רשם הירושות 310852_3
לפני כבוד השופט ארז שני
בעניין:
עיזבון המנוחה פ. ג. ז"ל,
התובע:
האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב משרדי ממשלה 999010
נגד
הנתבעים:
.1 ב. א.
.2 ג. ב.
.3 ד. ז.
4. ע. ז.
.5 יד שרה – סניף מרכזי (ע"ר)
.6 אגודת אלו"ט
<#1#>
נוכחים:
ב"כ היועמ"ש – עורכת דין בת-אל צידון
הנתבע 1 ובאי כוחו – עורכת דין שרון ליכט-פטרן; עורכת דין רעות דניאל
הנתבעים 3-4 ובא כוחם – עורך דין אייל בן יהודה-באום
ב"כ הנתבעת 5 – עורך דין מתן יאס
ב"כ הנתבעת 6 – עורך דין ערן גפני
ב"כ "בית בלב" – עורכת דין גלית בונה
החלטה
הסוגיה שלפניי היא אכן סוגיה עקרונית, שגבולותיה מתפשטים מעבר למחלוקת הספציפית.
במילים אחרות: עצם השאלה הבסיסית האם רשאים עובדים של מוסד בו שוהים ישישים מוחלשים לרשת, היא שאלה שיש בה עניין לציבור.
בשעתו נתתי דעתי על מה שכיניתי "הקשיש המוחלש" או "הישיש המוחלש" ועל חובת הזהירות היתרה שיש לנהוג ביחסים כספיים עם שכאלה, בין אם אתה בן משפחה, קל וחומר זר.
כאשר אומרת באת כוח "בית בלב" כי היא מבקשת להיות נוכחת באולם שעה ש"בית בלב" הוא זה אשר התניע את התהליך ויש לו עניין להביט בהליך ובתוצאותיו, גם כעניין עקרוני, מבין אני את עמדתה.
התובע מתנגד בכל תוקף לנוכחותה של באת כוח "בית בלב" באולם, גם כאשר עובדי "בית בלב" נקראים להעיד.
למעשה שני טעמים עמו: האחד, שדיוני בית המשפט לענייני משפחה מתנהלים בדלתיים סגורות, "בית בלב" אינה צד להליך וכשם שלא מותר לעורך דין שאינו נוגע בדבר להיות נוכח באולם, כך גם באת כוח "בית בלב". הטעם השני הוא, שהתובע סבור כי בנוכחות עורכת דין מטעם "בית בלב" באולם יש כדי להלך אימים על העדים ולהשפיע על עדותם.
לעניין הטעם השני דעתי אינה כדעת התובע.
אינני מוכן להחזיק את "בית בלב" כמי שמאיים על עובדיו, מכתיב את עדותם, או גורם לעדים לחטוא מחובתם לומר אמת.
סבור אני גם שנוכחות עורך דין מטעם המעביד, שיש בה אולי לשמור על אינטרסי העד ככל שהוא חושש, אינה הופכת את סוגיית הנוכחות למאיימת על העדים.
ברור שעורכת דין ליכט-פטרן צודקת כאשר אומרת שמבחינת התקנות אין מקום להתיר נוכחותו של זר בהליך, זולת אם סבר בית המשפט אחרת.
העיקרון שבחוק בתי המשפט לענייני משפחה ובתקנות, ולפיו מתנהלים ההליכים בדלתיים סגורות, הלך ו"זכה" לכרסום במהלך השנים.
אזכיר אולי פסק דין ארוך שנים שניתן על-ידי כבוד השופט שוחט בפרשת "רשמל", שם קבע הוא והיה הוא בין חלוצי הקביעה, כי כאשר מדובר בתביעות (שם רכושיות) אזרחיות באופיין, ניתן על נקלה לפתוח את הדלתיים.
עיקרון הדלתיים הסגורות זכה לביקורת, הן מפי יודעי דבר והן מפי מי שאינו מבין.
שמענו טענות על כך שבית המשפט מתנהל ב"חושך", ששופטיו עושים כרצונם תחת מחסה הדלתיים הסגורות וכי עיקרון הדלתיים הסגורות פוגע גם ביכולת לחקור, מבחינה אקדמית, את דיני המשפחה.
הגיעו הדברים כדי דיון בבג"צ, בעקבותיו הורתה נשיאת בית המשפט העליון לשופטי בית המשפט לענייני משפחה לפרסם פסקי דין הניתנים, למען יידע הציבור.
אתקדם משם ואומר, ששופטי בית המשפט לענייני משפחה, כנראה ברובם, תומכים בעיקרון פתיחה חלקית של הדלתיים, פשיטא כדי למנוע "עלילות שווא" על מה שהם עושים כביכול ב"חושך" של הדלתיים הסגורות.
עבודת מטה מסוימת מתבצעת בהנהלת בתי המשפט, בהנחיית כבוד הנשיאה, ולאט-לאט הולכת ומצטיירת תמונה לפיה עיקרון הדלתיים הסגורות הוא חיוני, למשל כאשר מדובר בטובתו של קטין, בניסיונות להשיג הסכם, בדיונים באינטימיות של המשפחה או חלילה בפגיעות כאלה ואחרות. הוא הרבה פחות חיוני בתיקים שהם אזרחיים באופיים ואשר הגיעו לבית המשפט לענייני משפחה רק בשל הקרבה המשפחתית, או בשל המניע לסכסוך ולא בשל הצורך בחיסיון.
החיסיון נועד, בעצם, להגן על מידע שמעצם טיבו הוא רגיש ואינטימי, וכאן אין בנמצא אינטרס להגנה הדורש חיסיון.
אנו עוסקים בעניין של עיזבון, ובתיקי עיזבון יש זכות גישה לזרים, אלו המכונים בחוק הירושה "צד מעוניין", להליכים שונים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה.
שאלת שמו הטוב של מוסד סיעודי היא אינה עניין מובהק של חוב, אך היא בהחלט עניין הנוגע במוניטין של אותו מוסד, ובנסיבות אלה סבור אני שיש להתיר את נוכחותה של עורכת דין בונה באולם ולו ב"כובע" נוסף של מי שאינה רשאית להתערב בדיון או בעדות, אך רשאית בהחלט להגן על העדים ככל שיש בכך צורך, בבחינת נציגו של המעסיק/הועד.
ב"כ היועמ"ש הותירה, בתבונתה, את העניין לשיקול דעתי וסבור אני כי עשתה זאת בהיותה ערה לשני הכיוונים שצוינו לעיל בהחלטתי.
נוכחותה של עורכת דין בונה מותרת אפוא.
אני מתיר פרסום החלטתי זו, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
<#3#>
ניתנה והודעה היום ה' ניסן תשפ"ג, 27/03/2023 במעמד הנוכחים.
ארז שני, שופט
