בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובע:
פלוני ת"ז
ע"י ב"כ עוה"ד בורודיאנסקי מטעם הלשכה לסיוע משפטי
נגד
הנתבעת:
אלמונית ת"ז
ע"י ב"כ עוה"ד סידי
פסק דין והחלטה
בפניי מתנהלים שני הליכים שהוגשו על ידי התובע:
תלה"מ 56487-10-21 – תביעה לביטול/הפחתת מזונות שלושת ילדי הצדדים.
תלה"מ 53068-10-21 – תביעה למתן פסק הצהרתי ובו התבקש כי בית המשפט יצהיר כי הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של הצדדים החל מחודש 2/2017.
ביום 28.4.22 התקיים דיון קד"מ במעמד הצדדים וב"כ ובהתאם לכך ניתנת החלטתי כעת.
פסק דין בתלה"מ 53068-10-21 – התביעה לפסק דין הצהרתי
בחודש 2/2017 בית הדין הרבני אישר ונתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין אליו הגיעו הצדדים (להלן: "הסכם הגירושין").
לצדדים שלושה ילדים:
, יליד 2009, בן 12 ושבעה חודשים.
, ילידת.2011, בת 10 ועשרה חודשים.
יליד.2014, בן כ-8.
(להלן: "הקטינים").
במסגרת הסכם הגירושין נקבעו הסדרי שהות לפיהם הקטינים לנים אצל התובע פעמיים בשבוע, בימי ב' ו-ד' כולל לינה ובשבוע השני ביום שני כולל לינה וסופ"ש החל מיום שישי בשעה 14:00 ועד צאת השבת, וככל שהאב יחפוץ יוכל לשהות עם הקטינים גם ביום רביעי.
התובע עותר למתן פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר כי החל מחודש 2/2017 הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של הצדדים.
לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות הואיל והתובע אינו מקיים את הסדרי שהות כפי שנקבעו בהסכם הגירושין. תקופה ארוכה היה בחו"ל וגם היום לא מגיע בהתאם למה שהוסכם בהסכם הגירושין. עוד מדגישה הנתבעת כי מטרת התביעה הינה להתחמק מחיוב במזונות הקטינים והיא נועדה לסייע לתובע בתביעה להפחתת מזונות שהגיש במקביל.
בדיון שהתקיים טענו ב"כ הצדדים לגבי תביעה זו. ב"כ הנתבעת עתר התביעה להימחק. נבדק על ידי בית המשפט האם מתבקש על ידי התובע סעד אופרטיבי עדכני לגבי הקטינים, התשובה לכך הייתה בשלילה. באופן מפורש צויין כי הסעד מתבקש רטרואקטיבית לצורך התביעה המקבילה וכי באופן כללי הקטינים חפצים להיות יותר עם התובע.
לאחר בחינת נוסח התביעה וסעדיה ושמיעת טענות הצדדים, דין התביעה להימחק.
התובע עותר למעשה לשינוי בפועל של הסכם הגירושין ורטרואקטיבית באמצעות סעד הצהרתי. אין הוא מתמודד כלל עם העובדה כי ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין וכעת הוא מבקש לשנותו מיסודו וזאת לא ניתן לעשות באמצעות הסעד שהתבקש על ידו. אין הוא מתמודד עם העובדה כי הוא לא מבקש כל סעד אופרטיבי ואין הוא מתמודד כלל עם העובדה כי אין מחלוקת כי חודשים ארוכים, גם לשיטתו היה בחו"ל, ולא קיים זמני שהות עם הקטינים.
סוגייה דומה נדונה רק לאחרונה בבית המשפט העליון ע"י כב' השופטת וילנר ברע"א 8835/21 טייר נ' חדד לגבי הגשת תביעה ובה עתירה לסעד הצהרתי, ונקבע כי: "
"בפסיקה התפתח מבחן שלפיו סעד יסווג כהצהרתי רק כאשר תובע מראה שיש לו אינטרס לגיטימי בבירור תביעתו כתביעה לצו הצהרתי דווקא […]. בהמשך לכך, התוו בפסיקה מבחני עזר לצורך בחינה אם קיים לתובע אינטרס לגיטימי לתבוע סעד הצהרתי. כך, נקבע כי אם התובע יכול להשיג את מבוקשו בדרך אחרת; וכי אם בעקבות הסעד ההצהרתי יהיה צורך בהליך משפטי נוסף – הנטייה תהיה לא לאפשר תביעה בדרך של סעד הצהרתי [..]".
ראו: רע"א 8835/21 טייר ואח' נ' חדד ואח' (2.5.2022), סעיפים 11-12 לפסק הדין.
בהמשך רע"א 8835/21 מדגישה כב' השופטת וילנר כי הנטל הוא על התובע להוכיח את הצורך במתן סעד הצהרתי והחריג הוא הגשת תביעה לסעד הצהרתי:
"עוד נקבע כי הנטל להוכיח קיומו של אינטרס לגיטימי לתביעת סעד הצהרתי – מוטל על התובע (ראו: רע"א 3889/09 יתרן תקשורת בע"מ נ' רפאלי [פורסם בנבו] (5.10.2009)). ממילא, אם תובע בוחר להתנסח באופן עמום, ובכך הוא מקשה על בירור טיב הסעד שהוא מבקש, אין להניח לטובתו שאכן מתקיים אינטרס לגיטימי לתבוע סעד הצהרתי – שהוא החריג לכלל [..]"
ראו: רע"א 8835/21 טייר ואח' נ' חדד ואח' (2.5.2022), סעיף 13 לפסק הדין.
לכך יש להוסיף כי תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 קובעות בסעיף 15(א)(3) כי יש להגיש תביעה נפרדת בנושא: "תובענה בעניין קטין לרבות בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, חינוך, הבטחת קשר בין קטין להורהו או קרוב משפחה אחר, יציאת קטין מהארץ, וכל תובענה אחרת בין הורים בעניין ילדם הקטין, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות;". המונח משמורת ומשמורת משותפת אינו מופיע בתקנות. התובע לא נימק באופן מספק נפקות הסעד הצהרתי גם בהקשר זה.
יצויין כי במסגרת עמ"ש 13008-02-21 קבע בית המשפט המחוזי כי בתקנות החדשות נפקד מקומה של הגדרת "המשמורת" שהופיעה בתקנות הישנות, ויש מקום במקרים מתאימים להעביר את כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות ההורית ולחלוקת זמני השהות ובכך להפחית מעוצמת הסכסוך של ההורים הנצים.
ראו: עמ"ש 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק' (18.5.2021).
התובע לא התייחס לנוסח התקנות העדכני ולא התייחס לנפקות המעשית של תביעתו.
התובע לא נתן דעתו לכך שהגשת תביעה נוספת מכבידה על הצדדים – כלכלית ורגשית – והיא נועדה להצהיר על עובדות, שכבר עתה התברר שאינן נכונות, גם לשיטתו לגבי כל התקופה, ועומדות בסתירה להסכם הגירושין.
בחינת טענות התובע מובילים למסקנה כי התביעה הוגשה לצורך סיוע בהוכחת תביעתו לביטול/הפחתת מזונות. זה אינו נימוק המצדיק ניהול הליך זה.
ככל שלתובע טענות לגבי זמני השהות בהיבט המזונות יוכל להעלות זאת במסגרת התביעה שהגיש במקביל להפחתת המזונות.
על כן אני מורה על מחיקת התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 4,500 ₪. אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תסגור את התיק תלה"מ 53068-10-21.
החלטה בתלה"מ 56487-10-21 – התביעה להפחתת מזונות
בתביעה זו עותר התובע להפחית את המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין בשל טענות לשינוי נסיבות.
הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה מאחר ולא התקיים שינוי נסיבות מהותי.
הצדדים מסכימים כי יש לקבוע את התיק להוכחות.
תביעת התובע להפחתת מזונות נקבעת להוכחות ליום 1.2.2023, 11:30-14:00.
התובע יגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו עד ליום 5.9.2022.
הנתבעת תגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה עד ליום 5.12.2023.
על ב"כ הצדדים להיות מוכנים לחקירות קצרות וממצות וכן לסיכומים בעל פה.
ניתן היום, ג' אייר תשפ"ב, 04 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 4.9.23.
