לפני
כבוד השופט צ. ויצמן, אב"ד
כבוד השופטת ש. גלר
כבוד השופטת צ. גרדשטיין פפקין
מערערת
צ. י. ב.
ע"י ב"כ עוה"ד דבורה עטיה
נגד
משיב
ב.
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' מ. סער) מיום 26.12.22 במסגרתו קבע בית המשפט את שיעור חיובו של המשיב במזונות ילדיו הקטינים (תלה"מ 38857-03-19 תביעת המשיב לעניין קביעת שיעור המזונות; ותלה"מ 65552-06-20 תביעת המערערת לעניין קביעת שיעור המזונות).
הנדרש לנדון
הצדדים, בני זוג יהודים, אשר נישאו כדמו"י בשנת 2004 והתגרשו בחודש יוני 2020. למערערת היו אלו נישואיה הראשונים ואילו למשיב השלישיים.
מנישואיהם נולדו לצדדים ארבעה ילדים – מ. מ. יליד 6/06, השוהה בפנימיה ישיבתית; נ. יליד 6/07 אשר במועד מתן פסק הדין נושא הערעור לן בבית המערערת אך לאחרונה החל גם הוא לשהות בפנימיה; ח. מ. ילידת 11/08 ומ. יליד 10/11.
המערערת עבדה כמנהלת בית ספר וכיום עובדת כמורת שילוב במשרה מלאה, ואילו המשיב עובד כסוכן ביטוח וכיועץ משכנתאות.
ביום 7.12.20 פסק בית משפט קמא (כב' סגנית הנשיא הש' ח. מטלין) את מזונותיהם הזמניים של הקטינים באופן הבא –
עבור הבן מ.מ., אשר שוהה בפנימייה ישיבתית, לא חויב המשיב בתשלום מזונות וההורים חויבו לשאת בשכ"ל הישיבתי בחלקים שווים בניכוי מענק החינוך שתקבל המערערת מהמל"ל, וזאת בין היתר נוכח הסכמת המערערת.
אשר לכל אחד משלושת הקטינים האחרים חויב המשיב במזונות בשיעור של 650 ₪ (ובסה"כ 1950 ₪ לשלושת הקטינים) ללא הוצאות מדור. כמו כן, חויבו ההורים בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות לפי יחס השתכרות 43% למשיב (לפי שכר של 12,000 ₪) ו– 57% למערערת (לפי שכר של 15,800 ₪). כאשר תוקף החיוב נקבע מיום מיום 15.12.20 (היינו ממועד פסיקת המזונות ולא ממועד הגשת התובענות לפסיקת המזונות). עוד נקבע כי תשלומי מל"ל בעבור הקטינים יתווספו לדמי המזונות וישולמו למערערת. עוד צוין באותה החלטה כי סוגיית האחריות ההורית וזמני השהות עם הקטינים וכן סוגיית הרכוש נדונו בבית הדין הרבני.
בית המשפט הוסיף וציין בהחלטתו הזמנית כי אין הוא מתייחס לעת עתה לסוגיית המדור כיוון שהצדדים לא הביאו כל אסמכתאות לעניין שכירת מדור עד כה.
זמני השהות של הצדדים עם הקטינים נקבעו בהחלטת בית הדין הרבני מיום 25.6.20 (תיק מס' 994998/7). כך נקבע כי הקטינים ישהו עם המשיב בימים ב' ו-ד' בין השעות 14:30 ועד השעה 20:00, כאשר זמני שהות אלו חלים אף במהלך חופשות וחגים.
המערערת הציגה במהלך ההליך הסכם שכירות לפיו היא נדרשת לתשלום דמי שכירות בגין מגוריה עם הקטינים בשיעור של 4,200 ₪ לחודש. המשיב לא הציג הסכם שכירות מטעמו ולא הביא כל ראיה לתשלום דמי שכירות לצד ג'.
פסק דינו של בית משפט קמא
בפסק דינו מיום 26.12.22 נתן בית משפט קמא את דעתו, בין השאר, להשתכרות הצדדים ויכולותיהם הכלכליות, לחלוקת זמני השהות של הקטינים עם ההורים ולאומדן צרכי כל אחד מהקטינים – הן זה השוהה בפנימייה והן אלו המתגוררים בקביעות עם המערערת. זאת נוכח מתווה פסיקת המזונות שנקבע בעניין בע"מ 919/15 ביחס לקטינים בני שש ומעלה.
בכל הקשור להשתכרות הצדדים קבע בית משפט קמא את הקביעות הבאות –
המשיב עובד כסוכן ביטוח בתחום ביטוחי בריאות סיעוד וחיים, במסגרת ההליך טען לסכומי השתכרות שונים תוך שהוא מעביר לבית המשפט כל העת עדכונים ושינויים באשר לשיעור השתכרותו וזאת גם לאחר הגשת הסיכומים, ומשנה טעמו מעת לעת, עד שקשה היה לעקוב אחר טענותיו השונות לעניין זה. עוד נמצא כי הוא מחזיק בתיק ביטוחי אשר, לטענתו, בעבר נאמד בכ- 150,000 ₪ וכיום נאמד בכ- 50,000 ₪, וכן נטען כי מעת לעת הוא עוסק במתן יעוץ למשכנתאות. המשיב הגיש דוחות מס שונים לעיונו של בית המשפט וכן הוצגו לעיונו של בית המשפט דפי חשבון הבנק שלו.
מתוך כלל האמור העריך בית משפט קמא את השתכרותו של המערער בשיעור 13,500 ₪ נטו, בהבהירו, בין השאר (סע' 46 לפסק הדין) –
"בבחינת מכלול הראיות שהונחו לפני בית המשפט, בשים לב לעמדת האב עצמו כי משתכר כ- 12,000 ₪ נטו בחודש וכי באפשרותו להגדיל שכרו; בשים לב כי לאב ניסיון בתחום ייעוץ משכנתאות שיש בכך להוסיף לידיעותיו; בשים לב כי האב מחזיק תיק ביטוחי ממנו ישנם תקבולי תשואה חודשיים; בשים לב להודעות העדכון מטעם האב (שהוגשו לאחר שמיעת ראיות וסיכומים) לפיהן שב לעיסוקו הקודם כיועץ משכנתאות; אני מוצאת להעמיד פוטנציאל השתכרות האב ע"ס של 13,500 ₪ נטו בחודש"
בית המשפט הוסיף וקבע כי לצורך חישוב השתכרותו הפנויה של המשיב יש להפחית 2,000 ₪ ולהעמידה על 11,500 ₪.
בכל הקשור להשתכרות המערערת, מצא בית המשפט כי היא עבדה כמנהלת בית ספר, שכרה הממוצע כעולה ממוצע תלושי ההשתכרות אותם צרפה לתצהירה עמד על ע"ס כ – 17,300 ₪, מאידך נמצא כי המערערת הפסיקה לעבוד כמנהלת וכי היא משמשת כמורת שילוב ב 100% משרה כאשר שכרה זהה לשכרה כמנהלת. כמו כן היא מקבלת קצבת ילדים ע"ס 524 ₪, וכן זוכה לעזרה כספית מסוימת מהוריה, כאשר המערערת טענה כי היא נוהגת להחזיר להוריה כספים בגין העזרה הניתנת על ידם. בית המשפט סבר כי יש לקחת סכומים אלו בחשבון "במסגרת מכלול השיקולים בקביעת פוטנציאל השתכרותה של האם, גם אם לא כהכנסה נוספת וקבועה". בית המשפט מצא כי בניגוד לטענת המשיב, המערערת אינה יכולה ללמד שיעורים פרטיים שעה שהיא עובדת במשרה מלאה ושעיקר נטל הטיפול בקטינים נופל לשיכמה.
מכלל האמור מצא בית המשפט להעמיד את כושר השתכרותה של המערערת ע"ס של 18,000 ₪. נטו לחודש, תוך שהוא מתחשב אף בסכומי המזומן שנכנסו לחשבונה מבני משפחתה.
גם בעניינה של המשיבה מצא בית המשפט להפחית 2,000 ₪ כך שהשתכרותה הפנויה תעמוד על 16,000 ₪.
יחס ההשתכרויות בין הצדדים הועמד, אפוא, על 42% למשיב ו- 58% למערערת.
בכל הקשור לחלוקת זמני השהות – ציין בית המשפט כי בהתייחס לכך שזמני השהות עם המשיב אינם כוללים לינה אף לא בסופי שבוע ומדובר ביומיים בשבוע בין השעות 14:30- 20:00 הרי שיש לראות את יחס החלוקה כשלושה ימים מתוך 14 יום. לפיכך, יחס זמני השהות הוא: בבית המשיב 21% ובבית המערערת 79%.
9. בכל הקשור לצרכי הקטינים מצא בית המשפט להעריכם על דרך האומדנה בהעדר ראיות מספקות ולחלק בין אלו השוהים בפנימייה לאלו הדרים בביתם.
את צרכי הקטינים השוהים בבית העמיד בית המשפט על סך 2,250 ₪ לחודש לא כולל הוצאות מדור, חינוך ורפואה. את הוצאות המדור לכל קטין מבין השלושה הדרים בביתם העריך בשיעור של 700 ₪ לחודש (2,100 ₪ לשלושת הילדים יחדיו, המהווים מחצית מדמי השכירות ששולמו על ידי המערערת). בהתייחס ליחס ההשתכרויות ויחס זמני השהות כמפורט לעיל, מצא בית המשפט לחייב את המשיב במזונות כל אחד משלושת הקטינים בשיעור של 620 ₪ לחודש כולל רכיב המדור, וזאת כל עוד הוא שוהה בבית המערערת (1,860 ₪ עבור שלושת הקטינים).
את הוצאות הבן מ. מ. השוהה, כאמור, בפנימיה, העריך בית המשפט במחצית, היינו בסך 1,125 ₪, ואולם לא מצא לחייב את המשיב במזונותיו כיוון שנסמך על הסכמת המערערת לויתור על השתתפות במזונותיו ככל שהמשיב ישתתף עמה בשכר הלימוד הפנימייתי של הקטין (ראו עמ' 8 ש' 24-25 לפר' מיום 28.6.20). מתוך שכך הוסיף בית המשפט וקבע אף כי כל ילד אשר יעבור ללון בפנימיה לא ידרש המשיב להשתתף במזונותיו זולת למחצית שכר הלימוד בניכוי מענק החינוך שתקבל המערערת מהמל"ל עבור הקטין בתחילת השנה, ככל ותקבל, ובכפוף להצגת קבלות.
בית המשפט הוסיף וקבע כי הצדדים יישאו בהוצאות החינוך והוצאות הבריאות החריגות של הקטינים בהתאם ליחס הכנסותיהם (58% המערערת, 42% המשיב),
כך נקבע כי תשלומי המזונות הנזכרים ישולמו החל ממועד מתן פסק הדין ובכל 10 לחודש, היינו החל מיום 10.1.23. כאשר עד למועד מתן פסק הדין ינהגו הצדדים בהתאם להחלטה שניתנה ביום 7.12.20 בעניין המזונות הזמניים.
עוד צויין כי המערערת לא תידרש להשיב את ההפרשים בין פסיקת המזונות הקבועה לבין חיוב המזונות הזמניים, בהיותם בגדר "מזונות שנאכלו", וזאת מתוך שהוא מתחשב בכך שהמשיב לא נדרש לתשלום הוצאות הקטין מ. מ..
עוד נקבע כי בהגיע כל קטין לגיל 18 או בסיום לימודי התיכון (לפי המאוחר מבין השניים), ירד סכום המזונות שישולם עבורו לשליש, וישולם השליש עד תום שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי.
כך נקבע כי קצבת הילדים וכל קצבה אחרת מהמוסד לביטוח לאומי ישולמו לידי המערערת ויתווספו לדמי המזונות.
בית המשפט לא מצא לעשות צו להוצאות.
תמצית טענות המערערת
שגה בית המשפט בקובעו מזונות נמוכים ובלתי מספקים למערערת הנושאת בעיקר הוצאות הקטינים וצרכיהם, כאשר הוא שוגה בשגיאות אריתמטיות בעת חישוב צרכי הקטינים.
שגה בית המשפט באומדן השתכרות המערערת. עיון בתלושי השתכרות המערערת מלמד כי בית המשפט חילק בשוגג את המשכורת הכוללת דמי הבראה ומענק ביגוד ביחס לשבע משכורות תחת חלוקת המענקים על פני 12 חודש, וכן שגה באי ניכוי הפרשות החובה לפנסיה ושאר תשלומי החובה, ושגה בחישוב העזרה הכספית מהוריה של המערערת כחלק מהכנסותיה וזאת בניגוד להוראות הפסיקה.
שגה בית המשפט בחישוב שיעור השתכרות המשיב, המשיב עצמו הודה כי מעבר לשכר של 12,000 ₪ נטו הוא מרוויח סך נוסף מתיק הביטוח שיעור של 1,200-2,400 ₪ לחודש וכן מרוויח סך נוסף מיעוץ משכנתאות, כך לא ברור מדוע התעלם בית משפט קמא מהפקדות המזומן התדירות בחשבונו של המשיב. לפיכך בהכרח הכנסתו עולה על סך 13,500 ₪ אשר נקבע על ידי בית משפט קמא כמשקף את השתכרותו של המשיב.
שגה בית משפט קמא בקביעת יחס זמני שהות שכן הקטינים אינם לנים אצל המשיב כלל ולכל היותר יש לייחס לו פרק זמן 6% מיחס זמני השהות של הקטינים (לפי אחוז השעות מהשעות השבועיות שהקטינים אצל האב). באופן דומה, שגה בית המשפט בייחוס 21% מההוצאות תלויות השהות למשיב שעה שאין הקטינים לנים אצלו כלל. וכן שגה בקביעת שיעור השתתפותו במדור הקטינים – שוב מהטעם שאינם לנים עמו כלל.
שגה בית המשפט בהתעלמו מהעלויות הנוספות הנובעות מחלת הצליאק של הבן מ., כאשר המשיב עצמו העריך את הוצאותיו ב 350 ₪ לחודש יותר מאשר אחיו האחרים.
שגה בית המשפט בקביעתו כי המשיב לא יחויב במזונות ילד שעובר לפנימייה זולת להשתתפות בשכר הלימוד. שעה שאף המשיב עצמו לא ביקש לפטור עצמו ממזונות ילדיו אלו אלא אך ורק להפחית מהם נוכח השהייה בפנימייה.
שגה בית המשפט בקביעתו כי סך המזונות ישולם ממועד פסק הדין בהתעלמו כי המשיב לא נשא במזונות הקטינים ממועד הגשת תביעתו ועד למועד פסיקת המזונות הזמניים.
שגה בית המשפט באי חיוב המשיב בהוצאות משפט.
תמצית טענות המשיב
לא זו בלבד שבית המשפט לא הגזים בהערכת השתכרות המערערת הוא אף העריכה בחסר. כך אין להתעלם מהצבירות המשמעותיות שצברה המערערת לעניין פנסיה וקרנות השתלמות. אם מחשבים את כלל הצבירות הפנסיות והאחרות של המערערת הרי שהכנסתה החודשית הממוצעת עומדת על כ 96,000 ₪ (!).
גם ביחס לזמני השהות משקיע המשיב רבות בקטינים על אף שאין הם לנים אצלו ולמעשה השקעתו בהם עולה על 21% מכלל צרכיהם.
ביחס לקביעת צרכי הקטינים התעלם בית המשפט מ"הלכת ורד" (ע"א 4342/08) המורה על הפחתת שיעור המזונות כאשר יש יותר מילד אחד במשפחה מתוך הנחה כי מוצר אחד (מזון או ביגוד) מספר כמה ילדים, וכן התעלם בית המשפט מכך שהקטינים שוהים בעצם בבית אחד ולא בשני בתים, ממילא שיעור צרכיהם נמוך מהסך שנקבע בפסק הדין.
*****
אחר שעיינו בטענות הצדדים מצאנו כי יש להתערב במידה מה בשיעור המזונות בו חויב המשיב. הכול כפי שיובהר להלן –
כידוע, חיוב הורה במזונות ילדו יערך בהתחשב בשלושה רכיבים : האחד, יחס ההשתכרויות או כושר ההשתכרות של ההורים ויכולותיהם הכלכליות, השני, יחס זמני השהות עם הקטינים והשלישי, צרכי הקטינים עצמם (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (2017)). להלן נעמוד אחת לאחת על חישוב רכיבים אלו.
יחס ההשתכרויות של הצדדים
בכל הקשור להשתכרותו של המשיב לא ניתן להתעלם מהעובדה כי – הוא הביא לפני בית המשפט אין ספור גרסאות באשר לשיעור השתכרותו ואולם עיון ובחינת כלל הנתונים לרבות מאזן רווח והפסד הצהרותיו על הצפי לגידול הקרוב בהכנסותיו, התעסקותו ביעוץ משכנתאות בצד השתכרותו כסוכן ביטוח, קיומו של תיק ביטוח מניב מעברו וכן הפקדות מזומן תדירות בחשבונו, כול אלו יש בהם להעמיד את שכרו והכנסותיו החודשיות, למצער, בשיעור של 15,000 ₪ (וראו הצהרותיו על רווח נטו של 12,000 ₪ בעמ' 7 לפרוטוקול; ראו גם דו"ח רווח והפסד לשנת 2020 – הכנסות שנתיות – 240,954 ₪, הוצאות 43,920 ₪, מזה יש להפחית מיסים וביטוח לאומי, ושומה משנת 2019 שם הכנסות שנתיות– 192,869 ש"ח), סך נוסף מתיק ביטוח בשיעור שבין 1,200-2,400 ₪, בעמ' 6 לפרוטוקול, וכן הכנסות נוספות מיעוץ משכנתא והפקדות מזומן העולות מתוך דפי החשבון של המשיב).
בכל הקשור להשתכרות המערערת הרי שחישוב ממוצע השתכרותה נטו (בניכוי ניכויי החובה) בהתייחס לכלל תלושי ההשתכרות שהוצגו על ידה עולה כדי כ – 17,000 ₪. אין מקום לצרף לשיעור השתכרותה כספים הניתנים לה כעזרה על ידי בני משפחתה. ככלות הכול, אין כל סיבה שהמשיב "ירוויח" מתמיכת בני משפחתה של המערערת ויפחית בשל כך בחיוביו כלפי ילדיו שלו (וראו , כדוגמה – עמ"ש (מחוזי מרכז) 38131-07-21 י. ל. נ' ש. א. (2022); עמ"ש (מחוזי חיפה) 11101-12-17 ב. נ' ב. (2018)).
כמו כן אין מקום להתייחס בכל הקשור לקביעת שיעור המזונות בצבירות הפנסיה של המערערת, אשר בוודאי לא תידרש לשימוש בכספי הפנסיה בשעת קטנותם של ילדיה ואין אלו כספים אשר יכולים לשמשה כעת לצורך מזונותיהם.
לצורך חישוב הכנסותיהם הפנויות של הצדדים ראוי להפחית סך של 4,000 ₪ מהכנסות כל אחד מהצדדים. ממילא הכנסתו הפנויה של המשיב תעמוד על 11,000 ₪ והכנסתה הפנויה של המערערת תעמוד על 13,000 ₪.
ודוק, אנו מודעים לכך שקצבת הילדים על סך כ 530 ₪ מגיעה אף היא לידי המערערת, ואולם בהתחשב בכך שעיקר נטל הטיפול בקטינים נופל לשכמה איננו מוצאים להכניס סך זניח יחסית זה למשוואת תחשיב המזונות.
יחס זמני השהות
כיוון שהקטינים אינם לנים אצל המשיב כלל, אלא שוהים עמו למספר שעות פעמיים בשבוע, ללא סופי שבוע, יש לקבוע את יחס השהות שלו עמם בשיעור של 2 ימים מתוך 14 (היינו שני ימי שהייה ללא לינה שווים בערכם ליום עם לינה מבחינת הוצאות הקטינים). ברוח זו נקבע אף בפסיקת המזונות הזמניים בהליך זה ע"י כב' סגנית הנשיאה הש' ח. מטלין בסע' 26 להחלטתה מיום 7.12.20 ואנו סבורים כי הוא מדויק ונכון יותר (ראו גם בתה"ס (ת"א) 64275-09-17 פלוני נ' פלונית (2019)).
צרכי הקטינים
בכל הקשור לצרכי הקטינים, הרי שלעניין זה יש לחלק בין ילדי הצדדים השוהים ולומדים בפנימייה לבין אלו השוהים בבית המערערת.
את שיעור המזונות של הקטינים אשר שוהים בבית המערערת (שלושה מהילדים במועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא, במסגרת הדיון בערעור הובהר על ידי המערערת כי כיום ילד נוסף שוהה בפנימייה) יש להעמיד בשיעור של 1,800 ₪ לכל קטין (חלף 2,250 ₪ כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא) וזאת הן בהתייחס לכך שהם שוהים באופן עקרוני בבית אחד (בית המערערת), כך שאין הם נדרשים לרכישה כפולה של צרכים שונים הנגרמת משהייה בשני בתים (לעניין שיעור המזונות הראוי לקטין המתגורר בבית אחד לעומת זה המתגורר בשני בתים, ראו – עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ד.ז נ' ל. צ. ס. (2020); עמ"ש 4202-02-20 (מחוזי מרכז) ש.מ נ' ח.י.מ (2020); עמ"ש (מחוזי חיפה) 56600-10-18 פלוני נ' פלונית (2019) ועוד רבים אחרים), והן בהתחשב "בהלכת ורד" המפחיתה את צרכיו של כל קטין כאשר מדובר במספר אחים, בגדר "נר לאחד נר למאה".
לסך זה יש להוסיף את חלקו של כל קטין בהוצאות שכירת המדור. מכיוון שהמערערת שכרה מדור בשיעור של 4,200 ₪ ושלושה מילדיה התגוררו עמה במועד מתן פסק הדין, הרי שחלקם במדור עומד על 50%, היינו 2,100 ₪ (700 ₪ לכל קטין;לעניין חיוב בשיעור של 50% לשלושה ילדים ראו כדוגמה – ע"א 52/87 הראל נ. הראל (1989); ע"א 394/93 גולדנברג נ' גולדברג (1993) ורבים אחרים).
ואם כן מזונותיו של קטין השוהה בבית הורהו לרבות רכיב מדורו עולה כדי 2,500 ₪ (1,800 ₪ + 700 ₪).
לא כן באשר לקטין השוהה בפנימייה. הובהר בפסיקה כי כאשר עסקינן בקטין השוהה בפנימייה ולן בה את עיקר ימי החודש הרי שיש להפחית בצרכי מזונותיו בשיעור של מחצית מתוך הנחה כי הפנימיה דואגת למצער למחצית מצרכיו (ראו לעניין זה, כדוגמה – בר"ע (ת"א) 70/96 ברזילי נ. ברזילי (1997); תמ"ש 104972/97 מ.י. נ' א.י. (1998); תמ"ש (טבריה) 7112-01-10 ט. ח נ' י.ח.(2011) ורבים אחרים). בצד זה עסקינן בחזקה הניתנת לסתירה ובנדון נראה כי נוכח טיבן של פנימיות חב"ד בהן שוהים ילדי המשפחה, הרי שהשהות בהן (הקטין חוזר לביתו רק אחת לשלושה שבועות לסוף השבוע) ואופי הנשיאה המקיף בצרכי הקטין עולה על 50% מצרכיו ויש לקבוע כי לפחות 60% מצרכי הקטין ניתנים לו על ידי הנהלת הפנימייה. לפיכך נותר להורים לשאת ב- 40% מצרכיו של הקטין ובנדון 720 ₪ לחודש (1,800 ₪ *40%).
כעת כל שנותר לנו הוא לבוא לחישוב חלקו של המשיב במזונות ילדיו הקטינים.
בכל הקשור לחיובו של המשיב במזונות הבן מ. מ. השוהה בפנימייה הרי שלגביו קיימת הסכמה ספציפית של המערערת לפיה נוכח העובדה שהוא לן בחופשותיו מהישיבה בעיקר אצל בני משפחתה בירושלים הרי שדי יהא בהשתתפות המשיב בשכר הלימוד שלו בישיבה לכיסוי חלקו במזונותיו. וכך הצהיר בא כוחה לפרוטוקול בדיון מיום 19.9.21 (עמ' 8 ש' 24-25 לפר') –
"כשהילד בישיבה, גם העלויות של פנימייה משמעותיות. אם הוא ישא במחצית עלות הישיבה, זה יכול לבוא כנגד תשלום המזונות. הילד לא נמצא שם בחינם. העלויות מאד גבוהות".
ואולם הסכמה זו של המערערת ניתנה אחר ורק ביחס לבן מ.מ. ובהתייחס לנסיבותיו המיוחדות בהתייחס להבהרת המערערת כי הוא לן אצל בני משפחתה הדואגים לכלכלתו וכמעט ואינו מגיע לביתו, אך בוודאי שאין ללמוד מכך ביחס לכל בן אחר שילמד בישיבה וישהה בפנימית הישיבה. לגביו יש לחשב את המזונות בדרך המקובלת והיא שחיוב המשיב במזונותיו יהא על בסיס יחס ההשתכרויות הפנויות של הצדדים (אין מתחשבים לעניין זה בזמני שהות כיוון שהילד שוהה ימים ספורים עם הוריו במהלך החודש).
ואם כן מכיוון שצרכיו של קטין בפנימייה הוערכו על ידינו בשיעור של 720 ₪ הרי שחלקו של המשיב במזונות אלו יעמדו על350 ₪ במעוגל. לפי התחשיב הבא –
11,000 ₪ (השתכרותו הפנויה של המשיב) * 720 ₪
24,000 ₪ (השתכרות פנויה של שני ההורים)
מאידך, בכל הקשור לחיובו של המשיב כלפי קטין השוהה בבית המערערת הרי שחיוב זה יעמוד על 800 ₪ לפי התחשיב הבא-
ראשית חלקו של האב לפי יחס ההשתכרות הפנויה –
1,145 ₪ = 11,000 ש"ח * 2,500 ₪ (מזונות +מדור)
24,000 ש"ח
מתוך סך זה יש להפחית את ההוצאות שמוציא המשיב על הקטין בהתייחס לזמני השהות עמו ובסה"כ 360 ₪ במעוגל (2,500 ₪ *2/14 )
ואם כן חיובו של המשיב כלפי קטין השוהה בבית המערערת יעמוד במעוגל על 800 ₪ לחודש לאחר עיגול (360 ₪ -1,145 ₪).
לא מצאנו מקום לקבוע סכום מזונות גבוה יותר לבן מ. הסובל מצליאק, בין השאר, בהתייחס לכך שקצבת הילדים מועברת במלואה לידי המערערת ממילא יש בכך לספק את צרכיו הנוספים של מ..
ואם כן חיובו של המשיב כלפי כל אחד מהקטינים השוהים בבית האם יעמוד על 800 ₪ לרבות רכיב מדורו, מאידך חיובו כלפי כל קטין ישהה בפנימייה יעמוד על 350 ₪ בצירוף מחצית משכר הלימוד.
זאת ועוד, כיוון שהמערערת הגישה תביעתה לישוב סכסוך בחודש פברואר 2020 (י"ס 31754-02-20) וחיוב המזונות הזמניים נקבע אך ורק החל מחודש דצמבר 2020 הרי שיש לחייב את המשיב במזונות הזמניים שנקבעו על ידי בית משפט קמא בשיעור של 1950 ₪ לחודש אף בגין חודשיים אלו (עשרה חודשים בסה"כ), לפיכך על המשיב להוסיף ולשלם למערערת סך נוסף של 19,500 ₪ בגין מזונות עבר 1,950 ₪ * 10 חודשים), בהתחשב במדד המחירים אנו מורים לו לשלם הסך הנזכר ב20 תשלומים של 1,000 ₪ לחודש אשר יצטרפו לתשלום המזונות השוטף החל מיום 10.3.24.
בכל הקשור לשאר חיובי המזונות שנקבעו על ידי בית משפט קמא לא מצאנו מקום להתערב בהן .
סוף דבר
הערעור מתקבל באופן הבא –
30.1 המשיב ישא במזונות כל אחד מהילדים המתגורר בבית המערערת בשיעור של 800 ₪ לחודש הכוללים אף את הוצאות מדורו. המשיב יישא במזונות כל קטין הלומד בפנימיה, זולת הבן מ.מ., בשיעור של 350 ₪.
חיובים אלו יחולו החל ממועד מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, היינו מיום 26.12.22.
30.2 המשיב לא יידרש לתשלום מזונות הקטין מ. מ. זולת השתתפות במחצית שכר הלימוד שלו בפנימייה.
30.3 המשיב יישא במזונות הקטינים מחודש פברואר 2020 ועד נובמבר 2020 בשיעור כולל של 1,950 ₪ לחודש אשר ישולמו בעשרים תשלומים חודשיים של 1,000 ₪ בהתחשב אף במדד המחירים לצרכן. התשלומים יצטרפו לתשלום המזונות השוטף.
שאר הוראות וחיובי פסק הדין של בית משפט קמא יוותרו על כנן.
31. המשיב יישא בהוצאות המערערת בשיעור של 7,500 ₪.
הערובה שהופקדה על ידי המערערת תושב לידיה באמצעות בא כוחה.
33. ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, ל' שבט תשפ"ד, 09 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
צבי ויצמן, שופט – אב"ד
שרון גלר, שופטת
צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת
