בפני
כבוד השופטת יעל ייטב
המבקש
אלכס שוד
נגד
המשיב
פקיד שומה אשקלון
פסק דין
מבוא
ההליך שלפני נפתח ביום 14.5.2023 כערעור מס נגד פקיד שומה אשקלון (להלן – “פקיד השומה”), ובהתאם לסיווג התיק שולמה אגרה בסכום של 970 ₪. אלא שבגדרו של ההליך לא הוגש ערעור על החלטה שלגביה נקבע בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ”א- 1961 (להלן- “פקודת מס הכנסה”) או בפקודת המסים (גביה), כי ניתן להגיש עליה ערעור לבית משפט זה.
כתב הטענות הפותח את ההליך הוכתר בכותרת “בקשה דחופה ובהולה לשחרור רכב תפוס” (להלן- “הבקשה”), ובגדרה התבקש בית המשפט להורות, בתחילת הבקשה, על עצירת הליכי מימוש עיקול רכב שתפס פקיד השומה על פי פקודת המסים (גביה), ובסופה של הבקשה, על המרת תפיסת הרכב (ומכירתו) בעיקול ברישום.
אקדים ואציין כי לאחר שמיעת טענות הצדדים מצאתי כי יש להורות על מחיקת הבקשה על הסף, וזאת מהטעם שהמבקש נקט בהליך שגוי, ולא הצביע על סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בבקשה במתכונתה הנוכחית.
הבקשה
בבקשה, אשר הוגשה כאמור ככתב הטענות הפותח הליך זה, הוגדרה תמצית הסעד המבוקש כמתן צו להורות על עיכוב מימוש עיקול רכבו של המבקש, רכב מסוג טסלה מודל 3, אשר מועד עלייתו על הכביש הוא מרץ 2023 (להלן- “הרכב”), ואשר נתפס על ידי פקיד השומה ביום 23.4.2023 על פי הוראות פקודת המיסים (גבייה).
בבקשה פורט כי למבקש, עו”ד במקצועו, הוצג ביום 23.4.2023, בשעת בוקר מוקדמת, כתב הרשאה לתפיסת הרכב, בגין חובות מס הכנסה ומע”מ. צוין כי המבקש הסכים לביצוע העיקול, כדי למנוע טראומה מילדיו שהיו נוכחים ברכב, ועל כן נהג את הרכב בעצמו למגרש ייעודי המצוי בעיר אשדוד.
פורט בבקשה כי עוד באותו יום ניתנה החלטת מנהל מס ערך מוסף על שחרור הרכב, בעוד שפקיד השומה סירב לשחרר את הרכב מבלי שיופקד סכום של 200,000 ₪ במזומן, בהעברה מידית או בהפקדת שיק בנקאי, חרף העובדה שחשבונות הבנק של המבקש עוקלו.
המבקש פירט בבקשה כי יש לו יכולת כלכלית לפרוע את חובותיו, וכי בבעלותו נכסי נדל”ן: לרבות דירה בת 5 חדרים, וכן קוטג’ בן 4 חדרים, אשר שווים הכולל הינו 5.5 מיליון ₪ לכל הפחות, ובניכוי משכנתא, 2.5 מיליון ₪ לכל הפחות.
בבקשה נטען כי הרכב הוא רכב משפחתי, המשמש כרכב ניידות לטובת נכה בשיעור של 100%, אף משמש להסעת שלושת ילדיו הקטינים של המבקש. הרכב נרכש במימון מלא מאת חברת מימון ישיר, כתחליף לרכב שהורד מהכביש בעקבות תאונה. פורט כי למיטב הבנתו של המבקש, מיד עם רישום הרכב על שמו, הוטל על הרכב עיקול לטובת פקיד השומה, אשר מנע רישום שיעבוד ברשם המשכונות להבטחת מימון עלות הרכב. המבקש הוסיף וטען כי לזכות הגורם המממן עומדת תקנת השוק, וכל תמורה שתתקבל במכירת הרכב תועבר לידי הגורם המממן כך שהמכירה לא ‘תיטיב’ עם פקיד השומה בעוד שהיא תגרום לנזק בלתי הפיך למבקש.
המבקש הוסיף וטען כי מטרת העיקול הינה להבטיח תשלום חוב מס ועל כן ניתן להסתפק בעיקול ברישום, ואין מקום להורות על תפיסת הרכב. עוד טען, כי הציע לפקיד השומה למכור נכס נדל”ן מושכר, על מנת לפרוע את חוב המס, ואולם פקיד השומה השיב כי הסדר הגביה מבוטל בשל הימנעותו של המבקש מלפרוע את החוב, ועל כן צפוי הרכב להימכר.
בבקשה נטען כי לבית משפט זה סמכות מקומית וסמכות עניינית לדון בבקשה.
בית המשפט התבקש להורות על שחרור הרכב התפוס, תוך השארת עיקול ברישום על רישיון הרכב, על מנת להבטיח גבייה ולמנוע דיספוזיציה ברכב.
הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש. כמו כן צורף לבקשה דוח עיקול רכב מיום 23.4.2023.
התגובה
פקיד השומה הגיש את תגובתו לבקשה ביום 4.6.2023, ובין היתר התייחס בתגובתו גם להליך שננקט, ולסמכות בית משפט זה לדון בבקשה.
בתגובה נטען כי ההליך אמנם נפתח כערעור מס, על החלטה לתפוס את הרכב ולמכור אותו לשם פירעון חוב המס, ואולם, כך נטען, לא קיימת זכות ערעור על ההחלטה האמורה. עוד נטען כי ניתן להגיש ערעור מס מכוח הוראות מפורשות בלבד שנקבעו בפקודת מס הכנסה, אך לא ניתן להגיש ערעור מס על נקיטת פעולות גבייה שננקטו מכוח פקודת המיסים (גבייה). פקיד השומה הוסיף וטען כי לא נקבעה בפקודת המיסים (גבייה) הוראה בדבר אופן התקיפה של הליכי הגבייה המבוצעים מכוחה, ואולם הפרקטיקה העיקרית הנוהגת היא הגשת תובענה אזרחית למתן סעד הצהרתי נגד רשות המיסים. לפיכך, כך נטען, לא קיימת לכאורה סמכות עניינית לדון בהליך זה.
לגופו של עניין פירט פקיד השומה בתגובתו כי למבקש חוב מס חלוט, שמקורו: בשומות שנקבעו על פי הסכם שומה מיום 30.5.22, לשנים 2017-2019, בסכום של 651,043 ₪ נכון ליום 24.5.23; בשומה עצמית לשנת 2022; ובחיוב השבת מענקי קורונה בסכום של 88,491 ₪. סך חובות המס של המבקש ליום 24.5.23 מסתכמים לסכום של 739,534 ₪.
פקיד השומה הפנה לכך שהמבקש לא חלק בבקשה על קיומו של חוב מס חלוט הניתן לגבייה לפי פקודת המיסים (גבייה). כמו כן טען כי אף שהמבקש הגיע להסכם שומה עם פקיד השומה, נמנע המבקש מלפרוע את חוב המס, וחלף הסדרת החוב בחר לרכוש את הרכב בעלות מוערכת של כ- 250,000 ₪.
בתגובה פורט כי לאחר שהמבקש נמנע מלשלם את חוב המס הטיל פקיד השומה עיקולים על נכסיו, ובעקבות זאת הגיע המבקש, עוד באוגוסט 2022, להסדר גבייה עם פקיד השומה. בהתאם להסדר הגבייה נפרעו על חשבון חוב המס שלושה שיקים בלבד, בסך כולל של 180,525 ₪. כמו כן נפרעו ארבעה תשלומים בסכום כולל של 22,884 ₪ על חשבון השבת מענקי הקורונה. יתר סעיפי הסדר הגביה לא כובדו על ידי המבקש. בפברואר 2023, בעקבות הטלת עיקולים, הגיע המבקש פעם נוספת לפקיד השומה, ולבקשתו הוצעה לו פריסה של החוב. בהתאם להסדר פריסת החוב, מסר המבקש לפקיד השומה שיקים להבטחת תשלום חוב המס מחשבון הנושא את השם “אלכס שוד בנאמנות”, ואולם גם הסדר תשלומים זה לא כובד על ידי המבקש.
בעקבות הפרת הסדר התשלומים מפברואר 2023, הורה פקיד השומה ביום 23.4.23, על תפיסת הרכב בהתאם לסעיף 5 (4) בפקודת המיסים (גבייה). בד בבד נתפס גם רכב טסלה המצוי בבעלות אשתו של המבקש, אשר נרכש עוד ביום 28.5.21 (להלן- “רכב בת הזוג”).
בעקבות תפיסת שני הרכבים פנה המבקש פעם נוספת לפקיד השומה, והגיע להסדר תשלומים חדש, שלפיו ישוחרר רכב בת הזוג בלבד, וזאת בתמורה לתשלומים הבאים: שיק מזומן בסכום של 200,000 ₪, אשר ישולם במועד שחרור רכב בת הזוג; תשלום שני בסכום של 100,000 ₪, אשר ישולם באמצעות שיק שמועד פירעונו ביום 14.5.23; יתרת חוב המס תשולם בפריסה לתשלומים.
בהתאם להסדר האמור, שיחרר פקיד השומה את רכב בת הזוג ביום 27.4.23, ואולם חרף הבטחת המבקש לכבד את הסדר התשלומים החדש, ההסדר לא כובד, וגם השיק הראשון, על סך 200,000 ₪, לא נפרע. גם לאחר שפקיד השומה הפנה את המבקש בדוא”ל לכך שהשיק הראשון לא כובד, וחרף הבטחתו של המבקש להסדיר את התשלום באופן מיידי, התשלום לא שולם.
לאחר שפקיד השומה שלח למבקש דוא”ל נוסף, שבגדרו התריע על אי פירעון התשלום, שלח המבקש אל פקיד השומה צילום של “קבלה לתשלום בבנק הדואר”, וטען כי שילם תשלום ע”ס של 200,000 ₪. בצילום הוסתר המקום המיועד לחותמת בנק הדואר (המעידה על ביצוע התשלום), ופקיד השומה ציין בתגובתו כי לא זו בלבד שאין בידיו כל ראיה לכך שהתשלום אכן בוצע, המבקש כלל לא טען בבקשתו כי שילם את התשלום בסך של 200,000 ₪.
גם השיק השני, על סך של 100,000 ₪, אשר נמסר לפקיד השומה בהתאם להסדר התשלומים, ואשר מועד פירעונו ביום 14.5.2023, לא כובד.
פקיד השומה הדגיש כי הסדר התשלומים שלא כובד על ידי המבקש היה הסדר תשלומים לשחרור רכב בת הזוג, וגם אילו היה המבקש מכבד את ההסדר, ופורע את התשלומים האמורים, לא היה בכך בכדי להביא לשחרור הרכב נושא הבקשה. כמו כן הדגיש כי רכב בת הזוג אינו תפוס על ידי פקיד השומה, והוא פנוי לשימוש בני משפחתו של המבקש.
פקיד השומה טען כי אין די בעיקולים ברישום להבטחת תשלום החוב, ואין מקום להסתמך על הבטחתו של המבקש למכור נכס אחר מנכסיו לצורך פירעון חובותיו, במיוחד בשעה שההסדרים הקודמים שנערכו עם המבקש, פעם אחר פעם, לא כובדו. חמור מכך, כך נטען, המבקש ניסה להציג מצג שלפיו שילם לכאורה את התשלום הראשון על פי הסדר התשלומים לשחרור רכב בת הזוג, בסך של 200,000 ₪, בשעה שאף אחד מהתשלומים על פי ההסדר לשחרור רכב בת הזוג לא שולם.
אשר לזכויותיה לכאורה של חברת המימון – טען פקיד השומה כי בהתאם לרישומים שבמרשמי פקיד השומה, אין לחברה שיעבוד על הרכב, ועל כל פנים, ככל שקיימות זכויות שיעבוד, הן נשמרות.
התגובה לתגובה
בתגובה שהגיש המבקש לתגובת פקיד השומה, טען המבקש כי בקשתו הוגשה נגד החלטות מנהליות של מחלקת הגביה בפקיד השומה, הבאות לידי ביטוי בהליכי גביה בלתי מידתיים, שבגדרם עוקל ונתפס רכבו, אף ננקטים הליכים למימוש העיקול באמצעות מכירתו של הרכב.
לעניין הסמכות טען המבקש כי הואיל ומדובר בעתירה כנגד החלטות מנהליות של הרשות, דין התובענה להתברר בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
אשר לחוב המס טען המבקש כי ההסדר המקורי בוטל עקב אי כיבוד שיקים על ידי הבנק מסיבה טכנית, ולא עקב אי כיסוי מספיק. נטען כי המבקש העמיד בטוחה סולידית לתשלום מלוא החוב, ואף החל במימוש עצמי של נכס מקרקעין על מנת לשלם את החוב לאלתר. נטען כי העיקול ברישום מהווה ‘בטוחה סולידית’ לתשלום החוב, אף נטען כי מכירת הרכב התפוס מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויות המבקש, שכן מדובר ברכב שנקנה במימון מלא מאת חברה מימון ישיר, ומכירת הרכב תגרום להפרה יסודית של ההסכם בין המבקש לבין חברת מימון ישיר.
המבקש הוסיף וטען כי הוא “הגדיל ראש” ופדה את כל קופות הפנסיה שלו ושל אשתו, על מנת לפרוע את חוב המס, ובתוך מספר ימים יעבירם לידי פקיד השומה.
לתגובה לא צורף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות, אף לא צורפו מסמכים כלשהם, המעידים על פירעון קופות גמל, או על נקיטת הליכים למכירת נכס מקרקעין.
דיון והכרעה
פקודת מס הכנסה קובעת באופן מפורש מהן החלטות פקיד השומה (או המנהל) שעליהן רשאי נישום להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. מרבית ההחלטות הן בענייני שומה ומיעוטן הן בענייני גביה (דוגמת סעיף 119 א’ בפקודת מס הכנסה המקנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, וכן סעיף 194 בפקודת מס הכנסה אשר ההליכים מכוחו נפתחים מלכתחילה בבית המשפט על ידי פקיד השומה).
פקודת המסים (גביה) אינה קובעת מהו ההליך שבו ניתן לתקוף את ההחלטות בדבר יישום הוראותיה, על כל פנים אין בה הוראה המאפשרת הגשת ערעור מס על נקיטת הליכי גביה מכוחה.
מהבקשה שהוגשה כאמור במעטה של הגשת ערעור, ניתן ללמוד כי אין כל מחלוקת בדבר קיומו של חוב המס החלוט. עוד ניתן ללמוד מהבקשה כי המבקש אינו כופר בחבותו לשלם את חוב המס, בהסדרי הגביה שנערכו עמו, בהפרת ההסכמים ובכך שהחוב טרם שולם. בנסיבות אלו, ובשעה שטענותיו של המבקש אינן מופנות לחוב המס, שהוא חוב מס סופי וחלוט, המבוסס ברובו המכריע על הסכמי שומה או על הדוח שהגיש המבקש בדבר הכנסותיו, ובהעדר אפשרות להגיש ערעור מס על הליכים הננקטים מכוח פקודת המסים (גביה), לא עומדת למבקש הזכות להגיש ערעור מס.
בנסיבות אלו ההליך שבו נקט המבקש, הגשת ערעור מס, אינו ההליך המתאים, ודי בכך כדי להורות על סילוק הבקשה על הסף.
המבקש טען באופן כללי שהסמכות העניינית מסורה לבית המשפט המחוזי מהטעם שעתירתו מופנית כלפי החלטה מנהלית של פקיד השומה, ואולם לא זו בלבד שהבקשה לא הוגשה כעתירה מנהלית, אף לא שולמה האגרה המתאימה, המבקש נמנע מלפרט מדוע לא הוגשה בקשתו כעתירה מנהלית מלכתחילה. כמו כן נמנע המבקש מלפרט את מקור הסמכות של בית המשפט לעניינים מנהלים לדון בעתירה על החלטה על פי פקודת המסים (גביה), בהינתן העובדה שהחלטה שכזו אינה מנויה באחת מהתוספות לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש”ס- 2000. (לעניין סמכות בג”ץ ראו למשל בג”ץ 2486/09 סגל נ’ פקיד שומה רחובות ואח’ (מיום 3.8.09) (להלן- “פרשת סגל”)) .
מעבר לדרוש אציין כי עיון בבקשה מעלה סימני שאלה באשר ל’עילת התביעה’. לבקשה צורפה כאמור הודעה על ביצוע העיקול, ואולם לא נטענו טענות כלשהן בדבר פגם שנפל כביכול בשיקול הדעת, ולא ברור על יסוד מה התבקש הסעד של שחרור הרכב התפוס. הטענה בדבר ‘חוסר מידתיות’ של ההחלטה נטענה לראשונה בגדרה של תגובה לתגובה, ולא בבקשה גופה, המהווה לכאורה את כתב הטענות בהליך. לא זו אף זו, גם בתגובה לתגובה לא פורט מדוע ההחלטה אינה מידתית, בהינתן קיומו של חוב מס שאינו שנוי במחלוקת אשר טרם שולם, ובהינתן העובדה שהסדרי הגבייה המקלים הופרו על ידי המבקש פעם אחר פעם (בהתאם לטענות פקיד השומה בתגובתו אשר לא הוכחשו על ידי המבקש בדרך כלשהי). גם בתגובה לא בואר מדוע מימוש דירה ‘מידתי’ יותר ממימוש רכב, או מדוע מוטל על פקיד השומה להמתין בנקיטת הליכי גביה עד למכירה עתידית של דירה, בשעה שמועד תשלום חוב המס חלף זה מכבר, לפני למעלה משנה.
למותר לציין כי המבקש נמנע מלפרט בבקשתו את העובדות הרלוונטיות לבקשה, כגון מהותו של חוב המס נושא הליכי הגביה, היותו חוב מס סופי וחלוט שאינו שנוי במחלוקת, הסדרי הגביה החוזרים ונשנים שנעשו בעבר עם פקיד השומה לשם תשלום חוב המס, ההפרות החוזרות ונשנות מצד המבקש של אותם הסדרים, אף שתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס”א- 2000, כמו גם תקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט- 2018 (להלן- “תקנות סדר הדין האזרחי”) מחייבות מתן פירוט של העובדות הרלוונטיות לבקשה (וראו למשל בפרשת סגל שם נקבע כי משנמנע העותר מלפרט את כלל המהלכים והתכתובות עם המשיבים, “עולה התנהלות זו עד כדי חוסר נקיון כפיים, המצדיק, אף כעילה עצמאית, את דחייתה של העתירה על הסף”)
מעבר לדרוש אציין כי מתכונת הגשת הבקשה והסעד המבוקש, לרבות הטענות בדבר היחס בין השעבוד והעיקול, תואמים לכאורה הגשת תביעה למתן סעד אזרחי, וכפי שציין פקיד השומה בתגובתו, זוהי המתכונת המקובלת והשכיחה לתקיפת הליכים שבהם נקט פקיד השומה על פי פקודת המסים (גביה) (ראו לעניין זה למשל ע”א 3901/11 מחקשווילי נ’ רשות המסים בישראל (מיום 7.8.2012); בג”ץ 3073/18 צ.ג.י. פרסונל שירותי כח אדם (2005) בע”מ נ’ פקיד שומה חולון (מיום 29.7.2018).
מבלי לנקוט עמדה באשר להליך המתאים לבירור הבקשה, במיוחד בשעה שעילת התביעה בענייננו אינה ברורה, ככל שמדובר בתביעה כספית, נקבעת הסמכות בהתאם לשווי הסעד (ראו למשל רע”א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע”מ נ’ מדינת ישראל- אגף המכס והבלו, פ”ד מד (3) 812, 816-817; בר”ם 8689/16 עיריית רמת השרון נ’ הכפר הירוק על שם לוי אשכול (מיום 26.9.2017), ונוכח גובה חוב המס שבגינו ננקטים ההליכים, ספק האם מסורה הסמכות העניינית לבית משפט זה.
למען הסר ספק אציין כי לא הוגשה בענייננו בקשה למתן סעד זמני, לצד הגשת הבקשה למתן סעד קבוע.
סיכום
בהיעדר אפשרות להגיש ערעור מס על הליכים הננקטים על פי פקודת המסים (גביה), והואיל והמבקש נקט בהליך שגוי, אני מורה על מחיקת הבקשה על הסף.
המבקש ישלם לפקיד השומה את הוצאותיו בגין הליך זה, בסכום של 5,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים. ככל שהסכום לא ישולם במועד הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל.
ניתן היום, א’ תמוז תשפ”ג, 20 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
