בפני כבוד השופט אריה נאמן
המבקשת:
ס.ר
ע"י ב"כ עוה"ד כריסטינה קופטי
נגד
המשיב:
ג.ר
ע"י ב"כ עוה"ד ויטולד איראני
הקטינים:1. י.ר.
2. מ.ר
פסק דין
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בימ"ש קמא מיום 21.6.23 ו-29.6.23 (כב' השופטת הילה גורביץ עובדיה) במסגרתן נעתר בימ"ש קמא לבקשת המבקשת למתן צו להסרת החיסיון וגילוי מסמכים בנוגע להכנסות המשיב וזכויותיו הכלכליות, אך מנגד הגביל את היקף הצו כמפורט בהחלטתו העיקרית של בית משפט קמא מיום 21.6.23 – כנגד אותן הגבלות מלינה המבקשת בבקשת רשות ערעור זו.
[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד]
דין הבקשה להידחות על הסף בשל שיהוי משמעותי בהגשת בקשת רשות ערעור זו, הכל כפי שיפורט להלן.
בין הצדדים מתנהלים שלוש תביעות העוסקות בעניין מזונות הקטינים וזמני שהות.
במסגרת ההחלטה למזונות זמניים שניתנה ביום 23.4.23 קבע בית משפט קמא את שלושת התביעות להוכחות ליום 25.10.23. (משום ביומנו של בית משפט קמא דיון ההוכחות קבוע ליום 24.10.23 ואין באפשרותי לדעת מדוע הוקדם הדיון ההוכחות ביום אחד).
ביום 21.6.23 נתן בימ"ש קמא החלטה מפורטת בעניין בקשת המבקשת לצו גילוי מסמכים לפיה נעתר למבוקש אך הגביל את היקף מתן לתקופה מסוימת וכן לא נעתר להסרת החיסיון וגילוי מסמכים בקשר עם חברות שבבעלות/שליטת המשיב ועוד הגבלות נוספות הכל כמפורט בהחלטה; ביום 29.6.23 הגישה המבקשת בקשת הבהרה ועיון חוזר ועוד באותו יום 29.6.23 דחה בית משפט את הבקשה תוך שקבע כי טענות המבקשת "אינן טעם עיון חוזר".
המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור זו כנגד אותן הגבלות בצו הסרת החיסיון וגילוי המסמכים ובסעיף 22 פרטה רשימה רבה וארוכה של מסמכים שעל המשיב לגלות ולהמציא ככל וערעורה יתקבל:
מסמכים "עבור 12 החודשים שקדמו לתביעת המזונות ו-12 החודשים עובר לדיון ההוכחות" וכן רשימת מסמכים רבה וארוכה המפורטת בנספח 28 כדלקמן:
"1.הדוחות הכספיים של חברת x (שומות מס הכנסה, דוחות מאזנים, דוחות רווח והפסד
עבור התקופה 2019 ועד מועד זה בשנת 2023).
2.אישורים בגין הדיווידנדים שחולקו למשיב בחברת x עבור השנים 2019-2023.
וכן אישורים בגין חלוקת דיווידנדים לחברת x ע"י חברת y. לרבות אישורים מרשות
מסים בגין חלוקת הדיווידנדים בתקופות הנ"ל.
3.דפי תנועות חשבון רצופים, לרבות אישורי יתרות מכל הבנקים הן בארץ והן בחו"ל,
לרבות בבנק חשבונות בנק המוחזקים בנאמנות ע"י צדדים ג' עבור המשיב וזאת עבור
24 החודשים שקדמו להגשת כתב התביעה ועבור 12 החודשים האחרונים עובר דיון
ההוכחות לרבות חשבונות שנסגרו.
4.תנועות חו"ז שכל שם המשיב בחברת x וזאת עבור 24 החודשים שקדמו להגשת תביעת
המזונות ו-12 החודשים האחרונים.
5.דפי תנועות כרטיסי האשראי בהם עושה המשיב שימוש ואשר החיוב בגינם יורד בין
היתר מחשבון חברת x וזאת עבור 24 החודשים שקדמו להגשת תביעת המזונות ו-12
החודשים אחרונים.
6.תנועות חשבון בנק ואישורי יתרות של חברת x בהם המשיב מופיע כמיופה כוח וזאת
עבור 24 החודשים שקדמו להגשת תביעת המזונות ו- 12 החודשים האחרונים.
7.אישורים בנוגע לזכויות הכספיות מכל מין וסוג המגיעות לחברת x מאת חברת y לרבות
דיווידנדים, שווי מניות וזאת עבור 24 החודשים שקדמו להגשת תביעת המזונות ו-12
החודשים האחרונים.
8.קבלות/ חשבוניות עבור השתתפות הקטינים בחוג ספורט במכון פ. שהנו בבעלות ו/או
בהנהלת א. מ… מאז שנת 2020 ועד מועד זה."
כאמור ההחלטות הנ"ל ניתנו בסוף חודש 6/23, כשהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור זו כפי שציינה אף המבקשת ברישא לרשות הערעור הינה יום 6.9.23; המבקשת הגישה את בקשת רשות הערעור רק ביום 31.8.23- פחות משבוע טרם המועד האחרון, תוך שהמבקשת ידעה כי מועד ישיבת ההוכחות קבוע ליום 24.10.23.
במצב דברים זה ובשים לב ללוח השנה הכולל מעתה ואילך תקופת חגים וחופשות, הגשת בקשת רשות הערעור חודשיים אחר מתן ההחלטה, תוך מיצוי פגרת בתי המשפט ומיצוי כמעט מלוא התקופה של 60 יום להגשת הבקשה, מעידים, כפי שכבר ביהמ"ש העליון אמר לא פעם, על חוסר רגישות כלפי הצד שכנגד ועל זילות כלפי יומנו של בית המשפט; שהרי אם בקשת רשות הערעור תתקבל כפי שהמבקשת מעוניינת, והמשיב ייאלץ להמציא את כל המסמכים הרבים מאד להם הינה עותרת (שרובם אם לא כמעט כולם אינם מצויים אצלו באופן פיזי והוא יידרש לפנות לגופים הרלוונטיים), דיון ההוכחות הקבוע ליום 24.10.23 (דיון שכאמור נקבע לפני זמן רב, עוד בחודש 3/23), בהכרח יידחה, וזאת בשים לב לכך שלוח השנה הינו כזה שכשבועיים בלבד לאחר מועד הגשת הרמ"ש תחל תקופת החגים (ראש השנה, יום כיפור ופגרת סוכות) ומועד ישיבת ההוכחות קבוע כשבועיים בלבד לאחר פגרת סוכות (24.10.23). נקל להבין, שגם לו אורה למשיב ליתן את תגובתו תוך תקופה קצרה אך סבירה, וגם אם אניח כי לאחר קבלת תגובת המשיב אהיה יעיל ותינתן החלטה תוך מספר ימים, הרי שככל שערעור יתקבל ואחייב את המשיב להמציא את כל המסמכים הרבים להם עותרת המבקשת כמפורט בסעיף 4 לעיל, הזמן שיידרש למשיב להמציא את כל המסמכים הרבים יהיה לא מעט, ובשים לב כאמור לתקופת החגים וימי החופשה הרבים בחודש זה (החגים עצמם, ערבי החגים, חופשת סוכות), הרי שהתוצאה של קבלת הערעור וחיוב המשיב בהמצאת המסמכים הרבים תגרום בהכרח לדחיית מועד ההוכחות.
משהוגש הרמ"ש בלוח זמנים שכזה, באופן שקבלת הערעור תחייב את דחיית מועד ההוכחות, נקל עליי לדחות הרמ"ש ולו מטעם זה; אכן מבחינה פורמאלית המבקשת הגישה את ערעורה בתוך התקופה שנקבעה בתקסד"א, ברם יש נסיבות שבהן אין זה ראוי למצות את מלוא התקופה שנקבעה בתקנות לצורך הגשת בקשת רשות ערעור.
יפים לענייננו דברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ב-רע"א 9489/09 חיים רוזנברג נ' בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ (14.2.2010):
"בדרך כלל אין להלין על בעל דין הממצה את מלוא התקופה שהוקנתה לו בחקיקה לביצוע פעולה מסוימת. עם זאת, במקרים מסוימים מוטלת חובה על בעל דין להזדרז ולעשות מעשה עוד בטרם תמה התקופה שהוקצתה לו, שאם לא כן נוטל הוא סיכון שמא ייקבע כי בהתנהלותו נפל שיהוי. בהקשר של הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים, אמורים הדברים בעיקר לעניין החובה להתחשב בשלב בו נמצא ההליך בערכאה הדיונית ובהשפעה הצפויה של הגשת בקשה לרשות ערעור על התקדמות הדיון. […] השתהות בהגשת הבקשה לרשות ערעור עלולה לגרום לתקלות דיוניות שונות […].
מן האמור ניתן לגזור שתי חובות המוטלות על בעל דין: ראשית, כאשר מבקש בעל דין להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים העשויה להשפיע על מהלך הדיון, וקבוע מועד דיון קרוב, שומה עליו לכלכל את צעדיו בזריזות. עליו להחליט במהירות האפשרית האם ברצונו להגיש בקשת רשות ערעור. אם החליט בחיוב, עליו להוציא את החלטתו אל הפועל תוך זמן קצר ולא למצות את מלוא התקופה הנתונה לו בחקיקה […].
מן הנמנע לשרטט קווים מנחים קשיחים בשאלה מתי מוטל על בעל דין שלא למצות את תקופת 30 הימים להגשת בקשת רשות ערעור ובמקרה כזה מהו פרק הזמן שלא ייחשב לשיהוי. המענה לשאלה זו ייגזר מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כאשר השאלה שעל בעל הדין להציב לעצמו היא האם עיכוב בהגשת הבקשה לרשות ערעור עשוי להשפיע על מהלך הדיון בערכאה הדיונית. […] שיהוי בהגשת הבקשה לרשות ערעור עשוי, בהצטרפו לטעמים נוספים, להביא לדחייתה של הבקשה לרשות ערעור. דחיית בקשה לרשות ערעור בשל שיהוי לבדו תהא מוצדקת במקרה בו מדובר בשיהוי משמעותי, במיוחד מבחינת ההשלכה על ההתנהלות הדיונית של הערכאה הראשונה"
דברים אלו נאמרו שעה שהתקופה להגשת בקשת רשות ערעור עמדה על 30 יום לפי התקנות הישנות, קל וחומר כיום כאשר התקופה על פי התקנות החדשות עומדת על 60 יום, ועל אחת כמה וכמה כאשר בעניינינו עמדה לרשות המבקשת פגרת בתי המשפט, בהם ב"כ הצדדים אינם עמוסים בדיונים והזמן העומד לרשותם הינו רב יותר. (גם אם אקח בחשבון שעורכי הדין מנצלים את הפגרה לחופשות עם בני משפחתם, עדיין יתרת הזמן העומדת לרשותם מתוך הפגרה הינה רבה).
בשים לב לתקופה הרבה שעמדה לרשות המבקשת כולל הפגרה, לו המבקשת לא הייתה משתהה והייתה מגישה את בקשתה זו כעבור כ-30 ימים – זמן סביר לכל הדעות, הזמן שהיה עומד לרשות המשיב להמציא את המסמכים הרבים (לו הערעור היה מתקבל) היה מאפשר את קיומו של דיון ההוכחות במועד שנקבע 24.10.23; בנסיבות אלו, המבקשת השתהתה לטעמי שיהוי משמעותי אשר הביא לידי כך שלוח הזמנים במקרה שהערעור יתקבל יביא בהכרח לדחיית מועד ההוכחות, ועל כן מצאתי לנכון לדחות על הסף את הבקשה.
ראה החלטות נוספות של ביהמ"ש העליון, אשר דחו בקשות רשות ערעור מטעם זה של שיהוי אשר היה עלול לגרום לדחיית מועדי הוכחות:
רע"א 6861/21 מדינת ישראל-בית חולים זיו נ' פלונית (קטינה) (2.1.22) סע' 5-6 שם;
רע"א 3615/22 יחזקאל ניסן ו-31 אח' נ' מנהלת תחבורה בירושלים (13.6.22) סע' 7 שם;
יובהר כי לא מצאתי בבקשת רשות הערעור כל התייחסות מצד המבקשת מדוע השתהתה עם הגשת רשות ערעור זו עד סמוך למועד האחרון.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
משלא נדרשה תשובה אין צו להוצאות והעירבון ככל שהופקד יוחזר למפקיד באמצעות ב"כ.
ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ג, 03 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
