בית המשפט המחוזי בבאר שבע
רמ"ש 57506-07-23 פלוני ואח' נ' אלמוני ואח'
בפני כב' השופטת פאני גילת כהן
מבקשים
1. פלוני
2. חב' פלונית
באמצעות ב"כ עו"ד שחר בוטון
משיבים
1. אלמוני
2. חב' אלמונית
באמצעות ב"כ עו"ד יואל יוספי
החלטה
היש להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטתו מיום 31.05.2023, אם לאו – זוהי השאלה שבלב ההחלטה שלפנינו.
מונחת לפניי בקשת רשות ערעור המכוונת כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט אריאל ממן) מיום 06.07.2023 בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 31.05.2023. במסגרת ההחלטה האמורה נדחתה בקשת המבקשים, שהוגשה כהודעת הבהרה, בה עתרו לקבלת הכרעה מפי בית המשפט בכל העניינים השנויים במחלוקת, אשר לא הוכרעו ע"י הדירקטור המכריע שמונה על ידו בהליך.
ההחלטות האמורות ניתנו במסגרת הליך בו נקטו המבקשים כנגד המשיבים (תמ"ש 63648-01-22) – תובענה חוזית-כספית על רקע הסכם פשרה שנחתם בידיהם (אגב הליך משפטי קודם שנוהל ביניהם- תמ"ש 41922-12-17) ביום 19.11.2018, אושר וקיבל תוקף של פסק דין ועניינו חלוקה בעין של נכסי נדל"ן שבבעלות חברת …, אשר הם (וליתר דיון מבקשת 2 ומשיבה 2) מחזיקים בחלקים שווים במניותיה (להלן: "החברה").
רקע כללי, השתלשלות העניינים בבית המשפט קמא ותמצית טענות הצדדים
המבקש 1 הוא בעליה של מבקשת 2; המשיב 2 הוא בעליה של משיבה 2; המבקש 1 והמשיב 1 הם אחים, וכאמור, המבקשת 2 והמשיבה 2 מחזיקות במניות החברה בחלקים שווים.
מן המונח לפניי עולה, כי בעבר כבר נתגלעו מחלוקות בין הצדדים בעניין ניהול החברה ונכסיה, ומשכך פנו המשיבים דכאן לבית המשפט קמא בשלהי שנת 2017 והגישו כנגד המבקשים דכאן תביעה שעניינה, למעשה, היפרדות עסקית ביניהם, והיא הוכתרה כתביעה לפירוק שיתוף.
במסגרת ההליך האמור עלה בידי הצדדים לגבש הסכם פשרה שעניינו חלוקה בעין ביניהם של נכסי החברה, אשר אושר ע"י בית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: "ההסכם").
בחודש ינואר אשתקד הוגשה ע"י המבקשים תובענה כספית-חוזית (בגדרה אף עתרו לסעד הצהרתי) שעילתה הפרת ההסכם, כטענתם, ע"י המשיבים.
בית המשפט קמא קיים דיונים מספר בהליך ונדרש למתן החלטות רבות. כך, בין השאר, הוחלט על ידו ביום 20.07.2022 על מינוי דירקטור מכריע, ובהתאם לקבוע בהסכם ניתנו לו סמכויות רחבות להכרעה בכלל המחלוקות בין הצדדים.
ביום 17.01.2023 הוגש לתיק בית המשפט עדכון הדירקטור המכריע ובו סיכום ההכרעות האופרטיביות שניתנו על ידו.
ביום 18.01.2023 התקיים דיון בבית המשפט קמא (כולו מחוץ לפרוטוקול) במסגרתו עלה בידי הצדדים לגבש הסכמות הנוגעות ליישום תניות ההסכם ולמנגנון ההשגה על הכרעת הדירקטור המכריע. בית המשפט אישר ההסכמות ונתן להן תוקף של החלטה.
ביום 18.05.2023 התקיים דיון נוסף, שנקבע בדחיפות לבקשת הדירקטור המכריע, לפיה נותרו על המדוכה מספר עניינים בהם נדרשת הכרעה שיפוטית, ובראשם מחלוקת משפטית בין הצדדים בעניין פרשנות תניות בהסכם ומתן הוראות לצורך סיום סופי ומוחלט של כלל המחלוקות ביניהם.
בעקבות הדיון ולאחר שנשמעו טענות הצדדים והדירקטור המכריע, ניתנה ביום 19.05.2023 החלטה בה הוגדרו ע"י בית המשפט קמא הנושאים אשר טעונים עדיין הכרעה, תוך מתן הוראות לצדדים לסכם טיעוניהם בכתב בהתייחס לשניים מתוכם.
בסמוך לאחר מתן ההחלטה, הגישו המשיבים בקשה להשלמה שלה עקב השמטה של סוגיה נוספת הטעונה הכרעה, אשר יש לאפשר לצדדים לטעון לגביה, ועניינה – המועד לחישוב הריביות שתתווספנה, ככל שתתווספנה לתשלום האיזון בין סלי הנכסים, והועלתה במסגרת הדיון מיום 18.05.2023.
היות שסוגיה זו אכן עלתה במסגרת הדיון, נעתר בית המשפט למבוקש, והורה לצדדים להתייחס גם אליה בסיכומיהם.
בסמוך למתן ההחלטה האמורה, ביום 21.05.2023, הגישו המבקשים בקשה שהוכתרה כ"הודעה ותגובה" במסגרתה עתרו, כי כשם שבית המשפט נעתר לבקשת המשיבים, כך מבוקש שתינתן לצדדים האפשרות לכלול בסיכומיהם כל טענה שהועלתה בכתבי הטענות שלהם.
המבקשים נדרשו להבהיר באופן קונקרטי הנושאים לגביהם הוגשה הבקשה, ומדוע לא בא זכרם במסגרת הדיון מיום 18.05.2023, אשר נועד לליבון הנושאים שנותרו להכרעה לאחר הכרעת הדירקטור המכריע, והם מילאו אחר ההחלטה.
בעקבות זאת ניתנה ביום 31.05.2023 החלטה על פיה נדחתה בקשת המבקשים, והיא נומקה כהאי לישנא: "לנוכח הסכמות הצדדים בדיון ובשים לב לכל החלטותי הקודמות ומשהובהר על ידי הצדדים כולם כי ביהמ"ש נדרש להכריע בסוגיות קונקרטיות ומצומצמות שנותרו במחלוקת ובהן בלבד ואף גובש הסדר דיוני בהתאם להצהרת ב"כ הצדדים ולהסכמותיהם, לא מצאתי כל הצדקה להידרש לטענות נוספות, תוך ניסיון לבצע מקצה שיפורים בניגוד להסכמות ו/או בניגוד להחלטות קודמות..".
למחרת היום פנו המבקשים בבקשה לעיון חוזר בהחלטה, שעה שלדידם נגרם בעטיה מצב אבסורדי, כלשונם, ובו הם מאבדים רכיב בתביעתם ששוויו הכספי עולה על חצי מיליון ₪, בלא שבית המשפט נתן להם הזכות להביא בפניו טענותיהם בעניין, על אף שהוא שיש לו ביטוי בתביעה ושולמה בגינו אגרה על ידם; כן נטען על ידם, כי מדובר בסוגיה שהוכרעה ע"י הדירקטור המכריע בחודש אפריל השנה ולשיטתם יצאה שגגה טעות ידו; כי הדיון מיום 18.5.2023 נקבע לשם בירור עניין דחוף בלבד, ולא ניתנה להם האפשרות לטעון בנדון דדן, אך הם לא ויתרו על הסעד הנדון, ומשכך נגרם להם עוול ועיוות דין.
ביני לביני הוגשו סיכומי הצדדים.
ביום 06.07.2023 ניתנה ההחלטה בבקשה לעיון חוזר – נושא הבקשה שלפנינו, הדוחה אותה, תוך שנקבע ע"י בית המשפט קמא לאמור: " ראשית, בניגוד לטענת המבקשים, בדיון מיום 18.5.2023 הועלו כל הסוגיות שבמחלוקת ולא הוגבלה האפשרות לעשות כן, ופרוטוקול הדיון משקף הדברים באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
כך ובניגוד לאמור בסעיף 7 לבקשה, ניתנה לב"כ המבקשים זכות טיעון מלאה ודבריו באו לידי ביטוי באופן נרחב בפרוטוקול ולא נמנעה ממנו האפשרות להעלות כל טענה שחפץ להעלות. ההפך הוא הנכון.
אדגיש כי דבריו של ב"כ המבקשים עצמו בתחילת הדיון (עמ' 5, ש' 17- 22) עומדים בסתירה לטענות המבקשים ומלמדים כי אין ממש בטענות אלה:
'לא צריך הוכחות, שהרי יש סדרה של רכיבים ומר … הכריע בהם (ההדגשה שלי- פ.ג.כ).
מר … אמר שיש מחלוקת משפטית ולכן צריך את פסיקת בית המשפט. לא צריך טענות משפטיות ואני מבקש מבית המשפט שכל צד ישמיע סיכומיו כפי שבית המשפט אמר ואחת ולתמיד ינתן פסק דין.
גם בעניין מכירת מגרש … נאמר התובע שהוא לא מתערב.
אני רוצה לטעון היום ובית המשפט יכריע בשאלות המצומצמות'(ההדגשה שלי – פ.ג.כ).
אוסיף גם כן, כי לאחר שנשמעו דברי הדירקטור המכריע, הגדיר ב"כ המבקשים את המחלוקות לשיטתו. לאחר מכן ניתנה לב"כ המשיבים אפשרות דומה לעשות כן ולסיום ניתנה לב"כ המבקשים זכות טיעון נוספת, כאשר היה נהיר לכל הצדדים ולכל הנוכחים כי מדובר במיצוי הטענות העומדות כעת להכרעתו של ביהמ"ש וכי הם נדרשים להתייחס לכלל הסוגיות המצויות במחלוקת, על מנת שביהמ"ש יוכל ליתן הכרעה כוללת בסוגיות אלה…".
בנוסף נקבע על ידו לאמור: "לא למותר לציין כי ביהמ"ש מכיר הצדדים היטב ומדובר בדיון שלישי במספר, כשיריעת המחלוקת נפרסה שוב ושוב, הן בבקשות שונות והן בדיונים במעמד הצדדים.
עוד יש להזכיר כי ביהמ"ש נדרש להכריע בספיחי העניינים שנותרו במחלוקת והמונעים ביצועם של כלל הוראות הסכם (ההדגשה שלי – פ.ג.כ) שקיבל תוקף של פס"ד בבית משפט זה ביום 19.11.2018 (ראו החלטתי מיום 19.5.2023).
הנה כי כן בשעה שיריעת המחולקת הוגדרה ע"י ב"כ הצדדים עצמם והמבקשים זנחו טענות נוספות, וזאת לאחר שהובהר לצדדים ולב"כ (במסגרת שיח שנוהל מחוץ לפרוטוקול בתחילת הדיון), כי אדרש לכל הסוגיות שנותרו במחלוקת ותינתן החלטה כוללת ביחס לסוגיות אלה, כאשר הצדדים אף נשאלו קודם לכן האם יש עניינים שדורשים בירור עובדתי והאם קיים צורך לקבוע את התיק לשמיעת ראיות, ובמענה לכך אמר ב"כ המבקשים: ' לא צריך הוכחות… ולכן צריך את פסיקת בית המשפט' (עמ' 5, ש' 17-18), הרי שנהיר כי לא נפלה טעות בהחלטתי מיום 19.5.2023 בעניין זה. די לעיין בפרוטוקול הדיון מיום 18.5.2023 על מנת להבין כי בקשות המבקשים מיום 24.5.2023 ומיום 1.6.2023 הינן ניסיון לבצע מקצה שיפורים, החורג מהמסגרת הדיונית שהוסכמה ומהצהרות ב"כ המבקשים בדיון…".
המבקשים לא השלימו עם ההחלטה, והגישו הבקשה דנא לקבלת רשות לערער עליה. המשיבים נתבקשו להגיב עליה ופעלו בהתאם, ומכאן ההחלטה דנא.
המבקשים משיגים למעשה על הכרעת הדירקטור המכריע בעניין הנשיאה בתשלום היטל השצ"פ (מכח הסדר פשרה עם עיריית …) ומבססים טענתם על פרשנות סעיף 5.1 להסכם; לדידם, הם פנו בעניין לדירקטור המכריע, אך הוא לא השיב לפנייתם ולא תיקן הכרעתו; לטענתם, יש בסיכומים שהוגשו על ידם התייחסות גם לסוגיה זו וגם המשיבים התייחסו לכך בסיכומיהם; לדידם, לא ניתן להם יומם בבית המשפט והם מעולם לא ויתרו על טענותיהם בסוגיה האמורה, ובעצם דחיית הבקשה לדון ולהכריע בה נגרם להם עיוות דין; הם שבים וטוענים, כי הדיון מיום 18.05.2023 נסוב סביב סוגיות אחרות, ודי בכך שעולה מכתבי הטענות כי הסוגיה נושא דיוננו היא בבחינת פלוגתא בהליך, על מנת שבית המשפט יידרש לה ויכריע בה; אין בנמצא הסדר דיוני על פיו הם ויתרו על איזה מטענותיהם בכתב התביעה; העובדה שבית המשפט נעתר לבקשת המשיבים ותיקן ההחלטה מיום 19.05.2023 (על דרך הוספת סוגיה הטעונה הכרעה) כבקשתם, בעוד בקשת המבקשים להשלמת ההחלטה נדחתה, יוצרת א-סימטריה בין הצדדים וחוסר צדק; לפיכך הם עותרים לקבלת הבקשה דנא ולמתן הוראה לבית המשפט קמא לדון ולהכריע בכל רכיבי התביעה.
מנגד טוענים המשיבים, כי ההחלטה נושא הבקשה שלפנינו נכונה, מנומקת, מפורטת ומבוססת על טענות המבקשים עצמם, אשר שבו והצהירו מפי בא כוחם במסגרת הדיון מיום 18.05.2023, כי השאלות שנותרו במחלוקת הן מצומצמות, וכי יש לכבד בקשת הדירקטור המכריע וליתן משקל להכרעתו; כי המבקשים מנסים למעשה לשוב לאחור ולנהל ההתדיינות בהליך חרף ההחלטות שניתנו ע"י בית המשפט קמא על יסוד ההסכמות בין הצדדים; בית המשפט קמא לא הגביל הצדדים או מי מהם במסגרת הדיונים שהתקיימו לפניו ואפשר להם לטעון כאוות נפשם; בקשת המשיבים להשלמת ההחלטה נבעה מהשמטת נושא הריביות ע"י בית המשפט בשוגג, שהועלה ונדון במסגרת הדיון מיום 18.05.2023, בעוד המבקשים מנסים להוסיף פלוגתאות אשר עניינן לא הוזכר כלל ולא נדון במסגרתו; הבקשה הוגשה כהודעה, תוך חריגה מסדרי הדין הנוהגים ומכללי הפרוצדורה; הבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא אינה מגלה עילה לעיון מחדש ובדין נדחתה; ככל שהבקשה תתקבל, תהיינה לכך השלכות רוחב, שכן נפקותה תהא העדר יכולת של בעלי דין להסתמך על הסכמות דיוניות ועל עקרון סופיות הדיון ומתן לגיטימציה לבעלי דין לבצע "מקצה שיפורים". על שום כך, לשיטתם, דין הבקשה להידחות.
דיון והכרעה
לאחר עיון באשר הוגש בהליך דנא ובתיק המתנהל בבית המשפט קמא, ובהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, וזאת מהנימוקים שיובאו להלן.
ראשית, ואפילו נניח לרגע ולצורך הדיון ההחלטה בבקשת המבקשים לעיון חוזר ונתייחס להחלטה מיום 31.05.2023, הרי שעניין לנו, למעשה, בבקשת רשות לערער על החלטה דיונית-ניהולית. כידוע, החלטות ממין אלו נטועות בלבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית.
הלכה מושרשת וידועה היא, כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית בסוגיות דיוניות-ניהוליות, והתערבותה בכגון דא שמורה למקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה מנוגדת לדין או שהיא גורמת עיוות דין לאחד הצדדים [ראו למשל: רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' צוקר, פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' נח'לה, פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימטיד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206]. ב-רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים) קובע בית המשפט העליון, תוך הפניה לדוגמאות מפסיקותיו, כי הלכה זו תקפה ביחס לכלל ההחלטות בסוגיות דיוניות-ניהוליות.
תפיסה נוספת שהשתרשה בפסיקה היא, כי השגה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית (בענייננו -מכוח סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984) דינה ככלל להתברר במסגרת הערעור על פסק הדין. התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים תעשה, אם כן, במשורה במקרים בהם היא עשויה להשפיע מהותית על זכויות בעל הדין, לגרום נזק ממשי או לגרום לקיומו של הליך שגוי או מיותר [רע"א 1665/15 אטיאס נ' רוסו, פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים].
אף שלא נעלמו מעיניי טענות המבקשים בעניין הפגיעה בזכויותיהם הדיוניות ונפקותה ומבלי להכריע בהן או להביע עמדה, לא מצאתי, כי המקרה דנא בא בגדר החריגים לכללים האמורים.
כאמור, המחלוקות בין הצדדים נסובות סביב ההסכם – פרשנותו ויישום תניותיו.
בסעיף 6.2 בהסכם נקבע, כי בכל מקרה של סכסוך או מחלוקת שיתגלעו בין הצדדים בעניין יישום ההסכם ו/או ניהול החברה עד לפירוקה, יפנו הצדדים להליך גישור בפני מגשר שזהותו נקבעה על ידם מראש, וככל שהגישור לא יישא פרי, ימנה בית המשפט, בהתאם לפניית הצדדים או מי מהם, דירקטור מכריע שיכריע בסכסוך ו/או במחלוקת ביניהם.
ואכן, כידוע, עיקר המחלוקות בין הצדדים הוכרעו ע"י הדירקטור המכריע שמונה ע"י בית המשפט.
כפי שצוין לעיל, הבקשה דנא נסובה סביב הכרעת הדירקטור המכריע באחת המחלוקות שהונחו לפתחו (הנשיאה בהיטל השצ"פ), שהמבקשים משיגים עליה.
מעיון בתיק המתנהל בבית המשפט קמא עולה, כי הגם שהמבקשים שבו ופנו לבית המשפט בבקשות רבות ושונות מאז מונה הדירקטור המכריע, עת נהיר כי הם חפצים בקבלת הכרעה בסוגיות שנותרו במחלוקת בהקדם האפשרי (הדבר נלמד מבקשותיהם ומפרוטוקול הדיון מיום 18.05.2023), לא הוזכר על ידם דבר וחצי דבר בעניין הכרעת הדירקטור המכריע בשאלת הנשיאה בהיטל השצ"פ, והם עוררו העניין רק לאחר שבית המשפט נעתר לבקשת המשיבים להשלמת ההחלטה מיום 19.05.2023, הגם שאין מקום להקיש מעניין אחד למשנהו. יוזכר, כי ההחלטה ניתנה בהמשך לדיון מיום 18.05.2023 לאחר שנשמעו טענות הצדדים והדירקטור המכריע. דיון זה לא שימש כישיבת קדם משפט שתכליתה הגדרת הפלוגתאות בהליך, כי אם ישיבה שנקבעה לשם הכרעה במחלוקות שלא הוכרעו ע"י הדירקטור המכריע, בהתאם לבקשתו ומנימוקיה. סוגיית המועד הקובע לחישוב תוספת הריבית עלתה במסגרת הדיון, ואכן נראה, כי בשוגג נשמטה מן ההחלטה, וברי כי היא שנויה במחלוקת ולא הוכרעה ע"י הדירקטור המכריע. לפיכך, טענת המבקשים תוך ניסיון לגזור גזרה שווה מעניין זה לעניין הנשיאה בהיטל השצ"פ (שכאמור הוכרע ע"י הדירקטור המכריע) אין לה על מה שתסמוך, ומוטב היה אלמלא נטענה.
זאת ועוד, מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 18.01.2023 עולה, כי הוסכם בין הצדדים שככל שלמי מהם תהיינה השגות על הכרעת הדירקטור המכריע, הן תובאנה לפניו הוא יכריע גם בהן.
משכך, לא ברור כלל פשר ניסיון המבקשים לעתור לקבלת הכרעה שיפוטית במחלוקת שכבר הוכרעה ע"י הגורם שהוסמך לכך כדין. לא מן הנמנע, כי הדירקטור המכריע לא נדרש להשגות המבקשים בעניין, ברם הדרך להתמודד עם זאת איננה בניסיון להכניס להכרעה השיפוטית הסוגיה האמורה ב"דלת האחורית" וחרף גבולות הגזרה ששורטטו ע"י הערכאה הדיונית.
לכל היותר רשאים הם לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה למתן הוראות לדירקטור המכריע שיידרש להשגה שהוגשה על ידם.
הנה כי כן, בשים לב למהות הדיון שהתקיים ביום 18.05.2023, תוכנו, הרקע לקיומו ויתר הנסיבות, באשר פורטו בקליפת אגוז לעיל, אין בהחלטה שניתנה בעקבותיו למחרת היום משום גרימת עיוות דין למבקשים או פגיעה בזכויותיהם הדיוניות.
לפיכך, וגם אם הנימוק לדחיית בקשת המבקשים שונה במשהו מזה שהובא על ידי בית המשפט קמא בהחלטה מיום 31.05.2023, והיא איננה נשענת על הסדר דיוני כזה או אחר אלא על השתלשלות העניינים בהליך, על נסיבות המקרה ועל ההחלטות הקודמות שניתנו, אין מקום להתערב בה, הן מעצם טיבה כהחלטה דיונית, כאמור, והן לגוף העניין.
בנוסף לאמור, והיות שהבקשה דנא מכוונת כנגד ההחלטה מיום 06.07.2023 על פיה נדחתה, כאמור, בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה מיום 31.05.2023, נזכיר את שנקבע ע"י מותב זה ב-רמ"ש 67437-02-23 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים) ומוזכר גם בהחלטת בית המשפט קמא – על מדיניות משפטית ראויה למנוע השימוש בהליך העיון מחדש כ"מסלול עוקף" ערעור.
אף שבתקנות סדר הדין האזרחי מוסדר הליך של עיון מחדש בהתייחס לסעדים זמניים בלבד, השתרש בפסיקה הישראלית עם הזמן הכלל לפיו הערכאה הדיונית עשויה להידרש שוב להחלטותיה ככל שחל שינוי נסיבות מהותי לאחר מתן ההחלטה המקורית או כאשר התברר לה שנפלה בה טעות טכנית.
צא ולמד, כי גם עיון מחדש בהחלטת ביניים שמור למקרים חריגים, זאת בין השאר, לשם הגנה על עקרונות יסוד בשיטתנו המשפטית, ובהם מניעת שימוש לרעה בהליכי משפט וסרבול שלהם, קיום הליך הוגן והגנה על האינטרס הציבורי ומשאביו ובהם זמן השיפוט.
בנסיבות המקרה דנא לא הייתה למבקשים כל עילה להגשת הבקשה לעיון מחדש, ובדין היא נדחתה.
ודוק, כפי שהובהר לעיל, לא מצאתי שנמנעה מהמבקשים האפשרות להביא בפני בית המשפט איזו מטענותיהם, ההפך הוא הנכון. הגם שאצה להם הדרך לקבלת פסק דין ולהכרעה מהירה בנושאים הבודדים שטרם הוכרעו ע"י הדירקטור המכריע, בית המשפט נדרש לטענותיהם, קיים דיונים מספר בהליך ואף ניתנה לצדדים הזכות להשלים בכתב טיעוניהם בעניינים האמורים.
נהיר, כי היה בידי המבקשים לנקוט בהליך ערעורי כנגד ההחלטה מיום 31.05.2023, אך הם לא עשו כן והמועד לערער עליה חלף כמובן.
כך או כך, ועל מנת להפיס דעתם הובאו הדברים דלעיל, שעה שדחיית הבקשה להרחבת היקף הנושאים בהם נדרשת הכרעה שיפוטית באשר הוגדרו ע"י בית המשפט קמא, לא זו בלבד שהיא נטועה במרחב שיקול הדעת שלו, היא אף עולה בקנה אחד עם השתלשלות העניינים בהליך, עם החלטותיו הקודמות ועם המסד העובדתי שעליו הן נשענות. זאת ועוד, העתרות לבקשת המבקשים אכן תוביל להתדיינות מחודשת בהליך, חרף ההחלטות שניתנו במסגרתו, לרבות בעניין סמכויות הדירקטור המכריע, היונקת חיותה מהוראות ההסכם.
על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאתי, כי יצאה שגגה תחת ידי בית המשפט קמא ולא מצאתי להתערב בהחלטתו. לפיכך, הבקשה נדחית.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 3,500 ₪ מתוך העירבון שהופקד על ידם בהליך. היתרה על פירותיה תושב לידיהם.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.
ההחלטה ניתנת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.
ניתנה היום, ו' אלול תשפ"ג, 23 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
