בפני
כב' השופט ערן שילה
המערער:
פלוני ת"ז XXXXXXXXX
נגד
המשיבה:
פלונית ת"ז XXXXXXXXX
פסק דין
המדובר בערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת לורן אקוקה) מיום 20.12.20.
לאחר העיון בהודעת הערעור, בכתב התשובה ובמכלול החומר שבתיק ובתיקים הקשורים, ובהתחשב גם בכך שההחלטה נשוא הערעור ניתנה מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ועל מנת שלא להכביר טרחה והוצאות ניתן פסק דין זה על יסוד החומר הכתוב (ראו גם תקנה 138(א)(2)+(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018; ראו לדוגמה רמ"ש (מחוזי חיפה) 40790-01-21 פלוני נ' אלמונית (24.1.21); רמ"ש (מחוזי חיפה) 18892-12-20 פלונית נ' אלמוני (5.1.21)).
מבלי שאביע עמדה לגבי חלקים נרחבים מקביעותיה של כבוד הרשמת, לרבות קביעות משפטיות, סבורני כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לפרשנות החלטתה של כבוד השופטת כהן-לקח מיום 5.1.20 אך לדחותו בכל הנוגע ל-"שורה התחתונה" האופרטיבית בעניין הקיזוז.
בהחלטתה מיום 5.1.20 קבעה כבוד השופטת כהן-לקח, כי במסגרת מזונות אישה ימשיך המערער לשאת "בהוצאות השוטפות של הבית בו מתגוררת המבקשת באופן שהיה נהוג בין הצדדים עד כה". עוד קבעה, כי "אך מובן כי אם הערעור מטעם המבקשת יידחה, יהיה עליה להשיב סכומים אלה למשיב". ואכן, ערעור המשיבה על פסק הדין המבטל את זכותה למזונות אישה נדחה וממילא מקובלת עלי טענת המערער לפיה "עליה להשיב סכומים אלה".
כפי שהבהירה כבוד השופטת כהן-לקח מפורשות, הבקשה לסעד זמני בערעור שנדונה לפניה "נוגעת למזונות האישה בלבד". במסגרת החלטה זו ניתן סעד זמני לתקופת הערעור (המשך הנשיאה "בהוצאות השוטפות של הבית… "), וממילא משנדחה ערעור המשיבה בעניין מזונות האישה, חלה ההוראה לפיה "אם הערעור מטעם המבקשת יידחה יהיה עליה להשיב סכומים אלה למשיב".
במובן זה, מזונות האישה ומזונות הקטינות נתבעו בשני אפיקים שונים, ובשני תיקים שונים (פסק הדין מיום 30.10.19 ניתן בשני תיקים במאוחד). מזונות האישה נתבעו במסגרת תיק 46128-06-16 (מזונות הקטינות נתבעו בתיק 46197-06-16) על ההכרעה בתיק זה הוגש ערעור, וביחס לערעור זה – שנדחה ביום 8.6.20 – ניתן סעד זמני לתקופת הערעור (סעד שעניינו המשך חלק מחיובי מזונות האישה שבוטלו בפסק הדין מיום 30.10.19). משנדחה ערעור זה, נדרשת המשיבה להשיב את הכספים שהתקבלו במסגרת הסעד הזמני, כפי שקבעה כבוד השופט כהן-לקח מפורשות: "אם הערעור מטעם המבקשת יידחה יהיה עליה להשיב סכומים אלה למשיב".
לא למותר לציין, כי פרשנות המשיבה להחלטת כבוד השופטת כהן-לקח – אותה אין בידי לקבל – גם תביא לתוצאה בלתי סבירה ובלתי הוגנת בעליל, שכן המערער יידרש לשאת בכל הוצאות הבית וכן (למפרע) במזונות גבוהים יותר עבור הקטינות הכוללים "גם את חלק הקטינות בהוצאות אחזקת המדור". מכל מקום, גם בהתעלם מטיעון זה, אינני סבור שניתן להלום את פרשנות המשיבה להחלטת כבוד השופטת כהן-לקח ובעניין זה דין הערעור להתקבל.
עם זאת, בהעדר הוראה מפורשת של בית המשפט המחוזי בדבר אפשרות הקיזוז, אינני סבור שכבוד הרשמת היתה צריכה להיעתר לבקשה לאפשר למערער לקזז מחוב המזונות שלו לקטינות את חובה של המשיבה כלפיו. המדובר בקיזוז חוב של המשיבה כלפי המערער מחוב מזונות קטינים: "חיובים כספיים במערכת היחסים שבין הבעל לבין האישה אין להם כל זיקה משפטית לחיובים כספיים של האב כלפי ילדיו. הצדדים הם אחרים, ההתחייביות שונות ואין כל זיקת גומלין ביניהם, ולפיכך גם לא יכולה היתה לקום טענת קיזוז" (תמ"ש (משפחה תל אביב) 17073/96 צ.ק נ' א.ק (19.11.2000)). הדברים המצוטטים נאמרו ביחס לקיזוז מזונות קטינים מהתחייבות רכושית של אֵם הקטינים, והם יפים גם ביחס לקיזוז מזונות קטינים מחובת השבה שנוצרה במסגרת מזונות אישה.
לא למותר לציין, כי לטענת המערער על המשיבה להשיב לו למעלה מ-50,000 (גובה הוצאות הבית אשר לשיטתו שילם בהתאם להחלטת כבוד השופטת כהן-לקח), שעה שמזונותיהן הזמניים של הקטינות הועמדו על ידי בית המשפט המחוזי על 6,000 ש"ח לחודש. משמעות הדבר היא "פטור" מתשלום מזונות ילדים למשך תקופה ממושכת מאוד על כל המשתמע, והנתונים ממחישים יפה את המדיניות העומדת מאחורי הפסיקה המצמצמת בכל הנוגע לקיזוז מחוב מזונות.
אף לא למותר לציין, כי מספר ימים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביקש המערער מבית המשפט להבהיר את פסק דינו ולקבוע מפורשות, כי המשיבה חייבת להשיב לו את הוצאות הבית בהן נשא ממועד מתן פסק הדין בבית משפט זה (30.10.19) בתוך שבעה ימים "וככל שלא ישולם, המבקש יהא רשאי לקזזו מחיובי המזונות השוטפים". כאמור, מקובלת עלי טענת המערער לפיה המשיבה אכן חייבת להשיב לו את הוצאות הבית בהן נשא ממועד פסק הדין (30.10.19), ולא יתכן חולק כי אם בית המשפט המחוזי היה נעתר לבקשה ומורה על אפשרות הקיזוז היה המערער רשאי לקזז את הסכום מחוב מזונות הקטינות. ואולם, בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה וקבע:
"'על בעל דין הסבור שהחלטה צריכה הבהרה, לשכנע תחילה את ראש ההוצאה לפועל, שרק בידו לפנות לבית המשפט בבקשת הבהרה' (רע"א 103/03 פירו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (27.4.03)). די בכך שהמבקש לא הלך בדרך זו על מנת שלא להיעתר לבקשתו, מה שגם שבקשתו היא להוספת הוראות בדבר קיזוז חיובים, עניין שאינו מסור בידי ערכאה זו במסגרת הערעור דנן, לא כל שכן לאחר שכבר ניתן פסק דין בערעור וההליך נסגר".
מההחלטה עולה – והדברים עולים גם מפסק הדין עצמו – כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו כולל הוראה בדבר קיזוז, והבקשה להוסיף הוראה כאמור נדחתה. כבוד הרשמת גם לא ביקשה מבית המשפט המחוזי להבהיר את פסק דינו, וממילא גם מסלול זה "להוספת / הבהרת" סוגיית הקיזוז לא יושם וממילא לא היה מקום לצפות שכבוד הרשמת תפעל אחרת (בסעיף 31 להודעת הערעור נאמר כי המערער ביקש מהרשמת, לכאורה כסעד חלופי, לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת הבהרה ואולם בקשה כאמור לא צורפה להודעת הערעור, ולעומת זאת צורפו בקשה, ובקשה משלימה, בטענת פרעתי וזו נדחתה בצדק).
ולבסוף, יתכן שאם במסגרת קביעת מזונות הקטינות היה בית המשפט מגדיר באופן קונקרטי מהו הסכום שנועד לכסות את חלקן בהוצאות הנלוות למדור, היה המערער יכול לטעון כי מאחר שנשא במלוא ההוצאות הנלוות למדור בהתאם להחלטת כבוד השופטת כהן-לקח הוא רשאי לקזז חלק זה של מזונותיהם בהתאם לסעיף 14 סיפא לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 שכן נשא בו ישירות. ואולם, כיון שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא כלל הבחנה כאמור (ראו גם סעיף 17 לתשובת המשיבה לערעור), לא היה מקום שכבוד הרשמת תידרש לכך. מכל מקום אינני קובע מסמרות בעניין ולא זה הסעד שהתבקש מכבוד הרשמת.
מכל מקום, כעולה מהחומר שבתיק ובתיקים הקשורים, ההתדיינות בין הצדדים ממשיכה להתנהל בסוגיות אחרות, וממילא טענותיו של המערער בעניין ההוצאות בהן נשא ואשר המשיבה נדרשת להשיבן שמורות לו במסגרת מערכת היחסים שבין שני ההורים.
סוף דבר, אין בידי להיעתר אפוא לערעור. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות היקף ההתדיינות בתיק זה (המשיבה הגישה תגובה כתובה בלבד ולא התקיים דיון), וקבלת טענת המערער בדבר חובתה של המשיבה להשיב לו את הסכומים ששולמו בהתאם להחלטת כבוד השופטת כהן-לקח (כספים שלכאורה טרם הושבו), יישא כל צד בהוצאותיו. משנדחה הערעור בעניין הקיזוז, הסעד הזמני שניתן בהחלטה מיום 27.1.21 מבוטל.
עותק יועבר לצדדים והתיק ייסגר.
ניתן היום, י"ח שבט תשפ"א, 31 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.
