לפני
כבוד השופטת אפרת ונקרט
תובעת (משיבה)
נ'
נגד
נתבע (מבקש)
ג'
החלטה
בפני בקשת האב לסילוק על הסף של תביעה למזונותיה של הקטינה xxx (כבת חמש וחצי) בתם המשותפת של הצדדים ולמזונות משקמים עבור האם המבקשת מפאת חוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה, שכן לטענתו, הסמכות נתונה לבית הדין הרבני ולפיכך יש לסלק את התביעה על הסף.
הצדדים יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום XXX, מנישואין אלו נולדה הקטינה xxx בתם היחידה המשותפת של הצדדים.
ביום 15.6.23 הגיש האב תביעת גירושין לבית הדין הרבני XX במסגרתה כרך את עניינה של הקטינה, תביעת הרכוש ואף את עניין מזונות הקטינה.
ביום 11.7.23 הגישה התובעת לבית משפט זה תביעת מזונות (מזונות הקטינה ומזונותיה של המבקשת) ובקשה למזונות זמניים. לטענתה, האב הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני וכרך בה את מזונות הקטינה שלא כדין זאת בניגוד להלכה הקובעת מפורשות כי אין לבית הדין סמכות לדון במזונות הקטינים (ראה בע"מ 7628/17). כמו כן טענה כי האב לא כרך את מזונות האם בבית הדין ולכן ממילא אין מחלוקת כי הסמכות לדון במזונות האם נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
לטענת האב, ביום 15.6.13 הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין בה נכרכה גם תביעת המזונות, וביום 16.7.23 הגישה האם כתבי הגנה בכל התביעות לרבות תביעת המזונות לבית הדין הרבני.
עוד לטענת האב, משבית הדין הרבני, לאחר ששמע את הצדדים שניהם, קבע ביום 24.7.23 שהסמכות לדיון בתביעת המזונות נתונה לו, ואף קבע את מזונותיה של הקטינה, הרי שלנוכח "כלל כיבוד הערכאות" יש להותיר את התביעה שם, לקבוע כי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני ולסלק על הסף את התביעה שהוגשה לבית משפט זה.
לטענות אלה השיבה האם כי בהתאם להלכת בע"מ 7628/17 והלכת שרגאי וכן לקביעתו של כבוד השופט שאול שוחט במפורש ברמ"ש 23962-11-22 – מקום בו נכרכה בתביעת הגירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה כדין כגון תביעת מזונות חל החריג המאפשר סטייה מעקרון "כיבוד הערכאות".
עוד טענה האם כי תביעת המזונות לא נכרכה בהסכמתה והסכמה לכריכה לא ניתנה מעולם, במפורש או במשתמע. נהפוך הוא, בכתב התשובה לתביעת הגירושין טענה האם מפורשות כי בית הדין הרבני נעדר סמכות לדון בעניין המזונות. האם הוסיפה שגם מפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 19.7.23 עולה בבירור שב"כ האם טען מפורשות לאי הסכמה לכריכה זו והתנגד לה וטען כי כב' בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעת המזונות, תוך הפניה להלכותיו של בית המשפט העליון.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר אחת משתי הערכאות – בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה – קנתה סמכות לדון בעניין שנתבע בפניה כדין, לא תזקק לאותו עניין הערכאה האחרת, אף אם נתונה לה סמכות שיפוט מקבילה.
ראו דברי כב' השופטת דורית בייניש בבג"צ 8497/00 פלמן נ' פלמן [פורסם בנבו]] כדלקמן:
"הלכה ידועה היא כי "מקום שערכאה אחת דנה ופסקה בתום-לבה בעניין פלוני, אין ערכאה אחרת נזקקת לתביעה חוזרת באותו העניין עצמו – תהא אשר תהא הסמכות הפורמלית" (דברי השופט ח' כהן בע"א 359/75 יהלומי הנ"ל, בעמ' 27). כדי שלא תתקיימנה הכרעות סותרות של בית-המשפט ושל בית-הדין הרבני בתביעות שהוגשו בפני שתי הערכאות באותו עניין, נקבע כי הכרעתה של הערכאה שהקדימה להחליט בעניין נשוא התביעה, היא המחייבת – כל עוד לא בוטלה או נהפכה בערעור כדין"
[ר' עמ' 12 לפסק הדין]
עם זאת, כפי שיפורט להלן, בהמשך פסק הדין מתייחסת כב' נשיאה בדימוס לאותם מקרים חריגים בהם חרף כלל כיבוד הערכאות יש מקום לקבוע כי החלטת הערכאה הראשונה ניתנה שלא כדין והיא בטלה.
המחלוקת שבפניי נסבה על שאלת הסמכות לדון בתביעת מזונות הקטינה כאשר ניתנה כבר החלטת בית הדין הרבני ביום 24.7.23, הקובעת סמכות לכאורה, זאת בניגוד לקביעת בית המשפט העליון שניתנה בבע"מ 7628/17, בו נקבע [דעת הרוב] כדלקמן:
"הלכת שרגאי קובעת כי לא ניתן לכרוך תביעה למזונות ילדים בתביעת גירושין לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין, אלא רק "תביעה להשבת יציאות"….. הלכה זו לא נס ליחה ולא הועם זוהרה, והיא עודנה שרירה וקיימת, וטוב וראוי שכך"
גם ברמ"ש 23962-11-22 [ניתן ביום 9/12/22], דן בית המשפט המחוזי, כבוד השופט שאול שוחט, במקרה דומה בו ניתנה כבר החלטת בית הדין הרבני, שקבעה כי הסמכות לדון בסוגיית מזונות הקטינים נתונה לבית הדין, תוך התייחסות לבע"מ 7628/17 ותוך קביעת בית הדין הרבני כי פסיקה זו (של בית המשפט העליון) אינה מחייבת את בתי הדין הרבניים, כי אם פסיקת ביה"ד הרבני הגדול. כבוד השופט שוחט, הפנה בפסיקתו לדברי הנשיאה בדימוס כב' השופטת בייניש בפרשת פלמן כדלקמן:
"…בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש. מה יהווה "טעם מיוחד", ובאילו נסיבות ניתן לקבוע "טעם מיוחד" כאמור? טול לדוגמה מקרה שענייני הרכוש נכרכו בו בתביעת גירושין בפני בית-הדין הרבני, ולאחר מכן נתבעו בפני בית-המשפט לענייני משפחה, ואחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לדון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג בלא לנמק החלטתה, ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה. במקרה כזה מתעורר חשש כי היה "מחטף" סמכויות בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות. בנסיבות כאלה עשוי להתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק דיון של הערכאה השנייה בשאלת סמכותה להיזקק לתביעה הרכושית שבפניה (השוו בג"ץ 725/80 בלום נ' בית הדין הרבני חיפה [24]). מקרה אחר שיתקיים בו "טעם מיוחד" כאמור הוא כאשר ברור וגלוי על פני הדברים כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטיים הכרעתה בטלה. כך למשל כאשר ההכרעה לעניין הסמכות ניתנה תוך חריגה ברורה מכללי הצדק הטבעי, מן הסוג המביא לבטלותה של ההכרעה. או למשל כאשר נכרכה בתביעת גירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה (כגון תביעת ילד למזונותיו), ואף-על-פי-כן קבע בית-הדין הרבני כי בסמכותו לדון בסוגיה זו מכוח כריכתה בתביעת הגירושין. במקרה זה החלטתו של בית-הדין לוקה בפגם שיש בו כדי להביא לבטלותה (ראו: בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי [25], בעמ' 176; ע"א 404/70 עברון נ' עברון [26], בעמ' 378-377). רק במקרים חריגים ומצומצמים כגון אלה מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק כי הערכאה השנייה תיזקק לטענות הנוגעות לסמכותה לדון בתביעה שבפניה על-אף קיומה של הכרעה סותרת בנוגע לסמכות (השוו: בד"מ 1/81 נגר הנ"ל [9], בעמ' 400; ע"א 680/84 שני נ' שני [27], בעמ' 447)."
וקובע כב' השופט שוחט שם כי:
"….הרי שה"טעם המיוחד" מתקיים כאשר נכרכת בתביעת גירושין סוגיה אשר אינה ניתנת לכריכה כגון תביעת מזונות קטינים"
מכל שהונח בפניי עולה כי האם, התובעת (המשיבה) מעולם לא נתנה הסכמתה לכריכת המזונות בבית הדין הרבני. יתירה מכך ב"כ האם אף התנגד מפורשות בהזדמנות הראשונה לכריכה בטענת העדר סמכות, תוך שהוא מפנה את כב' בית הדין הרבני לעניין שרגאי לבע"מ 7826/17 ואף לעניין פלמן. כך בדיון שהתקיים ביום 19.7.23 (ראה בפרוטוקול הדיון שצורף לתגובת האם מיום 13.8.23 שורות 127-129, 134, 138-139, 145-145, 154) כדלקמן:
"ב"כ האשה: יש תביעה תלויה ועומדת בבית המשפט לעניין מזונות הילדה לענ"ד אין לביה"ד סמכות לדון היום במצב המשפטי לדון במזונות הילדה, מבקשים שביה"ד לא ידון בזה ויכבד את החלטת בית המשפט העליון מהלכת שרגאי ובע"מ 7826/17 "
כידוע, בית משפט זה, כפוף לפסיקתו של בית המשפט העליון, ולפסיקתו של בית המשפט המחוזי.
מכל שתואר בפני עולה כי החלטתו של כב' ביה"ד הרבני מיום 24.7.23 בה נקבע שהסמכות לדון בתביעת מזונות הקטינה נתונה בידי ביה"ד הרבני ניתנה בניגוד לפסיקתו של בית המשפט העליון (ראה עניין שרגאי, בע"מ 7826/17 ועניין פלמן) ומשכך חל על החלטה זו החריג שנקבע על ידי כב' הנשיאה בדימוס השופטת דורית בייניש, בבחינת "טעם מיוחד" המאפשר לערכאה השנייה (בית משפט זה) להיזקק לטענות הנוגעות לסמכותה לדיון בתביעה שבפניה על אף קיומה של הכרעה סותרת בנוגע לסמכות.
"…כאשר נכרכה בתביעת גירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה (כגון תביעת ילד למזונותיו), ואף-על-פי-כן קבע בית-הדין הרבני כי בסמכותו לדון בסוגיה זו מכוח כריכתה בתביעת הגירושין. במקרה זה החלטתו של בית-הדין לוקה בפגם שיש בו כדי להביא לבטלותה (ראו: בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי [25], בעמ' 176; ע"א 404/70 עברון נ' עברון [26], בעמ' 378-377). רק במקרים חריגים ומצומצמים כגון אלה מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק כי הערכאה השנייה תיזקק לטענות הנוגעות לסמכותה לדון בתביעה שבפניה על-אף קיומה של הכרעה סותרת בנוגע לסמכות (השוו: בד"מ 1/81 נגר הנ"ל [9], בעמ' 400; ע"א 680/84 שני נ' שני [27], בעמ' 447)."
[עניין פלמן, שם.]
לנוכח האמור לעיל, ובהתאם לפסיקת כב' הש' שאול שוחט ברמ"ש 23962-11-22 אני קובעת כי החלטת כב' בית הדין הרבני מיום 24.7.23 בה נקבע כי הסמכות לדון בתביעת המזונות של הקטינה, ניתנה בניגוד להלכותיו של כב' בית המשפט העליון ומשכך היא בטלה והסמכות לדון בתביעת מזונותיה של הקטינה נתונה לבית משפט זה. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.
לנוכח קביעתי יגיש האב תגובתו לבקשה למזונות הזמניים הן של הקטינה והן של האם בתוך 7 ימים.
כך גם הצדדים שניהם יגישו בתוך 7 ימים תצהיר המפרט את חלוקת זמני השהות של הקטינה xxx עם כל אחד מההורים בלווית טבלה המפרטת את ימי שהותה של xxx עם כל אחד מההורים במהלך 30 ימים אחxxxם.
משנדחתה הבקשה מצאתי להטיל על האב הוצאות בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו לאם בתוך 7 ימים.
החלטתי ניתנת לפרסום בהעדר פרטים מזהים.
ת.פ. 8 ימים
ניתנה היום, ט"ז חשוון תשפ"ד, 31 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
