מספר בקשה:1
בפני
כב' השופטת סגלית אופק
מבקש
י.א
ע"י ב"כ עו"ד ל. בן דוד
נגד
משיבה
ס.ש.כ
ע"י ב"כ עו"ד א. קורחוב
החלטה
לפניי בקשה לסעד זמני, שיאסור על המשיבה לבצע שינוי במקום מגורי הילדים מהעיר תל אביב לעיר נתניה.
רקע עובדתי ודיוני הצריך לעניין
הצדדים בני זוג לשעבר; הורים לשלושה ילדים: א' יליד 17.5.2007, א' ילידת 29.7.2008 וה' ילידת 29.6.2015 (להלן – הקטינים).
המבקש עובד בתחום הXXX (פרו' 31.8.2021 תה"ס 17002-08-21 עמ' 1, ש' 12); המשיבה עורכת דין במקצועה, עובדת כxxx במשרד עורכי דין (פרו' 6.7.2023 עמ' 4, ש' 16-6).
בין הצדדים נחתם הסכם גירושין ביום 3.8.2021 (להלן גם –ההסכם).
על פי האמור בהסכם הגירושין, הסכימו הצדדים כי הקטינים יהיו בחזקת אמם וזאת עד הגיעם לגיל 18 שנה; יתקיימו מפגשים בין האב וילדיו פעמיים באמצע השבוע, בימים א' ו-ד' בין השעות 18:00- 20:00 וכן לינה בכל סופ"ש שלישי החל מיום שישי 3 שעות לפני כניסת השבת ועד למוצ"ש בשעה 21:00, כאשר האב ידאג לקבל את הקטינים ממקום מגורי האם ויחזירם לביתם בתום הביקור ואילו האם מצידה תדאג שהקטינים יהיו בביתם מוכנים בזמן הקבוע לצאתם עם אביהם (שם, סעיפים 1, 2(א)-(ב), סעיף2(ט)).
ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 31.8.2023 (תה"ס 17002-08-21).
מספר חודשים לאחר הגירושין פתחה המשיבה פרק ב' ונישאה למר י.כ (להלן – מר כ' או בן הזוג) (עמ' 4, ש' 36; עמ' 5, ש' 6). לדברי המשיבה, במועד הנישואים מר כ' הוא אדם גרוש ואב לילדים הנמצאים במשמורת משותפת (עמ' 8, ש' 31).
ביום 14.4.2023 התקיימה פגישה בין הצדדים בנושא המעבר לעיר נתניה (עמ' 2, ש' 23) (להלן – הפגישה). הפגישה התקיימה בבית קפה בהרצליה גם בנוכחותו של מר כ' (עמ' 2, ש' 16, 18, 20; עמ' 6, ש' 22).
ביום 15.5.2023 שלחה המשיבה אל המשיב מכתב סיכום הפגישה הנ"ל (להלן – מסמך סיכום הפגישה).
ביום 27.6.2023 שלחה המשיבה מכתב התראה אל המבקש בדבר ניסיון להגיע להסדר טרם נקיטת הליך משפטי בעניין רישום הקטינות למוסדות חינוך בשנת הלימודים התשפ"ד (המכתב הוצג לפניי בדיון).
ביום 27.6.2023 הגיש המבקש בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 6533-06-23).
בד בבד, הגיש המבקש גם בקשה לסעד זמני לשמירת מצב קיים לפי תקנה 10 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016.
בבקשה נטען, כי הקטינים מתגוררים מאז היוולדם ועד עתה, משך למעלה מ- 16 שנים, בעיר תל אביב; המשיבה הודיעה למבקש שבכוונתה לעבור להתגורר יחד עם הקטינים בעיר נתניה, והיא תעשה כן בעוד יומיים; סעיפים 3(ב)-(ג) להסכם קובעים כי כל החלטה משמעותית הכרוכה בגידול הילדים תעשה בהתייעצות, תוך הסכמה הדדית, ומתוך החלטה משותפת; המשיבה פועלת באופן חד צדדי ומתעורר החשש שהדבר יוביל לפגיעה משמעותית בזמני השהות עם הקטינים. לפיכך, עתר המבקש ליתן צו מניעה במעמד צד אחד המונע העברת מקום מגורי הקטינים.
ביום 28.6.2023, על מנת לאפשר דיון מושכל בבקשה, ניתן סעד ארעי במעמד צד אחד, תוך שהתבקשה תשובת המשיבה.
ביום 29.6.2023 הוגשה תשובה מטעם המשיבה.
בתשובה נטען, כי המבקש אינו עומד בהסדרי השהות בסופ"ש וגם את המפגשים באמצע השבוע הוא לא מקיים כסדרם, ומאז אושר ההסכם החסיר המבקש 18 מפגשים; ההליך הוגש בחוסר תום לב, תוך שהמבקש נמנע מלציין נתונים מהותיים; המשיבה הסתמכה על הסכמתו של המבקש מיום 14.4.2023 ועל כך שהוא לא הגיב ולא התנגד למסמך סיכום הפגישה שנשלח אליו ביום 15.5.2023, ובהתאם להסתמכות זו נעשו כל ההכנות למעבר; המבקש יכול היה להתנגד ויכול היה להגיש בקשה למתן צו לשמירת מצב קיים עוד בחודש אפריל או בחודש מאי או בראשית חודש יוני, אך הוא "נזכר" להגיש את הבקשה יום לפני המעבר. לפיכך, עתרה המשיבה להורות על ביטולו המיידי של הצו הארעי ולהתיר למשיבה לעבור יחד עם הקטינים לעיר נתניה, וכן להשית על המבקש הוצאות. בנוסף, ביקשה המשיבה לייפות את כוחה לחתום גם בשם המבקש על ביטול רישום הקטינים לבתי ספר בתל אביב ולהסמיך אותה לחתום על כלל המסמכים הנדרשים לרישום הקטינים לבתי ספר בנתניה.
ביום 2.7.2023 הוגשה הודעה מטעם המבקש. ההודעה שהיא למעשה תגובה לא נתמכה בתצהיר (ר' החלטה מיום 29.6.2023). יוער, כי ניתנה למבקש הזדמנות לתקן את מחדלו, אך המבקש, מטעמים השמורים עמו, בחר לא להגיש תצהיר במועד שנקבע (ר' החלטה מיום 2.7.2023).
בתגובה הכחיש המבקש את כל האמור בתשובה וטען כי המשיבה הציגה את העובדות באופן "כוזב, מסולף ומעוות ביותר, תוך השמטת פרטים ועובדות מהותיות ובעיקר תוך הסתרת מידע מהות הנוגע לקטינים" (שם, סעיפים 2, 10). לטענתו, לא הושגה שום הסכמה, לא במפורש ולא במשתמע, אלא מדובר בניסיון להעביר את הקטינים לעיר אחרת, בנימוק כוזב של הסכמות לכאוריות שאושרו ב"וי כחול" של משלוח הודעת SMS שנשלחה בשיטת "הכסתח". בזיקה לכך נטען, כי המשיבה לא עדכנה את המבקש על מועד העזיבה המתוכנן וכן רישום הקטינים למסגרות חינוך בנתניה אלא פעלה מאחורי גבו של המבקש, ללא ידיעתו, ומשלא עשתה כן ברי כי המסרון אינו תמים אלא מדובר בניסיון למחטף תוך ניצול העובדה שהמבקש הינו "הדיוט" משפטי; ההחלטה על הוצאת הקטינים ממקום מגוריהם ב-16 השנים האחרונות הינה החלטה כבדת משקל, בעלת משמעויות רחבות היקף הנוגעות לעניינים של חינוך, הסדרי שהות ומזונות המצריכים דיון מעמיק ו/או הגעה להסכמות הדדיות כמתחייב; המבקש ציין שבכוונתו להגיש תביעה בעניין הקטינים ומשמורתם, ולטענתו יש להותיר את הצו על כנו, אחרת המשיבה תעביר את הקטינים לעיר אחרת ואז יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו.
הדיון בבקשה התקיים בפניי ביום 6.7.2023. נשמעו חקירות הצדדים ובאי כוחם סיכמו טענותיהם בעל פה. אגב החקירות הוגשו מטעם הצדדים מסמכים שנסרקו לתיק.
ביום 7.7.2023, לאחר שנשמעו חקירות הצדדים, הוגשה "הודעה בעניין תצהיר" מטעם המבקש. נטען, כי המבקש הגיש את התצהיר לתיק באמצעות מערכת נט המשפט ביום 4.7.2023 אך התצהיר לא נמצא במערכת, ייתכן בשל תקלה טכנית ו/או בשוגג ומבלי משים לב, והמבקש ביקש לאפשר את הגשת התצהיר כעת.
איני מוצאת מקום להיעתר לבקשה ולו מהטעם שהמבקש לא תמך טענה עובדתית בעניין זה בתצהיר כדין וכן לא צרף אישור על הגשת מסמך ביום 4.7.2023.
דיון והכרעה
אקדים תחילה, ואומר, כי ההחלטה הזמנית הנדרשת ניתנת במסגרת הליך יישוב סכסוך, ללא מעורבות גורם מקצועי שיבחן את נסיבותיהם של הקטינים הספציפיים, את צרכיהם ואת טובתם, וזאת נוכח הצורך בהחלטה מיידית. בנוסף, ערה אני לכך כי ההחלטה הזמנית עלולה לשאת משקל משמעותי בהכרעה הסופית בסוגיה, במסגרת תובענה שתוגש על ידי מי מהצדדים. עניין זה לכאורה מחריף את מורכבות ההכרעה. עם זאת, בנסיבות מקרה זה, התנהלותו של המבקש, קיומה של הסכמה מפורשת או משתמעת של הצדדים בעניין טובתם של הקטינים, ותחושת הצדק, תומכים בדחיית הבקשה לשמירת מצב קיים. להלן אבאר עמדתי.
לצורך ההכרעה בבקשה עליי לבחון האם קיימת עילת תביעה לכאורה ואת מאזן הנוחות, כאשר לאחרון מעמד הבכורה [רע"א 7640/22 אליאס נ' סלייח (15.11.2022)]. בטרם אגש לבחינה אדרש לשני עניינים נלווים אך חשובים, בשניהם לוקה הבקשה: חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים של המבקש, ושיהוי מאיין.
חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים של המבקש
כידוע, מי שפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו [רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ), פ"ד נה(4) 433 (2001)]. אני סבורה כי לא כך נהג המבקש.
על פי היוצא מהבקשה, המשיבה הביאה לידיעתו של המבקש את תכניתה להעתיק את מגורי הקטינים לעיר אחרת לכאורה 'בדקה התשעים'. ברם, מתברר מחקירתו הנגדית של המבקש שהוא נמנע מלציין מגוון נרחב של נתונים היכולים להבהיר, הבהר היטב, את פשר התנהגותה של המשיבה, לשפוך אור יקרות על הנעשה בקשר עם העתקת מגורי הקטינים, וללמד על ידיעה והסכמה של המבקש למהלך הנ"ל חודשים בטרם הוגשה הבקשה, ואפרט:
המבקש נמנע מלציין בבקשה כי שמע לראשונה מהקטינים על כוונתה של המשיבה לעזוב את תל אביב, כבר במהלך חודש מרץ 2023 (עמ' 2, ש' 8-7; ר' גם עמ' 4, ש' 36; עמ' 5, ש' 2-1);
המבקש נמנע מלציין בבקשה כי פנה אל המשיבה לעמת אותה עם המידע הנ"ל ביום 30.3.2023 ("נודע לי והבנתי שבכוונתך לעבור ולהתגורר בנתניה עם הילדים שלנו האם זה נכון?") (ההודעה הוצגה בפניי בדיון). אמנם, המשיבה השיבה למבקש שזוהי אכן כוונתה ובחקירתה הנגדית הסבירה: "הוא הקדים אותי וב30.3 שלח לי הודעה "הבנתי שכוונתך לעבור לנתניה עם הילדים" אז כתבתי לו פשוט כן" (עמ' 4, ש' 34). ברם, המבקש נמנע מלציין את המשך ההתכתבות בין הצדדים, ובפרט בקשתה של המשיבה: "אתה רוצה להיפגש מחר ולשוחח?" (הודעת הווטסאפ הוצגה לפניי בדיון; ר' גם עמ' 5, ש' 5-3);
המבקש נמנע מלציין בבקשה כי ביום 14.4.2023 התקיימה הפגישה, במהלכה שוחחו על רצונה של המשיבה ותכניתם של המשיבה ובעלה, לעבור להתגורר בנתניה, יחד עם ילדיה של המשיבה (עמ' 2, ש' 23-13; עמ' 6, ש' 23-22);
המבקש נמנע מלציין בבקשה, כי ביקש לקבל סיכום פגישה בכתב: "היו כל מיני דיבורים על כל מיני דברים, סיכומים לא היו שם, הסיכום היחיד שהיה שם זה היה הסיכום שהיא העבירה לי על דף נייר חודש אחרי שהיינו שם. בפגישה בעקרון כמו שאמרתי שאני צריך לקחת את המסמך הזה ולהראות אותו לעורכי הדין ולסדר את הכל ולראות מה נוח ומה לא" (שם, עמ' 3, ש' 27-23);
המבקש נמנע מלציין בבקשה כי ביום 15.5.2023, חודש לאחר הפגישה, התקבל בידיו מסמך סיכום הפגישה (נ/1), באמצעות שתי פלטפורמות שונות: "ש: תאשר לי שב-15.5 היא שלחה לך במייל ווטסאפ מסמך סיכום של הפגישה שנערכה ב'קפה קפה' חודש לפני? ת: מאשר שקיבלתי" (שם, עמ' 2, ש' 34; עמ' 3, ש' 14; נספחים 2-1 לתשובה);
המבקש לא צירף לבקשה את מסמך סיכום הפגישה (נ/1) וההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים (הודעות ווטסאפ בימים 30.3.2023, 31.3.2023, 20.6.2023, נספח 2 לתשובה);
המבקש לא ציין בבקשה כי המשיבה שלחה לידי המבקש את מכתב הקבלה והצורך להסדיר רישום של הבת א' לאולפנה (עמ' 7, ש' 3), וכן יידעה אותו על תכניתה לרשום את הבת ה' לבי"ס XXX, וביקשה ממנו: "עכשיו אתה חותם על ביטול הרישום לתל אביב?" ביום 20.6.2023 (המכתב וההודעה הוצגו בפניי בדיון);
כל המהלכים האמורים מסבירים היטב מדוע החליטה המשיבה להעתיק את מקום מגורי הקטינים בתום שנת הלימודים התשפ"ג; הם מלמדים כי הודעת המשיבה על מעבר "בעוד יומיים" כפי שנכתב בבקשה, לא ניחתה על המבקש כרעם ביום בהיר, ויש בהם להדגים אף את השהוי שבו נגועה הבקשה. בכל מקרה, ברי כי נתונים אלה חייבים היו להיות מוצגים בגדרי הבקשה למתן סעד זמני שמכוחה אף ניתן למבקש הסעד הארעי.
שילוב הנתונים החסרים כמובא לעיל והטענות הנשענות על מסמכים שהוגשו מטעם המבקש לראשונה בדיון אך אין בהם לתמוך באותן טענות, מחייב במקרה דנן – ודאי בהשתלבו עם יתר חולשותיה של הבקשה – את דחיית הבקשה, אשר מגישה לקה בחוסר ניקיון כפיים [רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחרים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310-309 (2000)].
ראוי לציין קושי נוסף בשאלת תום לבו של המבקש.
על פי ההסכם הצדדים התחייבו לעשות "ככל יכולתם על מנת שהחלטות משמעותיות הכרוכות בגידול הילדים תעשנה תוך הסכמה הדדית ביניהם, ומתוך החלטה משותפת" וכן התחייבו כי: "יחליטו ביניהם, תוך התייעצות בהסכמה מראש על כל עניין והחלטה משמעותית הנוגעת לחינוכם ובריאותם של הילדים" (שם, סעיף 3(ב), 3(ג)).
המבקש טוען, כי המשיבה פעלה על דעת עצמה וכי התנהלותה אינה בהלימה עם התחייבויות הצדדים בהסכם הגירושין.
כפי שיבואר להלן, על פי היוצא מחקירתו הנגדית של המבקש, אין מדובר בהתנהלות חד צדדית של המשיבה בעניין העתקת מקום מגורי הקטינים. אדרבא, לגרסתו של המבקש המשיבה ביקשה להיפגש עמו אלא הוא לא שש למפגש: "אני רוצה להקדים ולומר שאני כתבתי לה על המעבר והיא כתבה לי: כן אני עוברת צריכים לשבת ולדבר על זה. אני לא ניפגשתי איתה הרבה זמן. לא רציתי להסכים ואמרתי לה שתכתוב בווטסאפ מה שיש לה להגיד והיא בכל זאת התחננה לפגישה" (עמ' 3, ש' 21-19). בנוסף, המבקש נמנע מלצרף ראיה משמעותית הנמצאת ברשותו –הקלטה של הפגישה ביום 14.4.2023 במהלכה לכאורה נאמר על ידי המשיבה: "מה אני צריכה להודיע לך בכלל על המעבר?" (עמ' 5, ש' 30-20).
בסופו של יום הצדדים נפגשו ביום 14.4.2023. בתגובה נטען, כי המבקש הבהיר למשיבה מפורשות "הן בפגישה, הן לאחריה והן בהודעה בכתב" שעליו לקבל ייעוץ משפטי והוא אינו מסכים למעבר של הקטינים לעיר אחרת, ובוודאי לא לפני שהדבר יעוגן בהסכם שיאושר על ידי בית המשפט (שם, סעיף 6).
מעבר לכך שהתגובה לא נתמכה בתצהיר (ובהעדר תצהיר אין תשתית עובדתית עליה ניתן להסתמך) או באסמכתא אחרת על מתן הבהרה לכאורה כנ"ל, גרסתו של המבקש לוקה בחוסר הגיון בסיסי והיא אף אינה מתיישבת עם התנהלותו בפועל.
למשל, המבקש העיד כי הפגישה התנהלה באוירה קשה: "זו הייתה פגישה מסובכת. הרבה איומים מצד הבחור שלה" ובהמשך: "לפגישה הזאת היא לא הגיעה לבד אלא עם בחור שהיא טוענת שהוא בעלה. בתחילת הפגישה כבר רציתי לפוצץ את הכל ולקום וללכת, לא היה נעים לי שהיא משקרת אותי. הייתה פגישה לא נעימה בכלל" (עמ' 3, ש' 23-21) ולא הושגו הסכמות כלשהן (עמ' 2, ש' 25). לעומת זאת, המשיבה מסרה תיאור שונה בתכלית: "הפגישה… שהייתה מאוד נעימה ואני הייתי כ"כ בלחץ לפניה שאפילו לא הצלחתי לשתות ולאכול, אך אחרי שהסתיימה הפגישה, הייתי כ"כ שמחה שזה הסתיים בצורה כ"כ טובה ואני ובעלי עוד נשארנו אחר כך ואכלנו ושתינו וכל הלחץ שלי ירד" (עמ' 6, ש' 25-22). ברם, אם לא הושגו הסכמות ואף נשמעו איומים, תמהה אני מדוע תטריח עצמה המשיבה לשלוח למבקש מסמך סיכום פגישה ביום 15.5.2023?
או, למשל, תוכן סיכום הפגישה התקבל בידי המבקש ביום 15.5.2023 (סימן וי כחול נספח 2 לתשובה). אם, כגרסת המבקש, לא הושגו בפגישה שום הסכמות: "היו דיבורים בעלמא לא הסכמנו כלום בפגישה הזאת" (עמ' 2, ש' 31) משום שהמבקש ביקש תחילה להתייעץ עם עו"ד מטעמו "ולסדר את הכל ולראות מה נוח ומה לא. אז כבודה יודעת כמה זמן זה לשבת עם עו"ד לשאול מה כדאי לי ומה לא כדאי לי ואיך לעשות ומה לעשות. כאשר הייתה לי תשובה מסודרת ביד החזרתי לה את התשובה" (עמ' 3, ש' 28-25), אזי אין הסבר מדוע פעלו הצדדים ויישמו את ההסכמה "שהאבא יעביר לאמא את הוראת הקבע של א' לקופת חולים מכבי" (נ/1), כפי שאישר המבקש בחקירתו הנגדית: "ש:במסמך נ/1 שאתה קיבלת היו 2 הסכמות עיקריות אחת לגבי המעבר והשנייה לגבי קופ"ח, תאשר לי שכמה ימים אחרי ה15.5 אתה התקשרת לקופ"ח, העלית את מרשתי על הקו ודאגת להעביר את רישום הילדים ואת התשלום על חשבונה, היה או לא היה? ת: היה" (עמ' 3, ש' 32-29), ואין הגיון שההסכמות שייושמו תהיינה רק לתועלת המבקש.
לאור האמור לעיל גרסתו של המבקש הינה מופרכת, מלאת סתירות ואינה מהימנה עליי, והיא אף נסתרה בראיות מהימנות אחרות שהובאו בפניי (נספחים 2-1 לתשובה).
לעומת זאת, עדותה של המשיבה קוהרנטית, מתיישבת עם אסמכתאות בכתב, והותירה עליי רושם מהימן.
המשיבה הצהירה בתשובתה כי בפגישה: "הצדדים אף לחצו ידיים והמבקש לא הביע שום התנגדות למעבר הילדים. .. המבקש ביקש לקבל את סיכום השיחה בכתובים" (עמ' 1 לתשובה). המשיבה לא נחקרה בעניין וגרסתה לא נסתרה. המבקש נמנע גם מלזמן לעדות את מר כ' על מנת לסתור את גרסתה של המשיבה בעניין קיומה של הסכמה בפגישה, והימנעותו פועלת לחובתו [ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, 549 (2001)].
יתר על כן, בחקירה נגדית הבהירה המשיבה כי בפגישה הביאה לידיעתו של המבקש שהיא "ממתינה עד סיום הלימודים של הבנות והודעתי לו גם בדיוק לאן שזה 3 בניינים מאיפה שאחותו גרה אז הוא מכיר את המקום", ואכן אין בבקשה טענה שהמבקש לא יודע את כתובת המגורים החדשה (עמ' 7, ש' 31-29). כמו כן, במסמך סיכום הפגישה נקבע כיצד יתקיימו המפגשים בין המבקש וילדיו (התניידות ברכבת) (נ/1; עמ' 6, ש' 31-26). בנוסף, המבקש עודכן, על התכנית להעביר את המסגרת החינוכית של הקטינות לעיר נתניה (נ/1), ולאחר שהקטינות צלחו ריאיון קבלה, המשיבה יידעה את המבקש על המסגרות ספציפיות והוא התבקש לחתום על ביטול רישום לבתי ספר בתל אביב (עמ' 7, ש' 3, הודעות ווטסאפ מיום 20.6.2023 הוצגו בפניי בדיון).
הרזולוציה של המידע הנ"ל בצירוף העובדה שהמבקש לא דחה, מיידית, בשתי ידיים את תוכנו של מסמך סיכום הפגישה (נ/1; נספח 2 לתשובה), וכן עיתוי הגשת הבקשה, מלמדים על הסכמה פוזיטיבית או למצער משתמעת מצד המבקש למעבר המתוכנן לכל המאוחר מיום 15.5.2023, וממילא שומטים את הקרקע מתחת לגרסה של המבקש על מהלך חד צדדי של המשיבה.
שיהוי
אפנה לבחון מתי לראשונה נודע למבקש כי המשיבה מתעתדת להעתיק את מקום מגורי הקטינים, ומתי היה יכול לפנות לראשונה לבית המשפט לשם קבלת הסעד שהוא עותר לו כעת.
כאמור המבקש יודע על כוונת המשיבה לכל המוקדם ביום 30.3.2023 ולכל המאוחר ביום 15.5.2023. למרות זאת, המבקש הגיש את הבקשה רק ביום 27.6.2023.
משמעות הדבר היא שלפחות לפני 3 חודשים יכול היה המבקש להגיע לבית המשפט ולשטוח את טענותיו, ולחלופין ליתן למשיבה הודעה נוגדת מפורשת לכל המאוחר בסמוך ליום 15.5.2023 שאז המשיבה הייתה יכולה לכלכל צעדיה בהתאם. המבקש לא נהג כך, והוא עתר לבית המשפט בבהילות, כאשר בשלב זה המשיבה כבר בעיצומה של פינוי הדירה שהושכרה כבר לצד שלישי אחר (שם, עמ' 7, ש' 26).
לא זו בלבד שהמבקש חיכה עד לרגע האחרון ממש ורק אז הגיש את הבקשה דנא, אלא שבבקשתו הוא בחר, ביודעין, להשמיט מידע משמעותי ואף להציג תמונה מגמתית (ר' מחיקת המילה "לאחרונה"):
המשיבה עמדה בחקירה נגדית על הגרסה כי לראשונה התוודעה להתנגדותו של המבקש רק ביום 20.6.2023 ותיארה את התדהמה שאחזה בה עם קבלת ההודעה במועד הנ"ל: "ואני הייתי בהלם לראות פתאום את ההודעה הזאת. הייתי בשוק, קמתי מהמיטה הייתי בטוחה שהוא צוחק עליי" (פסקה 6 עמ' 1 לתשובה; עמ' 7, ש' 21, 27-26).
הפתעתה של המשיבה מתיישבת עם תוכן פנייה של אביה של המשיבה, באמצעות עו"ד דוידוב, אל המבקש ביום 21.6.2023 (עמ' 7, ש' 18) שנועדה לגשר על מחלוקת אשר צצה ביחס לעניינים שהוסדרו: "א' בוקר טוב. פנה אלי אביה של ס' בעניין איזה חילוקי דעות שנפלו ביניכם לגבי המעבר של ס' לנתניה והמפגשים שלך עם הילדים באמצעות הרכבת הוא ביקש ממני לגשר ביניכם כדי להגיע לפשרה" (ההודעה הוצגה לפניי בדיון). כך נלמד אף מהודעתו של המבקש מיום 20.6.2023 המלמדת כי עניין הנסיעות הוא בעיקר אינו לרוחו (ההודעה הוקראה בדיון): "את מסכמת את הפגישה כפי ראות עיניך וכפי ההבנות שלך בלבד איך שאת רוצה ואיך שנוח לך להבין. לא הסכמתי בשום שלב למעבר הילדים לעיר אחרת ובוודאי שלא באופן מסודר שיקבל את אישור בית המשפט ועדכון ההסכם הנוכחי עם תוקף של פסק דין. המעבר של הילדים לא יכול להיעשות באופן חד צדדי. אני לא מסכים לכך. אני חושב שלטובת הקטינים יש לדון בעוד הרבה נושאים ובעיקר אני לא מוכן לנסוע לנתניה בשום מצב. על כל הכבוד את רוצה לעבור לנתניה אז הגיע הזמן שאת תתני מעצמך. וגם אם נגיע להסכמות בנוגע למעבר זה יהיה רק בתנאי שאת תסיעי את הילדים אליי או לנקודת מפגש שנסכים עליה" (ההודעה הוקראה במעמד הדיון; עמ' 3, ש' 12-5).
מכאן, שהבקשה לוקה בשיהוי מאיין, ודי בו להביא לדחייתה, ומכלל קל וחומר כך בהתווסף טעם זה ליתר הטעמים המנויים בהחלטתי [רע"א 5240/92 חלמיש נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45, 50 (1992)].
עילת תביעה לכאורה
כידוע, שני ההורים הם אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם הקטינים ואין עדיפות למי מהם בעניינים הנוגעים לאפוטרופסות. קביעת עניין מקום המגורים של הקטינים וכך גם קביעת מוסדות החינוך אותם יפקדו הם חלק מענייני האפוטרופסות, אף במקרה בו הסכימו ההורים, בהסכם גירושין, כי האחריות ההורית הפיזית בידי אחד מהם. משכך החלטות בעניינים אלה צריכות להתקבל בהסכמת שני ההורים. משההורים לא הגיעו להסכמות על בית המשפט להכריע בעניין לפי עקרון טובת הילד. עקרון זה נבחן בהתייחס לצדדים, הקטין הספציפי והאיזון הנכון בנסיבות העניין [סעיפים 18, 19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן – החוק); תלה"מ (פ"ת) 9731-03-21 פלוני נ' פלונית (25.8.2022); עמ"ש (ת"א) 34332-08-19 פלונית נ' אלמוני (26.11.2019); בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (2.5.2005)].
כאשר מדובר על העתקת מקום מגורים בחינת יכולתו של ילד לבצע את המעבר נעשית בשני מעגלים. האחד, יכולתו של הקטין לבצע את המעבר; והשני, האם המעבר יגרום לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני [ע"מ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלונית (13.8.2008); עמ"ש (חי') 43787-07-22 א. נ' ב. (29.8.2022)]. הפסיקה אף קובעת, כי גם במקרה של העתקת מקום מגורים ללא קבלת הסכמת ההורה השני תוך קביעת עובדות בשטח, יש לשקול מנקודת מבט של טובת הקטינים אם זו לא תהיה הענשה של הקטינים באם יורה בית המשפט על השבתם [רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע.א.א. (קטינה) נ' א.א (4.10.2021); עמ"ש (חי') 25108-05-20 צ. נ' צ. (30.8.2020)].
הצדדים התגוררו משך מרבית חייהם המשותפים בעיר תל אביב (עמ' 4, ש' 31-28); לאחר הפרידה המשיבה והקטינים נותרו להתגורר בתל אביב בדירה השייכת להוריה של המשיבה (שם, עמ' 8, ש' 4-2), ואילו המבקש עבר להתגורר בחולון (עמ' 7, ש' 15).
עם זאת, ועל אף שמרכז החיים של הקטינים הוא בתל אביב, הצדדים עצמם סברו כי הקטינים מסוגלים לבצע את המעבר ללא קושי (נ/1). הטענה לפיה הוצאת הקטינים ממקום מגוריהם והעברתם אינו דבר של מה בכך וכן הטענה כי הבת ה' לא רוצה לעבור לגור עם בעלה של המשיבה בנתניה, הן טענות 'מגויסות', שהועלו לראשונה בתגובה שלא נתמכה בתצהיר (שם, סעיפים 7, 11), ולא נזכרו בהודעתו של המבקש מיום 20.6.2023 (עמ' 3, ש' 12-5) שם התרעומת היחידה שהועלתה נוגעת לסוגיה של התניידות הקטינים להבדיל מעצם המעבר, ולא נטען, ולו בשפה רפה, שהמעבר אינו לטובת הקטינים או שהקטינים מתנגדים לכך.
הצדדים דאגו לקבוע הסדר התניידות שיבטיח כי המעבר לא יגרום לניתוק קשר או לפגיעה בקשר בין האב וילדיו (נ/1; עמ' 6, ש' 31-28).
במקרה דנן סיכויי תובענה למניעת העתקת מקום מגורים נחזים לעת הזו כנמוכים משטענתו המרכזית של המבקש "חשש שהדבר יוביל לפגיעה משמעותית בזמני השהות עם הילדים" היא מוקשית ביותר, וזאת בשים לב להיקף מפגשים לכתחילה מצומצם מאוד שנקבע בהסכם; בהעדר תימוכין חיצוניים לתמיכה בטענה שהועלתה בסיכומים על קשר עמוק בין האב וילדיו המתקיים בזמנים נרחבים מהזמנים המצומצמים מאוד שנקבעו בהסכם; כשהמבקש עצמו אינו מקפיד על קיום המפגשים כסדרם. הדבר נלמד מגרסתה של המשיבה בעניין זה שלא הופרכה (סעיף 4 לתשובה; עמ' 6, ש' 28-27) ואף מצאה אישור בחילופי התכתבויות בין הצדדים (נספח 2 לתשובה), כמו גם מטענתו של המבקש המאשרת למעשה אי עמידה מצדו בהסדרי השהות בסופ"ש (עמ' 13, ש' 24-22). לאור האמור לעיל, במקרה דנן הקשר לא ייפגע או למצער ייפגע במינימום הנדרש.
הטענה שהועלתה בסיכומים על כך שהמשיבה פועלת לסכל את הסדרי השהות היא הרחבת חזית אסורה, ונטענה בעלמא בלי שנתמכה באסמכתא כלשהי. גם הטענה על חשש מקשיים שיתעוררו נוכח פערי הגילאים בין הקטינות ועיסוקיהן הועלתה לראשונה בסיכומים, ובכל מקרה היא טענה ספקולטיבית.
לא נעלמה מעיני הוראת סעיף 28 להסכם הגירושין הקובע כי: "הסכם זה לא יהיה ניתן לשינוי, במפורש או מכללא, על ידי התנהגות או על ידי התכתבות במסמכים בכתב שיכתבו על ידי מי מהצדדים או על ידי דברים שנאמרו אלא אך ורק על ידי מסמך חתום בכתב ובחתימת יד שיאושר על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה". אף בהנחה שהמשיבה בחרה להתעלם מההוראה בסעיף הנ"ל (עמ' 5, ש' 19), אין בכך כשלעצמו להביא לקבלת הבקשה, שכן הפסיקה קובעת כי שיקולים בדבר התנהלות הצדדים וצדקת המעבר נדחקים בחשיבותם ביחס לשיקול העיקרי שעניינו טובתם של הקטינים, וזו על פני הדברים אינה צפויה להיפגע.
מאזן הנוחות
הקטינים מצויים בחזקתה של המשיבה עד הגיעם לגיל 18 שנה (סעיף 1 סיפא להסכם), ביתה של המשיבה משמש כביתם העקרי של הקטינים. מתן הצו הזמני טומן נזק משמעותי למשיבה בייחוד כשהיא רכשה דירה חדשה בנתניה ופינתה את הדירה השכורה (סעיפים 6-5 לתשובה), ואף ערכה תכנית להשתלבותם של הקטינים במקום המגורים החדש והכל בהסתמך על הסכמה למצער מכללא של המבקש.
לעומת זאת, נזקו של המבקש מאי היעתרות לבקשה אינו משמעותי, בייחוד לנוכח זמני שהות לכתחילה מצומצמים עם הקטינים, וטרחה שמבחינתו מסתכמת בהגעה לתחנת הרכבת. ייתכן שהמבקש יידרש להגיע לנתניה, אך התדירות לא עתידה להיות גבוהה, באשר רכבת ישראל פועלת בדרך כלל בצורה סדירה.
סוף דבר
אשר על כן אני קובעת כדלקמן:
הבקשה ליתן צו לשמירת מצב קיים נדחית.
הצו הארעי מיום 28.6.2023 מבוטל לאלתר.
החלטתי זו הינה החלטה זמנית. בתום תקופת עיכוב ההליכים הליך יישוב הסכסוך ייסגר, וצד מעוניין יוכל להגיש תביעה מתאימה על פי דין, וככל ויעשה כן יישקל הצורך במינוי מיידי של עו"ס לסדרי דין אשר תחווה דעתה בשאלת קביעותו של המעבר, בראי טובתם של הקטינים.
טוב יעשה המבקש אם יחתום על מסמכים דרושים לצורך שינוי המסגרת החינוכית של הקטינות לעיר נתניה וייתר הליכים נוספים בעניין זה, על כל הכרוך בכך.
אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאות בסך של 7,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.
ההחלטה ניתנת לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ג, 09 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
