בית משפט לענייני משפחה בירושלים
ייס 5980-11-21 ס.ח. נ' מ.י.
בפני
כב' השופט נמרוד פלקס, סגן הנשיא
המבקש
המשיבים
.1
.2
.3
.4
ם.ח.
עייי בי'כ עוה"ד אי בומבך
נגד
מ.י.
ע"י ב"כ עוה"ד בי לביא
פלוני (קטין)
קסטינה תקשורת בע"מ
שידורי קשת בע"מ
3 נובמבר 2021
שתיהן עייי בייכ עוהייד צ' בר נתן ומי נוסבאום-רפפורט
החלטה
1. בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבות מס' 3-4 לשדר תשדיר טלוויזיוני, ביום 4.11.21,
אשר עניינו כתבה אודות התחזותו לכאורה של המבקש לאחר, בעטיה נרקם קשר רומנטי בין
המבקש לבין המשיבה מס' 1, וכתוצאה ממנו אף נולד המשיב מס' 2 (קטין בן כארבעה
חודשים).
2. המסגרת הדיונית להליך דנן היא פניית המבקש אל בית משפט זה, אתמול בשעה 17:00 לערך,
בבקשה ליישוב סכסוך, בהתאם להוראות החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה,
תשעייה – 2014, בה פירט, כי המשיבה מס' 1 טוענת שהוא אבי ילדה הקטין – הא ותו לא. אכן
בגדרי בקשה ליישוב סכסוך אין המבקש נדרש לפרט את פרטי הסכסוך, ודי באמירה לקונית
כדוגמת זו שכתב המבקש כאמור. ברם, מקום בו אותו הליך משפטי – הוא הליך יישוב
הסכסוך – מתמצה בעת הזו אך בכתב בי דין אחד (הבקשה ליישוב הסכסוך שהוגשה אתמול
בערב כאמור), קשה להלום את טענת המבקש, כי בידיו להיבנות מהוראות הדין האוסרות על
פרסום כל דבר הנוגע לדיון המתנהל בדלתיים סגורות בבית המשפט לענייני משפחה. שהרי
דיון אין, ואף אם תמצי לומר שדברים הנאמרים במסגרת מפגשי המהויית בהליך יישוב
הסכסוך באים בגדרי עניין הנוגע לדיון בדלתיים סגורות הרי, שלו מפאת המועד בו הוגשה
כאמור הבקשה ליישוב סכסוך, לא הוחלפו דברים כלשהם במסגרת זו.
1 מתוך 3
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
שראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
3 נובמבר 2021
ייס 5980-11-21 ס.ח. נ' מ.י.
3. אכן דומה, כטענת המשיבות מס' 1, 4-3, כי הטעם היחיד לנקיטת הליך יישוב הסכסוך והגשת
הבקשה למתן סעד זמני בגדרו, הוא ניסיון להיבנות מהוראות הדין האוסרות על פרסום
עניינים הנוגעים להליך המתקיים בדלתיים סגורות. הליך שכאמור למעשה כלל אינו
מתקיים, וממילא לא הובא בגדרו – להבדיל מבגדרי בקשת המבקש למתן סעד זמני – פרט
כלשהו החוסה, או ראוי לחסות, תחת איסור הפרסום מחמת דיון בדלתיים סגורות.
4. לכאורה די באמור כדי להבהיר, כי לבית משפט זה כלל לא נתונה הסמכות העניינית לדון
בהליך דנן, שכן המבוקש בו חורג מגדרי ההגנה על סודיות ההליך המשפטי. יחד עם זאת,
מפאת דחיפות העניין, ועת בית משפט רשאי לדון בבקשה למתן סעד זמני אף כאשר הוגשה
לבית משפט הנעדר סמכות עניינית, מצאתי לנכון להמשיך ולדון ביתר טענות המבקש, וכפי
שיובהר להלן – לדחותן.
5. המבקש מפנה להוראות סעיף 24(א)(1)(ה) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תשייך – 1960, אשר
בעטיין לטעמו יש לאסור את הפרסומים נושא השידור הצפוי, עת יש בהם כדי לפגוע בקטין,
המשיב מס' 2. דין הטענה להידחות שכן, הסיפא לאותו סעיף מבהיר, כי אין באיסור הקבוע
ברישא ייהקטין הוא בן משפחתו של אדם שמייחסים לו עבירה או שחיתות מידותיי, כדי למנוע
ייפרסום דמותו של בגיר שמייחסים לו עבירה". דומה שהמחוקק היה ער לתוצאה הקשה
העלולה להיגרם לכל קטין, אשר מפורסם אודות מי מהוריו או קרוביו דבר מה המציגם באור
שלילי, בבחינת "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", ומצא לנכון להתיר את הפרסום חרף
אותה פגיעה עקיפה בקטין.
6. המבקש אף מלין על פגיעה בפרטיותו, עת לטעמו מעשי ההתחזות המיוחסים לו בוצעו
לכאורה במישור הפרטי, כאשר המבקש אינו דמות ציבורית, ולפיכך אין כל עניין לציבור
בפרסום הצפוי. אף כאן עדיפה בעיני עמדת המשיבות 1, 3 – 4, לפיה, טענות להתחזות לכאורה
בנסיבות כגון דא, מקימות עניין ציבורי (וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות באשר לתוצאות
אותה התחזות נטענת, בין במישור האזרחי ובין במישור הפלילי, ככל שקיימות תוצאות
כלשהן), וככל שיש בהן אמת הרי עשויה לעמוד למפרסם הגנה בהתאם להוראת סעיף 14
לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 וסעיף 18(3) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981.
לעניין זה יש להזכיר את האבחנה שנעשתה בפסיקת בתי המשפט בין מניעת פרסום מראש,
לבין הטלת סנקציה – בין פלילית ובין קביעת תג מחיר אזרחי – בדיעבד, כאשר מקום בו לא
הונחה תשתית ראייתית המלמדת על כך שעסקינן בפרסום, אשר רבים עד מאד הסיכויים
שיראה כפרסום אסור (במובן שעל המפרסם יהיה לפצות או לשאת בסנקציה בדיעבד),
הנטייה תהיה שלא למנוע את הפרסום מראש. תוך שמירת האפשרות לנפגע מהפרסום לנקוט
בהליכים המתאימים בדיעבד. השוו: ע"א 409/13 שידורי קשת נ' קופר, פייד סו(2) 215
2 מתוך 3
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
3 נובמבר 2021
שראל
בית משפט לענייני משפחה בירושלים
ייס 5980-11-21 ס.ח. נ' מ.י.
(2013); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פייד מג(3) 840 (1989); רע"א 7069/16 טמסוט נ' חברת
החדשות (2016).
7. לא זו אף זו, שיש ממש אף בטענות נוספות אותן העלו המשיבות מס' 3-4, ובכלל זה השיהוי
שנפל בפניית המבקש אל בית המשפט, עת מהבקשה למתן סעד זמני עולה, כי המבקש היה
מודע מזה כחודש ימים על הכוונה לשדר את המשדר הצפוי, אך בחר להמתין עם הגשת
בקשתו עד סמוך קודם למועד בו מתוכנן השידור. כן יש יסוד לטענה בדבר שימוש המבקש
לרעה בהליכי משפט, עת כאמור בראשית הדברים בחר המבקש לנסות ליצור יש מאין הליך
החוסה תחת איסור פרסום סטטוטורי, ואזי להשתמש באותו הליך ייכעוגן" למניעת פרסום
דברים, אשר כלל לא הובאו באותו הליך (עת כאמור בהליך יישוב הסכסוך, אשר פורמאלית
החל בפניית המבקש אך לפני פחות מיממה, למעשה לא הובא דבר, בין בכתב ובין בעל פה).
8. אשר על כן הבקשה למתן סעד זמני נדחית.
המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1, 3 – 4 בסך 5,000 ₪ (מחצית לכל קבוצת משיבים).
9. המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים המפורטים בכותרת דלעיל.
16
17
18
19
20
21
22
222
ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"ב, 03 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.
נמרוד פלקס, שופט, סגן נשיא
3 מתוך 3
