סמוראל
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 1881-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’ אייפ 1921-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’
בפני
כב’ השופט יחזקאל אליהו
ג’.ה
בעניין: ובעניין:
(הקטין) (אדם שמונה לו אפוטרופוס)
מבקשת:
,H. B
ע”י ב”כ עוה”ד רון בלורן גלבוע
נגד
משיבים:
1. ברברה ונדיגר ת”ז 2. היועץ המשפטי לממשלה – עריית תל אביב 3. משרד הרווחה והשירותים החברתיים – תל אביב 4. היועץ המשפטי לממשלה – פרקליטות מחוז תל אביב
פסק דין
לפני בקשת המבקשת, גבי H.B מס’ דרכון להתמנות כאפוטרופוסית בלעדית לגוף ואפוטרופוסית נוספת לרכוש לקטין ג’.ה תייז (להלן: “הקטין”), ולאימו פ.מ ת”ז …….. (להלן: “האם”).
1. המבקשת היא אזרחית הפיליפינים, ללא כל מעמד בישראל, שוהה בישראל מיום 278.2004., ביחד עם ביתה הקטינה אשר נולדה בישראל.
2. המבקשת היא דודתו של הקטין ואחות אימו. הקטין נולד בישראל ביום 298.04. והוא בעל רישיון לישיבת קבע בישראל. אימו של הקטין אזרחית הפיליפינים, שוהה בישראל מיום 271.01. והיא בעלת רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, רישיון המוארך מעת לעת.
3. בשנת 2015 לקתה האם באירוע מוחי ומאז היא אינה כשירה ושוהה במרכז סיעודי. אביו של הקטין ימים ספורים לאחר שנולד הקטין. ביום 68.15. מונתה המבקשת כאפוטרופא לגוף ורכוש לאם (אחותה) וזאת במינוי זמני למשך 6 חודשים (אייפ 14537-08-15). כאשר פקע המינוי, ביום 106.16. הוגשה בקשה על ידי בייכ היועמייש במשרד הרווחה – המשיב 3, למינוי הגב’ ברברה ונדיגר – המשיבה 1 בהליך כאן, כאפוטרופא לגוף ורכוש במינוי זמני של שנה (אייפ 23692-06-16). במסגרת הבקשה נטען כי אחותה של האם – המבקשת כאן, אינה יכולה לשמש כאפוטרופא לאם היות והיא אינה אזרחית ישראל. כן צויין בבקשה כי המבקשת מסכימה לבקשה. בהתאם לכך, ביום 146.16. מונתה הגב’ ונדיגר כאפוטרופא למשך שנה (להלן: “האפוטרופאו הגב’ ונדיגר”י). ביום 266.17. ובהמשך לבקשת המשיב 3 הפך מינוי האפוטרופא למינוי קבוע (אייפ 59586-6-17). ביום 272.18. הגיש בייכ היועמייש בעריית תל
1 מתוך 7
:
סמוראל
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 1881-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’ איים 1921-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’
אביב בקשה למינוי הגבי ונדיגר כאפוטרופא לגוף ורכוש הקטין, כאשר בבקשה נטען כי דודתו – המבקשת כאן, אינה יכולה לשמש לו כמשפחת אומנה או כאפוטרופא היות והיא חסרת מעמד בישראל. הבקשה הוגשה בהסכמת המבקשת. ביום 282.18. ניתן צו מינוי כלפיי הקטין כמבוקש. יצויין כי בקשה זו למינוי אפוטרופוס לקטין היא הבקשה הראשונה שהוגשה בעניין הקטין מאז ארעה התאונה לאימו, מספר שנים קודם לכן.
4. התביעות שבפניי הוגשו ביום 112.19. ובמסגרתן כאמור לעיל עתרה המבקשת להתמנות כאפוטרופוסית בלעדית לגוף ואפוטרופוסית נוספת לרכוש לקטין ולאימו. לטענת המבקשת הסכמתה למינוי אפוטרופא חיצונית נבעה מהעדר ייצוג משפטי וממידע לקוי אשר נמסר לה על ידי גורמי הרווחה, לפיו היא אינה יכולה לשמש אפוטרופא לקטין ולאימו. לטענת המבקשת, בפועל היא זו אשר מגדלת את הקטין משך כל השנים מאז חלתה אימו ומנהלת את ענייניו בכל תחום, כאשר בפועל היא משמשת לו כאפוטרופסית ורק מבחינה פורמלית לא מונתה ככזו. המבקשת טענה כי לאחרונה קם צורך דחוף להסדרת העניין, כיוון שעקב ניסיונה של עוייס המטפלת במשפחה למנות את המבקשת כאומנת ייקמו השדים מרבצםיי ונעשה ניסיון מצד הממונים על העוייס המטפלת להוציא את הקטין מביתו בית המבקשת, היות וחוק האומנה אוסר על המבקשת לגדל את הקטין בביתה.
5. ביום 71.20. הוגשה תגובת האפוטרופא בבקשה למינוי כלפיי האם. על פי התגובה המבקשת נמצאת בקשר הדוק עם אחותה אם הקטין, ומבקרת אותה לעיתים קרובות במוסד הסיעודי. האפוטרופא הביעה דעתה על פיה שמירת קשר קרוב בין האחיות חשוב להמשך שיקומה של האם אך מנגד היא סבורה כי אין זה נכון לאפשר לה אפוטרופסות בלעדית מחשש לניגוד עניינים. בתגובתה מאותו היום ביחס לקטין טענה האפוטרופא כי המבקשת מטפלת בקטין במסירות ומשקיעה מאמץ רב בגידולו, בחינוכו ובמילוי צרכיו וכי הקטין הביע בפניה את רצונו החד משמעי כי ברצונו להמשיך ולהתגורר עם דודתו – המבקשת. האפוטרופא ציינה כי למיטב ידיעתה משרד הרווחה אינו מאפשר מינוי אפוטרופוס או משפחת אומנה, כל זמן שהמבקשת מועמדת לגירוש, ואלמלא מגבלה זו, היא סבורה כי נכון למנות את המבקשת כאפוטרופא נוספת, ביחד איתה, לגוף ו רכוש לקטין.
6. ביום 2912.19. הוגשה תגובת ב”כ היועמייש בעיריית תל אביב בבקשה למינוי כלפיי הקטין. בתגובתו ציין היועמ”יש כי המבקשת מגדלת את הקטין בביתה ודואגת לו לכל צרכיו אך יחד עם זאת מבוקש לדחות את הבקשה היות על פי נהלי משרד הפנים לא ניתן למנות את המבקשת לאפוטרופוא בהיותה חסרת מעמד בישראל. נוכח תגובת היועמ”יש בעריית תל אביב הוריתי על תגובת משרד הפנים באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (להלן: “פמת”א/המשיב 4”). ביום 202.1. הוגשה תגובת פמתייא במסגרתה נטען כי ביום 191.20. הגישה המבקשת לראשונה לאחר שהות רבת שנים בישראל, בקשה להסדרת מעמדה מטעמים הומניטריים וזאת כאשר הבקשה מתבססת על הטענה כי היא מטפלת באם ובקטין, תוך אזכור הבקשות
2 מתוך 7
סמוראל
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 1881-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’ אייפ 1921-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’
שהוגשו כאן. הבקשה להסדרת המעמד טרם נדונה. המשיב 4 טען כי לא ניתן להשתחרר מהרושם שהבקשות כאן הוגשו במטרה לעקוף את חוקי ההגירה וליצור מסלול קיצור להסדרת מעמד המבקשת בישראל ולפיכך המדינה מתנגדת למבוקש. המשיב 4 הוסיף כי לו ייתן בית המשפט יד למהלך זה של קבלת מעמד באמצעות אפוטרופסות בתי המשפט לענייני משפחה יוצפו בבקשות למתן צווי אפוטרופסות שמטרתן לעקוף את חוקי מדינת ישראל וכי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט. כן הוסיף המשיב 4 כי היות והמשיבה 1 מונתה כאפוטרופא לקטין ואימו קיים להם מענה ראוי והולם.
7. ביום 43.20. הגישה המבקשת את תשובתה לתגובת המשיב 4. במסגרת תשובתה טענה המבקשת כי לא קיים כל חוק או נוהל האוסר על אדם ללא מעמד לשמש כאפוטרופוס. המבקשת הוסיפה כי טענת המשיב על פיה מינויה כאפוטרופוסית יקנה לה מעמד בישראל היא טענה שגויה שאינה נתמכת בדין וכי אין במיונה כאפוטרופוסית כדי לשפר את סיכוייה לקבל מעמד וכי הבקשה נועדה אך ורק כדי להיטיב עם הקטין ואימו. המבקשת חזרה על הטענה כי הבקשה הוגשה עקב ניסיון של יועמ’יש רווחה ופמתייא להוציא את הקטין מביתו – ביתה, כאשר ניסיונות אלו נעשים באמצעות לחצים בלתי לגיטימיים על שירותי הרווחה ותוך התעלמות מטובת הקטין. המבקשת חזרה על טענותיה בדבר טובתו של הקטין, לרבות העובדה כי היא מגדלת אותו בפועל מהיום בו אימו חלתה. המבקשת הוסיפה כי המשיבה 1 אינה מתאימה לתפקיד, שכן אינה יכולה לתווך בין האם לקטין, היא אינה דוברת את שפתה של האם והיא אינה יכולה להיכנס לשגרירות הפיליפינית על מנת לבצע פעולות עבור האם והקטין. המבקשת מדגישה כי המשיבות לא התייחסו בתגובותיהן לטובת הקטין שהיא נקודת המוצא בדוננו בבקשות מסוג אלו.
8. ביום 103.20. הגישה המשיבה 1 תשובה לתשובת המבקשת בה חזרה על תגובתה לבקשה והוסיפה כי אין בכוונתה לחוות דעתה לעניין מניעי הבקשה ובאשר לטענת פמתייא כי המניע האמיתי הוא ניסיון להשיג מעמד בישראל בדרך עוקפת. המשיבה 1 הוסיפה כי היא והמבקשת מנהלות קשר טוב סביב הטיפול בקטין ואימו. ביום 84.20. הגיש המשיב 4 תשובה לתשובת המבקשת במסגרתה חזר על טענותיו בתגובה לבקשה והוסיף כי תשובת המבקשת אך מחזקת את חששו כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט לצורך קבלת יתרון לעניין המעמד. ביום 156.20. התקיים דיון ובסיומו קבעתי כי החלטה תינתן ותשלח לצדדים. לפיכך ניתן בזאת
פסק דין.
9. הוראת החוק מכוחה בית המשפט מוסמך למנות אפוטרופוס לקטין ולאימו קבועה בסעיף 33(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 (להלן: “החוק”) אשר מונה את המקרים בהם רשאי בית המשפט למנות אפוטרופוס ובניהם קטין שהוריו נפטרו או הוכרזו פסולי דין וכן בגירים פסולי דין.
סעיף 34 לחוק קובע מי יכול להתמנות כאפוטרופוס:
3 מתוך 7
סמוראל
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 1881-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’ איים 1921-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’
יכול להתמנות אפוטרופוס אחד מאלה:
יחיד;
(2)
תאגיד;
(3)
האפוטרופוס הכללי; ועדת אפוטרופסות לנפגעי השואה לגבי נפגעי השואה שהרכבה: נציג משרד הבריאות; נציג גוף המטפל בענייני נפגעי השואה.”
(1)
(2)
“(א)
וכך קובע סעיף 35 לחוק ביחס לזהות האפוטרופוס הממונה:
בית המשפט ימנה לאפוטרופוס מי שנראה לו בנסיבות הענין מתאים ביותר לטובת
האדם, תוך התחשבות ברצונו. ) במינוי אפוטרופוס לקטין לפי סעיף 33(א)(1) ייתן בית המשפט עדיפות לאדם
מתאים שהוא בן משפחתו של הקטין, אלא אם כן מצא כי בנסיבות העניין יהיה זה לטובת הקטין למנות לו אפוטרופוס שאינו בן משפחתו; בסעיף קטן זה, “בן משפחה” – אח, אחות, הורה של הורה, אח או אחות של הורה, בן זוג או בת זוג של
(ב)
הורה.”
כלומר, בהתאם לסעיפי החוק שהובאו לעיל, בהיותה של המבקשת יחיד שהוא בן משפחה, אין כל מניעה למנותה כאפוטרופוסית לקטין ולאימו, ובמינוי לקטין אף יש ליתן לה עדיפות,
וזאת בהיותה בת משפחתו.
10. כאמור לעיל, לכתחילה נטען בבקשות למינוי הגב’ ונדיגר כאפוטרופסית כי בהיות המבקשת חסרת מעמד בישראל לא ניתן למנותה כאפוטרופוסית. טענה זו לא נדונה לגופו של עניין במסגרת התיקים בהם ניתנו המינויים וזאת כיוון שלא היה צורך בכך מקום שהבקשות הוגשו בהסכמת המבקשת כאן. במסגרת ההליכים כאן, כאמור לעיל, המשיבה 2 טענה כי בהתאם לנהלי משרד הפנים לא ניתן למנות את המבקשת כאפוטרופוסית אך משרד הפנים אשר מיוצג על ידי פרקליטות מחוז תל אביב (המשיב 4) לא חזר על טענה זו, אלא מיקד טענתו במניעי המבקשת לפתיחת ההליכים. אכן כטענת המבקשת המשיבים לא הציגו בפניי בית המשפט כל חוק או נוהל אשר אוסר על יחידים חסרי מעמד לשמש כאפוטרופוסים. משהמשיב 4 לא חזר על טענה זו ומשלא הוצג בפניי כל מקור משפטי לטענה זו, יש לדחותה.
11. התנגדות פמת”א לתובענות שפניי התמקדה כולה במניעים להגשתן ובטענה כי נעשה כאן שימוש לרעה בהליכי משפט. תגובת פמתייא כמעט שנעדרת ההתייחסות לטובת הקטין ואימו, והיא מסתכמת במשפט אחד, בו נטען כי קיים לקטין ואימו מענה. לאחר ששקלתי את הדברים באתי לכלל מסקנה כי טענות פמתייא ביחס למניעי הבקשה, מלבד זאת שלא הוכחו, ממילא אין בהן כדי להשליך על התובענות שבפניי, והכל כפי שיפורט להלן.
4 מתוך 7
סמוראל
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 1881-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’ אייפ 1921-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’
כידוע, בקשות בעניין מעמד אינן מצויות בסמכויות בית המשפט לענייני משפחה ולפיכך אינן נדונות בפניי. כל שנדרש בית המשפט הוא להכריע בשאלת זהות האפוטרופוס לקטין ואימו כאשר שיקול העל המנחה הינו טובת הקטין וטובת האדם שמבוקש למנות לו אפוטרופוס. המשיב 4 לא הציג כל חוק או נוהל אשר מכוחו, ככל שהמבקשת תמונה לאפוטרופוסית, יוענק לה מעמד בישראל או שהדבר יהווה בעבורה יתרון ויתמוך בבקשתה להסדרת המעמד. יתר על כן, בית המשפט העליון בדיון נוסף דנג”ץ 8916/02 מריו דימיטרוב נ’ משרד הפנים – מינהל האוכלוסין (פורסם ביום 37.03. במאגרים המשפטיים) קובע מפורשות כי על פי הפסיקה הקובעת ש”מקומו של הקטין אצל הוריו, באשר יישבו הם, שם יישב הוא, ולא להיפך. קטין תלוי בהוריו ואין הוריו נתלים בו”, אין מקום ליתן להורה מעמד גם כאשר ילדו הוא אזרח ישראל. מכוח פסיקה זו יש להקיש מקל וחומר כי כאשר מדובר אך באפוטרופוס, אשר מטבע הדברים בשונה מהורה ניתן להחליפו באחר, וודאי לא יהיה במינויו כדי להשליך על מעמדו בישראל. נכון הוא, שפסק דין דימיטרוב מוסיף וקובע כי במקרים חריגים כאשר קיים צורך הומניטרי יש לסטות ממדיניות זו, אך הנני סבור כי גם בכך אין להשליך על עניינו. מבחינה מהותית המצב ההומניטרי בו מצויים הקטין ואימו והיות המבקשת המטפלת העיקרית בהם הינו מצב נתון אשר מתקיים בין אם בית המשפט ייעתר לבקשתה למינוי אפוטרופוס ובין אם לאו. כלומר מצבה ההומניטרי של המשפחה אינו תלוי בהכרעת בית המשפט לעניין האפוטרופסות כאשר אין חולק כי ממילא המבקשת היא המטפלת ודואגת לצורכיהם של הקטין ואימו בפועל. בקשת המבקשת להסדרת מעמדה תידון בפניי הערכאה המוסמכת ובהתאם לדין, כאשר ממילא לא קשרי ההורות ולא האפוטרופסות הפורמלית מקנים יתרון למבקש המעמד. יצוין כי קביעה זו אף עולה מעמדת פמתייא בבקשות לקביעת אבהות המוגשות לבית המשפט לענייני משפחה כעניין שבשגרה, במסגרתו מבהיר המשיב כי הסכמתו לבדיקת רקמות אינה משליכה על עמדתו באשר להסדרת מעמד, שאלה אשר אינה מצויה בסמכות בית משפט זה. מטעם זה, גם אם בית המשפט איעתר לבקשות למינוי אפוטרופסות, לא יהיה בכך ליתן יד למהלך של קבלת מעמד באמצעות אפוטרופסות, כטענת פמתייא.
12. על אף שאין בכוונתי להכריע במחלוקת ביחס למניע להגשת הבקשה, ראוי לציין כי לא מן הנמנע שאכן יש ממש בטענת המבקשת כי הבקשה הוגשה מתוך חשש שהקטין יוצא מביתו – ביתה. ביום 182.20. הוגש לתיק דויים ועדת תכנון, טיפול והערכה לילדים ונוער אשר נערך לקטין ביום 112.19.. מדויים זה עולה כי כפי שתיארה המבקשת, הועדה לתכנון וטיפול המליצה לביטוח הלאומי להעניק לקטין קצבת ילד נטוש ועדכנה בכך את משרד הרווחה. בעקבות כך, לפתע הודיע משרד הרווחה כי הקטין אינו יכול להמשיך להתגורר עם המבקשת בהיותה חסרת מעמד אשר אינה יכולה לשמש כמשפחת אומנה. הועדה התכנסה ביום 112.19. למעשה על מנת למצוא פתרון לקטין. במסגרת הדיון בוועדה, בו השתתפו גם המבקשת ובא כוחה, עלו מספר הצעות, ובניהן כי המבקשת תגיש בקשה להסדרת מעמד על מנת שיתאפשר לה לטפל בקטין או שהאם תעזוב את המוסד הסיעודי ותעבור להתגורר עם המבקשת, עם ביתה ועם הקטין וכך יתגורר הקטין עם אימו וניתן יהיה לעקוף את הבעיה שנוצרה. בסיום
5 מתוך 7
סמוראל
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 1881-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’ אייפ 1921-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’
הדיון, לאחר שהובהר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי כל גורמי המקצוע סבורים שטובתו של הקטין להמשיך ולגדול בבית דודתו – המבקשת, נתנו המלצות על פי הן הועדה לא תקבל החלטה בשלב זה, והעוייס לסדרי דין תדון באפשרויות השונות שהועלו, לרבות האפשרות שהרווחה תסיר אחריותה מהטיפול בקטין. ובכן, מהדברים שתוארו ומדויים הוועדה עולה בבירור כי התעורר צורך דחוף להסדיר את עניינו של הקטין אשר היה מיועד להוצאה מביתו רק משום שהטיפול בו על ידי דודתו אינו מוסדר באופן פורמלי ולאחר יותר מ – 4 שנים בו מגדלת אותו דודתו בפועל.
13. כאמור לעיל, בהתאם לדין על בית המשפט למנות אפוטרופוס שהוא המתאים ביותר לטובת האדם שממונה לו אפוטרופוס ותוך התחשבות ברצונו, וכאשר מדובר בקטין ממילא בכל עניין הנדרש להכרעה, טובתו תמיד תהא שיקול העל שעל בית המשפט לשקול. כמו כן, החוק קובע מפורשות כי במינוי אפוטרופוס לקטין יש להעדיף בן משפחה והכל בכפוף לטובתו של הקטין. בעניינו אין מחלוקת כי המבקשת מגדלת את הקטין מזה כ-5 שנים ודואגת לכל ענייניו. אין גם חולק כי המבקשת היא דמות מיטיבה עם הקטין וכי הקשר עימה ועם ביתה, המתגוררת עימם ומשמשת לו כאחות, חשוב ביותר עבורו. כל הדמויות המקצועיות בחייו של הקטין תמימות דעים ביחס להיותה של המבקשת הדמות המשמעותית והמיטיבה ביותר בעבור הקטין, אשר דואגת לכל צרכיו ומחסורו. גם כך ביחס לאם, אין כל חולק כי המבקשת היא דמות מיטיבה עימה הדואגת לצרכיה, משכך ראוי ונכון, בהתאם לדין כי הדמות אשר תשמש כאפוטרופוס לשניים. מהדברים שהובאו בפניי, הן על ידי המבקשת בעצמה והן על ידי האפוטרופא, זו גם עמדתו של הקטין שהוא כבן 16 שנים. באשר לאם ישנה מחלוקת האם היא מסוגלת להביע עמדתה בענין אם לאו, אך ממילא לא מצאתי כי זו הכרחית לשם הכרעה בבקשה. יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת הגבי ונדיגר, כי על מנת למנוע ניגוד עניינים, אין לאפשר למבקשת מינוי בלעדי ויש להותיר את הגבי ונדיגר כאפוטרופוסית ביחד עם המבקשת. הותרת המינוי של הגבי ונדיגר על כנו ביחד עם המבקשת, עולה גם בקנה אחד עם טובתם של הקטין ואימו, שכן במידה והמבקשת תגורש מישראל, אלו לא יישארו ללא מענה ישיר ומיידי.
14. נוכח כל האמור לעיל, משהבקשה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין ואימו ומשאין במינוי האפוטרופסות כדי להשליך על שאלת מעמדה של המבקשת, אני נעתר לבקשות וממנה את המבקשת כאפוטרופוסית נוספת על גופם ורכושם של הקטין ואימו. למען הסר ספק, ועל אף שהדברים נאמרו חזור ואמור, החלטה זו הנה ביחס למינוי אפוטרופסות בלבד ולא יהיה בה כדי להשליך על שאלת המעמד אשר אינה בסמכות בית משפט זה. ככל והמבקשת תגורש מישראל, תשמש הגבי ונדיגר כאפוטרופוס בלעדית.
15. הוצאו צווים פורמליים.
16. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.
6 מתוך 7
סמוראל
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ”ש 1881-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’ אייפ 1921-12-19
B נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’
17. פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה אודות הצדדים.
ניתן היום, כייד סיוון תשייפ, 16 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
יחזקאל אליהו, שופט
7 מתוך 7
