לפני כב' השופטת איריס אילוטוביץ' סגל
מבקשת
ת.ק
נגד
משיב
י.ק
החלטה
לפני בקשה מטעם התובעת להפסקת התובענה למזונות אשה ולמזונות קטינים, וזאת לפי תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן- "התקנות").
עיקר העובדות בתמצית
ביום 15.11.2022 הגישה המבקשת בקשה להפסקת התובענה למזונות אשה ולמזונות קטינים (להלן – "הבקשה").
המבקשת מבססת את בקשתה על שינוי נסיבות, שמהותו ביטול חיובי מזונות הקטינים, נוכח מעברם במספר פעימות, במועדים שונים, מביתה לבית המשיב (כאשר העזיבה האחרונה נעשתה ביולי 2022). על כן, לשיטת המבקשת, עם ביטול החיוב במזונות הקטינים, מתייתר הצורך בהמשך ניהול ההליך ויש להורות על סגירת התיק ומחיקתו. הבקשה דנן היא המשך ישיר להצעת בית המשפט כפי שהובאה במהלך הדיון שהתקיים ביום 9.11.2022.
לטענת המבקשת התנגדות המשיב לבקשה, נובעת מרצונו לעשות שימוש בחוות הדעת של השמאי שהוגשה בתיק לשם הערכת נכסיה החיצונים, וזאת לשם קידום תביעתו הרכושית כנגדה, וכן לשם הוכחת טענתו לזכאותו להפרשי סכומי המזונות שנגבו ביתר. טענה זו משוללת יסוד לנוכח הפסיקה, שלפיה לא ניתן להשיב מזונות שנאכלו. יתרה מזאת, המזונות הזמניים שנפסקו אינם מזונות שנגבו ביתר נוכח הראיות שהוצגו ונוכח פערי ההשתכרות בין הצדדים.
בתגובת המשיב מיום 24.11.2022 הובעה התנגדותו לסגירת התיק ומחיקת התובענה, תוך עמידה על מתן פסק דין, שלטעמו, יבסס את זכותו להשבת המזונות שנגבו ביתר מכוח ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.12.2018.
בנוסף, טען המשיב, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט. בשים לב לשלב הגשתה, לאחר סיום שלב הראיות ובסמוך להערכת נכסי המבקשת בחוות דעת השמאי, ונוכח הבנת המבקשת כי לכשינתן פסק הדין בתובענה, תיאלץ להשיב לו כספים בשל המזונות שנגבו ביתר.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בתגובות ובתשובות, אני מוצאת כי לא ניתן להיעתר לבקשה להפסקת התובענה במקרה דנן. ואנמק את דבריי.
תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 קובעת כדלקמן:
"(א) בית המשפט רשאי, לבקשת תובע, להפסיק תובענה, כולה או מקצתה.
(ב) הפסקת תובענה תהיה על דרך של מחיקת כתב התביעה."
כאמור, על פי תקנה 44 לתקנות רשאי בית המשפט להפסיק תובענה שהוגשה על ידי תובע, כולה או מקצתה, בדרך של מחיקת כתב התביעה. תקנה 41(ב) לתקנות קובעת כי "מחיקת כתב תביעה לפי תקנות אלה אינה מהווה מעשה בית דין".
תקנה 41 ותקנה 44 לתקנות מחליפות את תקנות 155-154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. על אף ההבדלים ביניהן, מדובר בהסדר דיוני המקנה לבית המשפט סמכויות דומות. כבוד השופט י' שקד עומד על ארבעה הבדלים עיקריים בין תקנה 44 לתקנות 155-154 (יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש, מהדורה שלישית מעודכנת, 310-304 (2023) (להלן – "שקד")); ע"א 2230/01 אביזוהר נ' לוליאן, פס' 5 (30.5.2021) (להלן- "פסק דין אביזוהר"); וראו גם ת"א (מחוזי ב"ש) 42437-06-18 בורבא נ' עין תמר כפר שיתופי (6.5.2021)).
כבוד השופט י' עמית בע"א 3975/21 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' אי.סיג בע"מ, פס' 7 (20.3.2022) (להלן- "פסק דין משרד הבריאות") עמד על השיקולים המנחים כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה של התובע למחיקת התביעה:
א. משאבי שיפוט: בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי. ומטבע הדברים, ככל שההליך התקדם במעלה המסלול הדיוני, אבדן משאבי השיפוט גדול יותר. כאשר תקנה 5 לתקנות שמה בקדמת הבימה את האינטרס הציבורי-
"אינטרס ציבורי' – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי".
ב. החשש מפני שימוש לרעה בהליך השיפוטי: שימוש בכלי של מחיקת התובענה כדי להגיע למותב אחר ("judge shopping"); מחיקת תובענה בכדי לבצע בתובענה החדשה "מקצה שיפורים", אם במישור הראייתי ואם במישור אחר, כמו הוספת עילות תביעה לאחר שבקשתו לתיקון כתב התביעה נדחתה. הדברים נכונים ביתר שאת, במקרים שבהם בירור התיק התקדם והנתבע רכש יתרון דיוני (ע"א 302/83 חשולי הכרמל בע"מ נ' נסחלהטשווילי' פ"ד לט(2) 831, 835). רע"א 4070/14 עזבון אבו ליל נ' עזבון אלפהום, פס' 10 (14.1.2016))". בשים לב, כי ניתן להגיע לאיזון הדרוש על ידי הטלת הוצאות לטובת הנתבע, והכל כפוף כמובן לנסיבות הפרושות באותה העת לפני בית המשפט (ראו- שקד עמ' 310).
כבוד השופט י' עמית בהמשך פסק דין משרד הבריאות מפנה לפסק דין אביזוהר:
"השאלה המרכזית שתיבחן בעת דיון בבקשת תובע להפסקת תביעתו היא באיזו מידה מהווה הבקשה שימוש לרעה בהליכי משפט ועד כמה תפגע הפסקת ניהול התובענה בנתבע […] כי בית המשפט ייתן משקל לשלב הדיוני שבו נמצא ההליך ולאינטרס הציבורי של מניעת השחתת זמן שיפוטי לריק".
ביום 29.1.2018 נפתח ההליך בהגשת כתב תביעה. ביום 27.2.2018 הוגשה בקשה למזונות זמניים. תיק המזונות, כפי שניתן להיווכח מעיון במערכת נט המשפט, מעיד ריבוי בקשות וההליכים שהוגשו בתיק זה. לא פחות מ- 128 בקשות, לרבות גילוי מסמכים ומינוי מומחים (שמאי ורואה חשבון), תצהירי עדות ראשית, ונשמעו חמישה ימי הוכחות, בכלל ההליכים שבין הצדדים:
ביום 29.7.2020 התקיים דיון ההוכחות הראשון, שבו נחקר רואה החשבון מטעם בית המשפט, (להלן – "המומחה").
ביום 3.8.2020 התקיים דיון ההוכחות השני שבו נחקר בשנית המומחה.
ביום 27.4.2022 התקיים דיון ההוכחות השלישי שבו נחקר בשלישית המומחה.
ביום 9.5.2023 התקיים דיון ההוכחות הרביעי, שבו נחקרה המבקשת.
ביום 9.11.2022 התקיים דיון ההוכחות החמישית, שבו נחקר המשיב.
בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 9.11.2022, ובניגוד לטענת המבקשת, בית המשפט לא "הציע" לסגור את תיק המזונות. בית המשפט אישר כי זכות המבקשת להגיש בקשה למחיקת תובענה, כפי שאכן עשתה, אך הדגיש כי "בית המשפט יכול להחליט אם הוא כן או לא" (עמ' 256, שו' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 9.11.2022).
בהחלטה, שניתנה בתום דיון ההוכחות ביום 9.11.2022, ניתנו הוראות ביחס להגשות סיכומים מטעם הצדדים. ביום 15.11.2022 כשישה ימים לאחר מועד דיון ההוכחות האחרון בהליך ומתן ההחלטה להגשת סיכומים, הגישה המבקשת את הבקשה להפסקת התובענה וסגירת התיק.
הנימוק העיקרי, אם לא היחיד, שמעלה המבקשת בבקשתה הוא שנוכח שינוי הנסיבות, המתבטא במעבר הקטינים לבית המשיב וביטול החיוב במזונות, התייתר הדיון בתביעה.
אין די בנימוק זה כדי להצדיק את הפסקת התובענה. אין בנימוק זה כדי לאיין את העובדה כי החל ממתן ההחלטה למזונות זמניים ביום 10.12.2018, נוהל הליך ממושך, שבמסגרתו מונו מומחים, הוגשו מסמכים, נחקרו הצדדים והמומחה, והכל לשם הכרעה בתובענה למזונות קבועים.
למעשה, הבקשה למחיקת התובענה משמעה בקשה לביטול הליך ההוכחות המורכב והממושך שהתקיים, לרבות ביטול אפשרות של המשיב לבחון את זכאותו להשבת מזונות, ככל שבפסק הדין יושתת בסיס לזכאות זו.
הפסקת תובענה במזונות אינה דומה להפסקת תובענה אחרת, וזאת לנוכח הייחוד שבה בדמות המזונות הזמניים הנקבעים בה בתחילת ההליך. הקביעה לגובה דמי המזונות הזמניים שניתנה בתחילת ההליך עשויה להיות שונה בסוף ההליך, וזאת לאחר שמלוא התמונה נפרשה לפני בית המשפט. לפיכך, גם כאשר דה פקטו התייתרה העילה שבגינה הוגשה התובענה, בשל מעבר כל הילדים להתגורר בבית האב, עדיין במסגרת פסק הדין שומא על בית המשפט לבדוק האם גובה דמי המזונות הזמניים שנפסקו היו ראויים. לשם כך גם נקבעו דיוני ההוכחות וחקירת המומחה.
שלב הגשת הבקשה דנן, לאחר תום דיון ההוכחות האחרון בתיק, מטה את הכף לטובת דחיית הבקשה. ההליך נמצא בישורת האחרונה שלו, תמו דיוני ההוכחות והצדדים עתידים להגיש את סיכומיהם.
תפקיד בית המשפט, בעת הכרעתו בבקשה להפסקת תובענה, אינו מתמצה בבחינת האינטרסים של התובע, בהיותו ריבון על תביעתו, אלא לבחון בד בבד את האינטרסים של הנתבע, לרבות האינטרס שלו להימנע מפגיעה שעשויה להגרם לו ככל שהתביעה נגדו תופסק, באופן שישלל ממנו סיום ההליך בפסק דין שעשוי לשמש לטובתו.
משכך ניתן לומר, כי המהות של הבקשה שהוגשה על המבקשת הוא כמעין נסיון "להתחמק מבעד לדלת האחורית על מנת למנוע הכרעה" (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון (5.7.1992)).
התוצאה
לנוכח כל האמור, הבקשה להפסקת התובענה נדחית.
אשר לסוגיית ההוצאות, זאת תידון בפסק הדין הסופי בתיק.
סיכומי הצדדים יוגשו לתיק ביחד עם כלל התובענות התלויות ועומדות בין הצדדים, וזאת על פי ההוראות שניתנו בהחלטת בית המשפט מיום 22.2.2023 (הדיון התקיים בהקלטה והתמלול טרם הוגש לתיק).
ההחלטה ניתנת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ד' ניסן תשפ"ג, 26 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
