לפני הרכב כבוד השופטים:
חננאל שרעבי [אב"ד]
אספרנצה אלון
אריה נאמן
המערער
ט. ב
ע"י ב"כ עו"ד אורית פסטינגר
נגד
המשיבה
ר. א
ע"י ב"כ עו"ד גבי ברנדס (במינוי הלשכה לסיוע משפטי)
פסק דין
השופטת אספרנצה אלון:
לפנינו ערעור על פסק דין מיום 23.07.2023 שניתן ע"י בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא-ברנע) בתלה"מ 49263-12-19 (להלן: "בית משפט קמא").
פסק הדין עסק גם בתביעות משמורת ומזונות, אך הערעור הוא על נטלי ההסעה והסדרי השהות, לגביהם קבע בית משפט קמא כדלקמן:
נקודת המפגש פעמיים בחודש, בסופי שבוע כשהאב לוקח את הקטין ללינה בביתו, תהיה בקניון "אושילנד" בכפר סבא. האם תביא את הקטין מהעיר …. לנקודת מפגש זו, והאב יגיע מהעיר …. לנקודת מפגש זו.
פעמיים נוספות בחודש, בימי שישי, ישהה האב עם הקטין מתום המסגרת החינוכית ב[עיר מגורי הקטין] ועד השעה 19:00 באותו יום שישי.
במועדי ישראל ובחופשות זמני השהות יהיו כך שהקטין ישהה עם האב פי שניים מאשר עם האם.
בהחלטה משלימה מיום 29.8.23 קבע בית משפט קמא כי לאחר קבלת התסקיר ועמדות ההורים, לא ישהה הקטין כלל ביום כיפור עם האב, לאור המרחק ואופיו של החג.
לצורך הנוחות, תיקרא ההחלטה המשלימה במאוחד עם פסק הדין קמא, ותיקרא להלן: "פסק הדין קמא".
המערער ייקרא "האב" והמשיבה תיקרא "האם".
הקטין מושא הדיון שבפנינו הוא יליד 2017, כיום כבן 7, המתגורר מיום לידתו ב… . לאם שלושה ילדים נוספים מבן זוג אחר, בעוד לאב הקטין הינו בנו יחידו. בפסק הדין קמא נקבע כי משהייתה האם בחודש התשיעי להריונה עברה להתגורר, ללא הסכמת האב, מ…. ל[עיר בה מתגוררת כיום עם הקטין]. בית משפט קמא התרשם כי האב משקיע מאמצים על מנת להיות הורה מעורב בגידול הקטין ונוסע כל יום שישי במשך שעות רבות הלוך וחזור על מנת להיות עמו; כי יכולתו ההורית של האב אינה נופלת מיכולתה ההורית של האם (סעיפים 79 ו־83 לפסק הדין קמא); כי שני ההורים אוהבים את הקטין ורוצים בטובתו (סעיף 85 לפסק הדין קמא); כי הקטין חשוב לאב מאוד והוא נוסע בשבילו עד ל[עיר מגורי הקטין] בימי שישי וכן נוסע ל[שם] כאשר לקטין יש בדיקות רפואיות (סעיף 86 לפסק הדין קמא). בית משפט קמא דחה את תביעת האם כי המשמורת על הקטין תהיה באופן בלעדי לה, וקבע כי שני ההורים נושאים באחריות הורית שווה (סעיפים 83 ו־88 לפסק הדין קמא).
האב טען כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו לעניין הסדרי השהות וחלוקת הנטל. לעמדתו, יש לבטל את נקודת המפגש בכפר סבא ולקבוע שהאב יביא וייקח את הקטין במישרין מ[עיר מגוריו] והאם תשיבו מ[עיר מגורי האב]; כן כי יש להרחיב את זמני השהות בחגים ובחופשות ממוסדות החינוך, כך שהאב יהיה עם הקטין ביחס של 1 ל־3 במקום היחס שנקבע בפסק הדין, הוא 1 ל־2.
באשר ליום כיפור, טען האב כי לאור גילו של הקטין ורצונו להתלוות אליו לבית הכנסת ביום כיפור, יש לקבוע חלוקה משותפת גם ביום כיפור.
האם טענה כי יש לדחות את הערעור. בית משפט קמא דן בעניינם של הצדדים משנת 2019, במשך שלוש שנים, והתרשם מהם ישירות, וקביעותיו נסמכו על תסקירי עו"ס לסדרי דין. ניסיון לשנות את מקום המפגש וחלוקת הנטל ההורי לא צלח. לטענת האם, האב הוא זה שביקש שנקודת המפגש תהיה בכפר סבא וכן ביקש כי זמני השהות בחופשות ובמועדים יהיו כפולים ממה שייקבע לאם. באשר ליום כיפור, טענה האם כי זו המלצת עו"ס לסדרי דין וזו טובתו של הקטין.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את פסק הדין קמא, שלושה תסקירי עו"ס לסדרי דין, עמדות הצדדים בכתב ובע"פ בדיון שהתנהל לפנינו ביום 01.04.2024, אציע לחבריי להרכב לקבל את הערעור בשתי נקודות –
אחת לחודש, כאשר הקטין לן אצל האב, תביא האם את הקטין לתחנת הרכבת בלב המפרץ והאב ייקח אותו מתחנת לב המפרץ ויחזירו במוצאי שבת, עד השעה 20:00, לבית האם ב …. ;
חלוקת זמני שהות ביום כיפור תהיה לשני ההורים לסירוגין.
להלן נימוקיי.
מקום מגוריו של הקטין ב[בית האם] נכפה על האב, ומטבע הדברים למרחק בין …. – מקום מגורי האב – לבין ….. – מקום מגורי הקטין מיום לידתו – יש השלכה ישירה על האב ועל הקשר בינו לבין הקטין.
"התרשמתי כי האם עברה להתגורר באזור […], ללא הסכמת האב, ששמר על התקווה כי תשוב לצפון, עד שנוכח כי היא בהריון מבן זוגה החדש. בשל הזמן הרב שחלף, מעבר האם מ[…] ל[…] הפך לעובדה מוגמרת, ולא אחייב את האם לחזור להתגורר ב[צפון] או במקום הסמוך ל[…] (גישת "המעשה העשוי", ראו למשל: עמ"ש (חיפה) 25108-05-20 צ' נ. נ', 30.8.2020). ואולם, התרשמתי, כפי שחיוותה דעתה עו"ס לסדרי הדין בתסקיר, כי על האם לשאת, יחד עם האב, בנטל הסעת הקטין, אותו הרחיקה מאביו, ובכך הכבידה עד מאד על הקשר ביניהם".
(ראו סעיף 96 לפסק הדין קמא)
אין חולק כי טובתו של הקטין היא להיות בקשר מספק ואיכותי עם שני הוריו, ובית משפט קמא קבע:
"[…] התרשמתי כי לא ניתן ליצור קשר זה, כאשר מלוא העול, בהקשר זה, מוטל על כתפי האב".
(ראו סעיף 98 לפסק הדין קמא)
בדיון שהתקיים בפנינו, ניסינו ארוכות להביא את הצדדים לידי הסכמה כי אחת לחודש תביא האם את הקטין לתחנת הרכבת בלב המפרץ והאב יחזירו לבית האם ב[…]. להצעה זו נתנה האם את הסכמתה אך האב לא נתן את הסכמתו להצעה זו, אלא עמד על כך שהוא יחזיר את הקטין לתחנת הרכבת בעיר מגורי הקטין.
אכן בית משפט קמא קבע כי פעמיים בחודש, כאשר הקטין לן אצל אביו, תהיה נקודת המפגש בקניון "אושילנד" בכפר סבא, אך הוסיף וקבע כי:
"[…] הצדדים יוכלו להגיע להסכמות לפיהן אחד הצדדים ייקח כיוון אחד של הנסיעה והצד השני ייקח כיוון אחר של הנסיעה […]".
(ראו סעיף 102ב' לפסק הדין קמא)
לאחר שנתתי דעתי לקביעות העובדתיות של בית משפט קמא ולהתרשמות בית משפט קמא מהצדדים ומהתנהלותם במסגרת בירור ההליך (ראו סעיפים 90–98 לפסק הדין קמא), לקביעות בית משפט קמא בכך שמעברה של האם להתגורר ב[…] נעשה על דעת עצמה בלבד ויצר "מעשה עשוי" וכן לקביעות בית משפט קמא כי האב נוסע ל[…], פוגש בקטין למספר שעות, ולאחר מכן חוזר לביתו ללא הרחבת זמני השהות, מעבר לתקופת החגים והחופשות (ראו סעיף 93 לפסק הדין קמא), לקביעותיו של בית משפט קמא בדבר יכולתה של האם ליטול חלק ממשי בהסעת הקטין, אם על ידה ואם באמצעות בני משפחתה המתגוררים בסמוך אליה (ראו סעיף 103 לפסק הדין קמא), לדברי ב"כ הצדדים אשר פירטו בדיון שהתקיים בפנינו את הקשיים של כל אחד מהם בביצוע ההסדר הקיים, אני בדעה כי יש מקום להתערב בחלוקת נטל ההסעות, שלפי ההסדר הקיים כרוך בנטל כספי ופיזי של נסיעות מ[עיר מגורי האב] לכפר סבא ו/או ל[עיר מגורי הקטין], הלוך ושוב, נטל שללא כל ספק אינו מבוטל ומוטל על האב (כל סוף שבוע), ולהורות כי אחת לחודש, כאשר הקטין לן אצל האב, תביא האם את הקטין לתחנת הרכבת בלב המפרץ והאב ייקח אותו מתחנת לב המפרץ ויחזירו במוצאי שבת, עד השעה 20:00, לבית האם ב[…].
אציין כי מדובר בהסדר שיתקיים מכאן ואילך, שההתערבות בו היא רק לגבי סוף שבוע אחד בחודש, ואילו בשאר המפגשים בסופי השבוע נותרו המפגשים כקביעת בית משפט קמא. עוד אציין כי מדובר בהסדר זמני, שכן הקטין כיום כבן 7, ויש להאמין כי בהגיעו לגיל 10 תחול ההוראה שקבע בית משפט קמא:
"כאשר יגדל הקטין, ויהיה לפחות בן 10, יוכל הקטין לנסוע לנקודת המפגש, או לנקודת מפגש אחרת המוסכמת על ידי הצדדים, בתחבורה ציבורית, וזאת לאחר שעבר את הדרך מספר פעמים בליווי מבוגר ואם שני הוריו מתרשמים כי הוא בוגר דיו לצורך זה. באופן זה, יוכל הקטין גם לנסוע, כשיגדל, מבית אמו לבית אביו וחזרה בתחבורה ציבורית".
(ראו סעיף 102ד' לפסק הדין קמא)
נקודה נוספת בה אציע לחבריי להתערב, היא באשר להחלטת בית משפט קמא מיום 29.08.2023 שבה נקבע: "יום כיפור ללא זמן שהות עם האב, לאור המרחק ואופיו של החג […]".
להשקפתי, יש להורות כי ביום כיפור יחלוק הקטין לסירוגין את זמני השהות עם האב ועם האם. על החשיבות של יום כיפור אין צורך להכביר מילים, הוא היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי. מעמדו ההלכתי וערכו התרבותי של יום כיפור הינם בבחינת קונצנזוס ישראלי־יהודי.
בית משפט קמא התבסס על תסקיר עו"ס לסדרי דין מיום 07.08.2023, אך עיון בתסקיר מלמד כי עו"ס לסדרי דין התנתה את זמני השהות ביום כיפור ברצונו של הקטין להתלוות לאביו לבית הכנסת. דומני כי היום, לאור גילו של הקטין, כבן 7, יש לאפשר לקטין לשהות עם אביו ובני משפחתו, אחת לשנתיים ביום כיפור. באשר לעמדת העו"ס לסדרי דין כי אין זה סביר, בשלב זה, שהקטין ייסע לאביו ליום זה לאור הכרח להחזירו רק לאחר מוצאי היום שזה יוצא מאוחר, אפנה לכך שמשנת הלימודים הנוכחית תשפ"ד, שונו חופשות הלימודים בהתאם להסכם המורים וכחלק מהשינויים יש כיום גשר בין יום כיפור לסוכות ואין לימודים למחרת יום כיפור, כך שמכאן ולהבא אין כל מניעה שהקטין ישהה עם האב גם ביום כיפור, לסירוגין, באופן שהאב ייקח את הקטין יום לפני יום כיפור, וישיבו יום לאחר יום כיפור לבית האם, ובהתאמה לחופשת סוכות שהותוותה ע"י עו"ס לסדרי דין.
בשאר טענותיו של האב אין מקום, לטעמי, להתערב. בית משפט קמא קבע את מקום המפגש לאחר ששקל את בקשת האב להורות על מקום מפגש בנתניה. בהחלטתו מיום 01.09.2020 קבע בית משפט קמא כי "ההצעה לקניון בכפר סבא הועלתה על ידי בהחלטה, לאחר בדיקה, באשר יש לקחת בחשבון את ההגעה לנקודת המפגש מכביש 6 משני הכיוונים וגם מכביש 4, ונתניה אינה עומדת בכל התנאים", וכן ראו גם את החלטת בית משפט קמא מיום 27.08.2020. נקודת המפגש לא נקבעה אפוא באופן שרירותי.
לטעמי, יש לדחות את עתירת האב להרחבת הסדרי השהות בסופי שבוע – לשלוש פעמים בחודש כולל לינה – וכן להרחבת זמני השהות במועדים ובחופשות מהמוסד החינוכי, ביחס של פי שלוש מהאם. צודקת האם כי מדובר בעמדה שעלתה לראשונה במסגרת הערעור, ומנוגדת לעמדתו בבית משפט קמא (ראו לעניין זה סעיפים 3 ו־5 לסיכומי האב לבית משפט קמא).
אוסיף, להבנתי הרחבת זמני שהות כפי שביקש האב, היינו ביחס של 1 ל־3 בחופשות וכן 3 סופי שבוע מתוך 4, אינה לטובת הקטין, שכן יש לדאוג לאיזון ושיתוף הקטין בפעילות חברתית עם בני גילו באזור מגוריו, וכן לקשריו עם שלושת אחיו הנוספים.
סוף דבר – אציע לחבריי להרכב כי נתערב כאמור בשתי נקודות:
אחת לחודש, החל מחודש מאי 2024, תביא האם את הקטין לתחנת הרכבת בלב המפרץ והאב ייקח אותו מתחנת לב המפרץ ויחזירו במוצאי שבת, עד השעה 20:00, לבית האם ב[…].
ביום כיפור שיחול בשנת תשפ"ה ישהה הקטין עם אביו – האב ייקח את הקטין יום לפני יום כיפור, וישיבו יום לאחר יום כיפור לבית האם, ובהתאמה לחופשת סוכות שהותוותה ע"י עו"ס לסדרי דין. הסדר זה יחול אחת לשנתיים.
עוד אציע לחבריי כי כל צד יישא בהוצאותיו.
השופט חננאל שרעבי, אב"ד:
אני מסכים.
השופט אריה נאמן:
אני מסכים.
לאור האמור אנו קובעים, כי הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט בפסקה 15 לפסק דינה של כב' השופטת אלון.
לנוכח התוצאה אין צו להוצאות.
ערבון, ככל שהופקד על ידי המערער, יוחזר לידיו, באמצעות באת כוחו.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, ג' ניסן תשפ"ד, 11 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
ח. שרעבי, שופט
אב"ד
א. אלון, שופטת
א. נאמן, שופט
