לפני
כבוד השופטת יעל ייטב
המערער
ג'אבר אבו מוסא
נגד
המשיב
פקיד שומה באר שבע
החלטה
בקשה לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, ככל שהערעור ידחה וככל שייפסקו לטובת המשיב הוצאות משפט, בהתאם לתקנה 157(א), לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").
המערער, בעל מניות בשיעור 100% בחברת הובלות אבו מוסא סאבר בע"מ, העוסקת בעבודות עפר והובלות (להלן: "החברה"). הערעור הוגש בהתאם להוראות סעיף 153 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן- "פקודת מס הכנסה"), על צו שהוציא המשיב, שבגדרו נקבע כי בהכנסה החייבת של המערער בשנות המס 2016- 2017 קיים גידול הון בלתי מוסבר בסך 2,263,247 ₪.
המערער טען בערעורו כי מקור גידול ההון בעיקר בהלוואות שניתנו ממספר גורמים, לרבות הלוואה בסכום של למעלה ממיליון ₪ אשר ניתנה לו מאדם ברשות הפלסטינית.
ביום 7.11.2022 ניתן צו לפתיחת הליכי חדלות פרעון בעניינו של המערער ע"י הממונה על חדלות פרעון ושיקום כלכלי, בהליך חדל"פ 1376-10-22. על פי הודעת הנאמנת בהליך חדלות הפירעון, הוגשו נגד המערער 19 תביעות חוב בסך כולל של 6,747,062 ₪ מתוכם תביעת חוב מטעם המשיב בסך של 3,064,154 ₪ כחוב כללי.
הבקשה להפקדת ערובה ועמדות הצדדים
בבקשה טען המשיב, כי בענייננו למערער אין כל יכולת לשלם את הוצאותיו ככל שהערעור ידחה, וככל שיפסקו לטובתו הוצאות משפט, ועל כן יש לחייבו בהפקדת ערובה לתשלום ההוצאות.
המשיב ציין כי הכלל הוא כי תובע יחיד אינו נדרש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ואולם בענייננו מתקיים החריג, המאפשר חיובו של תובע בהפקדת ערובה שכן סיכויי התביעה נמוכים, מצבו הכלכלי של התובע רעוע במיוחד, ההליך שבפנינו מורכב וכי זכות הגישה של התובע לערכאות לא תיפגע, שכן המערער יכול לנטול הלוואה נוספת מקרוביו כפי שעשה בעבר.
המשיב הוסיף וטען כי בהתאם לבירור מול הנאמנת בהליך חדלות הפירעון, קופת הכינוס ריקה. המערער מצוי במצב כלכלי רעוע על רק פתיחת הליכי חדלות הפירעון. המשיב טען כי אין בהעדר יכולתו הכלכלית של המערער כדי להצדיק פגיעה באינטרס של המדינה, בהיבט של הבטחת הוצאותיה בהליך.
אשר למורכבות ההליך, טען המשיב כי למערער שישה מצהירים, הוא אף ביקש לזמן שני עדים נוספים. כמות העדים תדרוש הקצאת תשומות מצד המדינה, ויש לכך משקל ביחס להוצאות שיושתו בסוף ההליך.
אשר לסיכויי הערעור טען המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים, בין היתר על יסוד דחיית טענותיו של המערער בהשגה וטען כי המערער כשל בהצגת מסמכים מספקים לצורך הוכחת טענותיו בדבר הלוואות שניצנו לו וגידול ההון הבלתי מוסבר.
המערער טען מנגד, כי כאשר קיימים הליכי חדלות פירעון, וכי בירור היקף חיוביו האמיתי של החייב אינו אינטרס אישי שלו בלבד, אלא גם אינטרס של כלל הנושים, יש לשמור על שוויון בינם לבין הנושה שהוא פקיד השומה, בהתאם למהותם של הליכי חדלות הפירעון. כמו כן הוסיף, כי לא ניתן לברר הליכי שומה במסגרת תביעות חוב.
המערער הוסיף כי הצבת הדרישה להפקדת ערובה במקרה של פושט רגל, מהווה סיכול זכות הגישה לערכאות וכי אין באפשרות המערער לגייס מצדדים שלישיים התחייבות לשאת בהוצאות הערעור ואף לא את יתרת שכר טרחת עורך דינו.
המסגרת החוקית
תקנה 157 בתקנות סדר הדין האזרחי, החלה בענייננו מכוח תקנה 9 בתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס כנסה), התשל"ט-1978, קובעת כי-
"(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה".
(וראו לעניין התחולה בענייני מסים למשל רע"א 5013/15 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע (מיום 27.12.2015; רע"א 6315/18 ג'י אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד (מיום 7.10.2018); רע"א 1970/18 מיכאל ביטוח עבודות בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ (מיום 19.3.19); (רע"א 7687/18 מדינת ישראל- רשות המסים נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (מיום 15.7.20); ע"א 477/19 חברת ג'י בי אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד (מיום 2.2.21)).
תקנה 157 בתקנות סדר הדין האזרחי נמנעה מלקבוע מהם הקריטריונים לקביעת הערובה, ועל כן יש לאמץ את השיקולים המנחים שהותוו בהלכה הפסוקה ביחס להפקדת ערובה על פי תקנה 519 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי הישנות"), אשר עסקה בעבר בסוגיה, ואשר נוסחה דומה (למעט לעניין נפקות ההימנעות מהפקדת ערובה- מחיקת התביעה או דחייתה).
ההלכה הפסוקה עמדה על האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות של התובע, לבין השאיפה למנוע הגשת תביעות סרק ולהבטיח כי יהיה לנתבע ממי להיפרע ככל שהתביעה תדחה וככל שייפסקו לטובתו הוצאות משפט (ראו למשל רע"א 7620/21 אייזן נ' יואלי (מיום 13.12.2021). עוד נפסק כי ככלל, חיוב תוסע פרטי המתגורר בישראל בהפקדת ערובה ייעשה במקרים חריגים בלבד (ראו פסקי הדין המובאים שם). האיזון הנאות בין השיקולים השונים מחייב את בית המשפט לנקוט במתינות ובזהירות בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לו בהקשר זה (ראו- רע"א 2892/23 גלובל אפ טכנולוגיות בע"מ נ' הלן טרוויס (מיום 9.7.2023), והפסיקה המוזכרת שם.
בין היתר נקבע בהלכה הפסוקה כי מצב כלכלי ירוד של תובע מצדיק לעיתים הפקדת ערובה (ראו למשל רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, (מיום 13.11.2014).
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים ובכתבי הטענות מצאתי כי יש מקום בענייננו לחרוג מהכלל ולהורות למערער להפקיד ערובה, לשם הבטחת הוצאותיו של המשיב, בראש ובראשונה בשל מצבו הכלכלי של המערער, הנמצא בהליכי חדלות פירעון, ובשים לב להודעת הנאמנת באשר לקופת הפירוק. לצד מצב כלכלי זה, על יסוד טענות הצדדים לגוף הערעור אינני סבורה כי ניתן לקבוע שסיכוי הערעור כה גבוהים, במידה שיש בהם, לבדם, כדי להצדיק פטור מהפקדת הערובה, במיוחד בשים לב לנטל המוטל על המערער, על פי ההלכה הפסוקה, להוכיח את מקור גידול ההון שנקבע.
כפי שציין המשיב בבקשתו, בשים לב לרשימת העדים צפוי ההליך להיות מורכב, ונוכח הסבריו של המערער באשר לגידול ההון, אין לכאורה כל מניעה כי המערער יטול הלוואה לשם הפקדת הערובה.
בנסיבות האמורות מצאתי כאמור שיש לסטות מהכלל ולחייב את המערער בהפקדת ערובה, כדי להבטיח את תשלום הוצאותיו של המשיב, ככל שהערעור ידחה וככל שהמערער יחויב בהוצאותיו. יחד עם זאת, באיזון הנדרש בין כלל השיקולים, מצאתי שיש לחייב את המערער בהפקדה מתונה, בסכום של 30,000 ₪.
לפיכך אני מקבלת את הבקשה, ומורה למערער להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך של 30,000 ₪, בתוך 30 ימים. ככל שהערובה לא תופקד במועד האמור, אורה על מחיקת הערעור.
ניתנה היום, כ"ח אלול תשפ"ג, 14 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
