ב' ש, ב' פ, החלטה

מספר בקשה:40

בפני

כבוד השופטת אפרת ונקרט

מבקש

ב' ש

נגד

משיב

ב' פ

החלטה

בפני בקשה כי אעיין מחדש בהחלטתי מיום 25.4.23 בה נקבע כי משהוגש ערעור יש להגיש את בקשת עיכוב הביצוע לערכאת הערעור. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה. אנמק בקצרה.

ביום 28.2.23 ניתן פסק הדין בהליך שהתקיים בין הצדדים.

ביום 30.2.23 הגיש המבקש בקשה כי אעכב את ביצוע פסק הדין על מנת שיוכל להגיש ערעור.

ביום 2.4.23 ניתנה החלטתי על תגובת המשיב בתוך 10 ימים ועל עיכוב ביצוע למשך 14 יום.

ביום 16.4.23 ולאחר שלא הוגשה כל תגובה מטעם המשיב ביקש המבקש כי תוקף החלטתי על עיכוב ביצוע יוארך.

ביום 17.4.23 ניתנה החלטתי בה הוארך עיכוב הביצוע עד ליום 23.4.23 שהוא היום האחרון להגשת ערעור על פי התקנות.

ביום 23.4.23 הגיש המבקש בקשה ובה ביקש מתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע עד למתן החלטת ערכאת הערעור ולמצער הארכת עיכוב הביצוע הארעי עד למתן החלטה אחרת.

ביום 25.4.23 ניתנה החלטתי בה נקבע כי משהוגש ערעור יש להגיש את בקשת עיכוב הביצוע לערכאת הערעור.

בו ביום (25.4.23) הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטתי זו.

ביום 8.5.23 ניתנה החלטתי ובה התבקשה תגובת המשיב בתוך 14 יום וכן מצאתי, לעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת על מנת שניתן יהיה לתת החלטה לאחר עיון בתגובת המשיב ולא ייגרם למבקש חלילה נזק.

ביום 24.5.23 הוגשו הן תגובת המשיב והן בקשת המבקש כי תינתן החלטה.

משפורטו כל אלו ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כאמור לעיל לדחות את הבקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 25.4.23.

תקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט- 2018 הדנה בהגשת ערעור קובעת כדלקמן:

"עיכוב ביצוע 145. (א) הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג) הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו".

[ההדגשה שלי – א.ו]

עיון בלשון התקנה מעלה כי כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע ניתן להגישה לבית המשפט שנתן את ההחלטה/פסק הדין ואולם משהוגש ערעור, רשאי בית המשפט לערעור (והוא בלבד) להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עליה מערערים.

משכך כל עוד לא הוגש ערעור וטרם חלפה התקופה בה ניתן להגיש ערעור בסמכותו של בית משפט זה להורות על עיכוב ביצוע, עם זאת, לאחר שהוגש ערעור, אין בית משפט זה מוסמך עוד להורות על עיכוב ביצוע שכן בהתאם להוראות תקנה 145 (ב) בית המשפט שלערעור הוא זה שרשאי להורות על עיכוב ביצוע.

לאור זאת מצאתי בהחלטתי מיום 17.4.23 לעכב את ביצוע של פסק הדין עד למועד האחרון להגשת ערעור (ככל שיוגש) ומשחלף המועד להגשת ערעור, ובהנחה שהוגש, ניתנה החלטתי מיום 25.4.23 המורה למבקש להגיש את בקשתו לבית משפט שאליו הוגש הערעור.

לצערי, לא מצא המבקש לעשות כפי שהוריתי לו בהחלטתי מיום 25.4.23 ואף לא מצא להגיש עליה בקשת רשות ערעור, ותחת זו ביקש שאעיין בהחלטה מחדש. משהתבקשה תגובת המשיב לבקשה לעיון מחדש ועל מנת שלא ייגרם למבקש נזק, מצאתי לעכב ביצועו של פסק הדין עד להחלטה אחרת – דהיינו עד למועד החלטתי כעת.

כאמור בתקנה 145 לעיל, הדרך להגשת בקשת עיכוב ביצוע לאחר שהוגש ערעור הינה בהגשת בקשה לערכאת הערעור, כפי שהוריתי למבקש לעשות בהחלטה מיום 25.4.23. לשון התקנה ברורה ופשוטה והגיונה בצידה. שכן ברי שעל מנת שתינתן למבקש שהות לשקול האם מעוניין הוא להגיש ערעור יש מקום להגיש בשלב ראשון בקשה לערכאה שנתנה את פסק הדין ולבקש עיכוב ביצוע ככל שהדבר נדרש, שכן ייתכן ובסופו של יום לא יוגש כלל ערעור. משכך אף קצבתי את תקופת עיכוב הביצוע עד למועד האחרון להגשת ערעור.

עם זאת, לאחר שהוגש הערעור הסמכות להורות על עיכוב ביצוע נתונה לערכאת הערעור ולה בלבד, כך על פי לשון התקנה. לשון התקנה ברורה ומעבר לכך, הגיונה של הוראה זו הינו, בין השאר, בכך שכתב הערעור לא מונח בפני בית משפט זה ואין הוא יכול לפיכך להפעיל את המבחנים הנדרשים (מאזן הנוחות, סיכויי הערעור וכ') דבר אותו יכולה לעשות ערכאת הערעור אשר בפניה מונח הערעור. לא מצאתי לקבל את פרשנותו של המבקש כי לנוכח העובדה שהתבקשה בשלב ראשון בקשת עיכוב ביצוע מהערכאה שנתנה את פסק הדין הרי שמכאן והלאה הסמכות לעכב ביצוע, גם לאחר שכבר הוגש ערעור נתונה לה ולא לבית המשפט שלערעור.

המבקש הפנה את בית המשפט לרע"א 5563/22 לס' 9 שם, כאשר לטענתו נקבע שם כי:

"בפני מבקש עיכוב ביצוע של פסק דין עומדות שלוש דרכים: האחת – הגשת ערעור ובד בבד הגשת בקשה לעיכוב ביצוע; השניה – הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין "וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע ולאחר מכן הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית. שני המסלולים מוציאים זה את זה "

ראשית נפלה שגגה בידי המבקש שכן הציטוט האמור הינו מסעיף 6 ולא ס' 9 לפסק דינו של כב' הש' עמית ברע"ע 5563/22, שנית לצערי לא הביא המבקש את כל דבריו של כב' הש' עמית, שכן עיון בפסק הדין שניתן אליו הפנה המבקש מעלה כי הציטוט במלואו קובע כי:

"בפני מבקש עיכוב ביצוע של פסק דין עומדות שלוש דרכים: האחת – הגשת ערעור ובד בבד הגשת בקשה לעיכוב ביצוע; השניה – הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין "וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע", ולאחר מכן הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית. שני המסלולים מוציאים זה את זה ו"כאשר בחר בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשת עיכוב ביצוע לתקופת הערעור, הרי שהשגותיו על החלטה זו לא תישמענה אלא במסגרת של בקשת רשות ערעור" (ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה, פסקה 20 לפסק דינו של השופט נ' סולברג [פורסם בנבו] (17.6.2015)"

מכאן, שכאשר בחר המבקש לפנות לערכאה הדיונית (בית משפט זה) בבקשת עיכוב ביצוע ואף ניתנה החלטה (עוכב ביצוע עד ליום 23.4.23), הרי שלאחר שהוגש הערעור השגותיו על החלטה זו תשמענה רק במסגרת בקשת רשות הערעור.

כאמור, המבקש אכן פנה לבית משפט זה, וקיבל סעד אשר נתחם בזמן וזאת בהחלטתי מיום 17.4.23, על החלטה זו לא מצא להשיג (ואף חלף זה מכבר המועד להשיג על החלטה זו והיא חלוטה). כאשר שב וביקש ביום 23.4.23 כי המועד לעיכוב הביצוע יוארך ניתנה ביום 25.4.23 החלטתי המפנה אותו לבית המשפט אליו הוגש הערעור (כך בהתאם לתקנה 145 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי), גם על החלטה זו לא מצא להשיג בהתאם לסדרי הדין אלא מצא להגיש לבית משפט זה בקשה לעיון מחדש, נשוא החלטתי זו.

לנוכח כל האמור סבורה אני כי אין לטענות המבקש על מה לעמוד הן מהותית לגופו של עניין – דהיינו אשר לשאלה למי נתונה הסמכות למתן החלטה לעניין עיכוב ביצוע לאחר שהוגש ערעור, באשר בהתאם ללשון התקנות סמכות זו נתונה לבית המשפט שלערעור, והן דיונית, לעניין הדרך להשיג על החלטות בית משפט זה אשר ניתנו (טרם הגשת הערעור) בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע.

כפי שהובא לעיל, ככל שמבוקש להשיג על החלטות בית משפט זה יש לעשות זאת בהליך המתאים ובפניה לערכאה המתאימה ולא להגיש "בקשה לעיון חוזר" אשר אינה האכסניה הראויה להגשת בקשה כזו ולא מצאתי להוסיף עוד לעניין הנסיבות בהן מתאים וראוי להגיש בקשה לעיון חוזר.

משנדחתה הבקשה לעיון מחדש, ככל שמבוקש עיכוב ביצוע יש לפעול בהתאם להחלטה מיום 25.4.23.

משנדרשתי לבקשות רבות בסוגיית עיכוב הביצוע, ואף למתן החלטה זו אשר לו היה פועל המבקש בהתאם להחלטתי מיום 25.4.23 הייתה מתייתרת, מצאתי להשית על המבקש הוצאות בסך של 1,000 ₪ אשר ישולמו למשיב בתוך 14 יום.

החלטתי ניתנת לפרסום בהעדר פרטים מזהים.

ניתנה היום, ח' סיוון תשפ"ג, 28 מאי 2023, בהעדר הצדדים.