בקשה מס' 207+214
לפני כבוד השופט חגי ברנר, סגן הנשיא
בעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018
להלן: "החוק"
תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט–2019
להלן: "התקנות"
ק. פסגות ישראל בע"מ, ח"פ 258016551
להלן: "החברה"
עו"ד שאול ברגרזון
להלן: "הנאמן"
338 רוכשי יחידות
להלן: "הרוכשים המאוגדים"
מנורה חברה לביטוח בע"מ
איי די איי (ביטוח ישיר) חברה לביטוח בע"מ
להלן: "המבטחות"
דן דקל, גיל סמארה, סוזנה גרונר, עופר הרוש, נעה ברגר יוניוב מיכל יוסף ואלישע יוסף
כולם ביחד להלן: "המתנגדים"
הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי מחוז תל אביב
להלן: "הממונה"
<#2#>
החלטה
מבוא
לפניי בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור מותנה וכן בקשה לכינוס אסיפות נושים לצורך עדכון תכנית לשיקום כלכלי בהתאם להצעת מגשר, והכל בעניינם של ק. פסגות בע"מ (להלן: "החברה") ונושיה. בקליפת אגוז, מדובר בהסדר פשרה שגובש בין הנאמן והנציגות של מרבית נושי החברה, לבין ארבעה מעורכי הדין של החברה (להלן: "עורכי הדין"), במסגרת הליך גישור שהתנהל בפני המגשר, כב' הנשיא בדימוס א' אורנשטיין, ולפיו תמורת סך של 3,500,000 ₪ שישולם על ידי עורכי הדין וחברות הביטוח אשר ביטחו את אחריותם המקצועית, יסולקו כלל התביעות של נושי החברה נגד עורכי הדין.
ברקע הדברים נציין כי החברה נוסדה בשנת 2018 לצורך הקמתו של פרוייקט משרדים בשם My Office (להלן: "הפרוייקט"). בבסיס הפרוייקט עמדה יוזמתה של החברה לרכוש קומות מסויימות בבנין משרדים ברח' האורגים 11 בעיר אשדוד, לצורך הקמת משרדים וחללי עבודה משותפים. החברה מימשה אופציה לרכישת הקומות ב'- ה' שהועמדה לרשותה על ידי בעלי המקרקעין. לימים ביטלה החברה את הרכישה של חלקים מסויימים מן הקומה השניה. עד קריסתה הספיקה החברה למכור לרוכשים שונים כ- 380 משרדים, כולל בקומה השניה, למרות שבפועל נבנו רק 340 משרדים. החברה קרסה בטרם השלימה את ביצוע הפרוייקט.
ביום 15.10.2020 נפתחו נגד החברה הליכי חדלות פירעון. ביום 16.10.2020 מונה לחברה נאמן זמני. ביום 29.11.2020 ניתן נגד החברה צו פתיחה בהליכים בחלופה של הפעלה זמנית, והנאמן הזמני מונה לנאמן קבוע. לאחר בדיקה שערך הנאמן, התברר כי כספים שהופקדו לחשבון הנאמנות של הפרוייקט ואשר היו מיועדים לממן את בניית הפרוייקט, נעלמו מתוכו כלא היו באופן שהחברה נותרה ללא מקורות כספיים להשלמת הבניה.
ביום 24.12.2021 ניתן לנאמן אישור לכנס את אסיפות הנושים של החברה לצורך דיון בתכנית לשיקום כלכלי של החברה (להלן: "התכנית" או "תכנית השיקום"). ביום 7.6.2022 ניתן פסק דין לפיו אושרה התכנית בכפוף להערות מסויימות שפורטו בפסק הדין (להלן: "פסק הדין").
אגב הדיון בבקשה לאישור התכנית, התעוררה השאלה האם ניתן למנוע מנושים בעלי עילות תביעה אישיות לממש את זכויות התביעה שלהם נגד שומרי הסף של החברה שלא באמצעות הקבוצה המאורגנת, המאגדת רוכשים של 338 משרדים בפרוייקט (להלן: "הקבוצה המאורגנת"), קרי, האם ניתן להפקיע זכויות תביעה אישיות של הנושים לטובת נאמן תביעות שינהל את כלל התביעות של הנושים. יודגש כי תכנית השיקום לא התיימרה לעסוק בסוגיה זו, אלא שבא כוחה של הקבוצה המאורגנת ביקש בעת הדיון כי בית המשפט יבהיר במסגרת החלטתו לאשר את התכנית, כי הנושים אינם רשאים לתבוע את שומרי הסף מכוחן של עילות תביעה אישיות שלא באמצעות הקבוצה המאורגנת.
בעקבות בקשה זו, שחרגה מהוראותיה של התכנית כפי שהובאה בשעתו לאישורו של בית המשפט, הובהר בפסק הדין שאישר את התכנית כי מצב הדברים הוא הפוך: עילות התביעה האישיות נגד שומרי הסף בעינן עומדות לכל נושה שאוחז בהן. הוספתי וציינתי בפסק הדין כי אכן ריכוז ומיצוי זכויות התביעה של חברה ושל נושיה במסגרת תביעה אחת היא אמצעי יעיל וחסכוני לניהול הליכים משפטיים הקשורים לקריסתה של החברה ולנזקים הנלווים לכך, בין שנגרמו לחברה עצמה ובין שנגרמו לנושיה. יש בכך כדי למנוע ריבוי הליכים שלא לצורך, למנוע סרבול משפטי, להגדיל את סיכויי ההצלחה ואת סיכויי הגבייה, להוזיל עלויות, ובנוסף הדבר ימנע הכרעות שיפוטיות סותרות של מותבים שונים בשאלות דומות. ישנו איפוא יתרון מובהק בניהול מרוכז של כלל עילות התביעה, הן של החברה והן של נושיה, גם מבחינת התועלת של הצדדים הישירים וגם מבחינה מערכתית. יחד עם זאת, השאלה שהתעוררה בשעתו היתה האם ניתן לכפות על בעלי זכויות תביעה אישיות לנהל את התביעות הללו במאוחד ובמרוכז באמצעות נאמן תביעות, על אפם וחמתם וחרף התנגדותם לכך (השווה לפר"ק (מחוזי ת"א) 3236-06-19 עורכי הדין יוסף בנקל, עמית פינס, עמית לדרמן ואמיר פלמר, מנהל מיוחד וכונסי נכסים של חברת חבמל בע"מ נ' פלטינום א.א. פיננסים בע"מ ואח' (נבו 12.05.2021)). על שאלה זו השבתי בשלילה. ציינתי כי זכות התביעה האישית של כל נושה ונושה בגין הנזק האישי שנגרם לו מחמת מעשיו של צד שלישי היא נכס לכל דבר וענין, ולכן אין להתיר שלילתו של נכס זה אלא במקרים מיוחדים וחריגים. משכך, וחרף השאיפה לנהל את התביעות האישיות נגד שומרי הסף באופן מרוכז, אין לכפות זאת על אותם נושים המעוניינים לנהל את עניינם בנפרד. אגב, דברים דומים נכתבו על ידי במסגרת החלטה מיום 24.12.2021, עת התרתי לכנס את האסיפות לשם אישור התכנית (סעיף 15 לאותה החלטה).
הנאמן ובא כוחה של הקבוצה המאורגנת לא הגישו ערעור על פסק הדין (ערעור אכן הוגש על ידי המתנגדים לאישורה של התכנית, אך לא על חלק זה של פסק הדין).
אחר הדברים הללו, נוהל הליך גישור בו נטלו חלק עורכי הדין, חברות הביטוח אשר ביטחו את אחריותם המקצועית, הנאמן ובא כח הקבוצה המאורגנת, אשר בסיומו הושג הסדר פשרה (להלן: "ההסדר" או "הסדר הפשרה"). הסדר הפשרה קובע כי כלל התביעות נגד עורכי הדין תסולקנה כנגד תשלום סך של 3,500,000 ₪. ההסדר מותנה בכינוס אסיפות נושים של החברה שיאשרו את הסדר הפשרה, וכן באישורו של בית המשפט.
בעקבות כך הגיש הנאמן את הבקשה שלפניי. במסגרת מה שמכונה "עדכון התכנית לשיקום כלכלי" הציע הנאמן כי רוכש משרד שמתנגד להסדר, יהיה זכאי לקבל סכום מסויים מתוך סכום הפשרה, אשר משקלל את סיכוייו וסיכוניו של אותו רוכש, על פי קביעת הנאמן, תוך מתן זכות ערעור על החלטתו של הנאמן. במסגרת הדיון באולם תיקן הנאמן את הצעת הפשרה, באופן שכל מתנגד יהיה זכאי לקבל חלק יחסי מסכום הפשרה כמו שאר הרוכשים. בהינתן סכום הפשרה בו מדובר וריבוי הרוכשים, מדובר בסך של כ- 10,000 ₪ לכל מתנגד.
בעקבות הגשת הבקשה, הוגשו התנגדויות של מספר רוכשי משרדים, הלא הם דן דקל, גיל סמארה, סוזנה גרונר, עופר הרוש (להלן: "קבוצת דקל"), נעה ברגר יוניוב (להלן: "יוניוב") ומיכל ואלישע יוסף (להלן: "בני הזוג יוסף") (כולם יכונו ביחד להלן: "המתנגדים"). המשותף למתנגדים הוא שכולם הגישו תביעות נגד עורכי הדין וצדדים שלישיים נוספים, והתביעות מתבררות יחדיו בבית משפט השלום באשדוד. עד לרגע זה התביעות לא עוכבו משום שאין ולא ניתן צו לעיכוב הליכים ביחס לעורכי הדין ולצדדים השלישיים.
תמצית טיעוניה של קבוצת דקל
קבוצת דקל טוענת כי בקשת הנאמן מבוססת על נימוקי נוחות בלבד ללא כל בסיס ענייני חדש, ועל טענות אשר נדונו והוכרעו כבר בפסק הדין ובהחלטה קודמת באופן המקיים מעשה בית דין מסוג השתק עילה והשתק פלוגתא, וכן מניעות. בהקשר זה כך הפנתה קבוצת דקל לפסקה 43 של פסק הדין מיום 7.6.2022 ולפסקה 14 להחלטה מיום 24.12.2021, שם נקבע כי לא ניתן לכפות על המתנגדים, שאוחזים בעילות תביעה אישיות נגד צדדים שלישיים, להמחות את עילת תביעתם בניגוד לרצונם.
עוד נטען על ידי קבוצת דקל כי הנאמן והקבוצה המאורגנת היו חייבים להעלות את מלוא טענותיהם הנוגעות לפלוגתות העיקריות שבמחלוקת ואין ביכולתם "לשמור" טענות ולהביאן לבית המשפט באמתלה של תיקון תכנית השיקום על מנת לנקוט הליכים חדשים לאחר שההליך הראשון כבר הוכרע.
לדידה של קבוצת דקל, תכנית לשיקום כלכלי מטבעה נועדה להסדיר את חובות החברה כלפי נושיה ולא את חובותיהם של צדדים שלישיים כלפי הנושים. הכח הכופה המעוגן בסעיף 89 לחוק חדלות פירעון עניינו אך ורק בנוגע להסדרת היחסים שבין החברה לנושיה ובעלי מניותיה ולא אל מול צדדים שלישיים. בנוסף, הוראת סעיף 82(ב)(5) לחוק חדלות פירעון אמנם מאפשרת לחסום תביעות אישיות נגד צדדים שלישיים, ואולם הוראה זו חלה רק כאשר התכנית מעניקה פטור מתביעות ואילו כאן אין עסקינן במתן פטור מתביעות אלא בניסיון להפקיע זכויות תביעה אישיות של המתנגדים ולהעבירן לקופת ההסדר.
עוד טוענת קבוצת דקל כי הבקשה הוגשה בחוסר סמכות ובלאו הכי יש לדחותה נוכח אופיו הקיצוני של הסעד השולל בסופו של יום את זכות הגישה לערכאות של המתנגדים. בנוסף נטען כי הנאמן והקבוצה המאורגנת הפעילו זכותם שלא בתום לב ומתוך נקמנות נגד המתנגדים שהינם הקורבנות של יזמים שרלטנים ושומרי סף מסוכנים. קבוצת דקל מלינה על הדרתה מהליך הגישור וניסוח ההסדר, אליו נחשפה לראשונה רק כעת. עוד נטען כי הקבוצה המאורגנת מאוגדת על דרך של אגודה שיתופית כך שנוצר מצב של "משחק מכור מראש" בעת אישור ההסדר המוצע, באופן היוצר הליך "דמוקרטי" למראית עין אך בפועל רומס את זכויות המיעוט ומפקיע אותן מידיו. עוד נטען כי דחיית הבקשה לא תשמוט את הקרקע מתחת לתכנית השיקום שכבר יצאה אל הדרך.
זאת ועוד, קבוצת דקל טוענת כי עלויות ההשלמה של הפרויקט נאמדות על פי טענת הנאמן בסכום של 22 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה, כך נטען, כבר גוייס ממילא ובקופת הנאמן מצוי כעת סך של למעלה מ-30 מיליון ₪. חרף זאת, הנאמן מציע לתת לכל אחד מן המתנגדים סך זעום של 10,000 ₪ בלבד, בעוד שהם, בניגוד לרוכשים אשר יקבלו את משרדיהם, נותרו בלא כלום ומחזיקים אך בזכויות התביעה נגד צדדים שלישיים, אשר גם אותן מבקש הסדר הפשרה לשלול.
קבוצת דקל מבקשת להחריג את תביעותיה נגד עורכי הדין מבקשת הנאמן לאישור הסדר הגישור. נטען כי חברי קבוצת דקל אינם בגדר "רוכשים" כך שהצו הגודר אותו מבקש הנאמן ממילא לא יחול עליהם. נטען כי הנאמן אינו יכול להחזיק בחבל בשני קצותיו, מחד להחריג את המתנגדים משורת הרוכשים, ומאידך להחיל עליהם את הצו הגודר ולשלול מהם את זכויות התביעה משל היה מדובר ברוכשים.
תמצית טיעוניה של יוניוב
יוניוב מצטרפת לטיעוני יתר המתנגדים ומוסיפה וטוענת כי צדדים המקיימים ביניהם הליך גישור אינם יכולים להסדיר בהסכם הגישור זכויות שאינם שלהם, אלא של אחרים אשר לא הוזמנו להשתתף בגישור. לכן, לא ניתן לכפות עליה את הסדר הפשרה. לא ניתן להפקיע את זכויותיה אך מחמת גחמתו של הרוב שכילה את קניינה וכעת מבקש לכלות את זכותה הבסיסית למצות פנייתה לערכאות.
עוד נטען כי בית המשפט נעדר סמכות לתת כל צו או החלטה שעניינם בתביעות שהוגשו נגד שומרי הסף מאחר וסמכותו של בית המשפט מגעת עד כדי ענייני החברה חדלת הפירעון בלבד. בנוסף, נטען כי יוניוב השקיעה מאמצים רבים ומאות שעות עבודה בתביעה שהוגשה על ידה נגד שומרי הסף עובר לפתיחת הליכי חדלות הפירעון דנן. נוכח התנהלותם של הנאמן והקבוצה המאורגנת אין מי שידאג לזכויותיה של יוניוב זולת היא עצמה.
בנוסף, נטען כי ההסדר המוצע נוגד את תקנת הציבור, בין היתר מאחר ועורכי הדין יקבלו סך של 70,000 ₪ בגין תביעות חוב שהגישו לשכר טרחה, ובאותה נשימה חברת הביטוח תשלם סך של מיליוני ₪ במסגרת ביטוח אחריותם המקצועית לאור עבודתם הרשלנית. נטען כי לא ייתכן שעורכי הדין יוכרו כחייבים סכומי עתק עקב התרשלותם ובה בעת יהיו זכאים לשכר בגין עבודתם הרשלנית ובמיוחד כאשר הזכאות והחיוב הם מן ואל אותה הקופה.
לדידה של יוניוב, בניגוד לאמור בבקשה, לא מדובר במאות או בעשרות תביעות נגד שומרי הסף אלא מדובר במעט נפגעים שטרחו רבות, בעוד שישנו רוב המנסה "לתפוס טרמפ" על מאמצי המיעוט ולגזול את פירות השקעתו.
נציין עוד כי יוניוב הוסיפה וגוללה טענות ומענות לגופה של תכנית השיקום שאושרה זה מכבר ועל כן הן אינן רלוונטיות לבקשה שעל הפרק.
תמצית טיעוניהם של בני הזוג יוסף
בני הזוג יוסף טוענים כי הנאמן והקבוצה המאורגנת ניהלו ביניהם הליך גישור מבלי ליידע כלל את המתנגדים ומבלי לדאוג שתביעותיהם נגד צדדים שלישיים תוחרגנה כפי שנקבע בהחלטה בבקשה 34 בהליך דנן, לפיה תרופתם של המתנגדים תבוא מתביעתם האישית נגד שומרי הסף של החברה. על פי פסק הדין החלוט שאישר את המשך תביעתם של המתנגדים שהוגשה עוד בטרם נפתחו הליכי חדלות הפירעון, אין להעתר לבקשתו של הנאמן שמטרתה לנשל את המתנגדים מזכויותיהם החוקיות ומרכושם.
עוד נטען כי בכוונת הנאמן לנכס לקופת הנשייה כל סכום המגיע למתנגדים, כולל סכומים שיתקבלו במידה ויזכו בתביעתם, כאשר בסופו של דבר יוותרו המתנגדים עם סכומים זעומים כנגד הסכומים העצומים אשר השקיעו בפרויקט. בנוסף נטען כי המתנגדים מופלים לרעה ביחס לקבוצה המאורגנת.
מלבד התנגדותם הגורפת לבקשה בכללותה, העלו בני הזוג יוסף שלל טענות ומענות ביחס לסעיפים מסוימים מן ההסדר המוצע. בין היתר נטען כי סכום הפשרה נמוך ביחס לסכום "שהתאדה" מחשבון הנאמנות. כמו כן, החלוקה פארי-פאסו המוצעת אינה הוגנת מאחר והרוכשים יקבלו לחזקתם משרדים גמורים על חשבון המתנגדים אשר משרדם נלקח מהם. עוד נטען כי מנגנון הפטור מתביעות המוצע גורף מידי, כוללני ונוסחו מעורפל.
עוד נטען על ידי בני הזוג יוסף כי אין כל סיבה לעכב את תביעתם שהוגשה זה מכבר לבית המשפט השלום באשדוד נגד צדדים שלישיים שאינם צד להליכי חדלות הפירעון דנן, ובפועל הכוונה הנסתרת היא ביטול ההליכים לחלוטין. כמו כן בני הזוג יוסף מצטרפים לטענותיהם של יתר המתנגדים לבקשת הנאמן.
יתר טענותיהם של בני הזוג יוסף כוונו להליכים קודמים, לרבות בנוגע לנסיבות אשר הובילו לאישורה של תכנית השיקום המקורית, וכן לתלונות ומענות בלתי רלוונטיות לבקשה דנן.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להתיר את כינוס אסיפות הנושים, בכפוף לתנאים שיפורטו בהמשך ההחלטה. כל זאת, מן הטעמים שיפורטו להלן.
אקדים ואומר כי לו היה עסקינן בנסיון חוזר להפקיע את זכויות התביעה של המתנגדים ולהעבירן אל הקבוצה המאורגנת, כפי שנעשה אגב הדיון בבקשה לאישורה של תכנית השיקום, אזי דינו של הנסיון היה להידחות מחמת קיומו של מעשה בית דין. סוגיית ההפקעה של זכויות התביעה לטובת נאמן תביעות מטעם הקבוצה המאורגנת נדונה והוכרעה עוד במסגרת פסק הדין מיום 7.6.2022 (סעיף 43 לפסק הדין). מדובר איפוא במעשה בית דין, בהתאם לכלל השתק הפלוגתא לפיו אין לאפשר לבעלי דין או חליפיהם להעלות לדיון מחודש פלוגתא שנדונה לגופה והוכרעה במסגרת הליך משפטי קודם (ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ, בפסקה 40 (נבו 11.7.2021), וההפניות שם; יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 796 (מהדורה שנייה 2023)). וכפי שנפסק ברע"א 1958/06 שמעון סויסה נ' חב' צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ, בפסקה ה.(5) (נבו 20.10.2006):
"השכל הישר אינו מקבל, שעניין שכבר נדון והוכרע בבית משפט או שיכול היה להיות נדון בהליך מסוים, יהא בחינת "תכנית כבקשתך", וניתן יהא לשוב ולדון בו כמו לא אירע דבר. לדוקטרינה של מעשה בית דין הנמקה עיונית ידועה, הכרוכה בסופיות הדיון הן בהיבט של מערכת המשפט בכלל והן באי הטרדתו של בעל הדין שכנגד, בחריג של עשיית צדק …".
נקודת המוצא איפוא היא שההכרעה שניתנה במסגרת פסק הדין מיום 7.6.2022 מהווה מעשה בית דין החוסם כל נסיון לדון מחדש בסוגיה שהוכרעה.
יחד עם זאת, יש לערוך הבחנה בין נסיון להפקיע זכויות תביעה אישיות של נושים לטובת נאמן תביעות, בניגוד לרצונם, דבר שאיננו אפשרי על פי הדין כפי שכבר נקבע במסגרת פסק הדין מיום 7.6.2022, לבין מתן פטור מאחריות לפי סעיף 82(ב)(5) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח- 2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון"), כמו במקרה דנן.
במה דברים אמורים?
סעיף 82(ב)(5) לחוק חדלות פירעון קובע:
"הצעה לתכנית לשיקום כלכלי תכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינה, ותתייחס בין השאר לאלה:
…
כללה התכנית המוצעת הוראה ולפיה הנושים או התאגיד יהיו מנועים מלתבוע נושא משרה בתאגיד, בעל עניין בו כהגדרתו בחוק החברות או אדם אחר (בפסקה זו – פטור מאחריות) – הערך הכלכלי המשוער של הפטור מאחריות למיטב ידיעתו של הנאמן והשיקולים למתן הפטור כאמור."
הדין מאפשר איפוא לכלול בתכנית לשיקום כלכלי הוראה המקנה פטור מאחריות כלפי התאגיד או הנושים, ובלבד שהנאמן יבהיר מהו הערך הכלכלי של הפטור ומהם השיקולים לתיתו. ודוק. הוראה זו חלה לא רק על עילות תביעה העומדות לתאגיד שבשיקום, אלא גם על עילות תביעה אישיות של הנושים. יתר על כן, היא לא חלה אך ורק על פטור לטובת נושאי משרה או בעלי ענין בתאגיד, אלא גם על פטור לטובת צד שלישי ("אדם אחר"), כמו עורכי הדין במקרה דנן. ואכן, בענייננו כבר נעשה שימוש בהוראה זו כדי ליתן פטור מאחריות להכשרה חברה לביטוח בע"מ, הנמנית על בעלי המקרקעין, וזאת במסגרת פסק הדין מיום 7.6.2022, ולאחר שזו ויתרה בתמורה על חוב נטען של דמי ניהול כלפיה בסך של 2,340,000 ₪ (ראה סעיף 44 לפסק הדין).
כלומר, מלכתחילה ניתן היה לכלול בתכנית לשיקום כלכלי הוראה המעניקה פטור מתביעות לטובת עורכי הדין, אלא שהדבר לא נעשה בשעתו, ולא בכדי, משום שהסדר הפשרה שמעניק פטור מתביעות גובש רק לאחר אישורה של התכנית, ואילו בזמן אמת, בעת שהתכנית הובאה לאישור, ביקשה הקבוצה המאורגנת להפקיע לטובת הכלל את זכות התביעה של המתנגדים, הא ותו לא, וגם זאת, בניגוד להוראות התכנית עצמה שלא התייחסו לכך. הפקעה כאמור אינה אפשרית, אלא שכאן לא מדובר בהפקעת זכויות תביעה אלא במתן פטור מחבות כנגד קבלת תמורה. בנסיבות אלה, אינני סבור שיש למנוע כעת מראש את תיקונה של תכנית השיקום, רק משום שזו לא כללה בשעתו תנייה של פטור מתביעות כלפי עורכי הדין. את שלא ניתן היה לכלול בשעתו בנוסח התכנית המקורית, ניתן להשלים כעת, בדיעבד, נוכח שינוי הנסיבות שהתרחש עת גובש הסדר פשרה אל מול עורכי הדין.
אכן, התכנית אושרה מלכתחילה בלא שתכלול מנגנון של פטור מתביעות, מה שמוכיח כי הפטור לא היה הכרחי להצלחתה של התכנית והיא תיכון גם בלעדיו, אך מאידך, הפטור עשוי לשפר את מצבם של כלל הנושים ביחס למצבם דהיום, ומכל מקום, ההכרעה בענין זה היא ענין כלכלי מובהק הנתון לשיקול דעתם.
המתנגדים טענו בחצי פה כי הפטור שעל הפרק איננו "פטור מאחריות" כמשמעות מונח זה בסעיף 82(ב)(5) לחוק, משום שהוא יינתן כנגד קבלת תמורה מאת מקבלי הפטור, ולא חינם אין כסף. טענה זו דינה להידחות.
בחדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 28349-01-23 יונט קרדיט שירותים פיננסיים בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בפסקה 24 (נבו 05.04.2023) נפסק בקשר למתן פטור מתביעות:
"כך גם לא מצאתי פגם בהוראת ההסדר אשר מקנה פטור מותנה מתביעות לשלושת הדירקטורים הבלתי תלויים שנותרו בחברה לאחר נטישתם של נושאי המשרה האחרים. אכן, מקובל להתנות מתן פטור מתביעות במה שמכונה "תרומת בעלים", קרי, הציפיה היא שמקבל הפטור יכניס את ידו לכיסו וירים תרומה לקופת ההסדר כתנאי לקבלת הפטור. ברם, לא מדובר בתנאי בל יעבור, והכל תלוי נסיבות. כפי שנראה כעת, מכלול הנסיבות כאן מוליכות למסקנה שיש מקום לאשר את מתן הפטור, הגם שהנהנים ממנו אינם מרימים תרומה כספית לקופת ההסדר."
פשיטא שאם הדין איננו מתנה מתן פטור מתביעות בקבלת תמורה כספית, הרי שמכח קל וחומר, אין כל פסול בכך שהפטור יותנה במתן תמורה מצידו של הנהנה ממנו. תמורה כזו רק מצדיקה מבחינה כלכלית את מתן הפטור ומהווה שיקול בעל משקל רב לטובת אישור הפטור, וודאי שאין היא שוללת את האפשרות לתיתו. ואכן, ככלל, מתן פטור מתביעות מותנה בדרך כלל במתן תמורה נגדית מצידו של הנהנה, מה שבדרך כלל, מקום בו הפטור ניתן לבעל שליטה, מכונה "תרומת בעלים" (ראה למשל ע"א 582/17 השיח' אבו סאלח טאהר נ' נפתלי נשר, עו"ד (נבו 25.02.2019); דוד האן דיני חדלות פירעון 1031-1025 (מהדורה שנייה 2018)).
השאלה האם התמורה שמוצעת כנגד קבלת הפטור מאחריות היא ראויה אם לאו, היא שאלה הנתונה באופן מובהק לשיקול דעתם של הנושים (חדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 27127-07-20 קנולטק בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (נבו 03.05.2022)). כידוע, בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתם של הנושים בבואם להעריך את מידת כדאיותה הכלכלית של התכנית או ההסדר המוצעים להם, ולא יחליף את שיקול דעתם הכלכלי בשיקול דעתו שלו, אף באותם מקרים בהם לדעתו של בית המשפט טעו הנושים בשיקול דעתם והוא היה מגיע לתוצאה שונה לו עמד בנעליהם (ע"א 9555/02 זידאן זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט(1) 538, 550 (2004); ע"א 3782/09 לגין אריזות מזון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (נבו 25.02.2014)).
הטעם לכלל זה נעוץ בכך שהסיכון הכלכלי בנוגע להסדר או לתכנית שעל הפרק מוטל כל כולו על שכמם של הנושים. הם ורק הם יהיו אלה שייפגעו אם הפטור מתביעות ניתן כנגד נזיד עדשים, והם גם יהיו אלה שייפגעו אם בית המשפט יסרב לאשר פטור מתביעות שניתן כנגד תמורה ראויה. לכן יש לכבד את רצונם כאשר הם מבקשים לאשר מתן פטור מתביעות, גם כשהפטור נתפס כמוצדק פחות בעיני בית המשפט, ממש כשם שיש לכבד את רצונם כאשר הם מסרבים לתמוך במתן פטור שבעיניהם נתפס כחסר הצדקה כלכלית (על הטעמים העומדים בבסיס כיבוד עמדתם של הנושים ראו בפר"ק (מחוזי ת"א) 15930-09-19 עו"ד אמיר פלמר, בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר הנושים של וונטייז פי אל סי (ח.ח.) נ' בנימין גבאי (נבו 22.09.2020) בפסקה 16; חדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 43652-09-20 עו"ד אופיר נאור נאמן אי די בי פתוח בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ, בפסקה 12 (נבו 21.12.2020)).
ודוק. דחיית הבקשה לכינוס האסיפות לשם אישור התיקון לתכנית, תביא בסבירות גבוהה לאובדן הסיכוי להגיע להסדר פשרה אשר מבוסס על תרומה כספית מאת חברות הביטוח. אלה כופרות מכל וכל בחבותן מכח פוליסות האחריות המקצועית, והפשרה שגובשה הניחה כי סכום הפשרה ישולם כנגד סילוק התביעות כולן, ולא רק מקצתן. המשך החשיפה של עורכי הדין וחברות הביטוח לתביעות המתנגדים (באמצעות החרגתם של המתנגדים מהתיקון לתכנית) יוליד סירוב של חברות הביטוח לממן את הסדר הפשרה. לו תידחה הבקשה על הסף, הפועל היוצא מכך הוא שחברי הקבוצה המאורגנת יידרשו להגיש תביעה משל עצמם נגד עורכי הדין וחברות הביטוח, תוך שהמקור התזרימי לתשלום הפשרה- חברות הביטוח- כופרות בחבותן. מה שגם ברור הוא שהמתנגדים, גם אם יזכו במלוא תביעתם נגד עורכי הדין, אינם "בנים יחידים", ואם תביעתם תוכתר בהצלחה, אין סיבה טובה להניח שגם תביעת הקבוצה המאורגנת, לכשתוגש כזו, לא תוכתר בהצלחה. מכאן שהמתנגדים ייאלצו לחלוק את פירות זכייתם עם חברי הקבוצה המאורגנת, ובהחלט ייתכן שבתוצאה הסופית לא יזכו לפיצוי גבוה יותר מזה המוצע להם כעת, אם בכלל.
לא מצאתי ממש בטענות שביקשו לשלול את סמכותו של בית משפט זה לאשר תיקון לתכנית השיקום. בית המשפט שאישר תכנית כזו, ממשיך ו"מלווה" את כלל ההליכים לאחר אישור התכנית, ונתונה לו הסמכות לדון בכל מחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות התכנית או בנוגע ליישומה (סעיף 90(ב) לחוק חדלות פירעון). אגב כך הוא מוסמך להידרש לבקשות לתיקונה של התכנית (לרבות מכוחו של סעיף 279(א) לחוק חדלות פירעון). ודאי שסמכות זו הולכת ונמשכת עד לתום ביצועה של התכנית.
בנוסף, לא מצאתי ממש בטענה לפיה יש לפסול מראש את הצבעתם של הנושים הנמנים על הקבוצה המאורגנת, רק בשל העובדה שהם פועלים כמקשה אחת. אין כל פסול בכך שנושים מבקשים לקדם את עניינם באמצעות התארגנות, וודאי שאין בכך משום עילה לפסול את זכותם להצביע בכל הנוגע לאישור התכנית.
גם הטענה של בני הזוג יוסף לפיה ההחלטה בבקשה 34 מיום 14.3.2021 מונעת כל אפשרות ליתן כיום לעורכי הדין פטור מאחריות, אין בה ממש. החלטה האמורה, אשר לא מנעה מבני הזוג יוסף להמשיך בניהול תביעתם נגד עורכי הדין וצדדים שלישיים נוספים, היתה נכונה לשעתה, שכן אז לא עמדה על הפרק ההצעה הנוכחית. אלא שכעת, בחלוף למעלה משנתיים, הושג הסדר פשרה שיש להעמידו להצבעת הנושים, גם אם משמעות הדבר היא עצירת כלל התביעות נגד עורכי הדין (אך לא נגד גורמים אחרים).
ואחר הדברים האלה, יש להתנות את כינוס האסיפות בתנאים מסויימים שיפורטו כעת.
ראשית, על הנאמן להבהיר קודם לכן לנושים מהו הערך הכלכלי של מתן הפטור מאחריות לטובת עורכי הדין, כמתחייב מסעיף 82(ב)(5) לחוק חדלות פירעון; מדוע הוא ממליץ להם להסתפק בסכום הפשרה שעל פני הדברים נמוך לאין שיעור מהיקף החשיפה של עורכי הדין כלפי הנושים; מהי תרומתם האישית של עורכי הדין לסכום הפשרה ומהי תרומתן של חברות הביטוח; ומהם סיכויי הגבייה בפועל מעורכי הדין במקרה שהפטור לא יאושר וימוצה הדין עם עורכי הדין. בהקשר זה יידרש הנאמן להבהיר מהו היקף החבות המכסימלית של עורכי הדין כלפי הנושים, לרבות היקף הכספים שנעלמו מחשבון הנאמנות, שהרי זהו בדיוק נמרץ הערך הכלכלי של הפטור מבחינתם של עורכי הדין, ובהינתן שממנו, בשילוב עם סיכויי הגבייה, ניתן גם לגזור את השווי הכלכלי של הוויתור על התביעות כלפיהם. ישנה חשיבות רבה למסירתו של מידע זה, ולו בשל העובדה שהנושים בכלל, והמתנגדים בפרט, לא היו צד להליך הגישור, אלא רק הנאמן ובא כוחה של הקבוצה המאורגנת. במילים אחרות, על הנאמן להסביר ולשכנע מדוע לא ניתן היה להשיג תשלום גבוה יותר מעורכי הדין, בשים לב להיקפו של הנזק שנגרם לכלל הנושים.
שנית, ההיתר לכינוס האסיפות ניתן בכפוף לכך שבית המשפט, ולא הנאמן, הוא שיכריע כיצד יש לחלק את סכום הפשרה בין חברי הקבוצה המאורגנת לבין המתנגדים, על פי בקשה מנומקת למתן הוראות שתוגש בהמשך. הטעם לכך הוא שישנו חשש של ממש שמא יקופחו זכויותיהם של המתנגדים, נוכח קיומה של שונות מובהקת בין המתנגדים לבין חברי הקבוצה המאורגנת בקשר להיקף הנזקים שנגרמו להם. מבלי לקבוע מסמרות בענין שעוד צפוי להיות מוכרע בעתיד, נסתפק באמירה שלכאורה נזקם של חברי הקבוצה המאורגנת הוא בגובה הסכום העודף שכל אחד מהם נדרש לשלם במסגרת תכנית השיקום כתנאי לקבלת המשרד שרכש (סך של כ- 90,000 ₪ בתוספת מע"מ), ואילו נזקם של המתנגדים, שלא יזכו לקבל משרד, הוא בגובה מלוא הסכום אותו שילם כל אחד מהם לחברה (סכום שעשוי לעלות על 300,000 ₪ בתוספת מע"מ, בכפוף לבדיקה, ביחס למי ששילם את מלוא התמורה החוזית עבור המשרד שלא יזכה לקבל). בנוסף, המתנגדים נשאו עד כה בעלויות הכרוכות בניהול התביעות שכבר הגישו נגד עורכי הדין, בשונה משאר הנושים שטרם תבעו את נזקיהם. כמובן שהנזקים האמיתיים של הנושים כולם עשויים להיות שונים מאוד מן האומדן שצויין לעיל, בהתאם לנסיבות הפרטניות שלהם. מכל מקום, ראוי שההכרעה בענין כה טעון ומורכב תיעשה על ידי בית המשפט ולא על ידי הנאמן, במיוחד לאחר שזה כבר גילה דעתו כי יש להחיל שוויון מיכאני בין הנושים, בלא כל הבחנה, קרי, שכל אחד מהם יקבל חלק יחסי בסכום הפשרה, יהא נזקו האמיתי אשר יהא.
לא למותר לשוב ולהזכיר כי רצון הרוב בהליכי חדלות פירעון, הגם שיש לו משקל נכבד, איננו חזות הכל "שכן בית משפט של חדלות פירעון לא ייתן ידו להעדפת נושים ולקיפוחם של נושים אחרים, רק מחמת כוחו העודף של הרוב על פני המיעוט." (חדל"ת (מחוזי ת"א) 29661-04-22 אסף רביד נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בפסקה 19 (נבו 13.02.2023); חדל"ת (מחוזי ת"א) 22330-10-21 מעין ונצ'ורס בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי/מחלקת תאגידים, בפסקה 19 (נבו 25.04.2023)).
סיכומו של דבר, ניתן אישור לכינוס אסיפות הנושים, בכפוף להוראות שפורטו לעיל.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ט תמוז תשפ"ג, 18 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
