בפני
כב' השופט שמואל בר יוסף
מבקשת
x
ע"י עו"ד יגאל זנדר
נגד
משיב
x
ע"י עו"ד אריאל אדלר
החלטה
ביום 17.2.2009 אושר הסכם ממון, שנכרת בין הצדדים.
ביום 16.5.2016 הגישה המבקשת תביעה לאכיפת הסכם הממון (תה"ס xxx).
ביום 12.7.2017 אושרה הסכמת הצדדים, לפנות לבוררות, בנוגע למחלוקות כספיות.
ביום 3.6.2018 אושרה הסכמת הצדדים, בנוגע לחלוקת נכסי מקרקעין משותפים (להלן: הסכם החלוקה) ובאשר למינוי עו"ד xxx כבורר, בהתאם להסכם הבוררות.
ביום 27.12.2018 נתן הבורר החלטה, בה נקבעה מסגרת ניהול הבוררות (להלן: החלטת הבורר). באשר לתיעוד הבוררות נקבע בהחלטת הבורר: "ההוכחות יוקלטו ויתומללו…התמלילים יישמרו במשרד הבורר וככל שבא כוח אחד הצדדים יזדקק לעיון בהם, יהא עליו לחתום על התחייבות לסודיות המסמך ואי העברתו, לרבות ללקוח שלו, וזאת כפי שהוסכם עקרונית בין הצדדים".
ביום 9.7.2020 ניתן פסק הבוררות, שאושר ביום 2.8.2020.
ביום 24.5.2023 הגישה המבקשת את התובענה בתיק זה, בה טענה, שהמשיב הטעה אותה בשני נושאים: האחד – גובה המשכנתאות שרבצו על נכסי מקרקעין שנותרו בבעלותו. השני – העובדה, שנכס מקרקעין ברח' yyy בxxx (להלן: הנכס yyy) לא היה מגרש בלבד, כפי מצגו של הנתבע, אלא בניין בן z קומות. לטענת המבקשת, ההטעיה נחשפה בעדויות המשיב בבוררות ובמסמכים שהגיש במסגרתה (להלן: המידע).
לפיכך, כך המבקשת, על המשיב לשלם לה את ההפרש בין סכום המשכנתאות לפי מצגו של המשיב לסכום המשכנתאות בפועל וכן את ההפרש בין שווי המגרש ב yyy לשווי הבניין הבנוי עליו.
בבקשה זו עותרת המבקשת למתן צו, המורה לבורר, להעביר לידיה את המידע, על מנת שתוכל להוכיח את טענותיה.
המשיב מתנגד לעתירה וטעמיו הם, בתמצית, כלהלן:
לבית המשפט אין סמכות להורות לבורר להמציא את המידע, מאחר שצו זה מנוגד להחלטת הבורר. הוראה כזו מהווה התערבות אסורה בניהול בוררות. הדבר אמור ביתר שאת, מעת שפסק הבוררות אושר.
הצדדים הסכימו מפורשות, שהפרוטוקולים יישארו חסויים. לבית המשפט אין סמכות לתת החלטה בניגוד להסכמה זו.
הליכי בוררות חסויים מעצם טיבם, גם ללא החלטה מפורשת של הבורר.
המבקשת לא פרטה אילו נושאים בדעתה להוכיח באמצעות הפרוטוקולים. תחת זאת הוגשה בקשה גורפת. לפיכך, גם אם יונח, שבית המשפט יכול להורות על חשיפת הפרוטוקולים, אין בידו לקבוע, האם ראוי לעשות כן.
יש להידרש לשלושה נושאים: הסמכות, חיסיון וסודיות.
הסמכות
השימוש במושג "סמכות" אינו מדויק. בהתאם לסעיף 1(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, מוסמך בית המשפט "להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין; והוא כשאין הוראה אחרת בפקודה זו". סמכות זו פורשה באופן מרחיב (ר', למשל, רע"א 2585/22 שירותי בריאות כללית נ 'פלונית (24.5.2022) ). לפיכך, מוסמך בית המשפט להורות על גילוי מסמכים או עדויות, שהיו חלק מפרשת הראיות בהליך בוררות (ר' ההליך שהתנהל ברע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (06.03.2013) ), להלן: עניין עיני). גילוי מידע שנמסר בבוררות לא מהווה התערבות בהליך הבוררות גופו, שהרי המידע מתבקש לצורך מחלוקת שלא נדונה בבוררות. לפיכך, גם בנוגע לראיות שהוגשו בבוררות, השאלות הן אלה הנשאלות ברגיל במסגרת בקשה לגילוי מסמכים: רלוונטיות המסמכים למחלוקת והאיזון בין השאיפה לחקר האמת לבין אינטרסים נוגדים (לרבות כאלה המוגנים על ידי חיסיון) (עניין עיני. י. עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), עמ' 66-67, להלן: עמית).
חיסיון
גם הטענה לפיה "הליכי בוררות חסויים מעצם טיבם" (סעיף 17 לתגובה) לא מדויקת, בכמה מובנים:
ראשית, לא נקבע בדין הישראלי, לרבות בעניין עיני, חיסיון של הליכי בוררות. לכל היותר נקבעה אפשרות להכיר בחיסיון כזה, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה (עמית עמ' 602, 612). שנית, גם אילו הוכר חיסיון של הליכי בוררות, הדעת נותנת וכך עולה גם מעניין עיני, שהוא אינו מוחלט. זאת, משום שחסיונות הם החריג, בעוד הכלל הוא גילוי. לכן, הגישה לחסיונות היא חשדנית והם מתפרשים על דרך הצמצום (סעיף 2 לפסק דינו של כב' השופט עמית בעניין מקור ראשון, עמית עמ' 363). אם כך על דרך הכלל, ביצירת חיסיון פסיקתי חדש, מקל וחומר (בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, סד(3) 1, 17 (20011) ). שלישית, גם אילו הוכר בדין הישראלי חיסיון של הליכי בוררות, הוא לא היה חל ביחסים בין הצדדים לבין עצמם. זאת משום ההלכה הוותיקה, לפיה חיסיון אינו חל על דברים, שנמסרו בנוכחות מבקש הראיה. מסירת דברים כזו מעידה, שהם אינם חסויים (השוו לעניין חיסיון עורך דין לקוח – ע"א 44/61 א. רובנישטיין ושות' בע"מ נ' מפעלי טקסטיל נצרת בע"מ, פ"ד טו 1602, ע"א 442/81 אונה (רוחמה) גרומט נ' יוסף סרוסי, לו(4) 214, 222 (1982). לעניין ויתור על חיסיון מקור עיתונאי מכוח פרסום המידע – ר' סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט עמית ברע"פ 761/12 מדינת ישראל נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (29.11.2012), להלן: עניין מקור ראשון. לעניין דוקטרינת הויתור, לרבות בהקשר של חיסיון רופא מטופל – ר' סעיף נ' לפסק דינו של כב' השו' רובינשטיין בע"פ 8974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל (03.11.2010) ). במקרה זה, המבקשת נחשפה למידע והיא גם רשאית לעיין בפרוטוקולים (כפי שנטען שעשתה). לפיכך, במערכת היחסים המשפטית בין הצדדים לבין עצמם, אין נפקות לחיסיון הנטען.
סודיות
לב המחלוקת בין הצדדים היא שאלת סודיות המידע המבוקש. חובת סודיות, היא חובה המוטלת על אדם (מכוח הדין או הוראה בהסכם) כלפי כל העולם, לאו דווקא בהקשר של הליך משפטי. לכן, חובת סודיות לחוד וחיסיון המידע לחוד. בין שהורתה של חובת סודיות היא בדין ובין שהורתה בהסכם בין הצדדים, היא לא פוטרת מהחובה למסור עדות או מסמכים (ר' עמית, עמ' 408). נקודת הממשק בין חובת סודיות לחיסיון, היא האפשרות להכיר בחסיון יציר פסיקה, מכוח חובת הסודיות (עמית, עמ' 410). אלא, שכאמור לעיל, חיסיון כזה טרם הוכר ואילו הוכר, לא הייתה לו נפקות לגבי מידע, ששני הצדדים היו חשופים לו. נותרו להכרעה שתי שאלות עוקבות:
האם כפופה המבקשת לחובת סודיות? ככל שכך, מה משקל האינטרסים המוגנים על ידי חובה זו, באיזון בינה לבין אינטרס העל בדבר גילוי האמת? אשר לשאלה הראשונה – אומד דעתם השכיח של צדדים הפונים לבוררות, לשמור על פרטיותם בנוגע למידע, שנחשף בהליך (עניין עיני). הדבר אמור מקל וחומר, בכל הנוגע לבוררות בין בני משפחה. לפיכך, גם ללא הסכמה מפורשת, המטילה חובת סודיות, יש לאינטרס זה משקל מהותי. עם זאת, אין משמעות לסודיות האמורה בין הצדדים לבוררות לבין עצמם, שהרי הם חשופים למידע ממילא. את הסכמת הצדדים, העולה מהחלטת הבורר, לשמור על סודיות של הפרוטוקולים, יש לפרש לפי תכליתה. התכלית ההסכמית, איננה למנוע חשיפה של הפרוטוקולים ביחסים המשפטיים בין הצדדים לבין עצמם, אלא למנוע את חשיפתם לצדדים שלישיים. אילו נוהל הליך בין הצדדים בערכאה אחרת (אפשרות תיאורטית, לנוכח כללי הסמכות העניינית) היה מקום לדון בסיכון לחשיפת המידע, בעטיה של פומביות הדיון. אלא, שההליך מנוהל בבית משפט זה, בדלתיים סגורות. לפיכך, אין עילה למנוע את הגשת המידע כראיה. להשלמת ההנמקה אבהיר, שלטעמי צדדים יכולים להסכים לא לחשוף מידע שגולה בבוררות בהליכים אחרים, גם בינם לבין עצמם. ברם, הסכמה כזו איננה מולידה חיסיון (עמית, עמ' 411. סעיף 5 לפסק דינו של כב' השו' עמית בעניין עיני). לכל היותר, יינתן לכך משקל יתר במסגרת איזון האינטרסים למול גילוי האמת. מכל מקום, הסכם כזה, המתיימר לחסות מידע במסגרת הליך שיפוטי בין אותם צדדים, דורש ראיה חד משמעית, שלא משתמעת לשני פנים. ההסכמה בין הצדדים, כמשתמע מהחלטת הבורר, איננה כזו, אף לא בקרוב.
לעיצומו של איזון האינטרסים – מול אינטרס גילוי האמת, שעל חשיבותו אין צורך להכביר מילים (ור' עמית, עמ' 33-34) ניצב אינטרס שמירת הפרטיות של הצדדים, לרבות מכוח הסכמתם. כאמור לעיל, הצדדים לא הסכימו להימנע משימוש במידע בהליכים בינם לבין עצמם. יתירה מזו, מאחר שטענת המבקשת היא למרמה, אותה היא חפצה להוכיח באמצעות המידע, משקל אינטרס גילוי האמת, הכולל את זכות הגישה לראיות רלוונטיות, הינו גבוה במיוחד. הצדק עם המשיב, שהבקשה גורפת ומתייחסת לפרוטוקולים של הבוררות באופן כללי. הגם, שאין חובת סודיות ואינטרס פרטיות במערכת היחסים המשפטית בין הצדדים לבין עצמם, אין סיבה לחשוף פרוטוקולים באשר הם. זאת, משום שתנאי ראשון והכרחי לגילוי מסמכים הוא היותם רלוונטיים לבירור המחלוקת (עמית, עמ' 59). לכן, אתיר להגיש אך ורק מידע הנוגע למחלוקות מושא כתב התביעה.
אשר על כן, אני מורה כלהלן:
ב"כ המבקשת רשאי לצלם את הפרוטוקולים בהם מעיד המשיב בנוגע לשני הנושאים שבמחלוקת (נושא המשכנתאות והנכס ב yyy) וכן מסמכים הנוגעים לכך. זאת בלבד.
ניתן בזאת צו האוסר על המבקשת, בא כוחה ומי מטעמה, לעשות שימוש כלשהו במידע, שאינו לצורך הליך זה. המידע והעתק שלו יוחזקו אך ורק בידיו הנאמנות של ב"כ המבקשת. נאסר על המבקשת להחזיק ברשותה העתק כלשהו של המידע, או חלק כלשהו ממנו. מובהר, שתגובת בית המשפט להפרת צו זה עלולה להיות חדה.
המידע יימסר לב"כ המשיב עם קבלתו, ויחולו גם עליו ועל המשיב האיסורים האמורים לעיל.
המבקשת תגיש את המידע לתיק בית המשפט, בצרוף תצהיר, עד ליום 15.3.24.
נקבע לדיון נוסף ביום 18.3.24 בשעה 09:00.
מאחר שמדובר בנושא ראוי לליבון, אין צו להוצאות.
ניתן לפרסום בנוסח שיאושר על ידי.
ניתן היום, ו' אדר א' תשפ"ד, 15 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
