התובעת
נ. ו.
נגד
הנתבע
ח. ח. ש.
פסק דין
ההליך
עניין לנו בתביעה שהגישה התובעת, אשר תיארה את רצונותיה בכתב תביעתה, בין השאר כך:
"א. תיאור תמציתי של בעלי הדין:
התובעת והנתבע (להלן: "בני הזוג") ניהלו קשר זוגי החל משנת 1984 ועד לשנת 2018.
2. לצדדים ארבעה ילדים משותפים:
…
…
…
…
3. הצדדים הכירו בעת שירותם הצבאי בשנת 1984. מאז ועד לשנת 2018 מועד פרוץ המשבר שבעקבותיו הוגשה התביעה בשנת 2019 (ופרט לפרידה קצרה לאחר שחרורם מהצבא) חייהם היו שזורים זה בשל זו תוך שניהלו משק בית משותף, הביאו לעולם ארבעה ילדים משותפים וגידלו משפחה לתפארת, התנהלו בשיתוף כלכלי תוך צבירת נכסים ולמעשה צמחו יחדיו מראשית חייהם הבוגרים.
4. ביום 26.09.2019, לאחר שהתובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה רכושית ניתן פסק דין חלקי בהתאם להסכמות הצדדים וכדלקמן:
* הצדדים ידועים בציבור.
* לגבי תאריך התחלה וסיום – מועד הקרע הוא מועד ההתחלה.
* כל מה שנצבר במהלך החיים המשותפים משותף.
קיימת מחלוקת אחת אשר לשותפות של הנתבע במשרד עורכי הדין
קיימת מחלוקת לגבי פיצוי בגין כושר השתכרות, מוניטין וכן לעניין מר ….
5. ביום 04.11.19 ניתנה החלטה "כמבוקש" לבקשה שהוגשה ע"י הצדדים להבהיר כי רכוש שקיבל מי מהצדדים במתנה ו/או בירושה לא יאוזן בין הצדדים ויישאר בבעלותו הבלעדית של אותו המקבל.
ב. הסעד המבוקש:
6. במסגרת תביעה זו מתבקש כב' בית המשפט ליתן הוראות לביצוע איזון ופירוק השיתוף של הנכסים המשותפים וכן ליתן פסק דין הצהרתי כי השיתוף כולל משרד עורכי הדין שבבעלות הנתבע וכן המוניטין וכושר ההשתכרות של הנתבע".
2. את עמדתו הציג הנתבע כהגנתו, בין השאר כך:
"2. הצדדים הכירו בשנת 1984 בהיותם חיילים, ניהלו מערכת יחסים חברית לסירוגין, עד לשנת 1993, אז החליטו הצדדים על "מיסוד הקשר" בדרך של חיים משותפים ללא נישואין, לא בשל היעדר אפשרות חוקית או דתית להינשא כי אם מבחירה.
3. בעת ההחלטה על מיסוד הקשר שני הצדדים היו בעלי רכוש, התובעת בעלת זכויות בנכסים שקיבלה בירושת אביה ז"ל והנתבע בעלים בשותפות של משרד עורכי דין אותו רכש בשנת 1992 מכספים שצבר.
…
5. בשנת 2014, חוו הצדדים משבר ובחודש 04/2017 בתום 24 שנים של קשר זוגי החליטו על פירוד סופי.
6. הצדדים ניהלו מו"מ ארוך שלא צלח ובחודש 05/2019, הגישה התובעת לבימ"ש נכבד זה תביעה רכושית במסגרתה ביקשה להכיר בצדדים כידועים בציבור ובה כבעלת מחצית הזכויות בכל רכושו של הבעל מכוח הלכת השיתוף בה לא טענה, כי היא בעלת רכוש ומה היקפו, זהו תלה"מ 5270-07-19.
7. עם הגשת התביעה הצדדים המשיכו בניהול מו"מ ומתוך כך הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעמו ובמועד שנקבע לדיון ביום 26.09.2019, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ניתן פסק דין הקובע דלקמן: הצדדים הינם ידועים בציבור וכלל הרכוש שנצבר במהלך החיים הינו משותף, כמו כן, המחלוקות שנותרו בין הצדדים: "מועד תחילת השיתוף, מועד הקרע, והשאלה האם השיתוף כולל אף צורך ליתן את הדעת בגין מוניטין וכושר השתכרות של הנתבע כמו גם האם משרד עורכי הדין של הנתבע הוא בבחינת נכס משותף אם לא" (להלן: "פסק הדין החלקי").
8. למען הסדר הטוב יפורט הרכוש אותו הסכימו הצדדים לכלול בפסק הדין החלקי כ – 'כלל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים הינו משותף':
א. דירה ברחוב … – בבעלות הנתבע (להלן: "הפנטהאוז").
ב. דירה ברחוב … בבעלות הנתבע (להלן: "הדירה ב…").
ג. דרה ברחוב …רשומה על שם … אשר מחזיקה את הזכויות בנאמנות עבור אביה הנתבע (להלן: "הדירה ב…").
ד. דירה …רשומה על שם … אשר מחזיק את הזכויות בנאמנות עבור אביו הנתבע (להלן: "הדירה ב…").
ה. זכויות על מגרש … – בבעלות הצדדים (להלן: "המגרש ב…").
ו. 50% הזכויות בדירה …בבעלות התובעת (להלן: "הדירה ב…").
ז. 50% הזכויות בדירה … – בבעלות התובעת (להלן: "הדירה ב…").
ח. 50% הזכויות בחנות גדולה ברחוב … – בבעלות התובעת (להלן: "החנות").
ט. זכויות בדירה …בבעלות התובעת (להלן: "הדירה ב…").
י. זכויות במגרש ובמבנים מסחריים הבנויים עליו בן 1.523 דונם ברחוב … – בבעלות התובעת (להלן: "מגרש ומבנה מסחרי ב…").
יא. זכויות בדירה במרכז העיר … – בבעלות התובעת (להלן: "הדירה ב…").
יב. כספים בחשבון בנק משותף … וכספים בחשבונות בנק הרשומים על שם התובעת.
יג. זכויות פנסיוניות הרשומות על שם כל אחד מהצדדים.
יד. מיטלטלין משותפים ובכלל זה מכשור חשמל יקר, שטיחים יקרי ערך, פרטי ריהוט מיוחדים, מחשב על תכולתו, תמונות ואלבומים משפחתיים, אוסף כדי קרמיקה, פסנתר וספרים. (להלן: "כלל הרכוש שנצבר בהלך החיים המשותפים שהוסכם כי הנו משותף").
9. הצדדים ניהלו מו"מ לעריכת איזונים במסגרתו ניאות הנתבע לוויתור נוסף לטובת התובעת באופן שמהרכוש המוסכם כרכוש משותף בפסק הדין החלקי – יוחרג רכושה של התובעת וייוותר בבעלותה.
קרי, רק רכושו (חלקו) של הנתבע ייחשב כמשותף לצרכי איזון; ביום 04.11.2019, ניתנה החלטה "כמבוקש" על 'הודעה בהסכמה' שהוגשה מטעם הצדדים בעניין פרשנות למונח 'כלל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים שהוסכם כי הינו משותף' כ: "רכוש שקיבל מי מהצדדים במתנה ו/או בירושה לא יאוזן בין הצדדים ויישאר בבעלותו הבלעדית של אותו צד מקבל" (להלן: "הפסיקתא").
על כן, מנועה כיום התובעת להעלות טענה של שיתוף ברכוש הנתבע על כל הסעדים שנתבקשו בגינו".
3. הצדדים מיצו ההליך, התקיים שלב ההוכחות והוגשו סיכומים.
טענות התובעת בתמצית
4. מדובר בידועים בציבור שמעמדם הוכר בפסק דין, עשרות שנים שחיו יחדיו, הביאו לעולם 4 ילדים ויש לראות ולקרוא עליהם שיתוף ושותפות, ושיתוף זה נמשך לעניין חברות גם לאחר הפרידה.
5. הצדדים לא נהגו הפרדה רכושית.
6. המחלוקת היחידה שבנמצא היא מועד תחילת השיתוף ומועד הקרע וכן שותפות התובעת במוניטין משרד עורכי הדין ושאר הזכויות במשרד זה.
7. הייתה בין הצדדים גמירת דעת כי למעט נכסי מתנה וירושה, אזי נכסיהם משותפים המה.
8. אי הנישואין מצד התובעת לא נבע אלא מסיבה עקרונית שלא להיות נתונה לחסדי מתן גט. השיתוף הרי נמשך כ-34 שנה.
9. השיתוף אפילו כלל דאגה לבני משפחת התובעת, הכנסות התובעת נכנסו לחשבון המשותף, היא שגידלה את ילדי הצדדים ואפילו שכירות שקיבלה מנכסי ירושה, הופקדו בחשבון המשותף.
10. הנתבע אינו אמין ונתפס בסתירות והתחמקות בעדותו.
11. משרד עורכי הדין נתפס גם בעיני הנתבע כחלק מן החברות המשותפות והוקם בעת השיתוף בין הצדדים בשנת 1995.
12. הנתבע לא הביא עדים מהותיים שיכולים היו לתמוך בגרסתו.
13. בין הצדדים פער הכנסות מובהק ולכן יש לאזן נכסי קריירה שעה שפער ההכנסות נובע ממאות אלפי ₪ שמרוויח הנתבע.
14. את תקופת השיתוף יש לראות מחודש יולי 1992 ועד שעזב הנתבע את הבית בפברואר 2018.
טענות הנתבע בתמצית
15. רק בשנת 1993 "מיסדו" הצדדים את הקשר ביניהם. כבר אז היה הנתבע בעלים במשרד עורכי הדין ולתובעת נכסי ירושה.
16. בשעתו ולכן, כתבו הצדדים הסדר המקנה לתובעת את ירושתה ולנתבע את המשרד.
17. כל השנים נהגו הצדדים הפרדה רכושית. התובעת שמרה בנפרד נכסים וכספים שקיבלה ממשפחתה ולכן משרד הנתבע והחברות, רק שלו הם.
18. הסכמת הצדדים להחריג רכוש אשר בבעלות התובעת יוצרת כלפיה מניעות לטעון למשרד הנתבע והחברות.
19. פסק הדין "החלקי" אשר קבע בהסכמה חלוקה של כל הרכוש אשר נצבר בתקופת החיים המשותפים אינו מפרט דיו מה נכלל ברכוש זה.
20. אם בכלל, תחילת השיתוף הוא ביום 2/10/1996, עת הצטרפה התובעת לחשבון הנתבע ויום הקרע הוא 31/12/2017.
21. רכישת המשרד נעשתה טרם מיסוד הקשר באמצעות הלוואה שנטל הנתבע.
22. רווחי המשרד הועברו לחברות ארנק באמצעותן רכש הנתבע נכסים שיש לראותם כנפרדים.
23. הכנסות הנכסים אומנם שימשו את משק הבית אך בכך אין ליצור בעלות משותפת.
24. רק כאשר חפצו הצדדים בשיתוף, השתמשו הם ברכש ממקורות נפרדים ורשמו בעלות משותפת.
25. התובעת לא השקיעה זמן בהשקעות הנתבע אלא כשכירה שקיבלה שכר. לא הייתה לה גם זכות חתימה.
26. התובעת בחרה במודע לא לעבוד במקצועה אך איש לא מנע ממנה להתפתח יותר.
דיון והכרעה
טיב התובענה
27. אף שהתובעת הגדירה תביעתה בכותרת כתביעה רכושית – "פסק דין הצהרתי, איזון משאבים ופירוק שיתוף", נדמה שההליך שבפני אינו אלא הליך על – פי סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה – 1995. שהרי השיתוף והצורך בחלוקה כבר נקבע ונותרו שאלות של היקף השיתוף ומועדו.
28. וזו לשונו של הסעיף:
"הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בענינו של קטין, למעט בעניני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לעניני משפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל; כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין".
29. ואכן מדובר בביצועו של פסק דין והסכמה אשר הייתה בין הצדדים על דרך מתן הוראות אופרטיביות, כמו גם השאלה האם המשרד ומה שכונה "חברות הארנק" הם חלק מן השיתוף.
30. ידוע כי סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה הוא מעין הליך משיק להליכי הוצל"פ שנועדו לאכוף ביצוע פסק דין (מכאן גם הברירה שבחוק להעביר הסוגיה להוצל"פ), וכל תכלית הסעיף היא למעשה לבצע פסק דין, כאשר לצורך הביצוע נדרשת הכרעה שיפוטית שאינה בסמכות רשם ההוצל"פ.
מועד תחילת השיתוף ומועד הקרע
31. נתחיל בהבנה שבבני זוג ידועים בציבור, קשה יותר למתוח קו התחלה מדוייק אימתי מתחיל מועד השיתוף, שהרי מדובר ביחסים מתפתחים ללא מדרגה מובהקת של מועד נישואין.
32. גם לא כל מגורים משותפים קצרי מועד יוצרים את "קשירת הגורל" הנדרשת לשם הכרה בזוג כידועים בציבור (וראה: ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, נו(3) 683 {פמ"מ – 14/3/2002}).
33. משכך, נקבע גם כי קשה לקבוע משך זמן לאחריו יחשבו שניים כידועים בציבור ולפניו אין הם אלא מי שנהנים זה מחברתו של זה (וראה: ת"ע (ת"א) 47098-04-21 א. פ. נ' נ. פ. {פמ"מ – 23/5/2022}).
34. למעשה השניים שבפני נחלקים בשאלת מועד תחילת השיתוף. זה אומר 1993 וזו מותחת את הקו קודם לכן, פשיטא לאור הקמת משרד עורכי הדין של הנתבע בשנת 1993 ועל מנת להכלילו במסגרת השיתוף.
35. כאמור, התובעת סוברת כי קביעת מועד תחילת השיתוף יהא בה לסייע לה לקבוע כי המשרד, על משמעויותיו, יהא נכס משותף, אך בפועל אין הדבר משנה שכן על פני 30 שנה ויותר התפתח המשרד והשתנה, כדי כך שלא באמת משנה מתי נוסד וקרבת הייסוד לתחילת הקשר הופכת את המשרד לחשוד בשיתוף ספציפי (וראה: בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני {פמ"מ – 26/12/2012}).
36. המעיין בעדות התובעת (מעמ' 19), ילמד שקשה מאד לאבחן את תחילת הזוגיות שהרי זו האחרונה טוענת שלמרות היכרות משנות ה – 80, לא עברו הצדדים לגור יחדיו אלא בסוף שנת 1991 (וראה עמ' 20).
37. הצהרת התובעת כי השניים הם "בני זוג" של ממש משנת 1984, כמובן אי דיוק גס באמירת אמת הייתה.
38. אין עורר כי בתם של הצדדים נולדה ב … (עמ' 22).
39. בהינתן האמור אני קובע את מועד תחילת השיתוף ליום 1/1/1993. אומר כי צירוף התובעת לחשבון הבנק של הנתבע אינו שולל קיום חיים משותפים גם קודם לכן.
40. אשר למועד הקרע, הרי שזה קל יותר לקביעה שעה שמועד אופייני לקרע הוא פרידה ללא שוב של הצדדים (וראה: בע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני {פמ"מ – 14/4/2015}).
41. אין עורר כי הנתבע עזב את הבית בחודש פברואר 2018 ומכאן שאת מועד הקרע אקבע ליום 1/2/2018.
על נכסי עתודה כלכלית
42. אין עורר כי הנתבע הוא … אשר מפעילותו רכש נכסים מניבים על ידי חברות ארנק המחזיקות בהם. לחברות אלו יש קשר הדוק למשרד עורכי הדין.
43. כאשר תובעת התובעת גם חלק בעסק, גם ובנוסף חלק במוניטין, גם ובנוסף לעניין כושר השתכרות, הרי שמדובר בתביעה בכפל ובשילוש.
44. אם תקבל התובעת מחצית מנכסי העסק, היא נוטלת ממילא גם את מחצית המוניטין שיש לעסק וחלק נכבד גם מהכנסותיו, לאמור מכושר ההשתכרות.
45. נטילת מחצית העסק ודרישת מחצית הכנסותיו בנוסף כ"הפרשי כושר השתכרות", אינה ראויה.
46. הבה נזכור גם שלא רק שמדובר במתן ובדרישה על דרך האומדנא, אלא שיש גם להביא בחשבון כי הצבירות שנעשו, נעשו גם בשל כישרון אישי של הנתבע ולעניין זה, להבדיל מפניות לעבוד, אין קשר לחייו המשותפים (וראה: עמ"ש (חיפה) 41465-10-17 ש. נ' ש. {פמ"מ – 25/10/2018}).
47. בפועל לא טרחה התובעת לבקש הערכות שווי, כושר השתכרות, שווי מוניטין, גם לא לכמתם על דרך הגשת תביעה כספית.
48. התובעת גם לא הצביעה על מוניטין מיוחד או כושר השתכרות שאינו נובע מן הנכסים.
המשרד וחברות הארנק
49. נדמה שלא צריכה להיות מחלוקת בשאלת השותפות במשרד, נכסיו, חברות הארנק ונכסים שהן מחזיקות.
50. חזקת השיתוף יוצרת הבנה כי כל שנצבר במאמץ משותף, איש כפי יכולתו, במהלך החיים המשותפים, משותף הוא (וראה: עמ"ש (ת"א) 3069-05-10 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 24/10/2011}).
51. חיים תחת קורת גג אחת, הבאת פרי בטן והכל על פני עשרות שנים, מחזקים עוד יותר את חזקת השיתוף וקיומה (וראה: תמ"ש (ת"א) 56011/08 ג. פ. נ' א. פ. {פמ"מ – 20/5/2012}).
52. נכון שהוכחת שיתוף בנכס עסקי בידועים בציבור שבחרו שלא להינשא, קשה יותר (וראה: ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, נא(1) 337 {פמ"מ – 6/5/1997}), ולמרות זאת לא בנקל תיסתר החזקה.
53. נזכור (וראה מכח אנלוגיה גם סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973), כי נכס שלא בא לידי הצדדים מעבודה אלא כבכאן, מירושה, אינו פרי מאמץ משותף וכל עוד נשמר הוא בנפרד, אין הוא חלק מן השיתוף.
54. נאמר אגב כי השקעת פירות נכסי ירושת התובעת משכירויות בתא המשפחתי אינה הופכת את הנכס עצמו למשותף.
55. כדי שתיסתר חזקת השיתוף די לידועים בציבור בהסכמה, בוודאי בכתב, והסכמה כזו גם אינה מחייבת אישור מבית המשפט (וראה: עמ"ש (חיפה) 418-12-08 ס. ג. נ' ג. ג. {פמ"מ – 8/3/2009}).
56. טענתו הטובה ביותר של הנתבע לעניין אי השיתוף במשרד ונכסיו היא קיומו של הסכם בין הצדדים המחריג נכסים אלו מכלל השיתוף.
57. בין השאר כתב כך הנתבע בסעיף 15 לכתב הגנתו:
"התובעת נכנסה להריון לא מתוכנן, הצדדים התבקשו על ידי אימו של הנתבע לעזוב את דירת מגוריה. דבר קיומו של היריון בתחילת שנת …, הביא את הצדדים להחלטה על הולדת הולד ומיסוד הקשר כשהוחלט שלא להתחתן, הצדדים ישבו במטבח אצל אמה של התובעת ברחוב … – וכתבו על נייר שהיה כמפית שולחן גדולה, בכתב ידו של הנתבע הסדר שעיקרו:
א. הדירה שייכת לנ. ברחוב … שייכת לנ. והיא תקבל אותה בפרידה.
ב. סכום של 17,000 ₪ שאמא של נ. נתנה לצורך רכישת רכב … כחול חוזר לנ..
ג. משרד עורכי הדין שייך לח..
ד. חלוקה של אחזקת הילדים שייולדו ראשון של התובעת ואז לסירוגין. זה המקור לכך שהצדדים קראו לילדים לאורך השנים ילד של נ. או של ח.. לדוגמא י.שנולדה רביעית, קוראת לעצמה כיום הילדה של אבא, מבלי שהיא יודעת על המקור לכך".
58. וכך העידה התובעת לגבי טענת הנתבע כי ההסכם הנ"ל מחריג במפורש את משרדו ונכסיו מכלל השיתוף, מעמ' 26 ואילך:
"ש: להביא ילדים לעולם, לחיות כמשפחה בתא הזוגי.
ת: נכון. כן.
ש: ובחרתם לא להינשא, לא נישואים כדת וכדין ולא בנישואים אזרחיים.
ת: נכון. הכל דורש רבנות אחר כך, אני בשום פנים ואופן לא רציתי רבנות בחיים שלי. גם נישואים אזרחיים דורשים אחר כך רבנות.
ש: אוקי. אז בחרתם שלא להינשא ואת אומרת שגם לא היה אירוע כזה שישבתם בבית אימך והתחלתם לדבר כלכלית מה המשרד של ח., מה הנכסים שלך. לא היה אירוע כזה. את יכולה רק להגיד בקול שההקלטה תשמע.
ת: אני רוצה להגיד. אוקי?
ש: בבקשה.
ת: אני אשמח לומר.
ש: כן.
ת: אני קראתי את מה שח. כתבת,
ש: בואי נתמקד בשאלה שלי, (מדברים ביחד)
ת: אני עונה לך, אני מבקשת שתכבדי אותי גם, בסדר?
ש: אני עד הסוף עושה את זה.
ת: אני מודה לך. אני מבינה שאת מדברת על אותו מסמך שח. מדבר עליו.
ש: נכון.
ת: אני לא זכרתי אותו בכלל, עד שהוא לא כתב וקראתי, רק אז נזכרתי שאכן היה דבר כזה. זה היה מזמן, אני אפילו לא זוכרת מתי זה נכתב, אני לא זוכרת מה נכתב שם. אחר כך גם קראתי מה הוא כתב שם, זה לא דומה לחיים שלנו בכלל, זה לא משהו ששווה התייחסות אפילו, זה ממש פתטי באמת.
ש: הבנתי. אז את נתת לי עכשיו פרשנות איך את התייחס למסמך הזה במהלך החיים, נכון?
ת: אנחנו התייחסנו, אנחנו חיינו חיים משותפים.
ש: את על דוכן העדים עכשיו, אני שואלת אותך שאלות עכשיו.
ת: לא, אני לא נותנת פרשנות, אני אומר, אנחנו חיינו חיים,
ש: את את 'לא אנחנו'.
ת: אני, אני, אני, באותו מסמך הוא אומר שהיה כתוב שאימא שלי נתנה לנו דירה והיא נשארת אצלי,
ש: אני לא אמרתי מה היה כתוב, שאלתי,
ת: אני אומרת, את שואלת אותי על המסמך לגבי דבר ספציפי אז אני רוצה לענות לגבי המסמך.
ש: את אומרת, אני מסכמת, שהיה מסמך כזה, היה אירוע כזה בבית אמך.
ת: נכון.
ש: ועם זאת את טוענת שעל אף המסמך הזה שהיית שותפה לו, לאירוע הזה, את בתוכך חיית בכוונת שיתוף כלכלית מלאה.
ת: אני אומרת שהיה מסמך, אני אומרת שאני לא זוכרת בדיוק מה היה בו, ואנחנו חיינו בכוונת שיתוף מלאה, לא אני, אנחנו.
ש: אבל אני שואלת עלייך עכשיו ברשותך,
ת: סליחה?
ש: בואי לא נדבר בשם ח., הוא ייחקר ועורכת הדין לך תשאל אותו.
ת: אני יכולה לדבר כרגע עלה חיים המשותפים שלנו.
ש: אבל אני לא שאלתי על הערכים המשותפים שלכם, כי כנראה הם במחלוקת, בגלל זה את בבית משפט. על הערכים שלכם אגב.
ת: של שקרים. כן.
ש: יכול להיות.
ת: נכון. ברור.
ש: אז אני שואלת מתי ואיך בכל זאת הבנת שבניגוד למוסכם ביניכם, בעת ההיא,
ת: אני לא אמרתי שזה הוסכם בינינו, אמרתי לך שאני לא זוכרת מה כתוב שם. את לא יכולה להגיד לי שזה הוסכם בינינו מה שכתוב שם, כי אני לא זוכרת מה כתוב שם.
ש: תראי מאחר וכתבנו מה כתוב שם, אז,
ת: אתם כתבתם, מי אמר שזו האמת?
ש: אז יכול להיות,
ת: אני יכולה להגיד שרשום שם משהו אחר.
ש: אגב, בהקשר הזה מדוע לא הבאת תצהיר ממך על האירוע הזה?
ת: ממה?
ש: מאימא שלך על האירוע הזה.
ת: אני אפרופו שאלתי את אימא שלי על האירוע הזה.
ש: כן, ו-?
ת: והיא אמרה לי 'כן היה אירוע', והיא אומרת לי 'אני לא זוכרת מה היה שם'.
ש: הבנתי. אז אף אחד מלבד ח. לא זוכר מה היה באירוע הזה,
ת: כמו הרבה דברים שח. זוכר שלא קרו מעולם.
ש: הבנתי. אז אני מתקדמת בשאלה.
ת: מה לעשות שהוא זוכר דברים שלא היו?
ש: אז בעצם מה שאת אומרת ששניכם חייתם במערכת יחסים ארוכת שנים,
ת: נכון מאד.
ש: קשה לי איתך. ואני לא בן אדם שקשה לו בעדויות.
ת: כן, כן, ולי קשה עם שקרים.
כב' הש' שני: החלטה.
העדה, גב' ו.: סורי, אני מתנצלת.
כב' הש' שני: אנחנו לא בגן והכישורים החינוכיים שלי הם כנראה (לא ברור) 'אני מתנצלת', אבל כשאני אומר לגבירתי לעשות משהו, אני מתכוון לזה.
העדה, גב' ו.: אני ארשום. בסדר.
כב' הש' שני: אני לא מתבדח.
העדה, גב' ו.: כן כבודו, בסדר.
כב' הש' שני: את לא נותנת לה לסיים שאלה כעניין שבשיטה.
עו"ד הלפרין: אני אתן לגברת מים. כשמשהו מפריע תיקחי לגימה.
כב' הש' שני: גברת הלפרין, בלבול גמור לדין. אם את רוצה שאני אעשה הפסקה ל-3 דקות ואת תסבירי לעדה שההתנהגות הזאת צריכה איכשהו לבוא לסופה. כי היא מתפרצת גם לדבריי.
עו"ד הלפרין: נ. פשוט לא לענות.
העדה, גב' ו.: מאה אחוז. אני אקשיב. סבבה. אני מתנצלת.
כב' הש' שני: בסוף אני צריך,
העדה, גב' ו.: אני מצטערת, אני נסערת מעט, אני מצטערת.
עו"ד הלפרין: נ.. תנשמי.
העדה, גב' ו.: נשמתי.
כב' הש' שני: בסוף אני צריך להאמין למישהו. ההתנהגות הזאת לא עוזרת
לאינטרסים שלך, היא פוגעת בהם. מפני שאני עלול להגיד לעצמי שכך מתנהג
מישהו שלא רוצה בעצם לענות, אז הוא מפריע לשאלות. זה לא מתאים לאינטרס
שלך, זה לא טוב לאינטרס שלך. אני יודע לבודד את עצמי, התנהגויות שהן לכאורה
דרמטיות שהן לא אומרות כלום, אבל כשאת מפריעה באופן קבוע לתשובות, ואי
אפשר לקבל ממך תשובות, יבוא יום שבו אני אצטרך לכתוב פסק דין ואני עלול לבוא
ולהגיד שאי אפשר לקחת ממך כלום וזה מקריס את הגרסה שלך. את לא רוצה
להיות שם.
העדה, גב' ו.: נכון.
כב' הש' שני: עכשיו למרות שאני מדבר חלש, מתחבאת אזהרה מאחורי הדברים
שלי. עורכת הדין עלולה לבוא ולהגיד 'בית המשפט ראה, כל התצהיר של הגברתלא
שווה דבר, כי ככה היא עונה, לא רוצה יותר, לא מסוגלת', מה נעשה אם אני אחשוב
שהיא צודקת? אז בבקשה ממך, למען האינטרסים של עצמך, לא למען עורכת הדין.
העדה, גב' ו.: מאה אחוז. אוקי.
כב' הש' שני: אנא המשיכי.
עו"ד טולדנו: תודה. אז אני שואלת עוד פעם, היה לכם הסכם, את לא זוכרת מה
היה בו, ח. זוכר מה היה בו ויחד עם קיומו, לשיטתך כבר מאותה נקודה שהוא
נערך לא זכרת שהוא היה ומה כתוב בו. החלטת שעל אף מה שכתבתם אתם חיים
בשיתוף כלכלי מלא. את, אני מדברת עלייך.
העדה, גב' ו.: עכשיו אני עונה?
ש: כן.
ת: אוקי.
ש: כשאני שותקת את עונה.
ת: זה לא אני החלטתי שאנחנו חיים בשיתוף כלכלי מלא. ככה התנהלנו בשיתוף כלכלי מלא כל הזמן לאורך כל הדרך בכל התחומים, בהכנסות, בהוצאות, בחברות, במשרד, בדירות, בשכר דירה, בשכר, בהכל, זה בכלל לא היה אישיו, זה לא היה עניין, כל ההתנהלות בינינו הייתה משותפת במאה אחוז בהכל.
ש: טוב. אז איך זה מתיישב עם העובדה שח., להבדיל ממך, התנהל בהפרדה רכושית? ואני מחריגה את ההכנסה החודשית השוטפת ממשכורת שלך ושלא, כן? שיהיה ברור, אני לא מדברת על הכנסה של ניהול משק הבית המשותף. הנכסים שהוא קנה הוא רשם על שם החברות או על שמו, רשם בנאמנות על שם ילדיו, לטובתו ולא לטובתך, ו/או לטובת שניכם. איך זה מתיישב? זאת אומרת ממה שאני למדה, ח. נתן ביטוי להסכם הזה.
ת: אוקי. אני מתחילה. הדירות של הילדים, הדירה של הבת שלי נרכשה, אני עזבתי עבודה ב…, קיבלתי כסף, חשבנו מה אנחנו עושים עם הכסף ורכשנו דירה עם משכנתא שאני משלמת אותה היום, זה נרשם על שם הבת שלי כדי לא לשלם מס, הדירה שנרכשה על שם הבן שלי גם כדי לא לשלם מס, נרכשה מכספי דיבידנדים שהוצאנו מהחשבון, כי היה אמור להיות שינוי במערך המס של הדיבידנדים. החברות נרשמו על שם ח., אחת מהן נרשמה גם על שמי, מאוחר יותר יצאתי ממנה, הכל בגלל ענייני מיסים. החברות הן חברות ארנק, כדי שהכסף לא יהיה לצרכי מס, כדי שלא לשלם מס גבוה, וכשהייתי צריכה כסף, פשוט היו מעבירים כסף, זה הכל. הייתי אומרת לאימא של ח.. אימא של ח. גם אחרי שנפרדנו המשיכה לשאול אותי איפה להפקיד את הכסף.
כב' הש' שני: רגע, רגע, סליחה. את אומרת שעל שם הילדים שלך יש שתי דירות שנרכשו על שמם כדי להימלט מן המס.
העדה, גב' ו.: נכון.
כב' הש' שני: זאת אומרת של מי הדירות האלה?
העדה, גב' ו.: שלהם.
כב' הש' שני: איך שלהם? את אומרת כרגע שהדירות הן לא שלהם, הם פרצוף חיצוני כדי להעלים מס, נכון?
העדה, גב' ו.: אכן.
כב' הש' שני: אז של מי באמת הדירות האלה?
העדה, גב' ו.: אתה שואל אותי?
כב' הש' שני: וודאי.
העדה, גב' ו.: לדעתי הם שלנו.
כב' הש' שני: את הרי יודעת בדיוק (מדברים ביחד)
העדה, גב' ו.: לדעתי הם חלק מהרכוש המשותף. אני מבינה שחוקית הם לא נכנסים לתוך החשבון הזה, אבל עקרונית כן.
כב' הש' שני: אני לא יודע, יכול להיות שחוקית,
העדה, גב' ו.:כן, הם חלק מהרכוש המשותף, הם גם היו אמורות להיות הפנסיה שלנו.
כב' הש' שני: את יודעת ש, תתני לי לסיים?
העדה, גב' ו.:אני לא שומעת את כבודו.
כב' הש' שני: כן, כן, כי רק ביקשתי את מה שאמרתי קודם ושמעת, שתיתן לסיים למישהו. זאת אומרת מכאן אנחנו לוקחים את הפרוטוקול ואני אתן היתר להעביר אותו לרשויות המס, זה בסדר מבחינת כולם, נכון? זאת אומרת גבירתי אמרה עכשיו שבעצם הדירות של הילדים שלה הם למעשה מרמה כדי להעלים מס, נכון?
העדה, גב' ו.: הם לא מרמה, הם דרך. דרך, כן, לחמוק מתשלום מס, כן.
כב' הש' שני: זאת אומרת מבחינתה של גבירתי גם אין בעיה להעביר את זה
לרשויות המס.
העדה, גב' ו.: אוקי.
כב' הש' שני: נכון?
העדה, גב' ו.: נכון.
כב' הש' שני: טוב. מתקדמים.
עו"ד טולדנו: תאמרי לי, איך מתיישבת הטענה שלך בסעיף 3 ו-15 לתביעה, שמאז 84' נהגתם בשיתוף מלא, עם העובדה שרק בשנת 96' צורפת לחשבון המשותף שלו,כשכבר היו לכם 3 ילדים?"
59. אמור מעתה בשניים:
* הסכם המחריג את המשרד אכן היה בשנת 1993.
* דרך תשובתה של התובעת נעה בין אי אמינות, התחמקות וכדי הודיה במה שנחזה להיות מרמה פגיעה.
60. נאמר רק שבראי עדות התובעת שום נכס שנרשם על שם מי מילדי הצדדים, אינו חלק משיתוף.
61. הבה נבדיל בין ניסיונה של התובעת להסתיר ההסכם לבין מה שבו.
62. ההסכם החריג את משרד עורכי הדין ובמשתמע גם יכולת השתכרות והמוניטין של המשרד, אך לא צורת צבירות חיסכון מפרי עמל המשרד שנשמרו בנכסים, בין אלו שבמישרין ובין אלו שנשמרו בחברות ארנק.
63. גם אם אתעלם ממניות בחברות שהיו בבעלות התובעת, יש לראות באותן חברות צבירות חיסכון בדיוק כמו כספי פנסיה וחסכונות ולא כחלק מן המשרד.
הערות לסיום
64. אחזור ואזכיר כי כלל הוא שבבני זוג שאינם נשואים לא יחשב נכס עסקי כמשותף על נקלה ואולם יחסים בני עשרות שנים יצביעו יותר ויותר על שיתוף (וראה: תמ"ש (ת"א) 19339-07-17 פ. ס. נ' י. ס. {פמ"מ – 4/6/2019}).
65. צבירות חיסכון גם אם הן מאוגדות בחברות המנוהלות תחת משרד עורכי דין, אינן המשרד עצמו.
66. בהינתן הצבירות הנ"ל, גם שיוויון וכו', גם גיל הנתבע, אין צורך להוסיף חיוב בדבר שווי המשרד, מוניטין וכושר השתכרות. כולם למעשה אותו עניין בכאן, מה גם שהתובעת אפילו לא ביקשה להעריכם.
67. לא מצאתי שום תועלת בעדי התובעת בבחינת מי שיכול לתרום ידע של ממש אובייקטיבי על שיתוף ולא מתוך קרבה למשפחת התובעת.
68. ההלוואה שנטל האיש בשעתו להקמת המשרד והחזרה, בטלה בשישים לעומת הנכסים שנצברו.
סוף דבר
69. אני קובע את מועד תחילת השיתוף ליום 1/1/1993 וסיומו ביום 1/2/2018.
70. תביעת התובעת באשר למשרד עורכי הדין, כושר השתכרות וכו', נדחית.
71. תביעת התובעת לראות בחברות ונכסיהן כמשותפות, מתקבלת.
72. בהינתן אי ביצוע איזון המשאבים עד היום וקביעתי לעיל, אני ממנה את עוה"ד ענבר שנהב, בכפוף להסכמתה, כמנהלת מיוחדת וככונסת נכסים לשם תכלול וביצוע איזון המשאבים.
73. כונסת הנכסים תרשום הערה בדבר מינוייה והיא רשאית להיעזר ברו"ח ושמאי מקרקעין על מנת לביא את ביצוע איזון המשאבים לסופו.
74. בהינתן דחיית חלק מן התובענה ודרך התנהלות התובעת, יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך 8,000 ₪ בלבד.
75. ניתן היתר לפרסום פסק דין זה בלא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
76. המזכירות תסגור התיק.
ניתן היום, כ"ט ניסן תשפ"ד, 07 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
