בפני
כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר
התובע
נ'
ע"י ב"כ עו"ד אבנר זינגר ועו"ד שירי קוברסקי
נגד
הנתבעות
.1 ש'
.2 ז'
ע"י ב"כ עו"ד מאיר בר מוחא ועו"ד קרין פרימן
פסק דין
1. פסק דין זה עניינו הכרעה בתביעת התובע כנגד הנתבעת, שהינה אשתו ואם הנתבעת למתן חשבונות.
2. עיקרי העובדות
2.1 התובע והנתבעת 1, שתיקרא להלן: "הנתבעת", נישאו ביום 15.6.2005 ולהם שני קטינים.
2.2 הנתבעת 2 היא אם הנתבעת.
2.3 בחודש ספטמבר 2019, הגישה הנתבעת לבית הדין הרבני האזורי בת"א תביעת גירושין, לה כרכה תביעה למזונות אשה, מזונות קטינים, חלוקת רכוש, אחריות הורית וכתובה.
2.4 ביום 24.11.2019, הגישה הנתבעת לביהמ"ש זה תביעה למזונות הקטינים בתיק54241-11-19, וזאת בשל סירובו של התובע לדון במזונות הקטינים בבית הדין הרבני. תביעת המזונות מתנהלת בבימ"ש זה.
2.5 ביום 20.1.2020, הגיש התובע לביהמ"ש זה תביעה נגד הנתבעת ואמה, בה טען, כי השתיים שיתפו פעולה, על מנת לגזול ממנו כספים, השייכים לו, ועתר למתן חשבונות על מנת שיתאפשר לו לתבוע את השבת הכספים המוחזקים בידי הנתבעת ואמה והשייכים לו (45146-01-20).
2.6 ביום 4.2.2020, הגישה הנתבעת בקשה לדחייה על הסף של תביעת התובע למתן חשבונות בטענה שהסמכות לדון בה היא לבית הדין הרבני.
2.7 ביום 5.4.2020, הגישה אמה של הנתבעת כתב הגנה לתביעה למתן חשבונות, בה טענה כי אין בינה לבין התובע יחסי נאמנות, כי אין לתובע זכות תביעה לגבי כספים, המצויים בחשבון הבנק שלה וכי אין לביהמ"ש זה סמכות לדון בתביעה זו, המצויה, לטענתה,בסמכותו של בית הדין הרבני, הגם שהינה צד ג'.
2.8 ביום 20.4.2020, הגישה הנתבעת כתב הגנה לתביעה למתן חשבונות, בה חזרה וטענה לדחייה על הסף תוך הכחשת טענת התובע בדבר הברחת כספים .
2.9 ביום 10.7.2020, הגישה הנתבעת לביהמ"ש זה תביעה למתן פסק דין הצהרתי אשר יקבע שהתובע הוא הבעלים של החברה או לכל הפחות בעלים משותף עם אחיו, בשיעור של 50% ממניות ו/או כלל הזכויות בחברה, שכן התובע מכחיש שהחברה בבעלותו וזאת על מנת לזכות במזונות נמוכים (22891-07-20).
2.10 ביום 31.8.2020, הגיש התובע בקשה למחיקת התביעה למתן סעד הצהרתי על הסף בטענה כי מדובר בתביעת סרק אשר נועדה לשמש לנתבעת אמצעי איום ולחץ תוך עירוב צדדים שלישיים אשר אינם נוגעים לסכסוך בינו לבין הנתבעת, בתקווה שהתובע יחזור בו מהתביעה למתן חשבונות.
2.11 ביום 16.9.2020, הגישה הנתבעת תגובה לבקשה למחיקה על הסף וטענה שאין על פי תקנות סדר הדין האזרחי עילה למחוק את תביעתה.
2.12 ביום 26.11.22 ניתנה החלטה אשר דחתה את בקשת הנתבעת לדחייה על הסף של התביעה למתן חשבונות תוך שהובהר:
2.12.1 התביעה למתן חשבונות הוגשה נגד הנתבעת ואמה, בטענה שהשתיים שיתפו פעולה לצורך הברחת כספים במהלך נישואי התובע והנתבעת.
2.12.2 בתביעה למתן חשבונות עותר התובע לקבל פרטים בצירוף אסמכתאות בגין כספים שהועברו מהחשבון המשותף של הצדדים לחשבונות בנק המתנהלים על שמה של הנתבעת ו/או על שם אמה ו/או על שם שתיהן, החל משנת 2005; בגין כספים שהועברו מחשבון הבנק של התובע בארה"ב לחשבון הבנק של אם הנתבעת; ובגין השימוש שנעשה על ידי מי מהן בכספים, לרבות התשואות שנצברו במהלך השנים.
2.12.3 טענת התובע היא כי הכספים שהועברו לחשבונות הבנק של הנתבעת ואמה שייכים לו. לפיכך, לא יכולה לעמוד טענתה של הנתבעת כי הסוגיה מצויה בסמכות בית הדין הרבני, שכן חשבונות הבנק של האם לא נכרכו ולא ניתן לכרוך בתביעה בבית הדין הרבני.
2.12.4 הואיל והתשתית העובדתית בבסיס התביעה למתן חשבונות הינה משותפת לנתבעת ולאמה, והיות ולא ניתן לתבוע את האם בביה"ד הרבני מקומה של התביעה למתן חשבונות בבימ"ש זה.
3. העובדות עליהן מבסס התובע את תביעתו למתן חשבונות
3.1 קודם נישואיו התגורר התובע, שנים רבות בארה"ב, שם עסק במספר תחומים וצבר רכוש.
3.2 בתחילת שנות ה- 2000 החליט התובע לסגור את עסקיו בארה"ב ולשוב לישראל ועל כן מימש את רכושו והפקיד את הכספים, בין היתר, בחשבונות בנק בארה"ב ובכללם בחשבון, על שמו, בבנק XX.
3.3 שנתיים לאחר נישואיו לנתבעת שיכנעה אותו הנתבעת להעביר את חלק הארי מהכספים שצבר בארה"ב לישראל.
3.4 היות וטרם הוסדר מעמדו של התובע בארץ שיכנעה אותו הנתבעת להעביר את כל הכספים לחשבון הבנק של אמה, שתחזיקם עבורו.
3.5 בעקבות כך העביר התובע מחשבון הבנק שלו בXX- בארה"ב לחשבון ע"ש אם הנתבעת סך של 275,000 $, כשהינו סומך על הנתבעת ואמה, שכספים אלה יוחזקו עבורו ויוחזרו לו בכל עת שידרוש.
3.6 בחודש אוגוסט 2008 מכר התובע את דירתו ברח' x תל אביב, אשר הייתה בבעלותו קודם נישואיו לנתבעת, בסכום של 2,730,000 ₪ וכספי תמורת הדירה הופקדו במספר הפקדות, מטעמי נוחות, בחשבון על שם בני הזוג בבנק XX, סניף 00, חשבון 00.
3.7 ביום 20.8.08, מספר ימים לאחר שהופקדה עיקר התמורה ממכירת דירת התובע בחשבון המשותף, משכה הנתבעת, באמצעות המחאה סכום של 2,550,000 ₪ מהחשבון המשותף והעבירה סכום זה לחשבון בבנק אחר, המתנהל, ככל הנראה, על שם הנתבעת או על שם הנתבעת ואמה בבנק XX, סניף 00, מס' חשבון 00.
3.8 ביום 3.11.08 כחודשיים לאחר מכן ומספר ימים לאחר שהופקדה יתרת תמורת מכירת דירת התובע בסך 165,021 ₪ בחשבון המשותף, משכה הנתבעת, באמצעות המחאה סכום של 165,000 ₪ מהחשבון המשותף והעבירה לחשבון בבנק XX מס' 00.
3.9 לטענת התובע משכה הנתבעת מהחשבון המשותף סכום כולל של 2,715,000 ₪, ללא ידיעתו והסכמתו, כשהנתבעת מנהלת באופן בלעדי את החשבון המשותף של הצדדים.
3.10 בשנת 2010, לאחר פטירת אבי הנתבעת החליטה אם הנתבעת למכור את דירת מגוריה, ברח' x רמת גן, בה התגוררה עם בעלה, כשהזכויות בה היו רשומות 1/3 על שם הנתבעת ו- 1/3 על שם כל אחד משני אחי הנתבעת.
3.11 שוויה של דירת אם הנתבעת הוערך, באותה עת, בסכום של 2,400,000 ₪.
3.12 אם הנתבעת הציעה לבני הזוג לרכוש את זכויותיהם של שני אחי הנתבעת בדירה.
3.13 על מנת לממן את רכישת זכויות שני אחי הנתבעת החזירה הנתבעת ביום 26.1.10 לחשבון המשותף סך של 1,730,000 ₪.
3.14 הנתבעת העבירה סכום של 1,690,769 ₪, כדלקמן:
ביום 10.3.10 הועבר סך של 400,000 ₪ לכל אחד מאחיה.
ביום 21.4.10 הועבר סך של 30,769 לצורך תשלום מס שבח ומס רכישה.
ביום 5.10.10 הועבר סך של 860,000 ₪ לאם הנתבעת.
3.15 משיקולים שונים הוסכם בין התובע לנתבעת שרכישת הזכויות בדירה ברח' ב' ירשמו על שם הנתבעת, בנאמנות עבורו.
3.16 משנת 2010 מתגוררים בדירה ברח' ב' בני הזוג יחד עם ילדיהם.
3.17 התובע טוען, שהנתבעת הוליכה אותו שולל, כשהציגה מצג שווא, כשהסכום שישולם לשני אחיה יהא 1,600,000 ₪, כשבפועל שולם לכל אחד מהאחים רק 400,000 ₪, סה"כ 800,000 ₪, המהווה מחצית מהסכום שהיה אמור להיות משולם לאחיה וסכום של 860,000 ₪ הועבר לאמה. ולראיה צרף התובע את אישורי מס שבח לפיו נמכרה הדירה כתפוסה לשני אחיה בסכום של 800,000 ₪ בלבד.
3.18 התובע טוען שפנה לנתבעת בבקשה לקבל את הכספים שהעביר ממימוש רכושו בארה"ב וכן את ההפרש שהעבירה הנתבעת לאם בגין רכישת חלקם של האחים, אך הנתבעת סירבה לעשות כן וטענה בבית הדין הרבני, בתביעה הרכושית שהגישה, שבין הצדדים מתקיימת הפרדה רכושית.
3.19 ביום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ובמהלך הימים שלאחר מכן ביצעה הנתבעת עשרות פעולות בני"ע של מכירת ני"ע, קרנות ומט"ח בסכום של 1,904,386 ₪ אשר הועברו לחשבון אחר, שהתובע אינו יודע.
3.20 עוד טוען התובע, שבמהלך שנות נישואיהם נהגה הנתבעת להעביר, דרך קבע, מאחורי גבו, כספים מהחשבון המשותף לחשבנות בנק על שמה בלבד או על שמה ועל שם אמה יחד.
3.21 התובע טוען שבדרך זו צברה הנתבעת בחשבונות הבנק, המתנהלים על שמה או ביחד עם אמה, כספים בסכומי עתק, בהיקפים שאינם ידועים לו.
3.22 התובע טוען שיש במעשיה של הנתבעת מעשי גזל והפרה של הסכמי הנאמנות.
4. טענות הנתבעת בכתב הגנתה
4.1 הנתבעת העלתה טענה מקדמית והיא שיש לדחות את תביעת התובע למתן חשבונות מחוסר סמכות, טענה שהוכרעה ביום 26.11.22, בה נקבע שיש לבימ"ש זה סמכות לדון בתביעת התובע למתן חשבונות.
4.2 לגופו של עניין, הכחישה הנתבעת בכתב הגנתה את כל טענות התובע וטענה שלתובע הייתה שליטה מלאה על החשבון המשותף וכי הוא מודע לעובדה, שהכספים נמשכו לצורך תשלומי המחייה השוטפים של בני המשפחה.
4.3 עוד נטען ע"י הנתבעת, שלא התקיימה בין בני הזוג חובת נאמנות וכי על התובע להוכיח את טענת הגזל הנטענת על ידו.
4.4 עוד טוענת הנתבעת, שבמסגרת החיים המשותפים נהג התובע לבצע העברות כספים על מנת להכשיר את מעשיו ולהעלים מהרשויות את הרווחים מעסקיו.
4.5 לגבי הכספים בסכום של 1,904,386.09 ₪ שהועברו ביום 30.5.19 מחשבון האם טענה הנתבעת שסכום זה הועבר לצורך תשלומי מיסים עבור הקרקע בג', השייכת לאם.
5. כתב הגנה מטעם אם הנתבעת
5.1 ביום 5.4.20 הוגש כתב הגנה מטעם אם הנתבעת, בה טענה להיעדר יחסי נאמנות בינה לבין התובע, המזכה אותו בקבלת חשבונותיה.
5.2 אם הנתבעת טוענת, שלתובע אין כל זכות בכספים, המצויים ברשותה והמהווים קניינה.
5.3 לעניין הסכום של 275,000 $, טוענת אם הנתבעת, בסעיף 20 לכתב הגנתה, "כי בשנת 2007 לערך קיבלו הנתבעת 2 ובעלה ז"ל, מהתובע במתנה סכום כספי שהינו שווה ערך לסכום המצוין לעיל".
ובהמשך סעיף 20 לכתב ההגנה מציינת אם הנתבעת:
"התובע אשר רכש כבוד, הערכה והוקרה לנתבעת 2 ולבעלה ז"ל ואשר הפציר בפניהם בכל הזדמנות, ופרט בפני בעלה ז"ל של נתבעת 2, כי הנו אדם מבוסס ואמיד, העניק להם מתנה כספית, מרצונו החופשי, כמחווה של רצון טוב והוקרה להורי אשתו באותה עת".
5.4 כן טוענת אם הנתבעת להתיישנות לגבי הסכום של 275,000 $.
5.5 לגבי הסכום של 860,000 ₪ אשר הועברו לאם הנתבעת ולא לאחיה של הנתבעת, טוענת אם הנתבעת, שסכום זה הועבר לה ע"י בתה ולא ע"י התובע ועל כן אין יריבות בינה לבין התובע לגבי העברה זו.
5.6 אם הנתבעת ממשיכה וטוענת, שקיומה של זכות תביעה לגבי מתן חשבונות לגבי יתר הכספים צריכה להתברר בין התובע לנתבעת בלבד.
6. המצב המשפטי
6.1 כב' השופט אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) בפרק "מתן חשבונות" (עמ' 818, 820, 821 ו-822) מפרט את הכללים הקיימים בתביעה למתן חשבונות והם:
6.1.1 "תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך, לדוגמא, מוכרת הזכות לקבל חשבונות כאשר בין הצדדים שררו יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות, אך רשימה זו אינה סגורה".
6.1.2 "תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך כלל, בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם קבע בית המשפט כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו – נאותים. רק לאחר מכן ייקבע אם הוא מחויב בתשלום על פי החשבונות".
6.1.3 "כדי שהתובע למתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. שנית, עליו להוכיח – ואפילו לכאורה – כי קמה לו הזכות לתבוע את הכספים שלגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות. אם התקיימו תנאים אלה, ובהיעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות – כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי – ייתן בית המשפט צו למתן חשבונות".
6.1.4 "קיימת חובה לעבור את המשוכה הראשונה לפני קבלת החשבונות, דהיינו, יש להוכיח את הזכות לחשבונות. תנאי מוקדם למתן חשבונות הוא ההוכחה כי לתובע קמה זכות תביעה לגבי הכספים שעל אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות. הדיון בתביעה למתן חשבונות מתנהל אפוא בשלבים.
בשלב הראשון, בית המשפט בוחן את גרסת התובע ובודק אם אכן הוא זכאי לחשבונות מן הנתבע. הצליח התובע במשימתו זו – מסתיים השלב הראשון בחיוב הנתבע בהגשת חשבונות".
6.1.5 "תביעה למתן חשבונות עשויה להיות בעלת קיום עצמאי אף בלא סעד כספי המתבקש בצדה. אכן תובענה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים, אך שני השלבים שבהם מדובר מרכיבים את הסעד למתן חשבונות עצמו. רק לאחר שני שלבים אלה בא תורה של תביעה כספית, דהיינו, אין זה מן ההכרח שסעד למתן חשבונות יהיה סעד "ביניים" בדרך אל תביעה כספית, אלא ייתכן שסעד כזה יעמוד בפני עצמו".
7. יישום ההלכות במקרה דנא
7.1 תביעה זו הינה תביעה למתן חשבונות מהנתבעת ואמה בלא שסעד כספי בצידה.
7.2 התביעה למתן חשבונות כנגד הנתבעת ואם הנתבעת הוגשה לבימ"ש זה למרות שהתביעה הרכושית שבין הצדדים מתנהלת בבית הדין הרבני וזאת מהטעם שלא ניתן לתבוע את אם הנתבעת בבית הדין הרבני.
7.3 חשוב לציין, שהאם בחרה שלא להופיע לדיונים שהתנהלו בבית המשפט.
7.4 על פי הפסיקה על מנת להיעתר לתביעה למתן חשבונות די בהוכחת קיומה של מערכת יחסים מיוחדת, המצדיקה מתן חשבונות וקיומה של ראיה לכאורה שקמה לתובע זכות תביעה לגבי הכספים לגביהם הוא עותר לקבל חשבונות.
7.5 עם התקיימותם של שני תנאים אלה ובהיעדר סיבה אחרת, המצדיקה הימנעות ממתן חשבונות כגון: חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי, ייעתר בית המשפט לתביעה למתן חשבונות.
7.6 כפי שיובהר להלן, בתביעה דנא הוכיח התובע, בין היתר, את הדברים הבאים:
7.6.1 לגבי העברת סך של 275,000 $
7.6.1.1 התובע הוכיח את העברת הסכום של 275,000 $ מחשבונו הפרטי ש לחשבון אם הנתבעת.
7.6.1.2 אם הנתבעת מודה בסעיף 20 לכתב הגנתה בקבלת הסכום, אך טוענת שקיבלה סכום זה במתנה מהתובע.
7.6.2 לגבי העברת סכום של 2,730,000 ₪
7.6.2.1 התובע הוכיח את העברת הסכום של 2,730,000 ₪ שהתקבל ממכירת דירת מגוריו קודם נישואיו לחשבון המשותף של הצדדים וממנו לחשבון הנתבעת ואחר כך על שם הנתבעת ואם הנתבעת או אם הנתבעת בלבד.
7.6.2.2 הנתבעת הודתה בהעברת הכספים לחשבון אמה ראה עדותה בחקירתה הנגדית מיום 19.3.2023, עמ' 47 שורות 14-26 ובעמ' 48 שורות 1-22.
7.6.3 לגבי הסך של 860,000 ₪
7.6.3.1 התובע הוכיח שמהסכום של 1,600,000 ₪ שהנתבעת הייתה אמורה להעביר לכל אחד מאחיה, בחלקים שווים, על מנת לרכוש את חלקם בדירת מגורי הוריה העבירה לכל אחד מהאחים רק 400,000 ₪ ולאם הנתבעת הועבר סך של 860,000 ₪.
7.6.4 הנתבעת הודתה ששלושת הסכומים: 275,000 $, 2,730,000 ₪ ו- 860,000 ₪
הועברו לידי אמה.
7.6.5 אם הנתבעת טענה בכתב הגנתה שלא מתקיימים יחסי נאמנות בינה לבין התובע.
8. חובת הנאמנות שבין אם הנתבעת לתובע
8.1 סעיף 1 לחוק הנאמנות קובע "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".
8.2 סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש".
8.3 הדרכים ליצירת נאמנות, המפורטות בסעיף 2 לחוק הנאמנות אינן רשימה סגורה, כשנפסק כי:
"אם קיימות זיקה לנכס וחובה של נאמן הרי שקיימת נאמנות, תהא אשר תהא הדרך שבה נוצרה. הדרכים שעל פיהן נוצרת נאמנות לפי סעיף 2 לחוק אינן אלא דרכים אופייניות כדי ליצור אותה, אולם אין בפירוט זה כדי לשלול דרכים אחרות – כגון יצירת נאמנות על ידי צו של בית המשפט – ובוודאי שאין בפירוט כדי לפסול נאמנות שנוצרה בדרך אחרת". ראה דברי כב' השופט י' טירקל, בע"א 5717/95 וינשטיין נ' פוקס, פ"ד נד(5) 792, .803
8.4 גישה מרחיבה זו מחילה את כללי הנאמנות על נאמנויות שלא נוצרו על-פי אחת מן הדרכים שבסעיף 2 לחוק הנאמנות. לראיה ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח(1)801.
8.5 ראה בנדון גם את דברי ש' כרם בספרו: חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (מהדורה רביעית), עמ' 139:
"הגדרת הנאמנות בסעיף 1 לחוק אינה מתייחסת לדרך יצירתה של זיקת נאמנות, שכן מטרתה לחול על כל זיקה משפטית התואמת את תנאי ההגדרה – תהיה דרך יצירתה אשר תהיה; כלומר: אין דרך פורמלית מסוימת ליצור נאמנויות. תבניות משפטיות שונות עשויות לשמש אמצעים ליצירת נאמנות".
8.6 נאמנות יכולה להשתמע גם מהתנהגות הצדדים אשר התכוונו ליצור יחסי נאמנות, הגם שלא ציינו זאת במפורש. ראה בנדון את דברי כבוד הנשיא מ' שמגר:
"Implied Trust נוצר במשפט האנגלי כדי לענות על מקרים שבהם עולה מהתנהגות הצדדים ומפעולותיהם כי הייתה כוונה ליצור נאמנות, אך מסיבה זו או אחרת כוונה זו לא הובעה במפורש… כך למשל, כאשר נכס מועבר לגורם כלשהו לצורך מטרה שלא יצאה אל הפועל, או כאשר הנכס מועבר לנאמן ללא ציון מטרת ההעברה, או כאשר א' רוכש בעבור ב' אך רושם אותו, כפתרון זמני או קבוע, על שמו.
בכל המקרים האלה, אף שכוות הצדדים לא הובעה במפורש, משתמע ממערכת היחסים שביניהם ומהתנהגותם, כי למרות זאת שהנכס רשום על שם אדם אחד, 'הזכויות שביושר' בו שייכות לאדם אחר" (פס"ד וואלס).
8.7 זאת ועוד, "ראוי לציין עוד, שהמשפט הישראלי הכיר אמנם באפשרות ליצירת 'נאמנות משתמעת' גם לאחר חקיקת חוק הנאמנות (ראה ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח (1) 801; ע"א 5717/95 וינשטיין נ' פוקס, פ"ד נד(5) 792, 804-803). אולם, אף נאמנות זו היא נאמנות שנוצרת מכוח יחסים חוזיים" (ראו ש' כרם חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (מהדורה רביעית- 2004) 264- 265)",
8.8 בנסיבות דידן, הוכיח התובע יצירת יחסי אמון בינו לבין הנתבעת ואם הנתבעת, לגבי הסכומים שצווינו לעיל, אשר הועברו לחשבונות הנתבעת ואמה או חשבון אמה בלבד.
8.9 למותר לציין, שיחסי נאמנות כאלו מחייבים שקיפות מלאה כלפי התובע.
9. היקף מתן החשבונות
9.1 משהוכחה מערכת היחסים המיוחדת וזכותו הלכאורית של התובע לקבלת הסכומים שהועברו לנתבעת ואמה, יש לבחון מה היקף וסוג החשבונות שעל הנתבעת ואם הנתבעת לתת לתובע.
9.2 בסע' 42 לכתב תביעתו עתר התובע למתן הפרטים הבאים:
9.2.1 פירוט בתצהיר, בצירוף אסמכתאות, לגבי כל הכספים שהועברו על ידי הנתבעת מהחשבון המשותף של הצדדים לחשבונות המתנהלים על שמה ו/או על שמה ועל שם אמה החל משנת 2005 ועד היום.
9.2.2 פירוט בתצהיר בצירוף אסמכתאות לגבי כל הכספים שהועברו על ידי התובע מחשבון הבנק בארה"ב לחשבון אם הנתבעת ממועד העברתם ועד היום.
9.2.3 פירוט בצירוף אסמכתאות לגבי השימוש שנעשה על ידי מי מהנתבעות בכספים המפורטים לעיל ובכלל זה התשואות שצברו הכספים במהלך השנים, במסגרת כל חשבונות הבנק.
9.3 לאור האמור לעיל יש מקום להיעתר למתן חשבונות הנוגעים לשלושת הסכומים הבאים: 275,000$, 2,730,000 ₪ ו- 860,000 ₪.
9.4 היות וחלק ממסמכי הבנק כבר מצויים בידי התובע על התובע לציין, באופן מפורט, מהם המסמכים המבוקשים על ידו וזאת תוך 25 יום ממועד קבלת החלטה זו.
9.5 במקרה דנא אין מקום להיעתר למבוקש בסע' 9.2.1 והוא פירוט כל הכספים שהועברו על ידי הנתבעת מהחשבון המשותף של הצדדים לחשבונות המתנהלים על שם הנתבעת ו/או על שם אם הנתבעת החל משנת 2005 ועד היום וזאת מהטעם שעל פי הפסיקה תביעה למתן חשבונות לא נועדה להוות "מסע דיג" כדי לברר אם הנתבע חייב לתובע כספים. ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) בעמ' 817, וכן ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו, 4.6.2007).
10. סיכום
10.1 אני מחייבת את הנתבעות בתשלום הוצאות לתובע בגין תביעה זו בסך 8,000 ש"ח.
10.2יישלח לצדדים.
ניתן לפרסום תוך השמטת הפרטים המזהים ושינויים.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ד, 09 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
