקה שונה לטובת התובע בשיוך נכס מקרקעין אחר מאשר זה שבא לפועל בהסכם ועם זאת, המידע כולו היה מונח לפני הצדדים ובידם הייתה הבחירה. לכל היותר מדובר בטעות של התובע בדבר כדאיות בעסקה – שאינה מביאה לביטול או בטלות ההסכם לפי הוראות סעיף 14 או 15 לחוק החוזים – כדאיות שחלק מתמורתה הוא גם שלום התא המשפחתי המורחב שלבסוף לא הושג כפי שהעיד העד בהקשר זה:

" אני אומר לך שוב. … לא עמד על 30%. ל… היה הרבה יותר חשוב השלום בין האחים מאשר האחוזים שלו. זה העובדה. הוא אמר לי ואני בטוח שהוא אמר את זה לעוד המון אנשים, 'אני מוכן לקחת נכס ולצאת מהעסק'. זה מה ש…. אמר לי."

(ראו שורות 1-4 עמוד 22 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023).

ואם בוויתורים עסקינן, שמעתי עדותו של העד כי התובע, כמי שיזם את פירוק השותפות, ידע על היקף הנכסים ובהתאמה לכך גם הסכים לקבל חלק מהנכסים כפי שעלה על הכתב ובכך ויתר על נכסים אחרים לטובת בניו. למעשה העיד התובע ואישר בעדותו מספר פעמים כי הובטח לו שיקבל את מה שרשום על שמו בלשכת רישום מקרקעין ובנוסף לכך כסף שלטענתו לא נתקבל בידו בפועל, היינו ידע בדיוק מה עתיד לקבל במסגרת ההסכם ועל מה הוא מוותר והסכים לכך במפורש. ראו כך למשל עדותו בעמודים 62-63 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023:

"ת: אני חותם אחרי שמבטיחים לי, אחרי שמבטיחים לי,

ש: תסביר לי,

ת: שאני מקבל מה ששלי בטאבו.

ש: תסביר לי את הכוח.

כב' הש' אקוקה: הוא שאל אותך, סליחה, רגע,

העד, מר …..: אז אני עונה לך, הם מבטיחים לי, הוא הבטיח לי 'אתה מקבל, מה ששלך בטאבו אף אחד לא יכול לקחת לך'."

בהמשך עדותו, כך בעמודים 64-65 לשאלות בית המשפט יודע התובע היטב אלו מהנכסים אינם רשומים על שמו בלשכת רישום מקרקעין ועל שם מי רשום כל נכס עוד מרכישתו. אם כך, מאשר התובע בעדותו כי ידע מצבת הנכסים גם של הנתבעים ואינו יכול להלין כי הוטעה לחשוב שיכול לקבל מחלקם.

במהלך עדותו של הנתבע 1, הוצג לפניו מסמך בכתב יד המשנה לכאורה את ההסכמות בין הצדדים ומזכה את התובע 1 בזכויות אחרות מאלו שבהסכם. האמור במסמך הנוסף לא התגבש לכדי הסכם בין התובע ובין הנתבעים ועל נסיבות אלו העיד הנתבע 1:

" עו"ד …..: אז נמשיך לשאלה אחרת. תראה אם בהסכם הזה כתוב כך, שזה החלוקה שלו, אז למה זה לא קרה? למה מה שכתוב פה לא קרה?

העד מר …: כי זה תלוי בעוד מישהו שכנראה לא היה מוכן אז לא, רצינו לשפר אותו בגלל שהוא בכה לא בגלל שמגיע.

עו"ד …: ז"א שמה הצעת את זה ל…. ו…. לא הסכים?

העד מר ….: הצעתי את זה לאבא שילך אליו אם הוא יסכים לזה ו…. כנראה לא הסכים וזה נשאר בגדר נייר.

כב` הש` אקוקה: ולזה האבא שלך מסכים? למסמך הזה האבא שלך מסכים?

העד מר ….: אין לי מושג היום ככה מחר ככה, צריך לשאול אותו היום אם הוא מסכים או לא.

כב` הש` אקוקה: לא אבל מי הכתיב את זה, אתה הכתבת את זה? הוא הכתיב לך את זה? זה איזושהי הצעה שאתה הצעת לו? מה המסמך הזה נועד,

העד מר …: לשפר אותו, הוא בא לבכות שאין לו מה לאכול וכל הקשקושים האלה שאני מכיר,

כב` הש` אקוקה: ואתה רשמת את זה?

העד מר …: רשמתי את זה אמרתי לו תיגש לצד שני אם הוא יסכים שנעשה את כל זה לפי הסדר אז אני אהיה מוכן לתת לך ובסופו של דבר לא יצא."

(ההדגשות שלי, ל.א.)

(ראו שורה 32 עמוד 36עד שורה 13 עמוד 37 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023).

עדות זו של הנתבע 1 הייתה עקבית ומהימנה, מתיישבת עם יתר העדויות ואף עם התנהלות התובע עצמו ומחזקת את הגרסה של הנתבעים כי ההסכם לא חילק באופן שוויוני את כלל הנכסים גם אלו שצוינו על ידם שאינם חלק מהשותפות עצמה לשיטתם וכשהתובע כל העת מודע היטב להיקף הנכסים ונותן הסכמתו לחלוקה שגובשה בסופו של יום בהסכם.

על הוויתור שעשה התובע 1 במסגרת ההסכם כשלמול עיניו מטרות נוספות מעבר לאלו העסקיות ניתן ללמוד גם מעדותו של מר …:

"בהתחלה זה התחיל, בהתחלה זה התחיל לעשות ביניהם שלום בין האחים כי היה ביניהם ויכוח. ואז אבא אמר תשמע הנה אני מוכן לוותר שיהיה רק שלום שיהיה זה ,ואז נהיה פיצוץ. וכמה פעמים ש… פתאום לא בא לעבודה, ואז האבא אומר לי …. תשמע ש… לא בא, כאילו הייתי מעין גננת בוא נגיד. הלכנו באיזה ערב אני ואבא ש… הבית, ואז הוא ירד הבית קפה. ודיברנו מאמרתי לו בוא אפשר לגמור את זה יפה. זה התחיל כל זה לעשות שלום, ואז זה לא הצליח. כל אחד רצה את הפינה שלו, תן לי לא רוצה שום דבר, לא רוצה שותפות, לא רוצה כלום, אני רוצה להיות לבד."

(ההדגשות שלי, ל.א.)

(ראו שורות 19-26 עמוד 42 לפרוטוקול מיום 16.2.2023).

יצוין כי העד נשאל במפורש על "הוויתור" של התובע וניסה לדחות אמירתו אולם בהמשך חזר עליה שוב:

"עו"ד …: … כתב בכתב ההגנה שלו "שבמשך השנים השותפות שלהם התנהלה בחלוקה לא רשמית של 40, 30, 30", 40 ל-..' 30 ל-…' ו-30 …. אתה יודע על זה? אתה מאשר את מה ש… כתב בכתב ההגנה?

העד, מר ששון: אני לא זוכר באחוזים, אבל ל-…ו-… היה יותר מאבא בטוח, אחר כך האבא אמר שהוא מוותר בשביל שיהיה שלום. תנו לי משהו ואז,"

(ההדגשות שלי, ל.א.)

(ראו שורות 24-28 עמוד 49 לפרוטוקול מיום 16.2.2023).

התובע ניסה להצביע על כך שהחלוקה הלא שוויונית של הנכסים לרבות העסקים בהסכם אינה תואמת לאופן שבו התנהלו השותפים בקביעת חלוקה של 30% לתובע 1, 30% לנתבע 3 ו – 40% לנתבע 1. יצוין כי לא נדרשתי לקביעה האם במהלך ניהול העסקים המשותפים במסגרת שותפות אכן חלקו הם כך ברווחים או בחבויות עם זאת, אין הכרח כי האופן שבו נוהלה השותפות תשוקף באופן מלא בהסכם. ולעניין זה אף העיד מר … כמי שליווה את הצדדים במהלך המשא ומתן:

" העד, מר …: מאוד פשוט. אני אסביר לך, שים לב. בסופו של דבר מי שהבין את המורכבות של היחסים בתוך השותפות, הבין שבסופו של דבר אתה יכול לרצות דברים ואז יישאר לנו מלא ציפורים על העץ ואתה יכול להציע איזושהי הצעה שהיא מחוץ לקופסה שבסופו של דבר תביא לחתימה. אני, בתור אדם פרקטי שלא רוצה לחיות את חיי על דבר שהוא, הרי אני הבנתי שאם לא נציע כאן איזה משהו שהוא מחוץ לקופסה, משהו שהוא שובר שוויון ובסופו של דבר מה שקרה זה ככה, הרי בסופו של דבר באמת נתנו, …, בשווי נכסים, קיבל משהו הרבה הרבה פחות ממה שאני חושב שהיה מגיע לו. הוא קיבל הרבה פחות ממה שאני חושב שהיה מגיע לו. למה? כי האמנתי שזה יוביל לסגירת השותפות.

כב` הש` אקוקה: ומשהו שהאבא צריך לקבל לא עלה על הפרק?

העד, מר …: מה שעלה על הפרק ומה שאני חשבתי שנכון, לאור השיחות שלי עם האבא במהלך השנים, אני חושב שהיה נכון שהאבא יקבל נכס שיניב לו שכירות הוגנת ומכובדת וכל היתר, באמת, הרי בפועל התפעול של העסק הזה הוא טיפול מורכב מאוד. האבא,

[…]

העד, מר …: אנחנו עוסקים כאן בעסק שהוא מורכב בצורה מטורפת לניהול. שתי אנשים צעירים, זה רק טבעי שהם יותר יכולים להתמודד עם מה עם האתגרים האלה. ה אתגרים באמת שהם לא בשביל אנשים מבוגרים. האבא בפועל לא מסוגל, אני חושב שלאורך כל השנים, זה דברים, עסק מאוד קשה. זה עסק קשה שאי אפשר לתאר את הקשיים שלו. זה עסק שהוא קודם כל זה …. אני לא צריך להגיד, מי שטיפה יודע מה זה עסקי … זה עסק שלצערנו הרב יש שם הרבה גניבות וזה עסק עם המון בלתי צפויים. כל הזמן התמודדות וכל הזמן כל הזמן סתימות של חורים.

כב` הש` אקוקה: בסדר אבל לא על העסק הזה. אומר האב, במילים אחרות ופשוטות יותר. אני לא קיבלתי בעצם כלום, הם קיבלו את הכל.

העד, מר …: קודם כל אם הוא היה מקבל את החנות שלאורך כל הזמן היה אמור שהוא מקבל אז הוא מקבל חנות שהשווי שלה הוא כמה מיליונים טובים, היא מניבה 20000 שקל בחודש. אני אמרתי לעצמי, יהודי בגיל הזה, יש לו הכנסה קבועה וחוץ מזה הוא גם מפרנס והוא גם עובד והוא ממשיך היה לקבל משכורת מ…. זה לא, אי אפשר להגיד שזה להישאר בלי כלום, ממש, ככה אני חושב. מה שקרה בפועל שהוא לקח חנות יותר גרועה והוא נהיה סמוך לשולחנו של …ו… הפסיק לשלם לו את השכירות וזה גרר את כל הבלאגן הזה. ברור שהמצב הלך והסתבך אבל זה הסתבך בגלל שבאופן מעשי הוא לא מקבל כסף. בן-אדם עומד ורואה איך שכולם כביכול חוגגים והוא עומד בצעד כמו עני בפתח. זה נכון שהדבר זה."

(ראו שורה 15 עמוד 20 עד שורה 16 עמוד 21 לפרוטוקול מיום 2.2.2023).

העד מר …. חזר לא אחת במהלך חקירתו על ידי ב"כ התובעים, בניסיונו להוכיח כי ההסכם לא מצביע על חלוקה כפי שיעורו של כל אחד בשותפות (30%-30%-40%) וזה חזר באופן עקבי כי פירוק השותפות תוך קביעת חלוקת הנכסים כפי שיעורים אלה לא הייתה אופציה אפשרית והיה צריך למצוא פתרון חלופי (ראו שורות 26-28 עמוד 21 ושורה 7 עמוד 22 לפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2023).

יש לומר כי התעקשות התובעים להורות על בטלות ההסכם תוך שהם נשענים על דוח הכלכלנית בהקשר זה אינה תואמת את עדותה בעניין ההתקשרות עמה. העידה זו כי ההתקשרות עמה הייתה מוקדמת במספר חודשים להסכם והייתה תחילה מתוך כוונה ורצון לייעל את הפעילות העסקית של השותפים עם זאת האמור לא הסתייע:

"העדה, גב' ….: לא היה לי קשר בכוונה מכיוון שבישיבה עצמה שהייתה על מצגת, והיא לקחה 3 שעות היו התפרצויות. אני אמרתי שאני מפסיקה ללוות את העסק עד שהם יחתמו. כשיחתמו אני מוכנה לעזור להם בכל הנושא,

עו"ד ….: שיחתמו על מה?

העדה, גב' …: יחתמו על הסכם.

עו"ד …: הסכם ביניהם?

כב' הש' אקוקה: הם אמרו לך איזה הסכם עומד על הפרק ביניהם?

העדה, גב' ….: לא כי הם לא ידעו, הם לא ידעו באותה נקודת זמן אף אחד לא ידע מה ומי, מי יקבל מה. הם פשוט ידעו, הם אמרו שיכול להיות שירצו לחלק את הנכסים, והשאלה היא איך לעשות את זה מבחינת הבנקים, מבחינת משכנתאות. מבחינת, אז היו שם כל מיני אופציות שהם העלו שאני הכנסתי לתוך הרשימה."

(ראו שורות 6-16 עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.2023).

ובהמשך הסבירה כי הדוח שלה התבסס על מידע שנמסר מטעם מי מהצדדים אולם היא עצמה לא הייתה צד להליכי המשא ומתן ולא ליוותה את בני המשפחה בהליך המשא ומתן לקראת החתימה על ההסכם ( ראו עמוד 15 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.2023).

מוסיפה בהמשך הכלכלנית בעדותה ומרחיבה לעניין זה:

"עו"ד …..: בשטח בחלוקה של הנכסים, בחלוקה של הכספים, בחלוקה של העבודה, לא יודע איך את רוצה לקרוא לזה, תסתכלי ממש על המכלול. את ראית איזושהי עדות לזה שיש שם חלוקה בין הגברים האלה ל-30, 30, 40?

העדה, גב' …..: לא, כי לא הייתה חלוקה.

כב' הש' אקוקה: מי אמר לך שיש כזה, כזאת אפשרות של חלוקה? 30, 30, 40?

העדה, גב' …: כשהגענו, כשהגעתי לשם לעבוד אז הם אמרו הנכסים האלה הם 30 שלי, 40, בעל פה, סיכמנו בעל פה הרבה שנים. שמעתי גם אחוזים אחרים, אז הלכתי לאיבוד ושמתי את זה בצד כי זה בכלל לא היה משפטי, וזה לא היה רשום, אז זה לא עניין אותי כל כך."

(ההדגשות שלי, ל.א.)

(ראו שורות 18-26 עמוד 29 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.2023).

נוכח האמור, אין יכול התובע 1 עתה להישען על ההמלצות בדוח של הכלכלנית – וודאי לא אימוץ אופציה אחת מכלל האופציות – כאילו עניין שבעובדה. ממילא, אף אם נכונים הם הדברים, הרי העידה הכלכלנית כי המידע שבדוח שלה נתקבל מפי הנתבעים 1-3 ואף מאת התובע 1 עצמו ועל כן, כל המידע היה מונח לפני התובע 1 חודשים לפני החתימה על ההסכם וככל שהאמור לא קיבל ביטוי מדויק בהסכם, חזקה שביקשו הצדדים אחרת.

ניסו התובעים להצביע על הטעיות מטעם מי מהנתבעים ובהקשר לכך, ניסו גם בחקירת הנתבעים ובפרט זו של הנתבעת 2 (ראו עמודים 61-62 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023) לקשור את העברת המניות בחברה ….. מאת התובעת 2 אל הנתבעים לאופן שבו לטענתם הוטעו במהלך המשא ומתן טרם כריתת ההסכם, בעריכתו ובמתן הסכמתם ואולם מדובר בעניין היסטורי שאינו רלוונטי עוד להסכם. העידה הנתבעת 2 (שורות 26-27 עמוד 61) כי " אם הייתי צריכה להקים חברה חדשה אני פשוט הייתי מקימה חברה חדשה, זה עולה 1000 שקל להקים חברה" והרי בכך מדובר, שכן לו אכן היה מדובר בניסיון להבריח נכסים מחוץ לשותפות או להסתיר אותם מהתובעים, לא היה צורך בנקיטת פעולה שנדרשים לה התובעים. יש להדגיש כי נכון למועד העברת המניות מאת התובעת 2 אל הנתבעת 2 והנתבע 3 לא היו רשומים נכסי מקרקעין על שם חברת …. כך שטענה זו בדבר הטעיה הקשורה בעניין זה ממילא דינה להידחות. ויודגש, גם עניין העברת המניות היה ידוע היטב לתובעים בזמן אמת וודאי שבעת עריכת ההסכם וחתימתם על גביו ואף אם לא כך הם הדברים, הרי יכלו הם לעשות את הבדיקות המקדימות לוודא היקף הנכסים והשווי גם של חברת …., ולהצביע על ההטעיה בפועל, עניין שלא הוכח כי בוצע בפועל על ידם. מסכימה אני עם הנתבעת 2 באמירה המכוונת לתובעת כי "היה לה 15 שנה" (שורה 12 עמוד 62) המצביעה על פרק הזמן הממושך שהיה לתובעים לבחון את הדברים גם בהקשר של חברת ….. ובזמן אמת, שנים קודם להסכם.

אם כך, יש להוסיף, אף לו הייתי מקבלת את טענת התובעים כי הוטעו או טעו בהתאם להוראת סעיף 14 או סעיף 15 לחוק החוזים, לא עמדו התובעים גם בהוראת סעיף 20 לחוק החוזים הקובעת את חלון הזמן העומד לנפגע כתוצאה מהתקשרות שהיא תוצר של פגם ברצון כדוגמת טעות או הטעיה הקובעת:

" ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה."

ההסכם נחתם ביום 21.9.2019 והודעת ביטול נשלחה על ידי התובע באמצעות בא כוחו רק ביום 8.7.2021. אזכיר כי כאמור הוצג מסמך נוסף בכתב יד שלא התגבש לכדי הסכם שיש בו כדי ללמדני על האפשרות של הידברות לטובת שינוי ההסכמות מאוחר ליום 21.9.2019 אולם דווקא בכך יש להצביע על רצון הצדדים, ביניהם התובע, להמשיך ולקיים את ההסכם ולתקן הפרות ככל שהיו.

התובע לא הוכיח כי פעל בתוך זמן סביר להפעיל את עילת הביטול (ע"א 406/82 נחמני נ' גלאור, פ"ד מא(1) 494). שעון החול של פרק זמן סביר מתחיל עם היוודע לצד הטועה, הנפגע, בדבר הטעות או ההטעיה. אם כך, אין די בכך שהתובע טוען לטעות או הטעיה – הגם שכפי שקבעתי לעיל אלו לא הוכחו – הרי עליו להפעיל זכותו בתוך זמן סביר ובענייננו לא כך הם הדברים. רק בחלוף זמן רב מאז החתימה ולאחר שהחלו להתגלות מחלוקות בין הצדדים ואף נטען להפרה כלפי התובע, או אז בחר התובע לטעון טענותיו בדבר פגמים בכריתת ההסכם.

"89.       פרק הזמן ה"סביר" לביטול ההסכם נמנה משעה שנודע לצד הטועה אודות הטעות. הרציונל של ההסדר החוקי הזה הוא בכך שלא בכל מקרה בו צד מתקשר בחוזה עקב טעות, הוא יחליט לבטל את החוזה לאחר שדבר הטעות התגלה לו. לפעמים אותו צד לחוזה מחליט שהוא מעדיף לקיים את החוזה חרף המידע החדש שאותו הוא גילה, וזאת לאור אינטרסים אחרים הגלומים מבחינתו בחוזה.

ההחלטה (אם לעשות שימוש בסעד הביטול אם לאו) היא כמובן החלטתו של הצד שרצונו נפגע. אולם כאמור לצד הזה יש "חלון הזדמנות" לעשות שימוש בזכות שהוקנתה לו לבטל את החוזה, ואם לא עשה כן – הוא אינו רשאי בדרך-כלל לשנות את דעתו בהמשך, ולהחליט אז לעשות שימוש בזכות הביטול.

כפי שמסבירים המלומדים פרידמן וכהן בספרם, מתן פרק זמן ממושך מדי לביטול החוזה "עשוי להעניק לנפגע יתרון בלתי הוגן, בכך שיאפשר לו להמתין להתפתחויות הכלכליות ולתכנן צעדיו בהתאם לכך. הוא גם עשוי לפגוע יתר על המידה בצד השני הממשיך להאמין שהחוזה עומד בתוקפו והעשוי לפעול לאור הנחה זו" (פרידמן וכהן, בעמ' 1099-1098).

כפי שנראה, במקרה דנן, התובע בחר שלא לבטל את הסכם ההשקעה גם לאחר שנודעו לו הפרטים שלגישתו שלו הוסתרו ממנו או שנמסר לו אודותיהם מידע שגוי ולא נכון. לא ברור האם התובע החליט שלא לבטל את ההסכם משום שהיה סבור כי חרף המצגים המטעים, ההשקעה שהוא ביצע היא כדאית; או שמא משום שהוא ראה חשיבות רבה יותר בכך שחתנו, מר כספי, יוסיף לעבוד בחברה. כך או כך, משחלף פרק זמן סביר והתובע לא ביטל את ההסכם ההשקעה – אבדה לו הזכות לעשות זאת כתוצאה מהמצגים המטעים הטרום חוזיים להם הוא טוען."

ההדגשות במקור, ראו ת"א (תל אביב-יפו) 28598-01-13 אדוין טיש נ' אורי יוגב, פורסם במאגרים משפטיים, 13.03.2016.

בענייננו, התובע לא הודיע על רצונו לבטל את ההסכם ואף העיד בסעיף 20 לתצהירו כי נהנה מספר חודשים מקיומו של ההסכם עד הפרתו, לטענתו, ללא שעולה מעדותו כלל המועד לכאורה בו נתגלתה הטעות או ההטעיה.

בטלות בשל הפרה

חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 קובע מה דינו של הסכם שהופר:

סימן א': אכיפת החוזה

הזכות לאכיפה

3. נפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:

(1) החוזה אינו בר-ביצוע;

(2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;

(3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל;

(4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין.

[…]

סימן ב': ביטול החוזה

הגדרה

6. לענין סימן זה, "הפרה יסודית" – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה.

הזכות לביטול

7 (א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.

(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.

(ג) ניתן החוזה להפרדה לחלקים והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק, אין הנפגע זכאי לבטל אלא את החלק שהופר; היתה בהפרה גם משום הפרה יסודית של כל החוזה, זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר או את החוזה כולו.

מלין התובע על הפרות ההסכם ולא על הטעייתו בצורה כזו או אחרת מקום שבפועל ידע היטב כי לא כל הנכסים רשומים על שמו כך גם לא כל העסקים שקבעו בניו לחלק ביניהם הם שלו ויש לו זכאות בהם.

ביקשו התובעים לקבוע כי ההסכם מבוטל בשל הפרותיו על ידי הנתבעים או מי מהם. ולעניין זה שמעתי את עדויות הצדדים על מנת לשכנע אותי כי מי מהצדדים אכן הפר את ההסכם. יצוין כי לאחר החתימה על ההסכם ויישומו, החלו לצוץ בעיות בין הצדדים כולם כאשר לכל אחד מהצדדים טענות כלפי משנהו. כך התובע כלפי הנתבעים 1 ו – 3 וכך הנתבע 1 נגד הנתבע 3 ולחילופין. לכל אחד טענות בעניין הפרת ההתחייבויות בהסכם ואולם ההתחייבויות כספיות, שלא הוגדרו מראש כהפרה יסודית, מה גם שאינן עולות לכדי הפרה יסודית המצדיקה את ביטול ההסכם. מדובר בהפרות שלכל היותר רשאי כל אחד מהצדדים לבקש את אכיפת ההסכם. הרי ממה נפשך? מלין התובע על הפרת ההסכם ואם כך יש להסיק כי מעוניין הוא בקיומו ואם כך, טענותיו בדבר ביטול בשל הפרה מנוגדת לכל טענותיו לבטלות.

גם טענת התובעים כי לא קראו את ההסכם ועל כן דינו בטלות, יש לדחות שכן הלכה ידועה היא כי זו לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של ההסכם עליו הוא חותם (ע"א 779/87 נח בליט ואח' נ' בנק לאומי ואח', פ"ד מד (3) 305).

כאמור התובעים העלו במהלך ניהול ההליך, ללא שפורט כראוי בכתב התביעה, כי ההסכם נחתם תחת לחץ וניצול מצוקתם ולעניין זה ביקשו להציג את מעמד החתימה כמעמד שנדרשו הם לתת הסכמתם לאמור בהסכם ללא שהבינו את תכנו של ההסכם, לאחר שהופעל עליהם לחץ לחתום ואולם עדותם גם בעניין זה הייתה לא עקבית ולא התיישבה עם יתר הראיות והעדויות. ראשית, השתכנעתי כי התובע 1 הוא זה שיזם את המשא ומתן בין הצדדים לקראת חתימה על הסכם וכפי שכבר פורט בהרחבה לעיל. שנית, על אף הטענה כי ההסכם נחתם מתוך הטעיית התובעים, בעדותם ביקשו התובעים להרחיב חזית באופן פסול ולטעון כי חתימתה של התובעת 2 על ההסכם אינה כלל חתימתה (ראו עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2023). טענה עובדתית זו ממילא לא יכולה לעמוד לתובעים לאחר שהעידו שניהם כי התובעת 2 הוחתמה בשעת לילה מאוחרת ומתוך לחץ. שלישית, הוכח כי ההסכם שנחתם לאחר משא ומתן ארוך נכנס לתוקף והצדדים החלו ביישומו והייתה לתובעים האפשרות, מיד עם הסרת הכשלים לשיטתם, הסרת הלחץ של ההורים בראות את ילדיהם מסוכסכים ופרק זמן סביר לאחר החתימה המאפשר את עריכת הבדיקות הראויות לפעול אולם לא הוכח כי הם עשו כן. לעניין זה אף העיד מר … כי הייתה לתובע 1 גישה ישירה אליו ויכול היה גם להסתייע בו לטובת האמור (ראו עמודים 12-13 לפרוטוקול מיום 12.2.2023). רביעית , לא הוכח כי מר …, האדם שנטען כי הפעיל על התובעים לחץ לחתום על ההסכם הופעל והיה מטעם התובעים והרי אישר התובע 1 בעדותו כי מדובר במי שהוא מכיר שנים רבות והוא ביקש את התערבותו בשל אותו חשש ראשוני של הסלמה במחלוקות בין האחים. אם ניסו התובעים לטעון כי המצג שווא שהוצג בפניהם בדבר נסיבות עריכת ההסכם הוא המחלוקות בין האחים, הנתבעים 1 ו – 3, הרי לא מדובר במצג שהוצג על ידי האחים כלפי הוריהם וממילא התובעים עצמם מאשרים כי מערכת היחסים בין הנתבעים לא הייתה טובה והייתה נחיצות בהתערבות לטובת הסדרת האמור כאשר הפתרון שנמצא הוא בהסכם ההיפרדות.

בתום שמיעת העדויות מצאתי כי התובע 1 סבר כי הסכם ההיפרדות יטיב עם מערכת היחסים המשפחתית בין האחים ובין הוריהם כברקע גם הנשים של האחים ואולם כל שהוכח על ידי התובעים כי הוטעו לסבור שההסכם יסדיר את מערכת היחסים המשפחתית בין כל המעורבים ועת למדו כי ההסכם לא מילא תפקידו בכך, העלו טענות כנגדו וזאת תקופה של שנה ועשרה חודשים לאחר חתימתו ולאחר שהסתמכו הנתבעים על הוראותיו ושינו מצבם. על האמור ניתן ללמוד היטב מעדותו של התובע 1 (ראו עמוד 14 לפרוטוקול מיום 4.1.2023).

מעדותה של התובעת 2 עולה התמונה הברורה כי ככל שטעתה בהבנתה את ההסכם שבין השותפים, הוטעתה על ידי התובע 1 אולם ברורה התמונה כי אין בפעולות שנעשו על ידי מי מהנתבעים קודם לעריכת ההסכם כדי להטעות את מי מהתובעים:

"כב' הש' אקוקה: שאלו פה, שמעת את החקירה הארוכה של בעלך,

העדה, גב' ….: כן, שמעתי.

כב' הש' אקוקה: אבל יש גם תצהיר שלך והתצהיר מדבר בערך אותו דבר, על מצג שווא. גברתי יודעת מה זה מצג שווא? את מבינה את המשמעות של מצג שווא?

העדה, גב' ….: כאילו משהו שאני לא עשיתי?

כב' הש' אקוקה: אני שואלת אם את מבינה.

העדה, גב' ….: לא, אני לא מבינה.

כב' הש' אקוקה: לא מבינה. במצג שווא בעצם אומרים "הציגו לי תמונה לא נכונה", "שווא" זה שקר, "תמונה שאני היום יודעת שהיא לא נכונה, על סמך זה עשיתי הסכם". איזו תמונה הציגו לך? מה הציגו לך?

העדה, גב' …..: הציגו לי תמונה שכאילו,

כב' הש' אקוקה: לפני ההסכם.

העדה, גב' ….: לפני ההסכם, שיש נכסים, בעלי אמר לי שיש נכסים,

כב' הש' אקוקה: כן.

העדה, גב' …..: וזה לא פייר שאנחנו לא נקבל את מה שמגיע לנו.

כב' הש' אקוקה: לא, אבל לפני ההסכם, איזה מצג הציגו לך לפני ההסכם?

העדה, גב' …..: שהכול בסדר, הכול עובד, הכול מתפקד.

כב' הש' אקוקה: שמה את אמורה לקבל בהסכם?

העדה, גב' …..: בהסכם מה שאני אמורה לקבל,

כב' הש' אקוקה: את ובעלך, מה אתם אמורים לקבל?

העדה, גב' …..: לקבל? הם רצו לתת לנו חנות,

כב' הש' אקוקה: כן.

מר …..: כמה את צריכה לקבל?

כב' הש' אקוקה: סליחה.

העדה, גב' …..: כמה אני צריכה לקבל בשותפות?

כב' הש' אקוקה: לא, לפי ההסכם, לפי ההסכם. אמרו לך "תקשיבי, אימא, את ואבא תקבלו כך וכך" ואת אומרת "סליחה, זה לא מה שאני חשבתי שאני צריכה לקבל, אתם הטעיתם אותי", מה הטעות שהם הטעו אותך?

העדה, גב' …..: שהטעו אותנו?

כב' הש' אקוקה: כן.

העדה, גב' …..: שהם באו והחתימו אותי במקום הלא נכון.

כב' הש' אקוקה: לא, סליחה, השאלה לא מה הם החתימו, מה הציגו בפנייך שהוא לא נכון?

העדה, גב' …..: כל החיים בעלי אמר והוא אמר גם להם, 30 אחוז, 40 אחוז ו-30 אחוז.

(מדברים ביחד)

כב' הש' אקוקה: סליחה, אני מבינה היטב, כן, ו-?

העדה, גב' …..: וזה לא התקיים.

כב' הש' אקוקה: לא התקיים, אבל בהסכם אין חלוקה כזאת, אז מה את טוענת? שההסכם הזה מה?

העדה, גב' ……: מבחינתי זה לא הסכם הוגן.

כב' הש' אקוקה: לא הוגן, אבל מה הם עשו לא בסדר? הם הציגו בפנייך מה לא בסדר?

העדה, גב' …..: לא בסדר שהם רק רוצים לתת לנו דבר אחד וגם לא נתנו את מה שאנחנו צריכים לקבל גם.

כב' הש' אקוקה: אז למה הסכמת?

העדה, גב' ……: למה הסכמתי? כי אני לא יודעת, אני לא מעורבת כל כך בעסקים, האמת אני אגיד לך, אני לא יודעת.

כב' הש' אקוקה: אז למה את טוענת שזה לא בסדר? למה את טוענת? הוא אני יכולה להבין למה הוא טוען, למה את טוענת שזה לא בסדר?

העדה, גב' ….: כי אני טוענת שבעלי עבד כל הזמן ולא הייתי רואה אותו עולה על האוטו, הולך לחתונה, עוזב באמצע החתונה וחוזר כי הוא צריך ללכת לעבודה.

כב' הש' אקוקה: את חושבת שמגיע לכם יותר?

העדה, גב' ….: מגיע לנו יותר, אנחנו עבדנו כל החיים, בעלי עבד, עד היום הוא עובד. יש לו חסימות פה, חסימות ברגליים, הוא חייב לעבוד כי לי אין את הכסף.

כב' הש' אקוקה: עכשיו, אם הילדים היו נותנים לכם יותר כסף בתלוש המשכורת? …. היה עכשיו מוציא תלוש לא 5 או 7, היה מוציא 15, 20, זה היה בסדר?

העדה, גב' …..: בשביל שאני אתקיים ויהיה לי כסף?

כב' הש' אקוקה: כן, שתתקיימי ויהיה לך כסף.

העדה, גב' ….: כן, ויהיה לי כסף, ברור, שאני אוכל לחיות, שאני אוכל לנשום, שאני אוכל לשלם, לקחת את זה, לשים את זה, לשלם מסים.

כב' הש' אקוקה: אז על מי את כועסת? אז על מי את כועסת? מי מהם לא בסדר? …. או ….? מי מהם הציג בפנייך מצג לא נכון? מי הטעה אותך?

העדה, גב' א' ….: תראי, זה שני הילדים שלי פה, הם עבדו ביחד, אני לא יודעת, שניהם, מה אני יכולה להגיד לך, כבוד השופטת? תגידי לי את, אני אימא, שניהם הטעו אותנו.

כב' הש' אקוקה: איך? איך הם הטעו אתכם? איך? ההטעיה היא לפני ההסכם, בואי אני אדייק אותך, כדי שאני אתן פסק דין אני צריכה שההטעיה תהיה לפני, הינה, אני עוזרת לכם, ההטעיה הייתה צריכה להיות לפני, איך הם הטעו אתכם?

העדה, גב' …..: הם הטעו, אני לא יודעת, תאמיני לי, אני לא נכנסתי לתוך זה כל כך הרבה בכל הבלגן הזה גם. אחר כך כשישבתי וראיתי שהילדים שלי לא מעניין אותם מאיתנו, לא אכפת להם איך אנחנו חיים או לא חיים, אז העולם מחזיר אותי אחורה, איך עשיתי ולמה עשיתי, כאילו, איפה הייתי בתמונה? למה לא הייתי יותר עושה דברים שיהיה לי לאחר כך, שאני אהיה יותר משוריינת, מחוזקת?

כב' הש' אקוקה: אז את מצטערת על זה היום?

העדה, גב' …..: כן, כי אני כבולה, פשוט אני כבולה."

(ראו שורות 15 עמוד 85 עד שורה 16 עמוד 87 לפרוטוקול מיום 4.1.2023).

זה המקום להדגיש כי התובעת 2 ממילא אינה צד לשותפות על כן הטעייתה, אם בכלל, אינה מביאה לתוצאה של ביטול ההסכם.

סוף דבר –

נוכח כל המובא לעיל ובפרט צירופם של הדברים, דין התביעה להידחות.

לעניין ההוצאות –

בבחינת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את היקף התביעה, סעדי התביעה, היקף כתבי הטענות והתצהירים להם צורפו נספחים רבים ואף הוגשו סיכומים ארוכים, כן נלקח בחשבון היקף הדיונים מהם 4 דיוני הוכחות בהם נשמעו עדים נוספים על התובעים 1-2 והנתבעים 1-3.

עוד נלקח בחשבון העובדה כי התובענה הוגשה על ידי התובעת 2 שלא לצורך ונגד הנתבעות 2 ו – 4 הגם שלא היה מקום לכך.

עוד לקחתי בחשבון כי הנתבעים 1-2 יוצגו בנפרד מהנתבעים 3-4.

נוכח זאת ועת נדחתה התביעה, יש מקום לטעמי לחיוב התובעים בהוצאות הנתבעים בשיעור משמעותי.

אני מחייבת את התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים 1ו – 2 בסך של 70,000 ₪ ובהוצאות הנתבעים 3 ו – 4 בסך של 70,000 ₪.

מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור נא התיק.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ד, 04 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.