בפני
כבוד השופטת מאיה לוי
תובע
א' א' א' ת"ז *********
ע"י ב"כ עוה"ד הילה ניזרי
נגד
נתבעת
ה' א' ת"ז *********
ע"י ב"כ עוה"ד סיגל אלון
פסק דין
הקדמה והצגת הצדדים:
ארבע תובענות עומדות להכרעה, תולדת סכסוך בין בני זוג לשעבר: תובענה רכושית, תובענה
בעניין אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווה ושתי תובענות הדדיות למזונות ומדור קטינים.
שלוש תביעות האב הוגשו בחודש 10/2021 ואילו תביעת האם בחודש 12/2021.
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 2013.**.** והתגרשו ביום 2022.**.**
מנישואין אלו נולדו שני ילדים: נ' יליד **.**.** (9) ו- ה' יליד **.**.**(6 בקירוב).
מועד האיזון המוסכם הינו יום פתיחת ההליכים, תיק י"ס, בתאריך 9.8.2021.
הצדדים מתגוררים בנפרד בדירות שכורות ב*****.
התובע מועסק בחברה/עוסק מורשה בבעלות רשומה של אחיו הצעיר (ר') – עסק לייצור אריזות בשם *******. כיום מכונה החברה – *** **** בע"מ.
קודם לעבודתו אצל אחיו, הועסק התובע בענף המכירות בחברות ***** ו****.
הנתבעת עבדה כ****** ****** בחברת **** ***.
בהתאם לחו"ד מומחה בית המשפט היא סיימה עבודת בחברת **** ***, ואין מידע בדבר מקום עבודתה הנוכחי.
לאחר מינוי עו"ס לס"ד ופניית הצדדים להדרכה הורית, הותחל בזמני שהות רצופים ויציבים:
בימים ב' ו-ד' האב אוסף את הילדים ממסגרות החינוך בתום יום הלימודים ומחזיר אותם למחרת בבוקר למסגרות החינוך.
אחת לשבועיים אוסף האב את הילדים ביום שישי בשעה 16:00 מבית האם ומחזיר אותם למסגרות החינוך ביום ראשון בבוקר.
אם כן חלוקת זמני השהות הינה: 58% האם ו- 42% האב.
ביום 14.2.2022 חויב האב במזונות הקטינים בסך 2,500 ₪ לחודש, בתוספת מחציות בתחומי הבריאות והחינוך, ממועד פתיחת תיק יישוב הסכסוך ואילך.
עם זאת ולאחר הגשת הודעת הבהרה, נערך תיקון במסגרת ההחלטה מיום 9.3.2022, על פיו הוחל החיוב למפרע רק מיום 19.9.2021, ולא ממועד פתיחת תיק יישוב הסכסוך.
טענות הצדדים
הצדדים ממקדים טענותיהם בשלושה נושאים עיקריים, ובראשם נושא ההלוואה אשר ניתנה, לכאורה, לצדדים על-ידי בני משפחתו של האב. מעבר לכך, עולה נושא חלוקת זמני השהות ושיעור המזונות הפסוקים.
טענות התובע בתמצית:
החזרי ההלוואות מנוכים ממשכורתו של התובע החל מחודש 1/2020, כאשר הסכסוך בין הצדדים פרץ למעלה משנה וחצי מאוחר יותר.
חשבונם המשותף של הצדדים (במהלך חמש השנים שקדמו לפרוץ הסכסוך) מצוי ביתרת חובה בסך של כמה עשרות אלפי שקלים באופן קבוע. במצב דברים זה, הצדדים הצליחו להסתדר כלכלית בזכות ההלוואות אותן נטלו מהבנק או מקרובי משפחתם, וכן באמצעות פדיון קופות גמל/השתלמות.
חוות דעת המומחה שוללת את טענת הנתבעת ומתיישבת עם גרסת התובע, לפיה הלוואה אשר נוכתה ממשכורתו, לא שימשה עבור רכישת זכויותיו בעסק.
מאחר והכספים הועברו לחשבון המשותף לכיסוי התחייבויותיהם המשותפות של הצדדים, יש לחייב את הנתבעת בהשבת מחצית יתרת החוב שנותרה נכון למועד הקובע.
הנתבעת עשתה שימוש לרעה בהליכי משפט ובכך הסבה לתובע הפסדים כספיים, שכן הוכח כי לא היה צורך במינוי מומחה חוקר. בשל כך ובשל הימשכות ההליכים, יש לחייבה בהוצאות משפט משמעותיות.
התובע עותר לאימוץ האופציה השנייה בחוות דעת המומחה – איזון על בסיס מועד מימוש הזכויות בפועל.
מאז הפירוד בין הצדדים, הם נוהגים במתכונת של אחריות הורית משותפת, וכך יש לקבוע, גם מאחר ומדובר במציאות הנוהגת בפועל וגם לשם קבלת ההטבות וההנחות מהרשויות.
המלצות עו"ס לס"ד בדבר צמצום זמני השהות שהונהגו בין הצדדים קודם להפרדת המגורים, התקבלו על-ידי בית המשפט, וזאת ללא כל הצדקה. לאחר שהוכח שזמני השהות מתקיימים באופן שוטף וסדיר וכי האב הורה מיטיב, אין כל הצדקה שלא להחיל חלוקת זמנים שווה. עו"ס לס"ד ציינה אומנם כי הצדדים מבקשים להמשיך באותה מתכונת של זמני שהות, אולם הדבר שגוי והאב מעולם לא נשאל האם הוא שבע רצון מהמפגשים והאם הוא עותר להרחבתם.
טענות הנתבעת לפיהן שוהים הקטינים מרבית מהזמן עם בת זוגו של האב כאשר האחרון אינו נוכח, אינה נכונה.
יש להורות על ביטול מזונות הקטינים בהם חויב התובע מיום 14.2.2022 ואילך. הוצאותיו השוטפות של האב עולות בשיעור ניכר על הכנסותיו, דבר אשר מוביל אותו לגרעון מתמיד.
יש לקבוע כי כל צד יישא בהוצאות הקטינים בזמן שהותם במחציתו.
טענות הנתבעת בתמצית:
ההלוואות הנטענות הינן ניסיון לייצר מצגי שווא ולגלגל על האישה "חובות" שאינם קשורים למשק ביתם של הצדדים אלא הם חובות העסק. האיש עשה שימוש בחשבון המשותף של הצדדים ובחשבון העסק והעביר כסף מצד לצד ללא חתימות האישה, וכעת טוען להלוואות לבני משפחתו אותן יש להחזיר.
האיש עזב עבודה מכניסה בחברת **** כדי לקחת חלק בעסק המשפחתי תחת שמו של אחיו: "******* ***-*******". אין כל היגיון כי האיש יעזוב עבודה בשכר גבוה, כפי שהיה לו בחברת ***** וירד לרמת השכר הנוכחית, הנטענת על ידו.
האיש עובד בעסק המשפחתי מאז 5/2017, למרות התאריך הרשום בתלושי השכר שלו (שנת 2019).
תלושי השכר המונפקים לתובע מהעסק המשפחתי אינם אמינים, שכן הם נערכים ע"י התובע יחד עם אחיו בקנוניה, כחלק מחומר הראיות להליך גירושין.
רכיב ההלוואה בתלוש ערוך: לא נקוב תאריך מתן ההלוואה, אין עדכון שוטף מידי חודש על יתרת ההלוואה ולא נקבע מועד סיום ההלוואה, אין חיוב במס בגין כך או רישום אחר כנדרש על-פי חוק.
יש לאשר את המלצות העו"ס לס"ד ומתכונת זמני השהות כאמור בתסקיר הראשון מיום 8.12.2021 בתיק הי"ס, וליתן להן תוקף של פס"ד.
האב עובד מרבית הזמן ואינו פנוי עבור ילדיו. האב מתגורר עם זוגתו, אשר מרבה לשהות עם הילדים, להסית ולהעביר להם תכנים לא מותאמים.
על בית המשפט להעלות את שיעור המזונות והמדור.
בין הצדדים קיימים פערי השתכרות. כמו כן יש לזכור כי תלושי השכר של האב מונפקים לו על-ידי העסק המשפחתי, כך שיש לקחת אותם בערבון מוגבל. יתר על כן, האב מקבל שווי שימוש ברכב, כך שאין לו שום הוצאות רכב או נסיעות.
האב גר תחילה בשכירות, בדירת המגורים הקודמת של הצדדים, לאחר מכן עבר להתגורר אצל הוריו. כיום הוא מתגורר בשכירות יחד עם זוגתו המשתתפת בהוצאות, והדבר רלבנטי לשיעור המזונות.
דיון והכרעה:
אקדים ואומר כי משלא זומן המומחה להיחקר על חוות דעתו, ולא הוצגו ממצאים חשבונאים הסותרים את ממצאי חוות הדעת, ובהעדר ראיות מהותיות מהם ניתן יהיה לקבוע בעלות משותפת בחברה, אין לנו אלא לקבל את ממצאי חוות הדעת ומסקנותיה (בכפוף לסייגים אשר יפורטו בהמשך ביחס להלוואות).
הלוואה או מתנה?
מעיון בחוות דעת המומחה האקטואר, עולה באופן ברור, כי מי מבני משפחתו של התובע העביר לחשבון המשותף של הצדדים סכומי כסף שונים, והמחלוקת העיקרית הינה סיווג העברת הכספים – האם אלו ניתנו כמתנה או כהלוואה.
בטרם נדון בסוגיה הנ"ל, ראוי לייחד מספר מילים למשקל אשר ניתן לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט:
חוות דעת מומחה אשר מונה על-ידי בית המשפט המשמש כגורם מקצועי ניטרלי ואובייקטיבי, תאומץ ברוב המקרים על-ידי הערכאה השיפוטית (למעט מקרים חריגים).
עם זאת, חוות דעת המומחה משמשת אך ככלי עזר הניתן לבית המשפט, ובית המשפט אינו מחויב לאמץ את כלל המסקנות, בייחוד כאשר המדובר בסוגיות הנתונות בעיקרן להכרעה שיפוטית.
מהכלל אל הפרט:
חוות דעת המומחה– רו"ח אבי כהן, מאומצת באופן מלא ביחס לממצאים העובדתיים המפורטים בה בנוגע להלוואות אשר במחלוקת.
עם זאת ובכל הנוגע לחלוקה ולאיזון ההלוואות בין הצדדים, נדרשת הכרעה הנלמדת מכלל חומר הראיות שבתיק, שהינו נרחב יותר מהנתונים החשבונאיים אשר הועמדו לעיון המומחה. על כן, הסוגיה הנ"ל עומדת לבחינה משפטית ותוכרע על-ידי בית המשפט.
אף המומחה אשר הביע דעתו באופן עקיף ביחס לסוגיית האיזון, קבע בחוות דעתו כי הצדדים מופנים "להציג טענותיהם בפני כב' ביהמ"ש ולקבל החלטה שיפוטית בסוגיה זו".
ברע"א 5237/12 יוסף סולימן נ' נעמה גולן [פורסם במאגרים המקוונים] (28.8.2012) נקבע כדלקמן:
"המחלוקת המשפטית העיקרית בין הצדדים, כאמור, היא על מי נטל הראיה להוכיח את סיווג העברת הכספים. ההלכה אליה נדרש בית המשפט המחוזי היא פסק דין בן כשישה עשורים שלא נס ליחו, פרשת ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי פ"ד ח' 262, שם הכריע השופט (כתארו אז) זילברג, כי מקום שעסקינן בטענת הגנה של "מתנה ולא הלוואה", כאשר אין מדובר ביחסי קרבה מיוחדים – הנטל על הנתבע; מה שאין כך ביחסי קרבה בעלי אופי מיוחד בענייננו, סבר בית המשפט המחוזי, כי המבקש התנהג כבן משפחת המשיבים ולכן "יכול ובנסיבות אלה נטל הוכחת דבר מתן סכומי הכסף והלוואה מוטל עליו"…".
צא ולמד – נטל הראיה להוכיח כי הכספים אשר ניתנו היו הלוואה ולא מתנה, בהיעדר הסכמים כתובים, עומד לפתחו של התובע דווקא.
אקדים ואומר כבר כעת, כי לאחר עיון בחומר הראיות אשר עמד בפניי, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להרים את הנטל. לא זו אף זו, שוכנעתי כי הכספים ניתנו כמתנה, וכי ההחזרים ניתנו לכאורה למראית עין על מנת לזכות ביתרון דיוני.
בחוות דעתו המקורית, מפרט המומחה את ההלוואות לפי סדר נתינתן:
ביום 25.5.2018 התקבל לחשבון הבנק המשותף סך של 39,100 ₪ מר' *******.
{החל מיום 3.8.2018 ישנה העברה בסך של 878 ₪ מהחשבון המשותף לחשבון ר' ***** מס' 160349 בבנק **** סניף *****; לטענת האיש מדובר בהחזרים חודשיים בגין ההלוואה בסך 39,100 ₪ שהתקבלה מר' ******* כאמור לעיל ביום 25.5.2018.
על פי חומר הראיות, הועברו 12 תשלומים חודשיים בסך של 878 ₪ עד חודש 10/2019, ובסך הכל סך של 10,536 ₪}.
ביום 16.10.2019 התקבל סך של 25,200 ₪ מחשבונו של ר' *******.
ביום 3.12.2019 התקבל סך של 43,837 ₪ מחשבונו של ר' ********.
(במקביל נערך קיזוז בסך של 2,000 ₪ ממשכורתו של התובע, אשר עובד בחברה של האח ר', החל ממשכורת ינואר 2020 ואילך למשך 19 חודשים, בסכום כולל של 38,000 ₪).
אם כן, עינינו הרואות, כי בהתאם לחוות הדעת, להלן סדר ההלוואות:
הלוואה ראשונה ביום 25.5.2018 ע"ס 39,100 ₪
הלוואה שנייה מיום 16.10.2019 בסך 25,200 ₪
הלוואה שלישית מיום 3.12.2019 בסך 43,837 ₪
ראוי לציין כי בחוות הדעת המקורית וכן בתשובות לשאלות ההבהרה, ציין המומחה באופן עקבי, כי כלל ההלוואות ניתנו ע"י ר' ******.
על אף האמור, בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה האחרונות מיום 9.7.2023, ערך המומחה שינוי וקבע כי ההלוואה הראשונה ע"ס 39,100 ₪, ניתנה על-ידי ג' ******, ואילו שתי ההלוואות העוקבות והמאוחרות יותר ניתנו ע"י ר' ******.
ראו לעניין זה סיכומי התובע: "לאחר בדיקת דפי החשבון, אישר המומחה כי ביום 25.5.18 הועבר לחשבונם המשותף של הצדדים סך של 39,100 ₪ מחשבונו של האח ג' (נרשם בטעות ר' ואולם דף החשבון שצורך לשאלות ההבהרה ומצוי בתיק, מוכיח העברת הסך הנ"ל מחשבונו של ג' *****).
אם כן, הדיון אשר ייערך מעתה ואילך יהיה על סמך ההנחה כי ההלוואה הראשונה ניתנה לצדדים על-ידי האח ג', ואילו שתי ההלוואות המאוחרות יותר, על-ידי האח ר'. זאת גם מאחר ומדובר בגרסה אותה מבקש התובע לאמץ בסיכומיו, ומשום שגם קבלת הנחת בסיס זו אינה מובילה לקבלת גרסת התביעה.
מעיון בתובענה הרכושית, מגולל התובע סיפור עובדתי לפיו, נועדה ההלוואה למעשה לעסק של האח, ע"י אביו של התובע, והוסבה בהמשך, בדרך לא דרך, לצדדים.
מעיון בנספחי כתב התביעה עולה כי ביום 24.6.2019 נטל אביו של התובע – ח' ****** – הלוואה ע"ס 100,000 ₪, כאשר מועד הפירעון הראשון נקבע ליום 23.8.2019 ואילו מועד הפירעון האחרון ליום 23.7.2024.
ראה לעניין זה האמור בכתב התביעה:
"לצדדים הלוואה נוספת (מלבד ההלוואות אותן נטלו הצדדים מהבנק מ.ל.) שניטלה במהלך שנת 2019 באמצעות חשבונם של הורי התובע. סכום ההלוואה המקורי- 96,500 ₪, כאשר החזרה החודשי בסך 2,000 ₪ משולם דרך תלוש השכר של התובע…המדובר בהלוואה אשר הוקמה בחשבונו של אבי התובע, אשר ניצל את תנאי האשראי העומדים לזכותו בחשבונו הפרטי. ההלוואה אשר עמדה על סך של 100,000 ניטלה במקור לטובת העסק שבבעלות אחי התובע…ההלוואה שולמה על ידי העסק משך מס' חודשים, ולאחר שכבר התייתר בה הצורך, הוסבה יתרת ההלוואה לטובת הצדדים, לכיסוי התחייבויותיהם בחשבון המשותף…מפאת היחסים העכורים ששררו בין הנתבעת למשפחת התובע, ולאור היעדר האמון בה, הסבת כספי ההלוואה לטובת הצדדים, נעשתה בכפוף לכך שהחזרי ההלוואה לחשבון האב ימשיכו להשתלם דרך העסק, כאשר ההחזר השוטף על ידי הצדדים ינוכה ישירות משכרו של התובע…בין יתר ההלוואות אשר חויבו מחשבונם המשותף של הצדדים, נמנתה גם הלוואה אשר נלקחה על ידי הצדדים מאחי התובע – ג' ******* – והוחזרה מדי חודש באמצעות העברה בנקאית אשר בוצעו מח-ן המשותף לח-ן האח".
אם כן, הגרסה בכתב התביעה המוזרה כשלעצמה, מעלה תהיות רבות נוכח העובדה כי זמן קצר לאחר נטילת ההלוואה, לא הועברו כספים בפעימה אחת לצדדים, אלא ההסבה הנטענת נעשתה על דרך העברת הכספים מחשבונו הפרטי של ר' (להבדיל מחשבון החברה) בשני מועדים עוקבים – הראשון ב- 16.10.2019 והשני ב- 3.12.2019.
יתר על כן, מעיון בנספחים אשר צורפו לכתב התביעה הרכושית (ולא הוצגו כפי הנראה בפני המומחה, שכן אין להם זכר בחו"ד) עולה כי ביום 13.11.2019 נערכה לכאורה העברה אינטרנטית בסך של 27,380 ₪ ע"י האח ר' לאח ג'. כסיבת ההעברה צוין "סגירת הלוואה".
בטפסים עצמם לא מובהר באיזו הלוואה מדובר, אולם עולות תהיות מסוימות סביב "סגירת הלוואה" אשר נערכה כביכול על-ידי ר' ביחס לאח ג', כאשר לא ידוע על הלוואות כלשהן בין אותם האחים.
עינינו הרואות, כי האח ר' העביר מחשבונו הפרטי או מחשבון החברה (נדמה כי חל עירוב בין השניים) סך של 27,380 ₪ לטובת כיסוי הלוואה פרטית אשר ניתנה על-ידי אחיו ג' לתובע ולנתבעת בשנת 2018. הדבר נעשה, על אף שהאח ג' כלל אינו נמנה על בעלי החברה, וכל העברות הכספים הללו אינן מדווחות לרשויות המס ואינן נרשמות בספרי החברה/העוסק המורשה.
אם כן ורק כדי לסבר את האוזן, נחזור על הידוע לנו, באופן אשר ידגים בצורה ברורה את התמיהות העולות מעסקאות ההלוואה המתוארות:
ההלוואה הראשונה ניתנה על-ידי האח ג'.
חלקה הקטן של ההלוואה הראשונה שולם ע"י הצדדים באמצעות החזרים חודשיים ספורדיים בסכומים נמוכים.
יתרת ההלוואה הראשונה סולקה לכאורה באמצעות תשלום חלקה הארי ע"י האח ר'.
במקביל ניתנו שתי הלוואות נוספות – מחשבון הבנק הרשום ע"ש ר' ולא מחשבון החברה/העוסק הרשום ***** ואילו החזרי הכספים מטעם הצדדים בוצעו באמצעות ניכוי מתלוש השכר של התובע, העובד בחברה של האח ר'.
אותו ניכוי קבוע של הסך של 2,000 ₪ הנקובים בתלושי השכר של התובע, מתחיל כאמור עוד מאז עבודתו בחברת *****, וזה ממשיך גם בתלושי השכר של החברה אשר הוקמה ע"י האח ר' בהמשך – חברת **** **** בע"מ, כאילו אין המדובר בישויות משפטיות נפרדות, וכי החברה, הבעלים ר', ואחיו ג' – חד הם. כמו כן לא ברור לאילו הלוואות מתייחס ההחזר החודשי – הראשונה, השנייה או השלישית (כל זאת על אף שבכתב התביעה נערכת הפרדה ברורה בין ההלוואה השנייה והשלישית לבין ההלוואה אשר ניתנה על-ידי האח ג' – ההלוואה הראשונה).
יתר על כן, ועוד לפני שנצלול לעומקם של דברים, עולה קושי משמעותי בהבנת ההיגיון העומד מאחורי עסקאות ההלוואה הנטענות, המפורטות בכתב התביעה.
במה דברים אמורים?
התביעה מבקשת לטעון כי ההלוואה המקורית ניתנה על-ידי אביו של התובע, לו היו לכאורה תנאי אשראי טובים יותר מאשר אלו הנתונים ליחיד המקים חברה/עוסק מורשה.
עם זאת, מין המפורסמות כי עם הקמת חברה ניתן להקים הלוואת בעלים, אותה ניתן להחזיר בכל עת בהמשך עם התייצבות מצבה הכלכלי של החברה, ללא מס. זאת בניגוד להלוואה הנלקחת באופן פרטי על ידי צד ג'.
בהמשך הוסבה אותה הלוואה, אשר נועדה במקור, כנטען, לצרכי העסק, לטובת כיסוי חשבונם הפרטי של הצדדים. ההחזרים החודשיים בגין ההלוואה נוכו משכרו של התובע בהיותו מועסק כאמור בחברה הרשומה על שם האח (ר'). אופן ההסבה כאמור מעורר שאלות בנוגע למניעים ולכנות הפעולה.
טענת התביעה לפיה החזרי ההלוואה נוכו מתלוש השכר של התובע, אך בשל היחסים העכורים אשר שררו בין הנתבעת לבין בני משפחת התובע, אינה מתיישבת עם העובדה כי החזרי הלוואה נוספת אשר ניתנה על-ידי האח ג', בעיצומו של אותו הסכסוך, בוצעו על דרך העברות בנקאיות ישירות מחשבון הצדדים, ולא באמצעות ניכוי משכרו של האיש.
קיזוז אותם 2,000 ₪ מתלושי השכר של התובע אשר עבד כאמור אצל האח ר', לא החלו בסמיכות למתן ההלוואה ע"י האח ג' בשנת 2018 או בסמיכות למתן ההלוואה המוסבת הראשונה בעקבות הלוואת האב בחודש אוקטובר 2019, אלא רק חודש לאחר מתן ההלוואה המוסבת השנייה, בדצמבר 2019.
יתר על כן וכפי שכבר צוין, מעיון בתלושי השכר העדכניים של התובע ממועד תחילת הקיזוזים החודשיים ע"ס 2,000 ₪ ולכל הפחות עד לחודש 1/2023 (תלוש השכר האחרון אשר צורף), עולה כי אותם 2,000 ₪ המשיכו להיות מנוכים משכרו של התובע, גם עם התאגדות העוסק המורשה של האח ר' לחברה בע"מ.
אם כן וככל שנמנה את החזרי התשלומים מחודש ינואר 2020 ועד לחודש ינואר 2023, נמצא כי החזרי ההלוואה, לפחות עד לחודש ינואר 2023, עומדים על סך של 72,000 ₪.
בהנחה שההלוואה הראשונה בסך 39,100 ₪ ניתנה אכן באופן פרטי על-ידי האח ג', הרי שההלוואות שבגינן ניתן ההחזר, הינן ההלוואה השנייה והשלישית בסך 25,200 ₪ ו- 43,837 ₪ אשר חיבורן מביא אותנו לכדי סך של 69,037 ₪.
המסקנה המתבקשת היא כי סך כל הקיזוזים משכרו של האיש בשיעור של 2,000 ₪ לחודש, אשר נערכו לכאורה עד לינואר 2023, עולים על סכום ההלוואה.
יתר על כן, גם מהשוואת כתב התביעה לממצאי המומחה ולסיכומים, עולות אי התאמות, והיעדר כוונה אמיתית להחזר הכספים.
החזרי התשלומים החודשיים למשך 10 חודשים בסך 898 ₪ כ"א על דרך העברה בנקאית, אשר ניתנו בהעברות בנקאיות לאח ג', כלל אינם מכסים את ההלוואה הראשונה הנטענת בסך 39,100 ₪.
שתי ההלוואות המאוחרות לא נרשמו בספרי העסק של האח ר', לא דווחו לאף גורם, ולא הועברו לתובע על-ידי חשבון החברה, אלא על-ידי חשבונו הפרטי של אחיו (ר' או ג'). למרות זאת, הניכוי נערך ישירות מתלוש השכר המשולם לו על-ידי החברה שבבעלות האח ר'.
הקיזוזים בתלוש השכר של ההלוואות הנטענות ונוכח ממצאי המומחה לפיהן ההלוואה לא דווחה ולא הופיעה בספרי החברה/עוסק מורשה, מצביעים על כך שהתובע לא נשא במס בגין ההטבה אשר ניתנה לו לכאורה בדמות אותה הלוואה, בהתאם להוראות סעיף 3 ט' לפקודת מס הכנסה, נוכח קיום יחסי עובד –מעביד בין נותן ההלוואה לבין הלווה.
יתר על כן יש לתת את הדעת לכך שהחברה בבעלות האח ר' שהייתה עוסק מורשה, התאגדה רק ביום 29.11.2021 – כחודש לאחר הגשת התובענה הרכושית, ולאחר מכן התובע עבר לעבוד בחברה מיום 1.1.2022 ועד היום.
אומנם המדובר בעניינו ביחסים משפחתיים אשר אינם מחייבים עריכת הסכמי הלוואה. עם זאת, ההתנהלות הכוללת והעובדה כי מדובר בחברה משפחתית, אופן ההעברות וההחזרים, העובדה כי לא נערכו הסכמי ההלוואה, על אף הודעת התובע כי קיימים יחסים עכורים בין הנתבעת לבין בני משפחתו – נותני ההלוואה, מובילים למסקנה כי אין המדובר בהלוואות שיש לאזנן במסגרת האיזון הסופי, וזאת על אף העובדה כי חשבון הצדדים היה ביתרת חובה באופן ממושך.
ועוד, על אף שהליכי יישוב הסכסוך נפתחו רק בשנת 2021, ניתן לראות מההתכתבויות אשר צורפו לכתב תביעת המזונות, כי מערכת היחסים של הצדדים חוותה קשיים לא מעטים עוד באמצע שנת 2019.
זאת ועוד, בכתב התביעה הרכושי מציין האיש, כי עוד כשנה לפני הגשת התובענה (כלומר שנה לפני 24.10.2021) גמלה בליבו ההחלטה להביא את נישואיו לכלל סיום, ולשם כך הוא פנה ופתח תיק בבית הדין הרבני.
הווה אומר, בשנת 2020 מערכת היחסים של הצדדים הייתה מעורערת עד מאוד, ותחילת הניכויים של סכומי הלוואה משנת 2020 ואילך, לא נעשתה עמוק בתוך תקופת החיים המשותפים וההרמוניים, כטענת התובע בפני המומחה.
במילים אחרות, אין כל קוהרנטיות בין ההלוואות אשר ניתנו לבין ההחזרים אשר נערכו, כאשר אין כל וודאות כי אלו נערכו בפועל, שכן ההחזרים המשמעותיים ביותר הינן באמצעות ניכויים עלומים מתלושי השכר של התובע כשלא מופיעים כל פרטים לצד אותם ניכויים וכאשר ההלוואה אשר ניתנה על-ידי החברה/עוסק מורשה כלל לא דווחה, לא הוגדרו החזרים חודשיים מהשכר ולא מצוין בתלוש מועד ההתחלה ו/או סיום ההחזרים.
לסיכום, אמנם לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובע הינו בעלים משותף בחברה הרשומה על שם אחיו ר' ******, בין לפני העסקתו ובין אחריה. עם זאת שוכנעתי, כי אין אמת בהחזרי ההלוואה, אשר צוינו באופן עלום בתלושי השכר של התובע.
לצד האמור, על הנתבעת לשאת בהחזרי הכספים אשר ניתנו בפועל על ידי האח ג', באמצעות העברה בנקאית, שכן אותם הסכומים שולמו בפועל. יובהר כבר עתה כי הנתבעת אינה נדרשת להחזיר את כל ההלוואה הנטענת, וכי הדרך בה נהגו הצדדים מלמדת על הסכמה בדבר התשלום המינורי אשר הועבר באמצעות ההעברות הבנקאיות אל מול סכום הקרן המקורי.
זמני השהות:
כעת נעבור לדון בזמני השהות.
כאמור, הצדדים מקיימים זמני שהות רצופים ויציבים, לאחר מעורבות העו"ס לס"ד, ובזיקה להמלצות התסקיר, על פי חלוקה של 58% האם ו- 42% האב.
העו"ס לס"ד הביעה עמדתה המקצועית הברורה לפיה זמני השהות היציבים המתקיימים באופן מסודר, בהתאם להסכמות הצדדים, והם מיטיבים עם הקטינים.
ראה לעניין זה התסקיר מתאריך 1.8.2022:
"לאור העובדה כי מתקיימים זמני שהות יציבים באופן מסודר אשר כוללים חלוקת חגים על פי שיתוף הפעולה והסכמות בין ההורים, עו"ס לסדרי הדין סבורה כי המשך מעורבותה מתייתרת וכן על ההורים האחריות להמשיך בקבלת המענים הטיפוליים שהוצעו".
ראה התסקיר מתאריך 7.12.2022:
"עו"ס לסדרי דין ממליצה לא לערוך כל שינוי בזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים…".
ראה התסקיר מתאריך 28.2.2023: "מתקיימים זמני שהות קבועים ויציבים לכל אחד מהם (מההורים מ.ל.) עם הקטינים…שני ההורים ציינו כי אינם מעוניינים לערוך שינויים בזמנים הקיימים…".
העו"ס לס"ד חזרה על עמדתה הנ"ל במסגרת הדיון אשר נערך ביום 28.2.2023.
בסיכומיו טען האב, כי על אף המוצהר בתסקיר, העו"ס לס"ד לא שאלה לדעתו בקשר להמשך זמני השהות הרציפים והמוסכמים, וכי אם היה נשאל לדעתו, היה חפץ כי זמני השהות יהיו שוויוניים יותר.
ובכן, מעבר להמלצת העו"ס לס"ד על כי לטובת הקטינים, למען היציבות והרציפות, יש לשמור על זמני השהות אשר חלים באופן סדור מאז 8.12.2021, לא שוכנעתי כי בפי האב נסיבות ממשיות המצדיקות הכנסת שינוי בזמני השהות הקיימים, המיטיבים עם הקטינים כאמור.
מזונות:
בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נקבע ונבחן בהתאם לדין האישי החל עליו.
במקרה דנן, שני הצדדים משתייכים לדת היהודית.
חובת האב במזונות ילדיו עד גיל שש הינה מוחלטת ובלעדית – אבסולוטית.
מגיל שש ואילך יש לפנות לאשר נקבע בהלכה הידועה והמושרשת המכונה בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים המקוונים] (19.7.2017).
ההלכה קובעת כי יחס החלוקה בין ההורים, ביחס לקטינים בגילאי 6-15 וכן 15-18 יהא בהתאם ליכולותיהם הכלכליות, מכלל המקורות העומדים לרשותם (שכר עבודה ונכסים אחרים המצמיחים רווחים כדוגמת דמי שכירות ורווחי הון), חלוקת זמני השהות בפועל וכן בשקלול נסיבותיו הייחודיות של המקרה העומד לדיון.
אם כן, הקריטריונים הטעונים בחינה הינם כדלהלן:
חלוקת זמני השהות.
צורכי הקטינים וגובהם, לרבות מדור והוצאותיו.
היכולות הכלכליות של ההורים מכלל המקורות העומדים לרשותם, תוך עריכת השוואה וקביעת היחסיות בנוגע לאיתנותם הכלכלית.
כעת נעבור לבחון כל אחד מהקריטריונים המפורטים לעיל.
כפי שכבר צוין בפרק ההקדמה, זמני השהות הינם בשיעור של 58% לעומת 42% לטובת האם.
הפסיקה ביחס למזונות עברה תהפוכות רבות, כאשר אט אט אימצו בתי המשפט את הדעה הרווחת כיום לפיה יש מקום להעלות את שיעור המזונות הפסוקים.
בית המשפט חי בתוך עמו והינו עד לעלייה המתמדת ביוקר המחייה ובעלויות החזקת הקטינים וסיפוק מלוא צורכיהם, בייחוד בחודשי הקיץ.
אם כן, יש לערוך את האיזון הראוי בין רמת ההשתכרות של הצדדים והותרת משאבים מספיקים למחייתו של כל הורה, לצד שמירה על עיקרון העל והוא סיפוק צורכי הקטינים בצורה אופטימלית.
המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה, עמדו בעבר על רף ממוצע של 1,500 ₪.
ברם, מחיפוש ובדיקה של פסיקה עדכנית יותר נקבע לא אחת כי יש להעמיד את המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה על המנעד שבין 1,600-1,700 ₪. בית המשפט אינו נדרש להוכחה מדויקת של הצרכים, ובאפשרותו לקבוע את שיעור המזונות על דרך האומדנה.
ראה בהקשר האמור, עמ"ש (חי') 26409-10-18 מ' ש' נ' ק' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] (25.7.2019):
"ביתר פירוט, בכל הנוגע לגובה המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה ציינו במסגרת עמ"ש (חי') 32385-11-18 א' ג' נ' ר' ג' עמ' 7 [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] (22.5.2019) כדלקמן: "נזכיר כי כעקרון, המזונות הבסיסיים אינם דורשים הוכחה והם מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. לאחר בחינה סבורני כי הסכום שנפסק – 1,600 ₪ אינו חורג מהמקובל. ראו למשל עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 17 (25.10.2018) שם ציינו כי "המזונות ההכרחיים של קטין ללא צרכים מיוחדים נעים על המנעד שבין 1,300 לבין 1,400 לפחות ולעיתים אף מעבר לכך…" כאשר במסגרת זו לא נכללות הוצאות בריאות או חינוך, הוצאות עבור פעילות פנאי, בילויים לרבות נסיעות וטיולים, בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הקטינים במהלך החיים המשותפים והוצאות מדור…למעלה מן הצורך נפנה לפסיקת בתי המשפט המחוזיים מהשנים האחרונות המצדדת בהעלות הרף שאינו דורש הוכחה לכדי 1,600 – 1,700 ₪. בכגון דא הפנה בית משפט קמא לעמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 10 (9.10.2017).ראו גם: עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע.ש (קטינה) נ' נ.ש [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 10-11 (10.1.2019) – עמדת כב' השופטת שבח לפיה הסך של 1,400 ₪ הנוהג מזה שנים קפא על שמריו למרות העלייה ביוקר המחיה והגידול בשכר הממוצע במשק, ועל כן הגיעה העת להעלות את הרף המינימלי שאינו דרוש הוכחה לכדי סך של 1,600 עד 1,700 ₪"…נשוב ונזכיר: לבית המשפט הסמכות לפסוק מזונות ולקבוע את גובה צורכיהם של הקטינים, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של הצרכים, זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית. (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29 , עמ' 33 (15.7.1984); ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 עמ' 828 (31.10.1985))".
לא זו אף זו, בפסיקה מהעת האחרונה, כדוגמת עמ"ש (מרכז-לוד) 58574-06-20 נ.ב. נ' מ.ב.[פורסם במאגרים המקוונים] (10.3.2021) נקבע כדלהלן:
"…הפסיקה כיום נוטה להעריך צרכי קטין מינימליים המתגורר בשני בתים בשיעורים שבין 2,250 ₪ ל- 2,500 ₪ לחודש לפחות, ללא רכיב המדור…".
בהתאם לפסיקה החדשה, צרכיהם של הקטינים המחלקים את זמנם באופן שוויוני או כמעט שוויוני בין שני בתים, גבוה יותר מצרכי קטינים אשר הוריהם אינם מקיימים זמני שהות שוויוניים והקטינים שוהים במרבית הזמן בבית עיקרי אחד אצל ההורה המרכז, הנושא במרבית הוצאותיהם.
ובכן, בהינתן הניתוח הנ"ל, הנני מעמידה את צרכיו של כל קטין על סך 2,000 ₪, 4,000 ₪ עבור שני הקטינים..
לסכום זה יש להוסיף דמי מדור והוצאות מדור.
התובע נושא בדמי שכירות בשיעור של 3,000 ₪. בתוספת הוצאות אחזקת מדור בסך של 1,200 ₪, מתקבל סך כולל של 4,200 ₪. חלקם של הקטינים בהוצאות המדור (40%) הינו 1,680 ₪.
הנתבעת נושאת בדמי שכירות בשיעור של 3,200 ₪. לצד האמור מקבלת הנתבעת סיוע ממשרד הבינוי בגובה 1,090 ₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאות אחזקת מדור בסך של 1,200 ₪. אם כן, מתקבל סך כולל של 3,310 ₪. חלקם של הקטינים (40%) הינו 1,324 ₪.
אם נחבר את שני הסכומים הללו נקבל סך של 3,004 ₪ שהינם למעשה חלקם של הקטינים בהוצאות דמי המדור בשני הבתים.
על הנתבע לשאת ב- 63% הנגזרים משיעור ההכנסה שלו (כפי שיפורט בהמשך).
כלומר, 3,004 ₪ X 63% = 1,893 ₪ במעוגל.
כעת נעבור לדון בפערי ההשתכרות בין הצדדים.
בין הצדדים קיימים פערי השתכרות לא מבוטלים.
התובע עובד בחברה המשפחתית ומשתכר בממוצע 10,607 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה). השתכרות זו אינה לוקחת בחשבון את ההטבה המשמעותית בדמות החזקת רכב בסכומים גבוהים העולים כדי 3,030 ₪ בגילום המס.
בכל הנוגע להחזקת רכב נקבע בעמ"ש (חי') 36735-10-17 י.ב. נ' ו.ב. [פורסם במאגרים המקוונים] (5.10.2018):
"באשר לתוספת עבור החזקת רכב, אכן, בדרך כלל, אין לראות בה כחלק מהמשכורת המשולמת, שכן לא מדובר בתוספת שמשתלמת לשכר אלא ניתנת בדמות טובת הנאה – הרכב. יחד עם זאת, אין להתעלם באופן מוחלט מטובת הנאה זו, ולו משום שהיא מאפשרת למערער להתנייד ביתר קלות וחוסכת ממנו הוצאה אפשרית בגין החזקת רכב לרבות רכישת רכב מכספו… מוכן אני כאמור, לקבל חלקית, את טענת האב ביחס לתוספת המשולמת לו בגין רכב, ולהפחית כמחצית ממנה…".
אם כן, יש לערוך חישוב הלוקח בחשבון מחצית מהחזקת הרכב, לצורך חישוב השכר הקובע לדיני מזונות. מכאן שהשכר העומד לחישוב, עומד על 12,124 ₪.
מנגד, הנתבעת עבדה בחברת טכנו דקל 2000 והשתכרה בממוצע 7,640 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
כפי שצוין לעיל, הנתבעת סיימה לכאורה עבודתה באותה החברה, ובהעדר נתונים אודות שיעור השתכרותה הנוכחי, נערך החישוב על בסיס פוטנציאל השתכרותה הנלמד מתלושי השכר עד לחודש 12/2022 כולל.
סיכום ביניים, השתכרותו של הנתבע עומדת על 12,124 ₪ וממנה יש להפחית 60% מדמי השכירות (דמי השכירות המלאים בקיזוז חלקם של הקטינים), כך שמתקבל סך של 9,604 ₪ (12,124 ₪ מינוס 2,520 ₪).
השתכרות הנתבעת עומדת על 7,640 ₪. מזה יש להפחית 60% מתוך דמי השכירות, כך שמתקבל סך של 5,654 ₪ (7,640 ₪ מינוס 1,986 ₪).
אם כן, יחסי הכנסות הצדדים הינן ביחס של 63% – 37%, לטובת הנתבע.
9,604 ₪ + 5,654 ₪ = 15,258 ₪ הקופה המשותפת.
9,604 ₪ / 15,258 ₪
5,654 ₪ / 15,258 ₪
חישוב המזונות:
צורכיהם הבסיסיים של הקטינים, אשר אינם דורשים הוכחה, הועמדו על 4,000 ₪ (כאשר יש לערוך חישוב במסגרתו מחצית הסכום תהא עבור צרכים תלויי שהות והמחצית השנייה עבור צרכים שאינם תלויי שהות).
לאור האמור, החישוב ייערך באופן הבא ביחס לכל קטין:
צרכים שאינם תלויי שהות: 1,000 ₪ (2,000/2) X 63% = 630 ₪
צרכים תלויי שהות: 1,000 ₪ X 21% = 210 ₪ (חלקו של הנתבע בהכנסה המשותפת 63% מינוס 42% חלוקת זמני שהות)
אם כן, 630 ₪ + 210 ₪ = 840 ₪ X 2 קטינים = 1,680 ₪
מדמי המדור בסך 1,893 ₪ יש לנכות את הסכום בו נושא התובע בפועל בגין חלקן של הקטינים בסך 1,680 ₪, כך שמתקבל סך של 213 ₪.
הסך הכולל המתקבל מחיבור כלל הסכומים הנדרשים 1,680 ₪ + 213 ₪ מביא לתוצאה של 1,893, ובמעוגל 1,900 ₪
אם כן יש לערוך את החישוב הבא:
מיום 19.9.2021 ואילך ועד שיימלאו לקטין ה' 6 שנים –( 12.10.2023 ): יישא האב במזונות חודשיים בשיעור של 3,000 ₪ עבור שני הקטינים:
2,000 ₪ (צורכי הקטין ה' שאינם דורשים הוכחה עד לגיל 6) + 213 ₪ (דמי המדור בהם חב האב) + 840 ₪ (החיוב בגין הקטין נ')= 3,053 ₪ ובמעוגל 3,000 ₪.
לא נעלמה מעיני העובדה כי יכול והחישוב עד לגיל 6 מקפח במקצת את האם, שכן הסיוע בשכר הדירה החל להשתלם לה (בהתאם לתדפיסי העו"ש) רק מה- 11.5.2022, אף אם בחודש מאי בו התחיל התשלום ניתנה לה גמלה חד פעמית גבוהה יותר של 3,270 ₪ בהשוואה לתשלום החודשי הרגיל בגובה 1,090 ₪. עם זאת, שוכנעתי כי בשל כלל הנסיבות והנתונים הכלכליים הקיימים בתיק, שאין מקום להגדיל את החיוב הרטרואקטיבי אשר יעמוד לפתחי האב.
מיום 13.10.2023 ועד הגעתו של הקטין ה' לגיל בגרות או עד סיום כיתה י"ב, לפי המאוחר, יישא האב במזונות חודשיים בגובה 1,900 ₪ עבור שני הקטינים.
החיוב יחול למפרע מאז 19.9.2021 ואילך, מדי ה- 1 בכל חודש.
בשולי הדברים, לא נעלמה מעיני טענת האם על פיה יש להתחשב גם בהכנסת בת הזוג של האב החיה עמו ומנהלת עמו משק בית משותף. האב הכחיש טענה זו וטען כי לבת הזוג שלו בית משלה. אמנם בתסקיר מיום 7.12.2022 ישנם תימוכין לטענת האם דווקא, אך עם זאת, משלא נערך הליך ראייתי מסודר, לא שוכנעתי כי יש מקום לקחת בחשבון טענה זו.
חוב העבר בקיזוז הסכומים אשר שולמו לידי התובעת בפועל על חשבון המזונות, ככל ששולמו, ישולם לשיעורין, בסך של 500 ₪ לחודש, אשר יתווספו בכל חודש למזונות השוטפים, עד כדי סילוק כל היתרה.
סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן ויעודכן אחת ל-3 חודשים ללא עדכון רטרואקטיבי. המדד הבסיסי הקובע לצורך העדכון הינו זה שפורסם ביום 15/7/23 והתאמה ראשונה תעשה ביום 1/12/23.
המזונות ישולמו עד הגעתו של כל קטין לגיל 18 או עד סיום י"ב, על פי המאוחר שביניהם. בזמן שירות החובה בצה"ל של כל קטין ועד הגעתו לגיל 21 או סיום שירות חובה – לפי המאוחר, יועמדו המזונות ע"ס 1/3 מהסכום המלא אשר השתלם בגין הקטין הנ"ל.
קצבה ו/או מענק המשולמים על ידי המל"ל בגין הקטינים, ישולמו לאם בנוסף לדמי המזונות.
הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים, כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים בכלל זה, אבחונים בגין לקות למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר אינה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת החולים. בתוך כך גם הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור, אלא אם ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על ידי הורה אחד בלבד, או אז רק ההורה המממן ייהנה מהחזר זה.
בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת ממניעה לקבלת הטיפול ברפואה הציבורית, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית.
כל הוצאה רפואית חריגה כאמור לעיל, תעשה על יסוד אסמכתה מגורם רלוונטי המאשר את נחיצות ההוצאה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק עלויות ונחיצות בתוך 10 ימים ממועד משלוח האסמכתה, הוראה זו אינה חלה במקרה שבו יתעורר צורך רפואי דחוף.
הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית ובכלל זה, אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, ועד כיתה, ועד הורים וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוך ו/או למסגרת החינוכית, בקיזוז מענק חינוך, ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה.
הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות מעון וצהרון (עד סוף כיתה ב' בהתאם לתעריף צהרון ציבורי), חוגים (עד שני חוגים לכל קטין בעלות מתנ"ס ובכל מקרה עלות שני החוגים לא תעלה על 400 ₪. הוצאה זו בגין החוגים כוללת ביגוד מיוחד, ציוד, מימון תחרויות ואירועים וכל אשר נדרש במסגרת החוג), שיעורי עזר (באופן המוגבל לשלושה שיעורים פרטיים לכל קטין בשבוע. התשלום יהיה על בסיס רישום מהמורה הפרטי אשר יישלח לצדדים אחת לחודש), תנועת נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש), קייטנות (מחזור אחד בקיץ בעלות קייטנה עירייה/ מתנ"ס ציבורי) ואבחונים דידקטיים.
כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר או מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המוסכם על הצדדים.
כל הוצאה חריגה אחרת, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששניהם הסכימו להוצאה זו בכתב באמצעות תקשורת מתועדת.
כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים (להלן: תקשורת מתועדת): תקשורת סלולרית (כגון: WHATS UP) / דוא"ל / דואר רשום.
ההורה השולח אינו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל (להלן: ההורה המשלם) יקבל מההורה השני (להלן: ההורה החייב) את חלקו כאמור וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת מתועדת דרישה בצירוף האסמכתה הרלוונטית בדבר התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
לחילופין, רשאי ההורה החייב להודיע להורה המשלם בתקשורת מתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
הנני מחייבת את התובע בהוצאות ההליך בסך של 8,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד גבייתם בפועל וניתן יהא לגבותן בהוצל"פ על פי דין מזונות.
המזכירות תמציא את פסק הדין לכלל הגורמים ותסגור את כל התיקים שבכותרת.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ג, 13 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
