בפני
כבוד השופטת הבכירה מאיה לוי
תובעת/נתבעת
ה' י' ז' ת"ז *********
ע"י ב"כ עוה"ד גילי עמיאל ברזני
נגד
נתבע/תובע
ר' ז' ת"ז **********
ע"י ב"כ עוה"ד סיגל אלון
פסק דין
הקדמה, הצגת הצדדים והפלוגתות העומדות בבסיס המחלוקת:
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 21.7.2013.
מנישואי הצדדים נולדה ביום 4.5.2015 הבת א' (כבת 8 כיום).
האיש מהנדס ****** בהכשרתו. עבד בחברת ****** **.**.** ****** בע"מ וכיום עובד ב"*****".
האישה בעלת תואר ראשון בתחום ה***** ובעלת תעודת הוראה, מועסקת בבית הספר****** "*****" ב*** במגמת ******.
לטענת האיש, האישה מבצעת עבודות נוספות: ההכנסה בגינן אינה מוצהרת ולא מופקות חשבוניות: בין היתר, משמשת כ******* ב******, מדריכה בקורסים בתחום ה****** ויוצרת **** ***** לצורך מכירתם.
הצדדים השכילו לסיים את כלל המחלוקות ביניהם בהסכם כולל, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 27.8.23. הסוגיה היחידה אשר נותרה שנויה במחלוקת והיא תוכרע בפסק דין זה, היא בעניין שיעור המזונות ומדור הקטינה.
עיקרי ההסכם הינם כדלקמן:
הקטינה תהא באחריותם ההורית והמשותפת של שני ההורים.
חלוקת זמני שהות שווה.
האיש ירכוש את חלקה של האישה בדירת הצדדים המצויה ברח' ***** **/** ב*****, כנגד תשלום סך של 350,000 ₪.
לאור התשלום אשר יועבר לאישה כנגד רכישת חלקה בדירה, הוסכם בין הצדדים כי לא ייערך איזון נכסים פיננסיים בין הצדדים, וכל צד יהא זכאי למלוא זכויותיו ממקום עבודתו.
הרכב מסוג ***** שנת ייצור ****, אשר נרכש על-ידי האיש לפני הנישואין, נותר לשימושו הבלעדי.
הרכב מסוג **** ***** שנת ייצור ****, אשר נרכש במהלך הנישואין, נותר לשימוש האישה בלבד.
עוד סוכם כי האיש יחזור בו מטענותיו ביחס לבעלות בדירה המצויה ברחוב ***** **/** ב*** וכן יוותר על טענותיו ביחס לזכויות באותה הדירה. בנוסף, חזר בו האיש מטענותיו לדמי שימוש ראויים ביחס לדירה הנ"ל.
בהחלטה מיום 24.3.2022 חויב האיש במזונות הקטינה בסך של 1,800 ₪ למפרע מחודש 8/2022.
טענות הצדדים:
טענות האישה:
בין הצדדים קיימים פערי השתכרות ואלו גדלו מאז פסיקת המזונות הזמניים. כיום שכרה של האישה עומד על כ- 4,000 ₪ בלבד בממוצע ואילו שכרו של האיש עומד על סך של 22,000 ₪ בממוצע. אחוז משרת האם משתנה מידי שנה ונקבע בכפוף למסגרת התקן אשר תלויה במספר התלמידים הנרשמים למגמת ה*****.
טענות האיש בדבר הכנסות נוספות של האישה, לא הוכחו. ראה לעניין זה המענה של המומחה לשאלות ההבהרה. מנגד, האסמכתאות אשר צורפו על-ידי האישה מעידות על סכומים של עשרות אלפי שקלים אשר הועברו לחשבונות ניירות הערך של האיש ללא ידיעתה.
ההסכם בין הצדדים מקנה לאיש בעלות מלאה על דירה בשווי גבוה, העומד לכל הפחות על 1,730,000 ₪ (בהתאם לחוות דעת השמאי מיום 21.9.2022 הוערכה דירת הצדדים בסך של 1,620,000 ₪, ויתכן ושוויה אף עלה מאז).
מנגד, נדרשת האישה להשיב חובות בסך של למעלה מ-200,000 ₪ לעיריית *****, חברת חשמל, הוצאה לפועל, חברות אשראי וכן לבני משפחה אשר סייעו בתשלום הוצאות משפטיות. כמו כן נדרשת האישה לשאת בסך של 45,000 ₪ לטובת סגירת החשבון המשותף, וכן ב- 25,000 ₪ – תשלום חוב לחברת האשראי.
לאור כל החובות, נותרה האישה ללא יכולת כלכלית לרכוש דירה. כמו כן האישה איבדה זכאותה לרכישת דירה במסגרת המבצע של "***** ******", ועל כן תידרש לשכור דירה בדמי שכירות חודשיים שלא יפחתו מ-5,000 ₪ בקרבת בית ספר, החברים וסביבתה הטבעית של הקטינה.
צרכי הקטינה פורטו בהרחבה וכיום הם גדלו, לאור העלייה ביוקר המחיה ויש מקום להעריך את צורכי הקטינה על הרף הגבוה.
יש לחייב את האיש בדמי מזונות שוטפים בסך של 3,050 ₪ לחודש, לחייב את האיש עבור חלקה של הקטינה בדמי מדור ואחזקה בסך של 2,462 ₪, לחייב את האיש לשאת ב- 84% מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינה, ולקבוע כי דמי המזונות ישולמו באמצעות הוראת קבע ויהיו צמודים למדד.
טענות האיש:
ההחלטה בדבר המזונות הזמניים ניתנה בראשית הדרך ואך ורק על שום טענות כוזבות של האישה, הן ביחס לכושר השתכרותה ומקורות הכנסתה בפועל והן בדבר הכנסותיו של האיש בגין פעילותו הנטענת והלא מוכחת בשוק ההון.
נמצא כי חשבונות ני"ע הסחירים של האיש הינם בסכומים נמוכים, ולא במאות אלפי ₪, כטענת האישה.
הוכח כי לאישה הכנסות נוספות מעבודות מזדמנות והדבר ניכר בדפי חשבון הבנק ובפרסומים ברשתות החברתיות. האישה הינה רבת אשכולות ומקצועות ויש לה עשייה המניבה הכנסות רבות, באופן לא מדווח.
המומחה קבע כי לא ניתן לקבוע פערי השתכרות בין הצדדים.
האישה הינה **** המועסקת ע"י **** ****** ומאז ראשית ההליכים בחרה מרצונה החופשי לצאת לחל"ת ולחדול לעבוד משרה מלאה, לשם יצירת מצג שווא. כיום האישה עובדת 30% משרה, לפי בחירתה ועל מנת להוציא בעורמה מזונות מהאיש.
הצדדים חולקים זמני שהות באופן שוויוני.
לקטינה שני בתים מרכזיים, כאשר האישה לא מעבירה שום ציוד/ביגוד של הקטינה לאיש וזה רוכש עבור הקטינה את כל הנחוץ לה, לרבות ביגוד והנעלה.
נכון וצודק לבטל את חיוב דמי המזונות הזמניים רטרואקטיבית, אגב קיזוז החוב אשר עתיד להיווצר מתשלומי האיזון שהאיש חייב לשלם לאישה לפי ההסכם בין הצדדים לרכישת חלקה של האישה בדירה המשותפת. על אף שמדובר במזונות שנאכלו, אלו ניתנים להחזר במסגרת ההתחשבנות ההונית הפתוחה בין הצדדים.
האיש נשא בדמי שכירת דירה מיום הפירוד ואילך וכעת רוכש את חלקה של האישה בדירה המשותפת, בעוד שהאישה צפויה לעבור למגורים ב***, בבית הוריה, ללא שכר דירה ולא יהיו לה הוצאות מדור.
האיש עובד ב- 120% משרה בעוד שהאישה נוהגת בחוסר תו"ל ועובדת רק 30% משרה על אף שהקטינה רשומה לצהרון עד שעה **:**.
לא נטען ולא הוכח על-ידי האישה כי לא היו מאשרים לה לעבוד במשרה מלאה, גם אם הייתה מגישה בקשה להגדלת אחוזי משרתה.
האיש הציג תדפיסי כרטיס אשראי המראים באופן ברור את ההוצאות הרבות שלו לטובת סיפוק צורכי הקטינה והקניית רמת מחייה מכובדת.
על כן ומאחר והקטינה מעל לגיל 6 וזמני השהות שוויוניים, אין מקום לפסיקת מזונות ומדור. כמו כן יש לקבוע, כי קצבאות מל"ל ומענקים וכן כל ההטבות ההולכות אחר הקטינה מכל מוסדות המדינה יהיו להוריה מחצה על מחצה.
דיון והכרעה:
בראשית יצויין כי האיש עתר בסיכומיו להשתת קנסות הדדיים בגין אי קיום זמני שהות ואיחורים, כאשר הקנסות יהיו מדין מזונות.
ברם, מאחר והצדדים הגיעו ביום 7.8.2023 להסכם יחסי ממון אגב גירושין המסיים את כלל המחלוקות ביניהם, למעט המחלוקת בנושא המזונות (המחלוקת היחידה אשר עומדת לדיון במסגרת פסק דין זה), ובהסכם אשר אושר רק לאחרונה (ביום 27/8/2023) אין כל התייחסות לסוגיית הקנסות, אין מקום לפסוק קנסות. מסקנה זאת אף מתיישבת את הצהרתו של האיש עצמו בסיכומיו, על פיה הוא "רוצה להימנע מלהטיל דופי באישה ובהתנהלותה ההורית".
זה המקום לציין כי הצדדים ביקשו להאריך את היקף סיכומי המזונות לשלושה עמודים, ולאחר מתן האישור היה מצופה כי כלל הטיעונים יתייחסו אך לסוגיית המזונות ולא לנושאים נוספים שאינם רלוונטיים.
ובכן, בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959, חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נקבע ונבחן בהתאם לדין האישי החל עליו.
במקרה דנן, שני הצדדים משתייכים לדת היהודית.
חובת האיש/האב במזונות ילדיו עד גיל שש הינה מוחלטת ובלעדית – אבסולוטית.
מגיל שש ואילך יש לפנות לאשר נקבע בהלכה הידועה והמושרשת המכונה בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים המקוונים] (19.7.2017).
ההלכה קובעת כי יחס החלוקה בין ההורים, ביחס לקטינים בגילאי 6-15 וכן 15-18 יהא בהתאם ליכולותיהם הכלכליות, מכלל המקורות העומדים לרשותם (שכר עבודה ונכסים אחרים המצמיחים רווחים כדוגמת דמי שכירות ורווחי הון), חלוקת זמני השהות בפועל וכן בשקלול נסיבותיו הייחודיות של המקרה העומד לדיון.
אם כן, הקריטריונים הטעונים בחינה הינם כדלהלן:
חלוקת זמני השהות.
צורכי הקטינים וגובהם, לרבות מדור והוצאותיו.
היכולות הכלכליות של ההורים מכלל המקורות העומדים לרשותם, תוך עריכת השוואה וקביעת היחסיות בנוגע לאיתנותם הכלכלית.
כעת נעבור לבחון כל אחד מהקריטריונים המפורטים לעיל.
בהתאם להסכם בין הצדדים שאושר על-ידי בית המשפט, הונהג משטר של חלוקה שוויונית בכל הנוגע זמני השהות עם הקטינה.
הפסיקה ביחס למזונות עברה תהפוכות רבות, כאשר אט אט בתי המשפט אימצו את הדעה המקובלת גם על מותב זה לפיה יש מקום להעלות את שיעור המזונות הפסוקים.
בית המשפט חי בתוך עמו והינו עד לעלייה המתמדת ביוקר המחייה ובעלויות החזקת הקטינים וסיפוק מלוא צורכיהם, בייחוד בחודשי הקיץ.
אם כן, יש לערוך את האיזון הראוי בין רמת ההשתכרות של הצדדים והותרת משאבים מספיקים למחייתו של כל הורה, לצד שמירה על עיקרון העל והוא סיפוק מלוא צורכי הקטינים בצורה אופטימלית.
עיון בפסיקה הידועה מעלה, כי המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה, עמדו בעבר על רף ממוצע של 1,500 ₪.
ברם, מחיפוש ובדיקה של פסיקה עדכנית יותר נקבע לא אחת כי יש להעמיד את המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה על המנעד שבין 1,600-1,700 ₪. בית המשפט אינו נדרש להוכחה מדויקת של הצרכים, ובאפשרותו לקבוע את שיעור המזונות על דרך האומדנה.
ראה בהקשר האמור, עמ"ש (חי') 26409-10-18 מ' ש' נ' ק' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] (25.7.2019):
"ביתר פירוט, בכל הנוגע לגובה המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה ציינו במסגרת עמ"ש (חי') 32385-11-18 א' ג' נ' ר' ג' עמ' 7 [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] (22.5.2019) כדלקמן: "נזכיר כי כעקרון, המזונות הבסיסיים אינם דורשים הוכחה והם מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. לאחר בחינה סבורני כי הסכום שנפסק – 1,600 ₪ אינו חורג מהמקובל. ראו למשל עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 17 (25.10.2018) שם ציינו כי "המזונות ההכרחיים של קטין ללא צרכים מיוחדים נעים על המנעד שבין 1,300 לבין 1,400 לפחות ולעיתים אף מעבר לכך…" כאשר במסגרת זו לא נכללות הוצאות בריאות או חינוך, הוצאות עבור פעילות פנאי, בילויים לרבות נסיעות וטיולים, בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הקטינים במהלך החיים המשותפים והוצאות מדור…למעלה מן הצורך נפנה לפסיקת בתי המשפט המחוזיים מהשנים האחרונות המצדדת בהעלות הרף שאינו דורש הוכחה לכדי 1,600 – 1,700 ₪. בכגון דא הפנה בית משפט קמא לעמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 10 (9.10.2017).ראו גם: עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע.ש (קטינה) נ' נ.ש [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 10-11 (10.1.2019) – עמדת כב' השופטת שבח לפיה הסך של 1,400 ₪ הנוהג מזה שנים קפא על שמריו למרות העלייה ביוקר המחיה והגידול בשכר הממוצע במשק, ועל כן הגיעה העת להעלות את הרף המינימלי שאינו דרוש הוכחה לכדי סך של 1,600 עד 1,700 ₪"…נשוב ונזכיר: לבית המשפט הסמכות לפסוק מזונות ולקבוע את גובה צורכיהם של הקטינים, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של הצרכים, זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית. (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29 , עמ' 33 (15.7.1984); ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 עמ' 828 (31.10.1985))".
לא זו אף זו, בפסיקה מהעת האחרונה, כדוגמת עמ"ש (מרכז-לוד) 58574-06-20 נ.ב. נ' מ.ב.[פורסם במאגרים המקוונים] (10.3.2021) נקבע כדלהלן:
"…הפסיקה כיום נוטה להעריך צרכי קטין מינימליים המתגורר בשני בתים בשיעורים שבין 2,250 ₪ ל- 2,500 ₪ לחודש לפחות, ללא רכיב המדור…".
בהתאם לפסיקה החדשה, צורכיהם של הקטינים המחלקים את זמנם באופן שוויוני או כמעט שוויוני בין שני בתים, גבוה יותר מצרכי קטינים אשר הוריהם אינם מקיימים זמני שהות שוויוניים והם שוהים במרבית הזמן בבית עיקרי אחד אצל ההורה המרכז, הנושא במרבית הוצאותיהם.
ובכן, בהינתן הניתוח הנ"ל והודאת האיש לפיה יש צורך ברכישה כפולה של מוצרי ביגוד והנעלה וכן כל יתר המוצרים נוכח מגורי הקטינה בשני בתים במקביל, הנני מעמידה את צורכי הקטינה על סך של 2,200 ₪.
לסכום זה יש להוסיף דמי מדור והוצאות מדור.
התובע נושא בהחזר משכנתא חודשי בגובה 5,300 ₪, בתוספת הוצאות אחזקת מדור בסך 1,200 ₪, כך שמתקבל סך כולל של 6,500 ₪. חלקה של הקטינה בהוצאות המדור (30%) עומד על 1,950 ₪.
לאור הסכמת הצדדים בדבר רכישת חלקה של האישה בדירת הצדדים ע"י האיש, תיאלץ האישה לשכור דירה לטובת מגוריה עם הקטינה.
השמאי העריך את דמי השכירות הראויים ביחס לדירה ב**** בסך של 4,400 ₪ לחודש, וזאת מחודש מאי 2021 ואילך.
האיש קבע באופן לא מבוסס כי האישה תעבור לגור בדירה ב*** הרשומה על שם אביה, מבלי לשלם דמי שכירות. ברם, כאמור מדובר בהנחה לא מבוססת. מתקבל על הדעת כי האישה תשאף לשכור דירה באזור **** דווקא, שם מרכז חייה של הקטינה, מיקום המסגרת החינוכית שלה וזאת לאור זמני שהות שוויוניים לחלוטין בין ההורים. הדברים נאמרים ביתר שאת, שכן הצדדים אינם מתגוררים בדירת אבי האישה ב*** מזה שנים רבות ולא נטען על זיקה ו/או תכנית כלשהי ביחס למגורים בדירה זו.
אם כן, ובהעדר הוכחה אחרת, יש להניח כי האישה תשכור דירה ב*****, כפי צרכיה וצרכי הקטינה.
הנני מעריכה אפוא את דמי השכירות המשוערכים של האישה בשיעור של כ-4,000 ₪ לחודש, בתוספת הוצאות אחזקת מדור רעיוני בסך של 1,200 ₪, סך הכל 5,200 ₪ לחודש.
חלקה של הקטינה בהוצאות אלה (30%) מסתכם ב- 1,560 ₪.
אם נחבר את שני הסכומים הללו נקבל סך של 3,510 ₪, שהינם למעשה חלקה של הקטינה בהוצאות דמי המדור בשני הבתים.
על האיש לשאת ב- 76% הנגזרים משיעור ההכנסה שלו (כפי שיפורט בהמשך).
כלומר 3,510 ₪ X 76% = 2,668 ₪ במעוגל.
כעת נעבור לדון בהבדלי ההשתכרות בין הצדדים.
המומחה קבע כי "אין "פער דרמטי" בכושר השתכרות בני הזוג, בהסתמכו על תלושי השכר לשלושת החודשים שלפני המועד הקובע, כאשר שכר הנטו הממוצע של האיש עמד על 11,215 ₪ ושל האישה עמד על 6,894 ₪.
(המומחה ציין בחוות דעתו כי חישוב שכרה של האישה אינו כולל מקורות הכנסה נוספים, כטענת האיש, וכן אינו לוקח בחשבון את תשלומי המזונות הזמניים בגין הקטינה).
עם זאת ומאחר וחל שינוי בכושר השתכרותם של הצדדים, וכן משום שהשכר הנלקח בחשבון לטובת פסיקת המזונות אינו שכר נטו, אלא ברוטו בהפחתת ניכויי חובה, ייערך להלן חישוב מחודש הרלבנטי לפסיקת מזונות.
ובכן, מנתוני שכרו של האיש עולה התמונה הבאה:
ממוצע שכרו של האיש בחברת ***** **.**.** ***** בע"מ נכון לחודשים 1-11/2022 (חודש דצמבר לא נלקח בחשבון, שכן באותו החודש האיש עזב את מקום העבודה). עמד על: 12,878 ₪ במעוגל (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
ממוצע של האיש ב"*****" בע"מ נכון לחודש 6/2023, עמד על 18,685 ₪ במעוגל (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
מנתוני שכרה של האישה עולה, כי האישה שהתה בחל"ת ממקום עבודתה **** **** מיום 22.11.2021 ועד ליום 31.8.2022, מסיבות שלא הובהרו עד תום וללא הצהרה על מצב רפואי חריג.
ממוצע שכרה של האישה העובדת במשרה חלקית מחודש דצמבר 2022 ועד לחודש יוני 2023, עמד על: 4,812 ₪ במעוגל (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
האישה טענה כי היקף המשרה שלה משתנה בהתאם למספר התלמידים הנרשמים למגמת *****, אולם לא הציגה כל מסמך תומך ממקום עבודתה.
בכל הנוגע להשתכרותה של האישה ממקורות נוספים, קבע האקטואר בחוות דעתו כדלקמן:
"מבדיקת תדפיסי הבנק של חשבונה האישה של גב' ז' בבנק ****, נראה כי אכן ישנן הכנסות מ- ** (3,500 ש"י בתאריך 11.3.2021 ו- 2,500 ₪ בתאריך 30/04/0221). לדבריו של מר ז' מדובר בארגון ****** בו הגב' משמשת כמדריכה ב***** בתחום ה***** וסבור כי עובדת שם גם היום…
…כמו כן, נראה כי ישנן העברות והפקדות מזומנים לאחר המועד הקובע בסכומים משתנים אשר עשויים להעיד על הכנסות מעבודות מזדמנות…
…מבדיקת חשבונותיה של גב' ז' ברשתות החברתיות, נראה כי ישנם פרסומים על ** בו *****, ***** שמכרה, ***** ש**** ל****** וכדומה…
…דרך עמוד הפייסבוק נראה כי העמוד אותו ניהלה לעבודות ה***** הנ"ל נקרא **** ****, אך לימים מחקה אותו…
…ממידע זה כאמור, ניתן להסיק כי אכן קיימת אפשרות שגב' ז' מייצרת הכנסות נוספות מעבר להיותה ****".
בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה ציין המומחה בין היתר כדלהלן: "… צוין כי ישנן העברות והפקדות מזונות וכמו כן הכנסות מ-**, כאשר כל אלה עשויים ללמד על הכנסות מעבודות מזדמנות. האמור נכתב לאחר בדיקה שערכנו לאור טענותיו של מר ז' מבלי לקבוע שאכן מדובר בהכנסות נוספות ומבלי שאלו נלקחו בחשבון לצורך פערי השתכרות. ככל שיוצגו אסמכתאות המעידות על כך שההפקדות וההעברות בוצעו כסיוע מהוריה של גב' ז' (לא הוצגו בפנינו דפי הבנק של ההורים לאימות הטענה) אזי ברור שאין המדובר בהכנסות נוספות…".
עיון בחשבון הבנק של האישה מעלה כי היא הפקידה מזומנים בסכומים שונים בחשבון הבנק:
ביום 30.8.2022 הפקידה סך של 1,200 ₪ לצד סך נוסף בגובה 6,000 ₪, ביום 11.9.2022 הפקידה סך של 11,600 ₪, ביום 20.11.2022 הפקידה סך של 3,000 ₪.
לצד אותן ההפקדות ציינה האישה "הפקדות מההורים", אולם לא הובהר מדוע אותן ההפקדות מההורים נערכו במזומן ולא באמצעות העברה בנקאית.
יתר על כן, לא הוצגו דפי חשבון תומכים מחשבון הבנק של הורי האישה או לחילופין מספר חשבון של הורי האישה, לשם אימות הטענה בדבר העברות כספי מזומן מההורים.
לאחר עיון בראיות המונחות לפתחו של בית המשפט, שוכנעתי כי לאישה הכנסות נוספות שגובהן לא הוברר עד תום. למצער נמצא, כי היא אינה מנצלת את פוטנציאל השתכרותה באופן מלא. אף אם שעות ההוראה ב***** משתנות בהתאם למספר הנרשמים למגמה, כנטען על ידי האישה, היה באפשרותה להגיש בקשה לשמש כמורה מחליפה במקצועות אחרים מלבד *****, ולו לשם הגדלת אחוזי משרתה.
מנגד, אין מקום לקבל את כלל טענות האיש בהקשר האמור:
האיש עתר כי בית המשפט יעריך את פוטנציאל השתכרותה של האישה כאילו היא עובדת ב- 100% משרה ומהעבר השני כי יכיר גם בכלל הכנסותיה הלא מוצהרות (*****, מוכרת ***** *****, מדריכה ב***** ***** ו****** ו***** **** **** ******), כך לשיטתו ביחס לעבודות הנלוות.
עם זאת בטיעון זה טמון כשל לוגי פנימי, שכן לו הייתה מועסקת האישה בהיקף משרה נרחב יותר, אזי לא היה באפשרותה לבצע את העבודות הנוספות הנטענות. לכן שני הטיעונים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.
סיכומו של דבר ובשקלול כלל הנתונים, הנני אומדת את כושר השתכרותה החודשי של האישה בשיעור של 8,000 ₪.
סיכום ביניים, השתכרותו של האיש עומדת על 18,685 ₪ וממנה יש להפחית 70% מדמי המשכנתא והוצאות המדור (הוצאות המדור המלאות בקיזוז חלקה של הקטינה) כך שמתקבל סך של 14,135 ₪ (18,685 ₪ מינוס 4,550 ₪).
השתכרותה המוערכת של האישה עומדת על 8,000 ₪, וממנה יש להפחית 70% מתוך דמי השכירות והוצאות המדור הרעיוניות, כך שמתקבל סך של 4,360 ₪ (8,000 ₪ מינוס 3,640 ₪) .
אם כן, יחסי ההכנסות הינן בשיעור של 76% – 24% לטובת האיש.
14,135 ₪ + 4,360 ₪ = 18,495 ₪ הקופה המשותפת
14,135 ₪ / 18,495 ₪
4,360 ₪ / 18,495 ₪
הנני ערה לכך כי בהערכת הפרשי ההשתכרות, לא נכללו רווחי חשבונות המסחר של האיש.
ראה לעניין זה תשובות המומחה לשאלות ההבהרה:
"חשבונות המסחר לא נלקחו בחשבון לענייני פערי ההשתכרות. באשר לחשבונות המסחר, כפי שהצהיר מר ז' בתצהיר מאומת ע"י עו"ד שצורף כנספח 5 לחוות הדעת מר ז' הפעיל שני חשבונות מסחר. כלל תנועותיו ויתרות החשבונות הנ"ל נבדקו לפי האישורים שהוצגו".
בנקודה זו יש לזכור, כי האיזון של חשבונות המסחר לא בוצע בפועל, שכן הצדדים הגיעו להסדר במסגרת הסכם כולל, ועל כן יכול והיה מקום לקחת בחשבון את חשבונות המסחר במסגרת עמידה על פערי ההשתכרות.
ראה גם האמור בחוות דעת המומחה:
"ע"ש מר ז' נוהלו שני חשבונות למסחר במניות, האחד ב- ****** והשני ב********* ****.
מבדיקת מסמכים שנתקבלו מ-***** המיצגים את התנועות בחשבון עולה כי החשבון נפתח באפריל שנת 2018…לפי אישור שהוצג החשבון נסגר ב- 01/04/2019 ויתרתו אופסה…הוצג דף בנק המראה את העברת הכספים לחשבון המשותף של הצדדים בתאריך 04/04/2019 בסך של 1,619.8 ₪, לאחר הפסד של כ- 650 ₪ נוספים בשנת 2019…מר ז' הציג אישור על כך שגם נכון להיום אין התנהלות שלו בחשבון…
"בתאריך 4 בינואר 2018 פתח מר ז' חשבון ראשוני בחברת ******* והעביר לחשבון זה סך של 10,000 ₪ כפי שעולה מחשבון הבנק המשותף, בתאריך 14 בפברואר נסגר החשבון הראשוני ב******* והוחזר לחשבון המשותף סך של 7,842 ₪ לאחר הפסד של 2,158 ₪…
…מבדיקת מסמכי התנועות בחשבון עולה כי החשבון הנוסף בחברת ******* נפתח ב- 27/08/2019…החשבון הנ"ל נסגר לאחר המועד הקובע, ויתרת הכספים בסך 4,187 ₪ דולר הועברו לחשבונו הפרטי של מר ז'…לפי אישור יתרה שהוצג, יתרת הכספים בחשבון לעיל נכון למועד הקובע הינה בגובה 14,815.33 ₪.
לא ניתן אומנם לעמוד באופן מדויק על הרווחים אותם יכול היה האיש להפיק מחשבון המניות, וזאת לאחר העברת כספי ניירות הערך לחשבונו הפרטי של האיש לאחר המועד הקובע, אך אין ספק כי האיש ניהל במהלך תקופת החיים המשותפים חשבונות ניירות ערך מהם הפיק רווחים ולא מין הנמנע כי אותם הרווחים היו מאמירים אלמלא הסכסוך בין הצדדים.
עם זאת ומאחר ומדובר בשלב זה בנתונים הראייתיים הקיימים בתיק, בהנחות והשערות בלבד, ומשום שהרווחים לעבר בשוק ההון לא היו בסכומים כה גבוהים, לא מצאתי לכלול רווחים אלו בחישוב פערי ההשתכרות.
כעת נעבור לחישוב המזונות.
צרכיה הבסיסיים של הקטינה, אשר אינם דורשים הוכחה, הועמדו על 2,200 ₪ (כאשר יש לערוך חישוב במסגרתו מחצית הסכום תהא עבור צרכים תלויי שהות והמחצית השנייה עבור צרכים שאינם תלויי שהות).
לאור האמור, החישוב ייערך באופן הבא ביחס לקטינה:
צרכים שאינם תלויי שהות: 1,100 ₪ (2,200 ₪ לחלק ל-2) X 76% = 836 ₪ .
צרכים תלויי שהות: 1,100 ₪ X 26% = 286 ₪ (76% חלקו של האיש בהכנסה המשותפת מינוס 50% חלוקת זמני שהות).
מדמי המדור בסך 2,668 ₪, יש לנכות את הסכום בו נושא האיש בפועל, בגין חלקה של הקטינה בסך של 1,950 ₪ (ראה חישוב חלקה של הקטינה בדיון על הוצאות המדור של כל צד) כך שמתקבל סך של 718 ₪.
הסך הכולל המתקבל מחיבור כלל הסכומים הנדרשים 836 ₪ + 286 ₪ + 718 ₪ מביא לתוצאה כוללת בסך של 1,840 ₪ ובמעוגל, 1,800 ₪.
אם כן, עד אשר ימלאו לקטינה 18 שנים, יישא האיש במזונות חודשיים בגובה 1,800 ₪. החיוב יחול מדי ה- 1 בכל חודש.
בהסכמת הצדדים ניתן יהיה להחיל את החיוב מדי ה-5 או ה-10 לכל חודש.
החיוב יחול למפרע ממועד הפירוד בפועל בין הצדדים – חודש 8/2021 ואילך.
בנקודה זו יצוין כי בהחלטה למזונות זמניים מיום 24.3.2022 נרשם בטעות, כי החיוב יחול למפרע מיום 8/2022 במקום מיום 8/2021 (מועד הפירוד בים הצדדים).
חוב העבר בקיזוז הסכומים אשר שולמו לידי התובעת בפועל על חשבון המזונות, ככל ששולמו, ישולם לשיעורין, בסך של 500 ₪ לחודש, אשר יתווספו בכל חודש למזונות השוטפים, עד כדי סילוק כל היתרה.
קצבה ו/או מענק המשולמים על ידי המל"ל בגין הקטינה, ישולמו לאם בנוסף לדמי המזונות.
בשל הפרשי ההשתכרות המשמעותיים בין הצדדים, אף לאחר ייחוס פוטנציאל השתכרות גבוה יותר לאישה, הנני מורה כי הצדדים לא יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והרפואה החריגות, אלא ביחס של 65%(האב)- 35%(האם).
הצדדים יישאו ביחס של 65% – 35% בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים, כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים, בכלל זה אבחונים בגין לקות למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר אינה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת החולים. בתוך כך יכללו גם הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור, אלא אם ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על ידי הורה אחד בלבד, או אז רק ההורה המממן ייהנה מהחזר זה.
בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת מניעה לקבל את הטיפול ברפואה הציבורית, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית.
כל הוצאה רפואית חריגה כאמור לעיל, תעשה על יסוד אסמכתה מגורם רלוונטי המאשר את נחיצות ההוצאה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת קודם להוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק עלויות ונחיצות בתוך 10 ימים ממועד משלוח האסמכתא. הוראה זו לא תחול במקרה בו יתעורר צורך רפואי דחוף.
הצדדים יישאו באותו יחס של 65% (האב) – 35%(האם) בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית ובכלל זה, אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, ועד כיתה, ועד הורים וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוך ו/או למסגרת החינוכית, בקיזוז מענק חינוך, ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה.
כמו כן, ישאו הצדדים יישאו בחלקים של 65% (האב)- 35%(האם) בהוצאות מעון וצהרון (עד סוף כיתה ב' בהתאם לתעריף צהרון ציבורי), חוגים (עד שני חוגים לכל קטין בעלות מתנ"ס ובכל מקרה עלות שני החוגים לא תעלה על 400 ₪. הוצאה זו בגין החוגים כוללת ביגוד מיוחד, ציוד, מימון תחרויות ואירועים וכל אשר נדרש במסגרת החוג), שיעורי עזר (באופן המוגבל לשלושה שיעורים פרטיים לכל קטין בשבוע. התשלום יהיה על בסיס רישום מהמורה הפרטי אשר יישלח לצדדים אחת לחודש), תנועת נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש), קייטנות (מחזור אחד בקיץ בעלות קייטנה עירייה/ מתנ"ס ציבורי) ואבחונים דידקטיים.
כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר או מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המוסכם על הצדדים.
כל הוצאה חריגה אחרת, יישאו בה שני ההורים ובלבד ששניהם הסכימו להוצאה זו ולחלוקת המימון בגינה בכתב באמצעות תקשורת מתועדת.
כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים (להלן: תקשורת מתועדת): תקשורת סלולרית (כגון: WHATS UP) / דוא"ל / דואר רשום.
ההורה השולח אינו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל (להלן: ההורה המשלם) יקבל מההורה השני (להלן: ההורה החייב) את חלקו כאמור וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת מתועדת דרישה בצירוף האסמכתה הרלוונטית בדבר התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
לחילופין, רשאי ההורה החייב להודיע להורה המשלם בתקשורת מתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
שקלתי רבות האם לחייב את האיש בהוצאות בגין השחתת זמן שיפוטי יקר שכן התוצאה של המזונות הזמניים הנדרשים לאחר עריכת חישובים מדוקדקים הביאה אותנו לאותה התוצאה אשר נפסקה כמזונות זמניים לפני זמן רב.
יתר על כן, האיש אף הגדיל לעשות בסיכומיו ועתר באופן מנותק ומופרך כמעט להחזר רטרואקטיבי על כל סכומי המזונות אותם שילם בגדרי ההחלטה הזמנית, וביקש לנכות אותם מהכספים אותם הוא חויב להעביר לאישה כנגד קניית חלקה, בדירת הצדדים, שכן לשיטתו אף שלכאורה מדובר ב"מזונות שנאכלו" ההתחשבנות ההונית בין הצדדים מצדיקה מתן החזר, כך ממש!
יתר על כן, מצאתי לציין את התנהלותו המקוממת של האיש אשר הצהיר בדיון על נתונים מסוימים ולאחר מכן שינה בהתנהגותו וללא קבלת רשות מבית המשפט את אותם נתונים מוצהרים:
בדיון אשר נערך בתאריך 23.3.2022 הצהיר האיש כי הוא נושא בחלק הארי של תשלומי המשכנתא ועל סמך האמור ניתנה החלטה על המזונות הזמניים בתאריך 24.3.2022:
"הנני מחייבת את האיש במזונות הקטינה בסך של 1,800 ₪ לחודש. סכום זה נקבע על סמך כלל הנסיבות הרלוונטיות, לרבות זמני השהות השוויוניים, תשלום המשכנתא כמעט במלואה על ידי האיש, שימוש בדירת המגורים המשותפת על ידי האישה ולאור פערי ההשתכרות המשמעותיים בין הצדדים (נכון לשלב זה וקודם למינוי מומחה חוקר)".
אולם בהמשך המבקש הרהיב עוז וציין כלאחר יד בגדרי בקשה מתאריך 11.12.2022 כי הוא נשא בחיובי המשכנתא בגין הדירה עד לפני מספר חודשים (טרם הגשת הבקשה) אולם חדל מלעשות כן. ראה גם הבקשה הנוספת אשר הוגשה בתאריך 15.5.2023 ממנה עלה, כי לדירה "יתרת פיגורים של חיובי משכנתא בסך של למעלה מ-55,000 ₪".
אם כן, ועל אף הצהרתו בדיון חדל המבקש מלשאת בתשלומי המשכנתא, וזאת לאחר שהמזונות הזמניים נפסקו על סמך ההצהרות אשר נשמעו בדיון לפיהם האיש נושא כמעט באופן מלא בכלל חיובי המשכנתא.
על אף שהוגש הסכם כולל לבית המשפט והגשת סיכומים קצרים אך בסוגיית המזונות, מצאתי לחייב את האיש בהוצאות לטובת האישה בסך של 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את תיקי המזונות הקשורים.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"ג, 10 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
