08 נובמבר 2023
תקציר החלטה עמ"י 12271-11-23
ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט אבי לוי
אתמול דן בית המשפט המחוזי בחיפה בערר התביעה, נגד היענות בית משפט השלום בעכו לבקשת ההגנה למנוע את פרסום שמו המלא של המשיב. הערכאה הראשונה הורתה על המשך החזקת המשיב במעצר משהוא נחשד בעבירות של פרסום דברי שבח ואהדה לרבות תמיכה והזדהות עם ארגון טרור.
בפתח ההחלטה צוין: אתמול, 7.11.23, ציינה מדינת ישראל 30 ימים ל"שבת השחורה", עת חלאות – אדם, בני – עוולה חסרי צלם אנוש פשטו על יישובי עוטף ישראל (הסמוכים לרצועת עזה) והישובים אופקים ושדרות וביצעו טבח חסר – אבחנה באזרחים תמימים – תינוקות וילדים, נכים ומוגבלים, מבוגרים ומבוגרות, גברים ונשים. מעשיהם השטניים כללו עינויים של קורבנותיהם התמימים, ביצוע מעשי הטלת מום, עריפת ראשים, אינוס של נשים, שריפת בתים על תושביהם, חניקה ועוד שורה ארוכה של מעשי המתה שטניים וזדוניים. אחרים נחטפו באכזריות על ידיהם. בעקבות מעשים אלה, נאלצה מדינת ישראל לפתוח במערכה, שנועדה לחסל את ארגון המרצחים חמאס, ארגון שעל שורותיו נמנו מבצעי מעשי הזוועה הנ"ל. אותה מלחמה עודנה ניטשת במלוא עוזה בשעת כתיבת שורות אלו. מעשי הטבח שבוצעו על ידי אותו ארגון הביאו למותם של יותר מ- 1,400, לפציעתם של אלפים נוספים ובעצם ימים אלה מוחזקים עדיין 240 בני אדם: גברים, נשים, ילדים ותינוקות בידי ארגון המרצחים הנ"ל כאשר כוחותינו עמלים על השבתם.
שורת האירועים הללו היא הרקע לתיק החקירה המונח לפניי ואשר אליו מתייחס הערר, אשר בעניינו דן אני כעת.
שני פרסומים ניצבו בבסיס החקירה: האחד עניינו בכך, שאין פתרון מלבד השמדת הכובש; האחר עוסק ב"מכה אלוהית" שהנחיתה תנועת ההתנגדות האסלאמית, מכה, ששברה את גישת העליונות הישראלית ואת ההפסדים הערבים אל מול הכיבוש הישראלי ובתגובה הישראלית בתמיכת ארה"ב אשר אף מספקת אור ירוק לדיכוי וההרג הנמשך 75 שנה, בין אם של עזה ובין אם של העם הפלסטיני בכלל או מדינות הערב השונות "הם סימן לסיום של משטר…". צוין עוד בפוסט זה שהופלו 120 אלף טונות של רקטות בעזה ללא תוצאות ומנגד גדודי אלקסאם הודיעו כי אם המצב הזה יימשך, בני הערובה הישראלים יוצאו להורג בזה אחר זה בהוצאה להורג שתשודר בשידור חי.
בית המשפט קבע שהעבירות שבעשייתן נחשד המשיב כאן הן עשיית מעשה של הזדהות עם ארגון טרור לרבות בפרסום של דברי שבח, תמיכה או אהדה בפומבי במטרה להזדהות עם הארגון.
האמור בעבירות בעלות אופי חמור, עבירות המכוונות נגד ביטחון המדינה וביטחון תושביה. נמצא, אפוא, כי האינטרס הציבורי הטמון בפרסום הליכים הקשורים באכיפת האיסורים הללו הוא ניכר. אינטרס זה כולל הן היבטים הרתעתיים (למען יידעו שרשויות האכיפה מטפלות בכגון דא וכך יירתעו מלבצעם) הן מניעתיים (להניא אחרים מלפרסם פרסומים מסוג זה). בתקופה הסוערת בה נתונה המדינה ואזרחיה, כאשר הרוחות רוגשות והדם גועש; כאשר ליבו של כל אדם שלו מצפון יוצא אל המשפחות השכולות, משפחות החטופים והפצועים הרבים, החשיבות לפרסם את העובדה שרשויות האכיפה מטפלות במעשים שכאלה רבה שבעתיים; כאשר מתקיים חשש שמחלוקות עלולות להביא לעימותים אלימים בין חלקים שונים בציבור; או אז הצורך למנוע ליבוי היצרים וקריאות לאלימות מתחדד ומתעצם והופך לעניין קיומי ממש.
יוצא, שהעניין הציבורי הכללי בפרסום חקירת חשדות כגון אלו הוא מהותי ומשמעותי.
עיון בדברי הפרסום מלמד, כפי שקבע שופט הערכאה הראשונה, שמדובר לכאורה בפרסום
(או פרסומים) בעלי פוטנציאל מסית, כאשר הם בגדר דברי שבח למעשי – טרור נפשעים. כינוי מעשים שכאלה במינוח "מכה אלוהית" איננו יכולה לטעמי להתפרש אלא כך; ויש בהם, באותם דברים תמיכה לכאורית במעשי טרור: לדוגמא קריאה ל"השמדת הכובש". כזכור, טענה ההגנה, שספק אם לאור הסברי החשוד יש לראות במעשיו דברי שבח, עידוד או הסתה ושספק אם יוגש נגדו כתב אישום. אין בידיי היכולת להעריך את הסיכוי להגשת אישום. נציג העוררת טען, כי הסיכויים לכך גבוהים בין השאר בשים לב לכך שניתן אישור הפרקליטות לחקור פרשה זו.
מכאן, שהן במישור אופי העבירות הן במישור הקונקרטי של אופי הביטוי, טיבו וטבעו מתקיים אינטרס ציבורי מובהק וחזק לפרסם. אין כאן חשש שמא עניין לנו בטעות עובדתית, שמא לא המשיב עשה את מעשה הפרסום; אין גם חשש שהפרסום עוות או שונה. טענותיו של המשיב ובאי כוחו נוגעות רק לפרשנות הפרסום – האם היא בגדר שבח, עידוד או הסתה לטרור שמא אין הוא אלא פרשנות חסרת טעם ובלתי רגישה של המצב בשטח. במישור האובייקטיבי, קביעת השופט הנכבד קמא ברורה – עניין לנו בפרסום אסור. בכל הכבוד, כך גם אני סבור.
באי כוחו של המשיב עמדו על שורה של נזקים, הצפויים להיות מנת – חלקו ככל ששמו יפורסם. תיפגע פרנסתו (חלק מלקוחותיו יהודים ויסלדו מהבעת דעת תומכות – טרור); ייפגע שמו הטוב ושמו המקצועי (הוא עורך דין ידוע ומוערך המופיע בבתי המשפט השכם והערב); ייפגעו בני משפחתו, אשר אין כל עוול בכפם פועל יוצא על קשירתם לאקטים של אבי המשפחה אשר הביע שבח, עידוד ואולי אף הסתה לטרור; הוא עצמו ובני משפחתה עלולים להיות יעד לחצים, איומים ואלימות מצד קיצוניים, אשר יסלדו סלידה קשה מהדברים שפורסמו ויבקשו "לנקום" עליהם או להביע דעתם עליהם באורח פוגעני ואולי אף אלים.
בשולי ההחלטה צוין: אין אדם בעל מצפון בישראל שאינו דואב יום – יום ושעה – שעה את הנפגעים הרבים בפעולות – האימה שביצעו החברים הנפשעים בארגון הטרור חמאס. זוהי תקופה רגישה בחייו של עם ובחייה של אומה. אין היא מתפרקת מערכיה הדמוקרטיים בשל כך. אין היא מקריבה את זכויות האדם והאזרח על מזבח האינטרס הלאומי שלא לצורך.
דא עקא, שום עם המצוי בעיצומה של לחימה קשה, כאשר סכנה קיומית מרחפת מעל ראשו וחייליו, טובי בנינו הנלחמים יום – יום ושעה – שעה מעבר לקווי האויב כדי להשיב לכולנו את הביטחון שהוא כה חשוב למדינתנו, אינו יכול לסבול גילויי עידוד שבח או הסתה של האויב בתקופה שכזו ולהבליג.
שום עם איננו יכול לאפשר ליבוי היצרים והורדת המחסום בפני מלחמות פנימיות, הפגנות אלימות ופגיעה בחיי אדם או במרקם החברתי העדין המרכיב אותו.
לפיכך, חומרה מיוחדת נודעת למעשי שבח, עידוד או תמיכה בטרור בתקופה זו. חשיבות רבה נועדת לחקירת הדברים ובירורם עד תום. ככל שהמעשים מוכחים חשוב שעושיהם יובאו לדין. ההליכים המשפטיים בכגון דא חייבים להיות פומביים גם אם יש בכך אי – נוחות ואולי אף נזק למבצעי המעשים.
התוצאה היא שהערר מתקבל ואיסור פרסום שם המשיב מבוטל.
*** התקציר אינו בא להחליף את ההחלטה, הנוסח המחייב הוא זה של ההחלטה המלאה***
