עו"ס לחוק נוער, ע.מ,ע"י ב"כ עו"ד ש. פרץ ועו"ד ל. חן עציוני, ת.מ,ע"י ב"כ ש. בן שיטרית, עו"ד סיגל יוריסטא אפוט' לדין, פסק דין

בפני

כב' השופטת סגלית אופק

מבקשת

1. עו"ס לחוק נוער

נגד

משיבים

1. ע.מ

ע"י ב"כ עו"ד ש. פרץ ועו"ד ל. חן עציוני

2. ת.מ

ע"י ב"כ ש. בן שיטרית

3. עו"ד סיגל יוריסטא אפוט' לדין

פסק דין

מונחת לפניי בקשה מטעם עו"ס לחוק הנוער להורות על הארכת צווי הנזקקות והמשמורת שניתנו זה מכבר, למשך שנה, בעניינם של שני קטינים נשוא ההליך דנן וזאת עד ליום 30.6.2023.

יוער, כי ביום 19.6.2023 הוארכו הצווים עד להחלטה אחרת; בקשה מפורטת הוגשה לאחר שהתכנסה ועדה לתכנון טיפול ביום 21.6.2023. בתמיכה לבקשה הוגש תסקיר המשתרע על 9 עמודים (להלן – התסקיר) וכן דוח של הפנימייה בן 7 עמודים לעניין מצבם ותפקודם של הקטינים במישורים שונים (להלן – דוח הפנימייה).

עת הוגשה הבקשה דנן ביום 26.6.2023 שוהים הקטינים בפנימית "קרן הילד" בבני ברק, וזאת מאז תחילת שנת הלימודים התשפ"ג, בהתאם להחלטתה של כב' השופטת ארבל אסל מיום 19.8.2022 (תנ"ז 27021-08-22). הקטינים מקיימים מפגשים עם הוריהם; הקטינים פוגשים את אביהם פעם אחת באמצע השבוע ובסופ"ש לסירוגין, סה"כ מספר שעות בודדות (הודעות עדכון מטעם האפו' לדין מהימים 27.12.2022, 7.5.2023 תלה"מ 53999-04-21).

אבי הקטינים מתנגד לבקשה; לעמדתו, יש לקטינים שני הורים מתפקדים, המעוניינים בטובת הקטינים, ולא הייתה לכתחילה כל סיבה אמיתית להרחיק את הקטינים מביתם; חל שינוי בנסיבות החיים של הקטינים, ההורים התגרשו וקיימת רגיעה משמעותית בעוצמת הסכסוך; דרכי הטיפול אשר נוסו עד כה לא הועיל אלא רק הזיקו לקטינים שמשדרים שניהם מצוקה גדולה; הקטינה אינה מעוניינת להמשיך ולשהות בפנימייה. גם הקטין חווה צער רב ורצון לשהות עם אביו (סעיפים 6, 8, 10, 18, 21 לתשובה מיום 2.7.2023). האב אף מלין על כך שלטעמו לא נבחנה האפשרות שהמשמורת על הקטינים תינתן לו, ככל שהאם אינה מצליחה לתפקד ואינה מסתדרת עם גידול הקטינים (שם, סעיף 20).

לעומת זאת, האם הסכימה לבקשה (בקשה מיום 19.6.2023).

ביום 27.6.2023 נפגשתי עם הקטינה בנוכחות עו"ס מיחידת הסיוע שליד בית המשפט.

ביום 10.7.2023 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים במהלכו שמעתי את טענות הצדדים וכן את דברי הגורמים הבאים במגע עם הקטינים (המנהלת והעו"ס של הפנימייה).

במהלך הדיון האב, באמצעות בא כוחו, עמד על עמדתו מלכתחילה (עמ' 6, ש' 35-29; עמ' 7, ש' 7-5, 15-14), טען שהילדים צריכים להיות אצל אביהם "אני אומר את זה בלב שלם, שהדבר הנכון לילדים זה לתת לאבא, בעזרתה הרבה של הסבתא לגדל את הילדים … אין תחליף ולא קיים תחליף יותר טוב מגידול של אחד ההורים ושל הסבתא" (עמ' 7, ש' 27-26), תוך שהביע נכונות לכך "שזה יכול להיות תחת פיקוח ועל תנאי ועם הדרכה וכל מה שבית המשפט יבקש" (עמ' 8, ש' 10-9); לחלופין, הציע ב"כ האב כי ביתה של המשיבה ישמש כחלופה: "ואנו לא נתנגד שהילדים יחזרו לבית האם בלבד שלא יהיו בפנימייה אנו רוצים שיהיה להם בית. אפילו סבתא מצד האם אני מסכים, אני רוצה שיהיה להם בית ושהמשפחה תגדל אותם" (עמ' 8, ש' 31-29).

לעומת זאת, בעמדתה של האם, שהובאה באמצעות באת כוחה, לא חל שינוי. האם עודנה מסכימה לבקשה (עמ' 2, ש' 29) והיא פרשה את נימוקיה כדלקמן: המשיב הוא הורה מנכר, ממשיך לערב את הקטינים בסכסוך, ועל כן אין מנוס מלהשאיר את הקטינים בפנימייה על מנת להגן עליהם ולהבטיח את טובתם ולמנוע מהקטינים להיכנס למקום של הסכסוך בין ההורים; המשיב אינו לוקח חלק אינטגרלי בחיי הקטינים, כפי שמצופה ונדרש מכל הורה אחר, וכפי שהוא לכאורה דורש מעצמו, אף יש ספק בכלל שהוא מסוגל לשמש כהורה משמורן; חוסר התקשורת בין ההורים בא על חשבונם של הקטינים ואילו בפנימייה יוכלו לקבל את כל המענים הדרושים להם (עמ' 2, ש' 29-עמ' 3, ש' 9; עמ' 4, ש' 11- עמ' 5, ש' 4).

האפוטרופא לדין אף היא תומכת בבקשה. לעמדתה, הקטינה מצויה לא רק בקונפליקט בין המשיבים אלא גם בקונפליקט בין ההורים לבין הפנימייה; טובתה של הקטינה היא להמשיך ולשהות במקום ניטראלי, לקבל מעטפת טיפולים רחבה, וצריך לתת לה שקט שיאפשר התפתחות תקינה (עמ' 9, ש' 16-15; 22-21, 31-29).

דיון והכרעה

נקודת המוצא היא שמקומו הטבעי, העדיף של הילד, הוא במחיצת משפחתו הביולוגית, בחיקה הוא מקבל – בדרך כלל – אהבת אם ואב. עסקינן בזכות בסיסית הן של ההורה והן של הילד, וניתוק ילד ממשמורת הורהו מהווה פגיעה בזכות טבעית הנתונה לו [דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246 (2004)], ולכן יש לפרש את גדר המצבים המאפשרים שלילת זכות כזו בזהירות יתרה ועל דרך הצמצום [ע"א 488/77 פלוני נ' היועמ"ש, פ"ד לב(3) 421 (1978)]. עם זאת, האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצרכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. ועל כן, כאשר הורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. ומכאן, סמכותם של בתי המשפט ושל רשויות הסעד להתערב בנסיבות מוגדרות בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד [סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך- 1960; רע"א 5587/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (קטין), פ"ד נא(4) 830 (1997); ע"א 4746/13 פלוני נ' עו"ס לחוק הנוער (2013); לעניין אפשרות להכרזת נזקקות במקרה שבו הורה נוקט אסטרטגיות כדי לחבל בקשר שבין הילד להורה האחר ופועל לניכור הורי חמור ר' עמ"ש (ת"א) 51782-01-20 ע' ע' נ' א' ב' עו"ס לחוק הנוער (7.6.2020); תמ"ש (נצ') 37506-06-13 פלונית נ' פלוני (19.11.2014)].

אף מקום בו הוכרז קטין כ"נזקק", יש לבחון את מידתיות הפעלת האמצעים הננקטים תוך התמקדות בטובתו. הוצאת קטין ממשמורת הוריו תעשה כמוצא אחרון – הכרח בל יגונה – כשלא ניתן להבטיח את שלומו בהפעלת אמצעי מתון יותר. חיוני, אפוא, להעריך את צרכי הקטין בזהירות יתרה בצד מתן משקל ראוי לערך האוטונומיה המשפחתית, ולשקלל ערכים אלה בטרם יופעלו אמצעים לניתוק ילדיו מהוריו – וזאת אף אם מדובר בניתוק חלקי ולתקופת זמן מוגבלת [תנ"ז (י-ם) 21601-10-21 פקיד סעד לנוער נ' ל.א (14.12.2021); תנ"ז (ק"ש) 30025-09-18 מחלקה לשירותים חברתיים קרית שמונה נ' פלונית (1.11.2020); רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו(4) 872 (2002); ע"א 783/81 פלונים נ' פלמוני, פ"ד לט(2) 1 (1983)].

מן הכלל אל הפרט

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בעת הזאת מצבם של הקטינים מחייב את הארכת צו הנזקקות וכי טובת הקטינים אשר מוסיפים להיות מעורבים בסכסוך מחייבת את הארכת צו ההוצאה ממשמורת תוך המשך השמה במסגרת חוץ ביתית.

לשם הבהרת הטעמים שהובילוני למסקנתי האמורה, אסקור בקצרה את השתלשלות הדברים קודם להליך הנוכחי, ואף אפרט את ממצאי ההליך דנן.

מנישואי ההורים, המשיבים 2-1, נולדו ארבעה קטינים: ש' ילידת 17.3.2011, מ' יליד 27.4.2013 (שניהם יחד לעיל ולהלן – הקטינים), נ' ילידת 18.9.2015 וי' יליד 28.2.2020 (ארבעת ביחד להלן – הילדים); ההורים התגרשו בשנת 2022.

האב הגיש תובענה למשמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שוויוניים (להלן – תיק המשמורת) (תלה"מ 53999-04-21); משך שנות ניהול תיק המשמורת התקבלו דיווחים הן מטעם ההורים והן מטעם גורמים שונים המטפלים והבאים במגע עם הילדים, על מצב מדאיג של הילדים בכלל והקטינים בפרט, והתרשמות גורמי המקצוע הייתה מילדים בסיכון גבוה במציאות של קיום ניכור הורי, כפי שהתרשם גם בית המשפט (ר' למשל החלטות מהימים 31.10.2021, 19.2.2022, 19.11.2022 תלה"מ 53999-04-21).

נוכח קשיים רגשיים שביטאו הקטינים, החלו האם והקטינים עוד בשנת 2021 בהליך טיפולי במרכז "קרן אור". הליך זה נמשך בין החודשים נובמבר 2021- מאי 2022, ועל אף שיתוף הפעולה מצד האם (עת האב מיאן להמשיך ליטול חלק בטיפול זה – תסקיר מיום 9.3.2022 תלה"מ 53999-04-21; נספח ג' תסקיר מיום 16.6.2022 תנ"ז 35291-06-22) לא השיג ההליך הטיפולי את התוצאה הרצויה ודפוסי הקשר שבין האם לבין הקטינים לא השתפרו. אדרבא, הוחרף מצבם הרגשי של הקטינים (הפנייה לבדיקה פסיכיאטרית מיום 9.11.2021 נספח א' לבקשה מיום 30.12.2021 תלה"מ 53999-04-21), הם הפסיקו להגיע לבית הספר, והקטינה אף הפסיקה לשמור על היגיינה אישית במשך חודשים רבים ("אינה מתקלחת, אינה מחליפה בגדים, מסרבת לטפל בכינים ונודף ממנה ריח רע"- תסקיר מיום 26.1.2022 תלה"מ 53999-04-21; עמ' 22, 67 לחוות דעת מכון שלם מיום 6.7.2022 (להלן – חוות הדעת)). לעניין זה יוער, כי בתחילת הדרך בפנימייה נדמה שהקשר בין המשיבה והקטינה נמצא במגמת שיפור ("ש' אמרה כי בחופשות היא מסתדרת טוב עם אמא וגם עם נ'"- דוח אפוט' לדין מיום 27.12.2022 תלה"מ 53999-04-21), אך בימים אלה קיימות אינדיקציות לכך שדפוסי הקשר שבין האם והקטינה לא השתפרו מהותית חרף שהות הקטינה בפנימיה "קרן הילד" ושהותם המצומצמת בבית האב ("המשיבה מדווחת על שיפור ביחסיה עם הקטין מ', הוא מקבל סמכותה ומתנהג אליה בכבוד, אולם היא ממשיכה לחוות קושי ביחסיה עם הקטינה ש'. לדבריה ש' מסרבת לקבל את סמכותה מתחצפת אליה באופן בוטה. מדבריה של ש' כלפי המשיבה ניכר שיש בידיה מידע אודות הסכסוך הכלכלי (סביב רכוש) בין המשיבים), ההתרשמות כי היא יודעת את הפרטים מהסכסוך הזוגי ונלחמת את מלחמתו של המשיב. המשיבה השמיעה באוזנינו הקלטה בה ש' מדברת עם המשיבה ומטיחה בה אשמה כי בגללה הקשר של הקטינים עם האב מצומצם כשבסיומה היא מקללת אותה" (עמ' 2 תסקיר מיום 25.1.2023); "על פי הדיווחים יש קשיים במהלך החופשות בקשר בין ש' לאם ולאחים, בהתנהגות שלה בעיקר כלפי המשיבה וקבלת משמעת וסמכות … המשיבה מדווחת כי ש' אינה יוצרת עמה קשר כל יום ובחלק גדול מהפעמים מתקשרת רק כשצריכה משהוא. יחד עם זאת, היו מקרים בודדים בהם ראתה שינוי קל של ש' אליה, היו פעמים ספורות בהן ש' אפשרה למשיבה לחבק אותה ולהתקרב אליה. אך מאז חופשת הפסח, לאחר המפגש עם המשיב ובני משפחתו חלה רגרסיה ביחס של ש' אליה. היא אמנם לא מקללת, אך מדברת אל המשיבה בחוסר כבוד, ומסרבת להיות בקשר עם משפחתה של המשיבה" (עמ' 6-5 לתסקיר משלים מיום 25.6.2023); "המשיבה אמרה כי ש' ילדה פקחית וגם מאוד אגרסיבית והיא לוקחת צד בסכסוך בין המשיבים, חושבת שהיא אחראית על המשיבה, אך בעצם לא מכירה בקיומה. דיווחה על אירוע בו צבטה אותה במהלך נסיעה משותפת וסיכנה את חייהן" (שם, עמ' 8). במצב דברים זה הדעת נותנת, אפוא, שהניכור ההורי מצד המשיב נמשך.

במחצית שנת 2022 החלו הליכים משפטיים בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן – חוק הנוער), אז עתרה המבקשת להכריז על הקטינים כ"קטינים נזקקים" ולהוציאם ממשמורת הוריהם אל מסגרת חוץ ביתית (תנ"ז 35291-06-22).

בהסכמת המשיבים הוכרזו הקטינים כקטינים נזקקים (שם, פרו' 20.6.2022 עמ' 9, ש' 17; עמ' 13, ש' 28), אך חלף הוצאת הקטינים ממשמורת ההורים, ניתן בעניינם צו פיקוח והשגחה, תוך שנקבע בהסכמה כי "ההורים ישתפו פעולה עם הרווחה ויתייצבו לועדת תכנון טיפול שתתכנס לדון בהצלחת התכנית הנ"ל במהלך אוגוסט. ככל שהמסקנה של גורמי המקצוע תהיה שהתכנית כשלה, הקטינים יצאו לפנימיות" (שם, 15, ש' 13-11). זמן מה לאחר מכן הוצאו הקטינים למסגרת חוץ ביתית עד ליום 20.6.2023 (החלטה מיום 19.8.2022 תנ"ז 27021-08-22).

באשר למצב הקטינים יאמר, כי אלה ביטאו מצוקה רגשית לאורך שנות הסכסוך, הן בבית והן במסגרות החינוך.

ש' – קודם ליציאתה של הקטינה ממשמורת הוריה הייתה הקטינה נתונה במצוקה ומצבה בכי רע. מצוקה זו הובילה לאלימות פיסית ומילולית של הקטינה כלפי אחרים, לרבות ילדים השוהים עמה במסגרת החינוכית וצוות החינוך (תסקיר מיום 16.6.2022 תנ"ז 35291-06-22) ולאחר מכן חדלה להגיע בכלל למסגרת החינוך; בבדיקה פסיכיאטרית בביה"ח שיבא ביום 26.4.2022 העריכה הרופאה כי הקטינה סובלת מ"הפרעת הסתגלות קשה עם הפרעה תפקודית משמעותית והפרעה מתנגדת" (נספח ו' לתסקיר מיום 16.6.2022 תנ"ז 35291-06-22); גם באבחונים פסיכודיאגנוסטיים שנערכו במכון שלם נמצא כי הקטינה "מעבירה תחושה גרנדיוזית שאינה תואמת את גילה או את מעמדה, האומרת רק אני אחליט על עצמי. נראה כי היא חווה בלבול משמעותי ביותר בנוגע למעמדות וסמכויות, כך שאיבדה את מקומה תואם הגיל והיא מרגישה כי בידיה לקבוע הכול. ..משתדלת לתפוס את העולם באופן מצומצם, היא מתקשה לראות מורכבות הן בסיטואציות והן באנשים וכך מגיעה להחלטות אשר פוגעות בה בטווח הקצר והארוך… היא משתמשת בפיצול בתוך היחסים, בין הדמות הגברית הטובה והמושיעה לדמות הנשית המאכזבת והנוטשת. נראה כי ש' מרגישה כי אין לה את היכולת להגן על עצמה מפני אנשים ואירועים הרוצים להשפיע ואף לקבוע את חייה. אי לכך היא בוחרת בדמות אחת שתוביל את בחירותיה (מבלי לבחון מה המחיר שהיא משלמת על בחירה זו ובלי אפשרות להתנגד לה)" (עמ' 26 לחוות הדעת). עד לאחרונה דומה שהוצאתה של ש' ממשמורת הוריה היטיבה עמה. תקופה מסוימת לא השתלבה במסגרת החינוך אלא למדה אצל מורה פרטית, אך בהמשך השתלבה בבית ספר; בפנימייה היא "התחילה ברגל ימין מאוד יפה, היא השתלבה חברתית, היא יצרה קשר עם אנשי צוות הפנימייה… הייתה השתלבות ממש טובה. היו קשיים רגילים, קלאסיים, נורמטיביים, שמוצאים אצל כל ילדה שנכנסת בגיל כזה לפנימייה" (עמ' 10, ש' 23-20; דוח אפוט' לדין מיום 27.12.2022 תלה"מ 53999-04-21; עמ' 3 לדוח הפנימייה). ברם, לאחרונה אירעה נסיגה בהתנהגותה: "בערך חודש מרץ ובאפריל זה המשיך והתגבר ואחרי פסח אנו חווינו נסיגה מאוד משמעותית של ש' שהיא יצרה כמה עולמות שלא תואמים אחד את השני וגם לא תואמים את המציאות. היא יכולה לספר סיפורים שלא קרו… היא עשתה איקס על הפנימייה, נשבר האמון עם הצוות, קשיים חברתיים מאוד משמעותיים, התחילה להיות יותר לבד, התנהגויות של שליטה על בנות ורודנות על בנות" (עמ' 10, ש' 33-28; עמ' 4-2 לתסקיר; עמ' 1, 3 לדוח הפנימייה). יוער, כי השינויים בהתנהגותה של הקטינה אירעו במקביל לזוגיות החדשה של המשיב שהתחילה באותה תקופה, פחות או יותר (עמ' 12, ש' 28), הדבר אינו נראה כצירוף מקרים אלא להערכת גורמי המקצוע שמירת הסוד והמפגש עם האשה החדשה ומשפחתה מעוררים בקטינים חרדה ושאלות לגבי מקומם בחייו של המשיב, גורמים לשיבוש מציאות אצל הקטינים, ומקשה עליהם להיעזר בגורמי הטיפול ולתת אמון בהם ובמשיבה (תסקיר מיום 30.4.2023 תנ"ז 27015-08-22).

מ' – קודם להוצאתו של הקטין ממשמורת הוריו היה הקטין נתון באי שקט ומצוקה בעולמו הפנימי ומשאבי ההתמודדות שלו הרשימו כפחות מפותחים. הוא השתמש במנגנון של הימנעות ופיצול שאינו יעיל מול עוצמות גבוהות של חרדה והדבר הוביל אותו למצב של סרבנות בית ספרית (עמ' 67 לחוות הדעת; פרו' 20.6.2022 תנ"ז 35291-06-22 עמ' 11, ש' 23-18). דומה שהוצאתו של מ' ממשמורת הוריו היטיבה עמו. מ' משתף פעולה באופן מלא עם צוות הפנימייה, הוא ממושמע לכללי הפנימייה, הוא תלמיד מצטיין, הפנימייה מהווה עבורו עוגן קבוע ויציב בחייו. לעומת זאת, במישור המשפחתי הוא עדיין מדחיק את כל הקשור לסטטוס של הוריו (עמ' 7 לתסקיר).

באשר להורים יאמר, כי על פי ממצאי אבחונים פסיכודיאגנוסטיים האם "אוהבת את ילדיה ומכוונת לפעול לטובתם על פי צרכיהם… היא מושקעת בהורות ומכווננת לצרכי הילדים, ויכולתה ההורית מספקת לשם תפקוד כמשמורנית עבורם. עם זאת, מצבם הרגשי והתנהגותי הקשה כפי שתואר, נראה כי היא זקוקה לליווי והכוונה בתדירות גבוהה, על מנת לקרב אותם חזרה אליה ולהציב להם גבולות ברורים יותר" (עמ' 65 לחוות הדעת), ועל פי דיווחי שירותי הרווחה היא עושה ועשתה כל שביכולתה בכדי לשתף פעולה עם שירותי הרווחה והגורמים המטפלים. לעומת זאת, על פי ממצאי האבחונים הפסיכודיאגנוסטיים האב בעל "(ו)אירגון אישיות גבולי… בולטת הכחשה של כשלים בתפקודו ההורי, קיימת מינימליזציה של אחריות על דברים שנאמרו או נעשו על ידיו מתוך פגיעות. יכולתו לזהות ביטוי מצוקה, עלולה להיות מוגבלת. הוא לא מצליח להראות מודעות להשפעת הניכור מהאם על מצבם הרגשי או לצורך שלהם לקיים קשר עם שני הוריהם ללא שהם נמצאים בקונפליקט נאמנויות. קיימת הכחשה של קשיים בעבר או בהווה… הנסיונות לעמת אותו עם קשייו מעוררים אצלו הכחשה. עמדה זו פוגעת משמעותית ביכולתו להיעזר בהדרכה ולהפנים אותה… הוא בעל משאבים וכוחות לדאוג לצרכיהם הפיזיים של ילדיו אך מתקשה להבחין בביטויים של הבנה של צרכיהם הרגשיים או ההתפתחותיים בנפרד מצרכיו, תוך התעלמות מההכרה בהשפעת הקונפליקט הנוכחי על התפתחותם התקינה ומהצורך שלהם לקיים קשר מיטיב עם שני הוריהם ללא שהם נמצאים בקונפליקט נאמנויות" (עמ' 66-65 לחוות הדעת). יוער, כי הדוח הוזמן לבקשתו של המשיב והוא לא חלק על תוכנו בשום שלב (ר' החלטה מיום 2.2.2022 תלה"מ 53999-04-21). על פי עדכונים שהתקבלו האב פוגש את הקטינים, אולם הוא אינו מקבל טיפול, מקיים קשר קונקרטי עם הפנימייה (עמ' 4 לדוח הפנימייה), אינו משתף פעולה עם שירותי הרווחה.

כאמור, המשיב מתנגד להארכת צווי הנזקקות בעילה של הורה לא מתפקד או הורה מנכר או מצבם של הקטינים. לאורך כל הדרך עמדתו של המשיב: "מה היה בסכסוך הזה כבר, לא קיים הורה לא מנכר שהוא גרוש… מה קרה בתיק הזה שהוא כבר דרמטי… אני אומר שהורים גרושים מדברים על הסכסוך שלהם עם הילדים" (עמ' 7, ש' 35-32; ר' גם פרוט' 20.6.2022 עמ' 6, ש' 10).

איני מקבלת את טענתו של המשיב מהנימוקים הבאים: האחד, המשיב לא עמד על קיומו של הליך מלא של הוכחת נזקקות, על כל המשתמע מכך [ע"מ (ת"א) 1161/00 פלונית נ' היועמ"ש לממשלה סעיף 4.5 (9.1.2001)]; והשני; הטענה לא עולה בקנה אחד עם ראיות על מצבם של הקטינים, ובייחוד הקטינה ש', שהיו ומוסיפים להימצא בקונפליקט בין המשיבים ולמלא תפקיד בסכסוך הורי שלא גווע ואף לא נרגע משמעותית (ר' עמ' 2, ש' 9-10, 18-17; עמ' 4, ש' 23-19; עמ' 7, ש' 8; עמ' 10, ש' 9-8; עמ' 11, ש' 13-9; החלטה מיום 31.10.2023 תלה"מ 53999-04-21; עמ' 3 תסקיר מיום 1.2.2023 תנ"ז 27015-08-22; עמ' 2 לתסקיר מיום 24.4.2023 תלה"מ 53999-04-21), סכסוך שכבר נתן אותות בנפשם של הקטינים ובהתנהגותם (עמ' 10, ש' 35-29; עמ' 11, ש' 7-2). משכך, ובשים לב לקשיים אותם חווה האב (קושי להפנים הדרכה- עמ' 65 לחוות דעת; "ממצאי האבחון הפסיכודיאגנוסטי עולה שאלה באשר ליכולת של האב להימנע מהעברת מסרים העלולים להעמיד את הילדים בקונפליקט נאמנויות"-שם, עמ' 66), ספק בעיניי האם יש בידיו "להוציא" את הקטינים מהסכסוך, בלי שיוכרזו "קטינים נזקקים" ו/או בלי שיוצאו ממשמורת ההורים (כנזכר, המשיבה מסכימה לבקשה להארכת צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת), ובלי שיושמו במסגרת חוץ ביתית- במרחב ניטראלי במסגרתו יוכלו לקבל מענים הנדרשים במצבם. ועל כן טענותיו של המשיב לעניין היעדר עילה להכרזת נזקקות נדחות.

טענה נוספת שהאב יכול לספק לקטינים מסגרת חלופית ובכך למנוע המשך שהייתם בפנימייה. איני מקבלת את טענתו של המשיב מהנימוקים הבאים: האחד, המשיב מודה בתצהירו כי הקטינים במצב נפשי רע, ואף יותר מכך: "(ש)אם זה הדוח שהרווחה כתבה אז המצב הרבה יותר גרוע ומפי הפנימייה שמענו שהמצב אכן גרוע והיא השתמשה במילה מאוד, מאוד" (עמ' 12, ש' 7-6), אלא שהוא מייחס את מצבם זה להימצאם בפנימייה, אך זנח את בקשתו למינוי מומחה חיצוני להערכת מצבם של הקטינים וטובתם בהמשך מגוריהם בפנימייה (ס' 4, 6, 23 לתשובה; עמ' 7, ש' 24-23); השני, המשיב לא שיתף ואינו משתף פעולה עם המשיבה בעניין צרכים של הילדים (עמ' 2, ש' 31-30; עמ' 3, ש' 16-3; ר', למשל, החלטות מהימים 10.1.2022, 19.2.2022 תלה"מ 53999-04-21) וזו, כך נראה, נותרה דרכו כיום (תסקיר מיום 30.4.2023 תנ"ז 27015-08-22; תסקיר מיום 9.7.2023 תלה"מ 53999-04-21; עמ' 10, ש' 2). העדר שיתוף פעולה עלול להעמיד את הקטינים בלב מאבק בין המשיבים, בדומה למתרחש כעת לאחר שהקטינה הבינה שהמשיב אינו נותן את ברכת הדרך להמשך הוצאתה ממשמורת, ובכך הועמדה הקטינה בלב המאבק בין המשיב לבין רשויות הרווחה והמשיבה וכן למנוע מהקטינים; והשלישי, יש עדיין למשיב השפעה על הקטינים. על כן, יש חשש משמעותי שהצורך הקריטי של הקטינים בכלל והקטינה בפרט בהמשך טיפול וסיוע מקצועי יתמסמס עת המשיב מחד לא מכיר בחשיבות קבלת טיפול עבורו (ר', למשל, פרו' 27.10.2021 תלה"מ 53999-04-21 עמ' 16, ש' 5-3), הוא אינו משתף פעולה עם שירותי הרווחה (עמ' 7, ש' 3) והוא בעבר כבר גילה עמדתו לפיה הוא מתנגד לטיפול לטיפול פסיכיאטרי תרופתי לקטינים (ר' נספח ב' לבקשה מיום 30.12.2021 והחלטה מיום 10.1.2022 תלה"מ 53999-04-21), ועת הקטינה מאידך לא מקבלת עדיין את סמכות האם.

מכל המקובץ עולה, כי מצב הקטינים עדיין דורש טיפול וסיוע אינטנסיביים, רציפים וקבועים, אשר אין בידי ו/או ברצון ההורים להעניק, בין יחדיו ובין בנפרד, גם אם ניתן להעניק סיוע וטיפול זה במסגרת הקהילה, ויש חשש משמעותי שבקהילה, אפילו תחת צו השגחה, יתחזק תפקידם של הקטינים בכלל והבת ש' בפרט, בסכסוך בין המשיבים ולא יאפשר את התפתחותם התקינה של הקטינים.

אזכיר, כי ביום 27.6.2023 נפגשתי עם הקטינה שהגיעה בליווי נציגת הפנימיה, עת השיחה התקיימה בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע. מטבע הדברים תוכן השיחה חסוי, ונערכה תרשומת מתאימה [תקנה 9(א) לתקנות הנוער (טיפול והשגחה) (סדרי דין), התשל"א-1970]. שיחה זו חיזקה את הרושם כי על אף שהקטינה סבורה שרצונה אותנטי, היא הלכה למעשה נשלחה לבצע משימה שתביא לפתרון שלא ישרת בצורה מיטבית את טובתה. התרשמותי בהלימה עם עמדת צוות הפנימיה שמתאר את הקטינה כילדה ש"יש לה דעות, היא חזקה" אך גם כילדה "מושפעת" (עמ' 11, ש' 28) כזו ש"מתאימה את ההתנהגות שלה לפי המאבק איזה הוא היא רוצה לשרת ולא לפי רצון שלה" (עמ' 11, ש' 12-11; עמ' 5 לתסקיר). ועל כן, בהחלטתי זו לא ניתן משקל לעמדתה של הקטינה ול"רצונה".

לכתחילה ההוצאה ממשמורת וההשמה בפנימיה לא הייתה "ניסוי" כלשונו של ב"כ המשיב, אלא כורח המציאות. למרבה הצער, אין שינוי בנסיבות ועל כן יש הכרח להמשיך את הנזקקות וההוצאה ממשמורת. תקוותי היא שהמשך שהות הקטינים בפנימייה יאפשר לקטינים לעשות דרך טיפולית, להבין שיש אבא ויש אמא, ולהתמקם באופן יעיל יותר במערך המשפחתי כשהם פנויים למשימות התפתחותיות. עוד אני מקווה כי המשיב ישכיל ליתן לקטינים את ברכת הדרך לקיים קשר נטול קונפליקט עם האם, כך ש"בשוך הסערה" ניתן יהיה לחזור להסדרי שהות יותר נרחבים עם המשיב.

סוף דבר

אשר על כן הנני מורה כדלקמן:

אני מאריכה את צו הנזקקות עד ליום 30.6.2024.

אני מורה על המשך הוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם תוך המשך השמתם במסגרת חוץ ביתית (פנימיית "קרן הילד") עד ליום 30.6.2024.

חופשות הקטינים וביקורי המשיבים במסגרת החוץ ביתי יתקיימו על פי נהלי המסגרת ובאישור עו"ס לחוק הנוער או מי מטעמה.

הקטינים והמשיבים ישתפו פעולה עם הצוות במסגרת החוץ ביתית לרבות החזרת הקטינים לפנימייה מחופשות מאושרות.

הקטינים יקבלו מענים טיפוליים על פי צרכיהם בתוך המסגרת וישתפו פעולה עם הצוות הטיפולי והחינוכי.

הקטינים והמשיבים ישתפו פעולה עם עו"ס לחוק הנוער וגורמי הטיפול ברווחה.

משטרת ישראל תסייע בביצוע צו זה בכל עת ובכל מקום שיידרש על ידי עו"ס לחוק הנוער וגורמי הטיפול, לרבות שימוש בכח סביר.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אב תשפ"ג, 23 יולי 2023, בהעדר הצדדים.