בפני
כבוד השופטת הבכירה מאיה לוי
תובע
מ' כ' ת"ז *********
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר בר לב
נגד
נתבעת
ת' כ' ת"ז *********
ע"י ב"כ עוה"ד אלון יעקוביאן
פסק דין
הקדמה:
מונחת בפניי תביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים בין בני זוג לשעבר.
הצדדים יהודים בדתם, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 28.3.1973.
לצדדים ארבעה ילדים בגירים.
מועד האיזון הועמד על מועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך בבית הדין הרבני –19.12.2021.
ביום 28.6.2022 מונה האקטואר רו"ח יום טוב בילו, וכן השמאי יצחק סיוון, לצורך הערכת שווי הבית המשותף שבבעלות הצדדים, ברח' ** ***** ** ב*****, הידוע כגוש *****, חלקה **.
לאחר קבלת חוות הדעת השמאית, מונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה.
ביום 14.8.2022 ולאור טענות הצדדים, נקבע במפורש, כי על המומחה האקטואר לערוך בחינה מקיפה גם ביחס לפעולות אשר נערכו בתום תקופת השיתוף:
"המועד הקובע הינו המועד שממנו ואילך תם השיתוף בין הצדדים. סוגיית העלמות הנכסים ועריכת פעולות חד צדדיות, ככל שנעשו, גם לאחר המועד הקובע אינה יכולה להאריך את תקופת השיתוף. עם זאת, על המומחה לערוך בדיקה מקיפה גם ביחס לפעולות אשר בוצעו בתום תקופת השיתוף כדי לבדוק האם נערכו פעולות חד צדדיות של העלמת נכסים וכספים".
לאחר הגשת חוות דעתו המקיפה והמפורטת של המומחה הממונה, הפנו הצדדים שאלות הבהרה אשר זכו למענה מהמומחה.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני, על פיו תינתן ההכרעה בהליך על סמך סיכומים בכתב, ללא צורך בהליך ראייתי (הודעות הצדדים מיום 1.6.2023 ומיום 4.6.2023).
טענות הצדדים:
טענות התובע:
בחוות הדעת של המומחה נפלה "טעות חישובית ביתרה לחלוקה" מתוך חשבון הנאמנות.
המומחה לא לקח בחשבון את יתרות החובה אשר נותרו בחשבון המשותף וכן את הפיקדון לטובת ערבות אשר ניתנה לבנם המשותף של הצדדים –ד'.
בין מועד הקרע ועד למועד הפינוי מהדירה המשותפת – 1.5.2023, המשיכו הצדדים להתנהל בחשבון המשותף ולערוך משיכות וכן הפקדות כספים.
הוצאות אחזקת הבית, החל ממועד הקרע ועד למועד הפינוי, שולמו על ידי התובע מחשבונו הפרטי, כאשר משכורתו המשיכה להיות מופקדת לחשבון המשותף, גם לאחר מועד הקרע, בעוד שמשכורתה של הנתבעת חדלה מלהיות מופקדת לחשבון המשותף.
בתקופה הנ"ל על הצדדים היה לחלוק בהוצאות הבית המשותף, בחלקים שווים, דבר שלא נעשה.
ביום 6.2.2022 העביר התובע מחשבונו הפרטי לחשבון המשותף, סך של 40,000 ₪ לצורך סילוק יתרת החובה אשר נצברה בחשבון המשותף. למטרה זו נטל התובע הלוואה מחשבונו הפרטי בסך 25,000 ₪. על הנתבעת להשיב לו מחצית מקרן ההלוואה.
הנתבעת פעלה על דעת עצמה ומבלי לעדכן את התובע והעבירה לבנם המשותף ד' 12 שיקים על סך של 2,000 ₪ כ"א עבור תשלום דמי שכירות. השיקים נמשכו מהחשבון המשותף, אולם מאחר והשיקים לא כובדו מפאת יתרת החובה אשר נצברה בחשבון, נאלץ התובע לסייע לבנו לשלם את דמי השכירות מחשבונו הפרטי. סך הכל העביר התובע לטובת דמי השכירות של ד' סך כולל של 24,000 ₪.
בנוסף, ביום 26.12.2022 שילם התובע עבור ד' מחשבונו הפרטי, חוב לבנק למשכנתאות בסך 6,500 ₪.
כמו כן שילם התובע בכרטיס האשראי מחשבונו הפרטי "***" את ביטוח הרכב של ד', וכן תשלום לנאמן.
היות והנתבעת היא אשר יזמה את הסיוע הכלכלי לבן ד' מלכתחילה, הרי שעליה להשתתף במחצית התשלומים שהועברו לטובת הבן המשותף ד' מחשבונו הפרטי של התובע.
בכל הנוגע לרכב המשותף, התובע הסב את תשומת ליבו של האקטואר לכך שהרכב נרכש בליסינג, אולם המומחה העריך את שווי הרכב במחיר הרגיל והגבוה יותר.
אם כן יש להורות על תיקון חוות דעת האקטואר.
התובע יבהיר כי אינו מעוניין לרכוש את חלקה של הנתבעת ברכב ומעדיף למכור אותו לצד ג' למרבה במחיר, כאשר התמורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
הנתבעת נטלה את כל האלבומים המשפחתיים, לרבות כל ספרי הקודש וכלי כסף מארון הספרים, אשר שווים על-ידי התובע בעשרות אלפי שקלים.
על בית המשפט להורות לנתבעת להשיב לתובע מחצית מהאלבומים המשפחתיים שהינם בעלי ערך סנטימנטלי וכן מחצית מספרי הקודש וכלי הכסף או לחלופין, לחייבה לשלם לתובע מחצית מערכם.
טענות הנתבעת:
ממועד הקרע הנתבעת כמעט ולא שהתה בבית המגורים, ועל אף זאת היא נשאה בהוצאות השוטפות של אחזקת הבית.
יובהר כי הצדדים סיכמו ביניהם, כי ההוצאות השוטפות עבור האוכל, הניקיון ואחזקת הבית, יחולו על הנתבעת ואילו ההוצאות עבור חשמל, ארנונה ומים יחולו על התובע.
התובע משך כספים רבים מחשבון הבנק המשותף והעבירם לחשבונו הפרטי, ובסמיכות לכך שב והחזירם לחשבון המשותף על מנת לכסות את הגירעון שנוצר.
ביום 16.5.2023 העביר ב"כ התובע מחשבון הנאמנות (אשר נפתח לצורך קבלת תמורת מכר דירת הצדדים) סך של 37,796 ₪ לחשבון המשותף, על מנת לכסות את יתרת החובה לה גרם התובע.
יצוין כי הנתבעת, אשר חששה כי הכספים לא יושבו לה, העבירה תחילה ביום 16.5.2023, את התמורה בסכום של 37,796 ₪ לחשבונה הפרטי, אולם לאחר מכן השיבה סכום זה לחשבון המשותף.
אם כן, על התובע להשיב לנתבעת את מלוא הסכום בסך 37,000 ₪ אשר עבר מחשבון הנאמנות לכיסוי הגירעון אשר נוצר ע"י התובע.
הרכב אשר במחלוקת, רשום ע"ש התובע ושוויו נכון למועד הקובע הוערך על-ידי האקטואר בחוות דעתו. משכך, על התובע להעביר לנתבעת מחצית משווי הרכב. התובע אינו יכול לעורר כעת טענות מן היקב ומן הגורן בדבר שווי רכב הנמוך מהערכת האקטואר.
התמיכה בד', בנם המשותף של הצדדים, נשוי עם 4 ילדים, על ידי מתן 12 שיקים ע"ס 2,000 ₪ לטובת דמי השכירות שלו, נעשתה על דעתו ולבקשתו של התובע ובהסכמת הנתבעת.
לצד זאת אין לחייב את הנתבעת בתשלומים שהעביר התובע לד' מחשבונו הפרטי.
לתובע הייתה השליטה המלאה על כלל המיטלטלין ואף הבחירה הבלעדית והאפשרות המלאה לקחת אילו חפצים שהיה מעוניין בהם. כעת מעלה התובע טיעונים שקריים ביחס למיטלטלין.
על בית המשפט להורות לתובע להעביר מדי חודש לנתבעת את הסכומים המפורטים בחוות דעת המומחה וכן להורות על העברת התשלום הפנסיוני באמצעות צו שיפוטי.
אם כן, עיקר הפלוגתה הניצבת בלב המחלוקת – הינה בעניין הכספים אשר נמשכו מהחשבון המשותף לאחר המועד הקובע.
לאחר הגשת ההסדר הדיוני לאישור בית המשפט, עורר בית המשפט את השאלה מדוע יש צורך בהגשת סיכומים, נוכח הפניית שאלות הבהרה למומחה ובהיעדר בקשה לזימון המומחה לחקירה.
בהודעת התובע (המוסכמת גם על הצד שכנגד) הובהר, כי נותרה מחלוקת מצומצמת, המצריכה הכרעה, והיא הכספים שנמשכו מהחשבון המשותף לאחר מועד הקרע – סוגיה אשר, לשיטת התובע, לא באה לכאורה לידי ביטוי בחוות דעת האקטואר.
מאחר והנתבעת לא עתרה לקבלת כספים החורגים מחוות הדעת, יש לצאת מנקודת הנחה כי מקורה של המחלוקת בטענות התובע, כמפורט דלעיל.
על אף הסכמת הצדדים להגשת סיכומים קצרים וממוקדים בפלגותה המצומצמת השנויה במחלוקת, הפליגו אלו בטיעוניהם למחוזות רחוקים, וחרגו באופן ניכר מגבולות הסוגיה המצומצמת הנוגעת לכספים אשר נמשכו לאחר מועד הקרע.
התובע, אשר הגיש כאמור סיכומים ארוכים מן הנדרש, הגדיל לעשות ולאחר הגשת סיכומי הנתבעת, ביקש עוד להגיש סיכומי תשובה. בקשתו זו, אשר הוגשה ללא הסכמת הצד שכנגד, נדחתה, על מנת לא לסרבל את ההליך ובזיקה להחלטה אשר אישרה את ההסדר הדיוני.
כמו כן העלו הצדדים, ובעיקר התובע, טענות ביחס לממצאי המומחה(!) וזאת בניגוד להחלטה שיפוטית ברורה.
דיון והכרעה:
עיון בחוות דעת המומחה, מעלה באופן ברור, כי מרבית השאלות המצויות במחלוקת מצאו את פתרונם במסגרת חוות הדעת המפורטת.
בהעדר זימון המומחה לחקירה לאחר תשובותיו הקוהרנטיות לשאלות ההבהרה, אין מקום להשיג על ממצאי חוות הדעת ו/או מסקנותיה.
בנוסף, ומשלא זומן המומחה לחקירה, אין מקום גם לקבל את טענת התובע בדבר "טעות חישובית ביתרה לחלוקה", שבחוות הדעת. משלא נחקר המומחה, אין מקום להשיג על אופן החישוב שבחוות הדעת, ו/או מסקנותיו, גם אם התובע ערך "חישוב מקיף", כטענתו.
עוד יובהר כי אין מקום לדון בסוגיות נלוות, כדוגמת שווי הרכב.
בעניין זה טען התובע, כי המומחה העריך את הרכב המשותף ביתר, שכן לא שם לב לעובדה כי הרכב נרכש בליסינג ולא מאדם פרטי.
עם זאת, ומשנקבע שוויו הכספי של הרכב בחוות הדעת המקצועית ואף אושרר בתשובות לשאלות ההבהרה, כל ניסיון להפריך את קביעות המומחה ביחס לשווי הרכב, הינם למעשה ערעור על קביעות המומחה מטעם בית המשפט, שלא על דרך חקירה נגדית.
אם כן, כלל טענות התובע ביחס להערכת יתר של הרכב, כך לשיטתו, נדחות.
ככל שחפץ התובע, כנטען בסיכומיו, למכור את הרכב (מאחר ונדחתה בקשתו להפחית משווי הרכב), באפשרותו לעשות כן, בשיתוף פעולה עם הנתבעת ולאחר התחשבנות בהתאם לחוות הדעת. ככל שיתעוררו חילוקי דעות בעניין זה, יסייעו כונסי הנכסים לפרק את השיתוף ברכב בשיתוף פעולה ביניהם במהירות וביעילות על פי הדרכים המקובלות.
בכל הנוגע להוצאות אחזקת הבית – לא הוגשה תובענה מתאימה על-ידי מי מהצדדים.
לכל צד טענות מרובות בדבר הסכומים בהם הוא נשא בקשר עם הבית וכן ביחס למשך הזמן בו הוא שהה או נעדר מהבית המשותף. הוצאות אחזקת הבית, כוללות בין היתר, הוצאות עבור אוכל, ניקיון, לרבות תשלום חשבונות שוטפים – חשמל ארנונה ומים, וכן ביטוח דירה וכיוצ"ב. כאמור, כל צד טוען להוצאות שונות אשר הוצאו מכיסו, כאשר ביחס לחלק מההוצאות, לא הוצגו קבלות ויכול וקיים קושי להציגן. אין מקום במסגרת איזון הנכסים הרכושיים, לערוך השוואות בין תשלומי החשבונות לבין הקבלות בגין רכישת המזון, בייחוד לנוכח טענת הנתבעת, על כי בקושי התגוררה בנכס בתקופה הרלבנטית ומשלא נערך בירור ראייתי בנושא. אם כן, בנסיבות אלו, ובהעדר תביעה קונקרטית, מאין מקום להכריע בסוגיה זו. עם זאת, וככל שלא ימצא פתרון מוסכם, באין בהדברות ישירה ובין באמצעות כונסי הנכסים, ישקלו הצדדים לפנות למגשר או בורר בסוגיה זאת, חלף הגשתה של תביעה חדשה. הצדדים יכולים גם להסמיך את המומחה להכריע בסוגיה.
בכל הנוגע להעברת הכספים בין החשבון הפרטי לחשבון המשותף של התובע, רב הנסתר על הגלוי.
עיון במסמכים מעלה כי נעשו העברות רבות אשר מטרותיהן וההיגיון העומד מאחוריהן שמור עם התובע.
כך למשל ביום 6.2.2022 בוצעה העברה ע"ס 40,000 ₪ מחשבונו הפרטי של התובע לחשבון המשותף, אשר היה מצוי ביתרת חובה גבוהה, וזאת לאחר העמדת הלוואה בחשבון בסך 25,000 ₪.
לא ברור מדוע עלה הצורך ליטול הלוואה, כאשר היתרה למשיכה בחשבון, עמדה על סך של 64,992 ₪ (זאת על אף שהיתרה בחשבון, לאחר העמדת ההלוואה והעברת הכספים, עמדה על 30,992 ₪). היתרה למשיכה עמדה על סכום כה גבוה, ככל הנראה משום שלתובע היו פיקדונות בשיעורים לא מבוטלים.
רק כדי לסבר את האוזן יצוין, כי ביום 10.3.2022 קיבל התובע סך של 124,126 ₪ מקופת גמל מיטב דש, וביום למחרת, 11.3.2022, העביר לפיקדון סך של 120,000 ₪.
ביום 20.12.2022 פרע התובע פיקדון בסך 246,117 ₪ ולאחר מכן העביר לפיקדון סך של 252,700 ₪.
יצוין כי התובע בחר להציג רק את שתי הפעולות הבודדות, באופן היוצר תמונה ראייתית חלקית אשר ככל הנראה נועדה להתיישב עם גרסתו .
התובע לא עתר למחצית מאותם 40,000 ₪ אשר הועברו מחשבונו הפרטי לחשבון המשותף, אלא עתר להחזר מחצית ההלוואה בגובה 25,000 ₪, אשר התקבלה ללא כל סיבה ברורה.
לא זו אף זו, מעיון בתדפיסי הבנק ניתן לראות כי התובע, מסיבה השמורה עמו, נוקט בדפוס התנהגות בלתי ברור, של העברת כספים מהחשבון המשותף לחשבונו הפרטי ולאחר מכן, החזרתם לחשבון המשותף. ההיגיון העומד מאחורי אותן פעולות חוזרות ונשנות אינו ברור כאמור, ויתכן כי התובע ניסה לזכות ביתרון דיוני מסוים.
ראה בהקשר האמור את פעולות ההעברה:
ביום 28.11.2021 הועבר סך של 40,000 ₪ מהחשבון המשותף לפיקדון.
ביום 4.1.2022 הועבר מהחשבון המשותף לחשבון התובע סך של 20,000 ₪.
ביום 7.1.2022 הועבר מהחשבון המשותף לחשבון התובע סך של 20,000 ₪.
ביום 19.1.2022 הועבר על ידי התובע מהחשבון הפרטי לחשבון המשותף סך של 15,000 ₪.
ביום 6.2.2022 הועבר סך של 40,000 ₪ מחשבונו הפרטי של התובע לחשבון המשותף.
ביום 31.1.2023 וביום 22.2.2023, בוצעה הפקדה על סך 37,900 ₪ ולאחר מכן משיכה על סך 37,000 ₪ בין החשבון הפרטי של התובע לחשבון המשותף ולהיפך.
בהמשך, ביום 30.8.2022, העביר התובע מחשבון הבנק הפרטי שלו לחשבון הבנק המשותף, סך של 6,230 ₪.
ביום 31.10.2022 הועבר מהחשבון המשותף לחשבון הפרטי של התובע, סך של 37,000 ₪.
גם הנתבעת נקטה באופן חד פעמי באותה שיטה יצירתית של "החזרה והשבה" (ב- 16.5.2023 וב- 11.6.2023), והעבירה מהחשבון הנאמנות/החשבון המשותף סך של 37,796 ₪ לחשבון הבנק הפרטי שלה, ולאחר מכן החזירה את אותם 37,796 ₪ לחשבון הנאמנות/החשבון המשותף.
בנקודה זו יצוין, כי לא ברור הכיצד עלה בידי הנתבעת להעביר כספים מחשבון הנאמנות לחשבון הפרטי ולאחר מכן לחשבון המשותף, כאשר הכספים בחשבון הנאמנות אמורים להיות מחולקים בהתאם להחלטות שיפוטיות ובפיקוח כונסי הנכסים בתום הליך המכירה והכינוס.
הנני דוחה את עתירת הנתבעת להשבת הסכום בגובה 37,796 ₪ אשר הועבר מחשבון הנאמנות לחשבון המשותף של הצדדים, לשם כיסוי הגירעון. זאת, מאחר וממילא הכספים בחשבון הנאמנות וכן בחשבון המשותף הינם כספים משותפים המגיעים לשני הצדדים בחלקים שווים, ומאחר והגירעון בחשבון המשותף כוסה הלכה למעשה באמצעות אותה ההפקדה.
באופן דומה ובשל כל הראיות אשר פורטו לעיל לא שוכנעתי, כי הנתבעת חבה כספים כלשהם לתובע בגין דפוס ה"החזרה והשבה" בו נקט בחשבון המשותף לעומת החשבונות הפרטיים של כל צד, ובעיקר ביחס לחשבונו הפרטי של התובע. לא כל שכן, אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בהלוואה אשר נלקחה על ידי התובע מסיבות השמורות עמו.
בכל הנוגע לתשלומים אותם העביר התובע כעזרה לבנם הבגיר המשותף של הצדדים – ד', הרי שאלו אינם יכולים לעמוד גם לפתחה של הנתבעת במסגרת איזון המשאבים, בהיעדר הסכמה כתובה בין הצדדים לשאת באותם התשלומים מחצה על מחצה.
באשר לטענת הנתבעת בדבר "פיקדון לטובת ערבות שניתנה לבן ד' לשם קבלת טופס 4", אין מקום לקבוע דבר, וזאת משלא ברור הכיצד הפיקדון הלכאורי לטובת ערבות שניתנה לבן ד', מופקד עדיין בחשבון המשותף של הצדדים. כמו כן לא ברור העירוב בין הפיקדון לבין ערבות, וכן הכיצד ניתן להעמיד "פיקדון לטובת ערבות".
יתר על כן ולאור טענת התובע, כי הוא מסייע לבן ד' באופן כלכלי, לא הובהר האם הבן ד' צפוי להשיב את הכספים אשר ניתנו לו לטובת קבלת טופס 4, והאם אלו אינם כלולים בעזרה פיננסית אותה מעמיד התובע באופן שוטף לטובת בנו.
התובע טען, כי מאחר והנתבעת היא זו אשר יזמה את הסיוע הכלכלי לבן ד' מלכתחילה, עת נתנה בידיו שיקים משוכים מחשבון הבנק המשותף, מבלי לעדכן את התובע, שיקים אשר לא כובדו מפאת יתרת החובה אשר נצברה בחשבון, יש לחייבה להשתתף במחצית התשלומים שהועברו לטובת הבן ד' מחשבונו הפרטי של התובע.
טיעון זה אינו יכול לעמוד.
בגדרי פסק דין זה לא נבדק המקור בגינו נוצרה יתרת החובה בחשבון המשותף אשר בעטיה לא כובדו השיקים, והאם זו נבעה מפעולות ה"משיכה והחזרה" אשר בוצעו לרוב על ידי התובע עצמו. כמו כן, באפשרות כל צד להחליט על העזרה הכלכלית הניתנת לבן בגיר ואין מקום לחייב את ההורה השני בדיעבד. זאת ועוד, לא נערך בירור ראייתי האם גם הנתבעת העניקה עזרה לבן ד' או האם היא תעניק לו עזרה כלכלית או אחרת בעתיד, באופן המחייב בהתאם לשיטת התובע עריכת התחשבנות ממושכת לאחר המועד הקובע בין הצדדים.
זאת ועוד: לאחר שיתרת החובה בחשבון המשותף סולקה, ניתן היה לעשות שימוש בשיקים המשוכים מחשבון הבנק המשותף של הצדדים, ואותם השטרות אינם נעדרי תוקף גם אם בתקופת משיכתם, הצדדים היו ביתרת חובה בחשבון.
לא זו אף זו, במספר מסמכים בנקאיים, מציין התובע, כי ההעברה אשר נערכה לבן ד', הינה הלוואה בלבד ולא מתנה. אם אלו פני הדברים, הרי שממילא אין לחייב את הנתבעת לשאת במחצית מהכספים אשר עתידים להיות מוחזרים לתובע.
בכל הנוגע לטענות התובע בדבר האלבומים המשפחתיים, יפעלו הצדדים לסריקת האלבומים מתוך משאבים משותפים, כאשר צד אחד יקבל את האלבומים המקוריים והצד השני יקבל את האלבומים הסרוקים. בהעדר הסכמה בנקודה זו, יכריעו ב"כ הצדדים בתור כונסי נכסים.
באשר לספרי קודש וכלי כסף, ובהעדר הסדר מוסכם אחר בין הצדדים, יורחב מינוים של ב"כ הצדדים בתור כונסי נכסים, באופן שיפעלו בשיתוף פעולה ,במהירות וביעילות, על מנת לסייע לצדדים לחלק את הפריטים הנ"ל, על פי הנהוג והמקובל, על דרך שתי רשימות, בין על העברת שתי רשימות מצד אל צד ובין על דרך מכירה לצד ג', עם שמאות ובלעדיה, לפי שיקול דעת הכונסים. הצדדים יישאו בשכר טרחת הכונסים בחלקים שווים.
לבסוף, טענה הנתבעת, שהצדדים ערכו חישוב ביחס לזכויות הפנסיוניות החודשיות המגיעות לה, ונמצא כי התובע נדרש להעביר לנתבעת מדי חודש סך של 6,647 ₪. עוד סוכם בין הצדדים, כך לטענת הנתבעת, כי הסכום ישולם ממועד הקרע, ביום 19.12.2021 ועד ליום 1.6.2023, בדרך של קיזוז מהסכום החודשי, בו חויבה הנתבעת להעביר לתובע, וזאת במקום רישום פסיקתאות. על כן עתרה הנתבעת, כי חלף רישום בקופות הפנסיוניות, תינתן הוראה לתובע להעביר לה מדי חודש סך של 6,647 ₪.
ובכן, דרך המלך הינה אישור פסיקתאות ורישומן בקופות הפנסיוניות. ניתן לסטות מדרך זו בהסכמת הצדדים. על כן, ככל שיוגש הסכם המגבה את טענות הנתבעת, ניתן יהיה להימנע מהפסיקתאות ו/או לשנותן ו/או להורות אחרת, בהתאם לבקשת הצדדים.
בכל הנוגע לטענת הקיזוז, באפשרות הנתבעת להגיש פסיקתא לאישור החל מהמועד הקובע ואילך ולמשוך את הכספים אשר טרם שולמו לה או להגיע להסכמה מול התובע, על כך שהכספים יקוזזו למשך התקופה שתוסכם בין הצדדים מהסכומים הנזילים בהם הנתבעת חבה לתובע באופן מידי.
מוצע כי כונסי הנכסים יסייעו לצדדים גם בנקודה זו, ככל שהצדדים לא יצליחו לגבש מתווה מוסכם.
סיכום:
סופו של דבר, הריני מורה על אימוץ חוות הדעת של המומחה יום טוב בילו באופן מלא, (בכפוף לתיקון המומחה בדבר מחצית מימי החופשה של הנתבעת, כמבואר בתשובותיו לשאלות ההבהרה) באופן הבא:
על הנתבעת להעביר לתובע סך של 233,742 ₪ בכדי לאזן את הזכויות הנזילות בין הצדדים. כמו כן, על הנתבעת להעביר לתובע 735 ₪ – מחצית שווי ימי החופשה.
חלקה של הנתבעת בזכויות הפנסיוניות של התובע יירשם רטרואקטיבית, מהמועד הקובע ואילך, בגופים המנהלים: *** ו******, בשיעורים אשר פורטו בחוות דעת המומחה (46.7% ב*** ו- 50% ב******).
חלקו של התובע בזכויותיה הפנסיוניות של הנתבעת בחברת *** יירשמו בהתאם לשיעור ההעברה המצוין בחוות הדעת (50%).
בהעדר הסדר מוסכם אחר, יגישו הצדדים פסיקתאות לחתימה בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה וכן בפסק דין זה.
הצדדים יחלקו באופן שוויוני את היתרה בחשבון הבנק המשותף לאחר כיסוי גירעון והלוואות (על כל צד לקבל סך של כ-15,400 ₪ על פי חוות הדעת).
הצדדים יישאו באופן שווה בהתחייבותם לעוזרת הבית בגין עבודתה בביתם בתקופת השיתוף, כל אחד בסך של 811 ₪.
אלבומים משפחתיים משותפים, יש לנהוג לסריקתם הדיגיטלית, כפי שנקבע בסעיף 36 דלעיל.
באשר לחלוקת תכולת הבית, ובהעדר הסכמה, ייעזרו הצדדים בכונסי נכסים, כפי שפורט בסעיף 37 דלעיל.
הצדדים יתחלקו שווה בשווה, בתמורת המכר של דירת המגורים המשותפת ברחוב ** **** ** ב*****, אשר נמכרה למציע **** *****, כנגד תמורה בסך 4,250,000 ₪ ובהתאם להחלטות בית המשפט, לאחר נשיאה שווה בחובות, מיסים ועלויות הכינוס.
על אף התנהלות התובע אשר גרמה להימשכות ההליך ולא מבלי היסוס, החלטתי שלא לחייבו בהוצאות, וזאת, בשל ההסדר דיוני אשר חסך מזמנו של בית המשפט. אשר על כן, יישא כל צד בהוצאותיו.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת הפרטים המזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.
ניתן היום, ל' אב תשפ"ג, 17 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
