לפני כב' השופטת איריס אילוטוביץ' סגל
תובעת
ט.ט.
על ידי ב"כ עורך הדין שמואל מורן ואח'
נגד
נתבע
א.ט.
על ידי ב"כ עורך הדין יצחק הלוי
פסק דין
לפניי תביעה לפסיקת מזונות עבור אישה ושלושה ילדים קטינים.
העובדות בתמצית
הצדדים נישאו כדמו"י זה לזו ביום 20.8.2008.
לצדדים שלושה ילדים קטינים כמפורט להלן:
ר. (יליד ____) – כבן 13 שנים.
ל. (ילידת ____) – כבת 10 וחצי שנים.
א. (ילידת ____) – כבת 5 שנים (להלן – "הקטינים").
בני הזוג התגוררו עד לפרוץ המשבר ביניהם, בבית מגורים משותף ברחוב YYY בהרצליה (להלן – "בית המגורים"). על בית המגורים רובצת הלוואת משכנתה, שהחזרה החודשי עומד בסך של כ- 8,715 ₪ (להלן- "החזר המשכנתה").
כיום מתגורר הנתבע בשכירות בדירה בהרצליה בסמוך לבית המגורים, ומשלם דמי שכירות בסך של 6,750 ₪ לחודש.
מאז הפירוד, באוקטובר 2020, גיבשו הצדדים הסכמות בכל הנוגע לזמני השהות עם הקטינים, שלפיהן הקטינים שוהים 57% מזמנם עם התובעת ו-43% מזמנם שוהים הקטינים עם הנתבע. הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין ביום 9.12.2019 בתיק י"ס 13157-10-19.
ההחלטה למזונות זמנים
ביום 6.2.2021 ניתנה החלטה למזונות זמניים (להלן- "ההחלטה").
ההחלטה דחתה את בקשת התובעת למזונות אשה זמניים.
בסעיפים 75 ו-79.5-79.1 להחלטה חויב הנתבע במזונות זמניים של הקטינים, לפי יחס ההכנסות שבין הצדדים, שהועמד דאז על 63% לנתבע ו-37% לתובעת:
בגין צרכים שהם תלויי שהות – סך של 2,000 ₪ עבור הקטינים ר.ו ל. (1,000 ₪ עבור כל קטין);
בגין הצרכים שאינם תלויי שהות – סך של 1,600 ₪ עבור הקטינים ר. ו ל. (800 ₪ לכל קטין);
סך של 2,400 ₪ עבור הקטינה א., שגילה מתחת לגיל שש שנים + 30% מחלקה של התובעת בהחזר המשכנתה;
הוצאות חריגות – חיוב בשיעור של 63% מהוצאות החינוך, החוגים ובהוצאות רפואיות חריגות (כפי שפורטו בהחלטה).
בהחלטה מונה מומחה מטעם בית המשפט, רואה החשבון, מר רונן קידר (להלן- "המומחה"), לשם הערכת שווי הכנסות הצדדים מכל מקור שהוא, לרבות נכסי הצדדים.
ביום 8.8.2021 הוגשה חוות דעת המומחה (להלן: "חוות הדעת").
המומחה לא נחקר על חוות הדעת שהוגשה לתיק.
ביום 6.12.2022 התקיים דיון הוכחות (להלן- "הפרוטוקול").
הצדדים הגישו סיכומיהם לתיק, ועתה הגיעה העת להכריע.
טענות התובעת
13. התובעת עובדת כשכירה בעסקו של אביה, חברת XXX בע"מ (להלן- "העסק"), ומשתכרת שכר חודשי בסך של כ- 8,870 ₪ נטו. בנוסף, מקבלת תוספת שווי רכב בסך חודשי של 3,190 ₪, המגולם בתלוש משכורתה לצורך חישוב מס כחוק.
הנתבע הוא איש עסקים, משקיע ויזם נדל"ן. הכנסותיו הן רבות וגבוהות ומגיעות ממספר מקורות: מחברות שבבעלותו, מדמי שכירות אותם הוא גובה מנכסי הנדל"ן שבבעלותו ומנכסים מניבים נוספים.
רמת החיים הרלוונטית לעניין פסיקת מזונות הקטינים – היא רמת החיים שלה הורגלה המשפחה בטרם המשבר. עד למועד הפירוד, חיו הצדדים ברמת חיים גבוהה ביותר. רמת החיים הגבוהה התבטאה בנסיעות תדירות לחופשות בארץ ובחו"ל, קניית ביגוד יוקרתי ממותג ("גוצ'י" "ברברי") הן עבור הצדדים והן עבור הקטינים. זאת בניגוד לרמת החיים הנלמדת מההוצאות שהוצאו לאחר הפירוד, ולאחר מועד מתן ההחלטה לנוכח המציאות שהכתיבה החלטה זו (סעיף 62 לסיכומי התובעת).
הנתבע שימש כמפרנס העיקרי ודאג לספק את כלל צרכי המשפחה. הנתבע נהג להעביר לחשבון הבנק המשותף סך חודשי בממוצע של כ- 18,704 ₪, כאשר התובעת נהגה להפקיד סך חודשי בממוצע של כ- 7,000 ₪. מעבר להפקדות הכספים בחשבון המשותף, דאג הנתבע לכלל הוצאות המשפחה, בין אם במזומן ובין אם באמצעות החברות שבבעלותו.
הנתבע" העמיס" על החברות שבבעלותו את הוצאות המשפחה – כהוצאה מוכרת. הוצאות אלו, כללו בין היתר, רכישת מחשבים, טלפונים ניידים, כלי בית, ריהוט, מוצרי מזון וניקיון, מתנות, נסיעות לחו"ל, טיפולים זוגיים, מטפלת, בייביסיטר ועוד. בנוסף, הנתבע נהג להעביר לתובעת סכומי כסף במזומן בהיקף של לפחות 4,000 ₪ לחודש.
מלבד ממקורות ההכנסה המצוינים בחוות הדעת, נטען כי לנתבע מקורות הכנסה נוספים שהוא בעל שליטה וזיקה אליהם (נכס ברחוב XXX, חברת "RRR", חברה בפורטוגל וחברת הון סיכון).
התובעת זכאית להשלמת מזונותיה מכוח הדין האישי, וזאת בשל הטעמים הבאים:
תביעת הגירושין שהגיש הנתבע לבית הדין הרבני האזורי טרם הוכרעה. נכון להיום אין החלטה שיפוטית המחייבת אותה בקבלת גט;
הנתבע עזב את דירת המגורים מיוזמתו;
קביעת ההחלטה למזונות זמניים, שלפיה הנתבע פטור מחיוב במזונות אשה מכוח הכלל "מעשי ידיה", אינה רלוונטית עוד נוכח ממצאי חוות הדעת, שבה נקבע כי יחס הכנסות הצדדים עומד על 83% לנתבע ו -17% לתובעת;
שיעור השתכרות הנתבע מלמד, כי רמת החיים שלה הורגלה התובעת הייתה גבוהה מרמת החיים הנטענת על ידי הנתבע, ועל כן חל הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו".
התובעת זכאית להשלמת מזונותיה גם מכוח דיני החוזים ועקרון תום הלב – משנלמד כי פערי הכוחות בין הצדדים גדולים מאוד, ראוי לחייב את הנתבע במזונות אשה עד לגירושי הצדדים או עד למועד איזון הרכוש בפועל.
פירוט צרכי הקטינים והוצאות החזקת המדור הנטען בתצהירה של התובעת מיום 20.11.2022
כלל צורכי הקטינים, (ללא הפרדה בין הוצאות חריגות, הוצאות תלויות שהות ובין הוצאות שאינן תלויות שהות), כמפורט להלן:
גובה הוצאותיו החודשיות של הקטין ר. הוערכו בסכום של 7,250 ₪: מזון וכלכלה – 1,000 ₪; ביגוד והנעלה – 500 ₪; טיפולי שיניים – 100 ₪; הוצאות חינוך שוטפות – 200 ₪; חוגים והעשרה – 700 ₪; שיעורי עזר – 800 ₪; קייטנה – 800 ₪; מתנות וימי הולדת – 300 ₪; ספרים – 200 ₪; בידור, בילוי ופעילויות – 500 ₪; חופשות ונסיעות לחו"ל – 1,000 ₪; ביטוח בריאות פרטי ודמי קופת חולים – 250 ₪; שונות ובלתי צפוי – 500 ₪; דמי כיס חודשיים – 400 ₪.
גובה הוצאותיה החודשיות של הקטינה ל. הוערכו בסכום של 7,250 ₪: מזון וכלכלה – 1,000 ₪; ביגוד והנעלה – 500 ₪; טיפולי שיניים – 100 ₪; הוצאות חינוך שוטפות – 200 ₪; חוגים והעשרה – 700 ₪; שיעורי עזר – 600 ₪; קייטנה – 1,000 ₪; מתנות וימי הולדת – 300 ₪; ספרים – 200 ₪; בידור, בילוי ופעילויות – 500 ₪; חופשות ונסיעות לחו"ל – 1,000 ₪; ביטוח בריאות פרטי ודמי קופת חולים – 250 ₪; שונות ובלתי צפוי – 500 ₪; דמי כיס חודשיים – 400 ₪.
גובה הוצאותיה החודשיות של הקטינה א. הוערכו בסכום של 6,950 ₪: מזון וכלכלה – 1,000 ₪; ביגוד והנעלה – 500 ₪; הוצאות חינוך שוטפות/צהרון – 1,200 ₪; חוגים – 500 ₪; קייטנה – 500 ₪; מורה פרטית – 300 ₪; בייביסיטר – 400 ₪; צעצועים/ספרים – 400 ₪; חופשות ונסיעות לחו"ל – 1,000 ₪; ביטוח בריאות פרטי ודמי קופת חולים – 250 ₪; בידור, בילוי ופעילויות – 300 ₪; תרופות – 100 ₪; שונות ובלתי צפוי – 500 ₪.
הוצאות החזקת המדור, לרבות תשלומי הלוואת המשכנתה, הוערכו בסכום של 13,910 ₪: החזר משכנתה – 8,715 ₪; ארנונה – 700 ₪; חשמל – 450 ₪; מים – 300 ₪; גז -100 ₪; טלפון, אינטרנט וכבלים – 250 ₪; מנקה – 1,400 ₪; תשלומי תמי 4 – 115 ₪; ביטוח בית ומשכנתה – 530 ₪; גנן – 350 ₪; תיקונים והוצאות שונות – 1,000 ₪;
22. מזונות אישה- יש לחייב את הנתבע בתשלום מלוא החזר המשכנתה, בסך של כ-8,715 ₪ לחודש, ובמלוא ההוצאות החודשיות של החזקת המדור, המוערכים בסך נוסף של כ-5,195 ₪. זאת לנוכח הפערים הכלכליים המשמעותיים שבין הצדדים, ולנוכח רמת החיים הגבוהה אליה הורגלה.
יצוין כי בסיכומיה, עתרה התובעת לחיוב הנתבע בסכום חודשי נוסף בסך של 10,000 ₪, למימון צרכיה והוצאותיה, וזאת עד לסיום ההליך הרכושי, שבתומו יוכרע האם יש לסווג את סך התשלומים החודשיים הללו, כתשלומי מזונות אשה או שמא יש לסווגם כתשלומים על חשבון חלקה של התובעת ברכוש הצדדים.
אשר ליכולות השתכרות הצדדים – לטענת התובעת, כי בניגוד לקבוע בהחלטה, עולה מחוות הדעת ומעדות הנתבע, כי יכולת השתכרותו היא בסכום של 60,000 ₪ נטו לחודש, לכל הפחות. כיוצא מזה, פערי ההשתכרות בין הצדדים הם ביחס של 83% לנתבע ו -17% לתובעת (כפי שצוין בחוות הדעת), ועל יחס של 8%-92%, לפי יחס הכנסותיהם הפנויות.
-11422013499600
לשם הנוחות להלן סיכום פירוט דמי המזונות הנתבעים על ידי התובעת:
סך של 13,000 ₪ עבור הקטינים – סך של 4,000 ₪ עבור כל אחד מהקטינים ר. ול., שהם בני למעלה מגיל שש שנים, וסך של 5,000 ₪ לחודש עבור הקטינה א., שהיא מתחת לגיל שש שנים;
חיוב הנתבע בשיעור של 83% מהוצאות שאינן תלויות שהות: הוצאות חינוך, חוגים והוצאות בריאות;
מזונות אשה- חיוב הנתבע במלוא הוצאות המדור והחזר המשכנתה, וסך כספי נוסף בסך של 10,000 ₪ לחודש עד לסיום ההליך הרכושי.
טענות הנתבע
יש לדחות את תובענה למזונות אשה מהטעמים הבאים:
כתבי טענות התובעת לוקים בפגמים, כגון: העדר סיווג של צרכי הקטינים, העדר הוכחת הסכומים הנתבעים, התעלמות מיחס הסדרי השהות והרחבת חזית לעניין זכאותה למזונות אשה;
הצדדים אינם חיים יחדיו החל מחודש 10/2019, עת אולץ הנתבע לעזוב את דירת המגורים, ולשכור דירה כאשר התובעת ממשיכה להתגורר בדירת הצדדים;
עיגון הנתבע – התובעת עומדת בסירובה לסידור גט, חרף העובדה שהבקשה למתן פסק דין לגירושין ולסידור גט הוגשה במשותף;
"מעשי ידיה תחת מזונותיה" – התובעת עובדת בעסק בבעלות אביה. בהחלטה נקבע כי סכום השתכרותה החודשי של התובעת מעבודה זו הוא בסך של 11,000 ₪ נטו. בחוות הדעת הוערכה הכנסת התובעת בסך של 11,800 ₪ נטו. בנוסף להטבות נלוות של רכב והוצאות רכב, שבהן נושא העסק של אביה;
הכנסתה הכוללת של התובעת עומדת לכל הפחות על סך של 15,000 ₪ נטו לחודש, בשל הגדלת החיסכון החודשי המצוין בתלוש משכורתה והטבות נוספות;
ו. יש לדחות את דרישת התובעת לתשלום מזונותיה "על חשבון" חלקה ברכוש המשותף. טענה זו מהווה הרחבת חזית, היות ולא הועלתה בתביעה ואף לא בבקשה למזונות זמניים.
אשר לדרישה לחיוב במזונות הקטינים – בית המשפט נדרש לבחון לשם פסיקת דמי מזונות, לפי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן – "בע"מ 919/15") כמפורט להלן:
רמת חייהם של הקטינים ערב הפירוד –רמת החיים הגבוהה הנטענת על ידי התובעת לא הוכחה, ואין בתימוכין שצורפו על ידה בכדי לבסס את טענתה זו;
צרכי הילדים – הצרכים שנדרשו על ידי התובעת בתביעה מופרזים, ואינם תואמים את סכומי צרכי הילדים המוצאים בפועל. ראיה לכך, ניתן למצוא בטבלאות האקסל החודשיות שנשלחו לנתבע על ידי התובעת לאחר מתן ההחלטה;
הערכת צרכי הילדים שאינם תלויי שהות – התובעת לא ערכה חלוקת של צרכים תלויי שהות וצרכים שאינם תלויי שהות, כנדרש בדין וכקבוע בסעיף 66 להחלטה. התובעת לא הוכיחה את שיעור ההוצאות שאינן תלויות שהות. לנוכח כשל זה מצד התובעת, על בית המשפט לקבוע שיעור הוצאות אלו, על סך של 400 ₪ לכל קטין, לכל היותר;
הערכת צרכי הילדים שהם תלויי שהות – יש להעמידם בסך של 2,500 ₪ לחודש, לפי הקבוע בעמ"ש (מרכז) 38131-07-21 ל נ' א (10.4.2022), שבו נקבע כי סך של 2,500-2,250 ₪ מבטא צרכים תלויי שהות של קטין המתגורר בשני בתים מרכזיים. בניגוד לתובעת, הנתבע משלם דמי שכירות בגובה של 6,750 ₪ לחודש.
הכנסות הנתבע – אין רלוונטיות לנכסיו, היות שהמרכיב העיקרי שאותו יש לבחון בעת פסיקת מזונות הוא רמת חיים הילדים ערב הפירוד. הכנסת הנתבע ממשכורתו ומתשלום שכר הדירה לשנים 2021-2019 היא בסך כולל של 18,439 ₪ נטו לחודש. הכנסותיו ממשכורתו ומקבלת שכר דירה בשנת 2022 היא בסך כולל של 24,827 ₪ נטו, כמפורט: משכורת הנתבע בשנת 2022 עמדה על סך של 32,939 ₪ נטו (סכום זה אינו מייצג שעה שהוא כולל בחובו תקבול בגין סיום עבודת הנתבע בחברת "ZZ"); בנוסף, בשנת 2022 התווספה להכנסות הנתבע הכנסה חודשית בסך של 12,225 ש"ח מהשכרת דירה בבעלותו ברח' XXX בתל אביב, שלאחר קיזוז החזרי המשכנתה החודשיים בסך של 20,457 ₪ מביאה אותו ליתרה שלילית בסך של 8,232 ₪ לחודש.
הנתבע מצוי במצוקה תזרימית קשה הנובעת מהיקף הוצאותיו, המורכבות מחיובו החודשי לפי ההחלטה למזונות ילדים (לרבות חלקו בהחזר המשכנתה), ומסיפוק צרכיו האישיים העומדים על סך של 22,971 ₪ לחודש.
הכנסת הנתבע סיפקה רמת חיים ממוצעת למשפחה – הנתבע מבסס טענתו זו על בסיס הנטען על ידי התובעת, שלפיו הסך החודשי הממוצע שהעביר לחשבון הבנק המשותף, בחודשים 1/2020-3/2019, עמד על סך של 18,704 ₪. לטענת הנתבע, הסכום של 18,704 ₪ מימן את כלל הוצאות המשפחה, לרבות החזר החודשי של הלוואת המשכנתה, שהוצאו מכספי החשבון המשותף.
ממצאי חוות הדעת ביחס להכנסת הנתבע אינה משקפת את הכנסתו בפועל והן שגויות. המומחה שקלל הכנסה רעיונית של הנתבע הן מעבודתו בחברות שהוא בעל זיקה אליהן והן מהכנסות כלואות, תוך העדר שקלול הוצאותיו בגין נכסיו (לרבות הלוואות המשכנתה). הכנסות נכסי החברות שבבעלות הנתבע נמוכות מההלוואות שניטלו לצורך רכישתם, כעולה מהדוחות הכספיים שצירף הנתבע.
לא הוכח כי לנתבע הכנסה מחברת "RRR", מחברה בפורטוגל, או מהחברה לקרן הון סיכון או כל מיזם אחר.
יחס הכנסות הצדדים – הכנסתו החודשית של הנתבע בשנת 2022 היתה כ-24,827 ₪, בקיזוז תשלום דמי מדורו של הנתבע בסך של 6,750 ₪, מביאה לחישוב הכנסתו הפנויה כעומדת על סך של 18,077 ₪. הכנסתה החודשית של התובעת עומדת על סך של 15,000 ₪. לשיטת הנתבע, חישוב זה מביא ליחס הכנסות הצדדים של 55% לנתבע ו-45% לתובעת.
-4972920569300
לנוכח כל האמור, נטען על ידי הנתבע כי יש לחייבו כמפורט:
בגין הוצאות תלויי שהות – יש לחייבו בסך של 1,512 ₪ עבור הקטינים ר. ול. (756 ₪ לכל אחד מהם). לפי בסיס החישוב שלהלן: חלקו של הנתבע בגין הוצאות תלויות השהות עומד על סך של 2,750 ₪ – מכפלת יחס הכנסתו של הנתבע בהכנסות הצדדים (55%) והוצאות שני הקטינים שהן תלויות שהות (5,000 ₪). מסכום זה יש לקזז סך של 1,237 ₪ – מכפלת יחס הסדרי השהות של הקטינים עם הנתבע (יצוין כי הנתבע הציב במכפלה זו יחס של 45% תחת יחס של 43%);
בגין הוצאות שאינן תלויות שהות – יש לחייבו בסך של 440 ₪ של הקטינים ר. ול. (220 ₪ לכל אחד מהם) –תוך שקלול סכום זה בשיעור הכנסתו ביחס הכנסות הצדדים הנטען על ידו;
חיוב במזונות עבור הבת א. שהיא קטינה מתחת לגיל 6 – יש לחייבו בסך של 1,600 ₪, ובמלאות לה שש שנים יש להפחית את גובה המזונות, ולחייבו בשיעור גובה המזונות כשל הקטינים ר.ול. כמפורט לעיל;
הותרת חיובו בתשלום מחצית מההחזר המשכנתה ונשיאתו ב-30% מחלקה של התובעת, ובמלאות שש שנים לקטינה א., יש להורות על חלוקת שווה של תשלום ההחזר החודשי;
חוות דעת המומחה
כאמור, ביום 8.8.2021 הוגשה חוות הדעת המומחה, לשם הערכת שווי הכנסות הצדדים מכל מקור שהוא.
לפי ממצאי חוות הדעת, יחס הכנסות הצדדים הוא 83% לנתבע ו-17% לתובעת – הכנסת הנתבע הוערכה בסכום של 57,968 ₪ נטו לחודש, והכנסת התובעת הוערכה בסכום של 11,809 ₪ נטו לחודש. ראו ממצאי חוות הדעת בעמוד 2:
-63570358000חוות הדעת וממצאיה לא נסתרו על ידי מי מהצדדים. משהמומחה עמד על מסקנותיו וממצאיו בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו מטעם הנתבע, יש ליתן לחוות הדעת את המשקל הראוי לה.
קביעה זו מתיישבת עם הפסיקה, שלפיה ויתור על חקירת מומחה מטעם בית המשפט מחזקת את חוות דעתו ונותנת משקל ממשי להמלצות שניתנו בה, בפרט כאשר אלו לא נסתרו גם במסגרת שאלות ההבהרה מטעם הנתבע ותשובות המומחה (בע"מ 6308/12 פלונית נ' פלונית (30.4.2013); ע"א (ב"ש) 1/98 פ.מ נ' היועמ"ש (4.5.1998); ע"מ (ב"ש) 3/98 פלונית נ' היועמ"ש (26.10.1998); ע"א 1650/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' שטיינפלד (9.6.2013); עמ"ש (ת"א) 1261-11-15 ד.מ נ' ל.ל (13.11.2016).
דיון והכרעה
מזונות אישה
סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן – "החוק") קובע:
"אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
45. הזכות למזונות אישה בדין העברי נובעת מעצם הנישואין. זכות זו פוקעת בנסיבות שבהן האישה נמצאה "מורדת" על פי הדין העברי או כאשר נמצאה עילה לחייבה בגט, כמו במקרה של בגידה למשל (ע"א 634/61 מקיטן נ' מקיטן פ"ד טז 945 (1962); ע"א 256/65 מילר נ' מילר, פ"ד יט(3) 171 (1965); בג"צ 206/70 שרגאי נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים ואח', פ"ד כד(2) 487) (1970).
אשר לפערי ההשתכרות שבין הצדדים, נקבע כי יש ליתן משמעות לפערים אלו, מקום שבו עלולים הם להוביל ללחצים כלכליים, וללקיחת החלטות לא מאוזנות במהלך ניהול ההליך המשפטי (ראו- בר"ע (י-ם) 1081/05 פלוני נ' אלמוני פסקה 69 (8.8.2006)).
ככלל, הזכות למזונות, עומדת לאישה רק מקום שבו היא חיה עם בעלה. מצב שבו בני הזוג חיים בנפרד, נדרש להתחקות אחר המקור לפירוד (בנציון שרשבסקי ומיכאל קורינלדי דיני משפחה כרך א' (2015) 335 מהדורה ד מורחבת (1993). במקרה שלפניי, הצדדים עודם נשואים אך חיים בנפרד.
אכן, על פי הדין העברי יש לפסוק מזונות אישה על פי רמת החיים אליה הורגלה, תוך יישום הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו" (ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס פ"ד לח (1) 721 (1984). מעיון בתלושי המשכורת של התובעת עולה, כי הכנסתה כ- 15,000 ש"ח לנוכח ההטבות הגלומות בו. התובעת בעלת רקע תעסוקתי ויכולת השתכרות. על כן, אני מוצאת לנכון לקבל את טענת הנתבע, כי "למעשי ידיה" של התובעת יש נפקות לעניין קביעת מזונותיה, וכי בנסיבות המקרה דנן, אין הנתבע נדרש לשאת במזונותיה.
בתצהירה ובסיכומיה, עתרה התובעת לראשונה לסעד שלא מצא את זכרו בכתב התביעה. פסיקת סכום חודשי, עד לתום ההליך הרכושי, כאשר בתום ההליך יוכרע סיווגם, האם לפנינו חיוב במזונות אשה או שמא מדובר בכספים על חשבון חלקה ברכוש. לשם אישוש טענתה, התובעת צרפה לסיכומיה שני עמודים מהחלטה שלא פורסמה, של כב' השופטת אפרת ונקרט תלה"מ 31031-06-18 מיום 8.3.20219. מצאתי כי קיים קושי לאמוד את מהות ההחלטה והתאמתה למקרה שלפניי. מצופה היה להמציא ליאת כל ההחלטה. לחסר יש נפקות. לא ניתן להבין מההחלטה על בסיס מה משולם התשלום; אילו ראיות היו בתיק; כמה שנים חיו הצדדים יחדיו; כאשר ניתן מההחלטה החלקית שצורפה, להסיק כי הסכומים הגבוהים שהועברו לידי האשה היו על חשבון הרכוש בהסכמת הצדדים כטענת הבעל. משכך אני מניחה שבית המשפט מצא איזון בהחלטתו בבקשה למזונות זמניים, כדי להמשיך בתשלום אותו שילם הבעל במשך שנים, ורק בסופו של יום להכריע בסיווגם עם מתן פסק הדין. זה לא המקרה שמונח לפניי. משכך לא מצאתי מקום להשית על הנתבע תשלום מזונות "על חשבון" חלקה של התובעת ברכוש המשותף.
התובעת שלפניי מסרבת להתגרש מזה כשלוש וחצי שנים. דומה כי עתירה למזונות אשה בנסיבות כגון דא אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב, שחלה גם על דיני המזונות (ראו- ע"א 700/81 מיכל פז נ' אליהו פז, פ"ד לח (2) 736, 742 (1984).
הנה כי כן, לא מצאתי כי פערי הכוחות בין הצדדים עלולים להוביל לוויתורים מצד התובעת אשר לזכויות הרכושיות המגיעות לה, מתוך רצון להימנע מהתדיינות ממושכת שבה לא תוכל לעמוד מבחינה כלכלית. בשים לב לטעמים אותם פירט הנתבע בסיכומיו ולנוכח מעשי ידיה של התובעת, סבורתני כי די בכך, כדי לאזן באופן ראוי בין החלת הדין לבין החלתן של נורמות מוסריות הנובעות מעיקרון תום הלב.
12313181968500לנוכח כל האמור, לא מצאתי לחייב את הנתבע במזונות אשה.
עתה אעבור לבחינת מזונות הקטינים.
מזונות קטינים
סעיף 3(א) לחוק, קובע:
"אדם חייו במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
הצדדים שלפני יהודיים, משכך, חייב הנתבע במזונות ילדיו הקטינים על פי הדין העברי.
על פי הדין העברי ישנם מספר 'מעגלי חבות' במזונות: מעגל מזונות החובה ומעגל מזונות הצדקה. עד לבע"מ 919/15 הגישה בפסיקה הייתה שביחס לקטינים עד גיל 15 שנים, חב האב חבות אבסולוטית במזונות ילדיו ביחס לצרכיהם ההכרחיים ומעבר לגיל 15 שנים, חל דין צדקה על שני ההורים.
בבע"מ 919/15 נקבע, כי בגילאי 6- 15 תחול על שני ההורים האחריות למזונות הילדים באופן שווה מדין צדקה, כאשר היקף החיוב ייקבע על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה מעבודה ובהתחשב בחלוקת זמני השהות של הקטינים ובהתחשב ביתר נסיבות העניין, כפי האמור בסעיף 147 לחוות דעתו של כבוד השופט ע' פוגלמן בעמ' 87 לפסק הדין:
"בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".
על פי סעיף 8 לפסק דינו המנחה של כב' השופט שאול שוחט אשר ניתן בעקבות בע"מ 919/15, בעמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20.12.2017), נדרש בית המשפט לבדוק את הפרמטרים הבאים:
"לפסוק את חיוב המזונות לילדים בגילאי 15-6 שנים, שעל קביעת מזונותיהם חולש הדין העברי, להכריע גם בנטל חלוקת החיוב בין ההורים על פי הכללים שנקבעו בבע"מ 919/15. לשם כך, על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:
א. צרכי הקטינים – יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; הצרכים שאינם תלויי שהות; צרכים חריגים/הוצאות חריגות – והכל "…עד כדי רמת החיים לה הורגל(ו) ערב הפירוד או שלה היה (ו) ראוי(ים) ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי".
ב. היכולות הכלכליות של ההורים – בית המשפט העליון אינו נוקט בהיגד הכנסות ההורים אלא בהיגד רחב יותר. יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם "לרבות" שכר עבודה.
ג. קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה, כשלעצמו, ולעצמו, רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.
ד. חלוקת המשמורת בפועל – נתון זה, המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים".
בסעיף 9 לפסק הדין בעמ"ש 14612-10-16 הבהיר כב' השופט שאול שוחט:
"מודע אני לרתיעה הקיימת בקרב העוסקים במלאכה משימוש בנוסחאות מתמטיות. עם זאת, משנקבעו הפרמטרים של יחס היכולות הכלכליות אל מול יחסי זמני השהות לצורך קביעת חלוקת הנטל בהכרח תאמר שעניין לנו בנוסחה/חישוב מתמטי. הנוסחה המתמטית בה עסקו שלושת פסקי הדין הנ"ל אמורה לתת לערכאה הדיונית קנה מידה; אין בתוצאה המתקבלת ממנה ובהפעלתה במקרה פרטני משום כזה ראה וקדש. אומר על כך השופט פוגלמן בפסק הדין בבע"מ 919/15:
"וגם זאת יש לומר, אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין התנהלות ההורים והיקף המשמורת המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, וכששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים" (פסקה 126 לפסק הדין)".
עוד נקבע, כי במסגרת שיקוליו, על בית המשפט לבחון את התא המשפחתי הספציפי הניצב לפניו, כדי להבטיח כי חלוקת הנטל תהא הולמת וראויה, בשים לב להכנסות הצדדים, חלוקת זמני השהות בפועל ומעל לכל – לטובת הקטינים. לצורך בחינת היקף החיוב במזונות, יש לבחון את היכולת הכלכלית של כל אחד מהצדדים; את קביעת היחס בין היכולות הכלכליות של הצדדים; את הערכת צרכי הקטינים לפי רמת החיים שלה הורגלו ערב הפירוד; חלוקת זמני השהות בפועל של הקטינים עם כל אחד מההורים; יעשה איזון כולל של הכנסת המשפחה מכלל המקורות השונים; כאשר לעניין כושר ההשתכרות, יתחשב בית המשפט הן בגובה ההכנסה בפועל, הן בפוטנציאל ההשתכרות העתידי והן ברכוש הצדדים; ובכלל, על פי הקריטריונים שנקבעו בפסק הדין בעניין בע"מ 919/15.
תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. משכך אעבור לדיון בפרמטרים הנדרשים לשם פסיקת מזונות הקטינים על פי האמור לעיל.
כאמור, צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד נמוכים מצרכיו של קטין המחלק שהייתו בשני בתים. שכן מטיבם של דברים, חלק מצרכיו נרכש באופן כפול על ידי כל אחד מההורים בשל השימוש בצרכים אלו בכל אחד מהבתים. מתוך שכך, הוערכו צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים בסך מינימלי של 2,250 ₪ -2,500 ₪ (רמ"ש (תל אביב) 51912-03-21 א.נ נ' ס.כ.נ (27.4.2021); עמ"ש מחוזי (מרכז) 65692-11-19 ד. ס נ' ל. צ. ס (22.9.2020) ועמ"ש (מרכז) 59188-10-18 נ. נ' נ. (25.10.2018)).
בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות יידרש בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר בתנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה הוא טובת הילד ורווחתו בבית שני ההורים.
כאמור, לפניי שלושה קטינים – שניים מהם מעל גיל 6 ואחת מתחת לגיל 6, כאשר זמני השהות מתחלקים ביחס של 57% מהזמן עם התובעת ו-43% מהזמן עם הנתבע.
בשים לב, הקטינה א. בת פחות משש שנים, ועל פי הדין חב הנתבע בצרכיה ההכרחיים בלבד, ומעבר לכך מדין צדקה. בית המשפט העליון שב והבהיר כי בע"מ 919/15 אינו מתייחס לסוגיית חלוקת נטל המזונות ביחס לילדים מתחת לגיל 6 (בע"מ 4637/18 פלוני נ' פלונית (10.7.2018)), ואף לא נמצא מקום ליתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" בעניין זה.
יכולת השתכרותה של התובעת
התובעת עובדת כאשת מכירות בעסק שבבעלות אביה. מעיון בתלושי השכר עולה, כי משכורתה עומדת על סך ממוצע של כ- 8,870 ₪ נטו לחודש. פרט לכך, התובעת מקבלת רכב ממקום עבודתה, והחזר עבור כל ההוצאות הנדרשות בסך נוסף של 2,700 ₪ פלוס מע"מ. בחוות הדעת נקבע כי הכנסת התובעת עומדת על סך של 11,809 נטו ₪. התובעת לא חלקה על הערכה זו. עם זאת, התובעת מקבלת ממקום עבודתה בנוסף להטבות נלוות של רכב, הוצאות רכב והפקדות לקופות שונות (מגדל, אלטשולר).
התובעת אישרה בעדותה כי היא מחזיקה "בין 60,000 ל-100,000 שקל יתרת זכות", בנוסף ל-"עוד 1,500 או 2,000 דולר". כמו כן, התובעת העידה כי מקורם של אותם כספי הדולרים הוא מפירות השקעתה במניה שערכה עלה (עמ' 48, שו' 27-18 לפרוטוקול).
-9490112570300
לנוכח האמור, אני מעמידה את גובה ההכנסה החודשית של התובעת על סך מוערך של כ- 15,000 ₪ נטו לחודש.
יכולת השתכרותו של הנתבע
על אמידותו של הנתבע, ניתן ללמוד הן מהיקף הכנסותיו השוטפות והן מהיקף רכושו, כעולה מחוות הדעת, מהראיות שהוצגו ומעדותו. לנוכח ריבוי הנכסים, המורכבות שבהם, ומערכת השליטה שבחברות הנשלטות על ידי הנתבע, יש להתחקות אחר הכנסתו צעד אחר צעד. וכך במלאכת מחשבת יש לכנס את כלל הכנסותיו לסך אחד כולל.
בסעיף 64 להחלטה נקבע כדלקמן:
קביעה זו, כי, "רב הנסתר על הגלוי בנוגע להכנסות הנתבע ולהיקף נכסיו", אוששה בתשתית הראייתית שהובאה ובממצאי חוות הדעת המומחה, שהעריכה את הכנסתו החודשית של הנתבע בסך של 69,778 ₪ נטו לחודש שבה הוצג היקף רכוש הנתבע, ושאותה אני מוצאת לנכון לאמץ, כפי שיפורט.
בטרם, אדרש לכל אחד ממקורות הכנסות החודשיות של הנתבע (משכורתו, הכנסותיו משכר דירה, דיבידנדים ודיבידנדים כלואים), כפי שיפורט ויודגם בהמשך, נמנע הנתבע לאורך כל ההליך מגילוי מסמכים שונים שבשליטתו ובחר להציג מידע חלקי, תוך שימוש באמתלות סרק. לכך יש נפקות. הימנעות זו מקימה חזקה הפועלת כנגד הנתבע הנמנע, שלפיה הכנסתו מגיעה לגובה הכנסה שלה טען הצד השני.
על המשמעויות שיש לייחס להתנהלות כזו נקבע ב ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ) (27.7.2008) (להלן- "הלכת שוורץ"):
"לעתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראייה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים – לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראייה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראייה שלא הובאה".
על מנת לאמוד על היקף הכנסותיו של הנתבע יש לאמוד את נכסיו ושלגביהם הונחו ראיות.
לכך אדרש עתה.
הכנסת הנתבע מחברת "ZZZ- (להלן: "החברה")
הנתבע עובד כשכיר בחברה העוסקת ביזמות ובניהול בתחום הנדל"ן. החברה נשלטת שליטה עקיפה על ידי גברת S ז"ל, דודתו של הנתבע. גברת S ז"ל שלטה ב-100% ממניות חברת "DDD בע"מ", השולטת ב-100% ממניות החברה ושבה הנתבע משמש כדירקטור ובעל תפקיד (ראו- "עץ האחזקות" המופיע בסע' 3 בעמ' 11 לחוות הדעת). הכנסת הנתבע מהחברה עומדת על סך של כ- 11,000 ₪ נטו לחודש.
לטענת הנתבע, בשנת 2022 סיים את עבודתו בחברה. עם זאת, הממצאים העובדתיים כפי שהונחו לפניי מלמדים אחרת, ונראה כי הנתבע ממשיך לעבוד בה גם כיום ולקבל ממנה הכנסה, לשם הנוחות להלן הנימוקים:
לטענת הנתבע עבודתו בחברה הסתיימה עם גמר פרויקט הבנייה ברחוב XXX בתל אביב (להלן: "הנכס בXXX");
הנתבע עובד יחיד בחברה, מונה ליושב ראש החברה, מנהל דה פקטו את החברה, דירקטור ומורשה חתימה בלעדי בחברה (עמ' 70, שו' 32-28 ועמ' 96 שו' 7-6 לפרוטוקול);
הנתבע אישר כי הוא ערב אישית בבנק דיסקונט בסכום 17,000,000 ₪ על פרויקט של החברה (עמ' 71, שו' 25-17 לפרוטוקול);
הנתבע החל לעבוד בחברה ביום 1.6.2012, בעוד לפי טופס 4 (טופס אישור אכלוס/שימוש במבנה), שצורף כנספח ג לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה, ההיתר הראשוני שניתן לבניית הנכס ברחוב XXX ניתן ביום 7.9.2016. ארבע שנים לאחר תחילת עבודתו של הנתבע בחברה (ראו עמ' 2 לתשובות המומחה). העובדה, כי הנתבע החל לעבוד בחברה ארבע שנים בטרם קבלת היתר ראשוני של הפרויקט ברחוב XXX, שומטת את הקרקע תחת טענתו לתלות בין עבודתו בחברה לבין סיום בניית הפרויקט;
הנתבע תמך את הפסקת עבודתו בחברה במסמך הודעה, בשם החברה מיום 31.12.2021, (להלן: "הודעת סיום העבודה"). אלא מאי, בעדותו אישר הנתבע כי הוא חתם על הודעת סיום העבודה. הצהרתו, כי הוא העובד היחיד בחברה (בשים לב כי החברה עודנה פעילה), מעוררת תחושת אי נוחות ומטילה ספק במהימנותה של ההודעה. ראו עדות הנתבע בעמ' 96 שו' 10-8 לפרוטוקול:
שכר הנתבע בחברה חושב על ידי המומחה כהכנסה קבועה וממשיכה, לנוכח העובדה שלא הוצגו מסמכי גמר חשבון לסיום יחסי עובד ומעביד בין הנתבע ובין החברה; לא הוצג כל הסכם או כל מסמך על ידי הנתבע חרף דרישות מהמומחה בעניין (לרבות הסכם שכירות). עבודת הנתבע בחברה לא נבעה אד הוק לצורך הקמת הפרויקט ברחוב XXX, הראיה, הנתבע החל לעבודה בה 4 שנים לפני תחילת הבניה, וממשיך דה פקטו לעבוד בה גם היום.
על כן, נוכח התשתית הראייתית שהונחה לפני ולנוכח עדות הנתבע, אני מתקשה לקבל את הטענה כי החברה אינה מהווה עוד חלק ממקורות הכנסתו.
יתרה מכך, טענת הנתבע כי במהלך תקופות ההליכים המשפטיים הופסקה עבודתו, ומשום כך גם ירדה הכנסתו הכוללת, היא טענה, שכל עוד לא הוכחה כדבעי, הפסיקה הטילה ספק במהימנותה.
ראו בעניין זה בר"ע (ת"א) 49/96 פלוני נ' אלמוני (15.10.1996):
"כאשר פורץ ריב בין הבעל לאשה, יש הבעל נוקט בתחבולות לשם הקטנת הכנסותיו, כדי לפגוע באמצעים שיעמדו לרשות האשה לשם כך הוא מחליף את מקום עבודתו או שהוא סוגר את עסקו, או שצמצמם את שעות עבודתו…"
-12065917042100
סיכומו של דבר – אני מוצאת לאמץ את קביעת חוות הדעת, שלפיה הנתבע משתכר 11,000 ₪ מעבודתו בחברה.
הכנסת הנתבע מחלוקת דיבידנד בחברה
כעולה מחוות הדעת, הכנסתו החודשית של הנתבע מקבלת דיבידנד בחברה היא בסך של 8,280 ₪ נטו לחודש, כפי שיפורט להלן.
בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה, מצוינת יתרת חוב של הנתבע כלפי החברה בסך של 298,094 ₪ בגין הלוואת בעלים (להלן- "משיכת דיבידנד").
משיכת כספים מהחברה על ידי הנתבע, מהווה הלכה למעשה משיכת דיבידנד, וזאת נוכח הוראות סעיף 3(ט1) (1) וסעיף 88 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן- "הפקודה"), שזו לשונם:
"(ט1) (1) בסעיף קטן זה –
"בעל מניות מהותי" – כהגדרתו בסעיף 88 למעט חברה שאינה תאגיד שקוף כהגדרתו בפסיקה (9).
…
מועד החיוב" – אחד מאלה:
במשיכת כספים מחברה – בתום שנת המס שלאחר שנת המס שבה נמשכו;
….
"משיכה מחברה" משיכה של כספים מחברה על ידי בעל מניות מהותי או קרובו…
"קרוב" – כהגדרתו בסעיף 88;
יראו משיכה מחברה, במועד החיוב, כהכנסתו של בעל המניות המהותי –
מדיבידנד, אם היו רווחים בחברה ובהתאם לחלקו בהם; לעניין זה, "רווחים" כהגדרתם בסעיף 302(ב) לחוק החברות"
88. בחלק זה –
"בעל מניות מהותי – מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר, ב-10% לפחות באחד או יותר מסוג כלשהו של אמצעי השליטה בחבר-בני-אדם"
…
"קרוב" – כל אחד מאלה:
…
צאצא של אח או אחות, ואח או אחות של הורה"
חרף הוראות סעיף 3(ט1)(1) לפקודה, לא הצהיר הנתבע בדוחותיו לשנת 2018, על קבלתו דיבידנד בסך של 298,094 ₪ (סכום הלוואת הבעלים שנטל מהחברה, שלפי הוראת הפקודה שלעיל מוגדרת כדיבידנד).
התקופה שחושבה לצורך פריסתו החודשית של הדיבידנד היא בת 36 חודשים – מיום 1.1.2016, יום תחילת הצבירה על שם הנתבע (כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות) ועד ליום 31.12.2018, המועד שבו נדרש היה הנתבע להצהיר בדוחותיו על משיכת הכספים/קבלת הדיבידנד. נתונים אלה מביאים לשיעור הכנסתו החודשית של הנתבע בגין קבלת הדיבידנד בסך של 8,280.39 ₪ לחודש.
הנתבע טען כי הוא היה רשאי למשוך, על דעת עצמו, כל סכום כראות עיניו ומכאן הנחתו של המומחה אשר למשיכת הדיבידנד שגויה היא. לא מצאתי לקבל טענה זו של הנתבע. קביעת חוות הדעת בעניין זה, אינה בגדר פרשנות משפטית או חשבונאית, אלא יישום הוראות הדין. לפי הוראות הפקודה, הנתבע הוא "קרוב" של "בעל מניות מהותי", קרי דודתו ז"ל האוחזת ב-100% ממניות החברה, והנתבע כאמור ביצע "משיכה מהחברה".
כך גם, אין הלימה בין הכחשת הנתבע לבין ממצאי חוות הדעת על אודות היותו "ה"רוח החיה" בחברה. עדותו שלפיה הוא מונה ליושב ראש החברה, חבר דירקטוריון בחברה, מנהל בחברה, העובד היחיד בה, מורשה חתימה בה והיותו ערב אישית בסכום של 17,000,000 ₪ על פרויקט של החברה, מתכתבת כאמור עם ממצאי חוות הדעת.
-5626416994700
סיכומו של דבר -אני מאמצת את קביעת חוות הדעת, שלפיה הכנסתו החודשית של הנתבע מהדיבידנד עבור החברה הוא בסך של 8,280 ₪ נטו לחודש.
הכנסת הנתבע משכר ראוי בגין עבודתו בחברות
בחוות הדעת נמצא, כי הנתבע הוא בעל שליטה ותפקיד בכל אחת מהחברות שלהלן:
חברת TTT … בע"מ – הנתבע מחזיק ב- 100% ממניותיה (להלן- "חברת TTT").
חברת "HHH… בע"מ" – הנתבע בעל שליטה בחברה זו באמצעות חברת TTT, המחזיקה ב-12.8% ממניותיה (להלן- "חברת HHH").
חברת "SSS… בע"מ" (להלן- "חברת SSS") – הנתבע בעל שליטה בחברה זו באמצעות חברת TTT, המחזיקה ב-30% ממניותיה.
(להלן: "החברות")
לשם הנוחות, להלן תרשים עץ אחזקות של החברות:
[הוסר]
הנתבע כאמור, הוא דירקטור ובעל תפקיד בכל אחת מן החברות. הנה כי כן, לפי סעיף 88 לפקודה הנתבע הוא בעל מניות מהותי.
לטענת הנתבע הוא אינו מקבל שכר מהחברות. חרף האמור, המומחה העריך שכר ראוי בגין עבודת הנתבע בחברות בשיעור של 15% מהיקף ההכנסות של החברות (להלן- "שכר ראוי") (ראו-סעיף 3 בעמ' 24 לחוות הדעת ובעמ' 25). שיעור זה חושב תוך שימוש במודל הסטנדרטי לחישוב הכנסות, הנובעות משכר בגין ניהול נכסים והשכרת נכסים. לשם הנוחות להלן תרשים השכר הראוי שמקבל הנתבע כפי שהוכן על ידי המומחה:
הנתבע זכאי ל"שכר ראוי מהחברות". עיקר עיסוקו של הנתבע בחברות הוא ניהול והשכרת דירות לטווחי זמן קצרים, הידועות כדירות "AIRBNB". תשלום דמי ניהול המשולם במסגרת שוק ניהול נכסים הוא עבור ניהולם, ולא עבור אחזקתם. תשלום עבור שירות חברת ניהול, המספקת גם שירותי אחזקה, מחושב לפי מודל Cost+, ולא לפי מודל המבוסס על אחוז מהמחזור. המומחה כאמור חישב את סכום השכר הראוי לפי מודל המבוסס על אחוז מהמחזור, ולא מודל Cost + על רקע ניהול ושליטה בחברות באופן לא מובחן במבחן המציאות.
לנתבע ניתנה האפשרות להמציא למומחה מסמכים בכדי לאשש את טענותיו כנגד ייחוס השכר הראוי. עם זאת הנתבע בחר שלא לעשות כן. לכך כאמור יש נפקות.
הנתבע אישש בחקירתו את משיכתו משכורת עבור עצמו מחברת TTT בסכום חודשי של 10,000 ₪ נטו. בדומה לנתונים רבים אחרים על אודות הכנסת הנתבע, הן נתון זה לא הוצהר על ידי הנתבע, לא כל שכן – לא צורף תלוש משכורת של הנתבע מחברת TTT או כל אסמכתה אחרת.
יתרה מכך, בכדי להפריך את הממצאים שחוות הדעת לעניין הכנסתו החודשית של הנתבע בגין שכר ראוי בחברת HHH, בסעיף 12 (ח) (4) לתצהירו טען הנתבע כי "בחברת HHH יש 3 שותפים, שעל פי הסכם המייסדים שבין השותפים, הניהול מופקד על כל השותפים, בחלקים שווים ביניהם". חרף הסתמכות הנתבע על "הסכם מייסדים זה", הנתבע לא טרח לצרפו.
בדומה לכך, גם ביחס לחברת SSS לא טרח הנתבע לצרף כל חוזה או כל אסמכתה לאשש את טענותיו.
הימנעות הנתבע מהמצאת מסמכים אלה פעם אחר פעם מקימה חזקה הפועלת כנגדו, שלו הובאו אותם מסמכים נטענים, תוכנם היו פועל לרעת הנתבע (ראו- הלכת שוורץ)).
יצוין, כי אף לו היה ממש בטענות הנתבע שלעיל, לא היה בכך בכדי להשפיע על הערכת השכר הראוי, מאחר שייתכן שגובה השכר הראוי המיוחס לנתבע הוא על הצד הנמוך, היות שבמהלך הליך ההוכחות התגלו קשרי עסקים ועבודה בין הנתבע לבין חברת "RRR". הנתבע העיד כי הוא "אחראי פיתוח בחברה", עתיד לקחת חלק מ"כל פעילות נדל"נית שתהיה שם", וכי הוא זכאי ל-1/3 מרווחי חברת RRR, שלפי עדותו, היא חברה בעלת הכנסות. לטענת הנתבע כיום חברת "RRR" משלמת לו דמי שכירות (עמ' 74-73 לפרוטוקול).
אשר לחברה בפרוטוגל, לפי גרסת הנתבע הוא נתן לה הלוואה בסך של כ- 80,000 ₪ או 350,000 ₪. הנתבע לא זכר במדויק כמה נתן וכמה קיבל בחזרה (עמ' 100 שו' 26-32 ועמ' 101 שו' 7-22 לפרוטוקול). לא ברור, האם הנתבע מקבל או עתיד לקבל ממנה שכר. אשר לחברת הון סיכון, לא נמצאו אינדיקציות על אודותיה במסגרת ההליך שלפניי. ושוב רב הנסתר על הגילוי.
מחקירתו של הנתבע ומההתרשמות הבלתי אמצעית של בית המשפט, מצאתי את עדותו של הנתבע בלתי מהימנה.
הנה כי כן, המדובר בעירוב נכסים והתנהלות המעוררת תהיות בנוגע ליכולת הכלכלית הענפה של הנתבע. בשים לב, להתחמקות החוזר של הנתבע ממתן מידע מלא על אודות היקפיו הכספיים. הנה כי כן, הנתבע שלפניי מרוויח סכומי כסף גבוהים ביותר, המסתכמים בעשרות אלפים נטו לחודש ממספר מקורות, מלווה כספים שאינו זוכר סכומם והאם כלל הושבו לו. יש בכך כדי ללמד, כי לפנינו אדם אמיד ביותר.
גם כאן, הנתבע נמנע מגילוי עובדות אלו בכתבי טענותיו, לא כל שכן מצירוף מסמכים רלוונטיים אלו לתצהירו. ראו עדות הנתבע לעניין זה (עמ' 75-72 לפרוטוקול).
לשם בחינת כושר ההכנסה או ההכנסה בפועל, במסגרת ההכרעה בתביעת מזונות, לא די בבחינה בלעדית של תלושי השכר, שלעתים קרובות אינם משקפים את התמונה הכלכלית המלאה, ויש לבחון את ההכנסות, דה פקטו מכלל המקורות ולהתחקות על אודותיהם כפי שנפסק בבע"מ 919/15 ובבע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית (23.6.2009):
"… בכל זאת אגע בקצרה באחת הנקודות שהעלה המבקש, והיא האם בעת חישוב הכנסתו ראוי היה להכיר בניכוי הנעשה ממשכורתו לצורך קופת חסכון, לראות את השתכרותו כנמוכה יותר, ולהפחית בהתאם מגובה המזונות. ראשית, רואה אני לנכון להדגיש את המובן מאליו, כי בעת קביעת גובה המזונות, השיקול המנחה הוא צרכי הילדים…לצד זאת, ישנה התחשבות ביכולת הכלכלית. בעת הערכתה של זו ההסתכלות היא רחבה; היא נגזרת לא רק מן המשכורת – בוודאי לא משורת ה"נטו" במשכורת שלעתים אינה משקפת תמונה מלאה, ואין צורך להכביר על כך מלים – אלא מסך כל המקורות הכלכליים העומדים לרשות משלם המזונות, כולל נכסים, חסכונות, ואף פוטנציאל ההשתכרות…בכגון דא הדגש אינו בשאלה כמה משתכר האב או מהי משכורתו הפנויה, אלא כמה כספים יכול הוא להקצות לצרכי ילדיו".
וכך גם בע"א 239/86 עמיצור נ' עמיצור , מ(1) 153, 147 (1986):
"יכולתו של הבעל לשאת במזונות אלה אינה נקבעת רק על פי הכנסתו, המוגבלת והמצומצמת בנסיבות מסוימות או מטעמים מסוימים, אלא על-פי יכולתו למצות את כישוריו ולהגדיל את הכנסתו, ולא רק מהכנסתו מעבודה אלא גם ממקורות אחרים, כולל רכושו"
הנה כי כן, בנסיבות שלפנינו, איני מקבלת את גרסת הנתבע, כי אין להכליל במסגרת הכנסתו הכוללת שכר ראוי עבור פעילותו ויגיע כפיו בחברות.
-10134024370600
סיכומו של דבר – כעולה מהתמונה העובדתית והראייתית שנפרשה לפניי, תוך יישום ההלכה הפסוקה, ביחס להערכת השכר הראוי של הנתבע מהחברות, מצאתי לאמץ את הממצאים שבחוות הדעת ולהעריכו בסך של 15,437 ₪ נטו לחודש.
הכנסת הנתבע מחלוקת דיבידנד בגין "רווחים כלואים" בחברת TTT
כאמור, הנתבע אוחז ב-100% ממניות חברת TTT ובעל שליטה מוחלטת בה.
חברת TTT היא "חברה משתתפת" – "חברה בה יש למי מבני הזוג שליטה מלאה בקשר עם חלוקת רווחי החברה לבעלי המניות ולעיתוי חלוקת רווחים אלו" (סעיף 4(א) עמ' 1 לחוות הדעת). הנתבע הוא בעל שליטה מלאה לעניין חלוקת רווחי חברת TTT ולעיתוי חלוקתם, בהיותו בעליה הבלעדיים.
כעולה מחוות הדעת, נכון ליום 31.12.2019 החזיקה חברת TTT ברווחים כלואים בסכום של 255,452 ₪ נטו (לאחר קיזוז מס רעיונאי בשיעור של 30%). חלוקת סכום זה במספר החודשים שחלפו ממועד הקמת החברה, 06/2013, ועד ליום 31.12.2019 (78 חודשים) מביאה לסכום הכנסה חודשית בסך של 3,275 ₪ נטו לחודש (עמ' 29 לחוות הדעת).
לא קבלתי את טענת הנתבע לפיה, שגה המומחה בהפחתתו את משקל ההפסד הכספי של חברת TTT בשנת 2020 במסגרת חישוב הערכת רווחיה הכלואים, בהיותה שנה שאינה מייצגת את רווחי שוק ההשכרה לטווח קצר, נוכח משבר הקורונה שהיה בעיצומו באותה עת. טענה זו נטענה על ידי הנתבע באופן פשטני וסתמי, ללא כל תימוכין. ככל שהנתבע היה מצרף לתצהירו מסמכים שיש בהם כדי לשלול את הנחת המומחה בסוגיה, ייתכן שהיה מקום לדון בטענתו זה, אך מסמכים מעין אלו לא הוצגו.
-12709820134000
סיכומו של דבר – אני מעריכה את הכנסת הנתבע בגין רווחיה הכלואים של חברת TTT בסכום של 3,275 ₪ נטו לחודש.
נכסי הנתבע והכנסתו מהשכרתם
בסמוך למועד נישואיהם, חתמו הצדדים על הסכם ממון אשר אושר על ידי נוטריון. במסגרת התיק הרכושי אותו מנהלים הצדדים, התעוררה שאלה בנוגע לעצם תוקפו של ההסכם הממון. הכרעה בשאלה זו איננה נדרשת לצורך קביעת המזונות, והיא תתברר באופן סופי במסגרת פסק הדין בהליך הרכושי. ואולם, משעה שבע"מ 919/15 מחייב לקחת בחשבון את כלל הנכסים והרכוש מכל מקור שהוא – שומה על בית המשפט להידרש גם לתוכנו של הסכם הממון, וזאת לצורך הידיעה על אודות היקף הרכוש אשר שייך לנתבע.
במועד מתן ההחלטה למזונות זמניים המידע על אודות רכוש הנתבע, התבסס על הסכם הממון שנערך בין הצדדים בסמוך לנישואיהם, שלפיהם הנתבע החזיק בזכויות בעלות, בשיעורים שונים, בשישה נכסים שונים.
בהמשך ההליך המשפטי, התבהר והתחדד המידע אשר לנכסי הנתבע, הן בעקבות ממצאי חוות הדעת, והן בעקבות התשתית הראייתית והעדויות שהונחו לפניי לאחר מכן, ושלגביו אין מחלוקת ושלפיו הנתבע אוחז בזכויות בעלות בנכסים שונים, כמפורט:
נכס ברחוב AAA ברמת השרון – 50% מזכויות הבעלות;
נכס ברחוב BBB ברמת השרון – 50% מזכויות הבעלות;
נכס ברחוב CCC ברמת גן – 50% מזכויות הבעלות;
נכס ברחוב DDD בבת-ים – 100% מזכויות הבעלות;
נכס ברחוב EEE בתל אביב – 100% מזכויות הבעלות;
נכס ברחוב XXX בתל אביב – 100% מזכויות הבעלות (להלן: "הפנטהאוז ברחוב XXX").
(להלן: "הנכסים")
שיעור המס המנוכה בגין הכנסות הנתבע בנכסים הוא בשיעור של 10%, לפי סעיף 122 לפקודה.
במועד עריכת חוות הדעת, לא היו בידי המומחה נתונים על אודות עצם השכרת הפנטהאוז ברחוב XXX, לא כל שכן על אודות גובה סכום שכר הדירה הנגבה בגינו. משכך נתונים אילו וההכנסות שבגינם לא נלקחו בחשבון במסגרת חוות הדעת.
חוות הדעת מצאה, כי סכום הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע הנובעת מהשכרת נכסיו (למעט הפנטהאוז ברחוב XXX) עומדת בסך של 19,976 ₪ נטו (ראו סע' 8 בעמ' 20 לחוות הדעת).
בעדותו העיד הנתבע, כי הכנסתו החודשית משכר הדירה המתקבל עבור השכרת הפנטאהוז ברחוב XXX היא בסך של 14,000 ₪ לחודש (עמ' 96, שו' 22-21 לפרוטוקול). בסיכומיו טען הנתבע, כי הכנסתו החודשית בגין הפנטהאוז ברחוב XXX היא בסך של כ- 12,225 ₪ לחודש.
מנגד, התובעת צירפה לסיכומיה פרסום להשכרת הפנטהאוז ברחוב XXX בשכר דירה בסך של 17,741 ₪ ל-4 לילות (נספח 1 לסיכומיה). על דרך האומדנה (ועל הרף הנמוך), ולצורך החישוב הכולל, נראה כי יש להעריך את הכנסת שכר הדירה המתקבל בגין השכרת הפנטהאוז ברחוב XXX בסך של כ- 15,000 ₪ נטו לחודש בממוצע. אין להקל ראש בהימנעות הנתבע מצירוף של הסכם שכר דירה בגין השכרת הדירה, כמתחייב בדין, ובפרט לנוכח התנהלות חוזרת זו של הנתבע לאורך כל ההליך.
הנתבע חלק על סכום הכנסתו מתקבולי שכר הדירה, כפי שהוערכו בחוות הדעת, על רקע טענתו כי המומחה לא לקח במסגרת חישוביו את סכומי החזרי המשכנתאות, שהוא משלם בגין הנכסים ואת הוצאות אחזקת הנכסים. המומחה בחן את טענותיו אילו של הנתבע ודחה אותן בנימוקים הבאים:
בניגוד לטענת הנתבע, נוכו הוצאות אחזקה עבור נכסים המהווים דירות מחולקות, היות שבנכסים מעין אלה המשכיר, ובעניינו הנתבע, נושא בהוצאות האחזקה. נכסי הנתבע שמהכנסתם קוזזו הוצאות אחזקה בהיותם דירות מחולקות הם: הנכס ברחוב AAA ברמת השרון, הנכס ברחוב BBB ברמת השרון והנכס ברחוב CCC ברמת-גן;
המומחה לא קיזז הוצאות אחזקה בגין הדירות שאינן מחולקות, היות ועל השוכר לשאת בהוצאות אלו, ולא על המשכיר/הנתבע. על כן, לא קוזזו הוצאות אחזקה בגין הנכס ברחוב DDD בבת ים וברחוב EEE בתל אביב. אמנם, כאמור, הפנטהאוז ברחוב XXX לא נכלל בחוות הדעת, אך בהיותו לא מחולק, אין לקזז בגינו הוצאות אחזקה. נראה גם שבשל סיבה זו לא הגיש הנתבע לבית המשפט ולמומחה תימוכין על אודות הוצאות שנשא בגין נכסים אלו;
הלוואת המשכנתה הרובצת על הנכס ברחוב DDD בבת ים – הנכס שועבד לטובת הלוואה בחברת TTT. לפי תשובת המומחה, החזר ההלוואה בגין נכס זה נלקח בחשבון, כהוצאות פחת שהופחתו מרווחי חברת TTT, וכפועל יוצא – הופחתו הרווחים הכלואים שנזקפו לטובת הנתבע מחברת TTT;
המשכנתה הרובצת על הנכס ברחוב EEE בתל אביב – הנתבע נדרש להמציא לידי המומחה מסמכים שונים לשם בחינתו טענתו זו לשם עדכון חוות הדעת (ראו סעיף 4 לתשובה מספר 2 בעמוד 3 לתשובות המומחה). כהרגלו, הנתבע בחר שלא להמציאם.
חרף האפשרות שניתנה לנתבע להמציא מסמכים על מנת שניתן יהיה לאמוד את טענותיו נמנע הנתבע מהמצאתם פעם אחר פעם. בדומה לכך, הנתבע לא הגיש לבית המשפט מסמכים לגבי הלוואת המשכנתה, שלשיטתו נטל, בגין הפנטהאוז ברחוב XXX. לפי הפסיקה, הימנעות זו משמשת לחובת הנתבע (ראו: הלכת שוורץ). הנה כי כן, אין לנתבע אלא להלין על עצמו בלבד.
הנה כי כן, אני מוצאת לאמץ את הקבוע בחוות הדעת לעניין הכנסתו החודשית של הנתבע משכר הדירה בגין השכרת נכסיו כעומדת בסך של 19,976 ₪ נטו לחודש, ובצירוף שכר הדירה המוערך בגין השכרת הדירה ברחוב XXX (שכאמור, לא נכללה בחוות הדעת), יש לקבוע כי הכנסתו החודשית של הנתבע בגין השכרת הנכסים עומדת בסך של 34,976 ₪ נטו לחודש.
המומחה העריך את הכנסתו הכוללת של הנתבע מכלל מקורות הכנסתו (ממשכורתו, משכר הדירה בגין הנכסים (מלבד הנכס ברחוב XXX), מדיבידנד לפי סעיף 3(ט1)(1) לפקודה, שכר ראוי ודיבידנד חודשי מרווחים כלואים) בסך של כ- 57,968 ₪ נטו לחודש.
הכנסתו החודשית של הנתבע מהשכרת הפנטאהוז ברחוב XXX לא נכללה בחוות הדעת. הכנסה חודשית זו הוערכה על ידי, על דרך האומדנה, בסכום של 15,000 ₪ נטו לחודש.
-158750-6093200סיכומו של דבר – הכנסתו החודשית הכוללת של הנתבע מסך כל נכסיו מוערכת בסך של 72,968 ₪ נטו.
יחס הכנסות הצדדים
כאמור, הכנסת הנתבעת נקבעה בסכום של 15,000 ₪ נטו ואילו של הנתבע בסכום של 72,968 ₪ נטו לחודש.
על כן, יחס הכנסות הצדדים עומד על יחס של 83% לנתבע ו-17% לתובעת.
צרכי הקטינים בהתאם לרמת החיים שאליה הורגלו
אשר לצרכי הילדים נקבעו בפסיקה חזקות עובדתיות, על פיהן סך ההוצאה עבור צרכיו ההכרחיים של קטין היא בין 1,600 ₪ לבין 1,800 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות חינוך, מדור והוצאות אחזקת המדור (ראו- בר"ע (מחוזי ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ. (20.1.2003); ע"מ 789/05 (מחוזי י-ם) ע.ד. נ' ע.י. (16.1.2006); בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית (29.12.2010); בע"מ 919/15 פסקה 22 לחוות דעתו של השופט פוגלמן; עמ"ש (ת"א) 1971-12-16 פלוני נ' פלונית (6.1.2019); עמ"ש (חי') 26409-10-18 מ.ש. נ' ק.ש. (25.7.2019); עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ' א.ו. (11.6.2019); רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (25.10.2018)).
בעמ"ש (מרכז) 45565-07-20 א. פ נ' ק. פ (18.2.2021) סעיף 20 נקבע בפסק הדין:
"כפי שצוין ע"י בית משפט קמא, ולמעשה אף אחד מהצדדים לא חלק על כך, שיעור צרכי קטין המחלק את זמנו בין שני בתים לא יפחת על דרך הכלל מסך של 2,250 ₪ לחודש, כאשר סך זה אינו כולל את עלויות מדורו ואחזקתו. הערכה זו התקבלה ע"י עשרות מותבים בערכאות השונות והיא מהווה, מזה זמן, מעין כלל אצבע בקביעת מזונות קטין הנדרש לרמת חיים "רגילה".
(ראו גם – רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 נ. נ' נ. (25.10.2018); עמש (ת"א) 12792-10-19 – ע' נ' נ' ע' ע' נ', (27.10.2020) ; עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. (22.9.2020) תלה"מ (י-ם) 6984-07-19 – פלונית נ' פלוני (16.9.2020); עמ"ש (חי') 56000-10-18 פלוני נ' פלונית (31.1.2019); עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו נ' א.ו (11.6.2019))."
בכל הקשור לסוגיית המדור הובהר בעניין עמ"ש 65692-11-19 ס. נ' ס. (22.9.2020), כי על מנת שלא ליצור חשש לבית עני ובית עשיר (דוגמה אב השוכר דירה ב – 10,000 ₪ אל מול אם השוכרת דירה ב – 5,000 ₪ כאשר האב יטען לקיזוז חלקו העודף בהוצאות המדור), יש לקבוע עלות מדור סבירה ולחלוק את אותה עלות בין הצדדים על פי יחס השהייה ויחס ההשתכרות בניהם.
נכון להיום, התובעת מתגוררת בבית המגורים בעוד הנתבע מתגורר בדירה שכורה. לפי סעיף 77 להחלטה, הצדדים נושאים בחלקים שווים בהחזר המשכנתה ובתשלומי ביטוח הבית. אמנם הנתבע נושא ב-30% מחלקה של התובעת בתשלום החזר המשכנתה במסגרת חיובו בדמי מדורה של הקטינה, אך חיוב זה עתיד לפקוע עם הגיעה של הקטינה לגיל שש שנים, בעוד פחות משנה.
בעמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע. ש. (קטינה) נ' נ. ש פסקה 8-9 (10.1.2019) נקבע ע"י כב' השופטת יהודית שבח:
"אעבור עתה לפסיקת המזונות לפי תחשיב מתמטי מדוייק המשקף את שלושת זרועות המשולש: צרכיו של הקטין, חלוקת זמני השהות, ויכולתם הכלכלית של ההורים.
אין מחלוקת כי אף שפסק הדין בבעמ 919/15 עוסק בקטינים המצויים במשמורת משותפת של הוריהם וביכולת כלכלית דומה, השלכותיו רחבות יותר ומאצילות אף על חיובי מזונות במשמורת שאינה משותפת, בהסדרי ראיה שאינם שווים או דומים, אף ביכולת כלכלית שונה. אלא שמכאן ועד לפסיקת סכום המזונות לפי נוסחה מתמטית קבועה המשקללת באופן קר את היחס בין זמני השהות ובין היכולות הכלכליות, והגוזרת את סכום המזונות הראוי מתוך אומדן צרכי הקטין לפי יחס זה – רחוקה הדרך.
בעמ 919/15 אכן שינה סדרי עולם באשר לחיוב אב יהודי לשאת במזונות ילדיו הקטינים בגילאי 6 עד 15. לא עוד הפחתה של 25% מהסכום שהיה נפסק לו היו הקטינים במשמורת בלעדית אצל האם, כי אם "בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה". אלא שמדובר בעיקרון לפיו יש להתחשב באופן ממשי ביכולות הכלכליות ובזמני השהות, לאו דווקא בנוסחה מתמטית קבועה.
פסיקת מזונות אינה מדע מדויק, והיא תמיד תלוית נסיבות ונתונים קונקרטיים, ומכך נגזרת גם התערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור בתיקים אלו (בעמ 4589/05 פלוני נ' פלוני, בעמ 8915/15 פלוני נ' פלונית).
גישה זו נותרה על מכונה גם לאחר פסק הדין בבע"מ 919/15".
עוד ראו לעניין זה האמור בסעיף 12 לפסק דינו של כב' השופט שוחט וזאת חרף התוצאה השונה אליה הגיעו כב' השופט שאול שוחט וכב' השופטת יהודית שבח:
"אכן, התחשיב האמור אינו סוף פסוק (עמ"ש 14612-10-16 פ' ב' נ' א' ב' 20.12.2017) אלא רק נקודת מוצא (עמ"ש 56050-06-17 ש' י' נ' ש' י'; 7.10.18, לא פורסם)".
חרף טענות הנתבע בנוגע לרמת חיים ממוצעת, הרי שמהנתונים שהוצגו לבית המשפט, עולה כי אין ממש בטענות אלה. בסעיף 9 (א) לתצהירו וסעיפים 11-10 לסיכומיו טען הנתבע, כי כלל הוצאות המשפחה שולמו מכספי החשבון המשותף, תוך הכחשת מתן כסף מזומן לידי התובעת לשם עריכת קניות עבור המשפחה, וקניות על חשבון כרטיס האשראי של חברת TTT. הראיות והמסמכים שהוצגו בתיק מלמדים דברים אחרים.
בעדות הנתבע אשר למימון הוצאות המשפחה, הוצאות אישיות באמצעות כרטיס האשראי, והרשום על שם חברת TTT הופיעו סכומים כספים גבוהים בגין רכיב של הוצאות. יש בהם כדי ללמד על אודות רמת חיים גבוהה, ועל כספים שמקורם אינו נובע מהחשבון המשותף גרידא (כגון: תשלום כניסה למועדון "גזיבו", טיפולים זוגיים, תשלום בסכום גבוה עבור ביגוד, טיפול פסיכולוגי, טיפולי לייזר, ציוד ספורט, אימון ספורט אישי וכיוצ"ב (עמ' 66 שו' 18-16, עמ' 69 שו' 5-4, 19-12, 33-32, עמ' 70 שו' 1, עמ' 90 שו' 32-20, עמ' 93 שו' 4-1 לפרוטוקול).
עדות הנתבע לימדה על אודות רמת חיים גבוהה, שהתבטאה בחופשות משפחתיות וזוגיות תדירות בארץ ובחו"ל, חופשות סקי שנתיות של הנתבע וכיוצ"ב (ראו את עדות הנתבע בעמ' 67, שו' 9-8, 19-11, 32-29, עמ' 68 שו' 4-1, 11-10, 24-21 לפרוטוקול). עדותו חיזקה את טענת התובעת למימון הוצאות המשפחה ממקורות כספי מזומן, מלבד להפקדות ההכנסות בחשבון המשותף, שבה אישר את קבלתו כספי מזומן משוכרי נכסיו (עמ' 93 שו' 18-14 לפרוטוקול).
בנסיבות הקיימות, ואף אם גובה ההוצאות הנטען על ידי התובעת הוא גבוה מזה שאותו הוציאו הצדדים בפועל, עדיין אין הדברים מתיישבים עם גרסת הנתבע – שלפיה, כלל הוצאות הצדדים לרבות החזר תשלום המשכנתה החודשי, שולמו כולם מתוך החשבון המשותף, שאליו הופקדו מידי חודש כ-18,500 ₪. בנסיבות שבהן רק החזר המשכנתא החודשי על דירת המגורים עמד בזמנו על סך של 8,400 ₪, ובשים לב לעובדה שלצדדים שלושה ילדים קטנים, כאשר הצעירה שבהם הייתה כבת שנתיים במועד הפירוד, עולה ספק רב בדבר אמינותה והיתכנותה של טענה זו, בשים לב, שגם כאן לא מצאתי את עדותו של הנתבע מהימנה.
התובעת עתרה לסכום של 23,000 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינים, ובסיכומיה הרחיבה את עתירתה למזונות אשה כך שישולמו לה 10,000 ₪ לחודש בגינן. מדובר בסכומים מופרזים שלא הוכחו כדבעי על ידי התובעת.
הנה כי כן, נקבע זה מכבר בפסיקה, כי צרכיו הרגילים של קטין המתגורר בשני בתים עולים כדי 2,500-2,250 ₪ לחודש. פסיקה זו מתייחסת לאמת מידה ממוצעת של קטין, המתגורר בבית המאופיין ברמת חיים סטנדרטית. לא כן, עת עסקינן בקטין שהורגל ברמת חיים גבוהה המתגורר בבית אמיד. עת עסקינן, בהורה המחזיק בנכסים בעשרות מיליוני שקלים יש להניח, כי צרכי הבילוי, התרבות והפנאי של ילדו עולים בשיעור ניכר על צרכי ילד החי ברמת חיים ממוצעת, לרבות עלויות ביגוד והנעלה.
התוצאה- חיוב גובה דמי המזונות
לאחר שעיינתי בכל אשר הונח לפניי ושקלתי את כלל השיקולים הנדרשים למקרה דנן, מצאתי להעריך את צרכיו של כל אחד מהקטינים בגין דמי מזונות, לא כולל מדור והחזקת מדור בשני הבתים, על פי התחשבות בהכנסות (17% תובעת אל מול 83% הנתבע), גילאי הקטינים ויחס הסדרי השהות (43% עם הנתבע אל מול 57% עם התובעת) כדלקמן:
-16573511283300
מזונות עבור הקטינים ר.ול. אשר הם מעל גיל שש שנים-
עבור צרכיים תלויי שהות – 3,500 ₪ לכל קטין.
עבור צרכים שאינם תלויי שהות – 500 ₪ לכל קטין.
בגין רכיב הוצאות תלויי שהות- נקבע תשלום מזונות בסך של 1,656 ₪ עבור כל קטין, ובסך הכל 3,312 ₪ עבור שני הקטינים.
בגין רכיב הוצאות שאינן תלויות שהות – נקבע תשלום מזונות בסך של 415 ₪ עבור כל קטין, ובסך הכל 830 ₪ עבור שני הקטינים.
על כן, על הנתבע להעביר לידי התובעת דמי מזונות חודשיים בסך של 2,071 ₪ לכל קטין (4,142 ₪ עבור מזונות שני הקטינים).
מזונות עבור הבת א., שהיא בת מתחת לגיל שש שנים – דמי המזונות יעמדו על סך של 3,000 ₪ לחודש, זהו סכום מזונותיה ההכרחיים, שבהם מחויב הנתבע נוכח גילה של הקטינה. במלאות שש שנים לקטינה א., יעמוד שיעור מזונותיה על סך 2,071 ₪, על פי המנגנון שלפיו חושבו דמי מזונות שני אחיה.
מדור הקטינה א. – נוכח גילה של הקטינה, הנתבע יישא ב-30% מדמי המדור שבהם נושאת התובעת. חיוב זה יימשך עד להגיעה של הקטינה לגיל שש שנים.
הנתבע יישא ב83% מהוצאות החריגות של הקטינים
הוצאות החינוך של הקטינים- תשלומי גן, תשלומי בית ספר, עד שני חוגים לכל ילד, עד קייטנה אחת לכל ילד בפסח וקייטנה אחת לכל ילד בחופש הגדול, צהרון, שיעורי עזר, וככל שיש מחלוקת אשר לצורך בהוצאה בגין שיעורי העזר בכפוף להמלצת המורה המקצועי/המחנך, ספרי לימוד, ועד, לוקרים, בניכוי מענק חינוך שישולם על ידי המל"ל ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה לה זכאים הצדדים. הוצאות אלו הן בכפוף להצגת קבלות.
הוצאות הבריאות החריגות – דמי ביטוח רפואי באמצעות קופת החולים או ביטוח פרטי אחר (ככל שהיה כזה טרם פרוץ הסכסוך) והוצאות רפואיות שאינן ממומנות באמצעות הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים בכפוף להצגת קבלות. באמירה הוצאות רפואיות חריגות, נכללות גם הוצאות לטיפול אורתודנטי, טיפול שיניים, משקפיים, עדשות מגע, טיפולי לייזר, אבחונים וטיפול נפשי ורגשי. במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה, עלותה או ביצועה שלא באמצעות הביטוח הרפואי תכריע עמדת הרופא המטפל בקטינים דרך קבע. הוצאות אלו הן בכפוף להצגת קבלות.
הוצאות חריגות נוספות – רב קו, תספורת לכל ילד בממוצע של 60 ₪ לחודש, מתנות לאירועים של הילדים בבית הספר וחגיגות יום הולדת אצל חבריהם ללימודים בעלות ממוצעת של 75 ₪ לכל מתנה, ועם הגיע לבר מצוות או בת מצווה – 150 ₪, תחפושת לפורים ומשלוח מנות, טלפון נייד + דמי החזקה, מחשב נייד, אופניים. הוצאות אלו הן בכפוף, להצגת קבלות או אסמכתאות.
כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו לפי האמור לעיל, וזאת עד ליום העשירי בכל חודש, כאשר ההתחשבנות תכלול את כל החיובים בגין החודש החולף, וזאת כנגד הצגת קבלה או אסמכתה מתאימה בגין ההוצאה.
כל הודעה ומידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים – באמצעות "תקשורת מתועדת": דוא"ל / תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp) דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע / מסמכים.
בנוגע לתשלומי המשכנתה וביטוח הבית – הצדדים יישאו בחלקים שווים. משכך גם לא חייבתי ברכיב המדור והוצאותיו בנוגע לשני הקטינים ר.ול., נוכח מגורי התובעת בבית המגורים.
נוכח פערי הכנסות המשמעותיים בין הצדדים, רכושו הרב של הנתבע והכנסתו הגבוהה, עם מכירת הבית, וככל שהתובעת תשכור דירה או תישא בתשלום החזר משכנתה, יחויב הנתבע בתשלום 50% מדמי המדור החודשיים, שבהם תישא התובעת, בגין חיובו בחלקם של הקטינים בהם. הסכום יוגבל לחיוב של 3,750 ₪ לחודש, בכפוף להצגת הנתבעת הסכם שכירות בתוקף או החזר חודשי של תשלומי משכנתה.
דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-5 לחודש עבור החודש השוטף, ישירות לחשבון הבנק של התובעת שפרטיו יימסרו לנתבע על ידי התובעת, וזאת עד הגיע כל קטין לגיל 18 או עד סיום המסגרת החינוכית לפי המאוחר (להלן – "התקופה הראשונה"). עם תום התקופה הראשונה ובמהלך השירות הצבאי הסדיר או השירות הלאומי יעמדו דמי המזונות על 1/3 כפי גובה ערב תשלומם.
קצבת המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינים וכל קצבה אחרת, תשולם לידי התובעת ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש שבו נפסקים דמי מזונות זמניים אלה, כפי שיפורסם ב-15 לחודש השוטף אחריו והתחשיב יעשה לעומת המדד הידוע בעת עריכת תחשיב ההצמדה. מדדים שליליים לא יובאו בחשבון.
סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
כל החיובים שבסעיפים 123-120 נחשבים כחיובי מזונות לשם גבייתם בהוצאה לפועל במידת הצורך.
תוקף החיוב –ממועד מתן פסק הדין. עד למועד זה, יחולו הוראות ההחלטה.
הוצאות משפט
משתמה ההכרעה בתובענה – יש להידרש לשאלת ההוצאות.
משעה שהוראת תקנה 113 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 מפנה להוראת תקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, והפסיקה כפי שנתגבשה במרוצת השנים. כך למשל בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז (5) 114, 126-125 (1993) נקבע שאופן חישובו של שכר הטרחה הראוי, הוא תלוי משתנים רבים ואינו בגדר רשימה סגורה. בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (30.6.2005), נקבע כי לאחר ניתוח של תכלית חיוב בעל דין בהוצאות רעהו, והתייחסות למצב בארצות שונות, אמת המידה הנכונה לחיוב שכר טרחת עורך דין הוא, כי ההוצאות צריכות להיות סבירות, הכרחיות ומידתיות. במסגרת הקווים המנחים לשימוש באותן אמות מידה נקבע, כי התעריף המינימאלי אינו משמש כאמת מידה אלא רק רף תחתון; יש להתחשב בהתנהגות הצדדים ובדרך שבה ניהלו את ההליך; יש להתחשב בסעד המבוקש או הסכום השנוי במחלוקת ובמורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; השיקול האחרון המוזכר הוא חשיבות העניין עבור בעלי הדין.
בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ומשמצאתי את עדותו לא מהימנה במספר מוקדים, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 40,000 ₪ כולל מע"מ (להלן- "ההוצאות").
ההוצאות ישלמו על ידי המבקש למתנגדת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל התובעת, וככל שלא ישולמו עד למועד שנקבע יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"ג, 20 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
