ת.ב 68000-06-21 א' נ' ר.א
בפני
כב' השופט שמואל בר יוסף
מבקשת
ח.ר.א
נגד
משיב
א.מ.א
ע"י ב"כ עוה"ד עידו דיבון ורמי בז'ה
החלטה
לפניי בקשה לביטול פסק דין (להלן: הבקשה), שניתן ביום 5.8.2021, במעמד צד אחד (להלן : אישור
פסק הבוררות). מדובר באישור פסק בוררות, שניתן ביום 3.6.2021 (להלן : פסק הבוררות), בעקבות
בוררות שנוהלה בין הצדדים בפני הבורר, עוייד ח.ע (להלן : הבוררות, הבורר, בהתאמה).
עובדות הצריכות לעניין
1. בהסכם ממון, שאושר ביום 24.10.2006 (להלן: הסכם הממון) הסכימו הצדדים, שבמקרה
של פירוד, יימכר ביתם (להלן: הבית), ותמורתו תחולק ביניהם. עם זאת הוסכם, שבמקרה
שהאשם בפירוק המסגרת המשפחתית הינו של המשיב, מלוא תמורת הבית תהא למבקשת.
הבורר הוסמך להכריע בשאלת האשם האמור (סעיף 3.1.3 להסכם הממון).
2. ביום 16.11.2017 פנה עוייד י.ש (בייכ המבקשת דאז) לבורר, בבקשה לקיים בוררות לפי הסכם
הממון. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלת היקף סמכותו של הבורר. הלה פנה לבית
המשפט, על דרך אבעיה (תייב 11382-11-18), ובדיון שהתקיים ביום 9.1.2019, הגיעו הצדדים
להסכמה, לפיה המשיב לא יעמוד על טענותיו לעניין סמכות הבורר. עוד הוסכם, שמחצית
תמורת הבית (שנמכר בינתיים, באמצעות כונסי נכסים) תועבר למבקשת. המחצית הנותרת
נותרה בידי כונסי הנכסים, עד להכרעה בבוררות.
3. כאמור לעיל, ביום 3.6.2021 ניתן פסק הבוררות. ביום 17.6.2021 התיימרה המבקשת להגיש
בקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות (הוגש, שלא כדין, בתמייש
1147-04-16). ביום 20.6.2021, הוריתי להגיש את הבקשה בהליך נפרד, לצרף תצהיר ולשלם
אגרה כדין.
1 מתוך 9
123
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
122
21
22
23
24
2
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ת.ב 68000-06-21 א' נ' ר.א
בו ביום שבה המבקשת והגישה בקשה דומה, הפעם בהסכמת המשיב, להאריך את המועד
3
4
5
6
7
8
9
10
11
לעתור לביטול פסק הבוררות, עד ליום 27.6.2021. לא הקפדתי עם המבקשת על שהגישה את
הבקשה בהליך לא נכון, ונעתרתי. ביום 30.6.2021 שבה ופנתה המבקשת בבקשה להאריך את
המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, עד ליום 30.6.2021. בהחלטה מאותו יום,
הוריתי למבקשת להגיש את בקשתה בתיק הנכון. ביום 30.6.2021 עתר המשיב, במסגרת
ההליך דנא, לאישור פסק הבוררות. ביום 1.7.2021 הגישה המבקשת לתיק זה, "הודעה", בה
ביקשה ייצ'אנס אחרון" (לשון ההודעה) להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות עד אותו יום
בשעה 17:00. בהחלטה מיום 2.7.2021 הוריתי למבקשת להגיש בקשה כדין. בקשה כזו לא
הוגשה. ביום 15.7.2021 הוריתי למבקשת להגיב לבקשה לאישור פסק הבוררות, תוך 15 ימים
(כולל ימי הפגרה). ביום 5.8.2021 ניתן פסק הדין, שאישר את פסק הבוררות, לאחר
שהמבקשת לא הגישה תגובה.
4. ביום 1.10.2021 הגישה המבקשת בקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק
הבוררות. בהחלטה מיום 2.10.2021 הבהרתי, שפסק הבוררות כבר אושר. ביום 11.10.2021,
ותוך התעלמות מהחלטתי, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הבוררות. בהחלטה מאותו
יום, הפניתי את המבקשת להחלטתי הקודמת. ביום 26.10.2021 הגישה המבקשת בקשה
"מתוקנת" לביטול פסק הבוררות, היא הבקשה דנא, שעניינה ביטול אישור פסק הבוררות.
לאחר שהמשיב הגיש את תגובתו, התקיים ביום 19.12.2021 דיון בבקשה.
5. להשלמת התמונה יצוין, שבמקביל להליכים הנוגעים לביטול פסק הבוררות, הוגשו בקשות
בנוגע לכספים המוחזקים בידי כונסי הנכסים, עבור המשיב. בהליכים אלה השתהתה
המבקשת לא מעט בהגשת תגובותיה, ורק לפני ולפנים משורת הדין, לא שוחררו עד כה
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
23
14
24
הכספים לידי המשיב.
טענות הצדדים
6. טענות המבקשת הן, בתמצית, כדלקמן:
6.1. הבורר העביר את פסק הבוררות למשיב, בטרם נחתם הפסק.
6.2. בפסק הבוררות נכתב, שב"כ המבקשת פנה לבורר לראשונה ביום 16.11.2017. אלא
שהתברר למבקשת, תוך כדי הכנת בקשה לביטול פסק הבוררות, שהיא פנתה לבורר עוד
ביום 13.12.2015 (להלן: הפנייה הראשונה). לפיכך, ובהתאם להוראות הסכם הממון,
סמכות הבורר השתכללה במועד הפנייה הראשונה. לכן, חובות שדאג המשיב לצבור בין
מועד הפנייה הראשונה לבורר לבין תחילת הבוררות, לא היו נזקפים לחובת המבקשת.
2 מתוך 9
25
26
22222
27
28
29
2
3
4
5
6
ת.ב 68000-06-21 א' נ' ר.א
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
הבורר התעלם מהפנייה הראשונה "בכוונת מכוון תוך שיתוף פעולה עם המשיב. הבורר
דאג לעדכן את המשיב בסוד באופן חד צדדי על תכניותיה של המבקשת להגיש תביעה
לפירוק שיתוף. מאותו רגע פעל המשיב להעביר את כל חובותיו האישיים על הבית
שרשום ע"ש המבקשת…מדובר בקנוניה של הבורר עם המשיב וב"כ המשיב להתחיל
לפעול בעניין תביעת הרכוש רק לאחר יותר משנתיים…" (לשון סעיף 58 לבקשה).
6.3. בא כוח המשיב, עוייד דיבון, ייצג אותו בבוררות בניגוד לכללי האתיקה, לאור העובדה
שהמבקשת התייעצה עמו בנוגע להסכם הממון.
6.4. הוסתרה מערכת היחסים בין הבורר לבין עוייד דיבון. "שניהם יחד עבדו בתפקידים
נבחרים בלשכה באותן שנים וללא ספק ישבו סביב שולחן אחד יותר מפעם אחת" (לשון
7
8
9
10
11
12
13
15
14
15
סעיף 46 לבקשה).
6.5. הבורר לא דן בטענת המבקשת, לפיה יש להשית על המשיב לפרוע חובות ששילמה, לפחות
כדי מחצית (טענה זו הועלתה רק בתגובה לתשובת המשיב לבקשה).
6.6. המבקשת סבלה מבעיות רפואיות קשות, שמנעו ממנה להגיש במועד בקשה לביטול פסק
הבוררות.
16
17
18
19
7. טענות המשיב הן, בתמצית, כדלקמן:
7.1. המבקשת לא הגישה במועד בקשה לביטול פסק הבוררות, ולכן גם אם תתקבל הבקשה, היא
תהייה מנועה מלהגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, כאמור בסעיף 27(א) לחוק הבוררות,
תשכייח-1968 (להלן : החוק).
7.2. גם בנוגע לעילה מושא סעיף 24(10) לחוק, היה על המבקשת להגיש בקשה לביטול פסק
הבוררות, תוך 45 ימים ממועד גילוי העובדות החדשות. המבקשת לא עשתה כן.
7.3. המבקשת הפגינה זלזול רבתי, ולא הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות למרות ארכה שנתנה
לה, ולמרות שבקשותיה האחרות לא נעתרו. המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה אינם
תומכים בנטען על ידי המבקשת.
7.4. אין מקום לביטול אישור פסק הבוררות מחובת הצדק, מאחר שבוצעה למבקשת מסירה
כדין, והיא לא הגיבה במועד.
20
220
21
22
23
24
222
25
26
225
3 מתוך 9
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
22
23
24
25
26
27
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ת.ב 68000-06-21 א' נ' ר.א
7.5. הבורר לא העביר לאיש את פסק הבוררות לפני המצאתו לצדדים ביום 3.6.2021, ולא הוגשה
כל ראיה סותרת. מכל מקום, המבקשת העלתה את הטענה לפני הבורר, לפני מתן פסק
הבוררות, והוא הבהיר בהודעה מיום 25.5.2021, שאיש לא קיבל את פסק הבוררות, כולו או
חלקו.
7.6. תשובת הבורר לפנייה הראשונה אליו מלמדת, שהבורר לא ראה בפנייה את מועד תחילת
הבוררות, ואף הורה למבקשת לפנות אליו בבקשה מפורטת באשר למחלוקת מושא
הבוררות. המבקשת הסתירה את תשובה הבורר. יתירה מזו, המבקשת לא עשתה מאומה
בעקבות תשובתו.
7.7. הפנייה הראשונה איננה עובדה חדשה, מאחר שהמבקשת היא ששלחה את הפנייה. שכחתה
הנטענת של המבקשת באשר לפנייה זו, לא מעלה או מורידה.
7.8. ועדת האתיקה החליטה לגנוז תלונה שהגישה המבקשת נגד עוייד דיבון, עובדה המדברת בעד
עצמה, והייתה ידועה למבקשת במהלך ניהול הבוררות.
7.9. לעוייד דיבון אין היכרות קודמת כלשהי עם הבורר. מכל מקום, גם טענה זו איננה חדשה.
דיון והכרעה
8. סמכות בית המשפט לבטל החלטה שנתנה על פי צד אחד, קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין
האזרחי, תשכ"ט-2018. ההלכה הפסוקה בעניין זה (אשר נפסקה בנוגע לתקנה 201 לתקנות סדר
הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אך רלוונטית גם לתקנות דהיום, ר' רעייא 1788/20 משה אברג'ל נ'
אלקטרז איילנד בע"מ (נבו 05.11.2020), להלן : פרשת אברג'ל) היא, שקיימים בנדון שני מקרים:
האחד, מקרה בו הביטול הוא מן הצדק – למשל כאשר נפל פגם בהמצאה. האחר, מקרה בו הביטול
הוא בשיקול דעת בית המשפט. במסגרת שיקול הדעת האמור, בוחן בית המשפט את הסיבה
בעטיה לא הוגשה הגנה או לא הייתה התייצבות, ואת סיכויי ההגנה אם תבוטל ההחלטה. הבכורה
בין השניים היא לסיכויי ההגנה (פרשת אברג'ל).
9. הצדק עם המשיב, שבמקרה דנא לא מדובר בביטול מחובת הצדק. אין חולק, שהמבקשת קיבלה
את הבקשה לאישור פסק הבוררות וההחלטה שניתנה על גביה, כעולה מאישורי המסירה שצורפו
לבקשה למתן פסק דין לאישור פסק הבוררות, מיום 2.8.2021. המבקשת מודה, שקיבלה מסירות
אלה (סעיף 62 לתשובתה לתגובת המשיב בבקשה דנא).
4 מתוך 9
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ת.ב 68000-06-21 א' נ' ר.א
10. אשר לביטול שבשיקול דעת בית המשפט, יש לבחון, ראש וראשון, את סיכויי הבקשה לביטול פסק
הבוררות, אם וככל שהבקשה תיעתר. כפי שמציינת המבקשת עצמה, העילה המרכזית בעטיה
13
14
נעתר לבטל את פסק הבוררות, מצויה בסעיף 24(10) לחוק, לאמור: קיימת עילה שעל פיה
היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. לפי ההלכה הפסוקה
התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות
ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ'
מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נז (6) 605, 617 (2003)). העילה לביטול פסק
בוררות לפי סעיף 24(10) לחוק מיועדת למצבים נדירים למדי, כמו למשל אם נפגעו עקרונות הצדק
הטבעי, התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש בשעת הבוררות ואשר חוסר גילוין בזמנו
לא היה תלוי במבקש, התגלתה תרמית שהשפיעה על מתן פסק הבוררות רע"א 5991/02 עופרה
גוירצמן נ' רות פריד, נט(5) 1, 13 (2004) ). מדובר בעילה דומה לזו העשויה להצדיק משפט חוזר
בהליך אזרחי (הפייב (מחוזי ת"א) 3053-10-19 MAGIC SOFTWARE ENTERPRISES LTD
ני פאיירפלאי בע"מ (נבו 30.09.2020) ). עילה זו הוגדרה – פתח צר, למקרים חריגים שבחריגים
(עייא 3255/19 טליה פבזנר נ' יונתן שפר (נבו 30.05.2021) ).
11. המבקשת סומכת את בקשתה על הפנייה הראשונה, והיא מלינה על כך, שהבורר לא התחיל את
הבוררות במועד שנשלחה. דא עקא, מאחר שהמבקשת היא אשר שלחה את הפנייה הראשונה,
נפלא ממני כיצד היא יכולה להישמע בטענה, שמדובר בעובדה חדשה?! לעניין זה אין נפקא מינה,
אם המבקשת אכן שכחה ששלחה את הפנייה הראשונה, אם לאו. המחדל הוא מחדלה של
המבקשת, ואין לה אלא להלין על עצמה. יתירה מזו, גם אילו הנחתי ששכחת הפנייה הראשונה
הופכת אותה לעובדה חדשה' (ולא היא), המבקשת לא יכולה להישמע בטענה, שלא היה בידה
לגלות את הפנייה הראשונה במהלך ניהול הבוררות. הנה כי כן, שלל טענות המבקשת, שנבנו על
מסד הפנייה הראשונה, נופלות עמה.
12. זאת ועוד, הבורר השיב לפנייה הראשונה בזו הלשון: "יעיינתי בהסכם אשר צרפת ואשר הובא
לעיניי לראשונה באמצעות המייל שלך. מצאתי כי אכן את ומר א.מ.א מיניתם אותי בין היתר,
לכהן כבורר ביניכם כאמור בסעיף 9 להסכם. מפנייתך לא ברור לי במה אתבקש להכריע – ואם
תרצי בכך, נא העבירי פנייתך המפורטת אליי בדרך המקובלת עם עותק למר א.מ.איי (נספח 11
לתגובה לבקשה, ההדגשה לא במקור). הנה כי כן, הבורר לא הבין מהפנייה הראשונה במה הוא
אמור להכריע. יתירה מזו, הוא ביקש מהמבקשת להגיש פנייה מסודרת המפרטת את מושא
המחלוקת. ממילא ברי, שהבורר דייק כאשר לא התייחס בפסק הבוררות לפנייה הראשונה, אלא
לפניית בייכ המבקשת מיום 16.11.2017. זאת ועוד, לנוכח תשובת הבורר, אין ממש בטענה שהיה
עליו להתחיל בבוררות לאחר הפנייה הראשונה. הבורר לא יכול היה להתחיל בהליך בוררות,
5 מתוך 9
15
16
17
18
19
20
222
21
23
24
25
26
27
28
29
30
31
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
להכריע
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
אמור
הוא
במה
בור
ת.ב 68000-06-21 א' נ' ר.א
לו
עצמו
לא
כאשר
יתירה מזו, וזה העיקר – המבקשת מודה (לרבות בדיון מיום 19.12.2021), שלא עשתה מאומה
בעקבות תשובת הבורר הנייל. מחדלה של המבקשת לעשות מעשה מעיד, שהיא עצמה לא סברה
שהיה על הבוררות להתחיל סמוך לאחר משלוח הפנייה הראשונה, וישיבתה באפס מעשה משך
כשנתיים עד תחילת הבוררות, מעידה על כך בקול גדול.
13. הנה כי כן, עילת הביטול המרכזית, הנסמכת על הפנייה הראשונה, לא יכולה להתקבל. ממילא
אין מקום לבטל את אישור פסק הבוררות בשל כך.
14. גם בטענותיה האחרות של המבקשת, שנטענו בחצי פה, לא מצאתי ממש.
הטענה לפיה הבורר העביר למאן דהוא עותק של פסק הבוררות לפני שהומצא לצדדים, לא הוכחה.
הבורר הכחיש את הדברים מפורשות בהודעת דואייל ששוגרה לפני חתימת פסק הבוררות,
והמבקשת לא קעקעה את האמור בה. בכלל זה, לא הוגש תצהיר של מי מהאנשים, שלכאורה
נחשפו לפסק הבוררות לפני המצאתו לצדדים. מחדל זה נזקף כראיה שלילית לחובת המבקשת
(ע"א 7870/09 משה אבוטבול נ' מנהל מקרקעי ישראל, רשות הפיתוח (נבו 28.07.2014) ).
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
2222222222
הטענה לפיה עוייד דיבון היה מנוע מלייצג את המשיב, לבטח איננה חדשה, ומאומה לא מנע
מהמבקשת להגיש כל בקשה בנושא, כבר בתחילת הבוררות. יתירה מזו, בדומה לבית המשפט, גם
בורר לא אמור לעסוק בשאלות אתיות, אלא במקרים חריגים. מקומן של שאלות אתיות הוא בפני
מוסדות לשכת עורכי הדין (השוו, רע"א 9930/17 אל מדאמין בע"מ נ' חביב שחאדה חנא (נבו
28.03.2018) ). והנה, וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין קבעה, שלא הונחה תשתית ראייתית
הולמת לביסוס הטענה (נספח 14 לתגובת המשיב).
הטענה לפיה קיימת היכרות בין עוייד דיבון לבין הבורר נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין. יתירה
מזו, טענה זו לבטח איננה חדשה, ומאומה לא מנע מהמבקשת להגיש, בזמן אמת, בקשה להעברת
הבורר מתפקידו. והנה, המבקשת מודה, בסעיף 28 לבקשה, שהעובדות היו ידועות לה, אך היא
יינמנעה מהגשת בקשה להסרת הבורר מתפקידו מחשש שהבורר ידחה הבקשה וזו עלולה להיות
בעוכריה בהליך עצמו…" (לשון המבקשת). הודאה זו סותמת את הגולל על הטענה.
הטענה לפיה הבורר לא פסק בטענות המבקשת, בנוגע לחובות שהיא פרעה, נטענה רק בתגובה
לתשובה. מדובר בהרחבת חזית אסורה, וכבר מטעם זה דין הטענה להידחות. יתירה מזו, הטענה
נטענה בעלמא, מבלי לציין באיזה חוב הבורר נמנע מלהכריע. פסק הבוררות דן, דבר דבור על
6 מתוך 9
ת.ב 68000-06-21 א' נ' ר.א
אופניו, בנושא החובות (סעיפים 67-87 לפסק הבוררות), והכריע את הדין, הן הכרעה העקרונית
(סעיפים 82-84 לפסק הבוררות) והן הכרעה קונקרטית. לפיכך, גם דין טענה זו להידחות.
15. מסקנתי עד הנה – אילו הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות, בעילות שפורטו בבקשה, היא הייתה
נדחית. ממילא, אין מקום לבטל את אישור פסק הבוררות, בעטיין של העילות האמורות.
16. להשלמת התמונה, אציין, שסיכויי בקשה לביטול פסק הבוררות נמוכים ביתר שאת, מאחר
שהמבקשת אחרה את המועד להגשת הבקשה. בהתאם להוראת סעיף 27(א) לחוק, היה על
המבקשת להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות 45 ימים לאחר שפסק הבוררות הומצא לה. מאחר
שהמבקשת מודה, שפסק הבוררות הומצא לה, לכל המאוחר, ביום 9.6.2021 (סעיף 1 לבקשה),
המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות חלף ביום 19.7.2021. מחדל המבקשת בולט ביתר
שאת על רקע העובדה, שביום 1.7.2021 הומצאה לה בקשת המשיב לאישור פסק הבוררות, וביום
15.7.2021 הומצאה לה החלטתי, לפיה עליה להגיב לבקשה, תוך 15 ימים. ממילא ברי, שהמבקשת
ידעה, שעליה לעשות מעשה, ולהגיש את בקשתה לביטול פסק הבוררות. דא עקא, בקשה כזו לא
הוגשה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
17. המבקשת מתרצת את מחדלה בשניים: מצבה הרפואי ומועד גילוי הפנייה הראשונה.
–
14
15
16
17
18
19
20
אשר למצב הרפואי – המבקשת הייתה מאושפזת יום אחד ושוחררה ביום 28.5.2021. מסמכים
רפואיים מאוחרים למועד זה הינם מחודש אוקטובר 2021. לפיכך, גם אם אניח שהייתה למבקשת
בעיה רפואית קשה, כטענתה (ולהבנתי, זו איננה המסקנה המתבקשת מקריאת המסמכים
הרפואיים), לא הוכח קיומו של קושי כאמור במועד הרלוונטי, קרי בחודש יולי 2021. יתירה
מזו, גם אילו קיבלתי את טענותיה של המבקשת, לעניין מצבה הרפואי, אינני סבור שהיה בו כדי
למנוע הגשת בקשה, פשוטה יחסית, להארכת מועד. ואכן, המבקשת הגישה בקשות ביום
30.6.2021 וביום 1.7.2021, אך לא פעלה בהתאם להחלטות שנתנו, ולמעשה זנחה את בקשותיה.
בפועל ישבה המבקשת באפס מעשה עד חודש אוקטובר, מועד הגשת הבקשה דנא. גם אם לא
הייתי מרחיק לכת בקביעה, שמדובר בהתנהלות המדגימה זילות בהליך, יש בה משום שינה על
הזכויות. כפי שנפסק, ייתכנו מקרים בהם יימצא כי התנהלותו של בעל הדין מאפילה על סיכויי
הגנתו רע"א 4405/15 SHAHEEN LIL-MANTOGAL AL GHIZIEH נ MARINA FOR '
GENERAL TRADING (נבו 08.09.2015). והנה, במקרה דנא חברו סיכויי הגנה קלושים
להתנהלות דיונית לקויה.
אשר למועד גילוי הפנייה הראשונה – לטענת המבקשת המועד הנקוב בסעיף 27(א) לחוק, אינו חל
על בקשה לפי סעיף 24(10) לחוק. המבקשת סומכת את טענתה על הוראת סעיף 27(ד) לחוק,
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
7 מתוך 9
ת.ב 68000-06-21 א' נ' ר.א
הקובעת : המועדים האמורים בסעיף קטן (א) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה 1
האמורה בסעיף 24(1) והוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על בקשת ביטול על פי
2
3
.(10)24
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
בסעיף
האמורה
העילה
אם לדייק את טענת המבקשת, שיש בה ממש, המועד הנקוב בסעיף 27(א) לחוק (45 ימים) להגשת
בקשה לביטול פסק בוררות הנסמכת על העילה שבסעיף 24(10) לחוק, נמנה מהיום שנתגלו
העובדות המשמשות יסוד לבקשה (סעיף 27(ב) סיפא לחוק, רע"א 177/16 שותא
שללאשוילי נ' זבולון עדירן בע"מ (נבו 19.01.2016)). דא עקא, המבקשת לא עמדה בנטל הבסיסי
לפרש, מה המועד בו גילתה (לטענתה) את הפנייה הראשונה. הן בבקשה, והן בתגובה לתשובה לא
צוין המועד, אלא בקווים כלליים ("במהלך כתיבת בקשה לביטול פסק הבוררות…" – סעיף 32
לבקשה). גם בדיון מיום 19.12.2021, ניסיתי לחלץ מפי המבקשת את המועד, אך העליתי חרס
(עמ' 1 שו' 28 ואילך). מחדלה של המבקשת לציין (קל וחומר להוכיח) את מועד גילוי הפנייה
הראשונה, שולף ממקומה את נקודת העיגון עליה תלויה הטענה, לפיה המועד להגשת בקשה
לביטול פסק הבוררות לא חלף. בהיעדר עוגן, צונחת הטענה אל תהום הדחייה. זאת ועוד, בסעיף
30 לבקשה נכתב, שהמבקשת החלה בכתיבת הבקשה לביטול פסק הבוררות "מיד לאחר קבלת
פסק הבוררות". כאמור לעיל, המבקשת טוענת שהיא גילתה את הפנייה הראשונה, "במהלך
כתיבת בקשה לביטול פסק הבוררות". לפיכך, הדעת נותנת, שהפנייה הראשונה התגלתה סמוך
לאחר המצאת פסק הבוררות למבקשת, ולכן, גם בשים לב להוראת סעיף 27(ב) סיפא לחוק,
המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, חלף עבר מזמן.
21
22
22
23
סיכומם של דברים
18. הן מצד סיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות, והן מצד חלוף המועד להגשת בקשה זו, ועל רקע
התנהלותה הדיונית של המבקשת, דין הבקשה דנא להידחות.
19. אשר להוצאות יש לתת את הדעת לשיקולים הבאים: ראשית, לפי ההלכה הפסוקה, דרך המלך
היא פסיקת הוצאות ראליות (רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי
בע"מ (נבו 28.12.2020) ). שנית, מדובר בבקשה שאיננה רחוקה מרחק רב מבקשת סרק. והנה,
למרות שהמלצתי למבקשת בדיון מיום 19.12.2021, לשקול האם לעמוד על מיצוי הדין, היא עמדה
על כך. פשיטא שזו זכותה של המבקשת, אך צידה אחר של זכות זו, היא החובה לשפות את
המשיב. שלישית, המבקשת גילגלה, הן את הבורר והן את ב"כ המשיב, בזפת ונוצות, בטענות
שלא מצאתי בהן ממש. המרחק בין חריפות הטענות לבין היעדר תשתית ראייתית של ממש,
8 מתוך 9
27
28
29
30
2222222
24
25
26
23
4
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ת.ב 68000-06-21 א' נ' ר.א
מהווה גם הוא פרמטר בפסיקת הוצאות. רביעית, בשל הבקשה, וכל הכרוך בה, נמנע מהמשיב
לקבל את המגיע לו לפי פסק הבוררות משך כשישה חודשים. לנוכח האמור, אני מחייב את
המבקשת לשלם למשיב הוצאות בסך של 3,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
567∞
8
שמואל בר יוסף, שופט
ניתן היום, י"ח טבת תשפייב, 22 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
9 מתוך 9
