בפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ו. פלאוט, אב"ד
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופטת י. מושקוביץ
מערער
ד. ח.
נגד
משיבה
א. ח.
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' ב. יזרעאלי) מיום 3.7.22 במסגרתו מצא בית המשפט לאזן – שלא בדרך של מחצה על מחצה – את שווי זכויות הצדדים בדירת מגורים, אשר הזכויות בה נרשמו על שמם בחלקים שווים.
רקע הדברים
1. הצדדים נישאו ביום 4.1.01 ונפרדו בגט פיטורין ביום 4.7.18, לבני הזוג שלושה ילדים ת. הבכורה ילידת 8/02 – בגירה כיום, א. יליד 12/05 ונ. ילידת 2/14 (להלן – הקטינים).
2. מעת שגבה טורא בין הצדדים ניהלו אלו את המחלוקות ביניהם בשתי ערכאות – הרבנית והאזרחית, וזאת במסגרתם של הליכים רבים וממושכים. להלן נביא בקצרה, ככל הניתן, מעט מההליכים שנוהלו בין הצדדים, שכן לחלק מהקביעות שנקבעו בהם יש השלכה על ההליך דנן, נוכח קביעות שיפוטיות שונות שנקבעו בהם.
3. קודם לנישואי הצדדים הייתה למשיבה דירה ב **** אותה קיבלה במתנה מהוריה, בשנת 2013. במהלך נשואי הצדדים ואחר שהחל משבר שאיים לפגוע ביחסיהם, מכרה המשיבה את דירתה ובכסף שהתקבל (1.85 מיליון ₪) וסך נוסף (600,000 ₪) שניתן לה על ידי הוריה, ורכשה ביום 14.8.13 דירה אחרת אשר נרשמה על שם הצדדים בחלקים שווים (להלן – הדירה). לטענת המשיבה הדבר נעשה נוכח הבטחת המערער כי יהיה בכך כדי לשקם את המערכת הזוגית בניהם וכתנאי להסכמתו לקחת חלק בטיפול זוגי לשם שיקומה.
4. ביום 14.2.16 הגיש המערער לבית הדין הרבני האזורי בנתניה תביעה לשלום בית ולחלופין לגירושין, לה כרך את ענייני הרכוש המשמורת והמזונות.
המשיבה מצידה הגישה, יום למחרת, לבית המשפט לענייני משפחה, תביעה לשמירת זכויות, דמי שימוש ולפירוק שיתוף בדירת הצדדים וכן תביעה למזונות הקטינים ומשמורתם.
נציין כי כבר ביום 6.6.16 מצאה המשיבה כי אינה יכולה עוד לדור בכפיפה אחת עם המערער ועזבה את הדירה עם הקטינים.
הדירה הנזכרת תעמוד במרכז המחלוקות שבין הצדדים, כאשר המשיבה תטען כי יש לחלק את תמורתה שלא מחצה על מחצה.
5. מכל מקום, שנה לאחרי כן, ביום 13.6.17, הוסיף בית הדין ונתן פסק דין לגירושין בו הורה כי "מצווה (על הצדדים) להתגרש ויפה שעה אחת קודם". ערעורו של המערער על פסק הדין הנזכר נדחה ע"י בית הדין הרבני הגדול בפסק דינו מיום 13.6.18, ומעת שנותרה הוראתו של בית הדין הרבני המצווה עליהם להתגרש, קיבלו על עצמם הצדדים את הציווי ונפרדו בגט פיטורין זמן קצר לאחרי כן ביום 4.7.18.
6. כאמור, בית המשפט לענייני משפחה נדרש לסוגיית מזונות הילדים (תמ"ש 32405-02-16), משמורתם (תמ"ש 32372-02-16), וסוגיית רכוש הצדדים (תמ"ש 32429-02-16).
בפסק דינו מיום 15.6.20 (להלן- פסק הדין החלקי) הכריע בית משפט קמא בסוגית המזונות, המשמורת ודמי השימוש שנתבעו על ידי המשיבה אך לא השלים את הכרעתו באשר לחלוקת הזכויות הרכושיות בין הצדדים, כיוון שהמערער לא סיפק לאקטואר שמונה על ידי בית המשפט, מר אבי יחזקאל, את כלל התיעוד הנדרש. וכך ציין בית משפט קמא בפסק הדין החלקי –
"עד לשלב זה לא הוגשה חוות דעת אקטוארית בעניין רכוש הצדדים, הדבר הִקשה ועודנו מקשה על מתן פסק דין כולל בכל הטענות ועל סיום הסכסוך בין הצדדים והשכנת רגיעה משפחתית" (סע' 7 לפסק הדין)
וכן –
"יתירה מזו, הנתבע מנע הגעה לחקר האמת כאשר נמנע במשך כל ההליך להציג מסמכים רלוונטיים הנוגעים להכנסותיו בפועל, רכוש וזכויות אשר עומדים לזכותו, ונראה כי אף הציג מצג שאינו אמת מלאה באשר ליכולותיו הכלכליות" (סע' 273 לפסק הדין)
לענייננו נאמר כי במסגרת פסק הדין החלקי עמד בית המשפט, בין השאר, על פערי ההשתכרות שבין הצדדים והעמיד את כושר השתכרותה של המשיבה על 8,000 ₪ ואת כושר השתכרותו של המערער 14,500 ₪. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה (ראו עמ"ש 1103-08-20).
7. עוד ראוי לציין, קודם שנבוא לנדון, כי ביום 16.2.17 הורה בית המשפט על פירוק השיתוף בדירה, וזאת אחר שהצדדים הסכימו למינוי שמאי לצורך הערכת שוויה. כך הוסכם כי הדירה לא תוצא למכירה בשוק החופשי, אלא תיערך התמחרות בין שני הצדדים בלבד לרכישתה. עוד הסכימו הצדדים להמצאת תצהיר גילוי רכושי בו יפרטו שניהם את כל הזכויות, הכספים והרכוש הרשומים על שמם וזאת עד למועד הקרע עליו הסכימו הצדדים – 14.2.16.
8. ואכן, ביום 7.9.17 נערכה התמחרות בביהמ"ש קמא במסגרתה זכה המערער ברכישת הזכויות בדירה. ודוק – בדיון הנזכר הוסכם כי חלוקת התמורה בגין מכירת בית המגורים לא תפגע בטענות הצדדים ובכלל זה טענות המשיבה בתביעת הרכושלחלוקת הזכויות בבית המגורים שלא בדרך של מחצה על מחצה (ר' סעיף 21א לכתב התביעה).
ואולם, ביום 2.10.17 חזר בו המערער מזכייתו אחר שלא יכול היה לעמוד בעלות הנדרשת לרכישת זכויות המשיבה בדירה. וכך, אחר שחלפה מעל לשנה ממועד פירוק השיתוף ולאחר שזכייתו של המערער ברכישת הזכויות בדירה לא הושלמה – רכשה המשיבה את המחצית שרשומה היתה על שם המערער בדירת המגורים.
9. אחר הדברים האלה נדרש בית משפט קמא למתן פסק דין משלים בסוגיה הרכושית – הוא פסק הדין לו אנו נדרשים בערעור הנדון.
עוד קודם למתן פסק הדין אישר בית המשפט את חוות דעת המומחה האקטואר שמונה על ידו, אשר ניתנה במהלך חודש דצמבר 2021 וקבעה שתי דרכים אפשריות לחלוקת הזכויות: האחת בדרך של חלוקה מיידית לאחר היוון; והאחרת – זו שהתקבלה בסופו של יום- בחלוקה דחויה על בסיס מועד המימוש. בית המשפט חתם על פסיקתאות לחלוקת הזכויות הפנסיות של הצדדים ביום 13.2.22 מכוח חוות הדעת הנזכרת.
עוד יצוין כי נוכח העובדה שהמערער שלח מספר פעמים שאלות הבהרה למומחה לא אפשר לו בית המשפט להוסיף ולזמנו לחקירה.
פסק הדין המשלים מיום 3.7.22
10. בפסק דינו מיום 3.7.22 (להלן – פסק הדין המשלים) הקדים בית משפט קמא ועמד על כך שהמערער לא פעל כנדרש לצורך העברת מלוא התיעוד הנוגע לרכושו למומחה, ובלשונו –
"יוער כבר ברישא לפסק דין זה, כי התמשכות ההליך והעיכוב במתן פסק הדין נובע בעיקר מאי שיתוף הפעולה של הנתבע (המערער דכאן – הערה שלנו) עם המומחה ודרישותיו, עד אשר נדרש ביהמ"ש לחתימה על צווים לאיתור נכסים – וזאת כאמור בשל אי שיתוף פעולה בולט של הנתבע. הלכה למעשה, חוות הדעת האקטוארית הוגשה כשנה וחצי לאחר מתן פסק הדין, ביום 10.12.21" (סע' 7-8 לפסק הדין המשלים וכן ראו סע' 34-38 לפסק הדין)
ובדומה בסע' 72 לפסק הדין המשלים –
"הנתבע סירב לגלות מידע בעניינו, הקשה על המומחה ואף לא שילם לו בזמן. כל בקשה אשר הוגשה לתיק נענתה על ידו בהתחכמות ובצורה שאינה מובנית"
11. לגופם של דברים, דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה יש לקבוע "שיתופיות מוחלשת" במערכת היחסים שבין הצדדים, וכן דחה את טענת המערער לפיה אין מקום לשיתוף המשיבה ברכוש שצבר, כיוון שהמשיבה בגדה בו במהלך חיי נישואיהם. בית המשפט נסמך לעניין זה, בין השאר, על קביעות של בית הדין הרבני אשר דחה במסגרת ההליכים שנוהלו לפניו את טענות המערער לעניין בגידת המשיבה, קביעה שאושרה אף על ידי בית הדין הרבני הגדול.
12. בכל הקשור לדירה, אשר היוותה את מוקד המחלוקת שבין הצדדים, מצא בית המשפט לאזן את תמורתה שלא בחלקים שווים בין הצדדים, כאשר 60% משווי הדירה, בסך 2.75 מיליון ₪, יהא למשיבה ו – 40% יהא למערער, וזאת מכוח סמכותו ע"פ סע' 8 (2) לחוק יחסי ממון. בסה"כ הורה למערער להעביר למשיבה סך של 275,000 ₪ לצורך איזון המשאבים. בית המשפט נימק את מסקנתו בעניין חלוקה לא שוויונית של הזכויות בדירה בטעמים הבאים –
ראשית, בית המשפט קיבל את גרסת המשיבה לפיה הסכימה לשתף את המערערת בזכויות בדירה אחר שזה התנה את שיקום נישואיהם שנקלעו למשבר ברישום הזכויות על שמו, ואולם זמן קצר אחר רכישת הדירה שינה המערער טעמו והצדדים נפרדו. בית המשפט שוכנע אף מעדותו של המערער עצמו, כי המשיבה הייתה מעוניינת בעריכת הסכם ממון בעניין הזכויות בדירה, ואף עלה בידו לשכנע את הורי המשיבה כי "הסכם הממון עלול לפגוע באיכות הקשר ובתא המשפחתי". בית המשפט סבר כי התנהלותו של המערער והבטחותיו ביחס לדירה מהוות עילה לחלוקה לא שוויונית של הזכויות בה.
שנית, בית המשפט ראה בהתנהלותו של המערער לאורך כל ההליכים הרכושיים והאחרים, ובמיוחד את העובדה שהסתיר את פרטי רכושו והקשה על המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט במלאכתו, משום התנהלות בחוסר תום לב המצדיקה אף היא חלוקה לא שיוויונית של נכסי הצדדים.
שלישית, בית המשפט עמד על הפערים בכושר ההשתכרות שבין הצדדים וזאת בהיסמך, בין השאר, על פערי ההשתכרות בניהם שנקבעו בפסק הדין בעניין המזונות. בית המשפט שוכנע, כי המשיבה עבדה כל השנים במשרה חלקית כדי לטפל בילדי הצדדים, בזמן שהמערער השיא כאמור את יכולת השתכרותו בעידודה של המשיבה. בית המשפט הוסיף והתרשם כי המשיבה מנועה מלמצות בשלב זה את יכולת השתכרותה לאור מצבה הנפשי נוכח אירוע טרגי במשפחתה עת נפטרו שלושת אחיה ואחיינה. בית המשפט נתן דעתו לתסקירים הרבים שהונחו לפניו במסגרת תביעת המשמורת ואשר העלו את מעורבותה הרבה של המשיבה בטיפול בילדים ואשר לקביעת בית המשפט "ניתן להסיק מהם כי גם בעתיד יהיה לה קשה להגדיל את הכנסתה באופן ניכר ובעיקר נוכח צרכיהם המיוחדים של הקטינים".
בית המשפט סבר כי פערי ההשתכרות בין הצדדים מציבים אותם בנקודת פתיחה שונה באופן משמעותי מעת סיום החיים המשותפים. המערער הוא "יועץ עצמאי לעסקים" בעל מוניטין ויכולות גבוהות, ונראה כי במהלך השנים הוא אף צבר ניסיון רב ואילו המשיבה עובדת סוציאלית בהכשרתה, לפיכך סבר כי יש להתחשב במסגרת הכרעה זו אף בפערי ההשתכרות ויכולות הצדדים.
רביעית, בבחינת הרכוש המצוי בידי הצדדים מצא בית המשפט כי העובדה שהמשיבה מכרה את זכויותיה בדירה שהייתה בבעלותה (ומהתמורה נרכשה הדירה הנוכחית נושא הערעור) והותירה בידה את הזכויות בגג של אותה דירה, אין בה ללמד על כך שיש בידיה רכוש משמעותי. בית המשפט התרשם כי הזכויות בגג כמעט וחסרות כל ערך, לפיכך אין בהן כדי להעמיד את המשיבה במצב כלכלי טוב יותר. זאת, כאמור, לעומת המערער, אשר בית המשפט קמא סבר כי באשר לרכושו רב הנסתר על הגלוי.
13. כאמור, בית המשפט מצא לחלק הזכויות בדירה- שלא מחצה על מחצה- אלא בשיעור 60%-40% לטובת המשיבה, באופן המחייב את המערער להעביר לידיה סך כולל של 275,000 ₪.
כמו כן חויב המערער בהוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.
תמצית טענות המערער
14. שגה בית המשפט בכך שהורה על חלוקת הזכויות בדירה שלא בחלקים שווים כפי רישום הזכויות בפועל בלשכת רישום המקרקעין, וזאת תוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות של המערער בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זאת במיוחד כאשר אין בנמצא נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מכללו של החוק.
15. שגה בית המשפט בקביעותיו העובדתיות הן להיותם של הקטינים בעלי צרכים מיוחדים והן לעניין קביעתו כי אף בעתיד תידרש המשיבה לצמצם בעבודה לצורך טיפול בילדים שהם ילדים בוגרים שאינם נדרשים לטיפול צמוד.
16. שגה בית המשפט בכך שלא איפשר למערער לחקור את השמאי והאקטואר, ובכך נמנע ממנו מלהוכיח את שווים האמיתי של נכסי המשיבה ואת היקף רכושו שלו. שגה בית המשפט בכך שלא איפשר לו לזמן לחקירה את מר א. נ. אשר לטענת המערער היה לו קשר אינטימי עם המשיבה.
17. בעת קביעת כושר השתכרותם של הצדדים התעלם בית משפט קמא מהעובדה שהמשיבה בעלת תואר שני, שעברה לימוד הסמכה כמטפלת באומנויות, שלמדה אף בתקופת הנישואין, וששכר עבודתה השעתי, לפי הצהרתה שלה, מגיע ל 250 ₪ לשעה, כך התעלם ממכתב שכתבה המשיבה למערער בו היא מוקירה את סיועו בגידול הילדים, ועוד.
18. שגה בית משפט קמא בכך שהורה על חתימת פסיקתאות לפי דו"ח האקטואר, קודם שהמערער הביא עדויות לעניין טענותיו באשר להיקפי הרכוש של הצדדים.
תמצית טענות המשיבה
19. עיקר ערעורו של המערער נוגע לקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, קביעות אשר רובן חלוטות: כך ביחס לזכויות בגג וביחס לכושר השתכרותם של הצדדים עניינים שהוכרעו בפסק הדין החלקי וערעור שהוגש עליו נדחה, כך ביחס לבקשתה לזמן את מר א. נ. לצורך הוכחת בגידתה של המשיבה אחר שעניין זה נדחה אף בערכאות הרבניות.
20. אין כל ממש בטענות המערער כי לא ניתן לו יומו ולא ניתנה לו האפשרות לזמן עדים החשובים לעניינו, בדין לא אִפְשֶר בית המשפט את זימונו של השמאי שכלל לא מונה על ידו בניגוד לכלל הנוהג בבית המשפט לענייני משפחה בו בית המשפט הוא זה הממנה את המומחים ולא איפשר לו לזמן את האקטואר אחר שהמערער עצמו לא שיתף עמו פעולה ולא העביר לידיו מידע ואחר ששלח אין ספור שאלות הבהרה לא רלבנטיות למומחה ואף נענה עליהן על ידי המומחה.
21. בניגוד לטענות המערער כי המשיבה אינה דוברת אמת בעניינים אלה ואחרים בעדותה, כלל הערכאות אשר דנו בעניינם של הצדדים קבעו כי המערער הוא זה שאינו מהימן ואילו עדותה של המשיבה כנה ומהימנה. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית.
22. אין כל ממש בטענות המערער כי אין למשיבה חלק בזכויות שצבר במהלך נישואי הצדדים – עניין העומד בניגוד להוראות החוק והפסיקה כאחד.
23. בדין קבע בית משפט קמא חלוקה לא שוויונית בין הצדדים בהתייחס לדירת המגורים, אחר שכל תמורתה שולמה על ידי המשיבה ומקורותיה ואחר שנקבע כי היא נרשמה על שם הצדדים אך ורק בשל הבטחות המערער כי יהא בכך להביא לשיקום היחסים בין הצדדים, וזאת תוך שהוא נוהג בעורמה וכל כוונתו לזכות ברכוש השייך למשיבה. כלל נימוקיו של בית משפט קמא באשר לחלוקה שלא מחצה על מחצה לא נסתרו.
****
אחר שבחנו את טענות הצדדים ועיינו בתיעוד שעמד לפני בית משפט קמא וכן בכלל הפרוטוקולים וכתבי בי דין מצאנו לדחות הערעור.
להלן נימוקינו, כאשר נפתח במחלוקת העיקרית שבין הצדדים והיא קביעתו של בית משפט קמא באשר לחלוקה לא שוויונית בזכויות הדירה המשותפת לצדדים.
איזון המשאבים והשימוש בהוראות סע' 8 (2) לחוק יחסי ממון – קיצורו של דין
24. על הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 (להלן – חוק יחסי ממון או החוק) מכוחן יש להחיל, לכאורה, בהעדר הסכם ממון את הכלל המפורט בסעיף 5(א) לחוק המורה על איזון שווה של כלל נכסי הצדדים, למעט החריגים המנויים בסעיפי משנה (1)-(3).
החלוקה השוויונית של הנכסים מבטאת תפיסה ערכית לפיה אין להגדיר באופן נוקדני את תרומתו של כל אחד מבני הזוג לתא המשפחתי, אלא יש לראותם כשותפים שווים להשאת הרכוש המשפחתי (בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (2007)), אלא שלכל כלל יש את חריגו והמחוקק עצמו, בסע' 8 לחוק הכניס ממד מסוים של גמישות בהסדר איזון המשאבים האחיד של חלוקה שווה, וזאת מתוך הבנה שייתכנו "מקרים אשר אינם מתאימים למידותיו של אותו בגד שנתפר במידה אחידה מכוח עיקרו של הדין" (בג"צ 4178/04 פלונית נ' ביה"ד הרבני לערעורים ואח' (2006)), ולא אחת נמצאו מערכות זוגיות המצדיקות, בנסיבותיהן המיוחדות, חריגה מאיזון המשאבים הרגיל של מחצה על מחצה (תמ"ש (פ"ת) 38559-05-11 ת.ס נ' ד.(2013)).
מתוך שכך בא סעיף 8 לחוק לתת בידי היושב בדין ארגז כלים המאפשר לו, במקרים המתאימים, לסטות מהכלל שנקבע בסעיף 5(א) לחוק ולקבוע איזון של נכסי בני זוג שלא מחצה על מחצה (סעיף 8(2) לחוק), להוציא נכסים כאלה ואחרים מכלל האיזון (סעיף 8(1) לחוק), להעריך נכסים עפ"י שווים קודם למועד האיזון (סעיף 8(3) לחוק), או להכליל באיזון נכסים שהיו להם קודם למועד האיזון (סעיף 8(4) לחוק).
25. בצד האמור, הפסיקה מדגישה שהשימוש בכלי זה יכול להיעשות במקרים מיוחדים ובמשורה, אחרת היוצא מן הכלל יהפוך לכלל והכלל יהפוך ליוצא מן הכלל (ע"מ (ירושלים) 824/05 פלונית נ' פלוני (2006); ע"מ (חיפה) 614/07 פלונית נ' פלוני (2008) ע"מ (י-ם) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר, (2005); בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני, (2008)). סעיף 8 לחוק אינו מפרט מהו קנה המידה להפעלת שיקול הדעת ולאופן הפעלת שיקול הדעת, למעט הקריטריון בדבר "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" (בג"צ 4178/04 פלוני נ' ביה"ד הרבני לערעורים (2006); בג"צ 8928/06 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים (2008)). בבע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני (2015)) נקבע כדלקמן:
"המחוקק הותיר לשיקול דעתם של בתי המשפט ובתי הדין פיתוח כללים מתאימים באשר לנסיבות הספציפיות לשימוש בסמכות זו, ואין מדובר ברשימה סגורה" (ראו כדוגמה – בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (2014), פסקה 2 לחוות דעתו של השופט הנדל; בע"מ 4047/14 פלוני נ' פלונית(2014) פסקה ו'; תמ"ש (שלום י-ם) 20964/02 פלונית נ' אלמוני(2009)).
אמת המידה המרכזית שהוצעה להפעלת שיקול הדעת נוגעת למאמץ המשותף ולמילוי חובותיהם של בני הזוג במסגרת הנישואין, ובמיוחד מילוי חובותיהם הכלכליות והתחשבות בפער משמעותי בין מאמצי בני הזוג למען רווחת המשפחה, ומשיקולי צדק (תמ"ש (ת"א) 23025-06-10 י. נ' א (2012), פסקה 12; תמ"ש 1066/06 (ב"ש) נ.ש. נ' ש.ל (2011).
וכעת נבוא וניישם הדין על הנדון.
27. אין חולק כי דירת המחלוקת נרשמה על שם הצדדים בחלקים שווים וכי הסכמתם לפרק את השיתוף בדירה נעשתה על תנאי שנשמרות לכל אחד מהם הטענות שהעלה בכתבי טענותיו. כפי שצוין בעמ' 24 לפר' הדיון מיום 7.9.17 (סע' 9 להסכמות הצדדים בפרוטוקול) –
"מוסכם כי העברת הזכויות בבית תהיה אגב גירושין. אין בסעיף זה כדי לפגוע בכל טענה מטענות הצדדים בהליכים אחרים המתנהלים ביניהם כולל בביה"ד הרבני".
לפיכך אין לקבל את טענת המערער לפיה בעצם ביצוע פירוק השיתוף וההתמחרות והעובדה שבפועל נרכשו זכויותיו בדירה כנגד מחצית שוויה בכדי למנוע דיון בטענות המשיבה לחלוקה לא שוויונית.
28. אשר לטענתו של המערער כי אין מקום לאזן באופן לא שיוויוני זכויות קנייניות רשומות הרי שכבר לעניין זה מצאנו את דבריו של כב' הש' רובינשטיין בעניין בע"מ 1955/17 הנ"ל –
"…לדידי, מעיקרא יש להשקיף אל יחסי הרכוש בין בני הזוג באספקלריה של חוק יחסי ממון, קרי, מכלול היחסים בין בני הזוג ולא "שותפות" גרידא. חרף מעמדה הרם של הזכות הקניינית והכללים הבסיסיים החלים בפירוק שיתוף קנייני, ישנם טעמים כבדי משקל לגישה מרוככת יותר כאשר ענייננו בפירוק נכס – בוודאי הדירה – הנמצא בבעלות משותפת של שני הצדדים, כחלק מפירוקו של התא המשפחתי… אוסיף בהמשך לכך, כי אם לכאורה מצא בית המשפט, בנסיבות חריגות, כי איזון של מחצה על מחצה אינו צודק בנסיבות, ולבני הזוג אין רכוש פרט לדירת המגורים הרשומה על שמם בחלקים שווים, ניתן לתהות אם יש מקום לשלול מראש את האפשרות לפיה ייעשה שימוש בסעיף 8(2) לחוק וייקבע, כחריג, כי פירוק השיתוף ומכירת הנכס ייעשו שלא באופן שוויוני" (הדגשה שלנו).
עוד ראוי להביא לעניין זה את עמדתו של המלומד ש' ליפשיץ לפיה, ככלל, יש להחיל את חוק יחסי ממון גם כאשר ענייננו בפירוק שיתוף קנייני, תוך התחשבות באופי הייחודי של פירוק השיתוף אגב פירוק התא המשפחתי, והצורך בהחלת המנגנונים הקונקרטיים שנועדו לצרכים אלה בחוק יחסי ממון (ש' ליפשיץ, השיתוף הזוגי 167-166 (התשע"ו-2016)). הגיונם של דברים ברור. הרי כל עניינו של חוק יחסי ממון הוא ביצירת שותפות זוגית מיוחדת החורגת בכלל הקניין הרגילים ומתוך שכך, כדוגמה, דירה שנרכשה במהלך הנישואין ונרשמה על ידי אחד מבני הזוג תחולק בין שניהם למרות הרישום הקנייני. ואם כן, מדוע שדירה הרשומה על שם שני הצדדים לא תחולק באופן החורג מהרישום ככל שימצא כי יש הצדקה לכך? זהו הרי לב ליבו של חוק יחסי ממון. אין מדובר בפגיעה קניינית בזכותו של בן הזוג אלא בקביעה כי זכות הקניין שלו שונה ממה שמשתקף לכאורה מהרישום ברשויות. מתוך שכך מצאנו, כדוגמה, שבית המשפט חילק דירת מגורים בשיעור של 80%-20% לטובת אישה למרות שהדירה עצמה הייתה רשומה על שם הורי הבעל (תה"ן (ראשון לציון) 56754-11-20 – א' ח' עי נ' י' ח' עי (2023)), וכך בעניין אחר בו נרכשה דירה על ידי האיש קודם לנישואין, ואולם אחרי הנישואין הוא רשם את הזכויות בדירה בחלקים שווים עם האישה מצא בית המשפט לפסוק בהתייחס לסכומים שתרם כל אחד מהצדדים לדירה ולתא המשפחתי כי יש לחלק את הזכויות בדירה 60%-40% לטובת האיש (תלהמ (ירושלים) 31347-05-19 – נ.ב.א. נ' י.ב.א., (2020)) וכך עוד רבים אחרים. אכן, רישום מכוון של הזכויות בדירה על שם שני הצדדים בחלקים שווים במהלך הנישואין יש בו ללמד על כוונה לכאורית של הצדדים לחלוק בנכס זה, תהא הסיבה לכך אשר תהא ויהא שיעור השקעתו של כל אחד מבני הזוג בדירה אשר יהא, ואולם בין בני הזוג הרישום ישקף כוונה לכאורית ואין לשלול, ככל שמתקיימות נסיבות אשר יצדיקו חלוקה שאינה שוויונית, להורות כך אף בניגוד לרישום. על נסיבות אלו, בעניין שבפנינו, נעמוד להלן.
29. כאמור, השיקולים אשר ינחו את בית המשפט בהפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון הם מגוונים ואינם בגדר רשימה סגורה, אף סע' 8 (2) עצמו מציין כי כושר השתכרות מהווה רק אחד מבין מכלול שיקולים אותם יש לשקול ולבחון בבחינת השאלה האם הם מהווים הצדקה לחריגה מכלל החלוקה מחצה על מחצה, ובלשונו –
"(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג" (הדגשה שלנו)
בעניין עמש (מרכז) 56634-06-20 – פלוני נ' פלונית, (2021) איבחן בית המשפט את הנסיבות המצדיקות חלוקה שלא מחצה על מחצה בשלוש אלו – נסיבות הקשורות ביכולת הכלכלית של הצדדים, נסיבות הקשורות בצבירת נכסים, נסיבות הקשורות בהתנהגות מי מהצדדים ועקרון תום הלב, ובלשונו –
"הפסיקה הבהירה כי הנסיבות המיוחדות בהן יעשה בית המשפט שימוש בהוראות סע' 8 לחוק מתייחסות לאחת הקבוצות הבאות –
א. נסיבות הקשורות ביכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים לאחר גירושיהם, וחוסר איזון בולט באופן מיוחד מבחינה כלכלית.
ב. נסיבות מיוחדות הקשורות בצבירות נכסים על שם מי מבני הזוג. מקרה בו לאחד מבני הזוג נכסים חיצוניים רבים (מירושה או ממתנות) ומקרה בו אחד מהצדדים בחר להכניס זכויותיו החיצוניות לקופה המשותפת בעוד השני מסרב לעשות כן וכיו"ב.
ג. נסיבות הקשורות בהתנהגות מי מהצדדים – מקרים בהם התנהגות הצדדים מביאה לכך שתחושת הצדק מתקוממת כנגד יישום פשטני של הוראות חוק יחסי ממון. כך למשל במקרים של פירוד ממושך בין הצדדים, מקרים של הימורים והוצאת נכסים לטובת מעילה באמון ויש הסוברים כי גם מקום בו מדובר באלימות"
על עקרון תום הלב כמשפיע על חלוקה לא שוויונית הוסיף ועמד בית המשפט בענייןפלונית (עמ"ש (ב"ש) 117280-11-20 פלונית נ' פלוני, (2021)) בו נקבע כי התנהלות חסרת תום לב מצד בן זוג – בהעדר חשיפת המידע הרלוונטי והעדר שיתוף פעולה לרדת לחקר האמת לצורך איזון משאבים נכון, מצדיקה סטייה מהאיזון של מחצה על מחצה –
"סבורני כי חוסר תום ליבו של הנתבע עובר לרכישת הדירה כמו גם התנהלותו הדיונית, מצדיקה אף הם מצדיקים סטייה מאיזון של מחצה על מחצה.
אשר להפעלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, הרי שמקובלים עלינו נימוקיו של בית המשפט קמא לעניין הפעלת סמכותו בהתאם להוראה זו בנסיבות העניין. לסברתנו, התנהלות המשיב אינה הולמת התנהלות של בעל דין תם לב במסגרת תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג. יש לצפות כי במסגרת תביעה שכזו, יחשוף כל בעל דין את מלוא המידע הרלוונטי שבידיו לעניין כל נכס שיש לו, ובוודאי שאין לקבל הסתרה של נתונים או חוסר שיתוף פעולה של בעל דין עם ניסיונות בית המשפט לרדת לחקר האמת, לצורך עריכת איזון משאבים מלא ונכון"( בר"ע שהוגשה על פסק הדין נדחתה בבע"ם 3203/21 פלוני נ. פלונית (2021)).
30. בענייננו נקבעו על ידי בית משפט קמא מספר קביעות אשר איננו מוצאים כל מקום להתערב בהן, ואשר יש בהן להצדיק את פסיקתו לעניין חלוקה לא שוויונית של תמורת הדירה.
בלב קביעתו של בית המשפט עמדה התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית לפיה המערער עשה כל אשר לאל ידו על מנת להסתיר מידע מהמשיבה אודות נכסיו, לא שיתף פעולה עם המומחה שמונה על ידי בית המשפט לצורך בירור היקף רכושם של הצדדים ואף הקשה והאריך באופן קיצוני את התנהלות ההליך הרכושי. כפי שראינו לעיל הפסיקה מצאה כי התנהלות בחוסר תום לב, בוודאי כזו אשר בשלה מתעורר ספק ממש האם נחשפו מלוא נכסיו ומלוא יכולתו הכלכלית של בן הזוג, יש בה להצדיק חלוקה לא שוויונית לרעתו. לאותו בן זוג אשר התנהל באופן חסר תום לב לא תעמוד הטענה כי אין לפגוע בזכויותיו הקנייניות כאשר כל התנהגותו באה לפגוע בזכויותיו הקנייניות של בן זוגו.
הוסף לכך את קביעתו של בית משפט קמא באשר לפערי ההשתכרות שבין הצדדים, קביעה זו היא למעשה בגדר השתק פלוגתא שכן פערי ההשתכרות שבין הצדדים נקבעו כבר במסגרת פסק הדין החלקי שהיווה למעשה פסק דין מסיים בתביעת המזונות. ערעורים שהוגשו ביחס לפסק הדין נדחו הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון, כך שעסקינן בפסק דין חלוט על מכלול קביעותיו לרבות בסוגיית פערי ההשתכרות.
ואם כן, כאשר מחד קיים פער משמעותי ביכולת ההשתכרות של הצדדים (כושר השתכרות של 8,000 ₪ למשיבה אל מול כושר השתכרות של 14,500 ₪ למערער) אליו נוספה הערכת בית המשפט והתרשמותו, אשר אף בה איננו מוצאים מקום להתערב, כי המשיבה תתקשה להשיא ולממש את כושר השתכרותה בשל המצב האישי והרגשי אליו היא נקלעה בשל אסון משפחתי שפקד את המשפחה, ומאידך נמצא כי המערער מתנהל באופן המעלה ספקות של ממש באשר להיקף רכושו האמתי, יש בדבר להצדיק חלוקה לא שוויונית. הדברים מתחזקים אל מול קביעתו של בית המשפט כי הוא מקבל את גרסת המשיבה לפיה הדירה נרכשה מכספים שלה ושל משפחתה בלבד, ונרשמה על שם הצדדים מתוך הסתמכותה של המשיבה על דברי המערער שהציג לפניה מצג לפיו יהא ברישום המשותף כדי להצדיק את שיקום הזוגיות ביניהם, אלא שזמן קצר אחר הרישום הסתבר לה כי מדובר בהבטחת שווא.
שילוב העובדות הנזכרות – פערי כושר ההשתכרות בין הצדדים, רכישת הדירה מכספי המשיבה בלבד במועד סמוך יחסית לפרידת הצדדים, והתנהלותו חסרת תום הלב של המערער בכל הקשור לגילוי נכסיו – כל אלו מצדיקים חריגה מחלוקה של מחצה על מחצה.
בדומה אנו סבורים כי שיעור החריגה שנקבע על ידי בית משפט קמא מן החלוקה השווה הוא בגדר הסביר והראוי בנסיבות העניין, ולא מצאנו להתערב בכך.
31. בד בבד עם האמור אנו דוחים את כל טענות המערער המבקשות להתעמת עם קביעות עובדתיות שקבע בית משפט קמא, אחר שלא מצאנו כל עילה של ממש לעשות כן. כך הם הדברים לעניין יכולות ההשתכרות של הצדדים וכך הם באשר לקביעותיו בכל הקשור לנכסי המשיבה לרבות שווי זכויותיה בגג, קביעות שהן בגדר השתק פלוגתא אחר שנקבעו בהליכים שונים לגביהם ניתנו פסקי דין חלוטים (לעניין פערי השתכרות ראו סע' 159 ו- 168 לפסק הדין החלוט מיום 15.6.20, לעניין הזכויות בגג ראו סע' 203 לפסק הדין החלוט מיום 15.6.20). אך יותר מכך, גם אם נקבל לצורך העניין את טענתו של המערער לפיה לזכויותיה של המשיבה בגג דירתה הקודמת ב**** יש שווי מסוים על אף טענותיה כי כרגע אין אפשרות מעשית לבנייה על הגג, איננו סבורים שיש בכך כדי להצדיק התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא לחלוקה לא שוויונית מכלל הטעמים הנזכרים אותם פרטנו לעיל. טעמים אלו, שעניינם בחוסר תום ליבו של המערער ובפערי כושר ההשתכרות בין הצדדים, חזקים דיים להצדיק שינוי מסוים בחלוקה שלא מחצה על מחצה של הזכויות הדירה גם אם בידי המשיבה מצוי הנכס הנזכר.
32. בדומה, לא מצאנו כל מקום להתערב בהחלטותיו הדיוניות של בית משפט קמא ובכלל זה דחיית בקשת המערער להעדת השמאי (שכן תכליתה הייתה לסתור קביעה לגביה קיים השתק שיפוטי), העדת המומחה האקטוארי (שכן לגביו שלח המערער אין ספור שאלות הבהרה שנענו על אף שלסברת בית משפט קמא לא היה בהן כל צורך ולא היה בהן לקדם את ההליך), וכן באשר להעדת מר א. נ. (נוכח הקביעה של בית הדין הרבני כי אין כל ממש בטענה לקשר אינטימי ביניהם).
כאן ראוי להוסיף ולהעיר כי לא היה כל מקום לזימונו של מר א. נ. שכן גם אם הייתה מוכחת טענת בגידה לא היה הדבר משנה לעניין חלוקת הרכוש (וראו לעניין זה – בג"ץ 8928/06 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול (2008); בגצ 8463/19 – פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (2022).
33. כך גם אין כל מקום לטענות המערער באשר לחוות דעת המומחה האקטוארי. צדק בית משפט קמא בקובעו כי לא יעלה על הדעת שהמערער יעכב גילוי והעברת פרטים על נכסיו שלו ואחר יהא מלא טענות כרימון באשר לטענות על נכסי הצד שכנגד. מכל מקום, כאמור, למערער ניתנה הזדמנות להעביר שאלות הבהרה למומחה הוא עשה זאת מספר פעמים וכאמור בית המשפט לא מצא כי יש בכך לשנות מקביעות המומחה. תקנה 25 (ו) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א-2020 מבהירה כי כללו של דבר היא כי מומחה בית המשפט לא יזומן לחקירה על חוות דעתו אלא אם כן התיר זאת בית המשפט, ובלשון התקנה –
מומחה שמינה בית המשפט לא יוזמן להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט, לאחר שהוגשה בקשה מנומקת לחקור אותו בתוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, למעט אם הורה בית המשפט כי בעל הדין יהיה רשאי לחקור את המומחה גם אם לא הגיש שאלות הבהרה.
היינו אין לבעל דין זכות קנויה להזמין מומחה לחקירה על חוות דעתו, ועל כן בנדון לא מצאנו, אפוא, כל הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא באי זימון המומחה אחר שזה נשאל אין ספור שאלות הבהרה והשיב עליהן.
34. מכלל האמור – הערעור נדחה.
המערער יישא בהוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.
הערובה שהופקדה על ידי המערער תועבר לידי המשיבה באמצעות בא כוחה על חשבון ההוצאות.
ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, כ"ג תמוז תשפ"ג, 12 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב"ד
צבי ויצמן, שופט
יעל מושקוביץ, שופטת
