אורלי בלסיאנו, עיריית בת ים, פסק דין

לפני כבוד השופט אביים ברקאי

התובעת:

אורלי בלסיאנו

נגד

הנתבעת:

עיריית בת ים

ב"כ התובעת: עו"ד אבי הורביץ

ב"כ הנתבעת: עו"ד נורי קונפורטי

פסק דין

חלק ראשון – פתח דבר

המחלוקת בין הצדדים

עניינו של פסק הדין

עניינו של פסק דין זה הוא עתירת התובעת לביטול פסק דין שניתן בעניינה, לאחר ארבע שנות התדיינות, במסגרת ת"א (שלום תל אביב יפו) 32888-07-17, עיריית בת ים נגד אורלי בליסיאנו (מיום 6/6/2021, הש' ע' הדר).

התובעת אשר מלינה על מסקנות חוות דעת מומחה בית המשפט כלל לא הגישה ערעור על פסק הדין אותו היא מבקשת לבטל (להלן: "פסק הדין המקורי"). עם זאת, כשנה לאחר שניתן פסק הדין המקורי – הגישה התובעת את תביעתה כאן לביטולו. בתמצית ייאמר שהתובעת טוענת לכך שהנתבעת (שתיקרא להלן: "עיריית בת ים") הטעתה את מומחה בית המשפט בהליך המקורי וכי פסק הדין המקורי "הושג במרמה ו/או הטעיה מצד הנתבעת". בכך עותרת התובעת לסעד שמהותו היא בקשה ל"דיון חוזר במשפט אזרחי". תביעה ובקשה שהוגשו לאחר שפסק הדין המקורי הפך לפסק דין חלוט.

תוך כבוד רב לתובעת, הרי התביעה היא ערעור במסווה של בקשה לביטול פסק דין. התובעת מלינה על מסקנות חוות דעת שמאי בית המשפט ומכאן גם על פסק הדין. חוות דעת שעמדה לבדיקה ומבחן, הן במסגרת שאלות הבהרה ששלחה התובעת במהלך הדיון המקורי והן במסגרת חקירה נגדית שניהלה התובעת בהליך המקורי.

פסק הדין המקורי אותו עותרת התובעת לבטל

פסק הדין המקורי ניתן כאמור ביום 6/6/2021 ותוקן ב"תיקון טעות סופר" ביום 6/7/2021. פסק הדין חייב את התובעת כאן בתשלום הסך (קרן) של 552,330 ₪ וכן בהוצאות משפט בסך של (קרן) 16,380 ₪ ושכר טרחה בסך של (קרן) 12,000 ₪.

ההליך בתביעה המקורית התייחס לחוב ארנונה נטען של התובעת בסך של 1.3 מיליון ₪ בגין בית עסק שהתנהל בעיר בת ים הידוע כ"מרכז רפואי בלסיאנו". כפי שעולה מסעיף 1 לכתב התביעה כאן – התביעה המקורית התייחסה להליכי פשיטת רגל התייחסה לחיוב התובעת כאן – "זאת מאז חודש מרץ 2015 עת הסתיימו הליכי פש"ר נגדה והיא רכשה את הזכויות במרכז הרפואי".

פסק הדין המקורי לא התקבל בהליך בזק. ההיפך הוא הנכון. התקיימו הליכים במשך כארבע שנים במהלכם נשמעו עדויות וכן מונה מומחה מטעם בית המשפט – רו"ח משה שטרק. התובעת כאן הגישה למומחה בית המשפט שאלות הבהרה. בהמשך אף זומן מומחה בית המשפט לדיון ונחקר על חוות דעתו על ידי התובעת כאן, באמצעות בא כוחה. לבסוף ניתן, כאמור, פסק הדין המקורי אותו מבקשת התובעת לבטל.

מינוי מומחה בית המשפט בהליך המקורי וטענות התובעת כאן כנגד חוות דעתו

מינוי מומחה בית המשפט בהליך המקורי נועד על מנת שיבדוק ביחס לחובות שהתיישנו במועד בו קיבלה התובעת את הנכס. עוד מונה המומחה במיוחד על לבדוק תקבולים שונים מצד התובעת כאן שלטענתה לא נזקפו לטובתה. לענין זה ציטטה עיריית בת – ים בהליך כאן את דברי בית המשפט (הש' ע' הדר) מתוך פרוטוקול הדיון בהליך המקורי.

לאחר שמונה מומחה בית המשפט בהליך המקורי, לאחר שנשלחו לו שאלות הבהרה ולאחר שנחקר בחקירה נגדית – ניתן כאמור פסק הדין המקורי. והינה כעת טוענת התובעת שמומחה בית המשפט אשר בדק את התשלומים שהועברו לעיריית בת ים, לא זקף לזכותה (של התובעת) תקבולים שלדבריה שולמו. ובמילים פשוטות – התובעת טוענת כנגד חוות דעתו של מומחה בית המשפט בהליך המקורי ומכאן מבקשת לבטל את פסק הדין המקורי.

התובעת כאן טוענת "כי העירייה הטעתה את מומחה בית המשפט וגם את התובעת בכך שהשמיטה תשלומים שהתובעת שילמה לעיריה בשנת 2015". עוד נטען, בסעיפים 8 ו-9 לכתב התביעה כך:

"העירייה נהגה במרמה ו/או בהטעיה ו/או ברשלנות כאשר הטעתה את מומחה בית המשפט ואמרה לו שהתובעת שילמה ארנונה עבור שנת 2015 סך של 60,921 ₪ בלבד, עבור שנת 2016 בסך של 118,858 ₪ בלבד ועבור שנת 2017 סך של 75,780 ₪ בלבד…

הפועל היוצא, כי העיריה העלימה מבית המשפט ומהמומחה מטעם בית המשפט סכום של 266,317 ₪ ששולם על ידי בגין התקופה שתבעה ממני בתיק בית המשפט 32888-07-17"

התובעת מוסיפה וטוענת, בסעיפים 10 ו-11 לכתב התביעה, כך:

"כלומר התובעת לא רק שלא היתה חייבת כספים לנתבעת בגין השנים 2015-2017 כפי שהוצג בפני המומחה את הסכום של 211,515 ₪ אלא שמסתבר כי סכום זה שולם על ידי התובעת במלואו ואף כ – 50,000 ₪ מעבר לכך, זאת עוד טרם מתן פסה"ד ואף במועד חווה"ד.

נסיים, כי פניית התובעת לקבל אישור דומה לשנים 2012 – 2014 לא זכו להתייחסות רלוונטית וסורבו. הנתבעת תידרש לנציג נתונים אלו גם בתובענה זו"

בגין כל אלה עותרת התובעת לביטול פסק הדין שניתן כנגדה וממילא לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדה.

סיכום עד כאן והתייחסות לשאלה בה יש להכריע

מכל האמור לעיל עולה התמונה הבאה:

התובעת עותרת לכך שבהליך כאן יתקיים דיון ביחס לפסק דין חלוט שניתן לאחר ארבע שנות התדיינות.

התובעת עותרת לכך שבהליך כאן ייקבע שנפל פגם של "מרמה ו/או הטעיה ו/או רשלנות" בחוות דעת מומחה בית המשפט. לטענתה, המומחה לא התייחס לתקבולים שהועברו בגין החוב.

השאלה בה יש להכריע היא אפוא -האם יש לקיים מעין "משפט חוזר אזרחי", לדון בכל הראיות שהובאו כבר בפני בית המשפט (כב' הש' ע' הדר) במסגרת ההליך המקורי ולבטל את פסק הדין שניתן בתא 32888-07-17. התשובה לכך היא שלילית – אין לקיים משפט חוזר אזרחי ואין לבטל את פסק הדין המקורי במחלוקת בין הצדדים. התשובה לכך צומחת ועולה מכתב התביעה וכתב התשובה שהגישה התובעת. על כך בחלק השני להלן של פסק הדין.

חלק שני – דיון והכרעה

כללי

יש לדחות את התביעה בשל שלושה הנימוקים שיובאו להלן. נימוקים אשר די בכל אחד מהם כדי להביא לדחיית התביעה. יודגש שהתביעה נדחית תוך התייחסות לכתב התביעה ותגובת התובעת בלבד. דחיית התביעה היא תוך שהקפדתי לא להתייחס לטענות עובדתיות כבדות משקל שנכללו בכתב ההגנה ובהן התייחסה הנתבעת לגופן של טענות התובעת.

נימוק ראשון משלושה לדחיית ההליך – שערי בית המשפט הפתוחים לכל בעל דין נסגרים לאחר סיום הדיון במחלוקת

כלל סופיות הדיון – ראשון ועיקרי במושכלות ביסוד של ניהול הליך המשפטי הוא הכלל לפיו שערי בית המשפט יהיו פתוחים לכל בעל דין המבקש להביא מחלוקת לבירור. אך צידו השני של אותו כלל, הוא שאותם שערי בית משפט ייסגרו עם סיום הדיון במחלוקת. צידו השני של הכלל, המורה על סגירת שערי בית המשפט עם סיום הטיפול בהליך מכונה – "כלל סופיות הדיון".

תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 ויישומן – חיזוק לכלל סופיות הדיון, התקבל על ידי מחוקק המשנה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018. סעיף 5 לתקנות הוסיף חובה לפיה יש לאזן בין אינטרס בעלי הדין לבין האינטרס הציבורי וכלשון התקנה – "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי".

החידוש בתקנה זו הוא שבית המשפט לא שם לנגד עיניו אך ורק את אינטרס בעלי הדין שבהליך בו הוא מכריע. בית המשפט שם לנגד עיניו גם את בעלי הדין בהליכים אחרים, וכן את אינטרס הציבור לכך שהליך יתקיים באופן "צודק, מהיר, יעיל" ותוך "חיסכון במשאבי זמן ועלויות". מצב בו ישוב בית המשפט לדון בהליך אשר כבר הסתיים, הוא מהלך שעל פניו גוזל ופוגע באינטרס הציבורי ובכללו – "כלל הציבור הממתין לבירור עניינו בבית המשפט". גם בשל כך יש לדחות התביעה כבר על הסף.

כאן ייאמר שבתי המשפט עשו שימוש בתקנה 5 לתקנות סדר הדין, תשע"ט – 2018, לא רק במקרים של בקשה להצגת ראיות חדשות ולניהול משפט אזרחי חוזר. בתי המשפט עשו שימוש בתקנה 5, גם במקרים "רכים" יותר בהם ביקש בעל דין להוסיף ראיות בהליך שטרם הפך לחלוט. גם במקרים מעין אלה לא התירו בתי המשפט הוספת ראיות, ומכאן גם בעניינינו אין לאפשר הוספת ראיות בדיעבד. לענין בקשה להוספת ראיות ולניהול "דיון מחודש" ר' למשל רע"א 12393-07-21, מוואסי נ' עבד אלקאדר (מיום 8/7/2021, הנ' הש' ר' שפירא) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור) – "לא הובא גם צידוק לבקשה שמשמעה פתיחת כל ההליך לדיון מחודש, במובן זה שמעבר לפגיעה במשיב וזכויותיו הדיוניות והמהותיות, יוארך הדיון שלא לצורך וזאת על חשבון כלל הציבור הממתין לבירור עניינו בבית המשפט. על בית המשפט החובה להביא את הדבר במסגרת שיקוליו בהתאם להוראות". 

השלמה מפסיקת בתי המשפט – להשלמה ייאמר שאף בפסקי דין אשר קבעו שניתן לשוב ולדון בהליך שכבר הסתיים, נקבע ששערי בית המשפט ייפתחו במשורה, ול'פתח שאינו רחב' ור' לענין זה ע"א 5572/20, תיאופילוס ג'אנופולוס פטריארך הכנסיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים נ' ‏Berisford ‎Investments Limited (מיום 8/6/2022, הש' ' ברק-ארז, ד' מינץ, ש' שוחט) שם נקבע כך – "שער הכניסה להליך כזה אינו יכול להיות רחב יתר על המידה. פתיחת השער לכך לרווחה עלולה לכרסם באופן ניכר ביציבותו ובסופיותו של ההליך המשפטי. משפט חוזר הוא חריג, וכזה הוא צריך להישאר".

נימוק שני משלושה לדחיית ההליך – הכללים לעריכת "משפט אזרחי חוזר" והתייחסות לכך שהתובעת ניהלה הליך שלם לרבות הבאת ראיותיה וחקירת המומחה – כל אלה מביאים לדחיית ההליך כאן

"אין לאפשר מועד ב", כלשונו של בית המשפט העליון – התייחסות לכך שהראיות "החדשות" הן ראיות שהיו בידי התובעת וזו אף שלחה שאלות הבהרה וחקרה את מומחה בית המשפט

התובעת טוענת שמומחה בית המשפט לא התייחס לתקבולים שונים ששולמו על ידה. תקבולים שיש בהם כדי להפחית את החוב לעיריית בת ים.

אין ספק שראיות התובעת בדבר תקבולים ששילמה, לכאורה, הן ראיות שהיו בידיה גם בכל ארבע שנות ניהול ההליך המקורי בפני כב' הש' ע' הדר. אין מדובר בראיה נסתרת שהתגלתה לפתע, או בראיה שהיתה בידי צד שלישי שהסתיר קיומה עד עתה. חזקה על התובעת, הטוענת כעת ששילמה סכומי כסף שונים – שידעה היטב בעת קיומו של ההליך שאכן שילמה סכומי כסף אלה.

זאת ועוד. לאחר מינוי מומחה בית המשפט, פעלה התובעת במקצועיות והגישה שאלות הבהרה ולאחר מכן אף חקרה את מומחה בית המשפט בחקירה נגדית. ניתן אמנם להבין את רצונה של התובעת לנסות ולהוכיח שהאמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט אינו נכון. אך לצד זאת – משהושלם ההליך ומשנשמעו טענותיה של התובעת – אין לשוב ולדון, גם לא בטענות חדשות שאולי נשתכחו ממנה בעת ניהול ההליך. לענין זה נקבע כבר כי "ביטול פסק דין בשל עילת תרמית לא נועד, איפוא, לאפשר "מועד ב'" לבעלי דין שלא היו מרוצים מפסק הדין שניתן בעניינם, או מתן הזדמנות להעלאה מחודשת של טענות שנדחו" – ור' ע"א 8024/17 ‏ב.י.מ חברה לבניה והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' מדינת ישראל – רשם הקבלנים‏ (מיום 16/3/2020, המש' לנ' ח' מלצר, ע' ברון, י' אלרון – ההדגשות לא במקור).  

פסיקת בתי המשפט וההלכות ביחס לביטול פסק דין ומשפט אזרחי חוזר

המחוקק הכיר באפשרות של "משפט חוזר" ואולם אך ורק בתחום הפלילי ור' לענין זה סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984. ביחס לתחום האזרחי, הרי הליך של "משפט אזרחי חוזר" אינו הליך הקבוע בחקיקה או בחקיקת המשנה והוא פרי פסיקת בתי המשפט בלבד. אכן קיימים מקרים בהם, למרות עקרון סופיות הדיון, מורה בית המשפט על קיומו של הליך משפטי חוזר ואולם מקרים אלה הם החריג, כפי שיפורט בפסקאות הבאות.

בעת הכרעה בשאלה האם יש לקיים משפט אזרחי חוזר קיימת חשיבות רבה ולרוב מכרעת לכך שההליך כבר נדון והסתיים. ניתן לדמות את שיקול הדעת בעת הכרעה בבקשה לקיום הליך חוזר למאזני הכרעה בהן על כל אחת מכפותיהן ניצבים אינטרסים שונים. על כף אחת של מאזני ההכרעה עומדים שיקולי סופיות הדיון, השיקולים לפיהם אין מקום לשוב ודון בהליך שכבר הסתיים ושיקולי הצדק שהוזכרו כבר לעיל; על הכף השניה של מאזני ההכרעה עומדים גם כן שיקולי מדק, שיקולים אשר נועדו למנוע מצב בו בעל דין אשר חלילה נהג בתרמית, ייצא מההליך המשפטי כשידו על העליונה.

ביחס להליכים הדנים ב"משפט אזרחי חוזר" ניתן להפנות למשל אל ע"א 8171/13, מצדה מ.מ. בע"מ נ' פטר מגנוס (מיום 22/7/2014, א' רובינשטיין, ח' מלצר, ד' ברק – ארז) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור) – "לא ראינו מקום להתערבות בפסק הדין השני כשלעצמו, וממילא למשפט חוזר לעניין פסק הדין הראשון. הטעמים העיקריים הם סופיות הדיון וממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק הדין השני. לשם עריכת משפט חוזר בתחום האזרחי (ונחזור ונאמר כי ההליך הוא נדיר מאוד, כנודע, גם בתחום הפלילי בו יש לו עיגון סטטוטורי) ולפתיחה מחדש של פסק דין חלוט צריך שיחולו נסיבות "דרמטיות", ובית המשפט המחוזי פירט את הדברים". להרחבה ר' גם רע"א 6143/22, דיור ב.פ בע"מ נ' ראובן מזור (מיום 23/2/2023, הש' י' עמית, ד' מינץ, ג' כנפי – שטייניץ; וכן רע"א 9634/17 ,‏ בוטח אליהו נ' טרי וון דמיש (מיום 31/1/2018, הש' מ' מזוז); תא (מחוזי חיפה) 45339-02-21‏,  ע'אדה ביסאן נ' מועתז שקרה (מיום 13/12/2021, הש' ע' ורבנר); וכן תא (מחוזי תל אביב – יפו) 38708-10-14‏, יחזקאל אלישיב נ' זלר אבלגון שירותים פיננסיים בע"מ (מיום 16/7/2020, הש' ע' רביד).

הילכת טורג'מן ויישום לעניינינו (התייחסות לטענת התובעת לפיה גילתה שתשלומים ששילמה לא הובאו במלואם בחוות דעת מומחה בית המשפט)

בנוסף להלכות שאוזכרו בס"ק (ב) לעיל, אפנה לפסק הדין המרכז את ההלכה בענין הליך משפטי חוזר – ע"א 5019/07, משה טורג'מן נגד אחים עופר (ניהול) בע"מ (מיום , המש' לנ' הש' א' ריבלין, הש' ע' ארבל, ה' י' דנציגר). בפסק הדין בענין טורג'מן נקבע כי "לא כל טענה בעלמא כי עדות שנשמעה הינה עדות שקר או מסמך שהוגש הינו מסמך מזויף יכולה להצדיק ביטולו של פסק דין חלוט וקיום משפט חוזר בהליך. "עצם העובדה שטוענים שעדות פלונית היא עדות שקר אינה מספיקה, שאם לא כן לא היה סוף למשפטים המבוססים על ממצאים שבעובדה". הקביעה נעשתה תוך סקירת הפסיקה הקיימת וכן ציטוט מתוך  רע"א261/97 , רפי ומתי יהושוע שיווק והפצה בע"מ נ' יונה שאול בפש"ר (מיום 14/1/1998).

אין, אפוא, די בטענה המפנה לטעות, או אפילו ל"עדות שקר" שהיתה חלק מהראיות בהליך אותו מבקשים לבטל. לענין זה קבעה הילכת טורג'מן שלושה מבחנים אשר צריכים להתקיים במצטבר, על מנת שבית המשפט יבטל פסק דין ויקיים הליך אזרחי חדש. שלושת המבחנים הם – מבחן ראשון, מבחן אמינות הראיות המבססות לטעמו של המבקש את טענת המרמה; מבחן שני, האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה; מבחן שלישי, האם הראיות אליהן מתייחס המבקש הליך מחודש הן ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בשקדנות סבירה.

בעניינינו, די בכך שהמבחן השלישי בהילכת טורג'מן לא התקיים, על מנת שהתביעה כאן תידחה. המבחן השלישי הוא, כאמור, מבחן הבודק האם הראיות אליהן מתייחסת התובעת הן ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה.

למען ההגינות ייאמר כי כבר בהילכת טורג'מן נקבע כי יש לנקוט בפרשנות מקלה ביחס למבחן זה "באשר למידת השקדנות הסבירה הנדרשת ממנו" (סעיף 20 לפסק הדין בענין טורג'מן לעיל). עם זאת, גם פרשנות מקלה ביחס לתובעת, לא תוכל לקבל טענות חדשות המבוססות על ראיות קיימות מההליך המשפטי המקורי. על כך בפסקה הבאה.

אין ספק שהראיות אליהן מפנה כעת התובעת היו בידיה במהלך ההליך המקורי. חוות דעת מומחה בית המשפט, בוודאי היתה בידיה בהליך המקורי. התובעת אף הגישה שאלות הבהרה והוסיפה וחקרה בחקירה נגדית את המומחה מטעם בית המשפט. אין מדובר במסמך חדש, אלא במסמך שהיה אבן מאבני ההליך המקורי ופסק הדין המקורי. מכל אלה ברור כי אין מקום לדון בשאלה, האם התובעת השתדלה די על מנת לדעת אודות חוות דעת מומחה בית המשפט. ודוק, התובעת הכירה את חוות הדעת והתייחסה אליה.

גם אין לקבל טענה אפשרית לפיה התברר לתובעת רק עתה שתשלומים אותם שילמה לא היו חלק במלואם בחוות דעת מומחה בית המשפט. אין לקבל טענה לפיה בעל דין המשלם תשלומים שונים, ואשר מנהל הליך משפטי בן ארבע שנים, ביחס לתשלומים אלה ולחוב נגדי – כלל לא ידע האם התשלומים היו במלואם חלק מחוות דעת מומחה בית המשפט. ושוב יודגש, אין מדובר במידע חדש שנודע לפתי לתובעת, אלא במידע שהוא תשלומי כספים שהוציאה מכיסה היא. תשלומים שאין ספק שידעה שאכן שילמה.

נימוק שלישי משלושה לדחיית ההליך – התביעה היא ערעור במסווה של בקשה לביטול פסק דין, גם בשל כך יש לדחות ההליך

מקרים בהם אחד מבעלי הדין סבור שנפלה טעות בחוות דעת מומחה בית המשפט, אינם מקרים נדירים. גם מקרים בהם אחד מבעלי הדין מסתייג מקביעות בית המשפט אינם מקרים נדירים. הדרך לדון בהשגותיהם של בעלי דין היא דרך של ערעור המוגש על פסק הדין.

גם בעניינינו, אם, חלילה, חוות דעת מומחה בית המשפט לא כללה את מלוא התשלומים של התובעת ואם בית המשפט התעלם מתשלום כזה או אחר – הרי היתה פתוחה בפני התובעת הדרך להגיש ערעור על פסק הדין. נכון הוא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהכרעות עובדתיות, ואולם עדיין – היתה פתוחה בפני התובעת האפשרות לנסות ולהציג ראיות חדשות במסגרת הערעור או למצות את זכויותיה בכל דרך אחרת.

התובעת לא עשתה כן. התובעת לא הגישה ערעור, אלא המתינה עד לאחר שנפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל ועד אשר חלפה למעלה משנה ממועד פסק הדין המקורי (טרם תיקונו שהגדיל הסכום בו חויבה).

תוך כבוד רב לתובעת, הרי כל אשר היא עושה הוא לנסות לעטוף טענותיה בכסות של "טענות תרמית" ובכך לעקוף את העובדה שלא הוגש ערעור במועד. בפועל, אפילו אם נלך כברת דרך לטובת התובעת, הרי לכל היותר היא מבקשת לקיים פעם נוספת חקירה נגדית של מומחה בית המשפט ולהציג לו שאלות נוספות שלא נשאלו בהליך המקורי. לכך אין להסכים.

הערה לפני סיום

לפני סיום אציין שהנתבעת, מצידה, הציגה כבר בכתב ההגנה טענות כבדות משקל כנגד האמור בכתב התביעה. בין היתר הפנתה הנתבעת לכך שיש להבחין בין העברות רישומיות בין חשבון לחשבון לבין תשלומים בפועל. לגרסת הנתבעת – מומחה בית המשפט בהליך המקורי בדק "ואכן "זיכה את התובעת בסכומים ששולמו בחשבונות בפועל ולא זיכה אותם בכפל, גם בגין סכומים שהועברו רישומית מחשבון לחשבון" (סעיף 15 ואילך לכתב ההגנה).

כך או כך, כפי שהובהר לעיל יש לדחות את התביעה, כבר בשל שלושה הנימוקים שהובאו לעיל. זאת אף מבלי להתייחס לטענות ההגנה.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' אלול תשפ"ג, 06 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.